מיכה

א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-מיכה המורשתי, בימי יותם אחז יחזקייה, מלכי יהודה--אשר-חזה על-שומרון, וירושלים.  א,ב שמעו עמים כולם, הקשיבי ארץ ומלואה; ויהי אדוניי יהוה בכם לעד, אדוניי מהיכל קודשו.  א,ג כי-הנה יהוה, יוצא ממקומו; וירד ודרך, על-במותי ארץ.  א,ד ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מוגרים במורד.  א,ה בפשע יעקוב כל-זאת, ובחטאות בית ישראל; מי-פשע יעקוב, הלוא שומרון, ומי במות יהודה, הלוא ירושלים.  א,ו ושמתי שומרון לעי השדה, למטעי כרם; והגרתי לגיא אבניה, ויסודיה אגלה.  א,ז וכל-פסיליה יוכתו, וכל-אתנניה יישרפו באש, וכל-עצביה, אשים שממה:  כי מאתנן זונה, קיבצה, ועד-אתנן זונה, ישובו.  א,ח על-זאת אספדה ואילילה, אלכה שולל וערום; אעשה מספד כתנים, ואבל כבנות יענה.  א,ט כי אנושה, מכותיה:  כי-באה, עד-יהודה--נגע עד-שער עמי, עד-ירושלים.  א,י בגת, אל-תגידו--בכה, אל-תבכו; בבית לעפרה, עפר התפלשי.  א,יא עברי לכם יושבת שפיר, ערייה-בושת; לא יצאה, יושבת צאנן--מספד בית האצל, ייקח מכם עמדתו.  א,יב כי-חלה לטוב, יושבת מרות:  כי-ירד רע מאת יהוה, לשער ירושלים.  א,יג רתום המרכבה לרכש, יושבת לכיש; ראשית חטאת היא לבת-ציון, כי-בך נמצאו פשעי ישראל.  א,יד לכן תיתני שילוחים, על מורשת גת; בתי אכזיב לאכזב, למלכי ישראל.  א,טו עוד, היורש אביא לך, יושבת, מרשה:  עד-עדולם יבוא, כבוד ישראל.  א,טז קורחי וגוזי, על-בני תענוגייך; הרחיבי קורחתך כנשר, כי גלו ממך.  {ס}

ב,א הוי חושבי-אוון ופועלי רע, על-משכבותם; באור הבוקר יעשוה, כי יש-לאל ידם.  ב,ב וחמדו שדות וגזלו, ובתים ונשאו; ועשקו גבר וביתו, ואיש ונחלתו.  {פ}

ב,ג לכן, כה אמר יהוה, הנני חושב על-המשפחה הזאת, רעה:  אשר לא-תמישו משם צווארותיכם, ולא תלכו רומה--כי עת רעה, היא.  ב,ד ביום ההוא יישא עליכם משל, ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדונו--חלק עמי, ימיר; איך ימיש לי, לשובב שדינו יחלק.  ב,ה לכן לא-יהיה לך, משליך חבל בגורל, בקהל, יהוה.  ב,ו אל-תטיפו, יטיפון; לא-יטיפו לאלה, לא ייסג כלימות.  ב,ז האמור בית-יעקוב, הקצר רוח יהוה--אם-אלה, מעלליו; הלוא דבריי ייטיבו, עם הישר הולך.  ב,ח ואתמול, עמי לאויב יקומם, ממול שלמה, אדר תפשיטון; מעוברים בטח, שובי מלחמה.  ב,ט נשי עמי תגרשון, מבית תענוגיה; מעל, עולליה, תקחו הדרי, לעולם.  ב,י קומו ולכו, כי לא-זאת המנוחה; בעבור טמאה תחבל, וחבל נמרץ.  ב,יא לו-איש הולך רוח, ושקר כיזב, אטיף לך, ליין ולשיכר; והיה מטיף, העם הזה.  ב,יב אסוף אאסוף יעקוב כולך, קבץ אקבץ שארית ישראל--יחד אשימנו, כצאן בוצרה:  כעדר בתוך הדברו, תהימנה מאדם.  ב,יג עלה הפורץ, לפניהם--פרצו ויעבורו, שער וייצאו בו; ויעבור מלכם לפניהם, ויהוה בראשם.  {פ}

ג,א ואומר, שמעו-נא ראשי יעקוב, וקציני, בית ישראל:  הלוא לכם, לדעת את-המשפט.  ג,ב שונאי טוב, ואוהבי רע; גוזלי עורם מעליהם, ושארם מעל עצמותם.  ג,ג ואשר אכלו, שאר עמי, ועורם מעליהם הפשיטו, ואת-עצמותיהם פיצחו; ופרשו כאשר בסיר, וכבשר בתוך קלחת.  ג,ד אז יזעקו אל-יהוה, ולא יענה אותם; ויסתר פניו מהם בעת ההיא, כאשר הרעו מעלליהם.  {פ}

ג,ה כה אמר יהוה, על-הנביאים המתעים את-עמי--הנושכים בשיניהם, וקראו שלום, ואשר לא-ייתן על-פיהם, וקידשו עליו מלחמה.  ג,ו לכן לילה לכם, מחזון, וחשכה לכם, מקסום; ובאה השמש על-הנביאים, וקדר עליהם היום.  ג,ז ובושו החוזים, וחפרו הקוסמים, ועטו על-שפם, כולם:  כי אין מענה, אלוהים.  ג,ח ואולם, אנוכי מלאתי כוח את-רוח יהוה, ומשפט, וגבורה--להגיד ליעקוב פשעו, ולישראל חטאתו.  {ס}

ג,ט שמעו-נא זאת, ראשי בית יעקוב, וקציני, בית ישראל--המתעבים משפט, ואת כל-הישרה יעקשו.  ג,י בונה ציון, בדמים; וירושלים, בעוולה.  ג,יא ראשיה בשוחד ישפוטו, וכוהניה במחיר יורו, ונביאיה, בכסף יקסומו; ועל-יהוה, יישענו לאמור, הלוא יהוה בקרבנו, לא-תבוא עלינו רעה.  ג,יב לכן, בגללכם, ציון, שדה תיחרש; וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער.  {פ}

ד,א והיה באחרית הימים, יהיה הר בית-יהוה נכון בראש ההרים, ונישא הוא, מגבעות; ונהרו עליו, עמים.  ד,ב והלכו גויים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל-הר-יהוה ואל-בית אלוהי יעקוב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו:  כי מציון תצא תורה, ודבר-יהוה מירושלים.  ד,ג ושפט, בין עמים רבים, והוכיח לגויים עצומים, עד-רחוק; וכיתתו חרבותיהם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות--לא-ישאו גוי אל-גוי חרב, ולא-ילמדון עוד מלחמה.  ד,ד וישבו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו--ואין מחריד:  כי-פי יהוה צבאות, דיבר.  ד,ה כי, כל-העמים, ילכו, איש בשם אלוהיו; ואנחנו, נלך בשם-יהוה אלוהינו--לעולם ועד.  {פ}

ד,ו ביום ההוא נאום-יהוה, אוספה הצולעה, והנידחה, אקבצה; ואשר, הרעותי.  ד,ז ושמתי את-הצולעה לשארית, והנהלאה לגוי עצום; ומלך יהוה עליהם בהר ציון, מעתה ועד-עולם.  {פ}

ד,ח ואתה מגדל-עדר, עופל בת-ציון--עדיך תאתה; ובאה, הממשלה הראשונה, ממלכת, לבת ירושלים.  ד,ט עתה, למה תריעי ריע; המלך אין-בך, אם-יועצך אבד--כי-החזיקך חיל, כיולדה.  ד,י חולי וגוחי בת-ציון, כיולדה:  כי-עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ובאת עד-בבל שם תינצלי--שם יגאלך יהוה, מכף אויבייך.  ד,יא ועתה נאספו עלייך, גויים רבים--האומרים תחנף, ותחז בציון עינינו.  ד,יב והמה, לא ידעו מחשבות יהוה, ולא הבינו, עצתו:  כי קיבצם, כעמיר גורנה.  ד,יג קומי ודושי בת-ציון, כי-קרנך אשים ברזל ופרסותייך אשים נחושה, והדיקות, עמים רבים; והחרמתי ליהוה בצעם, וחילם לאדון כל-הארץ.  ד,יד עתה תתגודדי בת-גדוד, מצור שם עלינו; בשבט יכו על-הלחי, את שופט ישראל.  {ס}

ה,א ואתה בית-לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה--ממך לי ייצא, להיות מושל בישראל; ומוצאותיו מקדם, מימי עולם.  ה,ב לכן ייתנם, עד-עת יולדה ילדה; ויתר אחיו, ישובון על-בני ישראל.  ה,ג ועמד, ורעה בעוז יהוה--בגאון, שם יהוה אלוהיו; וישבו, כי-עתה יגדל עד-אפסי-ארץ.  ה,ד והיה זה, שלום; אשור כי-יבוא בארצנו, וכי ידרוך בארמנותינו, והקמונו עליו שבעה רועים, ושמונה נסיכי אדם.  ה,ה ורעו את-ארץ אשור, בחרב, ואת-ארץ נמרוד, בפתחיה; והציל, מאשור--כי-יבוא בארצנו, וכי ידרוך בגבולנו.  {פ}

ה,ו והיה שארית יעקוב, בקרב עמים רבים, כטל מאת יהוה, כרביבים עלי-עשב--אשר לא-יקווה לאיש, ולא ייחל לבני אדם.  {פ}

ה,ז והיה שארית יעקוב בגויים, בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי-צאן--אשר אם-עבר ורמס וטרף, ואין מציל.  ה,ח תרום ידך, על-צריך; וכל-אויביך, ייכרתו.  ה,ט והיה ביום-ההוא נאום-יהוה, והכרתי סוסיך מקרבך; והאבדתי, מרכבותיך.  ה,י והכרתי, ערי ארצך; והרסתי, כל-מבצריך.  ה,יא והכרתי כשפים, מידך; ומעוננים, לא יהיו-לך.  ה,יב והכרתי פסיליך ומצבותיך, מקרבך; ולא-תשתחווה עוד, למעשה ידיך.  ה,יג ונתשתי אשריך, מקרבך; והשמדתי, עריך.  ה,יד ועשיתי באף ובחמה, נקם--את-הגויים:  אשר, לא שמעו.  {פ}

ו,א שמעו-נא, את אשר-יהוה אמר:  קום ריב את-ההרים, ותשמענה הגבעות קולך.  ו,ב שמעו הרים את-ריב יהוה, והאיתנים מוסדי ארץ:  כי ריב ליהוה עם-עמו, ועם-ישראל יתווכח.  ו,ג עמי מה-עשיתי לך, ומה הלאיתיך:  ענה בי.  ו,ד כי העליתיך מארץ מצריים, ומבית עבדים פדיתיך; ואשלח לפניך, את-משה אהרון ומרים.  ו,ה עמי, זכור-נא מה-יעץ בלק מלך מואב, ומה-ענה אותו, בלעם בן-בעור--מן-השיטים, עד-הגלגל, למען, דעת צדקות יהוה.  ו,ו במה אקדם יהוה, איכף לאלוהי מרום; האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה.  ו,ז הירצה יהוה באלפי אילים, ברבבות נחלי-שמן; האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי.  ו,ח הגיד לך אדם, מה-טוב; ומה-יהוה דורש ממך, כי אם-עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת, עם-אלוהיך.  {ס}

ו,ט קול יהוה לעיר יקרא, ותושייה יראה שמך; שמעו מטה, ומי יעדה.  ו,י עוד, האיש בית רשע--אוצרות, רשע; ואיפת רזון, זעומה.  ו,יא האזכה, במאזני רשע; ובכיס, אבני מרמה.  ו,יב אשר עשיריה מלאו חמס, ויושביה דיברו-שקר; ולשונם, רמייה בפיהם.  ו,יג וגם-אני, החליתי הכותך--השמם, על-חטאותיך.  ו,יד אתה תאכל ולא תשבע, וישחך בקרבך; ותסג ולא תפליט, ואשר תפלט לחרב אתן.  ו,טו אתה תזרע, ולא תקצור; אתה תדרוך-זית ולא-תסוך שמן, ותירוש ולא תשתה-יין.  ו,טז וישתמר חוקות עומרי, וכול מעשה בית-אחאב, ותלכו, במועצותם--למען תיתי אותך לשמה, ויושביה לשריקה, וחרפת עמי, תישאו.  {פ}

ז,א אלליי לי, כי הייתי כאוספי-קיץ, כעוללות, בציר:  אין-אשכול לאכול, ביכורה איוותה נפשי.  ז,ב אבד חסיד מן-הארץ, וישר באדם אין:  כולם לדמים יארובו, איש את-אחיהו יצודו חרם.  ז,ג על-הרע כפיים, להיטיב, השר שואל, והשופט בשילום; והגדול, דובר הוות נפשו הוא--ויעבתוה.  ז,ד טובם כחדק, ישר ממסוכה; יום מצפיך פקודתך באה, עתה תהיה מבוכתם.  ז,ה אל-תאמינו בריע, אל-תבטחו באלוף; משוכבת חיקך, שמור פתחי-פיך.  ז,ו כי-בן, מנבל אב, בת קמה באימה, כלה בחמותה:  אויבי איש, אנשי ביתו.  ז,ז ואני ביהוה אצפה, אוחילה לאלוהי ישעי:  ישמעני, אלוהיי.  ז,ח אל-תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי:  כי-אשב בחושך, יהוה אור לי.  {פ}

ז,ט זעף יהוה אשא, כי חטאתי לו:  עד אשר יריב ריבי, ועשה משפטי--יוציאני לאור, אראה בצדקתו.  ז,י ותרא אויבתי, ותכסהא בושה--האומרה אליי, איו יהוה אלוהייך; עיניי תראינה בה, עתה תהיה למרמס כטיט חוצות.  ז,יא יום, לבנות גדרייך; יום ההוא, ירחק-חוק.  ז,יב יום הוא ועדיך יבוא, למני אשור וערי מצור; ולמני מצור ועד-נהר, וים מים והר ההר.  ז,יג והייתה הארץ לשממה, על-יושביה, מפרי, מעלליהם.  {פ}

ז,יד רעה עמך בשבטך, צאן נחלתך--שוכני לבדד, יער בתוך כרמל; ירעו בשן וגלעד, כימי עולם.  ז,טו כימי צאתך, מארץ מצריים, אראנו, נפלאות.  ז,טז יראו גויים ויבושו, מכול גבורתם; ישימו יד על-פה, אוזניהם תחרשנה.  ז,יז ילחכו עפר, כנחש--כזוחלי ארץ, ירגזו ממסגרותיהם; אל-יהוה אלוהינו יפחדו, וייראו ממך.  ז,יח מי-אל כמוך, נושא עוון ועובר על-פשע, לשארית, נחלתו:  לא-החזיק לעד אפו, כי-חפץ חסד הוא.  ז,יט ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו; ותשליך במצולות ים, כל-חטאותם.  ז,כ תיתן אמת ליעקוב, חסד לאברהם, אשר-נשבעת לאבותינו, מימי קדם.  {ש}