א,א משא דבר-יהוה, אל-ישראל, ביד, מלאכי. א,ב אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא-אח עשיו ליעקוב נאום-יהוה, ואוהב את-יעקוב. א,ג ואת-עשיו, שנאתי; ואשים את-הריו שממה, ואת-נחלתו לתנות מדבר. א,ד כי-תאמר אדום רוששנו, ונשוב ונבנה חורבות--כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר-זעם יהוה עד-עולם. א,ה ועיניכם, תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל. א,ו בן יכבד אב, ועבד אדוניו; ואם-אב אני איה כבודי ואם-אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכוהנים בוזי שמי, ואמרתם, במה בזינו את-שמך. א,ז מגישים על-מזבחי לחם מגואל, ואמרתם במה גיאלנוך; באמורכם, שולחן יהוה נבזה הוא. א,ח וכי-תגישון עיוור לזבוח אין רע, וכי תגישו פיסח וחולה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או היישא פניך--אמר, יהוה צבאות. א,ט ועתה חלו-נא פני-אל, ויחוננו; מידכם, הייתה זאת--היישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות. א,י מי גם-בכם ויסגור דלתיים, ולא-תאירו מזבחי חינם; אין-לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה, לא-ארצה מידכם. א,יא כי ממזרח-שמש ועד-מבואו, גדול שמי בגויים, ובכל-מקום מוקטר מוגש לשמי, ומנחה טהורה: כי-גדול שמי בגויים, אמר יהוה צבאות. א,יב ואתם, מחללים אותו--באמורכם, שולחן אדוניי מגואל הוא, וניבו, נבזה אוכלו. א,יג ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול ואת-הפיסח ואת-החולה, והבאתם את-המנחה; הארצה אותה מידכם, אמר יהוה. {ס}
א,יד וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונודר וזובח מושחת, לאדוניי: כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי, נורא בגויים. ב,א ועתה, אליכם המצוה הזאת--הכוהנים. ב,ב אם-לא תשמעו ואם-לא תשימו על-לב לתת כבוד לשמי, אמר יהוה צבאות, ושילחתי בכם את-המארה, וארותי את-ברכותיכם; וגם, ארותיה, כי אינכם, שמים על-לב. ב,ג הנני גוער לכם, את-הזרע, וזיריתי פרש על-פניכם, פרש חגיכם; ונשא אתכם, אליו. ב,ד וידעתם--כי שילחתי אליכם, את המצוה הזאת: להיות בריתי את-לוי, אמר יהוה צבאות. ב,ה בריתי הייתה איתו, החיים והשלום, ואתנם-לו מורא, וייראני; ומפני שמי, ניחת הוא. ב,ו תורת אמת הייתה בפיהו, ועוולה לא-נמצא בשפתיו; בשלום ובמישור הלך איתי, ורבים השיב מעוון. ב,ז כי-שפתי כוהן ישמרו-דעת, ותורה יבקשו מפיהו: כי מלאך יהוה-צבאות, הוא. ב,ח ואתם סרתם מן-הדרך, הכשלתם רבים בתורה; שיחתם ברית הלוי, אמר יהוה צבאות. ב,ט וגם-אני נתתי אתכם, נבזים ושפלים--לכל-העם: כפי, אשר אינכם שומרים את-דרכיי, ונושאים פנים, בתורה. {פ}
ב,י הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו; מדוע, נבגד איש באחיו--לחלל, ברית אבותינו. ב,יא בגדה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים: כי חילל יהודה, קודש יהוה אשר אהב, ובעל, בת-אל נכר. ב,יב יכרת יהוה לאיש אשר יעשנה, ער ועונה, מאוהלי, יעקוב; ומגיש מנחה, ליהוה צבאות. {פ}
ב,יג וזאת, שנית תעשו--כסות דמעה את-מזבח יהוה, בכי ואנקה; מאין עוד, פנות אל-המנחה, ולקחת רצון, מידכם. ב,יד ואמרתם, על-מה: על כי-יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך, ואשת בריתך. ב,טו ולא-אחד עשה, ושאר רוח לו, ומה האחד, מבקש זרע אלוהים; ונשמרתם, ברוחכם, ובאשת נעוריך, אל-יבגוד. ב,טז כי-שנא שלח, אמר יהוה אלוהי ישראל, וכיסה חמס על-לבושו, אמר יהוה צבאות; ונשמרתם ברוחכם, ולא תבגודו. {פ}
ב,יז הוגעתם יהוה בדבריכם, ואמרתם במה הוגענו: באמורכם, כל-עושה רע טוב בעיני יהוה ובהם הוא חפץ, או איה, אלוהי המשפט. ג,א הנני שולח מלאכי, ופינה-דרך לפניי; ופתאום יבוא אל-היכלו האדון אשר-אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר-אתם חפצים הנה-בא--אמר, יהוה צבאות. ג,ב ומי מכלכל את-יום בואו, ומי העומד בהיראותו: כי-הוא כאש מצרף, וכבורית מכבסים. ג,ג וישב מצרף ומטהר, כסף, וטיהר את-בני-לוי וזיקק אותם, כזהב וככסף; והיו, ליהוה, מגישי מנחה, בצדקה. ג,ד וערבה, ליהוה, מנחת יהודה, וירושלים--כימי עולם, וכשנים קדמונייות. ג,ה וקרבתי אליכם, למשפט, והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים, ובנשבעים לשקר; ובעושקי שכר-שכיר אלמנה ויתום ומטי-גר, ולא יראוני--אמר, יהוה צבאות. ג,ו כי אני יהוה, לא שניתי; ואתם בני-יעקוב, לא כליתם. ג,ז למימי אבותיכם סרתם מחוקיי, ולא שמרתם--שובו אליי ואשובה אליכם, אמר יהוה צבאות; ואמרתם, במה נשוב. ג,ח היקבע אדם אלוהים, כי אתם קובעים אותי, ואמרתם, במה קבענוך: המעשר, והתרומה. ג,ט במארה אתם ניארים, ואותי אתם קובעים--הגוי, כולו. ג,י הביאו את-כל-המעשר אל-בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר יהוה צבאות: אם-לא אפתח לכם, את ארובות השמיים, והריקותי לכם ברכה, עד-בלי-דיי. ג,יא וגערתי לכם באוכל, ולא-ישחית לכם את-פרי האדמה; ולא-תשכל לכם הגפן בשדה, אמר יהוה צבאות. ג,יב ואישרו אתכם, כל-הגויים: כי-תהיו אתם ארץ חפץ, אמר יהוה צבאות. {פ}
ג,יג חזקו עליי דבריכם, אמר יהוה; ואמרתם, מה-נדברנו עליך. ג,יד אמרתם, שוא עבוד אלוהים; ומה-בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית, מפני יהוה צבאות. ג,טו ועתה, אנחנו מאשרים זדים; גם-נבנו עושי רשעה, גם בחנו אלוהים ויימלטו. ג,טז אז נדברו יראי יהוה, איש אל-ריעהו; ויקשב יהוה, וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי יהוה, ולחושבי שמו. ג,יז והיו לי, אמר יהוה צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה; וחמלתי עליהם--כאשר יחמול איש, על-בנו העובד אותו. ג,יח ושבתם, וראיתם, בין צדיק, לרשע--בין עובד אלוהים, לאשר לא עבדו. {פ}
ג,יט כי-הנה היום בא, בוער כתנור; והיו כל-זדים וכל-עושה רשעה, קש, וליהט אותם היום הבא אמר יהוה צבאות, אשר לא-יעזוב להם שורש וענף. ג,כ וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה, ומרפא, בכנפיה; ויצאתם ופשתם, כעגלי מרבק. ג,כא ועסותם רשעים--כי-יהיו אפר, תחת כפות רגליכם: ביום אשר אני עושה, אמר יהוה צבאות. {פ}
ג,כב זכרו, תורת משה עבדי, אשר ציוויתי אותו בחורב על-כל-ישראל, חוקים ומשפטים. ג,כג הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא--לפני, בוא יום יהוה, הגדול, והנורא. ג,כד והשיב לב-אבות על-בנים, ולב בנים על-אבותם--פן-אבוא, והכיתי את-הארץ חרם. {ש}