מלכים

א א,א והמלך דויד זקן, בא בימים; ויכסוהו, בבגדים, ולא ייחם, לו.  א א,ב ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך, ותהי-לו סוכנת; ושכבה בחיקך, וחם לאדוני המלך.  א א,ג ויבקשו נערה יפה, בכול גבול ישראל; וימצאו, את-אבישג השונמית, ויביאו אותה, למלך.  א א,ד והנערה, יפה עד-מאוד; ותהי למלך סוכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה.  א א,ה ואדונייה בן-חגית מתנשא לאמור, אני אמלוך; ויעש לו, רכב ופרשים, וחמישים איש, רצים לפניו.  א א,ו ולא-עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית; וגם-הוא טוב-תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אבשלום.  א א,ז ויהיו דבריו--עם יואב בן-צרויה, ועם אביתר הכוהן; ויעזרו, אחרי אדונייה.  א א,ח וצדוק הכוהן ובניהו בן-יהוידע ונתן הנביא, ושמעי וריעי, והגיבורים, אשר לדויד--לא היו, עם-אדונייהו.  א א,ט ויזבח אדונייהו, צאן ובקר ומריא, עם אבן הזוחלת, אשר-אצל עין רוגל; ויקרא, את-כל-אחיו בני המלך, ולכל-אנשי יהודה, עבדי המלך.  א א,י ואת-נתן הנביא ובניהו ואת-הגיבורים, ואת-שלמה אחיו--לא קרא.  א א,יא ויאמר נתן, אל-בת-שבע אם-שלמה לאמור, הלוא שמעת, כי מלך אדונייהו בן-חגית; ואדונינו דויד, לא ידע.  א א,יב ועתה, לכי איעצך נא עצה:  ומלטי, את-נפשך, ואת-נפש בנך, שלמה.  א א,יג לכי ובואי אל-המלך דויד, ואמרת אליו הלוא-אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי; ומדוע, מלך אדונייהו.  א א,יד הנה, עודך מדברת שם--עם-המלך; ואני אבוא אחרייך, ומילאתי את-דברייך.  א א,טו ותבוא בת-שבע אל-המלך החדרה, והמלך זקן מאוד; ואבישג, השונמית, משרת, את-המלך.  א א,טז ותיקוד בת-שבע, ותשתחו למלך; ויאמר המלך, מה-לך.  א א,יז ותאמר לו, אדוני אתה נשבעת ביהוה אלוהיך לאמתך, כי-שלמה בנך, ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי.  א א,יח ועתה, הנה אדונייה מלך; ועתה אדוני המלך, לא ידעת.  א א,יט ויזבח שור ומריא-וצאן, לרוב,  {פ}
 
ויקרא לכל-בני המלך, ולאביתר הכוהן וליואב שר הצבא; ולשלמה עבדך, לא קרא.  א א,כ ואתה אדוני המלך, עיני כל-ישראל עליך:  להגיד להם--מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו.  א א,כא והיה, כשכב אדוני-המלך עם-אבותיו; והייתי, אני ובני שלמה--חטאים.  א א,כב והנה עודנה מדברת, עם-המלך; ונתן הנביא, בא.  א א,כג ויגידו למלך לאמור, הנה נתן הנביא; ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על-אפיו ארצה.  א א,כד ויאמר, נתן, אדוני המלך, אתה אמרת אדונייהו ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי.  א א,כה כי ירד היום, ויזבח שור ומריא-וצאן לרוב, ויקרא לכל-בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכוהן, והנם אוכלים ושותים לפניו; ויאמרו, יחי המלך אדונייהו.  א א,כו ולי אני-עבדך ולצדוק הכוהן ולבניהו בן-יהוידע, ולשלמה עבדך--לא קרא.  א א,כז אם, מאת אדוני המלך, נהיה, הדבר הזה; ולא הודעת, את-עבדך, מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו.  {ס}

א א,כח ויען המלך דויד ויאמר, קראו-לי לבת-שבע; ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך.  א א,כט ויישבע המלך, ויאמר:  חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה.  א א,ל כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלוהי ישראל, לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי תחתיי:  כי כן אעשה, היום הזה.  א א,לא ותיקוד בת-שבע אפיים ארץ, ותשתחו למלך; ותאמר--יחי אדוני המלך דויד, לעולם.  {פ}

א א,לב ויאמר המלך דויד, קראו-לי לצדוק הכוהן ולנתן הנביא, ולבניהו, בן-יהוידע; ויבואו, לפני המלך.  א א,לג ויאמר המלך להם, קחו עימכם את-עבדי אדוניכם, והרכבתם את-שלמה בני, על-הפרדה אשר-לי; והורדתם אותו, אל-גיחון.  א א,לד ומשח אותו שם צדוק הכוהן ונתן הנביא, למלך--על-ישראל; ותקעתם, בשופר, ואמרתם, יחי המלך שלמה.  א א,לה ועליתם אחריו, ובא וישב על-כיסאי, והוא ימלוך, תחתיי; ואותו ציוויתי להיות נגיד, על-ישראל ועל-יהודה.  א א,לו ויען בניהו בן-יהוידע את-המלך, ויאמר אמן:  כן יאמר יהוה, אלוהי אדוני המלך.  א א,לז כאשר היה יהוה עם-אדוני המלך, כן יהיה עם-שלמה; ויגדל, את-כיסאו, מכיסא, אדוני המלך דויד.  א א,לח ויירד צדוק הכוהן ונתן הנביא ובניהו בן-יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכיבו את-שלמה, על-פרדת המלך דויד; ויוליכו אותו, על-גיחון.  א א,לט וייקח צדוק הכוהן את-קרן השמן, מן-האוהל, וימשח, את-שלמה; ויתקעו, בשופר, ויאמרו כל-העם, יחי המלך שלמה.  א א,מ ויעלו כל-העם, אחריו, והעם מחללים בחלילים, ושמחים שמחה גדולה; ותיבקע הארץ, בקולם.  א א,מא וישמע אדונייהו, וכל-הקרואים אשר איתו, והם, כילו לאכול; וישמע יואב, את-קול השופר, ויאמר, מדוע קול-הקריה הומה.  א א,מב עודנו מדבר, והנה יונתן בן-אביתר הכוהן בא; ויאמר אדונייהו בוא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר.  א א,מג ויען, יונתן, ויאמר, לאדונייהו:  אבל, אדונינו המלך-דויד המליך את-שלמה.  א א,מד וישלח איתו-המלך את-צדוק הכוהן ואת-נתן הנביא, ובניהו בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; וירכיבו אותו, על פרדת המלך.  א א,מה וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון, ויעלו משם שמחים, ותיהום, הקריה; הוא הקול, אשר שמעתם.  א א,מו וגם ישב שלמה, על כיסא המלוכה.  א א,מז וגם-באו עבדי המלך, לברך את-אדונינו המלך דויד לאמור, ייטב אלוהים את-שם שלמה משמך, ויגדל את-כיסאו מכיסאך; וישתחו המלך, על-המשכב.  א א,מח וגם-ככה, אמר המלך:  ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר נתן היום יושב על-כיסאי--ועיניי רואות.  א א,מט ויחרדו, ויקומו, כל-הקרואים, אשר לאדונייהו; וילכו, איש לדרכו.  א א,נ ואדונייהו, ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח.  א א,נא ויוגד לשלמה, לאמור, הנה אדונייהו, ירא את-המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח, לאמור, יישבע-לי כיום המלך שלמה, אם-ימית את-עבדו בחרב.  א א,נב ויאמר שלמה--אם יהיה לבן-חיל, לא-ייפול משערתו ארצה; ואם-רעה תימצא-בו, ומת.  א א,נג וישלח המלך שלמה, ויורידוהו מעל המזבח, ויבוא, וישתחו למלך שלמה; ויאמר-לו שלמה, לך לביתך.  {פ}

א ב,א ויקרבו ימי-דויד, למות; ויצו את-שלמה בנו, לאמור.  א ב,ב אנוכי הולך, בדרך כל-הארץ; וחזקת, והיית לאיש.  א ב,ג ושמרת את-משמרת יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדוותיו, ככתוב, בתורת משה--למען תשכיל, את כל-אשר תעשה, ואת כל-אשר תפנה, שם.  א ב,ד למען יקים יהוה את-דברו, אשר דיבר עליי לאמור, אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת לפניי באמת, בכל-לבבם ובכל-נפשם:  לאמור--לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל.  א ב,ה וגם אתה ידעת את אשר-עשה לי יואב בן-צרויה, אשר עשה לשני-שרי צבאות ישראל לאבנר בן-נר ולעמשא בן-יתר ויהרגם, וישם דמי-מלחמה, בשלום; וייתן דמי מלחמה, בחגורתו אשר במותניו, ובנעלו, אשר ברגליו.  א ב,ו ועשית, כחכמתך; ולא-תורד שיבתו בשלום, שאול.  א ב,ז ולבני ברזלי הגלעדי תעשה-חסד, והיו באוכלי שולחנך:  כי-כן, קרבו אליי, בבורחי, מפני אבשלום אחיך.  א ב,ח והנה עימך שמעי בן-גרא בן-הימיני, מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחניים; והוא-ירד לקראתי, הירדן, ואישבע לו ביהוה לאמור, אם-אמיתך בחרב.  א ב,ט ועתה, אל-תנקהו, כי איש חכם, אתה; וידעת את אשר תעשה-לו, והורדת את-שיבתו בדם שאול.  א ב,י וישכב דויד, עם-אבותיו; וייקבר, בעיר דויד.  {פ}

א ב,יא והימים, אשר מלך דויד על-ישראל, ארבעים, שנה:  בחברון מלך, שבע שנים, ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנים.  א ב,יב ושלמה--ישב, על-כיסא דויד אביו; ותיכון מלכותו, מאוד.  {ס}

א ב,יג ויבוא אדונייהו בן-חגית, אל-בת-שבע אם-שלמה, ותאמר, השלום בואך; ויאמר, שלום.  א ב,יד ויאמר, דבר לי אלייך; ותאמר, דבר.  א ב,טו ויאמר, את ידעת כי-לי הייתה המלוכה, ועליי שמו כל-ישראל פניהם, למלוך; ותיסוב המלוכה ותהי לאחי, כי מיהוה הייתה לו.  א ב,טז ועתה, שאלה אחת אנוכי שואל מאיתך--אל-תשיבי, את-פניי; ותאמר אליו, דבר.  א ב,יז ויאמר, אמרי-נא לשלמה המלך, כי לא-ישיב, את-פנייך; וייתן-לי את-אבישג השונמית, לאישה.  א ב,יח ותאמר בת-שבע, טוב; אנוכי, אדבר עליך אל-המלך.  א ב,יט ותבוא בת-שבע אל-המלך שלמה, לדבר-לו על-אדונייהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, ויישב על-כיסאו, וישם כיסא לאם המלך, ותשב לימינו.  א ב,כ ותאמר, שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאיתך--אל-תשב, את-פניי; ויאמר-לה המלך שאלי אימי, כי לא-אשיב את-פנייך.  א ב,כא ותאמר, יותן את-אבישג השונמית, לאדונייהו אחיך, לאישה.  א ב,כב ויען המלך שלמה ויאמר לאימו, ולמה את שואלת את-אבישג השונמית לאדונייהו, ושאלי-לו את-המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכוהן, וליואב בן-צרויה.  {פ}

א ב,כג ויישבע המלך שלמה, ביהוה לאמור:  כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, כי בנפשו, דיבר אדונייהו את-הדבר הזה.  א ב,כד ועתה, חי-יהוה אשר הכינני ויושיבני על-כיסא דויד אבי, ואשר עשה-לי בית, כאשר דיבר:  כי היום, יומת אדונייהו.  א ב,כה וישלח המלך שלמה, ביד בניהו בן-יהוידע; ויפגע-בו, וימות.  {ס}

א ב,כו ולאביתר הכוהן אמר המלך, ענתות לך על-שדיך--כי איש מוות, אתה; וביום הזה לא אמיתך, כי-נשאת את-ארון אדוניי יהוה לפני דויד אבי, וכי התענית, בכול אשר-התענה אבי.  א ב,כז ויגרש שלמה את-אביתר, מהיות כוהן ליהוה, למלא את-דבר יהוה, אשר דיבר על-בית עלי בשילה.  {פ}

א ב,כח והשמועה, באה עד-יואב, כי יואב נטה אחרי אדונייה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל-אוהל יהוה, ויחזק בקרנות המזבח.  א ב,כט ויוגד למלך שלמה, כי נס יואב אל-אוהל יהוה, והנה, אצל המזבח; וישלח שלמה את-בניהו בן-יהוידע, לאמור--לך פגע-בו.  א ב,ל ויבוא בניהו אל-אוהל יהוה, ויאמר אליו כה-אמר המלך צא, ויאמר לא, כי פה אמות; וישב בניהו את-המלך דבר לאמור, כה-דיבר יואב וכה ענני.  א ב,לא ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר, ופגע-בו, וקברתו; והסירות דמי חינם, אשר שפך יואב, מעליי, ומעל בית אבי.  א ב,לב והשיב יהוה את-דמו על-ראשו, אשר פגע בשני-אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב--ואבי דויד, לא ידע:  את-אבנר בן-נר שר-צבא ישראל, ואת-עמשא בן-יתר שר-צבא יהודה.  א ב,לג ושבו דמיהם בראש יואב, ובראש זרעו לעולם; ולדויד ולזרעו ולביתו ולכיסאו יהיה שלום, עד-עולם--מעם יהוה.  א ב,לד ויעל, בניהו בן-יהוידע, ויפגע-בו, וימיתהו; וייקבר בביתו, במדבר.  א ב,לה וייתן המלך את-בניהו בן-יהוידע, תחתיו--על-הצבא; ואת-צדוק הכוהן נתן המלך, תחת אביתר.  א ב,לו וישלח המלך, ויקרא לשמעי, ויאמר לו בנה-לך בית בירושלים, וישבת שם; ולא-תצא משם, אנה ואנה.  א ב,לז והיה ביום צאתך, ועברת את-נחל קדרון--ידוע תדע, כי מות תמות:  דמך, יהיה בראשך.  א ב,לח ויאמר שמעי למלך, טוב הדבר, כאשר דיבר אדוני המלך, כן יעשה עבדך; ויישב שמעי בירושלים, ימים רבים.  {ס}

א ב,לט ויהי, מקץ שלוש שנים, ויברחו שני-עבדים לשמעי, אל-אכיש בן-מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמור, הנה עבדיך בגת.  א ב,מ ויקם שמעי, ויחבוש את-חמורו, וילך גתה אל-אכיש, לבקש את-עבדיו; וילך שמעי, ויבא את-עבדיו מגת.  {ס}

א ב,מא ויוגד, לשלמה:  כי-הלך שמעי מירושלים גת, וישוב.  א ב,מב וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעיד בך לאמור, ביום צאתך והלכת אנה ואנה, ידוע תדע כי מות תמות; ותאמר אליי טוב הדבר, שמעתי.  א ב,מג ומדוע--לא שמרת, את שבועת יהוה; ואת-המצוה, אשר-ציוויתי עליך.  א ב,מד ויאמר המלך אל-שמעי, אתה ידעת את כל-הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית, לדויד אבי; והשיב יהוה את-רעתך, בראשך.  א ב,מה והמלך שלמה, ברוך; וכיסא דויד, יהיה נכון לפני יהוה--עד-עולם.  א ב,מו ויצו המלך, את-בניהו בן-יהוידע, וייצא, ויפגע-בו וימות; והממלכה נכונה, ביד-שלמה.  א ג,א ויתחתן שלמה, את-פרעה מלך מצריים; וייקח את-בת-פרעה, ויביאהא אל-עיר דויד, עד כלותו לבנות את-ביתו ואת-בית יהוה, ואת-חומת ירושלים סביב.  א ג,ב רק העם, מזבחים בבמות:  כי לא-נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם.  {פ}

א ג,ג ויאהב שלמה, את-יהוה, ללכת, בחוקות דויד אביו:  רק, בבמות--הוא מזבח, ומקטיר.  א ג,ד וילך המלך גבעונה לזבוח שם, כי-היא הבמה הגדולה; אלף עולות יעלה שלמה, על המזבח ההוא.  א ג,ה בגבעון, נראה יהוה אל-שלמה--בחלום הלילה; ויאמר אלוהים, שאל מה אתן-לך.  א ג,ו ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דויד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עימך; ותשמור-לו, את-החסד הגדול הזה, ותיתן-לו בן יושב על-כיסאו, כיום הזה.  א ג,ז ועתה, יהוה אלוהיי, אתה המלכת את-עבדך, תחת דויד אבי; ואנוכי נער קטון, לא אדע צאת ובוא.  א ג,ח ועבדך--בתוך עמך, אשר בחרת:  עם-רב, אשר לא-יימנה ולא ייספר מרוב.  א ג,ט ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע:  כי מי יוכל לשפוט, את-עמך הכבד הזה.  א ג,י וייטב הדבר, בעיני אדוניי:  כי שאל שלמה, את-הדבר הזה.  א ג,יא ויאמר אלוהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עושר, ולא שאלת, נפש אויביך; ושאלת לך הבין, לשמוע משפט.  א ג,יב הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך.  א ג,יג וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עושר גם-כבוד:  אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך.  א ג,יד ואם תלך בדרכיי, לשמור חוקיי ומצוותיי, כאשר הלך, דויד אביך--והארכתי, את-ימיך.  {ס}

א ג,טו וייקץ שלמה, והנה חלום; ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית-אדוניי, ויעל עולות ויעש שלמים, ויעש משתה, לכל-עבדיו.  {פ}

א ג,טז אז תבואנה, שתיים נשים זונות--אל-המלך; ותעמודנה, לפניו.  א ג,יז ותאמר האישה האחת, בי אדוני, אני והאישה הזאת, יושבות בבית אחד; ואלד עימה, בבית.  א ג,יח ויהי ביום השלישי, ללדתי, ותלד, גם-האישה הזאת; ואנחנו יחדיו, אין-זר איתנו בבית, זולתי שתיים-אנחנו, בבית.  א ג,יט וימת בן-האישה הזאת, לילה, אשר שכבה, עליו.  א ג,כ ותקם בתוך הלילה ותיקח את-בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו, בחיקה; ואת-בנה המת, השכיבה בחיקי.  א ג,כא ואקום בבוקר להיניק את-בני, והנה-מת; ואתבונן אליו בבוקר, והנה לא-היה בני אשר ילדתי.  א ג,כב ותאמר האישה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה, לפני המלך.  א ג,כג ויאמר המלך--זאת אומרת, זה-בני החי ובנך המת; וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי.  {פ}

א ג,כד ויאמר המלך, קחו לי-חרב; ויביאו החרב, לפני המלך.  א ג,כה ויאמר המלך, גזרו את-הילד החי לשניים; ותנו את-החצי לאחת, ואת-החצי לאחת.  א ג,כו ותאמר האישה אשר-בנה החי אל-המלך, כי-נכמרו רחמיה על-בנה, ותאמר בי אדוני תנו-לה את-הילוד החי, והמת אל-תמיתוהו; וזאת אומרת, גם-לי גם-לך לא יהיה--גזורו.  א ג,כז ויען המלך ויאמר, תנו-לה את-הילוד החי, והמת, לא תמיתוהו:  היא, אימו.  {ס}  א ג,כח וישמעו כל-ישראל, את-המשפט אשר שפט המלך, וייראו, מפני המלך:  כי ראו, כי-חכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט.  {ס}  א ד,א ויהי המלך שלמה, מלך על-כל-ישראל.  {ס}  א ד,ב ואלה השרים, אשר-לו:  עזריהו בן-צדוק, הכוהן.  {ס}  א ד,ג אליחורף ואחייה בני שישא, סופרים;  {ס}  יהושפט בן-אחילוד, המזכיר.  {ס}  א ד,ד ובניהו בן-יהוידע, על-הצבא;  {ס}  וצדוק ואביתר, כוהנים.  {ס}  א ד,ה ועזריהו בן-נתן, על-הניצבים;  {ס}  וזבוד בן-נתן כוהן, ריעה המלך.  {ס}  א ד,ו ואחישר, על-הבית;  {ס}  ואדונירם בן-עבדא, על-המס.  {ס}  א ד,ז ולשלמה שנים-עשר ניצבים, על-כל-ישראל, וכילכלו את-המלך, ואת-ביתו:  חודש בשנה יהיה על-האחד, לכלכל.  {ס}  א ד,ח ואלה שמותם, בן-חור בהר אפריים.  {ס}  א ד,ט בן-דקר במקץ ובשעלבים, ובית שמש; ואילון, בית חנן.  {ס}  א ד,י בן-חסד, בארובות; לו שוכה, וכל-ארץ חפר.  {ס}  א ד,יא בן-אבינדב, כל-נפת דור; טפת, בת-שלמה, הייתה לו, לאישה.  {ס}  א ד,יב בענא, בן-אחילוד, תענך, ומגידו; וכל-בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל, מבית שאן עד אביל מחולה, עד, מעבר ליוקמעם.  {ס}  א ד,יג בן-גבר, ברמות גלעד; לו חוות יאיר בן-מנשה אשר בגלעד, לו חבל ארגוב אשר בבשן--שישים ערים גדולות, חומה ובריח נחושת.  {ס}  א ד,יד אחינדב בן-עידוא, מחניימה.  {ס}  א ד,טו אחימעץ, בנפתלי; גם-הוא, לקח את-בשמת בת-שלמה--לאישה.  {ס}  א ד,טז בענא, בן-חושי, באשר, ובעלות.  {ס}  א ד,יז יהושפט בן-פרוח, ביששכר.  {ס}  א ד,יח שמעי בן-אלא, בבנימין.  {ס}  א ד,יט גבר בן-אורי, בארץ גלעד--ארץ סיחון מלך האמורי, ועוג מלך הבשן, ונציב אחד, אשר בארץ.  א ד,כ יהודה וישראל רבים, כחול אשר-על-הים לרוב, אוכלים ושותים, ושמחים.  א ה,א ושלמה, היה מושל בכל-הממלכות--מן-הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצריים:  מגישים מנחה ועובדים את-שלמה, כל-ימי חייו.  {פ}

א ה,ב ויהי לחם-שלמה, ליום אחד:  שלושים כור סולת, ושישים כור קמח.  א ה,ג עשרה בקר בריאים, ועשרים בקר רעי--ומאה צאן; לבד מאייל וצבי, ויחמור, וברבורים, אבוסים.  א ה,ד כי-הוא רודה בכל-עבר הנהר, מתפסח ועד-עזה--בכל-מלכי, עבר הנהר; ושלום, היה לו מכל-עבריו--מסביב.  א ה,ה ויישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן, ועד-באר שבע--כול, ימי שלמה.  {ס}

א ה,ו ויהי לשלמה, ארבעים אלף אורוות סוסים--למרכבו; ושנים-עשר אלף, פרשים.  א ה,ז וכילכלו הניצבים האלה את-המלך שלמה, ואת כל-הקרב אל-שולחן המלך-שלמה--איש חודשו:  לא יעדרו, דבר.  א ה,ח והשעורים והתבן, לסוסים ולרכש--יביאו, אל-המקום אשר יהיה-שם, איש, כמשפטו.  {ס}

א ה,ט וייתן אלוהים חכמה לשלמה ותבונה, הרבה מאוד; ורוחב לב--כחול, אשר על-שפת הים.  א ה,י ותרב חכמת שלמה, מחכמת כל-בני-קדם, ומכול, חכמת מצריים.  א ה,יא ויחכם, מכל-האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכול ודרדע, בני מחול; ויהי-שמו בכל-הגויים, סביב.  א ה,יב וידבר, שלושת אלפים משל; ויהי שירו, חמישה ואלף.  א ה,יג וידבר, על-העצים, מן-הארז אשר בלבנון, ועד האיזוב אשר יוצא בקיר; וידבר על-הבהמה ועל-העוף, ועל-הרמש ועל-הדגים.  א ה,יד ויבואו, מכל-העמים, לשמוע, את חכמת שלמה--מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו.  {ס}

א ה,טו וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אותו משחו למלך תחת אביהו:  כי אוהב, היה חירם לדויד--כל-הימים.  {ס}

א ה,טז וישלח שלמה, אל-חירם לאמור.  א ה,יז אתה ידעת את-דויד אבי, כי לא יכול לבנות בית לשם יהוה אלוהיו, מפני המלחמה, אשר סבבוהו--עד תת-יהוה אותם, תחת כפות רגליי.  א ה,יח ועתה, הניח יהוה אלוהיי לי מסביב:  אין שטן, ואין פגע רע.  א ה,יט והנני אומר--לבנות בית, לשם יהוה אלוהיי:  כאשר דיבר יהוה, אל-דויד אבי לאמור, בנך אשר אתן תחתיך על-כיסאך, הוא-יבנה הבית לשמי.  א ה,כ ועתה צווה ויכרתו-לי ארזים מן-הלבנון, ועבדיי יהיו עם-עבדיך, ושכר עבדיך אתן לך, ככול אשר תאמר:  כי אתה ידעת, כי אין בנו איש יודע לכרות-עצים--כצידונים.  א ה,כא ויהי כשמוע חירם, את-דברי שלמה--וישמח מאוד; ויאמר, ברוך יהוה היום, אשר נתן לדויד בן חכם, על-העם הרב הזה.  א ה,כב וישלח חירם, אל-שלמה לאמור, שמעתי, את אשר-שלחת אליי; אני אעשה את-כל-חפצך, בעצי ארזים ובעצי ברושים.  א ה,כג עבדיי יורידו מן-הלבנון ימה, ואני אשימם דוברות בים עד-המקום אשר-תשלח אליי וניפצתים שם--ואתה תישא; ואתה תעשה את-חפצי, לתת לחם ביתי.  א ה,כד ויהי חירום נותן לשלמה, עצי ארזים ועצי ברושים--כל-חפצו.  א ה,כה ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חיטים, מכולת לביתו, ועשרים כור, שמן כתית:  כה-ייתן שלמה לחירם, שנה בשנה.  {פ}

א ה,כו ויהוה, נתן חכמה לשלמה, כאשר, דיבר-לו; ויהי שלום, בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית, שניהם.  א ה,כז ויעל המלך שלמה מס, מכל-ישראל; ויהי המס, שלושים אלף איש.  א ה,כח וישלחם לבנונה, עשרת אלפים בחודש חליפות--חודש יהיו בלבנון, שניים חודשים בביתו; ואדונירם, על-המס.  {ס}

א ה,כט ויהי לשלמה שבעים אלף, נושא סבל; ושמונים אלף, חוצב בהר.  א ה,ל לבד משרי הניצבים לשלמה, אשר על-המלאכה, שלושת אלפים, ושלוש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה.  {ס}

א ה,לא ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית.  א ה,לב ויפסלו בוני שלמה, ובוני חירום--והגבלים; ויכינו העצים והאבנים, לבנות הבית.  {פ}

א ו,א ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני-ישראל מארץ-מצריים בשנה הרביעית בחודש זיו, הוא החודש השני, למלוך שלמה, על-ישראל; וייבן הבית, ליהוה.  א ו,ב והבית, אשר בנה המלך שלמה ליהוה--שישים-אמה אורכו, ועשרים רוחבו; ושלושים אמה, קומתו.  א ו,ג והאולם, על-פני היכל הבית--עשרים אמה אורכו, על-פני רוחב הבית; עשר באמה רוחבו, על-פני הבית.  א ו,ד ויעש לבית, חלוני שקופים אטומים.  א ו,ה וייבן על-קיר הבית יציע, סביב, את-קירות הבית סביב, להיכל ולדביר; ויעש צלעות, סביב.  א ו,ו היציע התחתונה חמש באמה רוחבה, והתיכונה שש באמה רוחבה, והשלישית, שבע באמה רוחבה:  כי מגרעות נתן לבית סביב, חוצה, לבלתי, אחוז בקירות-הבית.  א ו,ז והבית, בהיבנותו--אבן-שלמה מסע, נבנה; ומקבות והגרזן כל-כלי ברזל, לא-נשמע בבית בהיבנותו.  א ו,ח פתח, הצלע התיכונה, אל-כתף הבית, הימנית; ובלולים, יעלו על-התיכונה, ומן-התיכונה, אל-השלישים.  א ו,ט וייבן את-הבית, ויכלהו; ויספון את-הבית גבים, ושדרות בארזים.  א ו,י וייבן את-היציע על-כל-הבית, חמש אמות קומתו; ויאחוז את-הבית, בעצי ארזים.  {פ}

א ו,יא ויהי, דבר-יהוה, אל-שלמה, לאמור.  א ו,יב הבית הזה אשר-אתה בונה, אם-תלך בחוקותיי ואת-משפטיי תעשה, ושמרת את-כל-מצוותיי, ללכת בהם--והקימותי את-דברי איתך, אשר דיברתי אל-דויד אביך.  א ו,יג ושכנתי, בתוך בני ישראל; ולא אעזוב, את-עמי ישראל.  {פ}

א ו,יד וייבן שלמה את-הבית, ויכלהו.  א ו,טו וייבן את-קירות הבית מביתה, בצלעות ארזים--מקרקע הבית עד-קירות הסיפון, ציפה עץ מבית; ויצף את-קרקע הבית, בצלעות ברושים.  א ו,טז וייבן את-עשרים אמה מירכתי הבית, בצלעות ארזים, מן-הקרקע, עד-הקירות; וייבן לו מבית לדביר, לקודש הקודשים.  א ו,יז וארבעים באמה, היה הבית--הוא, ההיכל לפניי.  א ו,יח וארז אל-הבית, פנימה, מקלעת פקעים, ופטורי ציצים:  הכול ארז, אין אבן נראה.  א ו,יט ודביר בתוך-הבית מפנימה, הכין, לתיתן שם, את-ארון ברית יהוה.  א ו,כ ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב, ועשרים אמה קומתו, ויצפהו, זהב סגור; ויצף מזבח, ארז.  א ו,כא ויצף שלמה את-הבית מפנימה, זהב סגור; ויעבר ברתוקות זהב, לפני הדביר, ויצפהו, זהב.  א ו,כב ואת-כל-הבית ציפה זהב, עד-תום כל-הבית; וכל-המזבח אשר-לדביר, ציפה זהב.  א ו,כג ויעש בדביר, שני כרובים עצי-שמן:  עשר אמות, קומתו.  א ו,כד וחמש אמות, כנף הכרוב האחת, וחמש אמות, כנף הכרוב השנית; עשר אמות, מקצות כנפיו ועד-קצות כנפיו.  א ו,כה ועשר, באמה, הכרוב, השני:  מידה אחת וקצב אחד, לשני הכרובים.  א ו,כו קומת הכרוב האחד, עשר באמה; וכן, הכרוב השני.  א ו,כז וייתן את-הכרובים בתוך הבית הפנימי, ויפרשו את-כנפי הכרובים, ותיגע כנף-האחד בקיר, וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני; וכנפיהם אל-תוך הבית, נוגעות כנף אל-כנף.  א ו,כח ויצף את-הכרובים, זהב.  א ו,כט ואת כל-קירות הבית מסב קלע, פיתוחי מקלעות כרובים ותימורות, ופטורי, ציצים--מלפנים, ולחיצון.  א ו,ל ואת-קרקע הבית, ציפה זהב--לפנימה, ולחיצון.  א ו,לא ואת פתח הדביר, עשה דלתות עצי-שמן; האיל מזוזות, חמישית.  א ו,לב ושתי, דלתות עצי-שמן, וקלע עליהם מקלעות כרובים ותימורות ופטורי ציצים, וציפה זהב; וירד על-הכרובים ועל-התימורות, את-הזהב.  א ו,לג וכן עשה לפתח ההיכל, מזוזות עצי-שמן, מאת, רביעית.  א ו,לד ושתי דלתות, עצי ברושים; שני צלעים הדלת האחת, גלילים, ושני קלעים הדלת השנית, גלילים.  א ו,לה וקלע כרובים ותימורות, ופטורי ציצים; וציפה זהב, מיושר על-המחוקה.  א ו,לו וייבן את-החצר הפנימית, שלושה טורי גזית; וטור, כרותות ארזים.  א ו,לז בשנה, הרביעית, יוסד, בית יהוה--בירח, זיו.  א ו,לח ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא החודש השמיני, כלה הבית, לכל-דבריו ולכל-משפטיו; ויבנהו, שבע שנים.  א ז,א ואת-ביתו בנה שלמה, שלוש עשרה שנה; ויכל, את-כל-ביתו.  א ז,ב וייבן את-בית יער הלבנון, מאה אמה אורכו וחמישים אמה רוחבו, ושלושים אמה, קומתו; על, ארבעה טורי עמודי ארזים, וכרותות ארזים, על-העמודים.  א ז,ג וספון בארז, ממעל על-הצלעות אשר על-העמודים, ארבעים, וחמישה--חמישה עשר, הטור.  א ז,ד ושקופים, שלושה טורים; ומחזה אל-מחזה, שלוש פעמים.  א ז,ה וכל-הפתחים והמזוזות, רבועים שקף; ומול מחזה אל-מחזה, שלוש פעמים.  א ז,ו ואת אולם העמודים, עשה, חמישים אמה אורכו, ושלושים אמה רוחבו; ואולם, על-פניהם, ועמודים ועב, על-פניהם.  א ז,ז ואולם הכיסא אשר ישפוט-שם, אולם המשפט עשה; וספון בארז, מהקרקע עד-הקרקע.  א ז,ח וביתו אשר-יישב שם חצר האחרת, מבית לאולם, כמעשה הזה, היה; ובית יעשה לבת-פרעה, אשר לקח שלמה, כאולם, הזה.  א ז,ט כל-אלה אבנים יקרות, כמידות גזית, מגוררות במגרה, מבית ומחוץ; וממסד, עד-הטפחות, ומחוץ, עד-החצר הגדולה.  א ז,י ומיוסד, אבנים יקרות אבנים גדולות--אבני עשר אמות, ואבני שמונה אמות.  א ז,יא ומלמעלה, אבנים יקרות כמידות גזית--וארז.  א ז,יב וחצר הגדולה סביב, שלושה טורים גזית, וטור, כרותות ארזים; ולחצר בית-יהוה הפנימית, ולאולם הבית.  {פ}

א ז,יג וישלח המלך שלמה, וייקח את-חירם מצור.  א ז,יד בן-אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי, ואביו איש-צורי חורש נחושת, ויימלא את-החכמה ואת-התבונה ואת-הדעת, לעשות כל-מלאכה בנחושת; ויבוא אל-המלך שלמה, ויעש את-כל-מלאכתו.  א ז,טו ויצר את-שני העמודים, נחושת:  שמונה עשרה אמה, קומת העמוד האחד, וחוט שתים-עשרה אמה, יסוב את-העמוד השני.  א ז,טז ושתי כותרות עשה, לתת על-ראשי העמודים--מוצק נחושת:  חמש אמות, קומת הכותרת האחת, וחמש אמות, קומת הכותרת השנית.  א ז,יז שבכים מעשה שבכה, גדילים מעשה שרשרות, לכותרות, אשר על-ראש העמודים--שבעה לכותרת האחת, ושבעה לכותרת השנית.  א ז,יח ויעש, את-העמודים; ושני טורים סביב על-השבכה האחת, לכסות את-הכותרות אשר על-ראש הרימונים, וכן עשה, לכותרת השנית.  א ז,יט וכותרות, אשר על-ראש העמודים--מעשה, שושן באולם:  ארבע, אמות.  א ז,כ וכותרות, על-שני העמודים, גם-ממעל מלעומת הבטן, אשר לעבר השבכה; והרימונים מאתיים טורים סביב, על הכותרת השנית.  א ז,כא ויקם, את-העמודים, לאולם, ההיכל; ויקם את-העמוד הימני, ויקרא את-שמו יכין, ויקם את-העמוד השמאלי, ויקרא את-שמו בועז.  א ז,כב ועל ראש העמודים, מעשה שושן; ותיתום, מלאכת העמודים.  א ז,כג ויעש את-הים, מוצק:  עשר באמה משפתו עד-שפתו עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלושים באמה, יסוב אותו סביב.  א ז,כד ופקעים מתחת לשפתו סביב, סובבים אותו--עשר באמה, מקיפים את-הים סביב; שני טורים הפקעים, יצוקים ביצוקתו.  א ז,כה עומד על-שני עשר בקר, שלושה פונים צפונה ושלושה פונים ימה ושלושה פונים נגבה ושלושה פונים מזרחה, והים עליהם, מלמעלה; וכל-אחוריהם, ביתה.  א ז,כו ועובייו טפח, ושפתו כמעשה שפת-כוס פרח שושן; אלפיים בת, יכיל.  {פ}

א ז,כז ויעש את-המכונות עשר, נחושת:  ארבע באמה, אורך המכונה האחת, וארבע באמה רוחבה, ושלוש באמה קומתה.  א ז,כח וזה מעשה המכונה, מסגרות להם; ומסגרות, בין השלבים.  א ז,כט ועל-המסגרות אשר בין השלבים, אריות בקר וכרובים, ועל-השלבים, כן ממעל; ומתחת לאריות ולבקר, לויות מעשה מורד.  א ז,ל וארבעה אופני נחושת למכונה האחת, וסרני נחושת, וארבעה פעמותיו, כתפות להם; מתחת לכיור הכתפות יצוקות, מעבר איש לויות.  א ז,לא ופיהו מבית לכותרת ומעלה, באמה, ופיה עגול מעשה-כן, אמה וחצי האמה; וגם-על-פיה, מקלעות, ומסגרותיהם מרובעות, לא עגולות.  א ז,לב וארבעת האופנים, למתחת למסגרות, וידות האופנים, במכונה; וקומת האופן האחד, אמה וחצי האמה.  א ז,לג ומעשה, האופנים, כמעשה, אופן המרכבה; ידותם וגביהם, וחישוקיהם וחישוריהם--הכול מוצק.  א ז,לד וארבע כתפות--אל ארבע פינות, המכונה האחת; מן-המכונה, כתפיה.  א ז,לה ובראש המכונה, חצי האמה קומה--עגול סביב; ועל ראש המכונה ידותיה, ומסגרותיה ממנה.  א ז,לו ויפתח על-הלוחות, ידותיה, ועל מסגרותיה, כרובים אריות ותימורות--כמער-איש ולויות, סביב.  א ז,לז כזאת עשה, את עשר המכונות:  מוצק אחד מידה אחת, קצב אחד--לכולהנה.  {ס}

א ז,לח ויעש עשרה כיורות, נחושת:  ארבעים בת יכיל הכיור האחד, ארבע באמה הכיור האחד--כיור אחד על-המכונה האחת, לעשר המכונות.  א ז,לט וייתן, את-המכונות, חמש על-כתף הבית מימין, וחמש על-כתף הבית משמאלו; ואת-הים, נתן מכתף הבית הימנית קדמה--ממול נגב.  {ס}

א ז,מ ויעש חירום--את-הכיורות, ואת-היעים ואת-המזרקות; ויכל חירם, לעשות את-כל-המלאכה, אשר עשה למלך שלמה, בית יהוה.  א ז,מא עמודים שניים, וגולות הכותרות אשר-על-ראש העמודים שתיים; והשבכות שתיים--לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-ראש העמודים.  א ז,מב ואת-הרימונים ארבע מאות, לשתי השבכות--שני-טורים רימונים, לשבכה האחת, לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-פני העמודים.  א ז,מג ואת-המכונות, עשר; ואת-הכיורות עשרה, על-המכונות.  א ז,מד ואת-הים, האחד; ואת-הבקר שנים-עשר, תחת הים.  א ז,מה ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזרקות, ואת כל-הכלים האלה, אשר עשה חירם למלך שלמה, בית יהוה--נחושת, ממורט.  א ז,מו בכיכר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה, בין סוכות, ובין צרתן.  א ז,מז וינח שלמה את-כל-הכלים, מרוב מאוד מאוד--לא נחקר, משקל הנחושת.  א ז,מח ויעש שלמה--את כל-הכלים, אשר בית יהוה:  את, מזבח הזהב, ואת-השולחן אשר עליו לחם הפנים, זהב.  א ז,מט ואת-המנורות חמש מימין וחמש משמאל, לפני הדביר--זהב סגור; והפרח והנרות והמלקחיים, זהב.  א ז,נ והסיפות והמזמרות והמזרקות, והכפות והמחתות--זהב סגור; והפותות לדלתות הבית הפנימי לקודש הקודשים, לדלתי הבית להיכל--זהב.  {פ}

א ז,נא ותשלם, כל-המלאכה, אשר עשה המלך שלמה, בית יהוה; ויבא שלמה את-קודשי דויד אביו, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--נתן, באוצרות בית יהוה.  {פ}

א ח,א אז יקהל שלמה את-זקני ישראל את-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל, אל-המלך שלמה--ירושלים:  להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דויד--היא ציון.  א ח,ב וייקהלו אל-המלך שלמה, כל-איש ישראל, בירח האיתנים, בחג--הוא, החודש השביעי.  א ח,ג ויבואו, כול זקני ישראל; וישאו הכוהנים, את-הארון.  א ח,ד ויעלו את-ארון יהוה, ואת-אוהל מועד, ואת-כל-כלי הקודש, אשר באוהל; ויעלו אותם, הכוהנים והלויים.  א ח,ה והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, איתו, לפני הארון--מזבחים צאן ובקר, אשר לא-ייספרו ולא יימנו מרוב.  א ח,ו ויביאו הכוהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קודש הקודשים:  אל-תחת, כנפי הכרובים.  א ח,ז כי הכרובים פורשים כנפיים, אל-מקום הארון; ויסוכו הכרובים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה.  א ח,ח ויאריכו, הבדים, וייראו ראשי הבדים מן-הקודש על-פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה.  א ח,ט אין, בארון, רק שני לוחות האבנים, אשר הניח שם משה בחורב--אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם מארץ מצריים.  א ח,י ויהי, בצאת הכוהנים מן-הקודש; והענן מלא, את-בית יהוה.  א ח,יא ולא-יכלו הכוהנים לעמוד לשרת, מפני הענן:  כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה.  {פ}

א ח,יב אז, אמר שלמה:  יהוה אמר, לשכון בערפל.  א ח,יג בנה בניתי בית זבול, לך--מכון לשבתך, עולמים.  א ח,יד ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עומד.  א ח,טו ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידו מילא, לאמור.  א ח,טז מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצריים, לא-בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל.  א ח,יז ויהי, עם-לבב דויד אבי--לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל.  א ח,יח ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך.  א ח,יט רק אתה, לא תבנה הבית:  כי אם-בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי.  א ח,כ ויקם יהוה, את-דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל.  א ח,כא ואשים שם מקום לארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת עם-אבותינו, בהוציאו אותם מארץ מצריים.  {ס}

א ח,כב ויעמוד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרוש כפיו, השמיים.  א ח,כג ויאמר, יהוה אלוהי ישראל אין-כמוך אלוהים, בשמיים ממעל, ועל-הארץ מתחת:  שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם.  א ח,כד אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה.  א ח,כה ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא-ייכרת לך איש מלפניי, יושב על-כיסא ישראל:  רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת לפניי, כאשר הלכת, לפניי.  א ח,כו ועתה, אלוהי ישראל--ייאמן נא, דברך, אשר דיברת, לעבדך דויד אבי.  א ח,כז כי, האומנם, יישב אלוהים, על-הארץ; הנה השמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.  א ח,כח ופנית אל-תפילת עבדך, ואל-תחינתו--יהוה אלוהיי:  לשמוע אל-הרינה ואל-התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום.  א ח,כט להיות עיניך פתוחות אל-הבית הזה, לילה ויום, אל-המקום, אשר אמרת יהיה שמי שם--לשמוע, אל-התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה.  א ח,ל ושמעת אל-תחינת עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע אל-מקום שבתך, אל-השמיים, ושמעת, וסלחת.  א ח,לא את אשר יחטא איש לריעהו, ונשא-בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה.  א ח,לב ואתה תשמע השמיים, ועשית ושפטת את-עבדיך--להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו.  א ח,לג בהינגף עמך ישראל, לפני אויב--אשר יחטאו-לך; ושבו אליך והודו את-שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה.  א ח,לד ואתה, תשמע השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל-האדמה, אשר נתת, לאבותם.  {ס}

א ח,לה בהיעצר שמיים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם.  א ח,לו ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם את-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתת מטר על-ארצך, אשר-נתת לעמך לנחלה.  {ס}

א ח,לז רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שידפון יירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר-לו אויבו, בארץ שעריו--כל-נגע, כל-מחלה.  א ח,לח כל-תפילה כל-תחינה, אשר תהיה לכל-האדם, לכול, עמך ישראל--אשר יידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה.  א ח,לט ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו:  כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם.  א ח,מ למען, ייראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו.  א ח,מא וגם, אל-הנוכרי, אשר לא-מעמך ישראל, הוא; ובא מארץ רחוקה, למען שמך.  א ח,מב כי ישמעון, את-שמך הגדול, ואת-ידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובא והתפלל, אל-הבית הזה.  א ח,מג אתה תשמע השמיים, מכון שבתך, ועשית, ככול אשר-יקרא אליך הנוכרי--למען יידעון כל-עמי הארץ את-שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי.  א ח,מד כי-ייצא עמך למלחמה על-אויבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל-יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית, אשר-בניתי לשמך.  א ח,מה ושמעת, השמיים, את-תפילתם, ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.  א ח,מו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ האויב, רחוקה או קרובה.  א ח,מז והשיבו, אל-ליבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שוביהם לאמור, חטאנו והעווינו, רשענו.  א ח,מח ושבו אליך, בכל-לבבם ובכל-נפשם, בארץ אויביהם, אשר-שבו אותם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר-בניתי לשמך.  א ח,מט ושמעת השמיים מכון שבתך, את-תפילתם ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.  א ח,נ וסלחת לעמך אשר חטאו-לך, ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך; ונתתם לרחמים לפני שוביהם, וריחמום.  א ח,נא כי-עמך ונחלתך, הם, אשר הוצאת ממצריים, מתוך כור הברזל.  א ח,נב להיות עיניך פתוחות אל-תחינת עבדך, ואל-תחינת עמך ישראל, לשמוע אליהם, בכול קוראם אליך.  א ח,נג כי-אתה הבדלתם לך, לנחלה, מכול, עמי הארץ:  כאשר דיברת ביד משה עבדך, בהוציאך את-אבותינו ממצריים--אדוניי יהוה.  {פ}

א ח,נד ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל-יהוה, את כל-התפילה והתחינה, הזאת; קם מלפני מזבח יהוה, מכרוע על-ברכיו, וכפיו, פרושות השמיים.  א ח,נה ויעמוד--ויברך, את כל-קהל ישראל:  קול גדול, לאמור.  א ח,נו ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככול, אשר דיבר:  לא-נפל דבר אחד, מכול דברו הטוב, אשר דיבר, ביד משה עבדו.  א ח,נז יהי יהוה אלוהינו עימנו, כאשר היה עם-אבותינו:  אל-יעזבנו, ואל-ייטשנו.  א ח,נח להטות לבבנו, אליו--ללכת בכל-דרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו, אשר ציווה, את-אבותינו.  א ח,נט ויהיו דבריי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרובים אל-יהוה אלוהינו, יומם ולילה:  לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל--דבר-יום ביומו.  א ח,ס למען, דעת כל-עמי הארץ, כי יהוה, הוא האלוהים:  אין, עוד.  א ח,סא והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלוהינו, ללכת בחוקיו ולשמור מצוותיו, כיום הזה.  א ח,סב והמלך, וכל-ישראל עימו, זובחים זבח, לפני יהוה.  א ח,סג ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית יהוה, המלך וכל-בני ישראל.  א ח,סד ביום ההוא, קידש המלך את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה--כי-עשה שם את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים:  כי-מזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, קטון מהכיל את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים.  א ח,סה ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עימו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצריים, לפני יהוה אלוהינו, שבעת ימים, ושבעת ימים--ארבעה עשר, יום.  א ח,סו ביום השמיני שילח את-העם, ויברכו את-המלך; וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב, על כל-הטובה אשר עשה יהוה לדויד עבדו, ולישראל עמו.  א ט,א ויהי ככלות שלמה, לבנות את-בית-יהוה ואת-בית המלך, ואת כל-חשק שלמה, אשר חפץ לעשות.  {פ}

א ט,ב ויירא יהוה אל-שלמה, שנית, כאשר נראה אליו, בגבעון.  א ט,ג ויאמר יהוה אליו, שמעתי את-תפילתך ואת-תחינתך אשר התחננת לפניי--הקדשתי את-הבית הזה אשר בנית, לשום-שמי שם עד-עולם; והיו עיניי וליבי שם, כל-הימים.  א ט,ד ואתה אם-תלך לפניי, כאשר הלך דויד אביך בתום-לבב וביושר, לעשות, ככול אשר ציוויתיך--חוקיי ומשפטיי, תשמור.  א ט,ה והקימותי את-כיסא ממלכתך, על-ישראל--לעולם:  כאשר דיברתי, על-דויד אביך לאמור, לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל.  א ט,ו אם-שוב תשובון אתם ובניכם, מאחריי, ולא תשמרו מצוותיי חוקותיי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם.  א ט,ז והכרתי את-ישראל, מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת-הבית אשר הקדשתי לשמי, אשלח מעל פניי; והיה ישראל למשל ולשנינה, בכל-העמים.  א ט,ח והבית הזה יהיה עליון, כל-עובר עליו יישום ושרק; ואמרו, על-מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה.  א ט,ט ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלוהיהם אשר הוציא את-אבותם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על-כן, הביא יהוה עליהם, את כל-הרעה, הזאת.  {פ}

א ט,י ויהי, מקצה עשרים שנה, אשר-בנה שלמה, את-שני הבתים--את-בית יהוה, ואת-בית המלך.  א ט,יא חירם מלך-צור נישא את-שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים, ובזהב--לכל-חפצו; אז ייתן המלך שלמה לחירם, עשרים עיר, בארץ, הגליל.  א ט,יב וייצא חירם, מצור, לראות את-הערים, אשר נתן-לו שלמה; ולא ישרו, בעיניו.  א ט,יג ויאמר--מה הערים האלה, אשר-נתת לי אחי; ויקרא להם ארץ כבול, עד היום הזה.  {פ}

א ט,יד וישלח חירם, למלך, מאה ועשרים, כיכר זהב.  א ט,טו וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המילוא, ואת, חומת ירושלים; ואת-חצור ואת-מגידו, ואת-גזר.  א ט,טז פרעה מלך-מצריים עלה, וילכוד את-גזר וישרפה באש, ואת-הכנעני היושב בעיר, הרג; וייתנה, שילוחים, לבתו, אשת שלמה.  א ט,יז וייבן שלמה את-גזר, ואת-בית חורון תחתון.  א ט,יח ואת-בעלת ואת-תדמור במדבר, בארץ.  א ט,יט ואת כל-ערי המסכנות, אשר היו לשלמה, ואת ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון, ובכול, ארץ ממשלתו.  א ט,כ כל-העם הנותר מן-האמורי החיתי הפריזי, החיווי והיבוסי, אשר לא-מבני ישראל, המה.  א ט,כא בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא-יכלו בני ישראל, להחרימם; ויעלם שלמה למס-עובד, עד היום הזה.  א ט,כב ומבני, ישראל, לא-נתן שלמה, עבד:  כי-הם אנשי המלחמה, ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו.  {ס}

א ט,כג אלה שרי הניצבים, אשר על-המלאכה לשלמה, חמישים, וחמש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה.  א ט,כד אך בת-פרעה, עלתה מעיר דויד, אל-ביתה, אשר בנה-לה; אז, בנה את-המילוא.  א ט,כה והעלה שלמה שלוש פעמים בשנה עולות ושלמים, על-המזבח אשר בנה ליהוה, והקטר איתו, אשר לפני יהוה; ושילם, את-הבית.  א ט,כו ואוני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את-אילות, על-שפת ים-סוף--בארץ אדום.  א ט,כז וישלח חירם באוני, את-עבדיו, אנשי אונייות, יודעי הים--עם, עבדי שלמה.  א ט,כח ויבואו אופירה--ויקחו משם זהב, ארבע-מאות ועשרים כיכר; ויביאו, אל-המלך שלמה.  {פ}

א י,א ומלכת-שבא, שומעת את-שמע שלמה--לשם יהוה; ותבוא לנסותו, בחידות.  א י,ב ותבוא ירושלימה, בחיל כבד מאוד, גמלים נושאים בשמים וזהב רב-מאוד, ואבן יקרה; ותבוא, אל-שלמה, ותדבר אליו, את כל-אשר היה עם-לבבה.  א י,ג ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה:  לא-היה דבר נעלם מן-המלך, אשר לא הגיד לה.  א י,ד ותרא, מלכת-שבא, את, כל-חכמת שלמה; והבית, אשר בנה.  א י,ה ומאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם, ומשקיו, ועולתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה בה עוד, רוח.  א י,ו ותאמר, אל-המלך, אמת היה הדבר, אשר שמעתי בארצי--על-דבריך, ועל-חכמתך.  א י,ז ולא-האמנתי לדברים, עד אשר-באתי ותראינה עיניי, והנה לא-הוגד-לי, החצי:  הוספת חכמה וטוב, אל-השמועה אשר שמעתי.  א י,ח אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה, העומדים לפניך תמיד, השומעים את-חכמתך.  א י,ט יהי יהוה אלוהיך, ברוך, אשר חפץ בך, לתיתך על-כיסא ישראל--באהבת יהוה את-ישראל, לעולם, וישימך למלך, לעשות משפט וצדקה.  א י,י ותיתן למלך מאה ועשרים כיכר זהב, ובשמים הרבה מאוד--ואבן יקרה; לא בא כבושם ההוא עוד לרוב, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה.  א י,יא וגם אוני חירם, אשר-נשא זהב מאופיר:  הביא מאופיר עצי אלמוגים, הרבה מאוד--ואבן יקרה.  א י,יב ויעש המלך את-עצי האלמוגים מסעד לבית-יהוה, ולבית המלך, וכינורות ונבלים, לשרים; לא בא-כן עצי אלמוגים, ולא נראה, עד, היום הזה.  א י,יג והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד אשר נתן-לה, כיד המלך שלמה; ותפן ותלך לארצה, היא ועבדיה.  {פ}

א י,יד ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת--שש מאות שישים ושש, כיכר זהב.  א י,טו לבד מאנשי התרים, ומסחר הרוכלים, וכל-מלכי הערב, ופחות הארץ.  א י,טז ויעש המלך שלמה מאתיים צינה, זהב שחוט; שש-מאות זהב, יעלה על-הצינה האחת.  א י,יז ושלוש-מאות מגינים, זהב שחוט--שלושת מנים זהב, יעלה על-המגן האחת; וייתנם המלך, בית יער הלבנון.  {פ}

א י,יח ויעש המלך כיסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב מופז.  א י,יט שש מעלות לכיסא, וראש-עגול לכיסא מאחריו, וידות מזה ומזה, אל-מקום השבת; ושניים אריות, עומדים אצל הידות.  א י,כ ושנים עשר אריים, עומדים שם על-שש המעלות--מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכות.  א י,כא וכול כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכול כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור:  אין כסף, לא נחשב בימי שלמה--למאומה.  א י,כב כי אוני תרשיש למלך בים, עם אוני חירם; אחת לשלוש שנים תבוא אוני תרשיש, נושאת זהב וכסף, שנהבים וקופים, ותוכיים.  א י,כג ויגדל המלך שלמה, מכול מלכי הארץ--לעושר, ולחכמה.  א י,כד וכל-הארץ--מבקשים, את-פני שלמה:  לשמוע, את-חכמתו, אשר-נתן אלוהים, בליבו.  א י,כה והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, ונשק ובשמים, סוסים, ופרדים--דבר-שנה, בשנה.  {ס}

א י,כו ויאסוף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; וינחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלים.  א י,כז וייתן המלך את-הכסף בירושלים, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפילה--לרוב.  א י,כח ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצריים; ומקוה--סוחרי המלך, יקחו מקוה במחיר.  א י,כט ותעלה ותצא מרכבה ממצריים, בשש מאות כסף, וסוס, בחמישים ומאה; וכן לכל-מלכי החיתים, ולמלכי ארם--בידם יוציאו.  {פ}

א יא,א והמלך שלמה, אהב נשים נוכרייות רבות--ואת-בת-פרעה:  מואבייות עמונייות אדומייות, צידנייות חיתייות.  א יא,ב מן-הגויים, אשר אמר-יהוה אל-בני ישראל לא-תבואו בהם והם לא-יבואו בכם, אכן יטו את-לבבכם, אחרי אלוהיהם--בהם דבק שלמה, לאהבה.  א יא,ג ויהי-לו נשים, שרות שבע מאות, ופילגשים, שלוש מאות; ויטו נשיו, את-ליבו.  א יא,ד ויהי, לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את-לבבו, אחרי אלוהים אחרים; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו.  א יא,ה וילך שלמה--אחרי עשתורת, אלוהי צידונים; ואחרי מלכום, שיקוץ עמונים.  א יא,ו ויעש שלמה הרע, בעיני יהוה; ולא מילא אחרי יהוה, כדויד אביו.  {ס}

א יא,ז אז יבנה שלמה במה, לכמוש שיקוץ מואב, בהר, אשר על-פני ירושלים; ולמולך, שיקוץ בני עמון.  א יא,ח וכן עשה, לכל-נשיו הנוכרייות, מקטירות ומזבחות, לאלוהיהן.  א יא,ט ויתאנף יהוה, בשלמה:  כי-נטה לבבו, מעם יהוה אלוהי ישראל, הנראה אליו, פעמיים.  א יא,י וציווה אליו, על-הדבר הזה, לבלתי-לכת, אחרי אלוהים אחרים; ולא שמר, את אשר-ציווה יהוה.  {פ}

א יא,יא ויאמר יהוה לשלמה, יען אשר הייתה-זאת עימך, ולא שמרת בריתי וחוקותיי, אשר ציוויתי עליך--קרוע אקרע את-הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך.  א יא,יב אך-בימיך לא אעשנה, למען דויד אביך:  מיד בנך, אקרענה.  א יא,יג רק את-כל-הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבנך:  למען דויד עבדי, ולמען ירושלים אשר בחרתי.  {ס}

א יא,יד ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדומי:  מזרע המלך הוא, באדום.  א יא,טו ויהי, בהיות דויד את-אדום, בעלות יואב שר הצבא, לקבר את-החללים; ויך כל-זכר, באדום.  א יא,טז כי ששת חודשים ישב-שם יואב, וכל-ישראל, עד-הכרית כל-זכר, באדום.  א יא,יז ויברח אדד הוא ואנשים אדומיים מעבדי אביו, איתו--לבוא מצריים; והדד, נער קטן.  א יא,יח ויקומו, ממדיין, ויבואו, פארן; ויקחו אנשים עימם מפארן, ויבואו מצריים אל-פרעה מלך-מצריים, וייתן-לו בית ולחם אמר לו, וארץ נתן לו.  א יא,יט וימצא הדד חן בעיני פרעה, מאוד; וייתן-לו אישה את-אחות אשתו, אחות תחפנס הגבירה.  א יא,כ ותלד לו אחות תחפנס, את גנובת בנו, ותגמלהו תחפנס, בתוך בית פרעה; ויהי גנובת בית פרעה, בתוך בני פרעה.  א יא,כא והדד שמע במצריים, כי-שכב דויד עם-אבותיו, וכי-מת, יואב שר-הצבא; ויאמר הדד אל-פרעה, שלחני ואלך אל-ארצי.  א יא,כב ויאמר לו פרעה, כי מה-אתה חסר עימי, והנך מבקש, ללכת אל-ארצך; ויאמר לא, כי שלח תשלחני.  א יא,כג ויקם אלוהים לו שטן, את-רזון בן-אלידע:  אשר ברח, מאת הדדעזר מלך-צובה--אדוניו.  א יא,כד ויקבוץ עליו, אנשים, ויהי שר-גדוד, בהרוג דויד אותם; וילכו דמשק ויישבו בה, וימלכו בדמשק.  א יא,כה ויהי שטן לישראל כל-ימי שלמה, ואת-הרעה אשר הדד; ויקץ, בישראל, וימלוך, על-ארם.  {פ}

א יא,כו וירובעם בן-נבט אפרתי מן-הצרדה, ושם אימו צרועה אישה אלמנה, עבד, לשלמה; וירם יד, במלך.  א יא,כז וזה הדבר, אשר-הרים יד במלך:  שלמה, בנה את-המילוא--סגר, את-פרץ עיר דויד אביו.  א יא,כח והאיש ירובעם, גיבור חיל; וירא שלמה את-הנער, כי-עושה מלאכה הוא, ויפקד אותו, לכל-סבל בית יוסף.  {ס}

א יא,כט ויהי בעת ההיא, וירובעם יצא מירושלים; וימצא אותו אחייה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם, בשדה.  א יא,ל ויתפוש אחייה, בשלמה החדשה אשר עליו; ויקרעהא--שנים עשר, קרעים.  א יא,לא ויאמר, לירובעם, קח-לך, עשרה קרעים:  כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני קורע את-הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך, את עשרה השבטים.  א יא,לב והשבט האחד, יהיה-לו--למען עבדי דויד, ולמען ירושלים, העיר אשר בחרתי בה, מכול שבטי ישראל.  א יא,לג יען אשר עזבוני, וישתחוו לעשתורת אלוהי צידונין, לכמוש אלוהי מואב, ולמלכום אלוהי בני-עמון; ולא-הלכו בדרכיי, לעשות הישר בעיניי וחוקותיי ומשפטיי--כדויד אביו.  א יא,לד ולא-אקח את-כל-הממלכה, מידו:  כי נשיא אשיתנו, כול ימי חייו, למען דויד עבדי אשר בחרתי אותו, אשר שמר מצוותיי וחוקותיי.  א יא,לה ולקחתי המלוכה, מיד בנו; ונתתיה לך, את עשרת השבטים.  א יא,לו ולבנו, אתן שבט-אחד--למען היות-ניר לדויד-עבדי כל-הימים לפניי, בירושלים, העיר אשר בחרתי לי, לשום שמי שם.  א יא,לז ואותך אקח--ומלכת, בכול אשר-תאווה נפשך; והיית מלך, על-ישראל.  א יא,לח והיה, אם-תשמע את-כל-אשר אצווך, והלכת בדרכיי ועשית הישר בעיניי לשמור חוקותיי ומצוותיי, כאשר עשה דויד עבדי--והייתי עימך, ובניתי לך בית-נאמן כאשר בניתי לדויד, ונתתי לך, את-ישראל.  א יא,לט ואענה את-זרע דויד, למען זאת--אך, לא כל-הימים.  {ס}

א יא,מ ויבקש שלמה, להמית את-ירובעם; ויקם ירובעם, ויברח מצריים אל-שישק מלך-מצריים, ויהי במצריים, עד-מות שלמה.  {ס}

א יא,מא ויתר דברי שלמה וכל-אשר עשה, וחכמתו--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי שלמה.  א יא,מב והימים, אשר מלך שלמה בירושלים על-כל-ישראל--ארבעים, שנה.  א יא,מג וישכב שלמה, עם-אבותיו, וייקבר, בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו, תחתיו.  {ס}

א יב,א וילך רחבעם, שכם:  כי שכם בא כל-ישראל, להמליך אותו.  א יב,ב ויהי כשמוע ירובעם בן-נבט, והוא עודנו במצריים, אשר ברח, מפני המלך שלמה; ויישב ירובעם, במצריים.  א יב,ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבוא ירובעם, וכל-קהל ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמור.  א יב,ד אביך, הקשה את-עולנו; ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך.  א יב,ה ויאמר אליהם, לכו-עד שלושה ימים--ושובו אליי; וילכו, העם.  א יב,ו וייוועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עומדים את-פני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור:  איך אתם נועצים, להשיב את-העם-הזה דבר.  א יב,ז וידברו אליו לאמור, אם-היום תהיה-עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודיברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים.  א יב,ח ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו; וייוועץ, את-הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים, לפניו.  א יב,ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה--אשר דיברו אליי, לאמור, הקל מן-העול, אשר-נתן אביך עלינו.  א יב,י וידברו אליו, הילדים אשר גדלו איתו לאמור, כה-תאמר לעם הזה אשר דיברו אליך לאמור אביך הכביד את-עולנו, ואתה הקל מעלינו:  כה תדבר אליהם, קטוני עבה ממותני אבי.  א יב,יא ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים.  א יב,יב ויבוא ירובעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור, שובו אליי ביום השלישי.  א יב,יג ויען המלך את-העם, קשה; ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו.  א יב,יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמור, אבי הכביד את-עולכם, ואני אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים.  א יב,טו ולא-שמע המלך, אל-העם:  כי-הייתה סיבה, מעם יהוה, למען הקים את-דברו אשר דיבר יהוה ביד אחייה השילוני, אל-ירובעם בן-נבט.  א יב,טז וירא כל-ישראל, כי לא-שמע המלך אליהם, וישיבו העם את-המלך דבר לאמור מה-לנו חלק בדויד ולא-נחלה בבן-ישי לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך ישראל, לאוהליו.  א יב,יז ובני ישראל, היושבים בערי יהודה--וימלוך עליהם, רחבעם.  {פ}

א יב,יח וישלח המלך רחבעם, את-אדורם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימות; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים.  א יב,יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה.  {ס}

א יב,כ ויהי כשמוע כל-ישראל, כי-שב ירובעם, וישלחו ויקראו אותו אל-העדה, וימליכו אותו על-כל-ישראל:  לא היה אחרי בית-דויד, זולתי שבט-יהודה לבדו.  א יב,כא ויבוא רחבעם, ירושלים, ויקהל את-כל-בית יהודה ואת-שבט בנימין מאה ושמונים אלף בחור, עושה מלחמה--להילחם, עם-בית ישראל, להשיב את-המלוכה, לרחבעם בן-שלמה.  {פ}

א יב,כב ויהי דבר האלוהים, אל-שמעיה איש-האלוהים לאמור.  א יב,כג אמור, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה, ואל-כל-בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמור.  א יב,כד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תילחמון עם-אחיכם בני-ישראל, שובו איש לביתו--כי מאיתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דבר יהוה, וישובו ללכת כדבר יהוה.  {ס}

א יב,כה וייבן ירובעם את-שכם בהר אפריים, ויישב בה; וייצא משם, וייבן את-פנואל.  א יב,כו ויאמר ירובעם, בליבו:  עתה תשוב הממלכה, לבית דויד.  א יב,כז אם-יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית-יהוה בירושלים, ושב לב העם הזה אל-אדוניהם, אל-רחבעם מלך יהודה; והרגוני, ושבו אל-רחבעם מלך-יהודה.  א יב,כח וייוועץ המלך--ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אליהם, רב-לכם מעלות ירושלים--הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים.  א יב,כט וישם את-האחד, בבית-אל; ואת-האחד, נתן בדן.  א יב,ל ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד-דן.  א יב,לא ויעש, את-בית במות; ויעש כוהנים מקצות העם, אשר לא-היו מבני לוי.  א יב,לב ויעש ירובעם חג בחודש השמיני בחמישה-עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח--כן עשה בבית-אל, לזבח לעגלים אשר-עשה; והעמיד בבית אל, את-כוהני הבמות אשר עשה.  א יב,לג ויעל על-המזבח אשר-עשה בבית-אל, בחמישה עשר יום בחודש השמיני--בחודש, אשר-בדא מליבו; ויעש חג לבני ישראל, ויעל על-המזבח להקטיר.  {פ}

א יג,א והנה איש אלוהים, בא מיהודה בדבר יהוה--אל-בית-אל; וירובעם עומד על-המזבח, להקטיר.  א יג,ב ויקרא על-המזבח, בדבר יהוה, ויאמר מזבח מזבח, כה אמר יהוה:  הנה-בן נולד לבית-דויד, יאשייהו שמו, וזבח עליך את-כוהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך.  א יג,ג ונתן ביום ההוא מופת, לאמור, זה המופת, אשר דיבר יהוה:  הנה המזבח נקרע, ונשפך הדשן אשר-עליו.  א יג,ד ויהי כשמוע המלך את-דבר איש-האלוהים, אשר קרא על-המזבח בבית-אל, וישלח ירובעם את-ידו מעל המזבח, לאמור תפשוהו; ותיבש ידו אשר שלח עליו, ולא יכול להשיבה אליו.  א יג,ה והמזבח נקרע, ויישפך הדשן מן-המזבח:  כמופת, אשר נתן איש האלוהים--בדבר יהוה.  א יג,ו ויען המלך ויאמר אל-איש האלוהים, חל-נא את-פני יהוה אלוהיך והתפלל בעדי, ותשוב ידי, אליי; ויחל איש-האלוהים, את-פני יהוה, ותשב יד-המלך אליו, ותהי כבראשונה.  א יג,ז וידבר המלך אל-איש האלוהים, בואה-איתי הביתה וסעדה; ואתנה לך, מתת.  א יג,ח ויאמר איש-האלוהים, אל-המלך, אם-תיתן-לי את-חצי ביתך, לא אבוא עימך; ולא-אוכל לחם ולא אשתה-מים, במקום הזה.  א יג,ט כי-כן ציווה אותי, בדבר יהוה לאמור, לא-תאכל לחם, ולא תשתה-מים; ולא תשוב, בדרך אשר הלכת.  א יג,י וילך, בדרך אחר; ולא-שב בדרך, אשר בא בה אל-בית-אל.  {פ}

א יג,יא ונביא אחד זקן, יושב בבית-אל; ויבוא בנו ויספר-לו את-כל-המעשה אשר-עשה איש-האלוהים היום בבית-אל, את-הדברים אשר דיבר אל-המלך, ויספרום, לאביהם.  א יג,יב וידבר אליהם אביהם, אי-זה הדרך הלך; ויראו בניו, את-הדרך אשר הלך איש האלוהים, אשר-בא, מיהודה.  א יג,יג ויאמר, אל-בניו, חבשו-לי, החמור; ויחבשו-לו החמור, וירכב עליו.  א יג,יד וילך, אחרי איש האלוהים, וימצאהו, יושב תחת האלה; ויאמר אליו, האתה איש-האלוהים אשר-באת מיהודה--ויאמר אני.  א יג,טו ויאמר אליו, לך איתי הביתה; ואכול, לחם.  א יג,טז ויאמר, לא אוכל לשוב איתך--ולבוא איתך; ולא-אוכל לחם, ולא-אשתה איתך מים, במקום, הזה.  א יג,יז כי-דבר אליי, בדבר יהוה, לא-תאכל לחם, ולא-תשתה שם מים; לא-תשוב ללכת, בדרך אשר-הלכת בה.  א יג,יח ויאמר לו, גם-אני נביא כמוך, ומלאך דיבר אליי בדבר יהוה לאמור השיבהו איתך אל-ביתך, ויאכל לחם וישת מים; כיחש, לו.  א יג,יט וישב איתו, ויאכל לחם בביתו--וישת מים.  א יג,כ ויהי, הם יושבים אל-השולחן;  {פ}
 
ויהי, דבר-יהוה, אל-הנביא, אשר השיבו.  א יג,כא ויקרא אל-איש האלוהים, אשר-בא מיהודה לאמור, כה, אמר יהוה:  יען, כי מרית פי יהוה, ולא שמרת את-המצוה, אשר ציווך יהוה אלוהיך.  א יג,כב ותשב, ותאכל לחם ותשת מים, במקום אשר דיבר אליך, אל-תאכל לחם ואל-תשת מים--לא-תבוא נבלתך, אל-קבר אבותיך.  א יג,כג ויהי, אחרי אוכלו לחם--ואחרי שתותו; ויחבוש-לו החמור, לנביא אשר השיבו.  א יג,כד וילך, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו; ותהי נבלתו, מושלכת בדרך, והחמור עומד אצלה, והאריה עומד אצל הנבילה.  א יג,כה והנה אנשים עוברים, ויראו את-הנבילה מושלכת בדרך, ואת-האריה, עומד אצל הנבילה; ויבואו וידברו בעיר, אשר הנביא הזקן יושב בה.  א יג,כו וישמע הנביא, אשר השיבו מן-הדרך, ויאמר איש האלוהים הוא, אשר מרה את-פי יהוה; וייתנהו יהוה לאריה, וישברהו וימיתהו, כדבר יהוה, אשר דיבר-לו.  א יג,כז וידבר אל-בניו לאמור, חבשו-לי את-החמור; ויחבושו.  א יג,כח וילך, וימצא את-נבלתו מושלכת בדרך, וחמור והאריה, עומדים אצל הנבילה:  לא-אכל האריה את-הנבילה, ולא שבר את-החמור.  א יג,כט ויישא הנביא את-נבלת איש-האלוהים, ויניחהו אל-החמור--וישיבהו; ויבוא, אל-עיר הנביא הזקן, לספוד, ולקוברו.  א יג,ל וינח את-נבלתו, בקברו; ויספדו עליו, הוי אחי.  א יג,לא ויהי, אחרי קוברו אותו, ויאמר אל-בניו לאמור, במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלוהים קבור בו:  אצל, עצמותיו, הניחו, את-עצמותיי.  א יג,לב כי היה יהיה הדבר, אשר קרא בדבר יהוה, על-המזבח, אשר בבית-אל; ועל כל-בתי הבמות, אשר בערי שומרון.  {פ}

א יג,לג אחר הדבר הזה, לא-שב ירובעם מדרכו הרעה; וישב ויעש מקצות העם, כוהני במות--החפץ ימלא את-ידו, ויהי כוהני במות.  א יג,לד ויהי בדבר הזה, לחטאת בית ירובעם; ולהכחיד, ולהשמיד, מעל, פני האדמה.  {פ}

א יד,א בעת ההיא, חלה אבייה בן-ירובעם.  א יד,ב ויאמר ירובעם לאשתו, קומי נא והשתנית, ולא יידעו, כי-את אשת ירובעם; והלכת שילה, הנה-שם אחייה הנביא--הוא-דיבר עליי למלך, על-העם הזה.  א יד,ג ולקחת בידך עשרה לחם וניקודים, ובקבוק דבש--ובאת אליו; הוא יגיד לך, מה-יהיה לנער.  א יד,ד ותעש כן, אשת ירובעם, ותקם ותלך שילה, ותבוא בית אחייה; ואחייהו לא-יכול לראות, כי קמו עיניו משיבו.  {פ}

א יד,ה ויהוה אמר אל-אחייהו, הנה אשת ירובעם באה לדרוש דבר מעימך אל-בנה כי-חולה הוא--כזו וכזה, תדבר אליה; ויהי כבואה, והיא מתנכרה.  א יד,ו ויהי כשמוע אחייהו את-קול רגליה, באה בפתח, ויאמר, בואי אשת ירובעם; למה זה, את מתנכרה, ואנוכי, שלוח אלייך קשה.  א יד,ז לכי אמרי לירובעם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, יען אשר הרימותיך, מתוך העם; ואתנך נגיד, על עמי ישראל.  א יד,ח ואקרע את-הממלכה מבית דויד, ואתנהא לך; ולא-היית כעבדי דויד, אשר שמר מצוותיי ואשר-הלך אחריי בכל-לבבו, לעשות, רק הישר בעיניי.  א יד,ט ותרע לעשות, מכול אשר-היו לפניך; ותלך ותעשה-לך אלוהים אחרים ומסכות, להכעיסני, ואותי השלכת, אחרי גווך.  א יד,י לכן, הנני מביא רעה אל-בית ירובעם, והכרתי לירובעם משתין בקיר, עצור ועזוב בישראל; וביערתי אחרי בית-ירובעם, כאשר יבער הגלל עד-תומו.  א יד,יא המת לירובעם בעיר, יאכלו הכלבים, והמת בשדה, יאכלו עוף השמיים:  כי יהוה, דיבר.  א יד,יב ואת קומי, לכי לביתך; בבואה רגלייך העירה, ומת הילד.  א יד,יג וספדו-לו כל-ישראל, וקברו אותו--כי-זה לבדו, יבוא לירובעם אל-קבר:  יען נמצא-בו דבר טוב, אל-יהוה אלוהי ישראל--בבית ירובעם.  א יד,יד והקים יהוה לו מלך על-ישראל, אשר יכרית את-בית ירובעם זה היום; ומה, גם-עתה.  א יד,טו והכה יהוה את-ישראל, כאשר ינוד הקנה במים, ונתש את-ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם, וזירם מעבר לנהר:  יען, אשר עשו את-אשריהם--מכעיסים, את-יהוה.  א יד,טז וייתן, את-ישראל--בגלל חטאות ירובעם, אשר חטא, ואשר החטיא, את-ישראל.  א יד,יז ותקם אשת ירובעם, ותלך ותבוא תרצתה; היא באה בסף-הבית, והנער מת.  א יד,יח ויקברו אותו ויספדו-לו, כל-ישראל:  כדבר יהוה אשר דיבר, ביד-עבדו אחייהו הנביא.  א יד,יט ויתר דברי ירובעם, אשר נלחם ואשר מלך:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א יד,כ והימים אשר מלך ירובעם, עשרים ושתיים שנה; וישכב, עם-אבותיו, וימלוך נדב בנו, תחתיו.  {פ}

א יד,כא ורחבעם, בן-שלמה, מלך, ביהודה; בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במולכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכול שבטי ישראל, ושם אימו, נעמה העמונית.  א יד,כב ויעש יהודה הרע, בעיני יהוה; ויקנאו אותו, מכול אשר עשו אבותם, בחטאותם, אשר חטאו.  א יד,כג ויבנו גם-המה להם במות ומצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן.  א יד,כד וגם-קדש, היה בארץ:  עשו, ככול התועבות הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.  {פ}

א יד,כה ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם; עלה שישק מלך-מצריים, על-ירושלים.  א יד,כו וייקח את-אוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, ואת-הכול, לקח; וייקח את-כל-מגיני הזהב, אשר עשה שלמה.  א יד,כז ויעש המלך רחבעם תחתם, מגיני נחושת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השומרים, פתח בית המלך.  א יד,כח ויהי מדי-בוא המלך, בית יהוה--יישאום, הרצים, והשיבום, אל-תא הרצים.  א יד,כט ויתר דברי רחבעם, וכל-אשר עשה:  הלוא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  א יד,ל ומלחמה הייתה בין-רחבעם ובין ירובעם, כל-הימים.  א יד,לא וישכב רחבעם עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד, ושם אימו, נעמה העמונית; וימלוך אביים בנו, תחתיו.  {פ}

א טו,א ובשנת שמונה עשרה, למלך ירובעם בן-נבט, מלך אביים, על-יהודה.  א טו,ב שלוש שנים, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת-אבישלום.  א טו,ג וילך, בכל-חטאות אביו אשר-עשה לפניו; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו.  א טו,ד כי למען דויד, נתן יהוה אלוהיו לו ניר בירושלים, להקים את-בנו אחריו, ולהעמיד את-ירושלים.  א טו,ה אשר עשה דויד את-הישר, בעיני יהוה; ולא-סר מכול אשר-ציווהו, כול ימי חייו--רק, בדבר אורייה החיתי.  א טו,ו ומלחמה הייתה בין-רחבעם ובין ירובעם, כל-ימי חייו.  א טו,ז ויתר דברי אביים, וכל-אשר עשה--הלוא-הם כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; ומלחמה הייתה בין אביים, ובין ירובעם.  א טו,ח וישכב אביים עם-אבותיו, ויקברו אותו בעיר דויד; וימלוך אסא בנו, תחתיו.  {פ}

א טו,ט ובשנת עשרים, לירובעם מלך ישראל, מלך אסא, מלך יהודה.  א טו,י וארבעים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת-אבישלום.  א טו,יא ויעש אסא הישר, בעיני יהוה, כדויד, אביו.  א טו,יב ויעבר הקדשים, מן-הארץ; ויסר, את-כל-הגילולים, אשר עשו, אבותיו.  א טו,יג וגם את-מעכה אימו, ויסירהא מגבירה, אשר-עשתה מפלצת, לאשרה; ויכרות אסא את-מפלצתה, וישרוף בנחל קדרון.  א טו,יד והבמות, לא-סרו; רק לבב-אסא, היה שלם עם-יהוה--כל-ימיו.  {ס}

א טו,טו ויבא את-קודשי אביו, וקודשי בית יהוה, כסף וזהב, וכלים.  א טו,טז ומלחמה הייתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם.  א טו,יז ויעל בעשא מלך-ישראל על-יהודה, וייבן את-הרמה--לבלתי, תת יוצא ובא, לאסא, מלך יהודה.  א טו,יח וייקח אסא את-כל-הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, וייתנם, ביד-עבדיו; וישלחם המלך אסא, אל-בן-הדד בן-טברימון בן-חזיון מלך ארם, היושב בדמשק, לאמור.  א טו,יט ברית ביני ובינך, בין אבי ובין אביך; הנה שלחתי לך שוחד, כסף וזהב--לך הפרה את-בריתך את-בעשא מלך-ישראל, ויעלה מעליי.  א טו,כ וישמע בן-הדד אל-המלך אסא, וישלח את-שרי החיילים אשר-לו על-ערי ישראל, ויך את-עיון ואת-דן, ואת אביל בית-מעכה; ואת, כל-כנרות, על, כל-ארץ נפתלי.  א טו,כא ויהי, כשמוע בעשא, ויחדל, מבנות את-הרמה; ויישב, בתרצה.  א טו,כב והמלך אסא השמיע את-כל-יהודה, אין נקי, וישאו את-אבני הרמה ואת-עציה, אשר בנה בעשא; וייבן בם המלך אסא, את-גבע בנימין ואת-המצפה.  א טו,כג ויתר כל-דברי-אסא וכל-גבורתו וכל-אשר עשה, והערים אשר בנה--הלוא-המה כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; רק לעת זקנתו, חלה את-רגליו.  א טו,כד וישכב אסא, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהושפט בנו, תחתיו.  {פ}

א טו,כה ונדב בן-ירובעם, מלך על-ישראל, בשנת שתיים, לאסא מלך יהודה; וימלוך על-ישראל, שנתיים.  א טו,כו ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל.  א טו,כז ויקשור עליו בעשא בן-אחייה, לבית יששכר, ויכהו בעשא, בגיבתון אשר לפלשתים; ונדב, וכל-ישראל, צרים, על-גיבתון.  א טו,כח וימיתהו בעשא--בשנת שלוש, לאסא מלך יהודה; וימלוך, תחתיו.  א טו,כט ויהי כמולכו, הכה את-כל-בית ירובעם--לא-השאיר כל-נשמה לירובעם, עד-השמידו:  כדבר יהוה--אשר דיבר, ביד-עבדו אחייה השילוני.  א טו,ל על-חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את-ישראל:  בכעסו--אשר הכעיס, את-יהוה אלוהי ישראל.  א טו,לא ויתר דברי נדב, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א טו,לב ומלחמה הייתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם.  {פ}

א טו,לג בשנת שלוש, לאסא מלך יהודה--מלך בעשא בן-אחייה על-כל-ישראל, בתרצה, עשרים וארבע, שנה.  א טו,לד ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך ירובעם, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל.  {ס}

א טז,א ויהי דבר-יהוה אל-יהוא בן-חנני, על-בעשא לאמור.  א טז,ב יען, אשר הרימותיך מן-העפר, ואתנך נגיד, על עמי ישראל; ותלך בדרך ירובעם, ותחטיא את-עמי ישראל, להכעיסני, בחטאותם.  א טז,ג הנני מבעיר אחרי בעשא, ואחרי ביתו; ונתתי, את-ביתך, כבית, ירובעם בן-נבט.  א טז,ד המת לבעשא בעיר, יאכלו הכלבים; והמת לו בשדה, יאכלו עוף השמיים.  א טז,ה ויתר דברי בעשא ואשר עשה, וגבורתו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א טז,ו וישכב בעשא עם-אבותיו, וייקבר בתרצה; וימלוך אלה בנו, תחתיו.  א טז,ז וגם ביד-יהוא בן-חנני הנביא, דבר-יהוה היה אל-בעשא ואל-ביתו ועל כל-הרעה אשר-עשה בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיו, להיות, כבית ירובעם; ועל אשר-הכה, אותו.  {פ}

א טז,ח בשנת עשרים ושש שנה, לאסא מלך יהודה:  מלך אלה בן-בעשא על-ישראל, בתרצה--שנתיים.  א טז,ט ויקשור עליו עבדו זמרי, שר מחצית הרכב; והוא בתרצה, שותה שיכור, בית ארצא, אשר על-הבית בתרצה.  א טז,י ויבוא זמרי, ויכהו וימיתהו, בשנת עשרים ושבע, לאסא מלך יהודה; וימלוך, תחתיו.  א טז,יא ויהי במולכו כשבתו על-כיסאו, הכה את-כל-בית בעשא--לא-השאיר לו, משתין בקיר; וגואליו, וריעיהו.  א טז,יב וישמד זמרי, את כל-בית בעשא, כדבר יהוה אשר דיבר אל-בעשא, ביד יהוא הנביא.  א טז,יג אל כל-חטאות בעשא, וחטאות אלה בנו--אשר חטאו, ואשר החטיאו את-ישראל, להכעיס את-יהוה אלוהי ישראל, בהבליהם.  א טז,יד ויתר דברי אלה, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

א טז,טו בשנת עשרים ושבע שנה, לאסא מלך יהודה, מלך זמרי שבעת ימים, בתרצה; והעם חונים, על-גיבתון אשר לפלשתים.  א טז,טז וישמע העם, החונים לאמור, קשר זמרי, וגם הכה את-המלך; וימליכו כל-ישראל את-עומרי שר-צבא על-ישראל, ביום ההוא--במחנה.  א טז,יז ויעלה עומרי וכל-ישראל עימו, מגיבתון; ויצורו, על-תרצה.  א טז,יח ויהי כראות זמרי, כי-נלכדה העיר, ויבוא, אל-ארמון בית-המלך; וישרוף עליו את-בית-מלך באש, וימות.  א טז,יט על-חטאותיו אשר חטא, לעשות הרע בעיני יהוה--ללכת, בדרך ירובעם, ובחטאתו אשר עשה, להחטיא את-ישראל.  א טז,כ ויתר דברי זמרי, וקשרו אשר קשר:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

א טז,כא אז ייחלק העם ישראל, לחצי:  חצי העם היה אחרי תבני בן-גינת, להמליכו, והחצי, אחרי עומרי.  א טז,כב ויחזק העם, אשר אחרי עומרי, את-העם, אשר אחרי תבני בן-גינת; וימת תבני, וימלוך עומרי.  {פ}

א טז,כג בשנת שלושים ואחת שנה, לאסא מלך יהודה, מלך עומרי על-ישראל, שתים עשרה שנה; בתרצה, מלך שש-שנים.  א טז,כד וייקן את-ההר שומרון, מאת שמר--בכיכריים כסף; וייבן, את-ההר, ויקרא את-שם העיר אשר בנה, על שם-שמר אדוני ההר שומרון.  א טז,כה ויעשה עומרי הרע, בעיני יהוה; וירע, מכול אשר לפניו.  א טז,כו וילך, בכל-דרך ירובעם בן-נבט, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל:  להכעיס, את-יהוה אלוהי ישראל--בהבליהם.  א טז,כז ויתר דברי עומרי אשר עשה, וגבורתו אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א טז,כח וישכב עומרי עם-אבותיו, וייקבר בשומרון; וימלוך אחאב בנו, תחתיו.  {פ}

א טז,כט ואחאב בן-עומרי, מלך על-ישראל, בשנת שלושים ושמונה שנה, לאסא מלך יהודה; וימלוך אחאב בן-עומרי על-ישראל, בשומרון, עשרים ושתיים, שנה.  א טז,ל ויעש אחאב בן-עומרי הרע, בעיני יהוה--מכול, אשר לפניו.  א טז,לא ויהי הנקל לכתו, בחטאות ירובעם בן-נבט; וייקח אישה את-איזבל, בת-אתבעל מלך צידונים, וילך ויעבוד את-הבעל, וישתחו לו.  א טז,לב ויקם מזבח, לבעל, בית הבעל, אשר בנה בשומרון.  א טז,לג ויעש אחאב, את-האשרה; ויוסף אחאב לעשות, להכעיס את-יהוה אלוהי ישראל, מכול מלכי ישראל, אשר היו לפניו.  א טז,לד בימיו בנה חיאל, בית האלי--את-יריחו:  באבירם בכורו ייסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה, כדבר יהוה, אשר דיבר ביד יהושוע בן-נון.  {ס}

א יז,א ויאמר אלייהו התשבי מתושבי גלעד, אל-אחאב, חי-יהוה אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם-יהיה השנים האלה טל ומטר--כי, אם-לפי דברי.  {ס}

א יז,ב ויהי דבר-יהוה, אליו לאמור.  א יז,ג לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על-פני הירדן.  א יז,ד והיה, מהנחל תשתה; ואת-העורבים ציוויתי, לכלכלך שם.  א יז,ה וילך ויעש, כדבר יהוה; וילך, ויישב בנחל כרית, אשר, על-פני הירדן.  א יז,ו והעורבים, מביאים לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר, בערב; ומן-הנחל, ישתה.  א יז,ז ויהי מקץ ימים, וייבש הנחל:  כי לא-היה גשם, בארץ.  {ס}

א יז,ח ויהי דבר-יהוה, אליו לאמור.  א יז,ט קום לך צרפתה אשר לצידון, וישבת שם; הנה ציוויתי שם אישה אלמנה, לכלכלך.  א יז,י ויקם וילך צרפתה, ויבוא אל-פתח העיר, והנה-שם אישה אלמנה, מקוששת עצים; ויקרא אליה ויאמר, קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה.  א יז,יא ותלך, לקחת; ויקרא אליה ויאמר, לקחי-נא לי פת-לחם בידך.  א יז,יב ותאמר, חי-יהוה אלוהיך אם-יש-לי מעוג, כי אם-מלוא כף-קמח בכד, ומעט-שמן בצפחת; והנני מקוששת שניים עצים, ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, ואכלנוהו, ומתנו.  א יז,יג ויאמר אליה אלייהו אל-תיראי, בואי עשי כדברך; אך עשי-לי משם עוגה קטנה בראשונה, והוצאת לי, ולך ולבנך, תעשי באחרונה.  א יז,יד כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן, לא תחסר:  עד יום תת-יהוה, גשם--על-פני האדמה.  א יז,טו ותלך ותעשה, כדבר אלייהו; ותאכל היא-והוא וביתה, ימים.  א יז,טז כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסר--כדבר יהוה, אשר דיבר ביד אלייהו.  {פ}

א יז,יז ויהי, אחר הדברים האלה, חלה, בן-האישה בעלת הבית; ויהי חולייו חזק מאוד, עד אשר לא-נותרה-בו נשמה.  א יז,יח ותאמר, אל-אלייהו, מה-לי ולך, איש האלוהים:  באת אליי להזכיר את-עווני, ולהמית את-בני.  א יז,יט ויאמר אליה, תני-לי את-בנך; וייקחהו מחיקה, ויעלהו אל-העלייה אשר-הוא יושב שם, וישכיבהו, על-מיטתו.  א יז,כ ויקרא אל-יהוה, ויאמר:  יהוה אלוהיי--הגם על-האלמנה אשר-אני מתגורר עימה הרעות, להמית את-בנה.  א יז,כא ויתמודד על-הילד שלוש פעמים, ויקרא אל-יהוה ויאמר:  יהוה אלוהיי, תשב נא נפש-הילד הזה על-קרבו.  א יז,כב וישמע יהוה, בקול אלייהו; ותשב נפש-הילד על-קרבו, ויחי.  א יז,כג וייקח אלייהו את-הילד, ויורידהו מן-העלייה הביתה, וייתנהו, לאימו; ויאמר, אלייהו, ראי, חי בנך.  א יז,כד ותאמר האישה, אל-אלייהו, עתה זה ידעתי, כי איש אלוהים אתה; ודבר-יהוה בפיך, אמת.  {פ}

א יח,א ויהי, ימים רבים, ודבר-יהוה היה אל-אלייהו, בשנה השלישית לאמור:  לך היראה אל-אחאב, ואתנה מטר על-פני האדמה.  א יח,ב וילך, אלייהו, להיראות, אל-אחאב; והרעב חזק, בשומרון.  א יח,ג ויקרא אחאב, אל-עובדיהו אשר על-הבית; ועובדיהו, היה ירא את-יהוה--מאוד.  א יח,ד ויהי בהכרית איזבל, את נביאי יהוה; וייקח עובדיהו מאה נביאים, ויחביאם חמישים איש במערה, וכילכלם, לחם ומים.  א יח,ה ויאמר אחאב, אל-עובדיהו, לך בארץ אל-כל-מעייני המים, ואל כל-הנחלים; אוליי נמצא חציר, ונחייה סוס ופרד, ולא נכרית, מהבהמה.  א יח,ו ויחלקו להם את-הארץ, לעבור-בה:  אחאב הלך בדרך אחד, לבדו, ועובדיהו הלך בדרך-אחד, לבדו.  א יח,ז ויהי עובדיהו בדרך, והנה אלייהו לקראתו; ויכירהו, וייפול על-פניו, ויאמר, האתה זה אדוני אלייהו.  א יח,ח ויאמר לו, אני; לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו.  א יח,ט ויאמר, מה חטאתי:  כי-אתה נותן את-עבדך, ביד-אחאב--להמיתני.  א יח,י חי יהוה אלוהיך, אם-יש-גוי וממלכה אשר לא-שלח אדוני שם לבקשך, ואמרו, אין; והשביע את-הממלכה ואת-הגוי, כי לא ימצאך.  א יח,יא ועתה, אתה אומר:  לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו.  א יח,יב והיה אני אלך מאיתך, ורוח יהוה יישאך על אשר לא-אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את-יהוה, מנעוריי.  א יח,יג הלוא-הוגד לאדוני, את אשר-עשיתי, בהרוג איזבל, את נביאי יהוה; ואחביא מנביאי יהוה מאה איש, חמישים חמישים איש במערה, ואכלכלם, לחם ומים.  א יח,יד ועתה אתה אומר, לך אמור לאדוניך הנה אלייהו; והרגני.  {ס}

א יח,טו ויאמר, אלייהו, חי יהוה צבאות, אשר עמדתי לפניו:  כי היום, איראה אליו.  א יח,טז וילך עובדיהו לקראת אחאב, ויגד-לו; וילך אחאב, לקראת אלייהו.  א יח,יז ויהי כראות אחאב, את-אלייהו; ויאמר אחאב אליו, האתה זה עוכר ישראל.  א יח,יח ויאמר, לא עכרתי את-ישראל, כי אם-אתה, ובית אביך--בעזובכם את-מצוות יהוה, ותלך אחרי הבעלים.  א יח,יט ועתה, שלח קבוץ אליי את-כל-ישראל--אל-הר הכרמל; ואת-נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אוכלי, שולחן איזבל.  א יח,כ וישלח אחאב, בכל-בני ישראל; ויקבוץ את-הנביאים, אל-הר הכרמל.  א יח,כא וייגש אלייהו אל-כל-העם, ויאמר עד-מתיי אתם פוסחים על-שתי הסעיפים--אם-יהוה האלוהים לכו אחריו, ואם-הבעל לכו אחריו; ולא-ענו העם אותו, דבר.  א יח,כב ויאמר אלייהו, אל-העם, אני נותרתי נביא ליהוה, לבדי; ונביאי הבעל, ארבע-מאות וחמישים איש.  א יח,כג וייתנו-לנו שניים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על-העצים, ואש, לא ישימו; ואני אעשה את-הפר האחד, ונתתי על-העצים, ואש, לא אשים.  א יח,כד וקראתם בשם אלוהיכם, ואני אקרא בשם-יהוה, והיה האלוהים אשר-יענה באש, הוא האלוהים; ויען כל-העם ויאמרו, טוב הדבר.  א יח,כה ויאמר אלייהו לנביאי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה, כי אתם, הרבים; וקראו בשם אלוהיכם, ואש לא תשימו.  א יח,כו ויקחו את-הפר אשר-נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם-הבעל מהבוקר ועד-הצוהריים לאמור הבעל עננו, ואין קול ואין עונה; ויפסחו, על-המזבח אשר עשה.  א יח,כז ויהי בצוהריים ויהתל בהם אלייהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלוהים הוא--כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו; אוליי ישן הוא, וייקץ.  א יח,כח ויקראו, בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד-שפוך-דם, עליהם.  א יח,כט ויהי, כעבור הצוהריים, ויתנבאו, עד לעלות המנחה; ואין-קול ואין-עונה, ואין קשב.  א יח,ל ויאמר אלייהו לכל-העם גשו אליי, וייגשו כל-העם אליו; וירפא את-מזבח יהוה, ההרוס.  א יח,לא וייקח אלייהו, שתים עשרה אבנים, כמספר, שבטי בני-יעקוב--אשר היה דבר-יהוה אליו לאמור, ישראל יהיה שמך.  א יח,לב ויבנה את-האבנים מזבח, בשם יהוה; ויעש תעלה, כבית סאתיים זרע, סביב, למזבח.  א יח,לג ויערוך, את-העצים; וינתח, את-הפר, וישם, על-העצים.  א יח,לד ויאמר, מלאו ארבעה כדים מים, וייצקו על-העולה, ועל-העצים; ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו.  א יח,לה וילכו המים, סביב למזבח; וגם את-התעלה, מילא-מים.  א יח,לו ויהי בעלות המנחה, וייגש אלייהו הנביא ויאמר, יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, היום ייוודע כי-אתה אלוהים בישראל ואני עבדך; ובדברך עשיתי, את כל-הדברים האלה.  א יח,לז ענני יהוה, ענני, ויידעו העם הזה, כי-אתה יהוה האלוהים; ואתה הסיבות את-ליבם, אחורנית.  א יח,לח ותיפול אש-יהוה, ותאכל את-העולה ואת-העצים, ואת-האבנים, ואת-העפר; ואת-המים אשר-בתעלה, ליחכה.  א יח,לט וירא, כל-העם, וייפלו, על-פניהם; ויאמרו--יהוה הוא האלוהים, יהוה הוא האלוהים.  א יח,מ ויאמר אלייהו להם תפשו את-נביאי הבעל, איש אל-יימלט מהם--ויתפשום; ויורידם אלייהו אל-נחל קישון, וישחטם שם.  א יח,מא ויאמר אלייהו לאחאב, עלה אכול ושתה:  כי-קול, המון הגשם.  א יח,מב ויעלה אחאב, לאכול ולשתות; ואלייהו עלה אל-ראש הכרמל, ויגהר ארצה, וישם פניו, בין ברכיו.  א יח,מג ויאמר אל-נערו, עלה-נא הבט דרך-ים, ויעל ויבט, ויאמר אין מאומה; ויאמר, שוב שבע פעמים.  א יח,מד ויהי, בשביעית, ויאמר הנה-עב קטנה ככף-איש, עולה מים; ויאמר, עלה אמור אל-אחאב אסור ורד, ולא יעצורך, הגשם.  א יח,מה ויהי עד-כה ועד-כה, והשמיים התקדרו עבים ורוח, ויהי, גשם גדול; וירכב אחאב, וילך יזרעאלה.  א יח,מו ויד-יהוה, הייתה אל-אלייהו, וישנס, מותניו; וירץ לפני אחאב, עד-בואכה יזרעאלה.  א יט,א ויגד אחאב לאיזבל, את כל-אשר עשה אלייהו, ואת כל-אשר הרג את-כל-הנביאים, בחרב.  א יט,ב ותשלח איזבל מלאך, אל-אלייהו לאמור:  כה-יעשון אלוהים, וכה יוסיפון, כי-כעת מחר אשים את-נפשך, כנפש אחד מהם.  א יט,ג וירא, ויקם וילך אל-נפשו, ויבוא, באר שבע אשר ליהודה; וינח את-נערו, שם.  א יט,ד והוא-הלך במדבר, דרך יום, ויבוא, ויישב תחת רותם אחד; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי, כי-לא-טוב אנוכי מאבותיי.  א יט,ה וישכב, ויישן, תחת, רותם אחד; והנה-זה מלאך נוגע בו, ויאמר לו קום אכול.  א יט,ו ויבט, והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים; ויאכל וישת, וישב וישכב.  א יט,ז וישב מלאך יהוה שנית וייגע-בו, ויאמר קום אכול:  כי רב ממך, הדרך.  א יט,ח ויקם, ויאכל וישתה; וילך בכוח האכילה ההיא, ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האלוהים, חורב.  א יט,ט ויבוא-שם אל-המערה, וילן שם; והנה דבר-יהוה, אליו, ויאמר לו, מה-לך פה אלייהו.  א יט,י ויאמר קנוא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.  א יט,יא ויאמר, צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה.  א יט,יב ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה.  א יט,יג ויהי כשמוע אלייהו, וילט פניו באדרתו, וייצא, ויעמוד פתח המערה; והנה אליו, קול, ויאמר, מה-לך פה אלייהו.  א יט,יד ויאמר קנוא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.  {ס}

א יט,טו ויאמר יהוה אליו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את-חזאל למלך--על-ארם.  א יט,טז ואת יהוא בן-נמשי, תמשח למלך על-ישראל; ואת-אלישע בן-שפט מאביל מחולה, תמשח לנביא תחתיך.  א יט,יז והיה, הנמלט מחרב חזאל--ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא, ימית אלישע.  א יט,יח והשארתי בישראל, שבעת אלפים:  כל-הברכיים, אשר לא-כרעו לבעל, וכל-הפה, אשר לא-נשק לו.  א יט,יט וילך משם וימצא את-אלישע בן-שפט, והוא חורש, שנים-עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבור אלייהו אליו, וישלך אדרתו אליו.  א יט,כ ויעזוב את-הבקר, וירץ אחרי אלייהו, ויאמר אשקה-נא לאבי ולאימי, ואלכה אחריך; ויאמר לו לך שוב, כי מה-עשיתי לך.  א יט,כא וישב מאחריו וייקח את-צמד הבקר ויזבחהו, ובכלי הבקר בשלם הבשר, וייתן לעם, ויאכלו; ויקם, וילך אחרי אלייהו--וישרתהו.  {פ}

א כ,א ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלושים ושניים מלך איתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שומרון, ויילחם, בה.  א כ,ב וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה.  א כ,ג ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם.  א כ,ד ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדוני המלך:  לך אני, וכל-אשר-לי.  א כ,ה וישובו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמור:  כי-שלחתי אליך לאמור, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תיתן.  א כ,ו כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדיי אליך, וחיפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו.  א כ,ז ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש:  כי-שלח אליי לנשיי ולבניי, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו.  א כ,ח ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם:  אל-תשמע, ולא תאבה.  א כ,ט ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדוני המלך כול אשר-שלחת אל-עבדך בראשונה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישיבוהו, דבר.  א כ,י וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלוהים וכה יוסיפו:  אם-ישפוק, עפר שומרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגליי.  א כ,יא ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חוגר כמפתח.  א כ,יב ויהי, כשמוע את-הדבר הזה, והוא שותה הוא והמלכים, בסוכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר.  א כ,יג והנה נביא אחד, ניגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נותנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה.  א כ,יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסור המלחמה, ויאמר אתה.  א כ,טו ויפקוד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתיים שניים ושלושים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל--שבעת אלפים.  א כ,טז וייצאו, בצוהריים; ובן-הדד שותה שיכור בסוכות, הוא והמלכים שלושים-ושניים מלך--עוזר אותו.  א כ,יז וייצאו, נערי שרי המדינות--בראשונה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמור, אנשים, יצאו משומרון.  א כ,יח ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום.  א כ,יט ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם.  א כ,כ ויכו, איש אישו, וינוסו ארם, וירדפם ישראל; ויימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים.  א כ,כא וייצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה.  א כ,כב וייגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה:  כי לתשובת השנה, מלך ארם עולה עליך.  {פ}

א כ,כג ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלוהי הרים אלוהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נילחם איתם במישור--אם-לא נחזק, מהם.  א כ,כד ואת-הדבר הזה, עשה:  הסר המלכים איש ממקומו, ושים פחות תחתיהם.  א כ,כה ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנופל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונילחמה אותם במישור--אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקולם, ויעש כן.  {פ}

א כ,כו ויהי לתשובת השנה, ויפקוד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל.  א כ,כז ובני ישראל, הותפקדו וכולכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשיפי עיזים, וארם, מילאו את-הארץ.  א כ,כח וייגש איש האלוהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלוהי הרים יהוה, ולא-אלוהי עמקים הוא--ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה.  א כ,כט ויחנו אלה נוכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד.  א כ,ל וינוסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותיפול החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבוא אל-העיר חדר בחדר.  א כ,לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל--אוליי, יחייה את-נפשך.  א כ,לב ויחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא.  א כ,לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, בואו קחוהו; וייצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה.  א כ,לד ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחוצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשומרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרות-לו ברית, וישלחהו.  {ס}

א כ,לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-ריעהו בדבר יהוה--הכיני נא; וימאן האיש, להכותו.  א כ,לו ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאיתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו.  א כ,לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצוע.  א כ,לח וילך, הנביא, ויעמוד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו.  א כ,לט ויהי המלך עובר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אליי איש ויאמר שמור את-האיש הזה--אם-היפקד ייפקד, והייתה נפשך תחת נפשו או כיכר-כסף תשקול.  א כ,מ ויהי עבדך, עושה הנה והנה--והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת.  א כ,מא וימהר--ויסר את-האפר, מעלי עיניו; ויכר אותו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא.  א כ,מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שילחת את-איש-חרמי, מיד--והייתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו.  א כ,מג וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבוא, שומרונה.  {פ}

א כא,א ויהי, אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל--אצל היכל אחאב, מלך שומרון.  א כא,ב וידבר אחאב אל-נבות לאמור תנה-לי את-כרמך ויהי-לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה-לך כסף מחיר זה.  א כא,ג ויאמר נבות, אל-אחאב:  חלילה לי מיהוה, מתיתי את-נחלת אבותיי לך.  א כא,ד ויבוא אחאב אל-ביתו סר וזעף, על-הדבר אשר-דיבר אליו נבות היזרעאלי, ויאמר, לא-אתן לך את-נחלת אבותיי; וישכב, על-מיטתו, ויסב את-פניו, ולא-אכל לחם.  א כא,ה ותבוא אליו, איזבל אשתו; ותדבר אליו, מה-זה רוחך סרה, ואינך, אוכל לחם.  א כא,ו וידבר אליה, כי-אדבר אל-נבות היזרעאלי ואומר לו תנה-לי את-כרמך בכסף, או אם-חפץ אתה, אתנה-לך כרם תחתיו; ויאמר, לא-אתן לך את-כרמי.  א כא,ז ותאמר אליו, איזבל אשתו, אתה, עתה תעשה מלוכה על-ישראל; קום אכול-לחם, וייטב ליבך--אני אתן לך, את-כרם נבות היזרעאלי.  א כא,ח ותכתוב ספרים בשם אחאב, ותחתום בחותמו; ותשלח ספרים, אל-הזקנים ואל-החורים אשר בעירו, היושבים, את-נבות.  א כא,ט ותכתוב בספרים, לאמור:  קראו-צום, והושיבו את-נבות בראש העם.  א כא,י והושיבו שניים אנשים בני-בלייעל, נגדו, ויעידוהו לאמור, בירכת אלוהים ומלך; והוציאוהו וסקלוהו, וימות.  א כא,יא ויעשו אנשי עירו הזקנים והחורים, אשר היושבים בעירו, כאשר שלחה אליהם, איזבל--כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם.  א כא,יב קראו, צום; והושיבו את-נבות, בראש העם.  א כא,יג ויבואו שני האנשים בני-בלייעל, ויישבו נגדו, ויעידוהו אנשי הבלייעל את-נבות נגד העם לאמור, בירך נבות אלוהים ומלך; ויוציאוהו מחוץ לעיר, ויסקלוהו באבנים וימות.  א כא,יד וישלחו, אל-איזבל לאמור:  סוקל נבות, וימות.  א כא,טו ויהי כשמוע איזבל, כי-סוקל נבות וימות; ותאמר איזבל אל-אחאב, קום רש את-כרם נבות היזרעאלי אשר מיאן לתת-לך בכסף--כי אין נבות חי, כי-מת.  א כא,טז ויהי כשמוע אחאב, כי מת נבות; ויקם אחאב, לרדת אל-כרם נבות היזרעאלי--לרשתו.  {פ}

א כא,יז ויהי, דבר-יהוה, אל-אלייהו התשבי, לאמור.  א כא,יח קום רד, לקראת אחאב מלך-ישראל--אשר בשומרון; הנה בכרם נבות, אשר-ירד שם לרשתו.  א כא,יט ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, הרצחת, וגם-ירשת; ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות, ילוקו הכלבים את-דמך גם-אתה.  א כא,כ ויאמר אחאב אל-אלייהו, המצאתני אויבי; ויאמר מצאתי--יען התמכרך, לעשות הרע בעיני יהוה.  א כא,כא הנני מביא אליך רעה, וביערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.  א כא,כב ונתתי את-ביתך, כבית ירובעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחייה:  אל-הכעס אשר הכעסת, ותחטיא את-ישראל.  א כא,כג וגם-לאיזבל--דיבר יהוה, לאמור:  הכלבים יאכלו את-איזבל, בחיל יזרעאל.  א כא,כד המת לאחאב בעיר, יאכלו הכלבים; והמת, בשדה, יאכלו, עוף השמיים.  א כא,כה רק, לא-היה כאחאב, אשר התמכר, לעשות הרע בעיני יהוה--אשר-הסתה אותו, איזבל אשתו.  א כא,כו ויתעב מאוד, ללכת אחרי הגילולים--ככול, אשר עשו האמורי, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.  {פ}

א כא,כז ויהי כשמוע אחאב את-הדברים האלה, ויקרע בגדיו, וישם-שק על-בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט.  {פ}

א כא,כח ויהי, דבר-יהוה, אל-אלייהו התשבי, לאמור.  א כא,כט הראית, כי-נכנע אחאב מלפניי; יען כי-נכנע מפניי, לא-אביא הרעה בימיו--בימי בנו, אביא הרעה על-ביתו.  א כב,א ויישבו, שלוש שנים:  אין, מלחמה, בין ארם, ובין ישראל.  {פ}

א כב,ב ויהי, בשנה השלישית; ויירד יהושפט מלך-יהודה, אל-מלך ישראל.  א כב,ג ויאמר מלך-ישראל, אל-עבדיו, הידעתם, כי-לנו רמות גלעד; ואנחנו מחשים--מקחת אותה, מיד מלך ארם.  א כב,ד ויאמר, אל-יהושפט, התלך איתי למלחמה, רמות גלעד; ויאמר יהושפט אל-מלך ישראל, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך.  א כב,ה ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל:  דרוש-נא כיום, את-דבר יהוה.  א כב,ו ויקבוץ מלך-ישראל את-הנביאים, כארבע מאות איש, ויאמר אליהם האלך על-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, וייתן אדוניי ביד המלך.  א כב,ז ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו.  א כב,ח ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאותו ואני שנאתיו, כי לא-יתנבא עליי טוב כי אם-רע--מיכיהו, בן-ימלה; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן.  א כב,ט ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהרה מיכיהו בן-ימלה.  א כב,י ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כיסאו מלובשים בגדים, בגורן, פתח, שער שומרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם.  א כב,יא ויעש לו צדקייה בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם.  א כב,יב וכל-הנביאים--ניבאים כן, לאמור:  עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך.  א כב,יג והמלאך אשר-הלך לקרוא מיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה-נא דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; יהי-נא דברך, כדבר אחד מהם--ודיברת טוב.  א כב,יד ויאמר, מיכיהו:  חי-יהוה--כי את-אשר יאמר יהוה אליי, אותו אדבר.  א כב,טו ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-נחדל; ויאמר אליו עלה והצלח, ונתן יהוה ביד המלך.  א כב,טז ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך:  אשר לא-תדבר אליי, רק-אמת--בשם יהוה.  א כב,יז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים אל-ההרים, כצאן, אשר אין-להם רועה; ויאמר יהוה לא-אדונים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום.  א כב,יח ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט:  הלוא אמרתי אליך, לא-יתנבא עליי טוב כי אם-רע.  {ס}

א כב,יט ויאמר, לכן שמע דבר-יהוה; ראיתי את-יהוה, יושב על-כיסאו, וכל-צבא השמיים עומד עליו, מימינו ומשמאלו.  א כב,כ ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר זה בכה, וזה אומר בכה.  א כב,כא וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו; ויאמר יהוה אליו, במה.  א כב,כב ויאמר, אצא והייתי רוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן.  א כב,כג ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, כל-נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה.  א כב,כד וייגש צדקייהו בן-כנענה, ויכה את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי-זה עבר רוח-יהוה מאיתי לדבר אותך.  א כב,כה ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא.  א כב,כו ויאמר, מלך ישראל, קח את-מיכיהו, והשיבהו אל-אמון שר-העיר; ואל-יואש, בן-המלך.  א כב,כז ואמרת, כה אמר המלך, שימו את-זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, בואי בשלום.  א כב,כח ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם.  א כב,כט ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, רמות גלעד.  א כב,ל ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה.  א כב,לא ומלך ארם ציווה את-שרי הרכב אשר-לו שלושים ושניים, לאמור, לא תילחמו, את-קטון ואת-גדול:  כי אם-את-מלך ישראל, לבדו.  א כב,לב ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו אך מלך-ישראל הוא, ויסורו עליו, להילחם; ויזעק, יהושפט.  א כב,לג ויהי, כראות שרי הרכב, כי-לא-מלך ישראל, הוא; וישובו, מאחריו.  א כב,לד ואיש, משך בקשת לתומו, ויכה את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכבו, הפוך ידך והוציאני מן-המחנה--כי הוחליתי.  א כב,לה ותעלה המלחמה, ביום ההוא, והמלך היה מועמד במרכבה, נוכח ארם; וימת בערב, וייצק דם-המכה אל-חיק הרכב.  א כב,לו ויעבור הרינה במחנה, כבוא השמש לאמור:  איש אל-עירו, ואיש אל-ארצו.  א כב,לז וימת המלך, ויבוא שומרון; ויקברו את-המלך, בשומרון.  א כב,לח וישטוף את-הרכב על בריכת שומרון, וילוקו הכלבים את-דמו, והזונות, רחצו--כדבר יהוה, אשר דיבר.  א כב,לט ויתר דברי אחאב וכל-אשר עשה, ובית השן אשר בנה, וכל-הערים, אשר בנה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א כב,מ וישכב אחאב, עם-אבותיו; וימלוך אחזיהו בנו, תחתיו.  {פ}

א כב,מא ויהושפט, בן-אסא, מלך, על-יהודה--בשנת ארבע, לאחאב מלך ישראל.  א כב,מב יהושפט, בן-שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, עזובה בת-שלחי.  א כב,מג וילך, בכל-דרך אסא אביו--לא-סר ממנו:  לעשות הישר, בעיני יהוה.  א כב,מד אך הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  א כב,מה וישלם יהושפט, עם-מלך ישראל.  א כב,מו ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר-עשה, ואשר נלחם:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  א כב,מז ויתר, הקדש, אשר נשאר, בימי אסא אביו--ביער, מן-הארץ.  א כב,מח ומלך אין באדום, ניצב מלך.  א כב,מט יהושפט עשה אונייות תרשיש ללכת אופירה, לזהב--ולא הלך:  כי-נשברו אונייות, בעציון גבר.  א כב,נ אז אמר אחזיהו בן-אחאב, אל-יהושפט, ילכו עבדיי עם-עבדיך, באונייות; ולא אבה, יהושפט.  א כב,נא וישכב יהושפט, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהורם בנו, תחתיו.  {ס}

א כב,נב אחזיהו בן-אחאב, מלך על-ישראל בשומרון, בשנת שבע עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך על-ישראל, שנתיים.  א כב,נג ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו ובדרך אימו, ובדרך ירובעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל.  א כב,נד ויעבוד, את-הבעל, וישתחווה, לו; ויכעס, את-יהוה אלוהי ישראל, ככול אשר-עשה, אביו.  ב א,א ויפשע מואב בישראל, אחרי מות אחאב.  ב א,ב וייפול אחזיה בעד השבכה, בעלייתו אשר בשומרון--ויחל; וישלח מלאכים, ויאמר אליהם לכו דרשו בבעל זבוב אלוהי עקרון, אם-אחיה, מחולי זה.  {ס}

ב א,ג ומלאך יהוה, דיבר אל-אלייה התשבי, קום עלה, לקראת מלאכי מלך-שומרון; ודבר אליהם--המבלי אין-אלוהים בישראל, אתם הולכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון.  ב א,ד ולכן, כה-אמר יהוה, המיטה אשר-עלית שם לא-תרד ממנה, כי מות תמות; וילך, אלייה.  ב א,ה וישובו המלאכים, אליו; ויאמר אליהם, מה-זה שבתם.  ב א,ו ויאמרו אליו איש עלה לקראתנו, ויאמר אלינו לכו שובו אל-המלך אשר-שלח אתכם, ודיברתם אליו כה אמר יהוה, המבלי אין-אלוהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון; לכן המיטה אשר-עלית שם, לא-תרד ממנה--כי-מות תמות.  ב א,ז וידבר אליהם--מה משפט האיש, אשר עלה לקראתכם; וידבר אליכם, את-הדברים האלה.  ב א,ח ויאמרו אליו, איש בעל שיער, ואיזור עור, אזור במותניו; ויאמר, אלייה התשבי הוא.  ב א,ט וישלח אליו שר-חמישים, וחמישיו; ויעל אליו, והנה יושב על-ראש ההר, וידבר אליו, איש האלוהים המלך דיבר רדה.  ב א,י ויענה אלייהו, וידבר אל-שר החמישים, ואם-איש אלוהים אני, תרד אש מן-השמיים ותאכל אותך ואת-חמישיך; ותרד אש מן-השמיים, ותאכל אותו ואת-חמישיו.  ב א,יא וישב וישלח אליו, שר-חמישים אחר--וחמישיו; ויען, וידבר אליו, איש האלוהים, כה-אמר המלך מהרה רדה.  ב א,יב ויען אלייה, וידבר אליהם, אם-איש האלוהים אני, תרד אש מן-השמיים ותאכל אותך ואת-חמישיך; ותרד אש-אלוהים מן-השמיים, ותאכל אותו ואת-חמישיו.  ב א,יג וישב, וישלח שר-חמישים שלישים--וחמישיו; ויעל ויבוא שר-החמישים השלישי ויכרע על-ברכיו לנגד אלייהו, ויתחנן אליו וידבר אליו, איש האלוהים, תיקר-נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמישים בעיניך.  ב א,יד הנה ירדה אש, מן-השמיים, ותאכל את-שני שרי החמישים הראשונים, ואת-חמישיהם; ועתה, תיקר נפשי בעיניך.  {ס}

ב א,טו וידבר מלאך יהוה, אל-אלייהו, רד אותו, אל-תירא מפניו; ויקם ויירד אותו, אל-המלך.  ב א,טז וידבר אליו כה-אמר יהוה, יען אשר-שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון--המבלי אין-אלוהים בישראל, לדרוש בדברו; לכן המיטה אשר-עלית שם, לא-תרד ממנה--כי-מות תמות.  ב א,יז וימת כדבר יהוה אשר-דיבר אלייהו, וימלוך יהורם תחתיו,  {פ}
 
בשנת שתיים, ליהורם בן-יהושפט מלך יהודה:  כי לא-היה לו, בן.  {ס}

ב א,יח ויתר דברי אחזיהו, אשר עשה:  הלוא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

ב ב,א ויהי, בהעלות יהוה את-אלייהו, בסערה, השמיים; וילך אלייהו ואלישע, מן-הגלגל.  ב ב,ב ויאמר אלייהו אל-אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני עד-בית-אל, ויאמר אלישע, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויירדו, בית-אל.  ב ב,ג וייצאו בני-הנביאים אשר-בית-אל, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לוקח את-אדוניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו.  ב ב,ד ויאמר לו אלייהו אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני יריחו, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויבואו, יריחו.  ב ב,ה וייגשו בני-הנביאים אשר-ביריחו, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לוקח את-אדוניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו.  ב ב,ו ויאמר לו אלייהו שב-נא פה, כי יהוה שלחני הירדנה, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; וילכו, שניהם.  ב ב,ז וחמישים איש מבני הנביאים, הלכו, ויעמדו מנגד, מרחוק; ושניהם, עמדו על-הירדן.  ב ב,ח וייקח אלייהו את-אדרתו ויגלום ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה; ויעברו שניהם, בחרבה.  ב ב,ט ויהי כעוברם, ואלייהו אמר אל-אלישע שאל מה אעשה-לך, בטרם, אילקח מעימך; ויאמר אלישע, ויהי נא פי-שניים ברוחך אליי.  ב ב,י ויאמר, הקשית לשאול; אם-תראה אותי לוקח מאיתך, יהי-לך כן, ואם-אין, לא יהיה.  ב ב,יא ויהי, המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב-אש וסוסי אש, ויפרידו בין שניהם; ויעל, אלייהו, בסערה, השמיים.  ב ב,יב ואלישע רואה, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ולא ראהו, עוד; ויחזק, בבגדיו, ויקרעם, לשניים קרעים.  ב ב,יג וירם את-אדרת אלייהו, אשר נפלה מעליו; וישב ויעמוד, על-שפת הירדן.  ב ב,יד וייקח את-אדרת אלייהו אשר-נפלה מעליו, ויכה את-המים, ויאמר, איה יהוה אלוהי אלייהו; אף-הוא ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה, ויעבור, אלישע.  ב ב,טו ויראוהו בני-הנביאים אשר-ביריחו, מנגד, ויאמרו, נחה רוח אלייהו על-אלישע; ויבואו, לקראתו, וישתחוו-לו, ארצה.  ב ב,טז ויאמרו אליו הנה-נא יש-את-עבדיך חמישים אנשים בני-חיל, ילכו נא ויבקשו את-אדוניך--פן-נשאו רוח יהוה, וישליכהו באחד ההרים או באחת הגיאיות; ויאמר, לא תשלחו.  ב ב,יז ויפצרו-בו עד-בוש, ויאמר שלחו; וישלחו חמישים איש, ויבקשו שלושה-ימים ולא מצאוהו.  ב ב,יח וישובו אליו, והוא יושב ביריחו; ויאמר אליהם, הלוא-אמרתי אליכם אל-תלכו.  {ס}

ב ב,יט ויאמרו אנשי העיר, אל-אלישע, הנה-נא מושב העיר טוב, כאשר אדוני רואה; והמים רעים, והארץ משכלת.  ב ב,כ ויאמר, קחו-לי צלוחית חדשה, ושימו שם, מלח; ויקחו, אליו.  ב ב,כא וייצא אל-מוצא המים, וישלך-שם מלח; ויאמר כה-אמר יהוה, ריפיתי למים האלה--לא-יהיה משם עוד, מוות ומשכלת.  ב ב,כב ויירפו המים, עד היום הזה, כדבר אלישע, אשר דיבר.  {פ}

ב ב,כג ויעל משם, בית-אל; והוא עולה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קירח עלה קירח.  ב ב,כד וייפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתיים דובים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים.  ב ב,כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שומרון.  {פ}

ב ג,א ויהורם בן-אחאב, מלך על-ישראל בשומרון, בשנת שמונה עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך, שתים-עשרה שנה.  ב ג,ב ויעשה הרע, בעיני יהוה--רק, לא כאביו וכאימו; ויסר את-מצבת הבעל, אשר עשה אביו.  ב ג,ג רק בחטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--דבק:  לא-סר, ממנה.  {פ}

ב ג,ד ומישע מלך-מואב, היה נוקד; והשיב למלך-ישראל מאה-אלף כרים, ומאה אלף אילים צמר.  ב ג,ה ויהי, כמות אחאב; ויפשע מלך-מואב, במלך ישראל.  ב ג,ו וייצא המלך יהורם, ביום ההוא--משומרון; ויפקוד, את-כל-ישראל.  ב ג,ז וילך וישלח אל-יהושפט מלך-יהודה לאמור, מלך מואב פשע בי--התלך איתי אל-מואב, למלחמה; ויאמר אעלה, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך.  ב ג,ח ויאמר, אי-זה הדרך נעלה; ויאמר, דרך מדבר אדום.  ב ג,ט וילך מלך ישראל ומלך-יהודה, ומלך אדום, ויסובו, דרך שבעת ימים; ולא-היה מים למחנה ולבהמה, אשר ברגליהם.  ב ג,י ויאמר, מלך ישראל:  אהה--כי-קרא יהוה לשלושת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב.  {ס}

ב ג,יא ויאמר יהושפט, האין פה נביא ליהוה, ונדרשה את-יהוה, מאותו; ויען אחד מעבדי מלך-ישראל, ויאמר, פה אלישע בן-שפט, אשר-יצק מים על-ידי אלייהו.  ב ג,יב ויאמר, יהושפט, יש אותו, דבר-יהוה; ויירדו אליו, מלך ישראל ויהושפט--ומלך אדום.  ב ג,יג ויאמר אלישע אל-מלך ישראל, מה-לי ולך--לך אל-נביאי אביך, ואל-נביאי אימך; ויאמר לו, מלך ישראל, אל כי-קרא יהוה לשלושת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב.  ב ג,יד ויאמר אלישע, חי-יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו, כי לולי פני יהושפט מלך-יהודה, אני נושא--אם-אביט אליך, ואם-אראך.  ב ג,טו ועתה, קחו-לי מנגן; והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד-יהוה.  ב ג,טז ויאמר, כה אמר יהוה:  עשה הנחל הזה, גבים גבים.  ב ג,יז כי-כה אמר יהוה, לא-תראו רוח ולא-תראו גשם, והנחל ההוא, יימלא מים; ושתיתם אתם ומקניכם, ובהמתכם.  ב ג,יח ונקל זאת, בעיני יהוה; ונתן את-מואב, בידכם.  ב ג,יט והכיתם כל-עיר מבצר, וכל-עיר מבחור, וכל-עץ טוב תפילו, וכל-מעייני-מים תסתומו; וכול החלקה הטובה, תכאיבו באבנים.  ב ג,כ ויהי בבוקר כעלות המנחה, והנה-מים באים מדרך אדום; ותימלא הארץ, את-המים.  ב ג,כא וכל-מואב, שמעו, כי-עלו המלכים, להילחם בם; וייצעקו, מכול חוגר חגורה ומעלה, ויעמדו, על-הגבול.  ב ג,כב וישכימו בבוקר, והשמש זרחה על-המים; ויראו מואב מנגד את-המים, אדומים כדם.  ב ג,כג ויאמרו, דם זה, הוחרב נחרבו המלכים, ויכו איש את-ריעהו; ועתה לשלל, מואב.  ב ג,כד ויבואו, אל-מחנה ישראל, ויקומו ישראל ויכו את-מואב, וינוסו מפניהם; ויכו-בה, והכות את-מואב.  ב ג,כה והערים יהרוסו וכל-חלקה טובה ישליכו איש-אבנו ומילאוה, וכל-מעיין-מים יסתומו וכל-עץ-טוב יפילו, עד-השאיר אבניה בקיר, חרשת; ויסובו הקלעים, ויכוה.  ב ג,כו וירא מלך מואב, כי-חזק ממנו המלחמה; וייקח אותו שבע-מאות איש שולף חרב, להבקיע אל-מלך אדום--ולא יכולו.  ב ג,כז וייקח את-בנו הבכור אשר-ימלוך תחתיו, ויעלהו עולה על-החומה, ויהי קצף-גדול, על-ישראל; ויסעו, מעליו, וישובו, לארץ.  {פ}

ב ד,א ואישה אחת מנשי בני-הנביאים צעקה אל-אלישע לאמור, עבדך אישי מת, ואתה ידעת, כי עבדך היה ירא את-יהוה; והנושה--בא לקחת את-שני ילדיי לו, לעבדים.  ב ד,ב ויאמר אליה אלישע, מה אעשה-לך, הגידי לי, מה-יש-לך בבית; ותאמר, אין לשפחתך כול בבית, כי, אם-אסוך שמן.  ב ד,ג ויאמר, לכי שאלי-לך כלים מן-החוץ, מאת, כל-שכנייך--כלים ריקים, אל-תמעיטי.  ב ד,ד ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד-בנייך, ויצקת, על כל-הכלים האלה; והמלא, תסיעי.  ב ד,ה ותלך, מאיתו, ותסגור הדלת, בעדה ובעד בניה; הם מגישים אליה, והיא מוצקת.  ב ד,ו ויהי כמלאות הכלים, ותאמר אל-בנה הגישה אליי עוד כלי, ויאמר אליה, אין עוד כלי; ויעמוד, השמן.  ב ד,ז ותבוא, ותגד לאיש האלוהים, ויאמר לכי מכרי את-השמן, ושלמי את-נשייך; ואת ובנייך, תחיי בנותר.  {פ}

ב ד,ח ויהי היום ויעבור אלישע אל-שונם, ושם אישה גדולה, ותחזק-בו, לאכול-לחם; ויהי מדי עוברו, יסור שמה לאכול-לחם.  ב ד,ט ותאמר, אל-אישה, הנה-נא ידעתי, כי איש אלוהים קדוש הוא--עובר עלינו, תמיד.  ב ד,י נעשה-נא עליית-קיר קטנה, ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה; והיה בבואו אלינו, יסור שמה.  ב ד,יא ויהי היום, ויבוא שמה; ויסר אל-העלייה, וישכב-שמה.  ב ד,יב ויאמר אל-גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת; ויקרא-לה--ותעמוד, לפניו.  ב ד,יג ויאמר לו, אמור-נא אליה הנה חרדת אלינו את-כל-החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר-לך אל-המלך או אל-שר הצבא; ותאמר, בתוך עמי אנוכי יושבת.  ב ד,יד ויאמר, ומה לעשות לה; ויאמר גיחזי, אבל בן אין-לה--ואישה זקן.  ב ד,טו ויאמר, קרא-לה; ויקרא-לה--ותעמוד, בפתח.  ב ד,טז ויאמר, למועד הזה כעת חיה, את, חובקת בן; ותאמר, אל-אדוני איש האלוהים--אל-תכזב, בשפחתך.  ב ד,יז ותהר האישה, ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר-דיבר אליה אלישע.  ב ד,יח ויגדל, הילד; ויהי היום, וייצא אל-אביו אל-הקוצרים.  ב ד,יט ויאמר אל-אביו, ראשי ראשי; ויאמר, אל-הנער, שאהו, אל-אימו.  ב ד,כ ויישאהו--ויביאהו, אל-אימו; ויישב על-ברכיה עד-הצוהריים, וימות.  ב ד,כא ותעל, ותשכיבהו, על-מיטת, איש האלוהים; ותסגור בעדו, ותצא.  ב ד,כב ותקרא, אל-אישה, ותאמר שלחה נא לי אחד מן-הנערים, ואחת האתונות; וארוצה עד-איש האלוהים, ואשובה.  ב ד,כג ויאמר, מדוע את הולכת אליו היום--לא-חודש, ולא שבת; ותאמר, שלום.  ב ד,כד ותחבוש, האתון, ותאמר אל-נערה, נהג ולך; אל-תעצור-לי לרכוב, כי אם-אמרתי לך.  ב ד,כה ותלך, ותבוא אל-איש האלוהים--אל-הר הכרמל; ויהי כראות איש-האלוהים אותה, מנגד, ויאמר אל-גיחזי נערו, הנה השונמית הלז.  ב ד,כו עתה, רוץ-נא לקראתה, ואמור-לה השלום לך השלום לאישך, השלום לילד; ותאמר, שלום.  ב ד,כז ותבוא אל-איש האלוהים, אל-ההר, ותחזק, ברגליו; וייגש גיחזי להודפה, ויאמר איש האלוהים הרפה-לה כי-נפשה מרה-לה, ויהוה העלים ממני, ולא הגיד לי.  ב ד,כח ותאמר, השאלתי בן מאת אדוני; הלוא אמרתי, לא תשלה אותי.  ב ד,כט ויאמר לגיחזי חגור מותניך, וקח משענתי בידך ולך, כי-תמצא איש לא תברכנו, וכי-יברכך איש לא תעננו; ושמת משענתי, על-פני הנער.  ב ד,ל ותאמר אם הנער, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויקם, וילך אחריה.  ב ד,לא וגיחזי עבר לפניהם, וישם את-המשענת על-פני הנער, ואין קול, ואין קשב; וישב לקראתו ויגד-לו לאמור, לא הקיץ הנער.  ב ד,לב ויבוא אלישע, הביתה; והנה הנער מת, מושכב על-מיטתו.  ב ד,לג ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם; ויתפלל, אל-יהוה.  ב ד,לד ויעל וישכב על-הילד, וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפיו, ויגהר, עליו; ויחם, בשר הילד.  ב ד,לה וישב וילך בבית, אחת הנה ואחת הנה, ויעל, ויגהר עליו; ויזורר הנער עד-שבע פעמים, ויפקח הנער את-עיניו.  ב ד,לו ויקרא אל-גיחזי, ויאמר קרא אל-השונמית הזאת, ויקראהא, ותבוא אליו; ויאמר, שאי בנך.  ב ד,לז ותבוא ותיפול על-רגליו, ותשתחו ארצה; ותישא את-בנה, ותצא.  {פ}

ב ד,לח ואלישע שב הגלגלה, והרעב בארץ, ובני הנביאים, יושבים לפניו; ויאמר לנערו, שפות הסיר הגדולה, ובשל נזיד, לבני הנביאים.  ב ד,לט וייצא אחד אל-השדה, ללקט אורות, וימצא גפן שדה, וילקט ממנו פקועות שדה מלוא בגדו; ויבוא, ויפלח אל-סיר הנזיד--כי-לא ידעו.  ב ד,מ וייצקו לאנשים, לאכול; ויהי כאוכלם מהנזיד והמה צעקו, ויאמרו מוות בסיר איש האלוהים, ולא יכלו, לאכול.  ב ד,מא ויאמר, וקחו-קמח, וישלך, אל-הסיר; ויאמר, צק לעם ויאכלו, ולא היה דבר רע, בסיר.  {ס}

ב ד,מב ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאיש האלוהים לחם ביכורים עשרים-לחם שעורים, וכרמל, בצקלונו; ויאמר, תן לעם ויאכלו.  ב ד,מג ויאמר, משרתו, מה אתן זה, לפני מאה איש; ויאמר, תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה, אכול והותר.  ב ד,מד וייתן לפניהם ויאכלו ויותירו, כדבר יהוה.  {פ}

ב ה,א ונעמן שר-צבא מלך-ארם היה איש גדול לפני אדוניו, ונשוא פנים--כי-בו נתן-יהוה תשועה, לארם; והאיש, היה גיבור חיל--מצורע.  ב ה,ב וארם יצאו גדודים, וישבו מארץ ישראל נערה קטנה; ותהי, לפני אשת נעמן.  ב ה,ג ותאמר, אל-גברתה, אחלי אדוני, לפני הנביא אשר בשומרון; אז יאסוף אותו, מצרעתו.  ב ה,ד ויבוא, ויגד לאדוניו לאמור:  כזאת וכזאת דיברה הנערה, אשר מארץ ישראל.  ב ה,ה ויאמר מלך-ארם לך-בוא, ואשלחה ספר אל-מלך ישראל; וילך וייקח בידו עשר כיכרי-כסף, וששת אלפים זהב, ועשר, חליפות בגדים.  ב ה,ו ויבא הספר, אל-מלך ישראל לאמור:  ועתה, כבוא הספר הזה אליך, הנה שלחתי אליך את-נעמן עבדי, ואספתו מצרעתו.  ב ה,ז ויהי כקרוא מלך-ישראל את-הספר ויקרע בגדיו, ויאמר האלוהים אני להמית ולהחיות, כי-זה שולח אליי, לאסוף איש מצרעתו:  כי אך-דעו-נא וראו, כי-מתאנה הוא לי.  ב ה,ח ויהי כשמוע אלישע איש-האלוהים, כי-קרע מלך-ישראל את-בגדיו, וישלח אל-המלך לאמור, למה קרעת בגדיך; יבוא-נא אליי--ויידע, כי יש נביא בישראל.  ב ה,ט ויבוא נעמן, בסוסיו וברכבו; ויעמוד פתח-הבית, לאלישע.  ב ה,י וישלח אליו אלישע, מלאך לאמור:  הלוך, ורחצת שבע-פעמים בירדן, וישוב בשרך לך, וטהר.  ב ה,יא ויקצוף נעמן, וילך; ויאמר הנה אמרתי אליי ייצא יצוא, ועמד וקרא בשם-יהוה אלוהיו, והניף ידו אל-המקום, ואסף המצורע.  ב ה,יב הלוא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק, מכול מימי ישראל--הלוא-ארחץ בהם, וטהרתי; וייפן, וילך בחמה.  ב ה,יג וייגשו עבדיו, וידברו אליו, ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך, הלוא תעשה; ואף כי-אמר אליך, רחץ וטהר.  ב ה,יד ויירד, ויטבול בירדן שבע פעמים, כדבר, איש האלוהים; וישב בשרו, כבשר נער קטון--ויטהר.  ב ה,טו וישב אל-איש האלוהים הוא וכל-מחנהו, ויבוא ויעמוד לפניו, ויאמר הנה-נא ידעתי כי אין אלוהים בכל-הארץ, כי אם-בישראל; ועתה קח-נא ברכה, מאת עבדך.  ב ה,טז ויאמר, חי-יהוה אשר-עמדתי לפניו אם-אקח; ויפצר-בו לקחת, וימאן.  ב ה,יז ויאמר, נעמן, ולא, יותן-נא לעבדך משא צמד-פרדים אדמה:  כי לא-יעשה עוד עבדך עולה וזבח, לאלוהים אחרים--כי, אם-ליהוה.  ב ה,יח לדבר הזה, יסלח יהוה לעבדך--בבוא אדוני בית-רימון להשתחוות שמה והוא נשען על-ידי, והשתחוויתי בית רימון, בהשתחוויתי בית רימון, יסלח-יהוה לעבדך בדבר הזה.  ב ה,יט ויאמר לו, לך לשלום; וילך מאיתו, כברת-ארץ.  {ס}

ב ה,כ ויאמר גיחזי, נער אלישע איש-האלוהים, הנה חשך אדוני את-נעמן הארמי הזה, מקחת מידו את אשר-הביא; חי-יהוה כי-אם-רצתי אחריו, ולקחתי מאיתו מאומה.  ב ה,כא וירדוף גיחזי, אחרי נעמן; ויראה נעמן, רץ אחריו, וייפול מעל המרכבה לקראתו, ויאמר השלום.  ב ה,כב ויאמר שלום, אדוני שלחני לאמור, הנה עתה זה באו אליי שני-נערים מהר אפריים, מבני הנביאים; תנה-נא להם כיכר-כסף, ושתי חליפות בגדים.  ב ה,כג ויאמר נעמן, הואל קח כיכריים; ויפרוץ-בו, ויצר כיכריים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים, וייתן אל-שני נעריו, וישאו לפניו.  ב ה,כד ויבוא, אל-העופל, וייקח מידם, ויפקוד בבית; וישלח את-האנשים, וילכו.  ב ה,כה והוא-בא, ויעמוד אל-אדוניו, ויאמר אליו אלישע, מאיין גיחזי; ויאמר, לא-הלך עבדך אנה ואנה.  ב ה,כו ויאמר אליו לא-ליבי הלך, כאשר הפך-איש מעל מרכבתו לקראתך; העת לקחת את-הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים וכרמים וצאן ובקר, ועבדים ושפחות.  ב ה,כז וצרעת נעמן תדבק-בך, ובזרעך לעולם; וייצא מלפניו, מצורע כשלג.  ב ו,א ויאמרו בני-הנביאים, אל-אלישע:  הנה-נא המקום, אשר אנחנו יושבים שם לפניך--צר ממנו.  ב ו,ב נלכה-נא עד-הירדן, ונקחה משם איש קורה אחת, ונעשה-לנו שם מקום, לשבת שם; ויאמר, לכו.  ב ו,ג ויאמר, האחד, הואל נא, ולך את-עבדיך; ויאמר, אני אלך.  ב ו,ד וילך, איתם; ויבואו, הירדנה, ויגזרו, העצים.  ב ו,ה ויהי האחד מפיל הקורה, ואת-הברזל נפל אל-המים; ויצעק ויאמר אהה אדוני, והוא שאול.  ב ו,ו ויאמר איש-האלוהים, אנה נפל; ויראהו, את-המקום, ויקצוב-עץ וישלך-שמה, ויצף הברזל.  ב ו,ז ויאמר, הרם לך; וישלח ידו, וייקחהו.  {פ}

ב ו,ח ומלך ארם, היה נלחם בישראל; וייוועץ אל-עבדיו לאמור, אל-מקום פלוני אלמוני תחנותי.  ב ו,ט וישלח איש האלוהים, אל-מלך ישראל לאמור, הישמר, מעבור המקום הזה:  כי-שם, ארם נחיתים.  ב ו,י וישלח מלך ישראל, אל-המקום אשר אמר-לו איש-האלוהים והזהירו--ונשמר שם:  לא אחת, ולא שתיים.  ב ו,יא וייסער לב מלך-ארם, על-הדבר הזה; ויקרא אל-עבדיו, ויאמר אליהם, הלוא תגידו לי, מי משלנו אל-מלך ישראל.  ב ו,יב ויאמר אחד מעבדיו, לא אדוני המלך:  כי-אלישע הנביא, אשר בישראל, יגיד למלך ישראל, את-הדברים אשר תדבר בחדר משכבך.  ב ו,יג ויאמר, לכו וראו איכה הוא, ואשלח, ואקחהו; ויוגד-לו לאמור, הנה בדותן.  ב ו,יד וישלח-שמה סוסים ורכב, וחיל כבד; ויבואו לילה, ויקיפו על-העיר.  ב ו,טו וישכם משרת איש האלוהים, לקום, וייצא, והנה-חיל סובב את-העיר וסוס ורכב; ויאמר נערו אליו אהה אדוני, איכה נעשה.  ב ו,טז ויאמר, אל-תירא:  כי רבים אשר איתנו, מאשר אותם.  ב ו,יז ויתפלל אלישע, ויאמר, יהוה, פקח-נא את-עיניו ויראה; ויפקח יהוה, את-עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש, סביבות אלישע.  ב ו,יח ויירדו, אליו, ויתפלל אלישע אל-יהוה ויאמר, הך-נא את-הגוי-הזה בסנוורים; ויכם בסנוורים, כדבר אלישע.  ב ו,יט ויאמר אליהם אלישע, לא זה הדרך ולא זו העיר--לכו אחריי, ואוליכה אתכם אל-האיש אשר תבקשון; ויולך אותם, שומרונה.  ב ו,כ ויהי, כבואם שומרון, ויאמר אלישע, יהוה פקח את-עיני-אלה ויראו; ויפקח יהוה, את-עיניהם, ויראו, והנה בתוך שומרון.  ב ו,כא ויאמר מלך-ישראל אל-אלישע, כראותו אותם:  האכה אכה, אבי.  ב ו,כב ויאמר לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה; שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו, וילכו, אל-אדוניהם.  ב ו,כג ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל-אדוניהם; ולא-יספו עוד גדודי ארם, לבוא בארץ ישראל.  {פ}

ב ו,כד ויהי, אחרי-כן, ויקבוץ בן-הדד מלך-ארם, את-כל-מחנהו; ויעל, ויצר על-שומרון.  ב ו,כה ויהי רעב גדול בשומרון, והנה צרים עליה:  עד היות ראש-חמור בשמונים כסף, ורובע הקב דיב יונים בחמישה-כסף.  ב ו,כו ויהי מלך ישראל, עובר על-החומה; ואישה, צעקה אליו לאמור, הושיעה, אדוני המלך.  ב ו,כז ויאמר אל-יושיעך יהוה, מאיין אושיעך; המן-הגורן, או מן-היקב.  ב ו,כח ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, האישה הזאת אמרה אליי תני את-בנך ונאכלנו היום, ואת-בני, נאכל מחר.  ב ו,כט ונבשל את-בני, ונאכלהו; ואומר אליה ביום האחר, תני את-בנך ונאכלנו, ותחביא, את-בנה.  ב ו,ל ויהי כשמוע המלך את-דברי האישה, ויקרע את-בגדיו, והוא, עובר על-החומה; וירא העם, והנה השק על-בשרו מבית.  ב ו,לא ויאמר, כה-יעשה-לי אלוהים וכה יוסיף:  אם-יעמוד ראש אלישע בן-שפט, עליו--היום.  ב ו,לב ואלישע יושב בביתו, והזקנים יושבים איתו; וישלח איש מלפניו, בטרם יבוא המלאך אליו והוא אמר אל-הזקנים הראיתם כי-שלח בן-המרצח הזה להסיר את-ראשי, ראו כבוא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אותו בדלת, הלוא קול רגלי אדוניו אחריו.  ב ו,לג עודנו מדבר עימם, והנה המלאך יורד אליו; ויאמר, הנה-זאת הרעה מאת יהוה--מה-אוחיל ליהוה, עוד.  {פ}

ב ז,א ויאמר אלישע, שמעו דבר-יהוה:  כה אמר יהוה, כעת מחר סאה-סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל--בשער שומרון.  ב ז,ב ויען השליש אשר-למלך נשען על-ידו את-איש האלוהים, ויאמר, הנה יהוה עושה ארובות בשמיים, היהיה הדבר הזה; ויאמר, הנך רואה בעיניך, ומשם, לא תאכל.  {פ}

ב ז,ג וארבעה אנשים היו מצורעים, פתח השער; ויאמרו, איש אל-ריעהו, מה אנחנו יושבים פה, עד-מתנו.  ב ז,ד אם-אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר, ומתנו שם, ואם-ישבנו פה, ומתנו; ועתה, לכו וניפלה אל-מחנה ארם--אם-יחייונו נחיה, ואם-ימיתונו, ומתנו.  ב ז,ה ויקומו בנשף, לבוא אל-מחנה ארם; ויבואו, עד-קצה מחנה ארם, והנה אין-שם, איש.  ב ז,ו ואדוניי השמיע את-מחנה ארם, קול רכב קול סוס--קול, חיל גדול; ויאמרו איש אל-אחיו, הנה שכר-עלינו מלך ישראל את-מלכי החיתים ואת-מלכי מצריים--לבוא עלינו.  ב ז,ז ויקומו, וינוסו בנשף, ויעזבו את-אוהליהם ואת-סוסיהם ואת-חמוריהם, המחנה כאשר-היא; וינוסו, אל-נפשם.  ב ז,ח ויבואו המצורעים האלה עד-קצה המחנה, ויבואו אל-אוהל אחד ויאכלו וישתו, וישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמינו; וישובו, ויבואו אל-אוהל אחר, וישאו משם, וילכו ויטמינו.  ב ז,ט ויאמרו איש אל-ריעהו לא-כן אנחנו עושים, היום הזה יום-בשורה הוא, ואנחנו מחשים וחיכינו עד-אור הבוקר, ומצאנו עוון; ועתה לכו ונבואה, ונגידה בית המלך.  ב ז,י ויבואו, ויקראו אל-שוער העיר, ויגידו להם לאמור, באנו אל-מחנה ארם והנה אין-שם איש וקול אדם:  כי אם-הסוס אסור והחמור אסור, ואוהלים כאשר-המה.  ב ז,יא ויקרא, השוערים; ויגידו, בית המלך פנימה.  ב ז,יב ויקם המלך לילה, ויאמר אל-עבדיו, אגידה-נא לכם, את אשר-עשו לנו ארם:  ידעו כי-רעבים אנחנו, וייצאו מן-המחנה להיחבא בשדה לאמור, כי-ייצאו מן-העיר ונתפשם חיים, ואל-העיר נבוא.  ב ז,יג ויען אחד מעבדיו ויאמר, ויקחו-נא חמישה מן-הסוסים הנשארים אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר-תמו; ונשלחה, ונראה.  ב ז,יד ויקחו, שני רכב סוסים; וישלח המלך אחרי מחנה-ארם, לאמור--לכו וראו.  ב ז,טו וילכו אחריהם, עד-הירדן, והנה כל-הדרך מלאה בגדים וכלים, אשר-השליכו ארם בחופזם; וישובו, המלאכים, ויגידו, למלך.  ב ז,טז וייצא העם--ויבוזו, את מחנה ארם; ויהי סאה-סולת בשקל, וסאתיים שעורים בשקל--כדבר יהוה.  ב ז,יז והמלך הפקיד את-השליש אשר-נשען על-ידו, על-השער, וירמסוהו העם בשער, וימות:  כאשר דיבר, איש האלוהים, אשר דיבר, ברדת המלך אליו.  ב ז,יח ויהי, כדבר איש האלוהים, אל-המלך, לאמור:  סאתיים שעורים בשקל, וסאה-סולת בשקל, יהיה כעת מחר, בשער שומרון.  ב ז,יט ויען השליש את-איש האלוהים, ויאמר, והנה יהוה עושה ארובות בשמיים, היהיה כדבר הזה; ויאמר, הנך רואה בעיניך, ומשם, לא תאכל.  ב ז,כ ויהי-לו, כן; וירמסו אותו העם בשער, וימות.  {ס}

ב ח,א ואלישע דיבר אל-האישה אשר-החיה את-בנה לאמור, קומי ולכי את וביתך, וגורי, באשר תגורי:  כי-קרא יהוה לרעב, וגם-בא אל-הארץ שבע שנים.  ב ח,ב ותקם, האישה, ותעש, כדבר איש האלוהים; ותלך היא וביתה, ותגר בארץ-פלשתים שבע שנים.  ב ח,ג ויהי, מקצה שבע שנים, ותשב האישה, מארץ פלשתים; ותצא לצעוק אל-המלך, אל-ביתה ואל-שדה.  ב ח,ד והמלך, מדבר אל-גיחזי, נער איש-האלוהים, לאמור:  ספרה-נא לי, את כל-הגדולות אשר-עשה אלישע.  {ס}

ב ח,ה ויהי הוא מספר למלך, את אשר-החיה את-המת, והנה האישה אשר-החיה את-בנה צועקת אל-המלך, על-ביתה ועל-שדה; ויאמר גיחזי, אדוני המלך--זאת האישה, וזה-בנה אשר-החיה אלישע.  ב ח,ו וישאל המלך לאישה, ותספר-לו; וייתן-לה המלך סריס אחד לאמור, השב את-כל-אשר-לה ואת כל-תבואות השדה, מיום עוזבה את-הארץ, ועד-עתה.  {פ}

ב ח,ז ויבוא אלישע דמשק, ובן-הדד מלך-ארם חולה; ויוגד-לו לאמור, בא איש האלוהים עד-הנה.  ב ח,ח ויאמר המלך אל-חזאל, קח בידך מנחה, ולך, לקראת איש האלוהים; ודרשת את-יהוה מאותו לאמור, האחיה מחולי זה.  ב ח,ט וילך חזאל, לקראתו, וייקח מנחה בידו וכל-טוב דמשק, משא ארבעים גמל; ויבוא, ויעמוד לפניו, ויאמר בנך בן-הדד מלך-ארם שלחני אליך לאמור, האחיה מחולי זה.  ב ח,י ויאמר אליו אלישע, לך אמר-לו חיה תחיה; והראני יהוה, כי-מות ימות.  ב ח,יא ויעמד את-פניו, וישם עד-בוש; ויבך, איש האלוהים.  ב ח,יב ויאמר חזאל, מדוע אדוני בוכה; ויאמר כי-ידעתי את אשר-תעשה לבני ישראל רעה, מבצריהם תשלח באש ובחוריהם בחרב תהרוג, ועולליהם תרטש, והרותיהם תבקע.  ב ח,יג ויאמר חזאל--כי מה עבדך הכלב, כי יעשה הדבר הגדול הזה; ויאמר אלישע, הראני יהוה אותך מלך על-ארם.  ב ח,יד וילך מאת אלישע, ויבוא אל-אדוניו, ויאמר לו, מה-אמר לך אלישע; ויאמר, אמר לי חיה תחיה.  ב ח,טו ויהי ממוחרת, וייקח המכבר ויטבול במים, ויפרוש על-פניו, וימות; וימלוך חזאל, תחתיו.  {פ}

ב ח,טז ובשנת חמש, ליורם בן-אחאב מלך ישראל, ויהושפט, מלך יהודה--מלך יהורם בן-יהושפט, מלך יהודה.  ב ח,יז בן-שלושים ושתיים שנה, היה במולכו; ושמונה שנים, מלך בירושלים.  ב ח,יח וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב--כי בת-אחאב, הייתה-לו לאישה; ויעש הרע, בעיני יהוה.  ב ח,יט ולא-אבה יהוה להשחית את-יהודה, למען דויד עבדו:  כאשר אמר-לו, לתת לו ניר לבניו--כל-הימים.  ב ח,כ בימיו פשע אדום, מתחת יד-יהודה; וימליכו עליהם, מלך.  ב ח,כא ויעבור יורם צעירה, וכל-הרכב עימו; ויהי-הוא קם לילה, ויכה את-אדום הסובב אליו ואת שרי הרכב, וינס העם, לאוהליו.  ב ח,כב ויפשע אדום, מתחת יד-יהודה, עד, היום הזה; אז תפשע לבנה, בעת ההיא.  ב ח,כג ויתר דברי יורם, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב ח,כד וישכב יורם עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך אחזיהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב ח,כה בשנת שתים-עשרה שנה, ליורם בן-אחאב מלך ישראל, מלך אחזיהו בן-יהורם, מלך יהודה.  ב ח,כו בן-עשרים ושתיים שנה, אחזיהו במולכו, ושנה אחת, מלך בירושלים; ושם אימו עתליהו, בת-עומרי מלך ישראל.  ב ח,כז וילך, בדרך בית אחאב, ויעש הרע בעיני יהוה, כבית אחאב:  כי חתן בית-אחאב, הוא.  ב ח,כח וילך את-יורם בן-אחאב, למלחמה עם-חזאל מלך-ארם--ברמות גלעד; ויכו ארמים, את-יורם.  ב ח,כט וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכוהו ארמים ברמה, בהילחמו, את-חזאל מלך ארם; ואחזיהו בן-יהורם מלך יהודה, ירד לראות את-יורם בן-אחאב ביזרעאל--כי-חולה הוא.  {פ}

ב ט,א ואלישע, הנביא, קרא, לאחד מבני הנביאים; ויאמר לו חגור מותניך, וקח פך השמן הזה בידך, ולך, רמות גלעד.  ב ט,ב ובאת-שמה; וראה-שם יהוא בן-יהושפט בן-נמשי, ובאת והקמותו מתוך אחיו, והבאת אותו, חדר בחדר.  ב ט,ג ולקחת פך-השמן, ויצקת על-ראשו, ואמרת כה-אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל; ופתחת הדלת ונסת, ולא תחכה.  ב ט,ד וילך הנער הנער הנביא, רמות גלעד.  ב ט,ה ויבוא, והנה שרי החיל יושבים, ויאמר, דבר לי אליך השר; ויאמר יהוא אל-מי מכולנו, ויאמר אליך השר.  ב ט,ו ויקם ויבוא הביתה, וייצוק השמן אל-ראשו; ויאמר לו, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, משחתיך למלך אל-עם יהוה, אל-ישראל.  ב ט,ז והכית--את-בית אחאב, אדוניך; וניקמתי דמי עבדיי הנביאים, ודמי כל-עבדי יהוה--מיד איזבל.  ב ט,ח ואבד, כל-בית אחאב; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.  ב ט,ט ונתתי את-בית אחאב, כבית ירובעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחייה.  ב ט,י ואת-איזבל יאכלו הכלבים, בחלק יזרעאל--ואין קובר; ויפתח הדלת, וינוס.  ב ט,יא ויהוא, יצא אל-עבדי אדוניו, ויאמר לו השלום, מדוע בא-המשוגע הזה אליך; ויאמר אליהם, אתם ידעתם את-האיש ואת-שיחו.  ב ט,יב ויאמרו שקר, הגד-נא לנו; ויאמר, כזאת וכזאת אמר אליי לאמור, כה אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל.  ב ט,יג וימהרו, ויקחו איש בגדו, וישימו תחתיו, אל-גרם המעלות; ויתקעו, בשופר, ויאמרו, מלך יהוא.  ב ט,יד ויתקשר, יהוא בן-יהושפט בן-נמשי--אל-יורם; ויורם היה שומר ברמות גלעד, הוא וכל-ישראל, מפני, חזאל מלך-ארם.  ב ט,טו וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכוהו ארמים, בהילחמו, את-חזאל מלך ארם; ויאמר יהוא, אם-יש נפשכם--אל-ייצא פליט מן-העיר, ללכת להגיד ביזרעאל.  ב ט,טז וירכב יהוא וילך יזרעאלה, כי יורם שוכב שמה; ואחזיה מלך יהודה, ירד לראות את-יורם.  ב ט,יז והצופה עומד על-המגדל ביזרעאל, וירא את-שפעת יהוא בבואו, ויאמר, שפעת אני רואה; ויאמר יהורם, קח רכב ושלח לקראתם--ויאמר השלום.  ב ט,יח וילך רוכב הסוס לקראתו, ויאמר כה-אמר המלך השלום, ויאמר יהוא מה-לך ולשלום, סוב אל-אחריי; ויגד הצופה לאמור, בא-המלאך עד-הם ולא-שב.  ב ט,יט וישלח, רוכב סוס שני, ויבוא אליהם, ויאמר כה-אמר המלך שלום; ויאמר יהוא מה-לך ולשלום, סוב אל-אחריי.  ב ט,כ ויגד הצופה לאמור, בא עד-אליהם ולא-שב; והמנהג, כמנהג יהוא בן-נמשי--כי בשיגעון, ינהג.  ב ט,כא ויאמר יהורם אסור, ויאסור רכבו; וייצא יהורם מלך-ישראל ואחזיהו מלך-יהודה איש ברכבו, וייצאו לקראת יהוא, וימצאוהו, בחלקת נבות היזרעאלי.  ב ט,כב ויהי, כראות יהורם את-יהוא, ויאמר, השלום יהוא; ויאמר, מה השלום--עד-זנוני איזבל אימך וכשפיה, הרבים.  ב ט,כג ויהפוך יהורם ידיו, וינוס; ויאמר אל-אחזיהו, מרמה אחזיה.  ב ט,כד ויהוא מילא ידו בקשת, ויך את-יהורם בין זרועיו, וייצא החצי, מליבו; ויכרע, ברכבו.  ב ט,כה ויאמר, אל-בדקר שלישו, שא השליכהו, בחלקת שדה נבות היזרעאלי:  כי-זכור אני ואתה, את רוכבים צמדים אחרי אחאב אביו, ויהוה נשא עליו, את-המשא הזה.  ב ט,כו אם-לא את-דמי נבות ואת-דמי בניו ראיתי אמש, נאום-יהוה, ושילמתי לך בחלקה הזאת, נאום-יהוה; ועתה, שא השליכהו בחלקה--כדבר יהוה.  ב ט,כז ואחזיה מלך-יהודה, ראה, וינס, דרך בית הגן; וירדוף אחריו יהוא, ויאמר גם-אותו הכוהו אל-המרכבה במעלה-גור אשר את-יבלעם, וינס מגידו, וימת שם.  ב ט,כח וירכיבו אותו עבדיו, ירושלימה; ויקברו אותו בקבורתו עם-אבותיו, בעיר דויד.  {פ}

ב ט,כט ובשנת אחת עשרה שנה, ליורם בן-אחאב, מלך אחזיה, על-יהודה.  ב ט,ל ויבוא יהוא, יזרעאלה; ואיזבל שמעה, ותשם בפוך עיניה ותיטב את-ראשה, ותשקף, בעד החלון.  ב ט,לא ויהוא, בא בשער; ותאמר השלום, זמרי הורג אדוניו.  ב ט,לב ויישא פניו, אל-החלון, ויאמר, מי איתי מי; וישקיפו אליו, שניים שלושה סריסים.  ב ט,לג ויאמר שמטוה, וישמטוה; וייז מדמה אל-הקיר ואל-הסוסים, וירמסנה.  ב ט,לד ויבוא, ויאכל וישת; ויאמר, פקדו-נא את-הארורה הזאת וקברוה--כי בת-מלך, היא.  ב ט,לה וילכו, לקוברה; ולא-מצאו בה, כי אם-הגולגולת והרגליים--וכפות הידיים.  ב ט,לו וישובו, ויגידו לו, ויאמר דבר-יהוה הוא, אשר דיבר ביד-עבדו אלייהו התשבי לאמור:  בחלק יזרעאל, יאכלו הכלבים את-בשר איזבל.  ב ט,לז והייתה נבלת איזבל, כדומן על-פני השדה--בחלק יזרעאל:  אשר לא-יאמרו, זאת איזבל.  {ס}

ב י,א ולאחאב שבעים בנים, בשומרון; ויכתוב יהוא ספרים וישלח שומרון, אל-שרי יזרעאל הזקנים, ואל-האומנים אחאב, לאמור.  ב י,ב ועתה, כבוא הספר הזה אליכם, ואיתכם, בני אדוניכם; ואיתכם הרכב והסוסים, ועיר מבצר והנשק.  ב י,ג וראיתם הטוב והישר, מבני אדוניכם, ושמתם, על-כיסא אביו; והילחמו, על-בית אדוניכם.  ב י,ד וייראו, מאוד מאוד, ויאמרו, הנה שני המלכים לא עמדו לפניו; ואיך, נעמוד אנחנו.  ב י,ה וישלח אשר-על-הבית ואשר על-העיר והזקנים והאומנים אל-יהוא לאמור, עבדיך אנחנו, וכול אשר-תאמר אלינו, נעשה:  לא-נמליך איש, הטוב בעיניך עשה.  ב י,ו ויכתוב אליהם ספר שנית לאמור, אם-לי אתם ולקולי אתם שומעים קחו את-ראשי אנשי בני-אדוניכם, ובואו אליי כעת מחר, יזרעאלה; ובני המלך שבעים איש, את-גדולי העיר מגדלים אותם.  ב י,ז ויהי, כבוא הספר אליהם, ויקחו את-בני המלך, וישחטו שבעים איש; וישימו את-ראשיהם בדודים, וישלחו אליו יזרעאלה.  ב י,ח ויבוא המלאך ויגד-לו לאמור, הביאו ראשי בני-המלך; ויאמר, שימו אותם שני ציבורים פתח השער--עד-הבוקר.  ב י,ט ויהי בבוקר, וייצא ויעמוד, ויאמר אל-כל-העם, צדיקים אתם; הנה אני קשרתי על-אדוני, ואהרגהו, ומי הכה, את-כל-אלה.  ב י,י דעו איפוא, כי לא ייפול מדבר יהוה ארצה, אשר-דיבר יהוה, על-בית אחאב; ויהוה עשה--את אשר דיבר, ביד עבדו אלייהו.  ב י,יא ויך יהוא, את כל-הנשארים לבית-אחאב ביזרעאל, וכל-גדוליו, ומיודעיו וכוהניו--עד-בלתי השאיר-לו, שריד.  ב י,יב ויקם, ויבוא, וילך, שומרון--הוא בית-עקד הרועים, בדרך.  ב י,יג ויהוא, מצא את-אחי אחזיהו מלך-יהודה, ויאמר, מי אתם; ויאמרו, אחי אחזיהו אנחנו, ונרד לשלום בני-המלך, ובני הגבירה.  ב י,יד ויאמר תפשום חיים, ויתפשום חיים; וישחטום אל-בור בית-עקד, ארבעים ושניים איש, ולא-השאיר איש, מהם.  {ס}

ב י,טו וילך משם וימצא את-יהונדב בן-רכב לקראתו ויברכהו, ויאמר אליו היש את-לבבך ישר כאשר לבבי עם-לבבך, ויאמר יהונדב יש ויש, תנה את-ידך; וייתן ידו, ויעלהו אליו אל-המרכבה.  ב י,טז ויאמר לכה איתי, וראה בקנאתי ליהוה; וירכיבו אותו, ברכבו.  ב י,יז ויבוא, שומרון, ויך את-כל-הנשארים לאחאב בשומרון, עד-השמידו--כדבר יהוה, אשר דיבר אל-אלייהו.  {פ}

ב י,יח ויקבוץ יהוא, את-כל-העם, ויאמר אליהם, אחאב עבד את-הבעל מעט; יהוא, יעבדנו הרבה.  ב י,יט ועתה כל-נביאי הבעל כל-עובדיו וכל-כוהניו קראו אליי איש אל-ייפקד, כי זבח גדול לי לבעל--כול אשר-ייפקד, לא יחיה; ויהוא עשה בעוקבה, למען האביד את-עובדי הבעל.  ב י,כ ויאמר יהוא, קדשו עצרה לבעל--ויקראו.  ב י,כא וישלח יהוא, בכל-ישראל, ויבואו כל-עובדי הבעל, ולא-נשאר איש אשר לא-בא; ויבואו בית הבעל, ויימלא בית-הבעל פה לפה.  ב י,כב ויאמר, לאשר על-המלתחה, הוצא לבוש, לכול עובדי הבעל; ויוצא להם, המלבוש.  ב י,כג ויבוא יהוא ויהונדב בן-רכב, בית הבעל; ויאמר לעובדי הבעל, חפשו וראו פן-יש-פה עימכם מעבדי יהוה--כי אם-עובדי הבעל, לבדם.  ב י,כד ויבואו, לעשות זבחים ועולות; ויהוא שם-לו בחוץ, שמונים איש, ויאמר האיש אשר-יימלט מן-האנשים אשר אני מביא על-ידיכם, נפשו תחת נפשו.  ב י,כה ויהי ככלותו לעשות העולה, ויאמר יהוא לרצים ולשלישים בואו הכום איש אל-ייצא, ויכום, לפי-חרב; וישליכו, הרצים והשלישים, וילכו, עד-עיר בית-הבעל.  ב י,כו ויוציאו את-מצבות בית-הבעל, וישרפוה.  ב י,כז וייתצו, את מצבת הבעל; וייתצו את-בית הבעל, וישימוהו למוצאות עד-היום.  ב י,כח וישמד יהוא את-הבעל, מישראל.  ב י,כט רק חטאי ירובעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל--לא-סר יהוא, מאחריהם:  עגלי, הזהב, אשר בית-אל, ואשר בדן.  {פ}

ב י,ל ויאמר יהוה אל-יהוא, יען אשר-הטיבות לעשות הישר בעיניי--ככול אשר בלבבי, עשית לבית אחאב:  בני רביעים, יישבו לך על-כיסא ישראל.  ב י,לא ויהוא, לא שמר ללכת בתורת-יהוה אלוהי-ישראל--בכל-לבבו:  לא סר, מעל חטאות ירובעם, אשר החטיא, את-ישראל.  ב י,לב בימים ההם--החל יהוה, לקצות בישראל; ויכם חזאל, בכל-גבול ישראל.  ב י,לג מן-הירדן, מזרח השמש, את כל-ארץ הגלעד, הגדי והראובני והמנשי--מערוער אשר על-נחל ארנון, והגלעד והבשן.  ב י,לד ויתר דברי יהוא וכל-אשר עשה, וכל-גבורתו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב י,לה וישכב יהוא עם-אבותיו, ויקברו אותו בשומרון; וימלוך יהואחז בנו, תחתיו.  ב י,לו והימים, אשר מלך יהוא על-ישראל--עשרים-ושמונה שנה, בשומרון.  {פ}

ב יא,א ועתליה אם אחזיהו, ראתה כי מת בנה; ותקם, ותאבד, את, כל-זרע הממלכה.  ב יא,ב ותיקח יהושבע בת-המלך-יורם אחות אחזיהו את-יואש בן-אחזיה, ותגנוב אותו מתוך בני-המלך המומתים--אותו ואת-מינקתו, בחדר המיטות; ויסתירו אותו מפני עתליהו, ולא הומת.  ב יא,ג ויהי איתה בית יהוה, מתחבא שש שנים; ועתליה, מולכת על-הארץ.  {פ}

ב יא,ד ובשנה השביעית שלח יהוידע וייקח את-שרי המאות, לכרי ולרצים, ויבא אותם אליו, בית יהוה; ויכרות להם ברית וישבע אותם, בבית יהוה, וירא אותם, את-בן-המלך.  ב יא,ה ויצוום לאמור, זה הדבר אשר תעשון:  השלישית מכם, באי השבת, ושומרי, משמרת בית המלך.  ב יא,ו והשלישית בשער סור, והשלישית בשער אחר הרצים; ושמרתם את-משמרת הבית, מסח.  ב יא,ז ושתי הידות בכם, כול יוצאי השבת, ושמרו את-משמרת בית-יהוה, אל-המלך.  ב יא,ח והקפתם על-המלך סביב, איש וכליו בידו, והבא אל-השדרות, יומת; והיו את-המלך, בצאתו ובבואו.  ב יא,ט ויעשו שרי המאות, ככול אשר-ציווה יהוידע הכוהן, ויקחו איש את-אנשיו, באי השבת עם יוצאי השבת; ויבואו, אל-יהוידע הכוהן.  ב יא,י וייתן הכוהן לשרי המאות, את-החנית ואת-השלטים, אשר, למלך דויד--אשר, בבית יהוה.  ב יא,יא ויעמדו הרצים איש וכליו בידו, מכתף הבית הימנית עד-כתף הבית השמאלית, למזבח, ולבית--על-המלך, סביב.  ב יא,יב ויוציא את-בן-המלך, וייתן עליו את-הנזר ואת-העדות, וימליכו אותו, וימשחוהו; ויכו-כף--ויאמרו, יחי המלך.  {ס}

ב יא,יג ותשמע עתליה, את-קול הרצין העם; ותבוא אל-העם, בית יהוה.  ב יא,יד ותרא והנה המלך עומד על-העמוד כמשפט, והשרים והחצוצרות אל-המלך, וכל-עם הארץ שמח, ותוקע בחצוצרות; ותקרע עתליה את-בגדיה, ותקרא קשר קשר.  ב יא,טו ויצו יהוידע הכוהן את-שרי המאות פקודי החיל, ויאמר אליהם הוציאו אותה אל-מבית לשדרות, והבא אחריה, המת בחרב:  כי אמר הכוהן, אל-תומת בית יהוה.  ב יא,טז וישימו לה ידיים, ותבוא דרך-מבוא הסוסים בית המלך; ותומת, שם.  {ס}

ב יא,יז ויכרות יהוידע את-הברית, בין יהוה ובין המלך ובין העם, להיות לעם, ליהוה; ובין המלך, ובין העם.  ב יא,יח ויבואו כל-עם הארץ בית-הבעל וייתצוהו, את-מזבחותיו ואת-צלמיו שיברו היטב, ואת מתן כוהן הבעל, הרגו לפני המזבחות; וישם הכוהן פקודות, על-בית יהוה.  ב יא,יט וייקח את-שרי המאות ואת-הכרי ואת-הרצים ואת כל-עם הארץ, ויורידו את-המלך מבית יהוה, ויבואו דרך-שער הרצים, בית המלך; ויישב, על-כיסא המלכים.  ב יא,כ וישמח כל-עם-הארץ, והעיר שקטה; ואת-עתליהו המיתו בחרב, בית המלך.  {ס}

ב יב,א בן-שבע שנים, יהואש במולכו.  {פ}

ב יב,ב בשנת-שבע ליהוא, מלך יהואש, וארבעים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, צביה מבאר שבע.  ב יב,ג ויעש יהואש הישר בעיני יהוה, כל-ימיו, אשר הורהו, יהוידע הכוהן.  ב יב,ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  ב יב,ה ויאמר יהואש אל-הכוהנים, כול כסף הקודשים אשר-יובא בית-יהוה כסף עובר--איש, כסף נפשות ערכו:  כל-כסף, אשר יעלה על לב-איש, להביא, בית יהוה.  ב יב,ו יקחו להם הכוהנים, איש מאת מכרו; והם, יחזקו את-בדק הבית, לכול אשר-יימצא שם, בדק.  {פ}

ב יב,ז ויהי, בשנת עשרים ושלוש שנה--למלך יהואש:  לא-חיזקו הכוהנים, את-בדק הבית.  ב יב,ח ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכוהן, ולכוהנים, ויאמר אליהם, מדוע אינכם מחזקים את-בדק הבית; ועתה, אל-תקחו-כסף מאת מכריכם, כי-לבדק הבית, תיתנוהו.  ב יב,ט וייאותו, הכוהנים, לבלתי קחת-כסף מאת העם, ולבלתי חזק את-בדק הבית.  ב יב,י וייקח יהוידע הכוהן, ארון אחד, וייקוב חור, בדלתו; וייתן אותו אצל המזבח מימין, בבוא-איש בית יהוה, ונתנו-שמה הכוהנים שומרי הסף, את-כל-הכסף המובא בית-יהוה.  ב יב,יא ויהי, כראותם, כי-רב הכסף, בארון; ויעל סופר המלך, והכוהן הגדול, ויצורו וימנו, את-הכסף הנמצא בית-יהוה.  ב יב,יב ונתנו, את-הכסף המתוכן, על-ידי עושי המלאכה, המופקדים בית יהוה; ויוציאוהו לחרשי העץ, ולבונים, העושים, בית יהוה.  ב יב,יג ולגודרים, ולחוצבי האבן, ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את-בדק בית-יהוה; ולכול אשר-ייצא על-הבית, לחוזקה.  ב יב,יד אך לא ייעשה בית יהוה, סיפות כסף מזמרות מזרקות חצוצרות, כל-כלי זהב, וכלי-כסף--מן-הכסף, המובא בית-יהוה.  ב יב,טו כי-לעושי המלאכה, ייתנוהו; וחיזקו-בו, את-בית יהוה.  ב יב,טז ולא יחשבו את-האנשים, אשר ייתנו את-הכסף על-ידם, לתת, לעושי המלאכה:  כי באמונה, הם עושים.  ב יב,יז כסף אשם וכסף חטאות, לא יובא בית יהוה:  לכוהנים, יהיו.  {פ}

ב יב,יח אז יעלה, חזאל מלך ארם, ויילחם על-גת, וילכדה; וישם חזאל פניו, לעלות על-ירושלים.  ב יב,יט וייקח יהואש מלך-יהודה, את כל-הקודשים אשר-הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבותיו מלכי יהודה ואת-קודשיו, ואת כל-הזהב הנמצא באוצרות בית-יהוה, ובית המלך; וישלח, לחזאל מלך ארם, ויעל, מעל ירושלים.  ב יב,כ ויתר דברי יואש, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב יב,כא ויקומו עבדיו, ויקשרו-קשר; ויכו, את-יואש, בית מילוא, היורד סילא.  ב יב,כב ויוזכר בן-שמעת ויהוזבד בן-שומר עבדיו, הכוהו וימות, ויקברו אותו עם-אבותיו, בעיר דויד; וימלוך אמציה בנו, תחתיו.  {פ}

ב יג,א בשנת עשרים ושלוש שנה, ליואש בן-אחזיהו מלך יהודה--מלך יהואחז בן-יהוא על-ישראל, בשומרון, שבע עשרה, שנה.  ב יג,ב ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך אחר חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--לא-סר ממנה.  ב יג,ג וייחר-אף יהוה, בישראל; וייתנם ביד חזאל מלך-ארם, וביד בן-הדד בן-חזאל--כל-הימים.  ב יג,ד ויחל יהואחז, את-פני יהוה; וישמע אליו, יהוה, כי ראה את-לחץ ישראל, כי-לחץ אותם מלך ארם.  ב יג,ה וייתן יהוה לישראל, מושיע, וייצאו, מתחת יד-ארם; ויישבו בני-ישראל באוהליהם, כתמול שלשום.  ב יג,ו אך לא-סרו מחטאות בית-ירובעם, אשר-החטיא את-ישראל--בה הלך; וגם, האשרה, עמדה, בשומרון.  ב יג,ז כי לא השאיר ליהואחז עם, כי אם-חמישים פרשים ועשרה רכב, ועשרת אלפים, רגלי:  כי איבדם מלך ארם, וישימם כעפר לדוש.  ב יג,ח ויתר דברי יהואחז וכל-אשר עשה, וגבורתו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב יג,ט וישכב יהואחז עם-אבותיו, ויקברוהו בשומרון; וימלוך יואש בנו, תחתיו.  {פ}

ב יג,י בשנת שלושים ושבע שנה, ליואש מלך יהודה--מלך יהואש בן-יהואחז על-ישראל, בשומרון, שש עשרה, שנה.  ב יג,יא ויעשה הרע, בעיני יהוה:  לא סר מכל-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--בה הלך.  ב יג,יב ויתר דברי יואש, וכל-אשר עשה, וגבורתו, אשר נלחם עם אמציה מלך-יהודה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב יג,יג וישכב יואש עם-אבותיו, וירובעם ישב על-כיסאו; וייקבר יואש בשומרון, עם מלכי ישראל.  {פ}

ב יג,יד ואלישע חלה את-חולייו, אשר ימות בו; ויירד אליו יואש מלך-ישראל, ויבך על-פניו ויאמר, אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו.  ב יג,טו ויאמר לו אלישע, קח קשת וחיצים; וייקח אליו, קשת וחיצים.  ב יג,טז ויאמר למלך ישראל, הרכב ידך על-הקשת, וירכב, ידו; וישם אלישע ידיו, על-ידי המלך.  ב יג,יז ויאמר, פתח החלון קדמה--ויפתח; ויאמר אלישע ירה, ויור, ויאמר חץ-תשועה ליהוה וחץ תשועה בארם, והכית את-ארם באפק עד-כלה.  ב יג,יח ויאמר קח החיצים, וייקח; ויאמר למלך-ישראל הך-ארצה, ויך שלוש-פעמים ויעמוד.  ב יג,יט ויקצוף עליו איש האלוהים, ויאמר להכות חמש או-שש פעמים, אז הכית את-ארם, עד-כלה; ועתה, שלוש פעמים תכה את-ארם.  {פ}

ב יג,כ וימת אלישע, ויקברוהו; וגדודי מואב יבואו בארץ, בא שנה.  ב יג,כא ויהי הם קוברים איש, והנה ראו את-הגדוד, וישליכו את-האיש, בקבר אלישע; וילך וייגע האיש, בעצמות אלישע, ויחי, ויקם על-רגליו.  {פ}

ב יג,כב וחזאל מלך ארם, לחץ את-ישראל, כול, ימי יהואחז.  ב יג,כג ויחן יהוה אותם וירחמם, וייפן אליהם, למען בריתו, את-אברהם יצחק ויעקוב; ולא אבה השחיתם, ולא-השליכם מעל-פניו עד-עתה.  ב יג,כד וימת, חזאל מלך-ארם; וימלוך בן-הדד בנו, תחתיו.  ב יג,כה וישב יהואש בן-יהואחז, וייקח את-הערים מיד בן-הדד בן-חזאל, אשר לקח מיד יהואחז אביו, במלחמה:  שלוש פעמים הכהו יואש, וישב את-ערי ישראל.  {פ}

ב יד,א בשנת שתיים, ליואש בן-יואחז מלך ישראל, מלך אמציהו בן-יואש, מלך יהודה.  ב יד,ב בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יהועדן מן-ירושלים.  ב יד,ג ויעש הישר, בעיני יהוה--רק, לא כדויד אביו:  ככול אשר-עשה יואש אביו, עשה.  ב יד,ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  ב יד,ה ויהי, כאשר חזקה הממלכה בידו; ויך, את-עבדיו, המכים, את-המלך אביו.  ב יד,ו ואת-בני המכים, לא המית:  ככתוב בספר תורת-משה אשר-ציווה יהוה לאמור, לא-יומתו אבות על-בנים ובנים לא-יומתו על-אבות--כי אם-איש בחטאו, יומת.  ב יד,ז הוא-הכה את-אדום בגיא-מלח, עשרת אלפים, ותפש את-הסלע, במלחמה; ויקרא את-שמה יוקתאל, עד היום הזה.  {פ}

ב יד,ח אז שלח אמציה מלאכים, אל-יהואש בן-יהואחז בן-יהוא מלך ישראל לאמור:  לכה, נתראה פנים.  ב יד,ט וישלח יהואש מלך-ישראל, אל-אמציהו מלך-יהודה לאמור, החוח אשר בלבנון שלח אל-הארז אשר בלבנון לאמור, תנה-את-בתך לבני לאישה; ותעבור חית השדה, אשר בלבנון, ותרמוס, את-החוח.  ב יד,י הכה הכית את-אדום, ונשאך ליבך; היכבד, ושב בביתך, ולמה תתגרה ברעה, ונפלת אתה ויהודה עימך.  ב יד,יא ולא-שמע אמציהו--ויעל יהואש מלך-ישראל ויתראו פנים, הוא ואמציהו מלך-יהודה:  בבית שמש, אשר ליהודה.  ב יד,יב ויינגף יהודה, לפני ישראל; וינוסו, איש לאוהליו.  ב יד,יג ואת אמציהו מלך-יהודה בן-יהואש בן-אחזיהו, תפש יהואש מלך-ישראל--בבית שמש; ויבוא, ירושלים, ויפרוץ בחומת ירושלים בשער אפריים עד-שער הפינה, ארבע מאות אמה.  ב יד,יד ולקח את-כל-הזהב-והכסף ואת כל-הכלים הנמצאים בית-יהוה, ובאוצרות בית המלך, ואת, בני התערובות; וישב, שומרונה.  ב יד,טו ויתר דברי יהואש אשר עשה, וגבורתו, ואשר נלחם, עם אמציהו מלך-יהודה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב יד,טז וישכב יהואש, עם-אבותיו, וייקבר בשומרון, עם מלכי ישראל; וימלוך ירובעם בנו, תחתיו.  {פ}

ב יד,יז ויחי אמציהו בן-יואש, מלך יהודה, אחרי מות, יהואש בן-יהואחז מלך ישראל--חמש עשרה, שנה.  ב יד,יח ויתר, דברי אמציהו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב יד,יט ויקשרו עליו קשר בירושלים, וינס לכישה; וישלחו אחריו לכישה, וימיתוהו שם.  ב יד,כ וישאו אותו, על-הסוסים; וייקבר בירושלים עם-אבותיו, בעיר דויד.  ב יד,כא ויקחו כל-עם יהודה, את-עזריה, והוא, בן-שש עשרה שנה; וימליכו אותו, תחת אביו אמציהו.  ב יד,כב הוא בנה את-אילת, וישיבהא ליהודה, אחרי שכב-המלך, עם-אבותיו.  {פ}

ב יד,כג בשנת חמש-עשרה שנה, לאמציהו בן-יואש מלך יהודה--מלך ירובעם בן-יואש מלך-ישראל, בשומרון, ארבעים ואחת, שנה.  ב יד,כד ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מכל-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב יד,כה הוא, השיב את-גבול ישראל, מלבוא חמת, עד-ים הערבה--כדבר יהוה, אלוהי ישראל, אשר דיבר ביד-עבדו יונה בן-אמיתיי הנביא, אשר מגת החפר.  ב יד,כו כי-ראה יהוה את-עוני ישראל, מורה מאוד; ואפס עצור ואפס עזוב, ואין עוזר לישראל.  ב יד,כז ולא-דיבר יהוה--למחות את-שם ישראל, מתחת השמיים; ויושיעם, ביד ירובעם בן-יואש.  ב יד,כח ויתר דברי ירובעם וכל-אשר עשה, וגבורתו אשר-נלחם, ואשר השיב את-דמשק ואת-חמת ליהודה, בישראל:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב יד,כט וישכב ירובעם עם-אבותיו, עם מלכי ישראל; וימלוך זכריה בנו, תחתיו.  {פ}

ב טו,א בשנת עשרים ושבע שנה, לירובעם מלך ישראל, מלך עזריה בן-אמציה, מלך יהודה.  ב טו,ב בן-שש עשרה שנה, היה במולכו, וחמישים ושתיים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יכוליהו מירושלים.  ב טו,ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, אמציהו אביו.  ב טו,ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  ב טו,ה וינגע יהוה את-המלך, ויהי מצורע עד-יום מותו, ויישב, בבית החופשית; ויותם בן-המלך על-הבית, שופט את-עם הארץ.  ב טו,ו ויתר דברי עזריהו, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב טו,ז וישכב עזריה עם-אבותיו, ויקברו אותו עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך יותם בנו, תחתיו.  {פ}

ב טו,ח בשנת שלושים ושמונה שנה, לעזריהו מלך יהודה:  מלך זכריהו בן-ירובעם על-ישראל, בשומרון--שישה חודשים.  ב טו,ט ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשו אבותיו:  לא סר, מחטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,י ויקשור עליו שלום בן-יבש, ויכהו קבל-עם וימיתהו; וימלוך, תחתיו.  ב טו,יא ויתר, דברי זכריה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב טו,יב הוא דבר-יהוה, אשר דיבר אל-יהוא לאמור, בני רביעים, יישבו לך על-כיסא ישראל; ויהי-כן.  {פ}

ב טו,יג שלום בן-יבש, מלך, בשנת שלושים ותשע שנה, לעוזייה מלך יהודה; וימלוך ירח-ימים, בשומרון.  ב טו,יד ויעל מנחם בן-גדי מתרצה, ויבוא שומרון, ויך את-שלום בן-יבש, בשומרון; וימיתהו, וימלוך תחתיו.  ב טו,טו ויתר דברי שלום, וקשרו אשר קשר:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {ס}

ב טו,טז אז יכה-מנחם את-תפסח ואת-כל-אשר-בה ואת-גבוליה, מתרצה--כי לא פתח, ויך; את כל-ההרותיה, ביקע.  {פ}

ב טו,יז בשנת שלושים ותשע שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך מנחם בן-גדי על-ישראל, עשר שנים--בשומרון.  ב טו,יח ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר מעל חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--כל-ימיו.  ב טו,יט בא פול מלך-אשור, על-הארץ, וייתן מנחם לפול, אלף כיכר-כסף--להיות ידיו איתו, להחזיק הממלכה בידו.  ב טו,כ ויוצא מנחם את-הכסף על-ישראל, על כל-גיבורי החיל, לתת למלך אשור, חמישים שקלים כסף לאיש אחד; וישב מלך אשור, ולא-עמד שם בארץ.  ב טו,כא ויתר דברי מנחם, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב טו,כב וישכב מנחם, עם-אבותיו; וימלוך פקחיה בנו, תחתיו.  {פ}

ב טו,כג בשנת חמישים שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך פקחיה בן-מנחם על-ישראל, בשומרון--שנתיים.  ב טו,כד ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מחטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,כה ויקשור עליו פקח בן-רמליהו שלישו, ויכהו בשומרון בארמון בית-המלך את-ארגוב ואת-האריה, ועימו חמישים איש, מבני גלעדים; וימיתהו, וימלוך תחתיו.  ב טו,כו ויתר דברי פקחיה, וכל-אשר עשה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

ב טו,כז בשנת חמישים ושתיים שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך פקח בן-רמליהו על-ישראל, בשומרון--עשרים שנה.  ב טו,כח ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מן-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,כט בימי פקח מלך-ישראל, בא תגלת פלאסר מלך אשור, וייקח את-עיון ואת-אביל בית-מעכה ואת-ינוח ואת-קדש ואת-חצור ואת-הגלעד ואת-הגלילה, כול ארץ נפתלי; ויגלם, אשורה.  ב טו,ל ויקשור-קשר הושע בן-אלה, על-פקח בן-רמליהו, ויכהו וימיתהו, וימלוך תחתיו--בשנת עשרים, ליותם בן-עוזייה.  ב טו,לא ויתר דברי-פקח, וכל-אשר עשה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

ב טו,לב בשנת שתיים, לפקח בן-רמליהו מלך ישראל, מלך יותם בן-עוזייהו, מלך יהודה.  ב טו,לג בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ירושא בת-צדוק.  ב טו,לד ויעש הישר, בעיני יהוה:  ככול אשר-עשה עוזייהו אביו, עשה.  ב טו,לה רק הבמות, לא סרו--עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות; הוא, בנה את-שער בית-יהוה--העליון.  ב טו,לו ויתר דברי יותם, אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב טו,לז בימים ההם--החל יהוה להשליח ביהודה, רצין מלך ארם; ואת, פקח בן-רמליהו.  ב טו,לח וישכב יותם, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך אחז בנו, תחתיו.  {פ}

ב טז,א בשנת שבע-עשרה שנה, לפקח בן-רמליהו, מלך אחז בן-יותם, מלך יהודה.  ב טז,ב בן-עשרים שנה, אחז במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ולא-עשה הישר, בעיני יהוה אלוהיו--כדויד אביו.  ב טז,ג וילך, בדרך מלכי ישראל; וגם את-בנו, העביר באש, כתועבות הגויים, אשר הוריש יהוה אותם מפני בני ישראל.  ב טז,ד ויזבח ויקטר בבמות, ועל-הגבעות, ותחת, כל-עץ רענן.  ב טז,ה אז יעלה רצין מלך-ארם ופקח בן-רמליהו מלך-ישראל, ירושלים--למלחמה; ויצורו, על-אחז, ולא יכלו, להילחם.  ב טז,ו בעת ההיא, השיב רצין מלך-ארם את-אילת לארם, וינשל את-היהודים, מאילות; ואדומים, באו אילת, ויישבו שם, עד היום הזה.  {פ}

ב טז,ז וישלח אחז מלאכים, אל-תגלת פלסר מלך-אשור לאמור, עבדך ובנך, אני; עלה והושיעני מכף מלך-ארם, ומכף מלך ישראל, הקומים, עליי.  ב טז,ח וייקח אחז את-הכסף ואת-הזהב, הנמצא בית יהוה, ובאוצרות, בית המלך; וישלח למלך-אשור, שוחד.  ב טז,ט וישמע אליו, מלך אשור, ויעל מלך אשור אל-דמשק ויתפשהא, ויגלהא קירה; ואת-רצין, המית.  ב טז,י וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך-אשור, דומשק, וירא את-המזבח, אשר בדמשק; וישלח המלך אחז אל-אורייה הכוהן, את-דמות המזבח ואת-תבניתו--לכל-מעשהו.  ב טז,יא וייבן אורייה הכוהן, את-המזבח:  ככול אשר-שלח המלך אחז מדמשק, כן עשה אורייה הכוהן, עד-בוא המלך-אחז, מדמשק.  ב טז,יב ויבוא המלך מדמשק, וירא המלך את-המזבח; ויקרב המלך על-המזבח, ויעל עליו.  ב טז,יג ויקטר את-עולתו ואת-מנחתו, ויסך את-נסכו; ויזרוק את-דם-השלמים אשר-לו, על-המזבח.  ב טז,יד ואת המזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, ויקרב מאת פני הבית, מבין המזבח ומבין בית יהוה; וייתן אותו על-ירך המזבח, צפונה.  ב טז,טו ויצווה המלך-אחז את-אורייה הכוהן לאמור, על המזבח הגדול הקטר את-עולת-הבוקר ואת-מנחת הערב ואת-עולת המלך ואת-מנחתו ואת עולת כל-עם הארץ ומנחתם ונסכיהם, וכל-דם עולה וכל-דם-זבח, עליו תזרוק; ומזבח הנחושת יהיה-לי, לבקר.  ב טז,טז ויעש, אורייה הכוהן, ככול אשר-ציווה, המלך אחז.  ב טז,יז ויקצץ המלך אחז את-המסגרות המכונות, ויסר מעליהם את-הכיור, ואת-הים הוריד, מעל הבקר הנחושת אשר תחתיה; וייתן אותו, על מרצפת אבנים.  ב טז,יח ואת-מוסך השבת אשר-בנו בבית, ואת-מבוא המלך החיצונה--הסב, בית יהוה:  מפני, מלך אשור.  ב טז,יט ויתר דברי אחז, אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב טז,כ וישכב אחז עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך חזקייהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב יז,א בשנת שתים עשרה, לאחז מלך יהודה:  מלך הושע בן-אלה בשומרון, על-ישראל--תשע שנים.  ב יז,ב ויעש הרע, בעיני יהוה:  רק, לא כמלכי ישראל, אשר היו, לפניו.  ב יז,ג עליו עלה, שלמנאסר מלך אשור; ויהי-לו הושע עבד, וישב לו מנחה.  ב יז,ד וימצא מלך-אשור בהושע קשר, אשר שלח מלאכים אל-סוא מלך-מצריים, ולא-העלה מנחה למלך אשור, כשנה בשנה; ויעצרהו מלך אשור, ויאסרהו בית כלא.  ב יז,ה ויעל מלך-אשור, בכל-הארץ; ויעל, שומרון, ויצר עליה, שלוש שנים.  ב יז,ו בשנת התשיעית להושע, לכד מלך-אשור את-שומרון, ויגל את-ישראל, אשורה; ויושב אותם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדיי.  {פ}

ב יז,ז ויהי, כי-חטאו בני-ישראל ליהוה אלוהיהם, המעלה אותם מארץ מצריים, מתחת יד פרעה מלך-מצריים; וייראו, אלוהים אחרים.  ב יז,ח וילכו, בחוקות הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל; ומלכי ישראל, אשר עשו.  ב יז,ט ויחפאו בני-ישראל, דברים אשר לא-כן, על-יהוה, אלוהיהם; ויבנו להם במות בכל-עריהם, ממגדל נוצרים עד-עיר מבצר.  ב יז,י ויציבו להם מצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן.  ב יז,יא ויקטרו-שם, בכל-במות, כגויים, אשר-הגלה יהוה מפניהם; ויעשו דברים רעים, להכעיס את-יהוה.  ב יז,יב ויעבדו, הגילולים, אשר אמר יהוה להם, לא תעשו את-הדבר הזה.  ב יז,יג ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל-נביאי כל-חוזה לאמור, שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצוותיי חוקותיי, ככל-התורה, אשר ציוויתי את-אבותיכם--ואשר שלחתי אליכם, ביד עבדיי הנביאים.  ב יז,יד ולא, שמעו; ויקשו את-עורפם, כעורף אבותם, אשר לא האמינו, ביהוה אלוהיהם.  ב יז,טו וימאסו את-חוקיו, ואת-בריתו אשר כרת את-אבותם, ואת עדוותיו, אשר העיד בם; וילכו אחרי ההבל, ויהבלו, ואחרי הגויים אשר סביבותם, אשר ציווה יהוה אותם לבלתי עשות כהם.  ב יז,טז ויעזבו, את-כל-מצוות יהוה אלוהיהם, ויעשו להם מסכה, שני עגלים; ויעשו אשרה, וישתחוו לכל-צבא השמיים, ויעבדו, את-הבעל.  ב יז,יז ויעבירו את-בניהם ואת-בנותיהם, באש, ויקסמו קסמים, וינחשו; ויתמכרו, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיסו.  ב יז,יח ויתאנף יהוה מאוד בישראל, ויסירם מעל פניו:  לא נשאר, רק שבט יהודה לבדו.  ב יז,יט גם-יהודה--לא שמר, את-מצוות יהוה אלוהיהם; וילכו, בחוקות ישראל אשר עשו.  ב יז,כ וימאס יהוה בכל-זרע ישראל, ויענם, וייתנם, ביד-שוסים--עד אשר השליכם, מפניו.  ב יז,כא כי-קרע ישראל, מעל בית דויד, וימליכו, את-ירובעם בן-נבט; וידח ירובעם את-ישראל מאחרי יהוה, והחטיאם חטאה גדולה.  ב יז,כב וילכו בני ישראל, בכל-חטאות ירובעם אשר עשה:  לא-סרו, ממנה.  ב יז,כג עד אשר-הסיר יהוה את-ישראל, מעל פניו, כאשר דיבר, ביד כל-עבדיו הנביאים; וייגל ישראל מעל אדמתו, אשורה, עד, היום הזה.  {פ}

ב יז,כד ויבא מלך-אשור מבבל ומכותה ומעווא ומחמת, וספרוויים, ויושב בערי שומרון, תחת בני ישראל; ויירשו, את-שומרון, ויישבו, בעריה.  ב יז,כה ויהי, בתחילת שבתם שם, לא יראו, את-יהוה; וישלח יהוה בהם את-האריות, ויהיו הורגים בהם.  ב יז,כו ויאמרו, למלך אשור לאמור, הגויים אשר הגלית ותושב בערי שומרון, לא ידעו, את-משפט אלוהי הארץ; וישלח-בם את-האריות, והנם ממיתים אותם, כאשר אינם יודעים, את-משפט אלוהי הארץ.  ב יז,כז ויצו מלך-אשור לאמור, הוליכו שמה אחד מהכוהנים אשר הגליתם משם, וילכו, ויישבו שם; ויורם, את-משפט אלוהי הארץ.  ב יז,כח ויבוא אחד מהכוהנים, אשר הגלו משומרון, ויישב, בבית-אל; ויהי מורה אותם, איך ייראו את-יהוה.  ב יז,כט ויהיו עושים, גוי גוי אלוהיו; ויניחו בבית הבמות, אשר עשו השומרונים, גוי גוי בעריהם, אשר הם יושבים שם.  ב יז,ל ואנשי בבל, עשו את-סוכות בנות, ואנשי-כות, עשו את-נרגל; ואנשי חמת, עשו את-אשימא.  ב יז,לא והעווים עשו נבחז, ואת-תרתק; והספרווים, שורפים את-בניהם באש, לאדרמלך וענמלך, אלוהי ספרוויים.  ב יז,לב ויהיו יראים, את-יהוה; ויעשו להם מקצותם כוהני במות, ויהיו עושים להם בבית הבמות.  ב יז,לג את-יהוה, היו יראים; ואת-אלוהיהם, היו עובדים, כמשפט הגויים, אשר-הגלו אותם משם.  ב יז,לד עד היום הזה הם עושים, כמשפטים הראשונים:  אינם יראים, את-יהוה, ואינם עושים כחוקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר ציווה יהוה את-בני יעקוב אשר-שם שמו ישראל.  ב יז,לה ויכרות יהוה איתם, ברית, ויצוום לאמור, לא תיראו אלוהים אחרים; ולא-תשתחוו להם--ולא תעבדום, ולא תזבחו להם.  ב יז,לו כי אם-את-יהוה, אשר העלה אתכם מארץ מצריים בכוח גדול ובזרוע נטויה--אותו תיראו; ולו תשתחוו, ולו תזבחו.  ב יז,לז ואת-החוקים ואת-המשפטים והתורה והמצוה, אשר כתב לכם--תשומרון לעשות, כל-הימים; ולא תיראו, אלוהים אחרים.  ב יז,לח והברית אשר-כרתי איתכם, לא תשכחו; ולא תיראו, אלוהים אחרים.  ב יז,לט כי אם-את-יהוה אלוהיכם, תיראו--והוא יציל אתכם, מיד כל-אויביכם.  ב יז,מ ולא, שמעו:  כי אם-כמשפטם הראשון, הם עושים.  ב יז,מא ויהיו הגויים האלה, יראים את-יהוה, ואת-פסיליהם, היו עובדים; גם-בניהם ובני בניהם, כאשר עשו אבותם הם עושים, עד, היום הזה.  {פ}

ב יח,א ויהי בשנת שלוש, להושע בן-אלה מלך ישראל, מלך חזקייה בן-אחז, מלך יהודה.  ב יח,ב בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבי בת-זכריה.  ב יח,ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, דויד אביו.  ב יח,ד הוא הסיר את-הבמות, ושיבר את-המצבות, וכרת, את-האשרה; וכיתת נחש הנחושת אשר-עשה משה, כי עד-הימים ההמה היו בני-ישראל מקטרים לו, ויקרא-לו, נחושתן.  ב יח,ה ביהוה אלוהי-ישראל, בטח; ואחריו לא-היה כמוהו, בכול מלכי יהודה, ואשר היו, לפניו.  ב יח,ו וידבק, ביהוה, לא-סר, מאחריו; וישמור, מצוותיו, אשר-ציווה יהוה, את-משה.  ב יח,ז והיה יהוה עימו, בכול אשר-ייצא ישכיל; וימרוד במלך-אשור, ולא עבדו.  ב יח,ח הוא-הכה את-פלשתים עד-עזה, ואת-גבוליה, ממגדל נוצרים, עד-עיר מבצר.  {פ}

ב יח,ט ויהי בשנה הרביעית, למלך חזקייהו--היא השנה השביעית, להושע בן-אלה מלך ישראל; עלה שלמנאסר מלך-אשור, על-שומרון--ויצר עליה.  ב יח,י וילכדוה, מקצה שלוש שנים, בשנת-שש, לחזקייה:  היא שנת-תשע, להושע מלך ישראל, נלכדה, שומרון.  ב יח,יא ויגל מלך-אשור את-ישראל, אשורה; וינחם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדיי.  ב יח,יב על אשר לא-שמעו, בקול יהוה אלוהיהם, ויעברו את-בריתו, את כל-אשר ציווה משה עבד יהוה; ולא שמעו, ולא עשו.  {פ}

ב יח,יג ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם.  ב יח,יד וישלח חזקייה מלך-יהודה אל-מלך-אשור לכישה לאמור חטאתי, שוב מעליי--את אשר-תיתן עליי, אשא; וישם מלך-אשור על-חזקייה מלך-יהודה, שלוש מאות כיכר-כסף, ושלושים, כיכר זהב.  ב יח,טו וייתן, חזקייה, את-כל-הכסף, הנמצא בית-יהוה; ובאוצרות, בית המלך.  ב יח,טז בעת ההיא, קיצץ חזקייה את-דלתות היכל יהוה ואת-האומנות, אשר ציפה, חזקייה מלך יהודה; וייתנם, למלך אשור.  {פ}

ב יח,יז וישלח מלך-אשור את-תרתן ואת-רב-סריס ואת-רבשקה מן-לכיש אל-המלך חזקייהו, בחיל כבד--ירושלים; ויעלו, ויבואו ירושלים, ויעלו ויבואו ויעמדו בתעלת הבריכה העליונה, אשר במסילת שדה כובס.  ב יח,יח ויקראו, אל-המלך, וייצא אליהם אליקים בן-חלקייהו, אשר על-הבית; ושבנה, הסופר, ויואח בן-אסף, המזכיר.  ב יח,יט ויאמר אליהם רבשקה, אמרו-נא אל-חזקייהו:  כה-אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הביטחון הזה, אשר בטחת.  ב יח,כ אמרת, אך-דבר-שפתיים--עצה וגבורה, למלחמה; עתה על-מי בטחת, כי מרדת בי.  ב יח,כא עתה הנה בטחת לך על-משענת הקנה הרצוץ הזה, על-מצריים, אשר ייסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך-מצריים, לכל-הבוטחים עליו.  ב יח,כב וכי-תאמרון אליי, אל-יהוה אלוהינו בטחנו:  הלוא-הוא, אשר הסיר חזקייהו את-במותיו ואת-מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים, לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלים.  ב יח,כג ועתה התערב נא, את-אדוני את-מלך אשור; ואתנה לך, אלפיים סוסים, אם-תוכל, לתת לך רוכבים עליהם.  ב יח,כד ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדוני--הקטנים; ותבטח לך על-מצריים, לרכב ולפרשים.  ב יח,כה עתה המבלעדי יהוה, עליתי על-המקום הזה להשחיתו; יהוה אמר אליי, עלה על-הארץ הזאת והשחיתה.  ב יח,כו ויאמר אליקים בן-חלקייהו ושבנה ויואח אל-רבשקה, דבר-נא אל-עבדיך ארמית--כי שומעים, אנחנו; ואל-תדבר עימנו, יהודית, באוזני העם, אשר על-החומה.  ב יח,כז ויאמר אליהם רבשקה, העל אדוניך ואליך שלחני אדוני, לדבר, את-הדברים האלה; הלוא על-האנשים, היושבים על-החומה, לאכול את-צואתם ולשתות את-מימי רגליהם, עימכם.  ב יח,כח ויעמוד, רבשקה, ויקרא בקול-גדול, יהודית; וידבר ויאמר, שמעו דבר-המלך הגדול מלך אשור.  ב יח,כט כה אמר המלך, אל-ישיא לכם חזקייהו:  כי-לא יוכל, להציל אתכם מידו.  ב יח,ל ואל-יבטח אתכם חזקייהו אל-יהוה לאמור, הצל יצילנו יהוה; ולא תינתן את-העיר הזאת, ביד מלך אשור.  ב יח,לא אל-תשמעו, אל-חזקייהו:  כי כה אמר מלך אשור, עשו-איתי ברכה וצאו אליי, ואכלו איש-גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי-בורו.  ב יח,לב עד-בואי ולקחתי אתכם אל-ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש, וחיו, ולא תמותו; ואל-תשמעו, אל-חזקייהו, כי-יסית אתכם לאמור, יהוה יצילנו.  ב יח,לג ההצל הצילו אלוהי הגויים, איש את-ארצו, מיד, מלך אשור.  ב יח,לד איה אלוהי חמת וארפד, איה אלוהי ספרוויים--הנע ועיווה:  כי-הצילו את-שומרון, מידי.  ב יח,לה מי בכל-אלוהי הארצות, אשר-הצילו את-ארצם מידי:  כי-יציל יהוה את-ירושלים, מידי.  ב יח,לו והחרישו העם, ולא-ענו אותו דבר:  כי-מצות המלך היא לאמור, לא תענוהו.  ב יח,לז ויבוא אליקים בן-חלקייה אשר-על-הבית ושבנא הסופר ויואח בן-אסף המזכיר, אל-חזקייהו--קרועי בגדים; ויגידו לו, דברי רבשקה.  ב יט,א ויהי, כשמוע המלך חזקייהו, ויקרע, את-בגדיו; ויתכס בשק, ויבוא בית יהוה.  ב יט,ב וישלח את-אליקים אשר-על-הבית ושבנא הסופר, ואת זקני הכוהנים, מתכסים, בשקים--אל-ישעיהו הנביא, בן-אמוץ.  ב יט,ג ויאמרו אליו, כה אמר חזקייהו, יום-צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה:  כי באו בנים עד-משבר, וכוח אין ללידה.  ב יט,ד אוליי ישמע יהוה אלוהיך את כל-דברי רבשקה, אשר שלחו מלך-אשור אדוניו לחרף אלוהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלוהיך; ונשאת תפילה, בעד השארית הנמצאה.  ב יט,ה ויבואו, עבדי המלך חזקייהו--אל-ישעיהו.  ב יט,ו ויאמר להם ישעיהו, כה תאמרון אל-אדוניכם:  כה אמר יהוה, אל-תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גידפו נערי מלך-אשור, אותי.  ב יט,ז הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב לארצו; והפלתיו בחרב, בארצו.  ב יט,ח וישב, רבשקה, וימצא את-מלך אשור, נלחם על-לבנה:  כי שמע, כי נסע מלכיש.  ב יט,ט וישמע, אל-תרהקה מלך-כוש לאמור, הנה יצא, להילחם איתך; וישב וישלח מלאכים, אל-חזקייהו לאמור.  ב יט,י כה תאמרון, אל-חזקייהו מלך-יהודה לאמור, אל-ישיאך אלוהיך, אשר אתה בוטח בו לאמור:  לא תינתן ירושלים, ביד מלך אשור.  ב יט,יא הנה אתה שמעת, את אשר עשו מלכי אשור לכל-הארצות--להחרימם; ואתה, תינצל.  ב יט,יב ההצילו אותם אלוהי הגויים, אשר שיחתו אבותיי, את-גוזן, ואת-חרן; ורצף ובני-עדן, אשר בתלאשר.  ב יט,יג איו מלך-חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוויים, הנע, ועיווה.  ב יט,יד וייקח חזקייהו את-הספרים מיד המלאכים, ויקראם; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקייהו לפני יהוה.  {פ}

ב יט,טו ויתפלל חזקייהו לפני יהוה, ויאמר, יהוה אלוהי ישראל יושב הכרובים, אתה-הוא האלוהים לבדך לכול ממלכות הארץ; אתה עשית, את-השמיים ואת-הארץ.  ב יט,טז הטה יהוה אוזנך ושמע, פקח יהוה עיניך וראה; ושמע, את דברי סנחריב, אשר שלחו, לחרף אלוהים חי.  ב יט,יז אומנם, יהוה:  החריבו מלכי אשור, את-הגויים--ואת-ארצם.  ב יט,יח ונתנו את-אלוהיהם, באש:  כי לא אלוהים המה, כי אם-מעשה ידי-אדם עץ ואבן--ויאבדום.  ב יט,יט ועתה יהוה אלוהינו, הושיענו נא מידו; ויידעו כל-ממלכות הארץ, כי אתה יהוה אלוהים לבדך.  {ס}

ב יט,כ וישלח ישעיהו בן-אמוץ, אל-חזקייהו לאמור:  כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אשר התפללת אליי אל-סנחריב מלך-אשור שמעתי.  ב יט,כא זה הדבר, אשר-דיבר יהוה עליו:  בזה לך לעגה לך, בתולת בת-ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלים.  ב יט,כב את-מי חירפת וגידפת, ועל-מי הרימות קול; ותישא מרום עיניך, על-קדוש ישראל.  ב יט,כג ביד מלאכיך, חירפת אדוניי, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרות קומת ארזיו, מבחור ברושיו, ואבואה מלון קיצו, יער כרמילו.  ב יט,כד אני קרתי, ושתיתי מים זרים; ואחריב, בכף-פעמיי, כול, יאורי מצור.  ב יט,כה הלוא-שמעת למרחוק אותה עשיתי, למימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה--ותהי להשות גלים ניצים, ערים בצורות.  ב יט,כו ויושביהן, קצרי-יד--חתו, ויבושו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדפה לפני קמה.  ב יט,כז ושבתך וצאתך ובואך, ידעתי; ואת, התרגזך אליי.  ב יט,כח יען התרגזך אליי, ושאננך עלה באוזניי--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשיבותיך, בדרך אשר-באת בה.  ב יט,כט וזה-לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית סחיש; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכלו פריים.  ב יט,ל ויספה פליטת בית-יהודה, הנשארה--שורש למטה; ועשה פרי, למעלה.  ב יט,לא כי מירושלים תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת.  {ס}

ב יט,לב לכן, כה-אמר יהוה אל-מלך אשור, לא יבוא אל-העיר הזאת, ולא-יורה שם חץ; ולא-יקדמנה מגן, ולא-ישפוך עליה סוללה.  ב יט,לג בדרך אשר-יבוא, בה ישוב; ואל-העיר הזאת לא יבוא, נאום-יהוה.  ב יט,לד וגנותי אל-העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דויד עבדי.  ב יט,לה ויהי, בלילה ההוא, וייצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמישה אלף; וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים.  ב יט,לו וייסע וילך, וישב סנחריב מלך-אשור; ויישב, בנינווה.  ב יט,לז ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלוך אסר-חדון בנו, תחתיו.  {פ}

ב כ,א בימים ההם, חלה חזקייהו למות; ויבוא אליו ישעיהו בן-אמוץ הנביא, ויאמר אליו כה-אמר יהוה צו לביתך--כי מת אתה, ולא תחיה.  ב כ,ב ויסב את-פניו, אל-הקיר; ויתפלל--אל-יהוה, לאמור.  ב כ,ג אנה יהוה, זכור-נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, והטוב בעיניך, עשיתי; ויבך חזקייהו, בכי גדול.  {ס}

ב כ,ד ויהי ישעיהו--לא יצא, חצר התיכונה; ודבר-יהוה--היה אליו, לאמור.  ב כ,ה שוב ואמרת אל-חזקייהו נגיד-עמי, כה-אמר יהוה אלוהי דויד אביך, שמעתי את-תפילתך, ראיתי את-דמעתך; הנני, רופא לך--ביום השלישי, תעלה בית יהוה.  ב כ,ו והוספתי על-ימיך, חמש עשרה שנה, ומכף מלך-אשור אצילך, ואת העיר הזאת; וגנותי, על-העיר הזאת--למעני, ולמען דויד עבדי.  ב כ,ז ויאמר ישעיהו, קחו דבלת תאנים; ויקחו וישימו על-השחין, ויחי.  ב כ,ח ויאמר חזקייהו, אל-ישעיהו, מה אות, כי-ירפא יהוה לי; ועליתי ביום השלישי, בית יהוה.  ב כ,ט ויאמר ישעיהו, זה-לך האות מאת יהוה, כי יעשה יהוה, את-הדבר אשר דיבר:  הלך הצל עשר מעלות, אם-ישוב עשר מעלות.  ב כ,י ויאמר, יחזקייהו, נקל לצל, לנטות עשר מעלות; לא כי, ישוב הצל אחרונית עשר מעלות.  ב כ,יא ויקרא ישעיהו הנביא, אל-יהוה; וישב את-הצל, במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרונית--עשר מעלות.  {פ}

ב כ,יב בעת ההיא שלח ברודך בלאדן בן-בלאדן מלך-בבל, ספרים ומנחה--אל-חזקייהו:  כי שמע, כי חלה חזקייהו.  ב כ,יג וישמע עליהם, חזקייהו, ויראם את-כל-בית נכותו את-הכסף ואת-הזהב ואת-הבשמים ואת שמן הטוב ואת בית כליו, ואת כל-אשר נמצא באוצרותיו:  לא-היה דבר, אשר לא-הראם חזקייהו בביתו--ובכל-ממשלתו.  ב כ,יד ויבוא ישעיהו הנביא, אל-המלך חזקייהו; ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה, ומאיין יבואו אליך, ויאמר חזקייהו, מארץ רחוקה באו מבבל.  ב כ,טו ויאמר, מה ראו בביתך; ויאמר חזקייהו, את כל-אשר בביתי ראו--לא-היה דבר אשר לא-הראיתים, באוצרותיי.  ב כ,טז ויאמר ישעיהו, אל-חזקייהו:  שמע, דבר-יהוה.  ב כ,יז הנה, ימים באים, ונישא כל-אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד-היום הזה, בבלה:  לא-ייוותר דבר, אמר יהוה.  ב כ,יח ומבניך אשר ייצאו ממך, אשר תוליד--ייקחו; והיו, סריסים, בהיכל, מלך בבל.  ב כ,יט ויאמר חזקייהו אל-ישעיהו, טוב דבר-יהוה אשר דיברת; ויאמר, הלוא אם-שלום ואמת יהיה בימיי.  ב כ,כ ויתר דברי חזקייהו, וכל-גבורתו, ואשר עשה את-הבריכה ואת-התעלה, ויבא את-המים העירה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כ,כא וישכב חזקייהו, עם-אבותיו; וימלוך מנשה בנו, תחתיו.  {פ}

ב כא,א בן-שתים עשרה שנה, מנשה במולכו, וחמישים וחמש שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, חפצי-בה.  ב כא,ב ויעש הרע, בעיני יהוה--כתועבות, הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.  ב כא,ג וישב, וייבן את-הבמות, אשר איבד, חזקייהו אביו; ויקם מזבחות לבעל, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל-צבא השמיים, ויעבוד אותם.  ב כא,ד ובנה מזבחות, בבית יהוה, אשר אמר יהוה, בירושלים אשים את-שמי.  ב כא,ה וייבן מזבחות, לכל-צבא השמיים, בשתי, חצרות בית-יהוה.  ב כא,ו והעביר את-בנו, באש, ועונן וניחש, ועשה אוב ויידעונים:  הרבה, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיס.  ב כא,ז וישם, את-פסל האשרה אשר עשה--בבית, אשר אמר יהוה אל-דויד ואל-שלמה בנו, בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכול שבטי ישראל, אשים את-שמי לעולם.  ב כא,ח ולא אוסיף, להניד רגל ישראל, מן-האדמה, אשר נתתי לאבותם:  רק אם-ישמרו לעשות, ככול אשר ציוויתים, ולכל-התורה, אשר-ציווה אותם עבדי משה.  ב כא,ט ולא, שמעו; ויתעם מנשה, לעשות את-הרע, מן-הגויים, אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל.  ב כא,י וידבר יהוה ביד-עבדיו הנביאים, לאמור.  ב כא,יא יען אשר עשה מנשה מלך-יהודה, התועבות האלה--הרע, מכול אשר-עשו האמורי אשר לפניו; ויחטיא גם-את-יהודה, בגילוליו.  {ס}

ב כא,יב לכן, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני מביא רעה, על-ירושלים ויהודה:  אשר, כל-שומעה--תיצלנה, שתי אוזניו.  ב כא,יג ונטיתי על-ירושלים, את קו שומרון, ואת-משקולת, בית אחאב; ומחיתי את-ירושלים כאשר-ימחה את-הצלחת, מחה, והפך, על-פניה.  ב כא,יד ונטשתי, את שארית נחלתי, ונתתים, ביד אויביהם; והיו לבז ולמשיסה, לכל-אויביהם.  ב כא,טו יען, אשר עשו את-הרע בעיניי, ויהיו מכעיסים, אותי--מן-היום, אשר יצאו אבותם ממצריים, ועד, היום הזה.  ב כא,טז וגם דם נקי שפך מנשה, הרבה מאוד, עד אשר-מילא את-ירושלים, פה לפה--לבד מחטאתו אשר החטיא את-יהודה, לעשות הרע בעיני יהוה.  ב כא,יז ויתר דברי מנשה וכל-אשר עשה, וחטאתו אשר חטא:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כא,יח וישכב מנשה עם-אבותיו, וייקבר בגן-ביתו בגן-עוזא; וימלוך אמון בנו, תחתיו.  {פ}

ב כא,יט בן-עשרים ושתיים שנה, אמון במולכו, ושתיים שנים, מלך בירושלים; ושם אימו, משולמת בת-חרוץ מן-יוטבה.  ב כא,כ ויעש הרע, בעיני יהוה, כאשר עשה, מנשה אביו.  ב כא,כא וילך, בכל-הדרך אשר-הלך אביו; ויעבוד, את-הגילולים אשר עבד אביו, וישתחו, להם.  ב כא,כב ויעזוב, את-יהוה אלוהי אבותיו; ולא הלך, בדרך יהוה.  ב כא,כג ויקשרו עבדי-אמון, עליו; וימיתו את-המלך, בביתו.  ב כא,כד ויך, עם-הארץ, את כל-הקושרים, על-המלך אמון; וימליכו עם-הארץ את-יאשייהו בנו, תחתיו.  ב כא,כה ויתר דברי אמון, אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כא,כו ויקבור אותו בקבורתו, בגן-עוזא; וימלוך יאשייהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב כב,א בן-שמונה שנה, יאשייהו במולכו, ושלושים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ידידה בת-עדיה מבצקת.  ב כב,ב ויעש הישר, בעיני יהוה; וילך, בכל-דרך דויד אביו, ולא-סר, ימין ושמאל.  {פ}

ב כב,ג ויהי, בשמונה עשרה שנה, למלך, יאשייהו; שלח המלך את-שפן בן-אצליהו בן-משולם, הסופר, בית יהוה, לאמור.  ב כב,ד עלה, אל-חלקייהו הכוהן הגדול, ויתם את-הכסף, המובא בית יהוה--אשר אספו שומרי הסף, מאת העם.  ב כב,ה וייתנוהו, על-יד עושי המלאכה, המופקדים, בית יהוה; וייתנו אותו, לעושי המלאכה אשר בבית יהוה, לחזק, בדק הבית.  ב כב,ו לחרשים, ולבונים ולגודרים; ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את-הבית.  ב כב,ז אך לא-ייחשב איתם, הכסף הניתן על-ידם:  כי באמונה, הם עושים.  ב כב,ח ויאמר חלקייהו הכוהן הגדול, על-שפן הסופר, ספר התורה מצאתי, בבית יהוה; וייתן חלקייה את-הספר אל-שפן, ויקראהו.  ב כב,ט ויבוא שפן הסופר, אל-המלך, וישב את-המלך, דבר; ויאמר, התיכו עבדיך את-הכסף הנמצא בבית, וייתנוהו על-יד עושי המלאכה, המופקדים בית יהוה.  ב כב,י ויגד שפן הסופר, למלך לאמור, ספר נתן לי, חלקייה הכוהן; ויקראהו שפן, לפני המלך.  ב כב,יא ויהי כשמוע המלך, את-דברי ספר התורה; ויקרע, את-בגדיו.  ב כב,יב ויצו המלך את-חלקייה הכוהן ואת-אחיקם בן-שפן ואת-עכבור בן-מיכיה ואת שפן הסופר, ואת עשיה עבד-המלך--לאמור.  ב כב,יג לכו דרשו את-יהוה בעדי ובעד-העם, ובעד כל-יהודה, על-דברי הספר הנמצא, הזה:  כי-גדולה חמת יהוה, אשר-היא ניצתה בנו, על אשר לא-שמעו אבותינו על-דברי הספר הזה, לעשות ככל-הכתוב עלינו.  ב כב,יד וילך חלקייהו הכוהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה, אל-חולדה הנביאה אשת שלום בן-תקווה בן-חרחס שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלים, במשנה; וידברו, אליה.  ב כב,טו ותאמר אליהם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל:  אמרו לאיש, אשר-שלח אתכם אליי.  ב כב,טז כה אמר יהוה, הנני מביא רעה אל-המקום הזה ועל-יושביו--את כל-דברי הספר, אשר קרא מלך יהודה.  ב כב,יז תחת אשר עזבוני, ויקטרו לאלוהים אחרים, למען הכעיסני, בכול מעשה ידיהם; וניצתה חמתי במקום הזה, ולא תכבה.  ב כב,יח ואל-מלך יהודה, השולח אתכם לדרוש את-יהוה, כה תאמרו, אליו:  כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, הדברים אשר שמעת.  ב כב,יט יען רך-לבבך ותיכנע מפני יהוה, בשומעך אשר דיברתי על-המקום הזה ועל-יושביו להיות לשמה ולקללה, ותקרע את-בגדיך, ותבכה לפניי; וגם אנוכי שמעתי, נאום-יהוה.  ב כב,כ לכן הנני אוסיפך על-אבותיך, ונאספת אל-קברותיך בשלום, ולא-תראינה עיניך, בכול הרעה אשר-אני מביא על-המקום הזה; וישיבו את-המלך, דבר.  ב כג,א וישלח, המלך; ויאספו אליו, כל-זקני יהודה וירושלים.  ב כג,ב ויעל המלך בית-יהוה וכל-איש יהודה וכל-יושבי ירושלים איתו, והכוהנים והנביאים, וכל-העם, למקטון ועד-גדול; ויקרא באוזניהם, את-כל-דברי ספר הברית, הנמצא, בבית יהוה.  ב כג,ג ויעמוד המלך על-העמוד ויכרות את-הברית לפני יהוה, ללכת אחר יהוה ולשמור מצוותיו ואת-עדוותיו ואת-חוקותיו בכל-לב ובכל-נפש, להקים את-דברי הברית הזאת, הכתובים על-הספר הזה; ויעמוד כל-העם, בברית.  ב כג,ד ויצו המלך את-חלקייהו הכוהן הגדול ואת-כוהני המשנה, ואת-שומרי הסף, להוציא מהיכל יהוה, את כל-הכלים העשויים לבעל ולאשרה ולכול צבא השמיים; וישרפם מחוץ לירושלים, בשדמות קדרון, ונשא את-עפרם, בית-אל.  ב כג,ה והשבית את-הכמרים, אשר נתנו מלכי יהודה, ויקטר בבמות בערי יהודה, ומסיבי ירושלים; ואת-המקטרים לבעל, לשמש ולירח ולמזלות, ולכול, צבא השמיים.  ב כג,ו ויוצא את-האשרה מבית יהוה מחוץ לירושלים, אל-נחל קדרון, וישרוף אותה בנחל קדרון, וידק לעפר; וישלך, את-עפרה, על-קבר, בני העם.  ב כג,ז וייתוץ את-בתי הקדשים, אשר בבית יהוה:  אשר הנשים, אורגות שם בתים--לאשרה.  ב כג,ח ויבא את-כל-הכוהנים, מערי יהודה, ויטמא את-הבמות אשר קיטרו-שמה הכוהנים, מגבע עד-באר שבע; ונתץ את-במות השערים, אשר-פתח שער יהושוע שר-העיר, אשר-על-שמאל איש, בשער העיר.  ב כג,ט אך, לא יעלו כוהני הבמות, אל-מזבח יהוה, בירושלים:  כי אם-אכלו מצות, בתוך אחיהם.  ב כג,י וטימא את-התופת, אשר בגיא בן-הינום:  לבלתי, להעביר איש את-בנו ואת-בתו באש--למולך.  ב כג,יא וישבת את-הסוסים, אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבוא בית-יהוה, אל-לשכת נתן-מלך הסריס, אשר בפרוורים; ואת-מרכבות השמש, שרף באש.  ב כג,יב ואת-המזבחות אשר על-הגג עליית אחז אשר-עשו מלכי יהודה, ואת-המזבחות אשר-עשה מנשה בשתי חצרות בית-יהוה--נתץ המלך; וירץ משם, והשליך את-עפרם אל-נחל קדרון.  ב כג,יג ואת-הבמות אשר על-פני ירושלים, אשר מימין להר-המשחית, אשר בנה שלמה מלך-ישראל לעשתורת שיקוץ צידונים ולכמוש שיקוץ מואב, ולמלכום תועבת בני-עמון--טימא, המלך.  ב כג,יד ושיבר, את-המצבות, ויכרות, את-האשרים; וימלא את-מקומם, עצמות אדם.  ב כג,טו וגם את-המזבח אשר בבית-אל, הבמה אשר עשה ירובעם בן-נבט אשר החטיא את-ישראל--גם את-המזבח ההוא ואת-הבמה, נתץ; וישרוף את-הבמה הדק לעפר, ושרף אשרה.  ב כג,טז וייפן יאשייהו, וירא את-הקברים אשר-שם בהר, וישלח וייקח את-העצמות מן-הקברים, וישרוף על-המזבח ויטמאהו--כדבר יהוה, אשר קרא איש האלוהים, אשר קרא, את-הדברים האלה.  ב כג,יז ויאמר--מה הציון הלז, אשר אני רואה; ויאמרו אליו אנשי העיר, הקבר איש-האלוהים אשר-בא מיהודה, ויקרא את-הדברים האלה אשר עשית, על המזבח בית-אל.  ב כג,יח ויאמר הניחו לו, איש אל-ינע עצמותיו; וימלטו, עצמותיו--את עצמות הנביא, אשר-בא משומרון.  ב כג,יט וגם את-כל-בתי הבמות אשר בערי שומרון, אשר עשו מלכי ישראל להכעיס--הסיר, יאשייהו; ויעש להם--ככל-המעשים, אשר עשה בבית-אל.  ב כג,כ ויזבח את-כל-כוהני הבמות אשר-שם, על-המזבחות, וישרוף את-עצמות אדם, עליהם; וישב, ירושלים.  ב כג,כא ויצו המלך, את-כל-העם לאמור, עשו פסח, ליהוה אלוהיכם--ככתוב, על ספר הברית הזה.  ב כג,כב כי לא נעשה, כפסח הזה, מימי השופטים, אשר שפטו את-ישראל; וכול, ימי מלכי ישראל--ומלכי יהודה.  ב כג,כג כי, אם-בשמונה עשרה שנה, למלך, יאשייהו:  נעשה הפסח הזה, ליהוה--בירושלים.  ב כג,כד וגם את-האובות ואת-היידעונים ואת-התרפים ואת-הגילולים ואת כל-השיקוצים, אשר נראו בארץ יהודה ובירושלים--ביער, יאשייהו:  למען הקים את-דברי התורה, הכתובים על-הספר, אשר מצא חלקייהו הכוהן, בית יהוה.  ב כג,כה וכמוהו לא-היה לפניו מלך, אשר-שב אל-יהוה בכל-לבבו ובכל-נפשו ובכל-מאודו--ככול, תורת משה; ואחריו, לא-קם כמוהו.  ב כג,כו אך לא-שב יהוה, מחרון אפו הגדול, אשר-חרה אפו, ביהודה--על, כל-הכעסים, אשר הכעיסו, מנשה.  ב כג,כז ויאמר יהוה, גם את-יהודה אסיר מעל פניי, כאשר הסירותי, את-ישראל; ומאסתי את-העיר הזאת אשר-בחרתי, את-ירושלים, ואת-הבית, אשר אמרתי יהיה שמי שם.  ב כג,כח ויתר דברי יאשייהו, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כג,כט בימיו עלה פרעה נכו מלך-מצריים, על-מלך אשור--על-נהר-פרת; וילך המלך יאשייהו, לקראתו, וימיתהו במגידו, כראותו אותו.  ב כג,ל וירכיבוהו עבדיו מת, ממגידו, ויביאוהו ירושלים, ויקברוהו בקבורתו; וייקח עם-הארץ, את-יהואחז בן-יאשייהו, וימשחו אותו וימליכו אותו, תחת אביו.  {פ}

ב כג,לא בן-עשרים ושלוש שנה, יהואחז במולכו, ושלושה חודשים, מלך בירושלים; ושם אימו, חמוטל בת-ירמיהו מלבנה.  ב כג,לב ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשו, אבותיו.  ב כג,לג ויאסרהו פרעה נכו ברבלה בארץ חמת, ממלוך בירושלים; וייתן-עונש, על-הארץ, מאה כיכר-כסף, וכיכר זהב.  ב כג,לד וימלך פרעה נכו את-אליקים בן-יאשייהו, תחת יאשייהו אביו, ויסב את-שמו, יהויקים; ואת-יהואחז לקח, ויבוא מצריים וימת שם.  ב כג,לה והכסף והזהב, נתן יהויקים לפרעה--אך העריך את-הארץ, לתת את-הכסף על-פי פרעה:  איש כערכו, נגש את-הכסף ואת-הזהב את-עם הארץ, לתת, לפרעה נכו.  {ס}

ב כג,לו בן-עשרים וחמש שנה, יהויקים במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, זבודה בת-פדיה מן-רומה.  ב כג,לז ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשו, אבותיו.  ב כד,א בימיו עלה, נבוכדנאצר מלך בבל; ויהי-לו יהויקים עבד שלוש שנים, וישב וימרוד-בו.  ב כד,ב וישלח יהוה בו את-גדודי כשדים ואת-גדודי ארם ואת גדודי מואב, ואת גדודי בני-עמון, וישלחם ביהודה, להאבידו:  כדבר יהוה--אשר דיבר, ביד עבדיו הנביאים.  ב כד,ג אך על-פי יהוה, הייתה ביהודה, להסיר, מעל פניו--בחטאות מנשה, ככול אשר עשה.  ב כד,ד וגם דם-הנקי אשר שפך, וימלא את-ירושלים דם נקי; ולא-אבה יהוה, לסלוח.  ב כד,ה ויתר דברי יהויקים, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כד,ו וישכב יהויקים, עם-אבותיו; וימלוך יהויכין בנו, תחתיו.  ב כד,ז ולא-הוסיף עוד מלך מצריים, לצאת מארצו:  כי-לקח מלך בבל, מנחל מצריים עד-נהר-פרת, כול אשר הייתה, למלך מצריים.  {פ}

ב כד,ח בן-שמונה עשרה שנה, יהויכין במולכו, ושלושה חודשים, מלך בירושלים; ושם אימו, נחושתא בת-אלנתן מירושלים.  ב כד,ט ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, אביו.  ב כד,י בעת ההיא--עלו עבדי נבוכדנאצר מלך-בבל, ירושלים; ותבוא העיר, במצור.  ב כד,יא ויבוא נבוכדנאצר מלך-בבל, על-העיר; ועבדיו, צרים עליה.  ב כד,יב וייצא יהויכין מלך-יהודה, על-מלך בבל, הוא ואימו, ועבדיו ושריו וסריסיו; וייקח אותו מלך בבל, בשנת שמונה למולכו.  ב כד,יג ויוצא משם, את-כל-אוצרות בית יהוה, ואוצרות, בית המלך; ויקצץ את-כל-כלי הזהב, אשר עשה שלמה מלך-ישראל בהיכל יהוה, כאשר, דיבר יהוה.  ב כד,יד והגלה את-כל-ירושלים ואת-כל-השרים ואת כל-גיבורי החיל, עשרת אלפים גולה, וכל-החרש, והמסגר:  לא נשאר, זולת דלת עם-הארץ.  ב כד,טו ויגל את-יהויכין, בבלה; ואת-אם המלך ואת-נשי המלך ואת-סריסיו, ואת אילי הארץ, הוליך גולה מירושלים, בבלה.  ב כד,טז ואת כל-אנשי החיל שבעת אלפים, והחרש והמסגר אלף--הכול, גיבורים עושי מלחמה; ויביאם מלך-בבל גולה, בבלה.  ב כד,יז וימלך מלך-בבל את-מתניה דודו, תחתיו; ויסב את-שמו, צדקייהו.  {פ}

ב כד,יח בן-עשרים ואחת שנה, צדקייהו במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, חמוטל בת-ירמיהו מלבנה.  ב כד,יט ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, יהויקים.  ב כד,כ כי על-אף יהוה, הייתה בירושלים וביהודה, עד-השליכו אותם, מעל פניו; וימרוד צדקייהו, במלך בבל.  {ס}

ב כה,א ויהי בשנת התשיעית למולכו, בחודש העשירי בעשור לחודש, בא נבוכדנאצר מלך-בבל הוא וכל-חילו על-ירושלים, וייחן עליה; ויבנו עליה דייק, סביב.  ב כה,ב ותבוא העיר, במצור, עד עשתי עשרה שנה, למלך צדקייהו.  ב כה,ג בתשעה לחודש, ויחזק הרעב בעיר; ולא-היה לחם, לעם הארץ.  ב כה,ד ותיבקע העיר, וכל-אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין החומותיים אשר על-גן המלך, וכשדים על-העיר, סביב; וילך, דרך הערבה.  ב כה,ה וירדפו חיל-כשדים אחר המלך, וישיגו אותו בערבות ירחו; וכל-חילו--נפוצו, מעליו.  ב כה,ו ויתפשו, את-המלך, ויעלו אותו אל-מלך בבל, רבלתה; וידברו איתו, משפט.  ב כה,ז ואת-בני, צדקייהו, שחטו, לעיניו; ואת-עיני צדקייהו, עיוור, ויאסרהו בנחושתיים, ויביאהו בבל.  {ס}

ב כה,ח ובחודש החמישי, בשבעה לחודש--היא שנת תשע-עשרה שנה, למלך נבוכדנאצר מלך-בבל:  בא נבוזראדן רב-טבחים, עבד מלך-בבל--ירושלים.  ב כה,ט וישרוף את-בית-יהוה, ואת-בית המלך; ואת כל-בתי ירושלים ואת-כל-בית גדול, שרף באש.  ב כה,י ואת-חומות ירושלים, סביב--נתצו כל-חיל כשדים, אשר רב-טבחים.  ב כה,יא ואת יתר העם הנשארים בעיר, ואת-הנופלים אשר נפלו על-המלך בבל, ואת, יתר ההמון--הגלה, נבוזראדן רב-טבחים.  ב כה,יב ומדלת הארץ, השאיר רב-טבחים, לכורמים, וליוגבים.  ב כה,יג ואת-עמודי הנחושת אשר בית-יהוה, ואת-המכונות ואת-ים הנחושת אשר בבית-יהוה--שיברו כשדים; וישאו את-נחושתם, בבלה.  ב כה,יד ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזמרות ואת-הכפות, ואת כל-כלי הנחושת אשר ישרתו-בם--לקחו.  ב כה,טו ואת-המחתות, ואת-המזרקות, אשר זהב זהב, ואשר-כסף כסף--לקח, רב-טבחים.  ב כה,טז העמודים שניים, הים האחד והמכונות, אשר-עשה שלמה, לבית יהוה--לא-היה משקל, לנחושת כל-הכלים האלה.  ב כה,יז שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד, וכותרת עליו נחושת וקומת הכותרת שלוש אמות, ושבכה ורימונים על-הכותרת סביב, הכול נחושת; וכאלה לעמוד השני, על-השבכה.  ב כה,יח וייקח רב-טבחים, את-שריה כוהן הראש, ואת-צפניהו, כוהן משנה; ואת-שלושת, שומרי הסף.  ב כה,יט ומן-העיר לקח סריס אחד אשר-הוא פקיד על-אנשי המלחמה, וחמישה אנשים מרואי פני-המלך אשר נמצאו בעיר, ואת הסופר שר הצבא, המצביא את-עם הארץ; ושישים איש מעם הארץ, הנמצאים בעיר.  ב כה,כ וייקח אותם, נבוזראדן רב-טבחים; ויולך אותם על-מלך בבל, רבלתה.  ב כה,כא ויך אותם מלך בבל וימיתם ברבלה, בארץ חמת; וייגל יהודה, מעל אדמתו.  ב כה,כב והעם, הנשאר בארץ יהודה, אשר השאיר, נבוכדנאצר מלך בבל--ויפקד עליהם, את-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן.  ב כה,כג וישמעו כל-שרי החיילים המה והאנשים, כי-הפקיד מלך-בבל את-גדליהו, ויבואו אל-גדליהו, המצפה; וישמעאל בן-נתניה ויוחנן בן-קרח ושריה בן-תנחומת הנטופתי, ויאזניהו בן-המעכתי--המה, ואנשיהם.  ב כה,כד ויישבע להם גדליהו, ולאנשיהם, ויאמר להם, אל-תיראו מעבדי הכשדים:  שבו בארץ, ועבדו את-מלך בבל--וייטב לכם.  {פ}

ב כה,כה ויהי בחודש השביעי, בא ישמעאל בן-נתניה בן-אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים איתו, ויכו את-גדליהו, וימות; ואת-היהודים, ואת-הכשדים, אשר-היו איתו, במצפה.  ב כה,כו ויקומו כל-העם מקטון ועד-גדול, ושרי החיילים, ויבואו, מצריים:  כי יראו, מפני כשדים.  {ס}

ב כה,כז ויהי בשלושים ושבע שנה, לגלות יהויכין מלך-יהודה, בשנים עשר חודש, בעשרים ושבעה לחודש; נשא אוויל מרודך מלך בבל בשנת מולכו, את-ראש יהויכין מלך-יהודה--מבית כלא.  ב כה,כח וידבר איתו, טובות; וייתן, את-כיסאו, מעל כיסא המלכים אשר איתו, בבבל.  ב כה,כט ושינה, את בגדי כלאו; ואכל לחם תמיד לפניו, כל-ימי חייו.  ב כה,ל וארוחתו, ארוחת תמיד ניתנה-לו מאת המלך--דבר-יום ביומו:  כול, ימי חיו.  {ש}