שמואל

א א,א ויהי איש אחד מן-הרמתים, צופים--מהר אפרים; ושמו אלקנה בן-ירחם בן-אליהוא, בן-תחו בן-צוף--אפרתי.  א א,ב ולו, שתי נשים--שם אחת חנה, ושם השנית פננה; ויהי לפננה ילדים, ולחנה אין ילדים.  א א,ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה, להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה; ושם שני בני-עלי, חפני ופנחס, כהנים, ליהוה.  א א,ד ויהי היום, ויזבח אלקנה; ונתן לפננה אשתו, ולכל-בניה ובנותיה--מנות.  א א,ה ולחנה, יתן מנה אחת אפים:  כי את-חנה אהב, ויהוה סגר רחמה.  א א,ו וכעסתה צרתה גם-כעס, בעבור הרעמה:  כי-סגר יהוה, בעד רחמה.  א א,ז וכן יעשה שנה בשנה, מדי עלתה בבית יהוה--כן, תכעסנה; ותבכה, ולא תאכל.  א א,ח ויאמר לה אלקנה אישה, חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי, ולמה, ירע לבבך:  הלוא אנכי טוב לך, מעשרה בנים.  א א,ט ותקם חנה, אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה; ועלי הכהן, ישב על-הכסא, על-מזוזת, היכל יהוה.  א א,י והיא, מרת נפש; ותתפלל על-יהוה, ובכה תבכה.  א א,יא ותדר נדר ותאמר, יהוה צבאות אם-ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך, ונתתה לאמתך, זרע אנשים--ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו, ומורה לא-יעלה על-ראשו.  א א,יב והיה כי הרבתה, להתפלל לפני יהוה; ועלי, שמר את-פיה.  א א,יג וחנה, היא מדברת על-לבה--רק שפתיה נעות, וקולה לא ישמע; ויחשבה עלי, לשכרה.  א א,יד ויאמר אליה עלי, עד-מתי תשתכרין; הסירי את-יינך, מעליך.  א א,טו ותען חנה ותאמר, לא אדני, אשה קשת-רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי; ואשפך את-נפשי, לפני יהוה.  א א,טז אל-תתן, את-אמתך, לפני, בת-בליעל:  כי-מרב שיחי וכעסי, דברתי עד-הנה.  א א,יז ויען עלי ויאמר, לכי לשלום; ואלהי ישראל, יתן את-שלתך, אשר שאלת, מעמו.  א א,יח ותאמר, תמצא שפחתך חן בעיניך; ותלך האשה לדרכה ותאכל, ופניה לא-היו-לה עוד.  א א,יט וישכמו בבקר, וישתחוו לפני יהוה, וישבו ויבאו אל-ביתם, הרמתה; וידע אלקנה את-חנה אשתו, ויזכרה יהוה.  א א,כ ויהי לתקפות הימים, ותהר חנה ותלד בן; ותקרא את-שמו שמואל, כי מיהוה שאלתיו.  א א,כא ויעל האיש אלקנה, וכל-ביתו, לזבח ליהוה את-זבח הימים, ואת-נדרו.  א א,כב וחנה, לא עלתה:  כי-אמרה לאישה, עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את-פני יהוה, וישב שם, עד-עולם.  א א,כג ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך, שבי עד-גמלך אתו--אך יקם יהוה, את-דברו; ותשב האשה ותינק את-בנה, עד-גמלה אתו.  א א,כד ותעלהו עמה כאשר גמלתו, בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין, ותבאהו בית-יהוה, שלו; והנער, נער.  א א,כה וישחטו, את-הפר; ויבאו את-הנער, אל-עלי.  א א,כו ותאמר בי אדני, חי נפשך אדני; אני האשה, הנצבת עמכה בזה, להתפלל, אל-יהוה.  א א,כז אל-הנער הזה, התפללתי; ויתן יהוה לי את-שאלתי, אשר שאלתי מעמו.  א א,כח וגם אנכי, השאלתהו ליהוה, כל-הימים אשר היה, הוא שאול ליהוה; וישתחו שם, ליהוה.  {ס}

א ב,א ותתפלל חנה, ותאמר, עלץ לבי ביהוה, רמה קרני ביהוה; רחב פי על-אויבי, כי שמחתי בישועתך.  א ב,ב אין-קדוש כיהוה, כי אין בלתך; ואין צור, כאלהינו.  א ב,ג אל-תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם:  כי אל דעות יהוה, ולא (ולו) נתכנו עללות.  א ב,ד קשת גברים, חתים; ונכשלים, אזרו חיל.  א ב,ה שבעים בלחם נשכרו, ורעבים חדלו, עד-עקרה ילדה שבעה, ורבת בנים אמללה.  א ב,ו יהוה, ממית ומחיה; מוריד שאול, ויעל.  א ב,ז יהוה, מוריש ומעשיר; משפיל, אף-מרומם.  א ב,ח מקים מעפר דל, מאשפת ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכסא כבוד ינחלם:  כי ליהוה מצקי ארץ, וישת עליהם תבל.  א ב,ט רגלי חסידו ישמר, ורשעים בחשך ידמו:  כי-לא בכח, יגבר-איש.  א ב,י יהוה יחתו מריבו, עלו בשמים ירעם--יהוה, ידין אפסי-ארץ; ויתן-עז למלכו, וירם קרן משיחו.  {פ}

א ב,יא וילך אלקנה הרמתה, על-ביתו; והנער, היה משרת את-יהוה, את-פני, עלי הכהן.  א ב,יב ובני עלי, בני בליעל:  לא ידעו, את-יהוה.  א ב,יג ומשפט הכהנים, את-העם--כל-איש זבח זבח, ובא נער הכהן כבשל הבשר, והמזלג שלש השנים, בידו.  א ב,יד והכה בכיור או בדוד, או בקלחת או בפרור--כל אשר יעלה המזלג, יקח הכהן בו; ככה יעשו לכל-ישראל, הבאים שם בשלה.  א ב,טו גם, בטרם יקטרון את-החלב, ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח, תנה בשר לצלות לכהן; ולא-יקח ממך בשר מבשל, כי אם-חי.  א ב,טז ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח-לך, כאשר תאוה נפשך; ואמר לו (לא), כי עתה תתן--ואם-לא, לקחתי בחזקה.  א ב,יז ותהי חטאת הנערים גדולה מאד, את-פני יהוה:  כי נאצו האנשים, את מנחת יהוה.  א ב,יח ושמואל, משרת את-פני יהוה:  נער, חגור אפוד בד.  א ב,יט ומעיל קטן תעשה-לו אמו, והעלתה לו מימים ימימה--בעלותה, את-אישה, לזבח, את-זבח הימים.  א ב,כ וברך עלי את-אלקנה ואת-אשתו, ואמר ישם יהוה לך זרע מן-האשה הזאת, תחת השאלה, אשר שאל ליהוה; והלכו, למקומו.  א ב,כא כי-פקד יהוה את-חנה, ותהר ותלד שלשה-בנים ושתי בנות; ויגדל הנער שמואל, עם-יהוה.  {ס}

א ב,כב ועלי, זקן מאד; ושמע, את כל-אשר יעשון בניו לכל-ישראל, ואת אשר-ישכבון את-הנשים, הצבאות פתח אהל מועד.  א ב,כג ויאמר להם, למה תעשון כדברים האלה, אשר אנכי שמע את-דבריכם רעים, מאת כל-העם אלה.  א ב,כד אל, בני:  כי לוא-טובה השמעה אשר אנכי שמע, מעברים עם-יהוה.  א ב,כה אם-יחטא איש לאיש, ופללו אלהים, ואם ליהוה יחטא-איש, מי יתפלל-לו; ולא ישמעו לקול אביהם, כי-חפץ יהוה להמיתם.  א ב,כו והנער שמואל, הלך וגדל וטוב:  גם, עם-יהוה, וגם, עם-אנשים.  {פ}

א ב,כז ויבא איש-אלהים, אל-עלי; ויאמר אליו, כה אמר יהוה, הנגלה נגליתי אל-בית אביך, בהיותם במצרים לבית פרעה.  א ב,כח ובחר אתו מכל-שבטי ישראל לי, לכהן, לעלות על-מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד, לפני; ואתנה לבית אביך, את-כל-אשי בני ישראל.  א ב,כט למה תבעטו, בזבחי ובמנחתי, אשר צויתי, מעון; ותכבד את-בניך, ממני, להבריאכם מראשית כל-מנחת ישראל, לעמי.  א ב,ל לכן, נאם-יהוה אלהי ישראל, אמור אמרתי, ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד-עולם; ועתה נאם-יהוה חלילה לי, כי-מכבדי אכבד ובזי יקלו.  א ב,לא הנה, ימים באים, וגדעתי את-זרעך, ואת-זרע בית אביך--מהיות זקן, בביתך.  א ב,לב והבטת צר מעון, בכל אשר-ייטיב את-ישראל; ולא-יהיה זקן בביתך, כל-הימים.  א ב,לג ואיש, לא-אכרית לך מעם מזבחי, לכלות את-עיניך, ולאדיב את-נפשך; וכל-מרבית ביתך, ימותו אנשים.  א ב,לד וזה-לך האות, אשר יבא אל-שני בניך--אל-חפני, ופינחס:  ביום אחד, ימותו שניהם.  א ב,לה והקימתי לי כהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה; ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני-משיחי כל-הימים.  א ב,לו והיה, כל-הנותר בביתך, יבוא להשתחות לו, לאגורת כסף וככר-לחם; ואמר, ספחני נא אל-אחת הכהנות--לאכל פת-לחם.  {פ}

א ג,א והנער שמואל משרת את-יהוה, לפני עלי; ודבר-יהוה, היה יקר בימים ההם--אין חזון, נפרץ.  {ס}

א ג,ב ויהי ביום ההוא, ועלי שכב במקומו; ועינו החלו כהות, לא יוכל לראות.  א ג,ג ונר אלהים טרם יכבה, ושמואל שכב, בהיכל יהוה, אשר-שם ארון אלהים.  {פ}

א ג,ד ויקרא יהוה אל-שמואל, ויאמר הנני.  א ג,ה וירץ אל-עלי, ויאמר הנני כי-קראת לי, ויאמר לא-קראתי, שוב שכב; וילך, וישכב.  {ס}

א ג,ו ויסף יהוה, קרא עוד שמואל, ויקם שמואל וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויאמר לא-קראתי בני, שוב שכב.  א ג,ז ושמואל, טרם ידע את-יהוה; וטרם יגלה אליו, דבר-יהוה.  א ג,ח ויסף יהוה קרא-שמואל, בשלישת, ויקם וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויבן עלי, כי יהוה קרא לנער.  א ג,ט ויאמר עלי לשמואל, לך שכב, והיה אם-יקרא אליך, ואמרת דבר יהוה כי שמע עבדך; וילך שמואל, וישכב במקומו.  א ג,י ויבא יהוה ויתיצב, ויקרא כפעם-בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל דבר, כי שמע עבדך.  {פ}

א ג,יא ויאמר יהוה אל-שמואל, הנה אנכי עשה דבר בישראל:  אשר, כל-שמעו--תצלינה, שתי אזניו.  א ג,יב ביום ההוא אקים אל-עלי, את כל-אשר דברתי אל-ביתו--החל, וכלה.  א ג,יג והגדתי לו, כי-שפט אני את-ביתו עד-עולם--בעון אשר-ידע, כי-מקללים להם בניו, ולא כהה, בם.  א ג,יד ולכן נשבעתי, לבית עלי:  אם-יתכפר עון בית-עלי, בזבח ובמנחה--עד-עולם.  א ג,טו וישכב שמואל עד-הבקר, ויפתח את-דלתות בית-יהוה; ושמואל ירא, מהגיד את-המראה אל-עלי.  א ג,טז ויקרא עלי את-שמואל, ויאמר שמואל בני; ויאמר, הנני.  א ג,יז ויאמר, מה הדבר אשר דבר אליך--אל-נא תכחד, ממני:  כה יעשה-לך אלהים, וכה יוסיף, אם-תכחד ממני דבר, מכל-הדבר אשר-דבר אליך.  א ג,יח ויגד-לו שמואל את-כל-הדברים, ולא כחד ממנו; ויאמר--יהוה הוא, הטוב בעינו יעשה.  {פ}

א ג,יט ויגדל, שמואל; ויהוה היה עמו, ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה.  א ג,כ וידע, כל-ישראל, מדן, ועד-באר שבע:  כי נאמן שמואל, לנביא ליהוה.  {ס}

א ג,כא ויסף יהוה, להראה בשלה:  כי-נגלה יהוה אל-שמואל בשלו, בדבר יהוה.  {פ}

א ד,א ויהי דבר-שמואל, לכל-ישראל; ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה, ויחנו על-האבן העזר, ופלשתים, חנו באפק.  א ד,ב ויערכו פלשתים לקראת ישראל, ותטש המלחמה, וינגף ישראל, לפני פלשתים; ויכו במערכה בשדה, כארבעת אלפים איש.  א ד,ג ויבא העם, אל-המחנה, ויאמרו זקני ישראל, למה נגפנו יהוה היום לפני פלשתים; נקחה אלינו משלה, את-ארון ברית יהוה, ויבא בקרבנו, וישענו מכף איבינו.  א ד,ד וישלח העם, שלה, וישאו משם את ארון ברית-יהוה צבאות, ישב הכרבים; ושם שני בני-עלי, עם-ארון ברית האלהים--חפני, ופינחס.  א ד,ה ויהי, כבוא ארון ברית-יהוה אל-המחנה, וירעו כל-ישראל, תרועה גדולה; ותהם, הארץ.  א ד,ו וישמעו פלשתים, את-קול התרועה, ויאמרו, מה קול התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים; וידעו--כי ארון יהוה, בא אל-המחנה.  א ד,ז ויראו, הפלשתים--כי אמרו, בא אלהים אל-המחנה; ויאמרו אוי לנו, כי לא היתה כזאת אתמול שלשם.  א ד,ח אוי לנו--מי יצילנו, מיד האלהים האדירים האלה:  אלה הם האלהים, המכים את-מצרים בכל-מכה--במדבר.  א ד,ט התחזקו והיו לאנשים, פלשתים--פן תעבדו לעברים, כאשר עבדו לכם; והייתם לאנשים, ונלחמתם.  א ד,י וילחמו פלשתים, וינגף ישראל וינסו איש לאהליו, ותהי המכה, גדולה מאד; ויפל, מישראל, שלשים אלף, רגלי.  א ד,יא וארון אלהים, נלקח; ושני בני-עלי מתו, חפני ופינחס.  א ד,יב וירץ איש-בנימן מהמערכה, ויבא שלה ביום ההוא; ומדיו קרעים, ואדמה על-ראשו.  א ד,יג ויבוא, והנה עלי ישב על-הכסא יך (יד) דרך מצפה--כי-היה לבו חרד, על ארון האלהים; והאיש, בא להגיד בעיר, ותזעק, כל-העיר.  א ד,יד וישמע עלי, את-קול הצעקה, ויאמר, מה קול ההמון הזה; והאיש מהר, ויבא ויגד לעלי.  א ד,טו ועלי, בן-תשעים ושמנה שנה; ועיניו קמה, ולא יכול לראות.  א ד,טז ויאמר האיש אל-עלי, אנכי הבא מן-המערכה, ואני, מן-המערכה נסתי היום; ויאמר מה-היה הדבר, בני.  א ד,יז ויען המבשר ויאמר, נס ישראל לפני פלשתים, וגם מגפה גדולה, היתה בעם; וגם-שני בניך מתו, חפני ופינחס, וארון האלהים, נלקחה.  {פ}

א ד,יח ויהי כהזכירו את-ארון האלהים, ויפל מעל-הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת--כי-זקן האיש, וכבד; והוא שפט את-ישראל, ארבעים שנה.  א ד,יט וכלתו אשת-פינחס, הרה ללת, ותשמע את-השמועה אל-הלקח ארון האלהים, ומת חמיה ואישה; ותכרע ותלד, כי-נהפכו עליה צריה.  א ד,כ וכעת מותה, ותדברנה הנצבות עליה, אל-תיראי, כי בן ילדת; ולא ענתה, ולא-שתה לבה.  א ד,כא ותקרא לנער, איכבוד לאמר, גלה כבוד, מישראל; אל-הלקח ארון האלהים, ואל-חמיה ואישה.  א ד,כב ותאמר, גלה כבוד מישראל:  כי נלקח, ארון האלהים.  {פ}

א ה,א ופלשתים, לקחו, את, ארון האלהים; ויבאהו מאבן העזר, אשדודה.  א ה,ב ויקחו פלשתים את-ארון האלהים, ויבאו אתו בית דגון; ויציגו אתו, אצל דגון.  א ה,ג וישכמו אשדודים, ממחרת, והנה דגון נפל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה; ויקחו, את-דגון, וישבו אתו, למקומו.  א ה,ד וישכמו בבקר, ממחרת, והנה דגון נפל לפניו ארצה, לפני ארון יהוה; וראש דגון ושתי כפות ידיו, כרתות אל-המפתן--רק דגון, נשאר עליו.  א ה,ה על-כן לא-ידרכו כהני דגון וכל-הבאים בית-דגון, על-מפתן דגון--באשדוד:  עד, היום הזה.  {פ}

א ה,ו ותכבד יד-יהוה אל-האשדודים, וישמם; ויך אתם בעפלים (בטחרים), את-אשדוד ואת-גבוליה.  א ה,ז ויראו אנשי-אשדוד, כי-כן; ואמרו, לא-ישב ארון אלהי ישראל עמנו--כי-קשתה ידו עלינו, ועל דגון אלהינו.  א ה,ח וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים אליהם, ויאמרו מה-נעשה לארון אלהי ישראל, ויאמרו, גת יסב ארון אלהי ישראל; ויסבו, את-ארון אלהי ישראל.  {ס}

א ה,ט ויהי אחרי הסבו אתו, ותהי יד-יהוה בעיר מהומה גדולה מאד, ויך את-אנשי העיר, מקטן ועד-גדול; וישתרו להם, עפלים (טחרים).  א ה,י וישלחו את-ארון האלהים, עקרון; ויהי, כבוא ארון האלהים עקרון, ויזעקו העקרנים לאמר הסבו אלי את-ארון אלהי ישראל, להמיתני ואת-עמי.  א ה,יא וישלחו ויאספו את-כל-סרני פלשתים, ויאמרו שלחו את-ארון אלהי ישראל וישב למקומו, ולא-ימית אתי, ואת-עמי:  כי-היתה מהומת-מות בכל-העיר, כבדה מאד יד האלהים שם.  א ה,יב והאנשים אשר לא-מתו, הכו בעפלים (בטחרים); ותעל שועת העיר, השמים.  {ס}

א ו,א ויהי ארון-יהוה בשדה פלשתים, שבעה חדשים.  א ו,ב ויקראו פלשתים, לכהנים ולקסמים לאמר, מה-נעשה, לארון יהוה:  הודענו, במה נשלחנו למקומו.  {ס}

א ו,ג ויאמרו, אם-משלחים את-ארון אלהי ישראל אל-תשלחו אתו ריקם--כי-השב תשיבו לו, אשם; אז תרפאו ונודע לכם, למה לא-תסור ידו מכם.  א ו,ד ויאמרו, מה האשם אשר נשיב לו, ויאמרו מספר סרני פלשתים, חמשה עפלי (טחרי) זהב וחמשה עכברי זהב:  כי-מגפה אחת לכלם, ולסרניכם.  א ו,ה ועשיתם צלמי עפליכם (טחריכם) וצלמי עכבריכם, המשחיתם את-הארץ, ונתתם לאלהי ישראל, כבוד; אולי, יקל את-ידו מעליכם, ומעל אלהיכם, ומעל ארצכם.  א ו,ו ולמה תכבדו את-לבבכם, כאשר כבדו מצרים ופרעה את-לבם:  הלוא כאשר התעלל בהם, וישלחום וילכו.  א ו,ז ועתה, קחו ועשו עגלה חדשה אחת, ושתי פרות עלות, אשר לא-עלה עליהם על; ואסרתם את-הפרות בעגלה, והשיבתם בניהם מאחריהם הביתה.  א ו,ח ולקחתם את-ארון יהוה, ונתתם אתו אל-העגלה, ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם, תשימו בארגז מצדו; ושלחתם אתו, והלך.  א ו,ט וראיתם, אם-דרך גבולו יעלה בית שמש--הוא עשה לנו, את-הרעה הגדולה הזאת; ואם-לא, וידענו כי לא ידו נגעה בנו--מקרה הוא, היה לנו.  א ו,י ויעשו האנשים, כן, ויקחו שתי פרות עלות, ויאסרום בעגלה; ואת-בניהם, כלו בבית.  א ו,יא וישמו את-ארון יהוה, אל-העגלה; ואת הארגז, ואת עכברי הזהב, ואת, צלמי טחריהם.  א ו,יב וישרנה הפרות בדרך, על-דרך בית שמש, במסלה אחת הלכו הלך וגעו, ולא-סרו ימין ושמאול; וסרני פלשתים הלכים אחריהם, עד-גבול בית שמש.  א ו,יג ובית שמש, קצרים קציר-חטים בעמק; וישאו את-עיניהם, ויראו את-הארון, וישמחו, לראות.  א ו,יד והעגלה באה אל-שדה יהושע בית-השמשי, ותעמד שם, ושם, אבן גדולה; ויבקעו, את-עצי העגלה, ואת-הפרות, העלו עלה ליהוה.  {ס}

א ו,טו והלוים הורידו את-ארון יהוה, ואת-הארגז אשר-אתו אשר-בו כלי-זהב, וישמו, אל-האבן הגדולה; ואנשי בית-שמש, העלו עלות ויזבחו זבחים ביום ההוא--ליהוה.  א ו,טז וחמשה סרני-פלשתים, ראו; וישבו עקרון, ביום ההוא.  {ס}  א ו,יז ואלה טחרי הזהב, אשר השיבו פלשתים  {ר}
אשם ליהוה:  {ס}  לאשדוד אחד  {ס}  לעזה  {ר}
אחד,  {ס}  לאשקלון אחד,  {ס}  לגת  {ר}
אחד,  {ס}  לעקרון אחד.  {ס}  א ו,יח ועכברי  {ר}
הזהב, מספר כל-ערי פלשתים לחמשת הסרנים--מעיר מבצר, ועד כפר הפרזי; ועד אבל הגדולה, אשר הניחו עליה את ארון יהוה, עד היום הזה, בשדה יהושע בית השמשי.  א ו,יט ויך באנשי בית-שמש, כי ראו בארון יהוה, ויך בעם שבעים איש, חמשים אלף איש; ויתאבלו העם, כי-הכה יהוה בעם מכה גדולה.  א ו,כ ויאמרו, אנשי בית-שמש, מי יוכל לעמד, לפני יהוה האלהים הקדוש הזה; ואל-מי, יעלה מעלינו.  א ו,כא וישלחו, מלאכים, אל-יושבי קרית-יערים, לאמר:  השבו פלשתים, את-ארון יהוה--רדו, העלו אתו אליכם.  א ז,א ויבאו אנשי קרית יערים, ויעלו את-ארון יהוה, ויבאו אתו, אל-בית אבינדב בגבעה; ואת-אלעזר בנו קדשו, לשמר את-ארון יהוה.  {פ}

א ז,ב ויהי, מיום שבת הארון בקרית יערים, וירבו הימים, ויהיו עשרים שנה; וינהו כל-בית ישראל, אחרי יהוה.  {ס}

א ז,ג ויאמר שמואל, אל-כל-בית ישראל לאמר, אם-בכל-לבבכם אתם שבים אל-יהוה, הסירו את-אלהי הנכר מתוככם והעשתרות; והכינו לבבכם אל-יהוה ועבדהו לבדו, ויצל אתכם מיד פלשתים.  א ז,ד ויסירו בני ישראל, את-הבעלים ואת-העשתרת; ויעבדו את-יהוה, לבדו.  {פ}

א ז,ה ויאמר שמואל, קבצו את-כל-ישראל המצפתה; ואתפלל בעדכם, אל-יהוה.  א ז,ו ויקבצו המצפתה וישאבו-מים וישפכו לפני יהוה, ויצומו ביום ההוא, ויאמרו שם, חטאנו ליהוה; וישפט שמואל את-בני ישראל, במצפה.  א ז,ז וישמעו פלשתים, כי-התקבצו בני-ישראל המצפתה, ויעלו סרני-פלשתים, אל-ישראל; וישמעו בני ישראל, ויראו מפני פלשתים.  א ז,ח ויאמרו בני-ישראל, אל-שמואל, אל-תחרש ממנו, מזעק אל-יהוה אלהינו; וישענו, מיד פלשתים.  א ז,ט ויקח שמואל, טלה חלב אחד, ויעלה (ויעלהו) עולה כליל, ליהוה; ויזעק שמואל אל-יהוה בעד ישראל, ויענהו יהוה.  א ז,י ויהי שמואל, מעלה העולה, ופלשתים נגשו, למלחמה בישראל; וירעם יהוה בקול-גדול ביום ההוא על-פלשתים, ויהמם, וינגפו, לפני ישראל.  א ז,יא ויצאו אנשי ישראל, מן-המצפה, וירדפו, את-פלשתים; ויכום, עד-מתחת לבית כר.  א ז,יב ויקח שמואל אבן אחת, וישם בין-המצפה ובין השן, ויקרא את-שמה, אבן העזר; ויאמר, עד-הנה עזרנו יהוה.  א ז,יג ויכנעו, הפלשתים, ולא-יספו עוד, לבוא בגבול ישראל; ותהי יד-יהוה בפלשתים, כל ימי שמואל.  א ז,יד ותשבנה הערים אשר לקחו-פלשתים מאת ישראל לישראל, מעקרון ועד-גת, ואת-גבולן, הציל ישראל מיד פלשתים; ויהי שלום, בין ישראל ובין האמרי.  א ז,טו וישפט שמואל את-ישראל, כל ימי חייו.  א ז,טז והלך, מדי שנה בשנה, וסבב בית-אל, והגלגל והמצפה; ושפט, את-ישראל--את כל-המקומות, האלה.  א ז,יז ותשבתו הרמתה כי-שם ביתו, ושם שפט את-ישראל; ויבן-שם מזבח, ליהוה.  {פ}

א ח,א ויהי, כאשר זקן שמואל; וישם את-בניו שפטים, לישראל.  א ח,ב ויהי שם-בנו הבכור יואל, ושם משנהו אביה--שפטים, בבאר שבע.  א ח,ג ולא-הלכו בניו בדרכו, ויטו אחרי הבצע; ויקחו-שחד--ויטו, משפט.  {פ}

א ח,ד ויתקבצו, כל זקני ישראל; ויבאו אל-שמואל, הרמתה.  א ח,ה ויאמרו אליו, הנה אתה זקנת, ובניך, לא הלכו בדרכיך; עתה, שימה-לנו מלך לשפטנו--ככל-הגוים.  א ח,ו וירע הדבר, בעיני שמואל, כאשר אמרו, תנה-לנו מלך לשפטנו; ויתפלל שמואל, אל-יהוה.  {פ}

א ח,ז ויאמר יהוה, אל-שמואל, שמע בקול העם, לכל אשר-יאמרו אליך:  כי לא אתך מאסו, כי-אתי מאסו ממלך עליהם.  א ח,ח ככל-המעשים אשר-עשו, מיום העלתי אותם ממצרים ועד-היום הזה, ויעזבני, ויעבדו אלהים אחרים--כן המה עשים, גם-לך.  א ח,ט ועתה, שמע בקולם:  אך, כי-העד תעיד בהם, והגדת להם, משפט המלך אשר ימלך עליהם.  {ס}

א ח,י ויאמר שמואל, את כל-דברי יהוה, אל-העם, השאלים מאתו מלך.  {ס}

א ח,יא ויאמר--זה יהיה משפט המלך, אשר ימלך עליכם:  את-בניכם יקח, ושם לו במרכבתו ובפרשיו, ורצו, לפני מרכבתו.  א ח,יב ולשום לו, שרי אלפים ושרי חמשים; ולחרש חרישו ולקצר קצירו, ולעשות כלי-מלחמתו וכלי רכבו.  א ח,יג ואת-בנותיכם, יקח, לרקחות ולטבחות, ולאפות.  א ח,יד ואת-שדותיכם ואת-כרמיכם וזיתיכם, הטובים--יקח; ונתן, לעבדיו.  א ח,טו וזרעיכם וכרמיכם, יעשר; ונתן לסריסיו, ולעבדיו.  א ח,טז ואת-עבדיכם ואת-שפחותיכם ואת-בחוריכם הטובים, ואת-חמוריכם--יקח; ועשה, למלאכתו.  א ח,יז צאנכם, יעשר; ואתם, תהיו-לו לעבדים.  א ח,יח וזעקתם, ביום ההוא, מלפני מלככם, אשר בחרתם לכם; ולא-יענה יהוה אתכם, ביום ההוא.  א ח,יט וימאנו העם, לשמע בקול שמואל; ויאמרו לא, כי אם-מלך יהיה עלינו.  א ח,כ והיינו גם-אנחנו, ככל-הגוים; ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את-מלחמתנו.  א ח,כא וישמע שמואל, את כל-דברי העם; וידברם, באזני יהוה.  {פ}

א ח,כב ויאמר יהוה אל-שמואל שמע בקולם, והמלכת להם מלך; ויאמר שמואל אל-אנשי ישראל, לכו איש לעירו.  {פ}

א ט,א ויהי-איש מבן ימין (מבנימין), ושמו קיש בן-אביאל בן-צרור בן-בכורת בן-אפיח--בן-איש ימיני:  גבור, חיל.  א ט,ב ולו-היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל, טוב ממנו; משכמו ומעלה, גבה מכל-העם.  א ט,ג ותאבדנה, האתנות, לקיש, אבי שאול; ויאמר קיש אל-שאול בנו, קח-נא אתך את-אחד מהנערים, וקום לך, בקש את-האתנת.  א ט,ד ויעבר בהר-אפרים ויעבר בארץ-שלשה, ולא מצאו; ויעברו בארץ-שעלים ואין, ויעבר בארץ-ימיני ולא מצאו.  א ט,ה המה, באו בארץ צוף, ושאול אמר לנערו אשר-עמו, לכה ונשובה--פן-יחדל אבי מן-האתנות, ודאג לנו.  א ט,ו ויאמר לו, הנה-נא איש-אלהים בעיר הזאת, והאיש נכבד, כל אשר-ידבר בוא יבוא; עתה, נלכה שם--אולי יגיד לנו, את-דרכנו אשר-הלכנו עליה.  א ט,ז ויאמר שאול לנערו, והנה נלך ומה-נביא לאיש--כי הלחם אזל מכלינו, ותשורה אין-להביא לאיש האלהים:  מה, אתנו.  א ט,ח ויסף הנער, לענות את-שאול, ויאמר, הנה נמצא בידי רבע שקל כסף; ונתתי לאיש האלהים, והגיד לנו את-דרכנו.  א ט,ט לפנים בישראל, כה-אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים, לכו ונלכה, עד-הראה:  כי לנביא היום, יקרא לפנים הראה.  א ט,י ויאמר שאול לנערו טוב דברך, לכה נלכה; וילכו, אל-העיר, אשר-שם, איש האלהים.  א ט,יא המה, עלים במעלה העיר, והמה מצאו נערות, יצאות לשאב מים; ויאמרו להן, היש בזה הראה.  א ט,יב ותענינה אותם ותאמרנה יש, הנה לפניך; מהר עתה, כי היום בא לעיר--כי זבח היום לעם, בבמה.  א ט,יג כבאכם העיר כן תמצאון אתו בטרם יעלה הבמתה לאכל, כי לא-יאכל העם עד-באו--כי-הוא יברך הזבח, אחרי-כן יאכלו הקראים; ועתה עלו, כי-אתו כהיום תמצאון אתו.  א ט,יד ויעלו, העיר; המה, באים בתוך העיר, והנה שמואל יצא לקראתם, לעלות הבמה.  {ס}

א ט,טו ויהוה, גלה את-אזן שמואל, יום אחד, לפני בוא-שאול לאמר.  א ט,טז כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן, ומשחתו לנגיד על-עמי ישראל, והושיע את-עמי, מיד פלשתים:  כי ראיתי את-עמי, כי באה צעקתו אלי.  א ט,יז ושמואל, ראה את-שאול; ויהוה ענהו--הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצר בעמי.  א ט,יח ויגש שאול את-שמואל, בתוך השער; ויאמר הגידה-נא לי, אי-זה בית הראה.  א ט,יט ויען שמואל את-שאול, ויאמר אנכי הראה--עלה לפני הבמה, ואכלתם עמי היום; ושלחתיך בבקר, וכל אשר בלבבך אגיד לך.  א ט,כ ולאתנות האבדות לך, היום שלשת הימים--אל-תשם את-לבך להם, כי נמצאו; ולמי, כל-חמדת ישראל--הלוא לך, ולכל בית אביך.  {ס}

א ט,כא ויען שאול ויאמר, הלוא בן-ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצערה, מכל-משפחות שבטי בנימן; ולמה דברת אלי, כדבר הזה.  {ס}

א ט,כב ויקח שמואל את-שאול ואת-נערו, ויביאם לשכתה; ויתן להם מקום בראש הקרואים, והמה כשלשם איש.  א ט,כג ויאמר שמואל, לטבח, תנה את-המנה, אשר נתתי לך--אשר אמרתי אליך, שים אתה עמך.  א ט,כד וירם הטבח את-השוק והעליה וישם לפני שאול, ויאמר הנה הנשאר שים-לפניך אכל--כי למועד שמור-לך לאמר, העם קראתי; ויאכל שאול עם-שמואל, ביום ההוא.  א ט,כה וירדו מהבמה, העיר; וידבר עם-שאול, על-הגג.  א ט,כו וישכמו, ויהי כעלות השחר ויקרא שמואל אל-שאול הגג (הגגה) לאמר, קומה, ואשלחך; ויקם שאול, ויצאו שניהם הוא ושמואל--החוצה.  א ט,כז המה, יורדים בקצה העיר, ושמואל אמר אל-שאול אמר לנער ויעבר לפנינו, ויעבר; ואתה עמד כיום, ואשמיעך את-דבר אלהים.  {פ}

א י,א ויקח שמואל את-פך השמן, ויצק על-ראשו--וישקהו; ויאמר--הלוא כי-משחך יהוה על-נחלתו, לנגיד.  א י,ב בלכתך היום, מעמדי, ומצאת שני אנשים עם-קברת רחל בגבול בנימן, בצלצח; ואמרו אליך, נמצאו האתנות אשר הלכת לבקש, והנה נטש אביך את-דברי האתנות, ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני.  א י,ג וחלפת משם והלאה, ובאת עד-אלון תבור, ומצאוך שם שלשה אנשים, עלים אל-האלהים בית-אל; אחד נשא שלשה גדיים, ואחד נשא שלשת ככרות לחם, ואחד, נשא נבל-יין.  א י,ד ושאלו לך, לשלום; ונתנו לך שתי-לחם, ולקחת מידם.  א י,ה אחר כן, תבוא גבעת האלהים, אשר-שם, נצבי פלשתים; ויהי כבאך שם העיר, ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה, ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור, והמה מתנבאים.  א י,ו וצלחה עליך רוח יהוה, והתנבית עמם; ונהפכת, לאיש אחר.  א י,ז והיה, כי תבאינה (תבאנה) האתות האלה--לך:  עשה לך אשר תמצא ידך, כי האלהים עמך.  א י,ח וירדת לפני, הגלגל, והנה אנכי ירד אליך, להעלות עלות לזבח זבחי שלמים; שבעת ימים תוחל, עד-בואי אליך, והודעתי לך, את אשר תעשה.  א י,ט והיה, כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל, ויהפך-לו אלהים, לב אחר; ויבאו כל-האתות האלה, ביום ההוא.  {ס}

א י,י ויבאו שם הגבעתה, והנה חבל-נבאים לקראתו; ותצלח עליו רוח אלהים, ויתנבא בתוכם.  א י,יא ויהי, כל-יודעו מאתמול שלשם, ויראו, והנה עם-נבאים נבא:  {ס}  ויאמר העם איש אל-רעהו, מה-זה היה לבן-קיש--הגם שאול, בנביאים.  א י,יב ויען איש משם ויאמר, ומי אביהם; על-כן היתה למשל, הגם שאול בנבאים.  א י,יג ויכל, מהתנבות, ויבא, הבמה.  א י,יד ויאמר דוד שאול אליו ואל-נערו, אן הלכתם; ויאמר, לבקש את-האתנות, ונראה כי-אין, ונבוא אל-שמואל.  א י,טו ויאמר, דוד שאול:  הגידה-נא לי, מה-אמר לכם שמואל.  א י,טז ויאמר שאול, אל-דודו, הגד הגיד לנו, כי נמצאו האתנות; ואת-דבר המלוכה לא-הגיד לו, אשר אמר שמואל.  {פ}

א י,יז ויצעק שמואל את-העם, אל-יהוה המצפה.  א י,יח ויאמר אל-בני ישראל,  {פ}
 
כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אנכי העליתי את-ישראל, ממצרים; ואציל אתכם, מיד מצרים, ומיד כל-הממלכות, הלחצים אתכם.  א י,יט ואתם היום מאסתם את-אלהיכם, אשר-הוא מושיע לכם מכל-רעותיכם וצרתיכם, ותאמרו לו, כי-מלך תשים עלינו; ועתה, התיצבו לפני יהוה, לשבטיכם, ולאלפיכם.  א י,כ ויקרב שמואל, את כל-שבטי ישראל; וילכד, שבט בנימן.  א י,כא ויקרב את-שבט בנימן, למשפחתו, ותלכד, משפחת המטרי; וילכד שאול בן-קיש, ויבקשהו ולא נמצא.  א י,כב וישאלו-עוד, ביהוה, הבא עוד, הלם איש;  {ס}  ויאמר יהוה, הנה-הוא נחבא אל-הכלים.  א י,כג וירצו ויקחהו משם, ויתיצב בתוך העם; ויגבה, מכל-העם, משכמו, ומעלה.  א י,כד ויאמר שמואל אל-כל-העם, הראיתם אשר בחר-בו יהוה, כי אין כמהו, בכל-העם; וירעו כל-העם ויאמרו, יחי המלך.  {ס}

א י,כה וידבר שמואל אל-העם, את משפט המלכה, ויכתב בספר, וינח לפני יהוה; וישלח שמואל את-כל-העם, איש לביתו.  א י,כו וגם-שאול--הלך לביתו, גבעתה; וילכו עמו--החיל, אשר-נגע אלהים בלבם.  א י,כז ובני בליעל אמרו, מה-ישענו זה, ויבזהו, ולא-הביאו לו מנחה; ויהי, כמחריש.  {פ}

א יא,א ויעל, נחש העמוני, ויחן, על-יביש גלעד; ויאמרו כל-אנשי יביש, אל-נחש, כרת-לנו ברית, ונעבדך.  א יא,ב ויאמר אליהם, נחש העמוני, בזאת אכרת לכם, בנקור לכם כל-עין ימין; ושמתיה חרפה, על-כל-ישראל.  א יא,ג ויאמרו אליו זקני יביש, הרף לנו שבעת ימים, ונשלחה מלאכים, בכל גבול ישראל; ואם-אין מושיע אתנו, ויצאנו אליך.  א יא,ד ויבאו המלאכים גבעת שאול, וידברו הדברים באזני העם; וישאו כל-העם את-קולם, ויבכו.  א יא,ה והנה שאול, בא אחרי הבקר מן-השדה, ויאמר שאול, מה-לעם כי יבכו; ויספרו-לו--את-דברי, אנשי יביש.  א יא,ו ותצלח רוח-אלהים על-שאול, בשמעו (כשמעו) את-הדברים האלה; ויחר אפו, מאד.  א יא,ז ויקח צמד בקר וינתחהו, וישלח בכל-גבול ישראל ביד המלאכים לאמר, אשר איננו יצא אחרי שאול ואחר שמואל, כה יעשה לבקרו; ויפל פחד-יהוה על-העם, ויצאו כאיש אחד.  א יא,ח ויפקדם, בבזק; ויהיו בני-ישראל שלש מאות אלף, ואיש יהודה שלשים אלף.  א יא,ט ויאמרו למלאכים הבאים, כה תאמרון לאיש יביש גלעד, מחר תהיה-לכם תשועה, בחם (כחם) השמש; ויבאו המלאכים, ויגידו לאנשי יביש--וישמחו.  א יא,י ויאמרו אנשי יביש, מחר נצא אליכם; ועשיתם לנו, ככל-הטוב בעיניכם.  {ס}

א יא,יא ויהי ממחרת, וישם שאול את-העם שלשה ראשים, ויבאו בתוך-המחנה באשמרת הבקר, ויכו את-עמון עד-חם היום; ויהי הנשארים ויפצו, ולא נשארו-בם שנים יחד.  א יא,יב ויאמר העם, אל-שמואל, מי האמר, שאול ימלך עלינו:  תנו האנשים, ונמיתם.  א יא,יג ויאמר שאול, לא-יומת איש ביום הזה:  כי היום עשה-יהוה תשועה, בישראל.  א יא,יד ויאמר שמואל אל-העם, לכו ונלכה הגלגל; ונחדש שם, המלוכה.  א יא,טו וילכו כל-העם הגלגל, וימלכו שם את-שאול לפני יהוה בגלגל, ויזבחו-שם זבחים שלמים, לפני יהוה; וישמח שם שאול וכל-אנשי ישראל, עד-מאד.  {פ}

א יב,א ויאמר שמואל, אל-כל-ישראל, הנה שמעתי בקלכם, לכל אשר-אמרתם לי; ואמליך עליכם, מלך.  א יב,ב ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם, ואני זקנתי ושבתי, ובני, הנם אתכם; ואני התהלכתי לפניכם, מנערי עד-היום הזה.  א יב,ג הנני ענו בי נגד יהוה ונגד משיחו, את-שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת-מי עשקתי את-מי רצותי, ומיד-מי לקחתי כפר, ואעלים עיני בו; ואשיב, לכם.  א יב,ד ויאמרו, לא עשקתנו ולא רצותנו; ולא-לקחת מיד-איש, מאומה.  א יב,ה ויאמר אליהם עד יהוה בכם, ועד משיחו היום הזה--כי לא מצאתם בידי, מאומה; ויאמר, עד.  {פ}

א יב,ו ויאמר שמואל, אל-העם:  יהוה, אשר עשה את-משה ואת-אהרן, ואשר העלה את-אבתיכם, מארץ מצרים.  א יב,ז ועתה, התיצבו ואשפטה אתכם--לפני יהוה:  את כל-צדקות יהוה, אשר-עשה אתכם ואת-אבותיכם.  א יב,ח כאשר-בא יעקב, מצרים--ויזעקו אבותיכם, אל-יהוה, וישלח יהוה את-משה ואת-אהרן ויוציאו את-אבתיכם ממצרים, וישבום במקום הזה.  א יב,ט וישכחו, את-יהוה אלהיהם; וימכר אתם ביד סיסרא שר-צבא חצור וביד-פלשתים, וביד מלך מואב, וילחמו, בם.  א יב,י ויזעקו אל-יהוה, ויאמר (ויאמרו) חטאנו, כי עזבנו את-יהוה, ונעבד את-הבעלים ואת-העשתרות; ועתה, הצילנו מיד איבינו--ונעבדך.  א יב,יא וישלח יהוה את-ירבעל ואת-בדן, ואת-יפתח ואת-שמואל; ויצל אתכם מיד איביכם, מסביב, ותשבו, בטח.  א יב,יב ותראו, כי-נחש מלך בני-עמון בא עליכם, ותאמרו לי, לא כי-מלך ימלך עלינו:  ויהוה אלהיכם, מלככם.  א יב,יג ועתה, הנה המלך אשר בחרתם--אשר שאלתם; והנה נתן יהוה עליכם, מלך.  א יב,יד אם-תיראו את-יהוה, ועבדתם אתו ושמעתם בקולו, ולא תמרו, את-פי יהוה--והיתם גם-אתם, וגם-המלך אשר מלך עליכם, אחר, יהוה אלהיכם.  א יב,טו ואם-לא תשמעו בקול יהוה, ומריתם את-פי יהוה--והיתה יד-יהוה בכם, ובאבתיכם.  א יב,טז גם-עתה התיצבו וראו, את-הדבר הגדול הזה, אשר יהוה, עשה לעיניכם.  א יב,יז הלוא קציר-חטים, היום--אקרא אל-יהוה, ויתן קלות ומטר; ודעו וראו, כי-רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני יהוה, לשאול לכם, מלך.  {ס}

א יב,יח ויקרא שמואל אל-יהוה, ויתן יהוה קלת ומטר ביום ההוא; ויירא כל-העם מאד את-יהוה, ואת-שמואל.  א יב,יט ויאמרו כל-העם אל-שמואל, התפלל בעד-עבדיך אל-יהוה אלהיך--ואל-נמות:  כי-יספנו על-כל-חטאתינו רעה, לשאל לנו מלך.  א יב,כ ויאמר שמואל אל-העם, אל-תיראו--אתם עשיתם, את כל-הרעה הזאת; אך, אל-תסורו מאחרי יהוה, ועבדתם את-יהוה, בכל-לבבכם.  א יב,כא ולא, תסורו:  כי אחרי התהו, אשר לא-יועילו ולא יצילו--כי-תהו המה.  א יב,כב כי לא-יטש יהוה, את-עמו--בעבור, שמו הגדול:  כי הואיל יהוה, לעשות אתכם לו לעם.  א יב,כג גם אנכי, חלילה לי מחטא ליהוה--מחדל, להתפלל בעדכם; והוריתי אתכם, בדרך הטובה והישרה.  א יב,כד אך יראו את-יהוה, ועבדתם אתו באמת--בכל-לבבכם:  כי ראו, את אשר-הגדל עמכם.  א יב,כה ואם-הרע, תרעו--גם-אתם גם-מלככם, תספו.  {פ}

א יג,א בן-שנה, שאול במלכו; ושתי שנים, מלך על-ישראל.  א יג,ב ויבחר-לו שאול שלשת אלפים, מישראל, ויהיו עם-שאול אלפים במכמש ובהר בית-אל, ואלף היו עם-יונתן בגבעת בנימין; ויתר העם, שלח איש לאהליו.  א יג,ג ויך יונתן, את נציב פלשתים אשר בגבע, וישמעו, פלשתים; ושאול תקע בשופר בכל-הארץ לאמר, ישמעו העברים.  א יג,ד וכל-ישראל שמעו לאמר, הכה שאול את-נציב פלשתים, וגם-נבאש ישראל, בפלשתים; ויצעקו העם אחרי שאול, הגלגל.  א יג,ה ופלשתים נאספו להלחם עם-ישראל, שלשים אלף רכב וששת אלפים פרשים, ועם, כחול אשר על-שפת-הים לרב; ויעלו ויחנו במכמש, קדמת בית און.  א יג,ו ואיש ישראל ראו כי צר-לו, כי נגש העם; ויתחבאו העם, במערות ובחוחים ובסלעים, ובצרחים, ובברות.  א יג,ז ועברים, עברו את-הירדן, ארץ גד, וגלעד; ושאול עודנו בגלגל, וכל-העם חרדו אחריו.  א יג,ח וייחל (ויוחל) שבעת ימים, למועד אשר שמואל, ולא-בא שמואל, הגלגל; ויפץ העם, מעליו.  א יג,ט ויאמר שאול--הגשו אלי, העלה והשלמים; ויעל, העלה.  א יג,י ויהי, ככלתו להעלות העלה, והנה שמואל, בא; ויצא שאול לקראתו, לברכו.  א יג,יא ויאמר שמואל, מה עשית; ויאמר שאול כי-ראיתי כי-נפץ העם מעלי, ואתה לא-באת למועד הימים, ופלשתים, נאספים מכמש.  א יג,יב ואמר, עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל, ופני יהוה, לא חליתי; ואתאפק, ואעלה העלה.  {ס}

א יג,יג ויאמר שמואל אל-שאול, נסכלת:  לא שמרת, את-מצות יהוה אלהיך אשר צוך, כי עתה הכין יהוה את-ממלכתך אל-ישראל, עד-עולם.  א יג,יד ועתה, ממלכתך לא-תקום:  בקש יהוה לו איש כלבבו, ויצוהו יהוה לנגיד על-עמו--כי לא שמרת, את אשר-צוך יהוה.  {ס}

א יג,טו ויקם שמואל, ויעל מן-הגלגל--גבעת בנימן; ויפקד שאול, את-העם הנמצאים עמו, כשש מאות, איש.  א יג,טז ושאול ויונתן בנו, והעם הנמצא עמם, ישבים, בגבע בנימן; ופלשתים, חנו במכמש.  א יג,יז ויצא המשחית ממחנה פלשתים, שלשה ראשים:  הראש אחד יפנה אל-דרך עפרה, אל-ארץ שועל.  א יג,יח והראש אחד יפנה, דרך בית חרון; והראש אחד יפנה דרך הגבול, הנשקף על-גי הצבעים המדברה.  {ס}

א יג,יט וחרש לא ימצא, בכל ארץ ישראל:  כי-אמר (אמרו) פלשתים--פן יעשו העברים, חרב או חנית.  א יג,כ וירדו כל-ישראל, הפלשתים--ללטוש איש את-מחרשתו ואת-אתו, ואת-קרדמו, ואת, מחרשתו.  א יג,כא והיתה הפצירה פים, למחרשת ולאתים, ולשלש קלשון, ולהקרדמים; ולהציב, הדרבן.  א יג,כב והיה, ביום מלחמת, ולא נמצא חרב וחנית ביד כל-העם, אשר את-שאול ואת-יונתן; ותמצא לשאול, וליונתן בנו.  א יג,כג ויצא מצב פלשתים, אל-מעבר מכמש.  {ס}

א יד,א ויהי היום, ויאמר יונתן בן-שאול אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה אל-מצב פלשתים, אשר מעבר הלז; ולאביו, לא הגיד.  א יד,ב ושאול, יושב בקצה הגבעה, תחת הרמון, אשר במגרון; והעם אשר עמו, כשש מאות איש.  א יד,ג ואחיה בן-אחטוב אחי איכבוד בן-פינחס בן-עלי כהן יהוה, בשלו--נשא אפוד; והעם לא ידע, כי הלך יונתן.  א יד,ד ובין המעברות, אשר בקש יונתן לעבר על-מצב פלשתים--שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה; ושם האחד בוצץ, ושם האחד סנה.  א יד,ה השן האחד מצוק מצפון, מול מכמש; והאחד מנגב, מול גבע.  {ס}

א יד,ו ויאמר יהונתן אל-הנער נשא כליו, לכה ונעברה אל-מצב הערלים האלה--אולי יעשה יהוה, לנו:  כי אין ליהוה מעצור, להושיע ברב או במעט.  א יד,ז ויאמר לו נשא כליו, עשה כל-אשר בלבבך; נטה לך, הנני עמך כלבבך.  {ס}

א יד,ח ויאמר, יהונתן, הנה אנחנו עברים, אל-האנשים; ונגלינו, אליהם.  א יד,ט אם-כה יאמרו, אלינו, דמו, עד-הגיענו אליכם--ועמדנו תחתינו, ולא נעלה אליהם.  א יד,י ואם-כה יאמרו עלו עלינו, ועלינו--כי-נתנם יהוה, בידנו:  וזה-לנו, האות.  א יד,יא ויגלו שניהם, אל-מצב פלשתים; ויאמרו פלשתים--הנה עברים יצאים, מן-החרים אשר התחבאו-שם.  א יד,יב ויענו אנשי המצבה את-יונתן ואת-נשא כליו, ויאמרו עלו אלינו, ונודיעה אתכם, דבר;  {פ}
 
ויאמר יונתן אל-נשא כליו, עלה אחרי--כי-נתנם יהוה, ביד ישראל.  א יד,יג ויעל יונתן, על-ידיו ועל-רגליו, ונשא כליו, אחריו; ויפלו לפני יונתן, ונשא כליו ממותת אחריו.  א יד,יד ותהי המכה הראשנה, אשר הכה יונתן ונשא כליו--כעשרים איש:  כבחצי מענה, צמד שדה.  א יד,טו ותהי חרדה במחנה בשדה, ובכל-העם--המצב והמשחית, חרדו גם-המה; ותרגז הארץ, ותהי לחרדת אלהים.  א יד,טז ויראו הצפים לשאול, בגבעת בנימן; והנה ההמון נמוג, וילך והלם.  {פ}

א יד,יז ויאמר שאול, לעם אשר אתו, פקדו-נא וראו, מי הלך מעמנו; ויפקדו, והנה אין יונתן ונשא כליו.  א יד,יח ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים:  כי-היה ארון האלהים, ביום ההוא--ובני ישראל.  א יד,יט ויהי, עד דבר שאול אל-הכהן, וההמון אשר במחנה פלשתים, וילך הלוך ורב;  {פ}
 
ויאמר שאול אל-הכהן, אסף ידך.  א יד,כ ויזעק שאול, וכל-העם אשר אתו, ויבאו, עד-המלחמה; והנה היתה חרב איש, ברעהו--מהומה, גדולה מאד.  א יד,כא והעברים, היו לפלשתים כאתמול שלשום, אשר עלו עמם במחנה, סביב; וגם-המה, להיות עם-ישראל, אשר עם-שאול, ויונתן.  א יד,כב וכל איש ישראל המתחבאים בהר-אפרים, שמעו, כי-נסו, פלשתים; וידבקו גם-המה אחריהם, במלחמה.  א יד,כג ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל; והמלחמה--עברה, את-בית און.  א יד,כד ואיש-ישראל נגש, ביום ההוא; ויאל שאול את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם עד-הערב ונקמתי מאיבי, ולא-טעם כל-העם, לחם.  {ס}

א יד,כה וכל-הארץ, באו ביער; ויהי דבש, על-פני השדה.  א יד,כו ויבא העם אל-היער, והנה הלך דבש; ואין-משיג ידו אל-פיו, כי-ירא העם את-השבעה.  א יד,כז ויונתן לא-שמע, בהשביע אביו את-העם, וישלח את-קצה המטה אשר בידו, ויטבל אותה ביערת הדבש; וישב ידו אל-פיו, ותראנה (ותארנה) עיניו.  א יד,כח ויען איש מהעם ויאמר, השבע השביע אביך את-העם לאמר, ארור האיש אשר-יאכל לחם, היום; ויעף, העם.  א יד,כט ויאמר, יונתן, עכר אבי, את-הארץ:  ראו-נא, כי-ארו עיני--כי טעמתי, מעט דבש הזה.  א יד,ל אף, כי לוא אכל אכל היום העם, משלל איביו, אשר מצא:  כי עתה לא-רבתה מכה, בפלשתים.  א יד,לא ויכו ביום ההוא, בפלשתים, ממכמש, אילנה; ויעף העם, מאד.  א יד,לב ויעש (ויעט) העם אל-שלל (השלל), ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו-ארצה; ויאכל העם, על-הדם.  א יד,לג ויגידו לשאול לאמר, הנה העם חטאים ליהוה לאכל על-הדם; ויאמר בגדתם, גלו-אלי היום אבן גדולה.  א יד,לד ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו, ושחטתם בזה ואכלתם, ולא-תחטאו ליהוה, לאכל אל-הדם; ויגשו כל-העם איש שורו בידו, הלילה--וישחטו-שם.  א יד,לה ויבן שאול מזבח, ליהוה; אתו החל, לבנות מזבח ליהוה.  {פ}

א יד,לו ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד-אור הבקר, ולא-נשאר בהם איש, ויאמרו, כל-הטוב בעיניך עשה;  {ס}  ויאמר, הכהן, נקרבה הלם, אל-האלהים.  א יד,לז וישאל שאול, באלהים, הארד אחרי פלשתים, התתנם ביד ישראל; ולא ענהו, ביום ההוא.  א יד,לח ויאמר שאול--גשו הלם, כל פנות העם; ודעו וראו--במה היתה החטאת הזאת, היום.  א יד,לט כי חי-יהוה, המושיע את-ישראל--כי אם-ישנו ביונתן בני, כי מות ימות; ואין ענהו, מכל-העם.  א יד,מ ויאמר אל-כל-ישראל, אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני, נהיה לעבר אחד; ויאמרו העם אל-שאול, הטוב בעיניך עשה.  {ס}

א יד,מא ויאמר שאול, אל-יהוה אלהי ישראל--הבה תמים; וילכד יונתן ושאול, והעם יצאו.  א יד,מב ויאמר שאול--הפילו, ביני ובין יונתן בני; וילכד, יונתן.  א יד,מג ויאמר שאול אל-יונתן, הגידה לי מה עשיתה; ויגד-לו יונתן, ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר-בידי מעט דבש--הנני אמות.  {ס}

א יד,מד ויאמר שאול, כה-יעשה אלהים וכה יוסף:  כי-מות תמות, יונתן.  א יד,מה ויאמר העם אל-שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל--חלילה חי-יהוה אם-יפל משערת ראשו ארצה, כי-עם-אלהים עשה היום הזה; ויפדו העם את-יונתן, ולא-מת.  {ס}

א יד,מו ויעל שאול, מאחרי פלשתים; ופלשתים, הלכו למקומם.  א יד,מז ושאול לכד המלוכה, על-ישראל; וילחם סביב בכל-איביו במואב ובבני-עמון ובאדום ובמלכי צובה, ובפלשתים, ובכל אשר-יפנה, ירשיע.  א יד,מח ויעש חיל, ויך את-עמלק; ויצל את-ישראל, מיד שסהו.  {פ}

א יד,מט ויהיו בני שאול, יונתן וישוי ומלכישוע; ושם, שתי בנתיו--שם הבכירה מרב, ושם הקטנה מיכל.  א יד,נ ושם אשת שאול, אחינעם בת-אחימעץ; ושם שר-צבאו אבינר, בן-נר דוד שאול.  א יד,נא וקיש אבי-שאול ונר אבי-אבנר, בן-אביאל.  {ס}

א יד,נב ותהי המלחמה חזקה על-פלשתים, כל ימי שאול; וראה שאול כל-איש גבור, וכל-בן-חיל, ויאספהו, אליו.  {פ}

א טו,א ויאמר שמואל, אל-שאול, אתי שלח יהוה למשחך למלך, על-עמו על-ישראל; ועתה שמע, לקול דברי יהוה.  {ס}

א טו,ב כה אמר, יהוה צבאות, פקדתי, את אשר-עשה עמלק לישראל--אשר-שם לו בדרך, בעלתו ממצרים.  א טו,ג עתה לך והכיתה את-עמלק, והחרמתם את-כל-אשר-לו, ולא תחמל, עליו; והמתה מאיש עד-אשה, מעלל ועד-יונק, משור ועד-שה, מגמל ועד-חמור.  {ס}

א טו,ד וישמע שאול, את-העם, ויפקדם בטלאים, מאתים אלף רגלי; ועשרת אלפים, את-איש יהודה.  א טו,ה ויבא שאול, עד-עיר עמלק; וירב, בנחל.  א טו,ו ויאמר שאול אל-הקיני לכו סרו רדו מתוך עמלקי, פן-אספך עמו, ואתה עשיתה חסד עם-כל-בני ישראל, בעלותם ממצרים; ויסר קיני, מתוך עמלק.  א טו,ז ויך שאול, את-עמלק, מחוילה בואך שור, אשר על-פני מצרים.  א טו,ח ויתפש את-אגג מלך-עמלק, חי; ואת-כל-העם, החרים לפי-חרב.  א טו,ט ויחמל שאול והעם על-אגג, ועל-מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל-הכרים ועל-כל-הטוב, ולא אבו, החרימם; וכל-המלאכה נמבזה ונמס, אתה החרימו.  {פ}

א טו,י ויהי, דבר-יהוה, אל-שמואל, לאמר.  א טו,יא נחמתי, כי-המלכתי את-שאול למלך--כי-שב מאחרי, ואת-דברי לא הקים; ויחר, לשמואל, ויזעק אל-יהוה, כל-הלילה.  א טו,יב וישכם שמואל לקראת שאול, בבקר; ויגד לשמואל לאמר, בא-שאול הכרמלה והנה מציב לו יד, ויסב ויעבר, וירד הגלגל.  א טו,יג ויבא שמואל, אל-שאול; ויאמר לו שאול, ברוך אתה ליהוה--הקימתי, את-דבר יהוה.  א טו,יד ויאמר שמואל, ומה קול-הצאן הזה באזני, וקול הבקר, אשר אנכי שמע.  א טו,טו ויאמר שאול מעמלקי הביאום, אשר חמל העם על-מיטב הצאן והבקר, למען זבח, ליהוה אלהיך; ואת-היותר, החרמנו.  {פ}

א טו,טז ויאמר שמואל, אל-שאול, הרף ואגידה לך, את אשר דבר יהוה אלי הלילה; ויאמרו (ויאמר) לו, דבר.  {ס}

א טו,יז ויאמר שמואל--הלוא אם-קטן אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה; וימשחך יהוה למלך, על-ישראל.  א טו,יח וישלחך יהוה, בדרך; ויאמר, לך והחרמתה את-החטאים את-עמלק, ונלחמת בו, עד כלותם אתם.  א טו,יט ולמה לא-שמעת, בקול יהוה; ותעט, אל-השלל, ותעש הרע, בעיני יהוה.  {ס}

א טו,כ ויאמר שאול אל-שמואל, אשר שמעתי בקול יהוה, ואלך, בדרך אשר-שלחני יהוה; ואביא, את-אגג מלך עמלק, ואת-עמלק, החרמתי.  א טו,כא ויקח העם מהשלל צאן ובקר, ראשית החרם, לזבח ליהוה אלהיך, בגלגל.  {ס}

א טו,כב ויאמר שמואל, החפץ ליהוה בעלות וזבחים, כשמע, בקול יהוה:  הנה שמע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים.  א טו,כג כי חטאת-קסם מרי, ואון ותרפים הפצר:  יען, מאסת את-דבר יהוה, וימאסך, ממלך.  {ס}

א טו,כד ויאמר שאול אל-שמואל חטאתי, כי-עברתי את-פי-יהוה ואת-דבריך:  כי יראתי את-העם, ואשמע בקולם.  א טו,כה ועתה, שא נא את-חטאתי; ושוב עמי, ואשתחוה ליהוה.  א טו,כו ויאמר שמואל אל-שאול, לא אשוב עמך:  כי מאסתה, את-דבר יהוה, וימאסך יהוה, מהיות מלך על-ישראל.  {ס}

א טו,כז ויסב שמואל, ללכת; ויחזק בכנף-מעילו, ויקרע.  {ס}

א טו,כח ויאמר אליו, שמואל, קרע יהוה את-ממלכות ישראל מעליך, היום; ונתנה, לרעך הטוב ממך.  {ס}

א טו,כט וגם נצח ישראל, לא ישקר ולא ינחם:  כי לא אדם הוא, להנחם.  א טו,ל ויאמר חטאתי--עתה כבדני נא נגד זקני-עמי, ונגד ישראל; ושוב עמי, והשתחויתי ליהוה אלהיך.  א טו,לא וישב שמואל, אחרי שאול; וישתחו שאול, ליהוה.  {ס}

א טו,לב ויאמר שמואל, הגישו אלי את-אגג מלך עמלק, וילך אליו, אגג מעדנת; ויאמר אגג, אכן סר מר-המות.  {ס}

א טו,לג ויאמר שמואל--כאשר שכלה נשים חרבך, כן-תשכל מנשים אמך; וישסף שמואל את-אגג לפני יהוה, בגלגל.  {ס}

א טו,לד וילך שמואל, הרמתה; ושאול עלה אל-ביתו, גבעת שאול.  א טו,לה ולא-יסף שמואל לראות את-שאול, עד-יום מותו, כי-התאבל שמואל, אל-שאול; ויהוה נחם, כי-המליך את-שאול על-ישראל.  {פ}

א טז,א ויאמר יהוה אל-שמואל, עד-מתי אתה מתאבל אל-שאול, ואני מאסתיו, ממלך על-ישראל; מלא קרנך שמן, ולך אשלחך אל-ישי בית-הלחמי--כי-ראיתי בבניו לי, מלך.  א טז,ב ויאמר שמואל איך אלך, ושמע שאול והרגני; ויאמר יהוה, עגלת בקר תקח בידך, ואמרת, לזבח ליהוה באתי.  א טז,ג וקראת לישי, בזבח; ואנכי, אודיעך את אשר-תעשה, ומשחת לי, את אשר-אמר אליך.  א טז,ד ויעש שמואל, את אשר דבר יהוה, ויבא, בית לחם; ויחרדו זקני העיר, לקראתו, ויאמר, שלם בואך.  א טז,ה ויאמר שלום, לזבח ליהוה באתי, התקדשו, ובאתם אתי בזבח; ויקדש את-ישי ואת-בניו, ויקרא להם לזבח.  א טז,ו ויהי בבואם, וירא את-אליאב; ויאמר, אך נגד יהוה משיחו.  {ס}

א טז,ז ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבה קומתו--כי מאסתיהו:  כי לא, אשר יראה האדם--כי האדם יראה לעינים, ויהוה יראה ללבב.  א טז,ח ויקרא ישי אל-אבינדב, ויעברהו לפני שמואל; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה.  א טז,ט ויעבר ישי, שמה; ויאמר, גם-בזה לא-בחר יהוה.  א טז,י ויעבר ישי שבעת בניו, לפני שמואל; ויאמר שמואל אל-ישי, לא-בחר יהוה באלה.  א טז,יא ויאמר שמואל אל-ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רעה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסב עד-באו פה.  א טז,יב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עינים וטוב ראי;  {פ}
 
ויאמר יהוה קום משחהו, כי-זה הוא.  א טז,יג ויקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אתו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יהוה אל-דוד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתה.  א טז,יד ורוח יהוה סרה, מעם שאול; ובעתתו רוח-רעה, מאת יהוה.  א טז,טו ויאמרו עבדי-שאול, אליו:  הנה-נא רוח-אלהים רעה, מבעתך.  א טז,טז יאמר-נא אדננו, עבדיך לפניך--יבקשו, איש ידע מנגן בכנור; והיה, בהיות עליך רוח-אלהים רעה--ונגן בידו, וטוב לך.  {פ}

א טז,יז ויאמר שאול, אל-עבדיו:  ראו-נא לי, איש מיטיב לנגן, והביאותם, אלי.  א טז,יח ויען אחד מהנערים ויאמר, הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש תאר; ויהוה, עמו.  א טז,יט וישלח שאול מלאכים, אל-ישי; ויאמר, שלחה אלי את-דוד בנך אשר בצאן.  א טז,כ ויקח ישי חמור לחם, ונאד יין, וגדי עזים, אחד; וישלח ביד-דוד בנו, אל-שאול.  א טז,כא ויבא דוד אל-שאול, ויעמד לפניו; ויאהבהו מאד, ויהי-לו נשא כלים.  א טז,כב וישלח שאול, אל-ישי לאמר:  יעמד-נא דוד לפני, כי-מצא חן בעיני.  א טז,כג והיה, בהיות רוח-אלהים אל-שאול, ולקח דוד את-הכנור, ונגן בידו; ורוח לשאול וטוב לו, וסרה מעליו רוח הרעה.  {פ}

א יז,א ויאספו פלשתים את-מחניהם, למלחמה, ויאספו, שכה אשר ליהודה; ויחנו בין-שוכה ובין-עזקה, באפס דמים.  א יז,ב ושאול ואיש-ישראל נאספו, ויחנו בעמק האלה; ויערכו מלחמה, לקראת פלשתים.  א יז,ג ופלשתים עמדים אל-ההר, מזה, וישראל עמדים אל-ההר, מזה; והגיא, ביניהם.  א יז,ד ויצא איש-הבנים ממחנות פלשתים, גלית שמו מגת:  גבהו, שש אמות וזרת.  א יז,ה וכובע נחשת על-ראשו, ושריון קשקשים הוא לבוש; ומשקל, השריון--חמשת-אלפים שקלים, נחשת.  א יז,ו ומצחת נחשת, על-רגליו; וכידון נחשת, בין כתפיו.  א יז,ז וחץ (ועץ) חניתו, כמנור ארגים, ולהבת חניתו, שש-מאות שקלים ברזל; ונשא הצנה, הלך לפניו.  א יז,ח ויעמד, ויקרא אל-מערכת ישראל, ויאמר להם, למה תצאו לערך מלחמה:  הלוא אנכי הפלשתי, ואתם עבדים לשאול--ברו-לכם איש, וירד אלי.  א יז,ט אם-יוכל להלחם אתי, והכני--והיינו לכם, לעבדים; ואם-אני אוכל-לו, והכיתיו--והייתם לנו לעבדים, ועבדתם אתנו.  א יז,י ויאמר, הפלשתי, אני חרפתי את-מערכות ישראל, היום הזה; תנו-לי איש, ונלחמה יחד.  א יז,יא וישמע שאול וכל-ישראל, את-דברי הפלשתי האלה; ויחתו ויראו, מאד.  {פ}

א יז,יב ודוד בן-איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמנה בנים; והאיש בימי שאול, זקן בא באנשים.  א יז,יג וילכו שלשת בני-ישי, הגדלים--הלכו אחרי-שאול, למלחמה; ושם שלשת בניו, אשר הלכו במלחמה--אליאב הבכור ומשנהו אבינדב, והשלשי שמה.  א יז,יד ודוד, הוא הקטן; ושלשה, הגדלים, הלכו, אחרי שאול.  {ס}

א יז,טו ודוד הלך ושב, מעל שאול, לרעות את-צאן אביו, בית-לחם.  א יז,טז ויגש הפלשתי, השכם והערב; ויתיצב, ארבעים יום.  {פ}

א יז,יז ויאמר ישי לדוד בנו, קח-נא לאחיך איפת הקליא הזה, ועשרה לחם, הזה; והרץ המחנה, לאחיך.  א יז,יח ואת עשרת חרצי החלב, האלה, תביא, לשר-האלף; ואת-אחיך תפקד לשלום, ואת-ערבתם תקח.  א יז,יט ושאול והמה וכל-איש ישראל, בעמק האלה; נלחמים, עם-פלשתים.  {ס}

א יז,כ וישכם דוד בבקר, ויטש את-הצאן על-שמר, וישא וילך, כאשר צוהו ישי; ויבא, המעגלה, והחיל היצא אל-המערכה, והרעו במלחמה.  א יז,כא ותערך ישראל ופלשתים, מערכה לקראת מערכה.  א יז,כב ויטש דוד את-הכלים מעליו, על-יד שומר הכלים, וירץ, המערכה; ויבא, וישאל לאחיו לשלום.  א יז,כג והוא מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות (ממערכות) פלשתים, וידבר, כדברים האלה; וישמע, דוד.  א יז,כד וכל איש ישראל, בראותם את-האיש; וינסו, מפניו, וייראו, מאד.  א יז,כה ויאמר איש ישראל, הראיתם האיש העלה הזה--כי לחרף את-ישראל, עלה; והיה האיש אשר-יכנו יעשרנו המלך עשר גדול, ואת-בתו יתן-לו, ואת בית אביו, יעשה חפשי בישראל.  {פ}

א יז,כו ויאמר דוד, אל-האנשים העמדים עמו לאמר, מה-יעשה לאיש אשר יכה את-הפלשתי הלז, והסיר חרפה מעל ישראל:  כי מי, הפלשתי הערל הזה, כי חרף, מערכות אלהים חיים.  א יז,כז ויאמר לו העם, כדבר הזה לאמר:  כה יעשה, לאיש אשר יכנו.  א יז,כח וישמע אליאב אחיו הגדול, בדברו אל-האנשים; ויחר-אף אליאב בדוד ויאמר למה-זה ירדת, ועל-מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר--אני ידעתי את-זדנך ואת רע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת.  א יז,כט ויאמר דוד, מה עשיתי עתה; הלוא, דבר הוא.  א יז,ל ויסב מאצלו אל-מול אחר, ויאמר כדבר הזה; וישבהו העם דבר, כדבר הראשון.  א יז,לא וישמעו, הדברים, אשר, דבר דוד; ויגדו לפני-שאול, ויקחהו.  א יז,לב ויאמר דוד אל-שאול, אל-יפל לב-אדם עליו; עבדך ילך, ונלחם עם-הפלשתי הזה.  א יז,לג ויאמר שאול אל-דוד, לא תוכל ללכת אל-הפלשתי הזה, להלחם, עמו:  כי-נער אתה, והוא איש מלחמה מנעריו.  {ס}

א יז,לד ויאמר דוד אל-שאול, רעה היה עבדך לאביו בצאן; ובא הארי ואת-הדוב, ונשא שה מהעדר.  א יז,לה ויצאתי אחריו והכתיו, והצלתי מפיו; ויקם עלי--והחזקתי בזקנו, והכתיו והמיתיו.  א יז,לו גם את-הארי גם-הדב, הכה עבדך; והיה הפלשתי הערל הזה, כאחד מהם, כי חרף, מערכת אלהים חיים.  {ס}

א יז,לז ויאמר, דוד, יהוה אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב, הוא יצילני מיד הפלשתי הזה;  {ס}  ויאמר שאול אל-דוד לך, ויהוה יהיה עמך.  א יז,לח וילבש שאול את-דוד מדיו, ונתן קובע נחשת על-ראשו; וילבש אתו, שריון.  א יז,לט ויחגר דוד את-חרבו מעל למדיו ויאל ללכת, כי לא-נסה, ויאמר דוד אל-שאול לא אוכל ללכת באלה, כי לא נסיתי; ויסרם דוד, מעליו.  א יז,מ ויקח מקלו בידו, ויבחר-לו חמשה חלקי-אבנים מן-הנחל וישם אתם בכלי הרעים אשר-לו ובילקוט--וקלעו בידו; ויגש, אל-הפלשתי.  א יז,מא וילך, הפלשתי, הלך וקרב, אל-דוד; והאיש נשא הצנה, לפניו.  א יז,מב ויבט הפלשתי ויראה את-דוד, ויבזהו:  כי-היה נער, ואדמני עם-יפה מראה.  א יז,מג ויאמר הפלשתי, אל-דוד, הכלב אנכי, כי-אתה בא-אלי במקלות; ויקלל הפלשתי את-דוד, באלהיו.  א יז,מד ויאמר הפלשתי, אל-דוד:  לכה אלי--ואתנה את-בשרך, לעוף השמים ולבהמת השדה.  {ס}

א יז,מה ויאמר דוד, אל-הפלשתי, אתה בא אלי, בחרב ובחנית ובכידון; ואנכי בא-אליך, בשם יהוה צבאות, אלהי מערכות ישראל, אשר חרפת.  א יז,מו היום הזה יסגרך יהוה בידי והכיתך, והסרתי את-ראשך מעליך, ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה, לעוף השמים ולחית הארץ; וידעו, כל-הארץ, כי יש אלהים, לישראל.  א יז,מז וידעו כל-הקהל הזה, כי-לא בחרב ובחנית יהושיע יהוה:  כי ליהוה המלחמה, ונתן אתכם בידנו.  {ס}

א יז,מח והיה כי-קם הפלשתי, וילך ויקרב לקראת דוד; וימהר דוד, וירץ המערכה לקראת הפלשתי.  א יז,מט וישלח דוד את-ידו אל-הכלי, ויקח משם אבן ויקלע, ויך את-הפלשתי, אל-מצחו; ותטבע האבן במצחו, ויפל על-פניו ארצה.  א יז,נ ויחזק דוד מן-הפלשתי בקלע ובאבן, ויך את-הפלשתי וימתהו; וחרב, אין ביד-דוד.  א יז,נא וירץ דוד ויעמד אל-הפלשתי ויקח את-חרבו וישלפה מתערה, וימתתהו, ויכרת-בה, את-ראשו; ויראו הפלשתים כי-מת גבורם, וינסו.  א יז,נב ויקמו אנשי ישראל ויהודה וירעו, וירדפו את-הפלשתים, עד-בואך גיא, ועד שערי עקרון; ויפלו חללי פלשתים, בדרך שערים, ועד-גת, ועד-עקרון.  א יז,נג וישבו בני ישראל, מדלק אחרי פלשתים; וישסו, את-מחניהם.  א יז,נד ויקח דוד את-ראש הפלשתי, ויבאהו ירושלם; ואת-כליו, שם באהלו.  {ס}

א יז,נה וכראות שאול את-דוד, יצא לקראת הפלשתי, אמר אל-אבנר שר הצבא, בן-מי-זה הנער אבנר; ויאמר אבנר, חי-נפשך המלך אם-ידעתי.  א יז,נו ויאמר, המלך:  שאל אתה, בן-מי-זה העלם.  {ס}

א יז,נז וכשוב דוד, מהכות את-הפלשתי, ויקח אתו אבנר, ויבאהו לפני שאול; וראש הפלשתי, בידו.  א יז,נח ויאמר אליו שאול, בן-מי אתה הנער; ויאמר דוד, בן-עבדך ישי בית הלחמי.  א יח,א ויהי, ככלתו לדבר אל-שאול, ונפש יהונתן, נקשרה בנפש דוד; ויאהבו (ויאהבהו) יהונתן, כנפשו.  א יח,ב ויקחהו שאול, ביום ההוא; ולא נתנו, לשוב בית אביו.  א יח,ג ויכרת יהונתן ודוד, ברית, באהבתו אתו, כנפשו.  א יח,ד ויתפשט יהונתן, את-המעיל אשר עליו, ויתנהו, לדוד; ומדיו, ועד-חרבו ועד-קשתו ועד-חגרו.  א יח,ה ויצא דוד בכל אשר ישלחנו שאול, ישכיל, וישמהו שאול, על אנשי המלחמה; וייטב, בעיני כל-העם, וגם, בעיני עבדי שאול.  {פ}

א יח,ו ויהי בבואם, בשוב דוד מהכות את-הפלשתי, ותצאנה הנשים מכל-ערי ישראל לשור (לשיר) והמחלות, לקראת שאול המלך--בתפים בשמחה, ובשלשים.  א יח,ז ותענינה הנשים המשחקות, ותאמרן:  הכה שאול באלפו, ודוד ברבבתיו.  א יח,ח ויחר לשאול מאד, וירע בעיניו הדבר הזה, ויאמר נתנו לדוד רבבות, ולי נתנו האלפים; ועוד לו, אך המלוכה.  א יח,ט ויהי שאול, עון (עוין) את-דוד, מהיום ההוא, והלאה.  {ס}

א יח,י ויהי ממחרת, ותצלח רוח אלהים רעה אל-שאול ויתנבא בתוך-הבית, ודוד מנגן בידו, כיום ביום; והחנית, ביד-שאול.  א יח,יא ויטל שאול, את-החנית, ויאמר, אכה בדוד ובקיר; ויסב דוד מפניו, פעמים.  א יח,יב וירא שאול, מלפני דוד:  כי-היה יהוה עמו, ומעם שאול סר.  א יח,יג ויסרהו שאול מעמו, וישמהו לו שר-אלף; ויצא ויבא, לפני העם.  {ס}

א יח,יד ויהי דוד לכל-דרכו, משכיל; ויהוה, עמו.  א יח,טו וירא שאול, אשר-הוא משכיל מאד; ויגר, מפניו.  א יח,טז וכל-ישראל ויהודה, אהב את-דוד:  כי-הוא יוצא ובא, לפניהם.  {פ}

א יח,יז ויאמר שאול אל-דוד, הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן-לך לאשה--אך היה-לי לבן-חיל, והלחם מלחמות יהוה; ושאול אמר, אל-תהי ידי בו, ותהי-בו, יד-פלשתים.  {ס}

א יח,יח ויאמר דוד אל-שאול, מי אנכי ומי חיי, משפחת אבי, בישראל--כי-אהיה חתן, למלך.  א יח,יט ויהי, בעת תת את-מרב בת-שאול--לדוד; והיא נתנה לעדריאל המחלתי, לאשה.  א יח,כ ותאהב מיכל בת-שאול, את-דוד; ויגדו לשאול, וישר הדבר בעיניו.  א יח,כא ויאמר שאול אתננה לו, ותהי-לו למוקש, ותהי-בו, יד-פלשתים; ויאמר שאול אל-דוד, בשתים תתחתן בי היום.  א יח,כב ויצו שאול את-עבדו, דברו אל-דוד בלט לאמר, הנה חפץ בך המלך, וכל-עבדיו אהבוך; ועתה, התחתן במלך.  א יח,כג וידברו עבדי שאול, באזני דוד, את-הדברים, האלה; ויאמר דוד, הנקלה בעיניכם התחתן במלך, ואנכי, איש-רש ונקלה.  א יח,כד ויגדו עבדי שאול, לו--לאמר:  כדברים האלה, דבר דוד.  א יח,כה ויאמר שאול כה-תאמרו לדוד, אין-חפץ למלך במהר, כי במאה ערלות פלשתים, להנקם באיבי המלך; ושאול חשב, להפיל את-דוד ביד-פלשתים.  א יח,כו ויגדו עבדיו לדוד, את-הדברים האלה, וישר הדבר בעיני דוד, להתחתן במלך; ולא מלאו, הימים.  א יח,כז ויקם דוד וילך הוא ואנשיו, ויך בפלשתים מאתים איש, ויבא דוד את-ערלתיהם, וימלאום למלך להתחתן במלך; ויתן-לו שאול את-מיכל בתו, לאשה.  {ס}

א יח,כח וירא שאול וידע, כי יהוה עם-דוד; ומיכל בת-שאול, אהבתהו.  א יח,כט ויאסף שאול, לרא מפני דוד--עוד; ויהי שאול איב את-דוד, כל-הימים.  {פ}

א יח,ל ויצאו, שרי פלשתים; ויהי מדי צאתם, שכל דוד מכל עבדי שאול, וייקר שמו, מאד.  {ס}

א יט,א וידבר שאול, אל-יונתן בנו ואל-כל-עבדיו, להמית, את-דוד; ויהונתן, בן-שאול, חפץ בדוד, מאד.  א יט,ב ויגד יהונתן לדוד לאמר, מבקש שאול אבי להמיתך; ועתה השמר-נא בבקר, וישבת בסתר ונחבאת.  א יט,ג ואני אצא ועמדתי ליד-אבי, בשדה אשר אתה שם, ואני, אדבר בך אל-אבי; וראיתי מה, והגדתי לך.  {ס}

א יט,ד וידבר יהונתן בדוד טוב, אל-שאול אביו; ויאמר אליו אל-יחטא המלך בעבדו בדוד, כי לוא חטא לך, וכי מעשיו, טוב-לך מאד.  א יט,ה וישם את-נפשו בכפו ויך את-הפלשתי, ויעש יהוה תשועה גדולה לכל-ישראל--ראית, ותשמח; ולמה תחטא בדם נקי, להמית את-דוד חנם.  א יט,ו וישמע שאול, בקול יהונתן; וישבע שאול, חי-יהוה אם-יומת.  א יט,ז ויקרא יהונתן, לדוד, ויגד-לו יהונתן, את כל-הדברים האלה; ויבא יהונתן את-דוד אל-שאול, ויהי לפניו כאתמול שלשום.  {ס}

א יט,ח ותוסף המלחמה, להיות; ויצא דוד וילחם בפלשתים, ויך בהם מכה גדולה, וינסו, מפניו.  א יט,ט ותהי רוח יהוה רעה, אל-שאול, והוא בביתו ישב, וחניתו בידו; ודוד, מנגן ביד.  א יט,י ויבקש שאול להכות בחנית, בדוד ובקיר, ויפטר מפני שאול, ויך את-החנית בקיר; ודוד נס וימלט, בלילה הוא.  {פ}

א יט,יא וישלח שאול מלאכים אל-בית דוד, לשמרו, ולהמיתו, בבקר; ותגד לדוד, מיכל אשתו לאמר, אם-אינך ממלט את-נפשך הלילה, מחר אתה מומת.  א יט,יב ותרד מיכל את-דוד, בעד החלון; וילך ויברח, וימלט.  א יט,יג ותקח מיכל את-התרפים, ותשם אל-המטה, ואת כביר העזים, שמה מראשתיו; ותכס, בבגד.  {ס}

א יט,יד וישלח שאול מלאכים, לקחת את-דוד; ותאמר, חלה הוא.  {ס}

א יט,טו וישלח שאול את-המלאכים, לראות את-דוד לאמר:  העלו אתו במטה אלי, להמתו.  א יט,טז ויבאו, המלאכים, והנה התרפים, אל-המטה; וכביר העזים, מראשתיו.  {ס}

א יט,יז ויאמר שאול אל-מיכל, למה ככה רמיתני, ותשלחי את-איבי, וימלט; ותאמר מיכל אל-שאול, הוא-אמר אלי שלחני למה אמיתך.  א יט,יח ודוד ברח וימלט, ויבא אל-שמואל הרמתה, ויגד-לו, את כל-אשר עשה-לו שאול; וילך הוא ושמואל, וישבו בנוית (בניות).  א יט,יט ויגד לשאול, לאמר:  הנה דוד, בנוית (בניות) ברמה.  א יט,כ וישלח שאול מלאכים, לקחת את-דוד, וירא את-להקת הנביאים נבאים, ושמואל עמד נצב עליהם; ותהי על-מלאכי שאול, רוח אלהים, ויתנבאו, גם-המה.  א יט,כא ויגדו לשאול, וישלח מלאכים אחרים, ויתנבאו, גם-המה;  {ס}  ויסף שאול, וישלח מלאכים שלשים, ויתנבאו, גם-המה.  א יט,כב וילך גם-הוא הרמתה, ויבא עד-בור הגדול אשר בשכו, וישאל ויאמר, איפה שמואל ודוד; ויאמר, הנה בנוית (בניות) ברמה.  א יט,כג וילך שם, אל-נוית (ניות) ברמה; ותהי עליו גם-הוא רוח אלהים, וילך הלוך ויתנבא, עד-באו, בנוית (בניות) ברמה.  א יט,כד ויפשט גם-הוא בגדיו, ויתנבא גם-הוא לפני שמואל, ויפל ערם, כל-היום ההוא וכל-הלילה; על-כן, יאמרו--הגם שאול, בנביאם.  {פ}

א כ,א ויברח דוד, מנוות (מניות) ברמה; ויבא ויאמר לפני יהונתן, מה עשיתי מה-עוני ומה-חטאתי לפני אביך--כי מבקש, את-נפשי.  א כ,ב ויאמר לו חלילה, לא תמות--הנה לו-עשה (לא-יעשה) אבי דבר גדול או דבר קטן, ולא יגלה את-אזני; ומדוע יסתיר אבי ממני את-הדבר הזה, אין זאת.  א כ,ג וישבע עוד דוד, ויאמר ידע ידע אביך כי-מצאתי חן בעיניך, ויאמר אל-ידע-זאת יהונתן, פן-יעצב; ואולם, חי-יהוה וחי נפשך--כי כפשע, ביני ובין המות.  א כ,ד ויאמר יהונתן, אל-דוד:  מה-תאמר נפשך, ואעשה-לך.  {פ}

א כ,ה ויאמר דוד אל-יהונתן, הנה-חדש מחר, ואנכי ישב-אשב עם-המלך, לאכול; ושלחתני ונסתרתי בשדה, עד הערב השלשית.  א כ,ו אם-פקד יפקדני, אביך:  ואמרת, נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית-לחם עירו--כי זבח הימים שם, לכל-המשפחה.  א כ,ז אם-כה יאמר טוב, שלום לעבדך; ואם-חרה יחרה, לו--דע, כי-כלתה הרעה מעמו.  א כ,ח ועשית חסד, על-עבדך, כי בברית יהוה, הבאת את-עבדך עמך; ואם-יש-בי עון המיתני אתה, ועד-אביך למה-זה תביאני.  {פ}

א כ,ט ויאמר יהונתן, חלילה לך:  כי אם-ידע אדע, כי-כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך--ולא אתה, אגיד לך.  {ס}

א כ,י ויאמר דוד אל-יהונתן, מי יגיד לי; או מה-יענך אביך, קשה.  {ס}

א כ,יא ויאמר יהונתן אל-דוד, לכה ונצא השדה; ויצאו שניהם, השדה.  {ס}

א כ,יב ויאמר יהונתן אל-דוד, יהוה אלהי ישראל כי-אחקר את-אבי כעת מחר השלשית, והנה-טוב, אל-דוד--ולא-אז אשלח אליך, וגליתי את-אזנך.  א כ,יג כה-יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף, כי-ייטב אל-אבי את-הרעה עליך--וגליתי את-אזנך, ושלחתיך והלכת לשלום; ויהי יהוה עמך, כאשר היה עם-אבי.  א כ,יד ולא, אם-עודני חי; ולא-תעשה עמדי חסד יהוה, ולא אמות.  א כ,טו ולא-תכרית את-חסדך מעם ביתי, עד-עולם; ולא, בהכרת יהוה את-איבי דוד, איש, מעל פני האדמה.  א כ,טז ויכרת יהונתן, עם-בית דוד; ובקש יהוה, מיד איבי דוד.  א כ,יז ויוסף יהונתן להשביע את-דוד, באהבתו אתו:  כי-אהבת נפשו, אהבו.  {ס}

א כ,יח ויאמר-לו יהונתן, מחר חדש; ונפקדת, כי יפקד מושבך.  א כ,יט ושלשת, תרד מאד, ובאת אל-המקום, אשר-נסתרת שם ביום המעשה; וישבת, אצל האבן האזל.  א כ,כ ואני, שלשת החצים צדה אורה, לשלח-לי, למטרה.  א כ,כא והנה אשלח את-הנער, לך מצא את-החצים:  אם-אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה, קחנו ובאה כי-שלום לך ואין דבר--חי-יהוה.  א כ,כב ואם-כה אמר לעלם, הנה החצים ממך והלאה--לך, כי שלחך יהוה.  א כ,כג והדבר--אשר דברנו, אני ואתה:  הנה יהוה ביני ובינך, עד-עולם.  {ס}

א כ,כד ויסתר דוד, בשדה; ויהי החדש, וישב המלך על- (אל-) הלחם לאכול.  א כ,כה וישב המלך על-מושבו כפעם בפעם, אל-מושב הקיר, ויקם יהונתן, וישב אבנר מצד שאול; ויפקד, מקום דוד.  א כ,כו ולא-דבר שאול מאומה, ביום ההוא:  כי אמר מקרה הוא, בלתי טהור הוא כי-לא טהור.  {ס}

א כ,כז ויהי, ממחרת החדש השני, ויפקד, מקום דוד;  {פ}
 
ויאמר שאול, אל-יהונתן בנו, מדוע לא-בא בן-ישי גם-תמול גם-היום, אל-הלחם.  א כ,כח ויען יהונתן, את-שאול:  נשאל נשאל דוד מעמדי, עד-בית לחם.  א כ,כט ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר, והוא צוה-לי אחי, ועתה אם-מצאתי חן בעיניך, אמלטה נא ואראה את-אחי; על-כן לא-בא, אל-שלחן המלך.  {ס}

א כ,ל ויחר-אף שאול, ביהונתן, ויאמר לו, בן-נעות המרדות:  הלוא ידעתי, כי-בחר אתה לבן-ישי, לבשתך, ולבשת ערות אמך.  א כ,לא כי כל-הימים, אשר בן-ישי חי על-האדמה, לא תכון, אתה ומלכותך; ועתה, שלח וקח אתו אלי--כי בן-מות, הוא.  {ס}

א כ,לב ויען, יהונתן, את-שאול, אביו; ויאמר אליו למה יומת, מה עשה.  א כ,לג ויטל שאול את-החנית עליו, להכתו; וידע, יהונתן, כי-כלה היא מעם אביו, להמית את-דוד.  {ס}

א כ,לד ויקם יהונתן מעם השלחן, בחרי-אף; ולא-אכל ביום-החדש השני, לחם--כי נעצב אל-דוד, כי הכלמו אביו.  {ס}

א כ,לה ויהי בבקר, ויצא יהונתן השדה למועד דוד; ונער קטן, עמו.  א כ,לו ויאמר לנערו--רץ מצא נא את-החצים, אשר אנכי מורה; הנער רץ, והוא-ירה החצי להעברו.  א כ,לז ויבא הנער עד-מקום החצי, אשר ירה יהונתן; ויקרא יהונתן אחרי הנער, ויאמר, הלוא החצי, ממך והלאה.  א כ,לח ויקרא יהונתן אחרי הנער, מהרה חושה אל-תעמד; וילקט נער יהונתן, את-החצי (החצים), ויבא, אל-אדניו.  א כ,לט והנער, לא-ידע מאומה; אך יהונתן ודוד, ידעו את-הדבר.  {ס}

א כ,מ ויתן יהונתן את-כליו, אל-הנער אשר-לו; ויאמר לו, לך הביא העיר.  א כ,מא הנער, בא, ודוד קם מאצל הנגב, ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים; וישקו איש את-רעהו, ויבכו איש את-רעהו, עד-דוד, הגדיל.  א כ,מב ויאמר יהונתן לדוד, לך לשלום:  אשר נשבענו שנינו אנחנו, בשם יהוה לאמר, יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך, עד-עולם.  {פ}

א כא,א ויקם, וילך; ויהונתן, בא העיר.  א כא,ב ויבא דוד נבה, אל-אחימלך הכהן; ויחרד אחימלך לקראת דוד, ויאמר לו מדוע אתה לבדך, ואיש, אין אתך.  א כא,ג ויאמר דוד לאחימלך הכהן, המלך צוני דבר, ויאמר אלי איש אל-ידע מאומה את-הדבר אשר-אנכי שלחך, ואשר צויתך; ואת-הנערים יודעתי, אל-מקום פלני אלמוני.  א כא,ד ועתה, מה-יש תחת-ידך חמשה-לחם--תנה בידי; או, הנמצא.  א כא,ה ויען הכהן את-דוד ויאמר, אין-לחם חל אל-תחת ידי:  כי-אם-לחם קדש יש, אם-נשמרו הנערים אך מאשה.  {פ}

א כא,ו ויען דוד את-הכהן ויאמר לו, כי אם-אשה עצרה-לנו כתמול שלשם, בצאתי, ויהיו כלי-הנערים קדש:  והוא, דרך חל--ואף, כי היום יקדש בכלי.  א כא,ז ויתן-לו הכהן, קדש:  כי לא-היה שם לחם, כי-אם-לחם הפנים המוסרים מלפני יהוה, לשום לחם חם, ביום הלקחו.  א כא,ח ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא, נעצר לפני יהוה, ושמו, דאג האדמי--אביר הרעים, אשר לשאול.  א כא,ט ויאמר דוד לאחימלך, ואין יש-פה תחת-ידך חנית או-חרב:  כי גם-חרבי וגם-כלי לא-לקחתי בידי, כי-היה דבר-המלך נחוץ.  {ס}

א כא,י ויאמר הכהן, חרב גלית הפלשתי אשר-הכית בעמק האלה הנה-היא לוטה בשמלה אחרי האפוד--אם-אתה תקח-לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה;  {ס}  ויאמר דוד אין כמוה, תננה לי.  א כא,יא ויקם דוד, ויברח ביום-ההוא מפני שאול; ויבא, אל-אכיש מלך גת.  א כא,יב ויאמרו עבדי אכיש, אליו, הלוא-זה דוד, מלך הארץ; הלוא לזה, יענו במחלות לאמר, הכה שאול באלפו, ודוד ברבבתו.  א כא,יג וישם דוד את-הדברים האלה, בלבבו; וירא מאד, מפני אכיש מלך-גת.  א כא,יד וישנו את-טעמו בעיניהם, ויתהלל בידם; ויתו על-דלתות השער, ויורד רירו אל-זקנו.  {ס}

א כא,טו ויאמר אכיש, אל-עבדיו:  הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אתו אלי.  א כא,טז חסר משגעים, אני, כי-הבאתם את-זה, להשתגע עלי; הזה, יבוא אל-ביתי.  {פ}

א כב,א וילך דוד משם, וימלט אל-מערת עדלם; וישמעו אחיו וכל-בית אביו, וירדו אליו שמה.  א כב,ב ויתקבצו אליו כל-איש מצוק וכל-איש אשר-לו נשא, וכל-איש מר-נפש, ויהי עליהם, לשר; ויהיו עמו, כארבע מאות איש.  א כב,ג וילך דוד משם, מצפה מואב; ויאמר אל-מלך מואב, יצא-נא אבי ואמי אתכם, עד אשר אדע, מה-יעשה-לי אלהים.  א כב,ד וינחם, את-פני מלך מואב; וישבו עמו, כל-ימי היות-דוד במצודה.  {ס}

א כב,ה ויאמר גד הנביא אל-דוד, לא תשב במצודה--לך ובאת-לך, ארץ יהודה; וילך דוד, ויבא יער חרת.  {ס}

א כב,ו וישמע שאול--כי נודע דוד, ואנשים אשר אתו; ושאול יושב בגבעה תחת-האשל ברמה, וחניתו בידו, וכל-עבדיו, נצבים עליו.  א כב,ז ויאמר שאול, לעבדיו הנצבים עליו, שמעו-נא, בני ימיני:  גם-לכלכם, יתן בן-ישי שדות וכרמים--לכלכם ישים, שרי אלפים ושרי מאות.  א כב,ח כי קשרתם כלכם עלי, ואין-גלה את-אזני בכרת-בני עם-בן-ישי, ואין-חלה מכם עלי, וגלה את-אזני:  כי הקים בני את-עבדי עלי לארב, כיום הזה.  {ס}

א כב,ט ויען דאג האדמי, והוא נצב על-עבדי-שאול--ויאמר:  ראיתי, את-בן-ישי, בא נבה, אל-אחימלך בן-אחטוב.  א כב,י וישאל-לו, ביהוה, וצידה, נתן לו; ואת, חרב גלית הפלשתי--נתן לו.  א כב,יא וישלח המלך לקרא את-אחימלך בן-אחיטוב הכהן, ואת כל-בית אביו הכהנים--אשר בנב; ויבאו כלם, אל-המלך.  {ס}

א כב,יב ויאמר שאול, שמע-נא בן-אחיטוב; ויאמר, הנני אדני.  א כב,יג ויאמר אלו, שאול, למה קשרתם עלי, אתה ובן-ישי--בתתך לו לחם וחרב, ושאול לו באלהים, לקום אלי לארב, כיום הזה.  {ס}

א כב,יד ויען אחימלך את-המלך, ויאמר:  ומי בכל-עבדיך כדוד נאמן, וחתן המלך וסר אל-משמעתך ונכבד בביתך.  א כב,טו היום החלתי לשאול- (לשאל-) לו באלהים, חלילה לי:  אל-ישם המלך בעבדו דבר, בכל-בית אבי--כי לא-ידע עבדך בכל-זאת, דבר קטן או גדול.  א כב,טז ויאמר המלך, מות תמות אחימלך:  אתה, וכל-בית אביך.  א כב,יז ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה, כי גם-ידם עם-דוד, וכי ידעו כי-ברח הוא, ולא גלו את-אזנו (אזני); ולא-אבו עבדי המלך, לשלח את-ידם, לפגע, בכהני יהוה.  {ס}

א כב,יח ויאמר המלך, לדויג (לדואג), סב אתה, ופגע בכהנים; ויסב דויג (דואג) האדמי, ויפגע-הוא בכהנים, וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש, נשא אפוד בד.  א כב,יט ואת נב עיר-הכהנים, הכה לפי-חרב, מאיש ועד-אשה, מעולל ועד-יונק; ושור וחמור ושה, לפי-חרב.  א כב,כ וימלט בן-אחד, לאחימלך בן-אחטוב, ושמו, אביתר; ויברח, אחרי דוד.  א כב,כא ויגד אביתר, לדוד:  כי הרג שאול, את כהני יהוה.  א כב,כב ויאמר דוד לאביתר, ידעתי ביום ההוא כי-שם דויג (דואג) האדמי, כי-הגד יגיד, לשאול:  אנכי סבתי, בכל-נפש בית אביך.  א כב,כג שבה אתי אל-תירא, כי אשר-יבקש את-נפשי יבקש את-נפשך:  כי-משמרת אתה, עמדי.  {ס}

א כג,א ויגדו לדוד, לאמר:  הנה פלשתים נלחמים בקעילה, והמה שסים את-הגרנות.  א כג,ב וישאל דוד ביהוה, לאמר, האלך והכיתי, בפלשתים האלה;  {ס}  ויאמר יהוה אל-דוד, לך והכית בפלשתים, והושעת, את-קעילה.  א כג,ג ויאמרו אנשי דוד, אליו, הנה אנחנו פה ביהודה, יראים; ואף כי-נלך קעלה, אל-מערכות פלשתים.  {ס}

א כג,ד ויוסף עוד דוד לשאול ביהוה, ויענהו יהוה; ויאמר, קום רד קעילה--כי-אני נתן את-פלשתים, בידך.  א כג,ה וילך דוד ואנשו קעילה וילחם בפלשתים, וינהג את-מקניהם, ויך בהם, מכה גדולה; וישע דוד, את ישבי קעילה.  {ס}

א כג,ו ויהי, בברח אביתר בן-אחימלך אל-דוד--קעילה; אפוד, ירד בידו.  א כג,ז ויגד לשאול, כי-בא דוד קעילה; ויאמר שאול, נכר אתו אלהים בידי--כי נסגר לבוא, בעיר דלתים ובריח.  א כג,ח וישמע שאול את-כל-העם, למלחמה, לרדת קעילה, לצור אל-דוד ואל-אנשיו.  א כג,ט וידע דוד--כי עליו, שאול מחריש הרעה; ויאמר אל-אביתר הכהן, הגישה האפוד.  {ס}

א כג,י ויאמר, דוד, יהוה אלהי ישראל, שמע שמע עבדך כי-מבקש שאול לבוא אל-קעילה--לשחת לעיר, בעבורי.  א כג,יא היסגרני בעלי קעילה בידו הירד שאול, כאשר שמע עבדך--יהוה אלהי ישראל, הגד-נא לעבדך;  {ס}  ויאמר יהוה, ירד.  {ס}

א כג,יב ויאמר דוד--היסגרו בעלי קעילה אתי ואת-אנשי, ביד-שאול; ויאמר יהוה, יסגירו.  {ס}

א כג,יג ויקם דוד ואנשיו כשש-מאות איש, ויצאו מקעלה, ויתהלכו, באשר יתהלכו; ולשאול הגד, כי-נמלט דוד מקעילה, ויחדל, לצאת.  א כג,יד וישב דוד במדבר במצדות, וישב בהר במדבר-זיף; ויבקשהו שאול כל-הימים, ולא-נתנו אלהים בידו.  א כג,טו וירא דוד, כי-יצא שאול לבקש את-נפשו; ודוד במדבר-זיף, בחרשה.  {ס}

א כג,טז ויקם יהונתן בן-שאול, וילך אל-דוד חרשה; ויחזק את-ידו, באלהים.  א כג,יז ויאמר אליו אל-תירא, כי לא תמצאך יד שאול אבי, ואתה תמלך על-ישראל, ואנכי אהיה-לך למשנה; וגם-שאול אבי, ידע כן.  א כג,יח ויכרתו שניהם ברית, לפני יהוה; וישב דוד בחרשה, ויהונתן הלך לביתו.  {ס}

א כג,יט ויעלו זפים אל-שאול, הגבעתה לאמר:  הלוא דוד מסתתר עמנו במצדות, בחרשה--בגבעת החכילה, אשר מימין הישימון.  א כג,כ ועתה לכל-אות נפשך המלך, לרדת--רד; ולנו הסגירו, ביד המלך.  א כג,כא ויאמר שאול, ברוכים אתם ליהוה:  כי חמלתם, עלי.  א כג,כב לכו-נא הכינו עוד, ודעו וראו את-מקומו אשר תהיה רגלו--מי ראהו, שם:  כי אמר אלי, ערום יערם הוא.  א כג,כג וראו ודעו, מכל המחבאים אשר יתחבא שם, ושבתם אלי אל-נכון, והלכתי אתכם; והיה, אם-ישנו בארץ--וחפשתי אתו, בכל אלפי יהודה.  א כג,כד ויקומו וילכו זיפה, לפני שאול; ודוד ואנשיו במדבר מעון, בערבה--אל, ימין הישימון.  א כג,כה וילך שאול ואנשיו, לבקש, ויגדו לדוד, וירד הסלע וישב במדבר מעון; וישמע שאול, וירדף אחרי-דוד מדבר מעון.  א כג,כו וילך שאול מצד ההר, מזה, ודוד ואנשיו מצד ההר, מזה; ויהי דוד נחפז ללכת, מפני שאול, ושאול ואנשיו עטרים אל-דוד ואל-אנשיו, לתפשם.  א כג,כז ומלאך בא, אל-שאול לאמר:  מהרה ולכה, כי-פשטו פלשתים על-הארץ.  א כג,כח וישב שאול, מרדף אחרי דוד, וילך, לקראת פלשתים; על-כן, קראו למקום ההוא, סלע, המחלקות.  א כג,כט ויעל דוד, משם; וישב, במצדות עין-גדי.  {ס}

א כד,א ויהי, כאשר שב שאול, מאחרי, פלשתים; ויגדו לו, לאמר, הנה דוד, במדבר עין גדי.  {ס}

א כד,ב ויקח שאול, שלשת אלפים איש בחור--מכל-ישראל; וילך, לבקש את-דוד ואנשיו, על-פני, צורי היעלים.  א כד,ג ויבא אל-גדרות הצאן על-הדרך, ושם מערה, ויבא שאול, להסך את-רגליו; ודוד, ואנשיו, בירכתי המערה, ישבים.  א כד,ד ויאמרו אנשי דוד אליו, הנה היום אשר-אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את-איביך (איבך) בידך, ועשית לו, כאשר יטב בעיניך; ויקם דוד, ויכרת את-כנף-המעיל אשר-לשאול--בלט.  א כד,ה ויהי, אחרי-כן, ויך לב-דוד, אתו--על אשר כרת, את-כנף אשר לשאול.  א כד,ו ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה, אם-אעשה את-הדבר הזה לאדני למשיח יהוה--לשלח ידי, בו:  כי-משיח יהוה, הוא.  א כד,ז וישסע דוד את-אנשיו בדברים, ולא נתנם לקום אל-שאול; ושאול קם מהמערה, וילך בדרך.  {ס}

א כד,ח ויקם דוד אחרי-כן, ויצא מן המערה (מהמערה), ויקרא אחרי-שאול לאמר, אדני המלך; ויבט שאול אחריו, ויקד דוד אפים ארצה וישתחו.  {ס}

א כד,ט ויאמר דוד לשאול, למה תשמע את-דברי אדם לאמר:  הנה דוד, מבקש רעתך.  א כד,י הנה היום הזה ראו עיניך, את אשר-נתנך יהוה היום בידי במערה, ואמר להרגך, ותחס עליך; ואמר, לא-אשלח ידי באדני--כי-משיח יהוה, הוא.  א כד,יא ואבי ראה--גם ראה את-כנף מעילך, בידי:  כי בכרתי את-כנף מעילך ולא הרגתיך, דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא-חטאתי לך--ואתה צדה את-נפשי, לקחתה.  א כד,יב ישפט יהוה ביני ובינך, ונקמני יהוה ממך; וידי, לא תהיה-בך.  א כד,יג כאשר יאמר, משל הקדמני, מרשעים, יצא רשע; וידי, לא תהיה-בך.  א כד,יד אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רדף:  אחרי כלב מת, אחרי פרעש אחד.  א כד,טו והיה יהוה לדין, ושפט ביני ובינך; וירא וירב את-ריבי, וישפטני מידך.  {פ}

א כד,טז ויהי ככלות דוד, לדבר את-הדברים האלה אל-שאול, ויאמר שאול, הקלך זה בני דוד; וישא שאול קלו, ויבך.  א כד,יז ויאמר, אל-דוד, צדיק אתה, ממני:  כי אתה גמלתני הטובה, ואני גמלתיך הרעה.  א כד,יח ואת (ואתה) הגדת היום, את אשר-עשיתה אתי טובה--את אשר סגרני יהוה בידך, ולא הרגתני.  א כד,יט וכי-ימצא איש את-איבו, ושלחו בדרך טובה; ויהוה, ישלמך טובה, תחת היום הזה, אשר עשיתה לי.  א כד,כ ועתה הנה ידעתי, כי מלך תמלוך; וקמה, בידך, ממלכת, ישראל.  א כד,כא ועתה, השבעה לי ביהוה, אם-תכרית את-זרעי, אחרי; ואם-תשמיד את-שמי, מבית אבי.  א כד,כב וישבע דוד, לשאול; וילך שאול, אל-ביתו, ודוד ואנשיו, עלו על-המצודה.  {ס}

א כה,א וימת שמואל--ויקבצו כל-ישראל ויספדו-לו, ויקברהו בביתו ברמה; ויקם דוד, וירד אל-מדבר פארן.  {פ}

א כה,ב ואיש במעון ומעשהו בכרמל, והאיש גדול מאד, ולו צאן שלשת-אלפים, ואלף עזים; ויהי בגזז את-צאנו, בכרמל.  א כה,ג ושם האיש נבל, ושם אשתו אבגיל; והאשה טובת-שכל ויפת תאר, והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו (כלבי).  א כה,ד וישמע דוד, במדבר:  כי-גזז נבל, את-צאנו.  א כה,ה וישלח דוד, עשרה נערים; ויאמר דוד לנערים, עלו כרמלה ובאתם אל-נבל, ושאלתם-לו בשמי, לשלום.  א כה,ו ואמרתם כה, לחי; ואתה שלום וביתך שלום, וכל אשר-לך שלום.  א כה,ז ועתה שמעתי, כי גזזים לך; עתה, הרעים אשר-לך היו עמנו--לא הכלמנום ולא-נפקד להם מאומה, כל-ימי היותם בכרמל.  א כה,ח שאל את-נעריך ויגידו לך, וימצאו הנערים חן בעיניך--כי-על-יום טוב, בנו; תנה-נא, את אשר תמצא ידך לעבדיך, ולבנך, לדוד.  א כה,ט ויבאו נערי דוד, וידברו אל-נבל ככל-הדברים האלה בשם דוד; וינוחו.  א כה,י ויען נבל את-עבדי דוד, ויאמר, מי דוד, ומי בן-ישי; היום, רבו עבדים, המתפרצים, איש מפני אדניו.  א כה,יא ולקחתי את-לחמי, ואת-מימי, ואת טבחתי, אשר טבחתי לגזזי; ונתתי, לאנשים, אשר לא ידעתי, אי מזה המה.  א כה,יב ויהפכו נערי-דוד, לדרכם; וישבו, ויבאו, ויגדו לו, ככל הדברים האלה.  א כה,יג ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את-חרבו, ויחגרו איש את-חרבו, ויחגר גם-דוד, את-חרבו; ויעלו אחרי דוד, כארבע מאות איש, ומאתים, ישבו על-הכלים.  א כה,יד ולאביגיל אשת נבל, הגיד נער-אחד מהנערים לאמר:  הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את-אדנינו, ויעט בהם.  א כה,טו והאנשים, טבים לנו מאד; ולא הכלמנו, ולא-פקדנו מאומה, כל-ימי התהלכנו אתם, בהיותנו בשדה.  א כה,טז חומה היו עלינו, גם-לילה גם-יומם, כל-ימי היותנו עמם, רעים הצאן.  א כה,יז ועתה, דעי וראי מה-תעשי--כי-כלתה הרעה אל-אדנינו, ועל כל-ביתו; והוא, בן-בליעל, מדבר, אליו.  א כה,יח ותמהר אבוגיל (אביגיל) ותקח מאתים לחם ושנים נבלי-יין, וחמש צאן עשוות (עשויות) וחמש סאים קלי, ומאה צמקים, ומאתים דבלים; ותשם, על-החמרים.  א כה,יט ותאמר לנעריה עברו לפני, הנני אחריכם באה; ולאישה נבל, לא הגידה.  א כה,כ והיה היא רכבת על-החמור, וירדת בסתר ההר, והנה דוד ואנשיו, ירדים לקראתה; ותפגש, אתם.  א כה,כא ודוד אמר, אך לשקר שמרתי את-כל-אשר לזה במדבר, ולא-נפקד מכל-אשר-לו, מאומה; וישב-לי רעה, תחת טובה.  א כה,כב כה-יעשה אלהים לאיבי דוד, וכה יסיף:  אם-אשאיר מכל-אשר-לו עד-הבקר, משתין בקיר.  א כה,כג ותרא אביגיל, את-דוד, ותמהר, ותרד מעל החמור; ותפל לאפי דוד, על-פניה, ותשתחו, ארץ.  א כה,כד ותפל, על-רגליו, ותאמר, בי-אני אדני העון; ותדבר-נא אמתך, באזניך, ושמע, את דברי אמתך.  א כה,כה אל-נא ישים אדני את-לבו אל-איש הבליעל הזה על-נבל, כי כשמו כן-הוא--נבל שמו, ונבלה עמו; ואני, אמתך--לא ראיתי את-נערי אדני, אשר שלחת.  א כה,כו ועתה אדני, חי-יהוה וחי-נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים, והושע ידך, לך; ועתה, יהיו כנבל איביך, והמבקשים אל-אדני, רעה.  א כה,כז ועתה הברכה הזאת, אשר-הביא שפחתך לאדני; ונתנה, לנערים, המתהלכים, ברגלי אדני.  א כה,כח שא נא, לפשע אמתך:  כי עשה-יעשה יהוה לאדני בית נאמן, כי-מלחמות יהוה אדני נלחם, ורעה לא-תמצא בך, מימיך.  א כה,כט ויקם אדם לרדפך, ולבקש את-נפשך; והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, את יהוה אלהיך, ואת נפש איביך יקלענה, בתוך כף הקלע.  א כה,ל והיה, כי-יעשה יהוה לאדני, ככל אשר-דבר את-הטובה, עליך--וצוך לנגיד, על-ישראל.  א כה,לא ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני, ולשפך-דם חנם, ולהושיע אדני, לו; והיטב יהוה לאדני, וזכרת את-אמתך.  {ס}

א כה,לב ויאמר דוד, לאביגל:  ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי.  א כה,לג וברוך טעמך, וברוכה את:  אשר כלתני היום הזה, מבוא בדמים, והשע ידי, לי.  א כה,לד ואולם, חי-יהוה אלהי ישראל, אשר מנעני, מהרע אתך:  כי לולי מהרת, ותבאתי (ותבאת) לקראתי--כי אם-נותר לנבל עד-אור הבקר, משתין בקיר.  א כה,לה ויקח דוד מידה, את אשר-הביאה לו; ולה אמר, עלי לשלום לביתך--ראי שמעתי בקולך, ואשא פניך.  א כה,לו ותבא אביגיל אל-נבל והנה-לו משתה בביתו כמשתה המלך, ולב נבל טוב עליו, והוא שכר, עד-מאד; ולא-הגידה לו, דבר קטן וגדול--עד-אור הבקר.  א כה,לז ויהי בבקר, בצאת היין מנבל, ותגד-לו אשתו, את-הדברים האלה; וימת לבו בקרבו, והוא היה לאבן.  א כה,לח ויהי, כעשרת הימים; ויגף יהוה את-נבל, וימת.  א כה,לט וישמע דוד, כי מת נבל, ויאמר ברוך יהוה אשר רב את-ריב חרפתי מיד נבל ואת-עבדו חשך מרעה, ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו; וישלח דוד וידבר באביגיל, לקחתה לו לאשה.  א כה,מ ויבאו עבדי דוד, אל-אביגיל--הכרמלה; וידברו אליה, לאמר, דוד שלחנו אליך, לקחתך לו לאשה.  א כה,מא ותקם, ותשתחו אפים ארצה; ותאמר, הנה אמתך לשפחה, לרחץ, רגלי עבדי אדני.  א כה,מב ותמהר ותקם אביגיל, ותרכב על-החמור, וחמש נערתיה, ההלכות לרגלה; ותלך, אחרי מלאכי דוד, ותהי-לו, לאשה.  א כה,מג ואת-אחינעם לקח דוד, מיזרעאל; ותהיין גם-שתיהן לו, לנשים.  {ס}

א כה,מד ושאול, נתן את-מיכל בתו--אשת דוד:  לפלטי בן-ליש, אשר מגלים.  א כו,א ויבאו הזפים אל-שאול, הגבעתה לאמר:  הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה, על פני הישימן.  א כו,ב ויקם שאול, וירד אל-מדבר-זיף, ואתו שלשת-אלפים איש, בחורי ישראל--לבקש את-דוד, במדבר-זיף.  א כו,ג ויחן שאול בגבעת החכילה, אשר על-פני הישימן--על-הדרך; ודוד, ישב במדבר, וירא, כי בא שאול אחריו המדברה.  א כו,ד וישלח דוד, מרגלים; וידע, כי-בא שאול אל-נכון.  א כו,ה ויקם דוד, ויבא אל-המקום אשר חנה-שם שאול, וירא דוד את-המקום אשר שכב-שם שאול, ואבנר בן-נר שר-צבאו; ושאול שכב במעגל, והעם חנים סביבתו.  א כו,ו ויען דוד ויאמר אל-אחימלך החתי, ואל-אבישי בן-צרויה אחי יואב לאמר, מי-ירד אתי אל-שאול, אל-המחנה; ויאמר אבישי, אני ארד עמך.  א כו,ז ויבא דוד ואבישי אל-העם, לילה, והנה שאול שכב ישן במעגל, וחניתו מעוכה-בארץ מראשתו; ואבנר והעם, שכבים סביבתו.  {ס}

א כו,ח ויאמר אבישי אל-דוד, סגר אלהים היום את-אויבך בידך; ועתה אכנו נא בחנית ובארץ, פעם אחת, ולא אשנה, לו.  א כו,ט ויאמר דוד אל-אבישי, אל-תשחיתהו:  כי מי שלח ידו, במשיח יהוה--ונקה.  {פ}

א כו,י ויאמר דוד חי-יהוה, כי אם-יהוה יגפנו; או-יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה.  א כו,יא חלילה לי מיהוה, משלח ידי במשיח יהוה; ועתה קח-נא את-החנית אשר מראשתו, ואת-צפחת המים--ונלכה-לנו.  א כו,יב ויקח דוד את-החנית ואת-צפחת המים, מראשתי שאול, וילכו, להם; ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ, כי כלם ישנים--כי תרדמת יהוה, נפלה עליהם.  א כו,יג ויעבר דוד העבר, ויעמד על-ראש-ההר מרחק:  רב המקום, ביניהם.  א כו,יד ויקרא דוד אל-העם, ואל-אבנר בן-נר לאמר, הלוא תענה, אבנר; ויען אבנר ויאמר, מי אתה קראת אל-המלך.  {פ}

א כו,טו ויאמר דוד אל-אבנר הלוא-איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת, אל-אדניך המלך:  כי-בא אחד העם, להשחית את-המלך אדניך.  א כו,טז לא-טוב הדבר הזה, אשר עשית--חי-יהוה כי בני-מות אתם, אשר לא-שמרתם על-אדניכם על-משיח יהוה; ועתה ראה, אי-חנית המלך ואת-צפחת המים--אשר מראשתו.  א כו,יז ויכר שאול, את-קול דוד, ויאמר, הקולך זה בני דוד; ויאמר דוד, קולי אדני המלך.  א כו,יח ויאמר, למה זה אדני רדף אחרי עבדו:  כי מה עשיתי, ומה-בידי רעה.  א כו,יט ועתה, ישמע-נא אדני המלך, את, דברי עבדו:  אם-יהוה הסיתך בי, ירח מנחה, ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה, כי-גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים.  א כו,כ ועתה, אל-יפל דמי ארצה, מנגד, פני יהוה:  כי-יצא מלך ישראל, לבקש את-פרעש אחד, כאשר ירדף הקרא, בהרים.  א כו,כא ויאמר שאול חטאתי שוב בני-דוד, כי לא-ארע לך עוד, תחת אשר יקרה נפשי בעיניך, היום הזה:  הנה הסכלתי ואשגה, הרבה מאד.  א כו,כב ויען דוד ויאמר, הנה החנית (חנית) המלך; ויעבר אחד מהנערים, ויקחה.  א כו,כג ויהוה ישיב לאיש, את-צדקתו ואת-אמנתו--אשר נתנך יהוה היום, ביד, ולא אביתי, לשלח ידי במשיח יהוה.  א כו,כד והנה, כאשר גדלה נפשך היום הזה--בעיני:  כן תגדל נפשי בעיני יהוה, ויצלני מכל-צרה.  {פ}

א כו,כה ויאמר שאול אל-דוד, ברוך אתה בני דוד--גם עשה תעשה, וגם יכל תוכל; וילך דוד לדרכו, ושאול שב למקומו.  {פ}

א כז,א ויאמר דוד אל-לבו, עתה אספה יום-אחד ביד-שאול; אין-לי טוב כי המלט אמלט אל-ארץ פלשתים, ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל, ונמלטתי, מידו.  א כז,ב ויקם דוד--ויעבר הוא, ושש-מאות איש אשר עמו:  אל-אכיש בן-מעוך, מלך גת.  א כז,ג וישב דוד עם-אכיש בגת הוא ואנשיו, איש וביתו:  דוד, ושתי נשיו, אחינעם היזרעאלת, ואביגיל אשת-נבל הכרמלית.  א כז,ד ויגד לשאול, כי-ברח דוד גת; ולא-יוסף (יסף) עוד, לבקשו.  {ס}

א כז,ה ויאמר דוד אל-אכיש, אם-נא מצאתי חן בעיניך יתנו-לי מקום באחת ערי השדה--ואשבה שם; ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה, עמך.  א כז,ו ויתן-לו אכיש ביום ההוא, את-צקלג; לכן היתה צקלג למלכי יהודה, עד היום הזה.  {פ}

א כז,ז ויהי מספר הימים, אשר-ישב דוד בשדה פלשתים--ימים, וארבעה חדשים.  א כז,ח ויעל דוד ואנשיו, ויפשטו אל-הגשורי והגרזי (והגזרי) והעמלקי:  כי הנה ישבות הארץ, אשר מעולם, בואך שורה, ועד-ארץ מצרים.  א כז,ט והכה דוד את-הארץ, ולא יחיה איש ואשה; ולקח צאן ובקר וחמרים וגמלים, ובגדים, וישב, ויבא אל-אכיש.  א כז,י ויאמר אכיש, אל-פשטתם היום; ויאמר דוד, על-נגב יהודה ועל-נגב הירחמאלי, ואל-נגב, הקיני.  א כז,יא ואיש ואשה לא-יחיה דוד, להביא גת לאמר--פן-יגדו עלינו, לאמר:  כה-עשה דוד, וכה משפטו, כל-הימים, אשר ישב בשדה פלשתים.  א כז,יב ויאמן אכיש, בדוד לאמר:  הבאש הבאיש בעמו בישראל, והיה לי לעבד עולם.  {פ}

א כח,א ויהי, בימים ההם, ויקבצו פלשתים את-מחניהם לצבא, להלחם בישראל; ויאמר אכיש, אל-דוד, ידע תדע כי אתי תצא במחנה, אתה ואנשיך.  א כח,ב ויאמר דוד, אל-אכיש, לכן אתה תדע, את אשר-יעשה עבדך; ויאמר אכיש, אל-דוד, לכן שמר לראשי אשימך, כל-הימים.  {פ}

א כח,ג ושמואל מת--ויספדו-לו כל-ישראל, ויקברהו ברמה ובעירו; ושאול, הסיר האבות ואת-הידענים--מהארץ.  א כח,ד ויקבצו פלשתים, ויבאו ויחנו בשונם; ויקבץ שאול את-כל-ישראל, ויחנו בגלבע.  א כח,ה וירא שאול, את-מחנה פלשתים; וירא, ויחרד לבו מאד.  א כח,ו וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה--גם בחלמות גם באורים, גם בנביאם.  א כח,ז ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור.  א כח,ח ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עמו, ויבאו אל-האשה לילה; ויאמר, קסומי- (קסמי-) נא לי באוב, והעלי לי, את אשר-אמר אליך.  א כח,ט ותאמר האשה אליו, הנה אתה ידעת את אשר-עשה שאול, אשר הכרית את-האבות ואת-הידעני, מן-הארץ; ולמה אתה מתנקש בנפשי, להמיתני.  א כח,י וישבע לה שאול, ביהוה לאמר:  חי-יהוה, אם-יקרך עון בדבר הזה.  א כח,יא ותאמר, האשה, את-מי, אעלה-לך; ויאמר, את-שמואל העלי-לי.  א כח,יב ותרא האשה את-שמואל, ותזעק בקול גדול; ותאמר האשה אל-שאול לאמר למה רמיתני, ואתה שאול.  א כח,יג ויאמר לה המלך אל-תיראי, כי מה ראית; ותאמר האשה אל-שאול, אלהים ראיתי עלים מן-הארץ.  א כח,יד ויאמר לה, מה-תארו, ותאמר איש זקן עלה, והוא עטה מעיל; וידע שאול כי-שמואל הוא, ויקד אפים ארצה וישתחו.  {ס}

א כח,טו ויאמר שמואל אל-שאול, למה הרגזתני להעלות אתי; ויאמר שאול צר-לי מאד ופלשתים נלחמים בי, ואלהים סר מעלי ולא-ענני עוד גם ביד-הנביאים גם-בחלמות, ואקראה לך, להודיעני מה אעשה.  {ס}

א כח,טז ויאמר שמואל, ולמה תשאלני:  ויהוה סר מעליך, ויהי ערך.  א כח,יז ויעש יהוה לו, כאשר דבר בידי; ויקרע יהוה את-הממלכה מידך, ויתנה לרעך לדוד.  א כח,יח כאשר לא-שמעת בקול יהוה, ולא-עשית חרון-אפו בעמלק; על-כן הדבר הזה, עשה-לך יהוה היום הזה.  א כח,יט ויתן יהוה גם את-ישראל עמך, ביד-פלשתים, ומחר, אתה ובניך עמי; גם את-מחנה ישראל, יתן יהוה ביד-פלשתים.  א כח,כ וימהר שאול, ויפל מלא-קומתו ארצה, וירא מאד, מדברי שמואל; גם-כח, לא-היה בו--כי לא אכל לחם, כל-היום וכל-הלילה.  א כח,כא ותבוא האשה אל-שאול, ותרא כי-נבהל מאד; ותאמר אליו, הנה שמעה שפחתך בקולך, ואשים נפשי בכפי, ואשמע את-דבריך אשר דברת אלי.  א כח,כב ועתה, שמע-נא גם-אתה בקול שפחתך, ואשמה לפניך פת-לחם, ואכול; ויהי בך כח, כי תלך בדרך.  א כח,כג וימאן, ויאמר לא אכל, ויפרצו-בו עבדיו וגם-האשה, וישמע לקלם; ויקם, מהארץ, וישב, אל-המטה.  א כח,כד ולאשה עגל-מרבק בבית, ותמהר ותזבחהו; ותקח-קמח ותלש, ותפהו מצות.  א כח,כה ותגש לפני-שאול ולפני עבדיו, ויאכלו; ויקמו וילכו, בלילה ההוא.  {פ}

א כט,א ויקבצו פלשתים את-כל-מחניהם, אפקה; וישראל חנים, בעין אשר ביזרעאל.  א כט,ב וסרני פלשתים עברים, למאות ולאלפים; ודוד ואנשיו, עברים באחרנה--עם-אכיש.  א כט,ג ויאמרו שרי פלשתים, מה העברים האלה; ויאמר אכיש אל-שרי פלשתים, הלוא-זה דוד עבד שאול מלך-ישראל אשר היה אתי זה ימים או-זה שנים, ולא-מצאתי בו מאומה, מיום נפלו עד-היום הזה.  {פ}

א כט,ד ויקצפו עליו שרי פלשתים, ויאמרו לו שרי פלשתים השב את-האיש וישב אל-מקומו אשר הפקדתו שם, ולא-ירד עמנו במלחמה, ולא-יהיה-לנו לשטן במלחמה; ובמה, יתרצה זה אל-אדניו--הלוא, בראשי האנשים ההם.  א כט,ה הלוא-זה דוד, אשר יענו-לו במחלות לאמר:  הכה שאול באלפיו, ודוד ברבבתו.  {ס}

א כט,ו ויקרא אכיש אל-דוד, ויאמר אליו חי-יהוה כי-ישר אתה וטוב בעיני צאתך ובאך אתי במחנה--כי לא-מצאתי בך רעה, מיום באך אלי עד-היום הזה; ובעיני הסרנים, לא-טוב אתה.  א כט,ז ועתה שוב, ולך בשלום; ולא-תעשה רע, בעיני סרני פלשתים.  {ס}

א כט,ח ויאמר דוד אל-אכיש, כי מה עשיתי ומה-מצאת בעבדך, מיום אשר הייתי לפניך, עד היום הזה:  כי לא אבוא ונלחמתי, באיבי אדני המלך.  א כט,ט ויען אכיש, ויאמר אל-דוד, ידעתי, כי טוב אתה בעיני כמלאך אלהים; אך שרי פלשתים אמרו, לא-יעלה עמנו במלחמה.  א כט,י ועתה השכם בבקר, ועבדי אדניך אשר-באו אתך; והשכמתם בבקר, ואור לכם ולכו.  א כט,יא וישכם דוד הוא ואנשיו, ללכת בבקר, לשוב, אל-ארץ פלשתים; ופלשתים, עלו יזרעאל.  {ס}

א ל,א ויהי בבא דוד ואנשיו, צקלג--ביום השלישי; ועמלקי פשטו, אל-נגב ואל-צקלג, ויכו את-צקלג, וישרפו אתה באש.  א ל,ב וישבו את-הנשים אשר-בה מקטן ועד-גדול, לא המיתו איש; וינהגו, וילכו לדרכם.  א ל,ג ויבא דוד ואנשיו אל-העיר, והנה שרופה באש; ונשיהם ובניהם ובנתיהם, נשבו.  א ל,ד וישא דוד והעם אשר-אתו, את-קולם--ויבכו:  עד אשר אין-בהם כח, לבכות.  א ל,ה ושתי נשי-דוד, נשבו--אחינעם, היזרעלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי.  א ל,ו ותצר לדוד מאד, כי-אמרו העם לסקלו--כי-מרה נפש כל-העם, איש על-בנו ועל-בנתיו; ויתחזק דוד, ביהוה אלהיו.  {ס}

א ל,ז ויאמר דוד, אל-אביתר הכהן בן-אחימלך, הגישה-נא לי, האפוד; ויגש אביתר את-האפוד, אל-דוד.  א ל,ח וישאל דוד ביהוה לאמר, ארדף אחרי הגדוד-הזה האשגנו; ויאמר לו רדף, כי-השג תשיג והצל תציל.  א ל,ט וילך דוד, הוא ושש-מאות איש אשר אתו, ויבאו, עד-נחל הבשור; והנותרים, עמדו.  א ל,י וירדף דוד, הוא וארבע-מאות איש; ויעמדו, מאתים איש, אשר פגרו, מעבר את-נחל הבשור.  א ל,יא וימצאו איש-מצרי בשדה, ויקחו אתו אל-דוד; ויתנו-לו לחם ויאכל, וישקהו מים.  א ל,יב ויתנו-לו פלח דבלה ושני צמקים, ויאכל, ותשב רוחו, אליו:  כי לא-אכל לחם, ולא-שתה מים, שלשה ימים, ושלשה לילות.  {ס}

א ל,יג ויאמר לו דוד למי-אתה, ואי מזה אתה; ויאמר נער מצרי אנכי, עבד לאיש עמלקי, ויעזבני אדני כי חליתי, היום שלשה.  א ל,יד אנחנו פשטנו נגב הכרתי, ועל-אשר ליהודה--ועל-נגב כלב; ואת-צקלג, שרפנו באש.  א ל,טו ויאמר אליו דוד, התורדני אל-הגדוד הזה; ויאמר השבעה לי באלהים אם-תמיתני, ואם-תסגרני ביד-אדני, ואורדך, אל-הגדוד הזה.  א ל,טז וירדהו, והנה נטשים על-פני כל-הארץ; אכלים ושתים, וחגגים, בכל השלל הגדול, אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה.  א ל,יז ויכם דוד מהנשף ועד-הערב, למחרתם; ולא-נמלט מהם איש, כי אם-ארבע מאות איש-נער אשר-רכבו על-הגמלים וינסו.  א ל,יח ויצל דוד, את כל-אשר לקחו עמלק; ואת-שתי נשיו, הציל דוד.  א ל,יט ולא נעדר-להם מן-הקטן ועד-הגדול ועד-בנים ובנות, ומשלל, ועד כל-אשר לקחו, להם:  הכל, השיב דוד.  א ל,כ ויקח דוד, את-כל-הצאן והבקר; נהגו, לפני המקנה ההוא, ויאמרו, זה שלל דוד.  א ל,כא ויבא דוד, אל-מאתים האנשים אשר-פגרו מלכת אחרי דוד וישיבם בנחל הבשור, ויצאו לקראת דוד, ולקראת העם אשר-אתו; ויגש דוד את-העם, וישאל להם לשלום.  {ס}

א ל,כב ויען כל-איש-רע ובליעל, מהאנשים אשר הלכו עם-דוד, ויאמרו יען אשר לא-הלכו עמי, לא-נתן להם מהשלל אשר הצלנו:  כי-אם-איש את-אשתו ואת-בניו, וינהגו וילכו.  {ס}

א ל,כג ויאמר דוד, לא-תעשו כן אחי:  את אשר-נתן יהוה לנו, וישמר אתנו, ויתן את-הגדוד הבא עלינו, בידנו.  א ל,כד ומי ישמע לכם, לדבר הזה:  כי כחלק הירד במלחמה, וכחלק הישב על-הכלים--יחדו יחלקו.  {ס}

א ל,כה ויהי, מהיום ההוא ומעלה; וישמה לחק ולמשפט, לישראל, עד, היום הזה.  {פ}

א ל,כו ויבא דוד אל-צקלג, וישלח מהשלל לזקני יהודה לרעהו לאמר:  הנה לכם  {ר}
ברכה, משלל איבי יהוה.  {ס}  א ל,כז לאשר בבית-אל  {ס}  ולאשר  {ר}
ברמות-נגב,  {ס}  ולאשר ביתר.  {ס}  א ל,כח ולאשר  {ר}
בערער  {ס}  ולאשר בשפמות,  {ס}  ולאשר  {ר}
באשתמע.  {ס}  א ל,כט ולאשר ברכל,  {ס}  ולאשר  {ר}
בערי הירחמאלי,  {ס}  ולאשר, בערי הקיני.  {ס}  א ל,ל ולאשר  {ר}
בחרמה  {ס}  ולאשר בבור-עשן,  {ס}  ולאשר  {ר}
בעתך.  {ס}  א ל,לא ולאשר, בחברון; ולכל-המקמות אשר  {ר}
התהלך-שם דוד, הוא ואנשיו.  {פ}

א לא,א ופלשתים, נלחמים בישראל; וינסו אנשי ישראל, מפני פלשתים, ויפלו חללים, בהר הגלבע.  א לא,ב וידבקו פלשתים, את-שאול ואת-בניו; ויכו פלשתים, את-יהונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע--בני שאול.  א לא,ג ותכבד המלחמה אל-שאול, וימצאהו המורים אנשים בקשת; ויחל מאד, מהמורים.  א לא,ד ויאמר שאול לנשא כליו שלף חרבך ודקרני בה, פן-יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו-בי, ולא אבה נשא כליו, כי ירא מאד; ויקח שאול את-החרב, ויפל עליה.  א לא,ה וירא נשא-כליו, כי מת שאול; ויפל גם-הוא על-חרבו, וימת עמו.  א לא,ו וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל-אנשיו, ביום ההוא--יחדו.  א לא,ז ויראו אנשי-ישראל אשר-בעבר העמק ואשר בעבר הירדן, כי-נסו אנשי ישראל, וכי-מתו, שאול ובניו; ויעזבו את-הערים, וינסו, ויבאו פלשתים, וישבו בהן.  {פ}

א לא,ח ויהי, ממחרת, ויבאו פלשתים, לפשט את-החללים; וימצאו את-שאול ואת-שלשת בניו, נפלים בהר הגלבע.  א לא,ט ויכרתו, את-ראשו, ויפשטו, את-כליו; וישלחו בארץ-פלשתים סביב, לבשר בית עצביהם--ואת-העם.  א לא,י וישימו, את-כליו, בית, עשתרות; ואת-גויתו, תקעו, בחומת, בית שן.  א לא,יא וישמעו אליו, ישבי יביש גלעד, את אשר-עשו פלשתים, לשאול.  א לא,יב ויקומו כל-איש חיל, וילכו כל-הלילה, ויקחו את-גוית שאול ואת גוית בניו, מחומת בית שן; ויבאו יבשה, וישרפו אתם שם.  א לא,יג ויקחו, את-עצמתיהם, ויקברו תחת-האשל, ביבשה; ויצמו, שבעת ימים.  {פ}

ב א,א ויהי, אחרי מות שאול, ודוד שב, מהכות את-העמלק; וישב דוד בצקלג, ימים שנים.  ב א,ב ויהי ביום השלישי, והנה איש בא מן-המחנה מעם שאול, ובגדיו קרעים, ואדמה על-ראשו; ויהי בבאו אל-דוד, ויפל ארצה וישתחו.  ב א,ג ויאמר לו דוד, אי מזה תבוא; ויאמר אליו, ממחנה ישראל נמלטתי.  ב א,ד ויאמר אליו דוד מה-היה הדבר, הגד-נא לי; ויאמר אשר-נס העם מן-המלחמה, וגם-הרבה נפל מן-העם וימתו, וגם שאול ויהונתן בנו, מתו.  ב א,ה ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו:  איך ידעת, כי-מת שאול ויהונתן בנו.  ב א,ו ויאמר הנער המגיד לו, נקרא נקריתי בהר הגלבע, והנה שאול, נשען על-חניתו; והנה הרכב ובעלי הפרשים, הדבקהו.  ב א,ז ויפן אחריו, ויראני; ויקרא אלי, ואמר הנני.  ב א,ח ויאמר לי, מי-אתה; ויאמר (ואמר) אליו, עמלקי אנכי.  ב א,ט ויאמר אלי, עמד-נא עלי ומתתני--כי אחזני, השבץ:  כי-כל-עוד נפשי, בי.  ב א,י ואעמד עליו, ואמתתהו--כי ידעתי, כי לא יחיה אחרי נפלו; ואקח הנזר אשר על-ראשו, ואצעדה אשר על-זרעו, ואביאם אל-אדני, הנה.  ב א,יא ויחזק דוד בבגדו, ויקרעם; וגם כל-האנשים, אשר אתו.  ב א,יב ויספדו, ויבכו, ויצמו, עד-הערב:  על-שאול ועל-יהונתן בנו, ועל-עם יהוה ועל-בית ישראל--כי נפלו, בחרב.  {פ}

ב א,יג ויאמר דוד, אל-הנער המגיד לו, אי מזה, אתה; ויאמר, בן-איש גר עמלקי אנכי.  ב א,יד ויאמר אליו, דוד:  איך, לא יראת, לשלח ידך, לשחת את-משיח יהוה.  ב א,טו ויקרא דוד, לאחד מהנערים, ויאמר, גש פגע-בו; ויכהו, וימת.  ב א,טז ויאמר אליו דוד, דמיך (דמך) על-ראשך:  כי פיך, ענה בך לאמר, אנכי מתתי, את-משיח יהוה.  {פ}

ב א,יז ויקנן דוד, את-הקינה הזאת, על-שאול, ועל-יהונתן בנו.  ב א,יח ויאמר, ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה, על-ספר הישר.  ב א,יט הצבי, ישראל, על-במותיך, חלל:  איך, נפלו גבורים.  ב א,כ אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצת אשקלון:  פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלזנה בנות הערלים.  ב א,כא הרי בגלבע, אל-טל ואל-מטר עליכם--ושדי תרומת:  כי שם נגעל, מגן גבורים--מגן שאול, בלי משיח בשמן.  ב א,כב מדם חללים, מחלב גבורים--קשת יהונתן, לא נשוג אחור; וחרב שאול, לא תשוב ריקם.  ב א,כג שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימם בחייהם, ובמותם, לא נפרדו; מנשרים קלו, מאריות גברו.  ב א,כד בנות, ישראל--אל-שאול, בכינה; המלבשכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן.  ב א,כה איך נפלו גברים, בתוך המלחמה--יהונתן, על-במותיך חלל.  ב א,כו צר-לי עליך, אחי יהונתן--נעמת לי, מאד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים.  ב א,כז איך נפלו גבורים, ויאבדו כלי מלחמה.  {פ}

ב ב,א ויהי אחרי-כן, וישאל דוד ביהוה לאמר האעלה באחת ערי יהודה, ויאמר יהוה אליו, עלה; ויאמר דוד אנה אעלה, ויאמר חברנה.  ב ב,ב ויעל שם דוד, וגם שתי נשיו--אחינעם, היזרעלית, ואביגיל, אשת נבל הכרמלי.  ב ב,ג ואנשיו אשר-עמו העלה דוד, איש וביתו; וישבו, בערי חברון.  ב ב,ד ויבאו אנשי יהודה, וימשחו-שם את-דוד למלך על-בית יהודה; ויגדו לדוד, לאמר, אנשי יביש גלעד, אשר קברו את-שאול.  {ס}

ב ב,ה וישלח דוד מלאכים, אל-אנשי יביש גלעד; ויאמר אליהם, ברכים אתם ליהוה, אשר עשיתם החסד הזה עם-אדניכם עם-שאול, ותקברו אתו.  ב ב,ו ועתה, יעש-יהוה עמכם חסד ואמת; וגם אנכי, אעשה אתכם הטובה הזאת, אשר עשיתם, הדבר הזה.  ב ב,ז ועתה תחזקנה ידיכם, והיו לבני-חיל--כי-מת, אדניכם שאול; וגם-אתי, משחו בית-יהודה למלך--עליהם.  {פ}

ב ב,ח ואבנר בן-נר, שר-צבא אשר לשאול--לקח, את-איש בשת בן-שאול, ויעברהו, מחנים.  ב ב,ט וימלכהו, אל-הגלעד, ואל-האשורי, ואל-יזרעאל; ועל-אפרים, ועל-בנימן, ועל-ישראל, כלה.  {פ}

ב ב,י בן-ארבעים שנה איש-בשת בן-שאול, במלכו על-ישראל, ושתים שנים, מלך; אך בית יהודה, היו אחרי דוד.  ב ב,יא ויהי מספר הימים, אשר היה דוד מלך בחברון על-בית יהודה--שבע שנים, וששה חדשים.  {ס}

ב ב,יב ויצא אבנר בן-נר, ועבדי איש-בשת בן-שאול, ממחנים, גבעונה.  ב ב,יג ויואב בן-צרויה ועבדי דוד, יצאו, ויפגשום על-ברכת גבעון, יחדו; וישבו אלה על-הברכה, מזה, ואלה על-הברכה, מזה.  ב ב,יד ויאמר אבנר, אל-יואב, יקומו נא הנערים, וישחקו לפנינו; ויאמר יואב, יקמו.  ב ב,טו ויקמו, ויעברו במספר--שנים עשר לבנימן, ולאיש בשת בן-שאול, ושנים עשר, מעבדי דוד.  ב ב,טז ויחזקו איש בראש רעהו, וחרבו בצד רעהו, ויפלו, יחדו; ויקרא למקום ההוא, חלקת הצרים אשר בגבעון.  ב ב,יז ותהי המלחמה קשה עד-מאד, ביום ההוא; וינגף אבנר ואנשי ישראל, לפני עבדי דוד.  ב ב,יח ויהיו-שם, שלשה בני צרויה--יואב ואבישי, ועשהאל; ועשהאל קל ברגליו, כאחד הצבים אשר בשדה.  ב ב,יט וירדף עשהאל, אחרי אבנר; ולא-נטה ללכת, על-הימין ועל-השמאול, מאחרי, אבנר.  ב ב,כ ויפן אבנר, אחריו, ויאמר, האתה זה עשהאל; ויאמר, אנכי.  ב ב,כא ויאמר לו אבנר, נטה לך על-ימינך או על-שמאלך, ואחז לך אחד מהנערים, וקח-לך את-חלצתו; ולא-אבה עשהאל, לסור מאחריו.  ב ב,כב ויסף עוד אבנר, לאמר אל-עשהאל, סור לך, מאחרי:  למה אככה, ארצה, ואיך אשא פני, אל-יואב אחיך.  ב ב,כג וימאן לסור, ויכהו אבנר באחרי החנית אל-החמש ותצא החנית מאחריו, ויפל-שם, וימת תחתו; ויהי כל-הבא אל-המקום אשר-נפל שם עשהאל, וימת--ויעמדו.  ב ב,כד וירדפו יואב ואבישי, אחרי אבנר; והשמש באה--והמה באו עד-גבעת אמה, אשר על-פני-גיח דרך מדבר גבעון.  ב ב,כה ויתקבצו בני-בנימן אחרי אבנר, ויהיו לאגדה אחת; ויעמדו, על ראש-גבעה אחת.  ב ב,כו ויקרא אבנר אל-יואב, ויאמר הלנצח תאכל חרב--הלוא ידעתה, כי-מרה תהיה באחרונה; ועד-מתי לא-תאמר לעם, לשוב מאחרי אחיהם.  ב ב,כז ויאמר יואב--חי האלהים, כי לולא דברת:  כי אז מהבקר נעלה העם, איש מאחרי אחיו.  ב ב,כח ויתקע יואב, בשופר, ויעמדו כל-העם, ולא-ירדפו עוד אחרי ישראל; ולא-יספו עוד, להלחם.  ב ב,כט ואבנר ואנשיו, הלכו בערבה, כל, הלילה ההוא; ויעברו את-הירדן, וילכו כל-הבתרון, ויבאו, מחנים.  ב ב,ל ויואב, שב מאחרי אבנר, ויקבץ, את-כל-העם; ויפקדו מעבדי דוד, תשעה-עשר איש--ועשהאל.  ב ב,לא ועבדי דוד, הכו מבנימן, ובאנשי, אבנר:  שלש-מאות וששים איש, מתו.  ב ב,לב וישאו, את-עשהאל, ויקברהו בקבר אביו, אשר בית לחם; וילכו כל-הלילה, יואב ואנשיו, ויאר להם, בחברון.  ב ג,א ותהי המלחמה, ארכה, בין בית שאול, ובין בית דוד; ודוד הלך וחזק, ובית שאול הלכים ודלים.  {ס}

ב ג,ב וילדו (ויולדו) לדוד בנים, בחברון; ויהי בכורו אמנון, לאחינעם היזרעאלת.  ב ג,ג ומשנהו כלאב, לאביגל (לאביגיל) אשת נבל הכרמלי; והשלשי אבשלום בן-מעכה, בת-תלמי מלך גשור.  ב ג,ד והרביעי, אדניה בן-חגית; והחמישי, שפטיה בן-אביטל.  ב ג,ה והששי יתרעם, לעגלה אשת דוד; אלה ילדו לדוד, בחברון.  {פ}

ב ג,ו ויהי, בהיות המלחמה, בין בית שאול, ובין בית דוד; ואבנר היה מתחזק, בבית שאול.  ב ג,ז ולשאול פלגש, ושמה רצפה בת-איה; ויאמר, אל-אבנר, מדוע באתה, אל-פילגש אבי.  ב ג,ח ויחר לאבנר מאד על-דברי איש-בשת, ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה, היום אעשה-חסד עם-בית שאול אביך אל-אחיו ואל-מרעהו, ולא המציתך ביד-דוד; ותפקד עלי עון האשה, היום.  {ס}

ב ג,ט כה-יעשה אלהים לאבנר, וכה יסיף לו:  כי, כאשר נשבע יהוה לדוד--כי-כן, אעשה-לו.  ב ג,י להעביר הממלכה, מבית שאול; ולהקים את-כסא דוד, על-ישראל ועל-יהודה--מדן, ועד-באר שבע.  ב ג,יא ולא-יכל עוד, להשיב את-אבנר דבר, מיראתו, אתו.  {ס}

ב ג,יב וישלח אבנר מלאכים אל-דוד תחתו לאמר, למי-ארץ:  לאמר, כרתה בריתך אתי, והנה ידי עמך, להסב אליך את-כל-ישראל.  ב ג,יג ויאמר טוב--אני, אכרת אתך ברית:  אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר, לא-תראה את-פני--כי אם-לפני הביאך את מיכל בת-שאול, בבאך לראות את-פני.  {ס}

ב ג,יד וישלח דוד מלאכים, אל-איש-בשת בן-שאול לאמר:  תנה את-אשתי, את-מיכל, אשר ארשתי לי, במאה ערלות פלשתים.  ב ג,טו וישלח איש בשת, ויקחה מעם איש--מעם, פלטיאל בן-לוש (ליש).  ב ג,טז וילך אתה אישה, הלוך ובכה אחריה--עד-בחרים; ויאמר אליו אבנר לך שוב, וישב.  ב ג,יז ודבר-אבנר היה, עם-זקני ישראל לאמר:  גם-תמול, גם-שלשם, הייתם מבקשים את-דוד למלך, עליכם.  ב ג,יח ועתה, עשו:  כי יהוה, אמר אל-דוד לאמר, ביד דוד עבדי הושיע את-עמי ישראל מיד פלשתים, ומיד כל-איביהם.  ב ג,יט וידבר גם-אבנר, באזני בנימין; וילך גם-אבנר, לדבר באזני דוד בחברון, את כל-אשר-טוב בעיני ישראל, ובעיני כל-בית בנימן.  ב ג,כ ויבא אבנר אל-דוד חברון, ואתו עשרים אנשים; ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר-אתו, משתה.  ב ג,כא ויאמר אבנר אל-דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל-אדני המלך את-כל-ישראל, ויכרתו אתך ברית, ומלכת, בכל אשר-תאוה נפשך; וישלח דוד את-אבנר, וילך בשלום.  ב ג,כב והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד, ושלל רב עמם הביאו; ואבנר, איננו עם-דוד בחברון--כי שלחו, וילך בשלום.  ב ג,כג ויואב וכל-הצבא אשר-אתו, באו; ויגדו ליואב, לאמר, בא-אבנר בן-נר אל-המלך, וישלחהו וילך בשלום.  ב ג,כד ויבא יואב אל-המלך, ויאמר מה עשיתה:  הנה-בא אבנר אליך, למה-זה שלחתו וילך הלוך.  ב ג,כה ידעת את-אבנר בן-נר, כי לפתתך בא; ולדעת את-מוצאך, ואת-מבואך (מובאך), ולדעת, את כל-אשר אתה עשה.  ב ג,כו ויצא יואב, מעם דוד, וישלח מלאכים אחרי אבנר, וישבו אתו מבור הסרה; ודוד, לא ידע.  ב ג,כז וישב אבנר, חברון, ויטהו יואב אל-תוך השער, לדבר אתו בשלי; ויכהו שם, החמש--וימת, בדם עשהאל אחיו.  ב ג,כח וישמע דוד, מאחרי כן, ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה, עד-עולם--מדמי, אבנר בן-נר.  ב ג,כט יחלו על-ראש יואב, ואל כל-בית אביו; ואל-יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך, ונפל בחרב--וחסר-לחם.  ב ג,ל ויואב ואבישי אחיו, הרגו לאבנר:  על אשר המית את-עשהאל אחיהם, בגבעון--במלחמה.  {ס}

ב ג,לא ויאמר דוד אל-יואב ואל-כל-העם אשר-אתו, קרעו בגדיכם וחגרו שקים, וספדו, לפני אבנר; והמלך דוד, הלך אחרי המטה.  ב ג,לב ויקברו את-אבנר, בחברון; וישא המלך את-קולו, ויבך אל-קבר אבנר, ויבכו, כל-העם.  {ס}

ב ג,לג ויקנן המלך אל-אבנר, ויאמר:  הכמות נבל, ימות אבנר.  ב ג,לד ידך לא-אסרות, ורגליך לא-לנחשתים הגשו, כנפול לפני בני-עולה, נפלת; ויספו כל-העם, לבכות עליו.  ב ג,לה ויבא כל-העם, להברות את-דוד לחם--בעוד היום; וישבע דוד לאמר, כה יעשה-לי אלהים וכה יסיף, כי אם-לפני בוא-השמש אטעם-לחם, או כל-מאומה.  ב ג,לו וכל-העם הכירו, וייטב בעיניהם, ככל אשר עשה המלך, בעיני כל-העם טוב.  ב ג,לז וידעו כל-העם וכל-ישראל, ביום ההוא:  כי לא היתה מהמלך, להמית את-אבנר בן-נר.  {ס}

ב ג,לח ויאמר המלך, אל-עבדיו:  הלוא תדעו--כי-שר וגדול נפל היום הזה, בישראל.  ב ג,לט ואנכי היום רך ומשוח מלך, והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני:  ישלם יהוה לעשה הרעה, כרעתו.  {פ}

ב ד,א וישמע בן-שאול, כי מת אבנר בחברון, וירפו, ידיו; וכל-ישראל, נבהלו.  ב ד,ב ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב, בני רמון הבארתי--מבני בנימן:  כי גם-בארות, תחשב על-בנימן.  ב ד,ג ויברחו הבארתים, גתימה; ויהיו-שם גרים, עד היום הזה.  {ס}

ב ד,ד וליהונתן, בן-שאול, בן, נכה רגלים; בן-חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותשאהו אמנתו ותנס, ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח, ושמו מפיבשת.  ב ד,ה וילכו בני-רמון הבארתי, רכב ובענה, ויבאו כחם היום, אל-בית איש בשת; והוא שכב, את משכב הצהרים.  ב ד,ו והנה באו עד-תוך הבית, לקחי חטים, ויכהו, אל-החמש; ורכב ובענה אחיו, נמלטו.  ב ד,ז ויבאו הבית, והוא-שכב על-מטתו בחדר משכבו, ויכהו וימתהו, ויסירו את-ראשו; ויקחו, את-ראשו, וילכו דרך הערבה, כל-הלילה.  ב ד,ח ויבאו את-ראש איש-בשת אל-דוד, חברון, ויאמרו אל-המלך, הנה-ראש איש-בשת בן-שאול איבך אשר בקש את-נפשך; ויתן יהוה לאדני המלך נקמות, היום הזה, משאול, ומזרעו.  ב ד,ט ויען דוד את-רכב ואת-בענה אחיו, בני רמון הבארתי--ויאמר להם:  חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה.  ב ד,י כי המגיד לי לאמר הנה-מת שאול, והוא-היה כמבשר בעיניו, ואחזה בו, ואהרגהו בצקלג--אשר לתתי-לו, בשרה.  ב ד,יא אף כי-אנשים רשעים, הרגו את-איש-צדיק בביתו--על-משכבו; ועתה, הלוא אבקש את-דמו מידכם, ובערתי אתכם, מן-הארץ.  ב ד,יב ויצו דוד את-הנערים ויהרגום, ויקצצו את-ידיהם ואת-רגליהם, ויתלו על-הברכה, בחברון; ואת ראש איש-בשת לקחו, ויקברו בקבר-אבנר בחברון.  {פ}

ב ה,א ויבאו כל-שבטי ישראל, אל-דוד--חברונה; ויאמרו לאמר, הננו עצמך ובשרך אנחנו.  ב ה,ב גם-אתמול גם-שלשום, בהיות שאול מלך עלינו, אתה הייתה מוציא (המוציא) והמבי, את-ישראל; ויאמר יהוה לך, אתה תרעה את-עמי את-ישראל, ואתה תהיה לנגיד, על-ישראל.  ב ה,ג ויבאו כל-זקני ישראל אל-המלך, חברונה, ויכרת להם המלך דוד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את-דוד למלך, על-ישראל.  {ס}

ב ה,ד בן-שלשים שנה דוד, במלכו; ארבעים שנה, מלך.  ב ה,ה בחברון מלך על-יהודה, שבע שנים וששה חדשים; ובירושלם מלך, שלשים ושלש שנה, על כל-ישראל, ויהודה.  ב ה,ו וילך המלך ואנשיו ירושלם, אל-היבסי יושב הארץ; ויאמר לדוד לאמר, לא-תבוא הנה, כי אם-הסירך העורים והפסחים לאמר, לא-יבוא דוד הנה.  ב ה,ז וילכד דוד, את מצדת ציון--היא, עיר דוד.  ב ה,ח ויאמר דוד ביום ההוא, כל-מכה יבסי ויגע בצנור, ואת-הפסחים ואת-העורים, שנאו (שנואי) נפש דוד; על-כן, יאמרו, עור ופסח, לא יבוא אל-הבית.  ב ה,ט וישב דוד במצדה, ויקרא-לה עיר דוד; ויבן דוד סביב, מן-המלוא וביתה.  ב ה,י וילך דוד, הלוך וגדול; ויהוה אלהי צבאות, עמו.  {פ}

ב ה,יא וישלח חירם מלך-צר מלאכים, אל-דוד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו-בית, לדוד.  ב ה,יב וידע דוד, כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל; וכי נשא ממלכתו, בעבור עמו ישראל.  {ס}

ב ה,יג ויקח דוד עוד פלגשים ונשים, מירושלם, אחרי, באו מחברון; ויולדו עוד לדוד, בנים ובנות.  ב ה,יד ואלה, שמות הילדים לו--בירושלם:  שמוע ושובב, ונתן ושלמה.  ב ה,טו ויבחר ואלישוע, ונפג ויפיע.  ב ה,טז ואלישמע ואלידע, ואליפלט.  {פ}

ב ה,יז וישמעו פלשתים, כי-משחו את-דוד למלך על-ישראל, ויעלו כל-פלשתים, לבקש את-דוד; וישמע דוד, וירד אל-המצודה.  ב ה,יח ופלשתים, באו; וינטשו, בעמק רפאים.  ב ה,יט וישאל דוד ביהוה, לאמר, האעלה אל-פלשתים, התתנם בידי;  {פ}
 
ויאמר יהוה אל-דוד עלה, כי-נתן אתן את-הפלשתים בידך.  ב ה,כ ויבא דוד בבעל-פרצים, ויכם שם דוד, ויאמר, פרץ יהוה את-איבי לפני כפרץ מים; על-כן, קרא שם-המקום ההוא--בעל פרצים.  ב ה,כא ויעזבו-שם, את-עצביהם; וישאם דוד, ואנשיו.  {פ}

ב ה,כב ויספו עוד פלשתים, לעלות; וינטשו, בעמק רפאים.  ב ה,כג וישאל דוד ביהוה, ויאמר לא תעלה; הסב, אל-אחריהם, ובאת להם, ממול בכאים.  ב ה,כד ויהי בשמעך (כשמעך) את-קול צעדה, בראשי הבכאים--אז תחרץ:  כי אז, יצא יהוה לפניך, להכות, במחנה פלשתים.  ב ה,כה ויעש דוד כן, כאשר צוהו יהוה; ויך, את-פלשתים, מגבע, עד-באך גזר.  {פ}

ב ו,א ויסף עוד דוד את-כל-בחור בישראל, שלשים אלף.  ב ו,ב ויקם וילך דוד, וכל-העם אשר אתו, מבעלי, יהודה--להעלות משם, את ארון האלהים, אשר-נקרא שם שם יהוה צבאות ישב הכרבים, עליו.  ב ו,ג וירכבו את-ארון האלהים, אל-עגלה חדשה, וישאהו, מבית אבינדב אשר בגבעה; ועזא ואחיו, בני אבינדב, נהגים, את-העגלה חדשה.  ב ו,ד וישאהו, מבית אבינדב אשר בגבעה, עם, ארון האלהים; ואחיו, הלך לפני הארון.  ב ו,ה ודוד וכל-בית ישראל, משחקים לפני יהוה, בכל, עצי ברושים; ובכנרות ובנבלים ובתפים, ובמנענעים ובצלצלים.  ב ו,ו ויבאו, עד-גרן נכון; וישלח עזה אל-ארון האלהים, ויאחז בו--כי שמטו, הבקר.  ב ו,ז ויחר-אף יהוה בעזה, ויכהו שם האלהים על-השל; וימת שם, עם ארון האלהים.  ב ו,ח ויחר לדוד, על אשר פרץ יהוה פרץ בעזה; ויקרא למקום ההוא, פרץ עזה, עד, היום הזה.  ב ו,ט וירא דוד את-יהוה, ביום ההוא; ויאמר, איך יבוא אלי ארון יהוה.  ב ו,י ולא-אבה דוד, להסיר אליו את-ארון יהוה--על-עיר דוד; ויטהו דוד, בית עבד-אדם הגתי.  ב ו,יא וישב ארון יהוה בית עבד אדם, הגתי--שלשה חדשים; ויברך יהוה את-עבד אדם, ואת-כל-ביתו.  ב ו,יב ויגד, למלך דוד לאמר, ברך יהוה את-בית עבד אדם ואת-כל-אשר-לו, בעבור, ארון האלהים; וילך דוד, ויעל את-ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד--בשמחה.  ב ו,יג ויהי, כי צעדו נשאי ארון-יהוה--ששה צעדים:  ויזבח שור, ומריא.  ב ו,יד ודוד מכרכר בכל-עז, לפני יהוה; ודוד, חגור אפוד בד.  ב ו,טו ודוד וכל-בית ישראל, מעלים את-ארון יהוה, בתרועה, ובקול שופר.  ב ו,טז והיה ארון יהוה, בא עיר דוד; ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את-המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יהוה, ותבז לו, בלבה.  ב ו,יז ויבאו את-ארון יהוה, ויצגו אתו במקומו, בתוך האהל, אשר נטה-לו דוד; ויעל דוד עלות לפני יהוה, ושלמים.  ב ו,יח ויכל דוד, מהעלות העולה והשלמים; ויברך את-העם, בשם יהוה צבאות.  ב ו,יט ויחלק לכל-העם לכל-המון ישראל, למאיש ועד-אשה, לאיש חלת לחם אחת, ואשפר אחד ואשישה אחת; וילך כל-העם, איש לביתו.  ב ו,כ וישב דוד, לברך את-ביתו;  {ס}  ותצא מיכל בת-שאול, לקראת דוד, ותאמר מה-נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הרקים.  ב ו,כא ויאמר דוד, אל-מיכל, לפני יהוה אשר בחר-בי מאביך ומכל-ביתו, לצות אתי נגיד על-עם יהוה על-ישראל; ושחקתי, לפני יהוה.  ב ו,כב ונקלתי עוד מזאת, והייתי שפל בעיני; ועם-האמהות אשר אמרת, עמם אכבדה.  ב ו,כג ולמיכל, בת-שאול, לא-היה לה, ילד--עד, יום מותה.  {פ}

ב ז,א ויהי, כי-ישב המלך בביתו; ויהוה הניח-לו מסביב, מכל-איביו.  ב ז,ב ויאמר המלך, אל-נתן הנביא, ראה נא, אנכי יושב בבית ארזים; וארון, האלהים, ישב, בתוך היריעה.  ב ז,ג ויאמר נתן אל-המלך, כל אשר בלבבך לך עשה:  כי יהוה, עמך.  ב ז,ד ויהי, בלילה ההוא;  {ס}  ויהי, דבר-יהוה, אל-נתן, לאמר.  ב ז,ה לך ואמרת אל-עבדי אל-דוד,  {ס}  כה אמר יהוה:  האתה תבנה-לי בית, לשבתי.  ב ז,ו כי לא ישבתי, בבית, למיום העלתי את-בני ישראל ממצרים, ועד היום הזה; ואהיה, מתהלך, באהל, ובמשכן.  ב ז,ז בכל אשר-התהלכתי, בכל-בני ישראל, הדבר דברתי את-אחד שבטי ישראל, אשר צויתי לרעות את-עמי את-ישראל לאמר:  למה לא-בניתם לי, בית ארזים.  ב ז,ח ועתה כה-תאמר לעבדי לדוד, כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנוה, מאחר הצאן--להיות נגיד, על-עמי על-ישראל.  ב ז,ט ואהיה עמך, בכל אשר הלכת, ואכרתה את-כל-איביך, מפניך; ועשתי לך שם גדול, כשם הגדלים אשר בארץ.  ב ז,י ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יסיפו בני-עולה לענותו, כאשר בראשונה.  ב ז,יא ולמן-היום, אשר צויתי שפטים על-עמי ישראל, והניחתי לך, מכל-איביך; והגיד לך יהוה, כי-בית יעשה-לך יהוה.  ב ז,יב כי ימלאו ימיך, ושכבת את-אבתיך, והקימתי את-זרעך אחריך, אשר יצא ממעיך; והכינתי, את-ממלכתו.  ב ז,יג הוא יבנה-בית, לשמי; וכננתי את-כסא ממלכתו, עד-עולם.  ב ז,יד אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן--אשר, בהעותו, והכחתיו בשבט אנשים, ובנגעי בני אדם.  ב ז,טו וחסדי, לא-יסור ממנו, כאשר הסרתי מעם שאול, אשר הסרתי מלפניך.  ב ז,טז ונאמן ביתך וממלכתך עד-עולם, לפניך:  כסאך, יהיה נכון עד-עולם.  ב ז,יז ככל הדברים האלה, וככל החזיון הזה--כן דבר נתן, אל-דוד.  {פ}

ב ז,יח ויבא המלך דוד, וישב לפני יהוה; ויאמר, מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי--כי הבאתני, עד-הלם.  ב ז,יט ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה, ותדבר גם אל-בית-עבדך למרחוק; וזאת תורת האדם, אדני יהוה.  ב ז,כ ומה-יוסיף דוד עוד, לדבר אליך; ואתה ידעת את-עבדך, אדני יהוה.  ב ז,כא בעבור דברך, וכלבך, עשית, את כל-הגדולה הזאת--להודיע, את-עבדך.  ב ז,כב על-כן גדלת, יהוה אלהים:  כי-אין כמוך, ואין אלהים זולתך, בכל אשר-שמענו, באזנינו.  ב ז,כג ומי כעמך כישראל, גוי אחד בארץ--אשר הלכו-אלהים לפדות-לו לעם ולשום לו שם, ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך, מפני עמך אשר פדית לך ממצרים, גוים ואלהיו.  ב ז,כד ותכונן לך את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלהים.  {ס}

ב ז,כה ועתה, יהוה אלהים, הדבר אשר דברת על-עבדך ועל-ביתו, הקם עד-עולם; ועשה, כאשר דברת.  ב ז,כו ויגדל שמך עד-עולם, לאמר, יהוה צבאות, אלהים על-ישראל; ובית עבדך דוד, יהיה נכון לפניך.  ב ז,כז כי-אתה יהוה צבאות אלהי ישראל, גליתה את-אזן עבדך לאמר, בית, אבנה-לך; על-כן, מצא עבדך את-לבו, להתפלל אליך, את-התפלה הזאת.  ב ז,כח ועתה אדני יהוה, אתה-הוא האלהים, ודבריך, יהיו אמת; ותדבר, אל-עבדך, את-הטובה, הזאת.  ב ז,כט ועתה, הואל וברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך:  כי-אתה אדני יהוה, דברת, ומברכתך, יברך בית-עבדך לעולם.  {פ}

ב ח,א ויהי, אחרי-כן, ויך דוד את-פלשתים, ויכניעם; ויקח דוד את-מתג האמה, מיד פלשתים.  ב ח,ב ויך את-מואב, וימדדם בחבל השכב אותם ארצה, וימדד שני-חבלים להמית, ומלא החבל להחיות; ותהי מואב לדוד, לעבדים נשאי מנחה.  ב ח,ג ויך דוד, את-הדדעזר בן-רחב מלך צובה, בלכתו, להשיב ידו בנהר-  (פרת).  ב ח,ד וילכד דוד ממנו, אלף ושבע-מאות פרשים, ועשרים אלף, איש רגלי; ויעקר דוד את-כל-הרכב, ויותר ממנו מאה רכב.  ב ח,ה ותבא, ארם דמשק, לעזר, להדדעזר מלך צובה; ויך דוד בארם, עשרים-ושנים אלף איש.  ב ח,ו וישם דוד נצבים, בארם דמשק, ותהי ארם לדוד, לעבדים נושאי מנחה; וישע יהוה את-דוד, בכל אשר הלך.  ב ח,ז ויקח דוד, את שלטי הזהב, אשר היו, אל עבדי הדדעזר; ויביאם, ירושלם.  ב ח,ח ומבטח ומברתי, ערי הדדעזר:  לקח המלך דוד, נחשת--הרבה מאד.  {ס}

ב ח,ט וישמע, תעי מלך חמת:  כי הכה דוד, את כל-חיל הדדעזר.  ב ח,י וישלח תעי את-יורם-בנו אל-המלך-דוד לשאל-לו לשלום ולברכו, על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו--כי-איש מלחמות תעי, היה הדדעזר; ובידו, היו כלי-כסף וכלי-זהב--וכלי נחשת.  ב ח,יא גם-אתם, הקדיש המלך דוד ליהוה, עם-הכסף והזהב אשר הקדיש, מכל-הגוים אשר כבש.  ב ח,יב מארם וממואב ומבני עמון, ומפלשתים ומעמלק, ומשלל הדדעזר בן-רחב, מלך צובה.  ב ח,יג ויעש דוד, שם, בשבו, מהכותו את-ארם בגיא-מלח--שמונה עשר, אלף.  ב ח,יד וישם באדום נצבים, בכל-אדום שם נצבים, ויהי כל-אדום, עבדים לדוד; ויושע יהוה את-דוד, בכל אשר הלך.  ב ח,טו וימלך דוד, על-כל-ישראל; ויהי דוד, עשה משפט וצדקה--לכל-עמו.  ב ח,טז ויואב בן-צרויה, על-הצבא; ויהושפט בן-אחילוד, מזכיר.  ב ח,יז וצדוק בן-אחיטוב ואחימלך בן-אביתר, כהנים; ושריה, סופר.  ב ח,יח ובניהו, בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; ובני דוד, כהנים היו.  {ס}

ב ט,א ויאמר דוד--הכי יש-עוד, אשר נותר לבית שאול; ואעשה עמו חסד, בעבור יהונתן.  ב ט,ב ולבית שאול עבד ושמו ציבא, ויקראו-לו אל-דוד; ויאמר המלך אליו האתה ציבא, ויאמר עבדך.  ב ט,ג ויאמר המלך, האפס עוד איש לבית שאול, ואעשה עמו, חסד אלהים; ויאמר ציבא אל-המלך, עוד בן ליהונתן נכה רגלים.  ב ט,ד ויאמר-לו המלך, איפה הוא; ויאמר ציבא, אל-המלך, הנה-הוא בית מכיר בן-עמיאל, בלו דבר.  ב ט,ה וישלח, המלך דוד; ויקחהו, מבית מכיר בן-עמיאל--מלו דבר.  ב ט,ו ויבא מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול, אל-דוד, ויפל על-פניו, וישתחו; ויאמר דוד מפיבשת, ויאמר הנה עבדך.  ב ט,ז ויאמר לו דוד אל-תירא, כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך, והשבתי לך, את-כל-שדה שאול אביך; ואתה, תאכל לחם על-שלחני--תמיד.  ב ט,ח וישתחו, ויאמר מה עבדך:  כי פנית, אל-הכלב המת אשר כמוני.  ב ט,ט ויקרא המלך, אל-ציבא נער שאול--ויאמר אליו:  כל אשר היה לשאול ולכל-ביתו, נתתי לבן-אדניך.  ב ט,י ועבדת לו את-האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת, והיה לבן-אדניך לחם ואכלו, ומפיבשת בן-אדניך, יאכל תמיד לחם על-שלחני; ולציבא, חמשה עשר בנים--ועשרים עבדים.  ב ט,יא ויאמר ציבא, אל-המלך, ככל אשר יצוה אדני המלך את-עבדו, כן יעשה עבדך; ומפיבשת, אכל על-שלחני, כאחד, מבני המלך.  ב ט,יב ולמפיבשת בן-קטן, ושמו מיכא; וכל מושב בית-ציבא, עבדים למפיבשת.  ב ט,יג ומפיבשת, ישב בירושלם, כי על-שלחן המלך תמיד, הוא אכל; והוא פסח, שתי רגליו.  {פ}

ב י,א ויהי, אחרי-כן, וימת, מלך בני עמון; וימלך חנון בנו, תחתיו.  ב י,ב ויאמר דוד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש, כאשר עשה אביו עמדי חסד, וישלח דוד לנחמו ביד-עבדיו, אל-אביו; ויבאו עבדי דוד, ארץ בני עמון.  ב י,ג ויאמרו שרי בני-עמון אל-חנון אדניהם, המכבד דוד את-אביך בעיניך--כי-שלח לך, מנחמים; הלוא בעבור חקר את-העיר, ולרגלה ולהפכה, שלח דוד את-עבדיו, אליך.  ב י,ד ויקח חנון את-עבדי דוד, ויגלח את-חצי זקנם, ויכרת את-מדויהם בחצי, עד שתותיהם; וישלחם.  ב י,ה ויגדו לדוד וישלח לקראתם, כי-היו האנשים נכלמים מאד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד-יצמח זקנכם ושבתם.  ב י,ו ויראו בני עמון, כי נבאשו בדוד; וישלחו בני-עמון וישכרו את-ארם בית-רחוב ואת-ארם צובא, עשרים אלף רגלי, ואת-מלך מעכה אלף איש, ואיש טוב שנים-עשר אלף איש.  ב י,ז וישמע, דוד; וישלח, את-יואב, ואת כל-הצבא, הגברים.  ב י,ח ויצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח השער; וארם צובא ורחוב ואיש-טוב ומעכה, לבדם בשדה.  ב י,ט וירא יואב, כי-היתה אליו פני המלחמה, מפנים, ומאחור; ויבחר, מכל בחורי בישראל (ישראל), ויערך, לקראת ארם.  ב י,י ואת, יתר העם, נתן, ביד אבשי אחיו; ויערך, לקראת בני עמון.  ב י,יא ויאמר, אם-תחזק ארם ממני--והיתה לי, לישועה; ואם-בני עמון יחזקו ממך, והלכתי להושיע לך.  ב י,יב חזק ונתחזק בעד-עמנו, ובעד ערי אלהינו; ויהוה, יעשה הטוב בעיניו.  ב י,יג ויגש יואב, והעם אשר עמו, למלחמה, בארם; וינסו, מפניו.  ב י,יד ובני עמון ראו, כי-נס ארם, וינסו מפני אבישי, ויבאו העיר; וישב יואב, מעל בני עמון, ויבא, ירושלם.  ב י,טו וירא ארם, כי נגף לפני ישראל; ויאספו, יחד.  ב י,טז וישלח הדדעזר, ויצא את-ארם אשר מעבר הנהר, ויבאו, חילם; ושובך שר-צבא הדדעזר, לפניהם.  {ס}

ב י,יז ויגד לדוד, ויאסף את-כל-ישראל ויעבר את-הירדן, ויבא, חלאמה; ויערכו ארם לקראת דוד, וילחמו עמו.  ב י,יח וינס ארם, מפני ישראל, ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב, וארבעים אלף פרשים; ואת שובך שר-צבאו הכה, וימת שם.  ב י,יט ויראו כל-המלכים עבדי הדדעזר, כי נגפו לפני ישראל, וישלמו את-ישראל, ויעבדום; ויראו ארם, להושיע עוד את-בני עמון.  {פ}

ב יא,א ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים, וישלח דוד את-יואב ואת-עבדיו עמו ואת-כל-ישראל וישחתו את-בני עמון, ויצרו, על-רבה; ודוד, יושב בירושלם.  {ס}

ב יא,ב ויהי לעת הערב, ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על-גג בית-המלך, וירא אשה רחצת, מעל הגג; והאשה, טובת מראה מאד.  ב יא,ג וישלח דוד, וידרש לאשה; ויאמר, הלוא-זאת בת-שבע בת-אליעם--אשת, אוריה החתי.  ב יא,ד וישלח דוד מלאכים ויקחה, ותבוא אליו וישכב עמה, והיא מתקדשת, מטמאתה; ותשב, אל-ביתה.  ב יא,ה ותהר, האשה; ותשלח ותגד לדוד, ותאמר הרה אנכי.  ב יא,ו וישלח דוד, אל-יואב, שלח אלי, את-אוריה החתי; וישלח יואב את-אוריה, אל-דוד.  ב יא,ז ויבא אוריה, אליו; וישאל דוד, לשלום יואב ולשלום העם, ולשלום, המלחמה.  ב יא,ח ויאמר דוד לאוריה, רד לביתך ורחץ רגליך; ויצא אוריה מבית המלך, ותצא אחריו משאת המלך.  ב יא,ט וישכב אוריה, פתח בית המלך, את, כל-עבדי אדניו; ולא ירד, אל-ביתו.  ב יא,י ויגדו לדוד לאמר, לא-ירד אוריה אל-ביתו; ויאמר דוד אל-אוריה, הלוא מדרך אתה בא--מדוע, לא-ירדת אל-ביתך.  ב יא,יא ויאמר אוריה אל-דוד, הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על-פני השדה חנים, ואני אבוא אל-ביתי לאכל ולשתות, ולשכב עם-אשתי; חיך וחי נפשך, אם-אעשה את-הדבר הזה.  ב יא,יב ויאמר דוד אל-אוריה, שב בזה גם-היום--ומחר אשלחך; וישב אוריה בירושלם ביום ההוא, וממחרת.  ב יא,יג ויקרא-לו דוד, ויאכל לפניו וישת--וישכרהו; ויצא בערב, לשכב במשכבו עם-עבדי אדניו, ואל-ביתו, לא ירד.  ב יא,יד ויהי בבקר, ויכתב דוד ספר אל-יואב; וישלח, ביד אוריה.  ב יא,טו ויכתב בספר, לאמר:  הבו את-אוריה, אל-מול פני המלחמה החזקה, ושבתם מאחריו, ונכה ומת.  {ס}

ב יא,טז ויהי, בשמור יואב אל-העיר; ויתן, את-אוריה, אל-המקום אשר ידע, כי אנשי-חיל שם.  ב יא,יז ויצאו אנשי העיר, וילחמו את-יואב, ויפל מן-העם, מעבדי דוד; וימת, גם אוריה החתי.  ב יא,יח וישלח, יואב; ויגד לדוד, את-כל-דברי המלחמה.  ב יא,יט ויצו את-המלאך, לאמר:  ככלותך, את כל-דברי המלחמה--לדבר אל-המלך.  ב יא,כ והיה, אם-תעלה חמת המלך, ואמר לך, מדוע נגשתם אל-העיר להלחם:  הלוא ידעתם, את אשר-ירו מעל החומה.  ב יא,כא מי-הכה את-אבימלך בן-ירבשת, הלוא-אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ, למה נגשתם, אל-החומה; ואמרת--גם עבדך אוריה החתי, מת.  ב יא,כב וילך, המלאך; ויבא ויגד לדוד, את כל-אשר שלחו יואב.  ב יא,כג ויאמר המלאך, אל-דוד, כי-גברו עלינו האנשים, ויצאו אלינו השדה; ונהיה עליהם, עד-פתח השער.  ב יא,כד ויראו המוראים אל-עבדיך מעל החומה, וימותו מעבדי המלך; וגם, עבדך אוריה החתי--מת.  {ס}

ב יא,כה ויאמר דוד אל-המלאך, כה-תאמר אל-יואב אל-ירע בעיניך את-הדבר הזה--כי-כזה וכזה, תאכל החרב; החזק מלחמתך אל-העיר והרסה, וחזקהו.  ב יא,כו ותשמע אשת אוריה, כי-מת אוריה אישה; ותספד, על-בעלה.  ב יא,כז ויעבר האבל, וישלח דוד ויאספה אל-ביתו ותהי-לו לאשה, ותלד לו, בן; וירע הדבר אשר-עשה דוד, בעיני יהוה.  {פ}

ב יב,א וישלח יהוה את-נתן, אל-דוד; ויבא אליו, ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר, ואחד ראש.  ב יב,ב לעשיר, היה צאן ובקר--הרבה מאד.  ב יב,ג ולרש אין-כל, כי אם-כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחיה, ותגדל עמו ועם-בניו יחדו; מפתו תאכל ומכסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי-לו, כבת.  ב יב,ד ויבא הלך, לאיש העשיר, ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו, לעשות לארח הבא-לו; ויקח, את-כבשת האיש הראש, ויעשה, לאיש הבא אליו.  ב יב,ה ויחר-אף דוד באיש, מאד; ויאמר, אל-נתן, חי-יהוה, כי בן-מות האיש העשה זאת.  ב יב,ו ואת-הכבשה, ישלם ארבעתים:  עקב, אשר עשה את-הדבר הזה, ועל, אשר לא-חמל.  {ס}

ב יב,ז ויאמר נתן אל-דוד, אתה האיש;  {ס}  כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אנכי משחתיך למלך על-ישראל, ואנכי הצלתיך, מיד שאול.  ב יב,ח ואתנה לך את-בית אדניך, ואת-נשי אדניך בחיקך, ואתנה לך, את-בית ישראל ויהודה; ואם-מעט--ואספה לך, כהנה וכהנה.  ב יב,ט מדוע בזית את-דבר יהוה, לעשות הרע בעינו (בעיני), את אוריה החתי הכית בחרב, ואת-אשתו לקחת לך לאשה; ואתו הרגת, בחרב בני עמון.  ב יב,י ועתה, לא-תסור חרב מביתך--עד-עולם:  עקב, כי בזתני, ותקח את-אשת אוריה החתי, להיות לך לאשה.  {ס}

ב יב,יא כה אמר יהוה, הנני מקים עליך רעה מביתך, ולקחתי את-נשיך לעיניך, ונתתי לרעיך; ושכב עם-נשיך, לעיני השמש הזאת.  ב יב,יב כי אתה, עשית בסתר; ואני, אעשה את-הדבר הזה, נגד כל-ישראל, ונגד השמש.  {ס}

ב יב,יג ויאמר דוד אל-נתן, חטאתי ליהוה;  {ס}  ויאמר נתן אל-דוד, גם-יהוה העביר חטאתך--לא תמות.  ב יב,יד אפס, כי-נאץ נאצת את-איבי יהוה, בדבר, הזה; גם, הבן הילוד לך--מות ימות.  ב יב,טו וילך נתן, אל-ביתו; ויגף יהוה, את-הילד אשר ילדה אשת-אוריה לדוד--ויאנש.  ב יב,טז ויבקש דוד את-האלהים, בעד הנער; ויצם דוד צום, ובא ולן ושכב ארצה.  ב יב,יז ויקמו זקני ביתו, עליו, להקימו, מן-הארץ; ולא אבה, ולא-ברא אתם לחם.  ב יב,יח ויהי ביום השביעי, וימת הילד; ויראו עבדי דוד להגיד לו כי-מת הילד, כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא-שמע בקולנו, ואיך נאמר אליו מת הילד, ועשה רעה.  ב יב,יט וירא דוד, כי עבדיו מתלחשים, ויבן דוד, כי מת הילד; ויאמר דוד אל-עבדיו המת הילד, ויאמרו מת.  ב יב,כ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך, ויחלף שמלתו, ויבא בית-יהוה, וישתחו; ויבא, אל-ביתו, וישאל, וישימו לו לחם ויאכל.  ב יב,כא ויאמרו עבדיו אליו, מה-הדבר הזה אשר עשיתה; בעבור הילד חי, צמת ותבך, וכאשר מת הילד, קמת ותאכל לחם.  ב יב,כב ויאמר--בעוד הילד חי, צמתי ואבכה:  כי אמרתי מי יודע, יחנני (וחנני) יהוה וחי הילד.  ב יב,כג ועתה מת, למה זה אני צם--האוכל להשיבו, עוד:  אני הלך אליו, והוא לא-ישוב אלי.  ב יב,כד וינחם דוד, את בת-שבע אשתו, ויבא אליה, וישכב עמה; ותלד בן, ויקרא (ותקרא) את-שמו שלמה, ויהוה, אהבו.  ב יב,כה וישלח, ביד נתן הנביא, ויקרא את-שמו, ידידיה--בעבור, יהוה.  {פ}

ב יב,כו וילחם יואב, ברבת בני עמון; וילכד, את-עיר המלוכה.  ב יב,כז וישלח יואב מלאכים, אל-דוד; ויאמר נלחמתי ברבה, גם-לכדתי את-עיר המים.  ב יב,כח ועתה, אסף את-יתר העם, וחנה על-העיר, ולכדה:  פן-אלכד אני את-העיר, ונקרא שמי עליה.  ב יב,כט ויאסף דוד את-כל-העם, וילך רבתה; וילחם בה, וילכדה.  ב יב,ל ויקח את-עטרת-מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב, ואבן יקרה, ותהי, על-ראש דוד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאד.  ב יב,לא ואת-העם אשר-בה הוציא, וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן (במלבן), וכן יעשה, לכל ערי בני-עמון; וישב דוד וכל-העם, ירושלם.  {פ}

ב יג,א ויהי אחרי-כן, ולאבשלום בן-דוד אחות יפה--ושמה תמר; ויאהבה, אמנון בן-דוד.  ב יג,ב ויצר לאמנון להתחלות, בעבור תמר אחתו--כי בתולה, היא; ויפלא בעיני אמנון, לעשות לה מאומה.  ב יג,ג ולאמנון רע, ושמו יונדב, בן-שמעה, אחי דוד; ויונדב, איש חכם מאד.  ב יג,ד ויאמר לו, מדוע אתה ככה דל בן-המלך בבקר בבקר--הלוא, תגיד לי; ויאמר לו, אמנון, את-תמר אחות אבשלם אחי, אני אהב.  ב יג,ה ויאמר לו יהונדב, שכב על-משכבך והתחל; ובא אביך לראותך, ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את-הבריה, למען אשר אראה, ואכלתי מידה.  ב יג,ו וישכב אמנון, ויתחל; ויבא המלך לראותו, ויאמר אמנון אל-המלך תבוא-נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות, ואברה, מידה.  ב יג,ז וישלח דוד אל-תמר, הביתה לאמר:  לכי נא, בית אמנון אחיך, ועשי-לו, הבריה.  ב יג,ח ותלך תמר, בית אמנון אחיה--והוא שכב; ותקח את-הבצק ותלוש (ותלש) ותלבב לעיניו, ותבשל את-הלבבות.  ב יג,ט ותקח את-המשרת ותצק לפניו, וימאן לאכול; ויאמר אמנון, הוציאו כל-איש מעלי, ויצאו כל-איש, מעליו.  ב יג,י ויאמר אמנון אל-תמר, הביאי הבריה החדר, ואברה, מידך; ותקח תמר, את-הלבבות אשר עשתה, ותבא לאמנון אחיה, החדרה.  ב יג,יא ותגש אליו, לאכל; ויחזק-בה ויאמר לה, בואי שכבי עמי אחותי.  ב יג,יב ותאמר לו, אל-אחי אל-תענני--כי לא-יעשה כן, בישראל:  אל-תעשה, את-הנבלה הזאת.  ב יג,יג ואני, אנה אוליך את-חרפתי, ואתה תהיה כאחד הנבלים, בישראל; ועתה דבר-נא אל-המלך, כי לא ימנעני ממך.  ב יג,יד ולא אבה, לשמע בקולה; ויחזק ממנה ויענה, וישכב אתה.  ב יג,טו וישנאה אמנון, שנאה גדולה מאד--כי גדולה השנאה אשר שנאה, מאהבה אשר אהבה; ויאמר-לה אמנון, קומי לכי.  ב יג,טז ותאמר לו, אל-אודת הרעה הגדולה הזאת, מאחרת אשר-עשית עמי, לשלחני; ולא אבה, לשמע לה.  ב יג,יז ויקרא, את-נערו משרתו, ויאמר, שלחו-נא את-זאת מעלי החוצה; ונעל הדלת, אחריה.  ב יג,יח ועליה כתנת פסים, כי כן תלבשן בנות-המלך הבתולת מעילים; ויצא אותה משרתו החוץ, ונעל הדלת אחריה.  ב יג,יט ותקח תמר אפר על-ראשה, וכתנת הפסים אשר עליה קרעה; ותשם ידה על-ראשה, ותלך הלוך וזעקה.  ב יג,כ ויאמר אליה אבשלום אחיה, האמינון אחיך היה עמך, ועתה אחותי החרישי אחיך הוא, אל-תשיתי את-לבך לדבר הזה; ותשב תמר ושממה, בית אבשלום אחיה.  ב יג,כא והמלך דוד--שמע, את כל-הדברים האלה; ויחר לו, מאד.  ב יג,כב ולא-דבר אבשלום עם-אמנון, למרע ועד-טוב:  כי-שנא אבשלום, את-אמנון, על-דבר אשר ענה, את תמר אחתו.  {פ}

ב יג,כג ויהי, לשנתים ימים, ויהיו גזזים לאבשלום, בבעל חצור אשר עם-אפרים; ויקרא אבשלום, לכל-בני המלך.  ב יג,כד ויבא אבשלום, אל-המלך, ויאמר, הנה-נא גזזים לעבדך; ילך-נא המלך ועבדיו, עם-עבדך.  ב יג,כה ויאמר המלך אל-אבשלום, אל-בני אל-נא נלך כלנו, ולא נכבד, עליך; ויפרץ-בו ולא-אבה ללכת, ויברכהו.  ב יג,כו ויאמר, אבשלום, ולא, ילך-נא אתנו אמנון אחי; ויאמר לו המלך, למה ילך עמך.  ב יג,כז ויפרץ-בו, אבשלום; וישלח אתו את-אמנון, ואת כל-בני המלך.  {ס}

ב יג,כח ויצו אבשלום את-נעריו לאמר, ראו נא כטוב לב-אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את-אמנון והמתם אתו--אל-תיראו:  הלוא, כי אנכי צויתי אתכם--חזקו, והיו לבני-חיל.  ב יג,כט ויעשו נערי אבשלום, לאמנון, כאשר צוה, אבשלום; ויקמו כל-בני המלך, וירכבו איש על-פרדו--וינסו.  ב יג,ל ויהי, המה בדרך, והשמעה באה, אל-דוד לאמר:  הכה אבשלום את-כל-בני המלך, ולא-נותר מהם אחד.  {פ}

ב יג,לא ויקם המלך ויקרע את-בגדיו, וישכב ארצה; וכל-עבדיו נצבים, קרעי בגדים.  {ס}

ב יג,לב ויען יונדב בן-שמעה אחי-דוד ויאמר, אל-יאמר אדני את כל-הנערים בני-המלך המיתו--כי-אמנון לבדו, מת:  כי-על-פי אבשלום, היתה שומה, מיום ענתו, את תמר אחתו.  ב יג,לג ועתה אל-ישם אדני המלך אל-לבו, דבר לאמר, כל-בני המלך, מתו:  כי-אם (  ) אמנון לבדו, מת.  {פ}

ב יג,לד ויברח, אבשלום; וישא הנער הצפה, את-עינו, וירא והנה עם-רב הלכים מדרך אחריו, מצד ההר.  ב יג,לה ויאמר יונדב אל-המלך, הנה בני-המלך באו:  כדבר עבדך, כן היה.  ב יג,לו ויהי ככלתו לדבר, והנה בני-המלך באו, וישאו קולם, ויבכו; וגם-המלך, וכל-עבדיו, בכו, בכי גדול מאד.  ב יג,לז ואבשלום ברח, וילך אל-תלמי בן-עמיחור (עמיהוד) מלך גשור; ויתאבל על-בנו, כל-הימים.  ב יג,לח ואבשלום ברח, וילך גשור; ויהי-שם, שלש שנים.  ב יג,לט ותכל דוד המלך, לצאת אל-אבשלום:  כי-נחם על-אמנון, כי-מת.  {ס}

ב יד,א וידע, יואב בן-צריה:  כי-לב המלך, על-אבשלום.  ב יד,ב וישלח יואב תקועה, ויקח משם אשה חכמה; ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל, ואל-תסוכי שמן, והיית, כאשה זה ימים רבים מתאבלת על-מת.  ב יד,ג ובאת, אל-המלך, ודברת אליו, כדבר הזה; וישם יואב את-הדברים, בפיה.  ב יד,ד ותאמר האשה התקעית, אל-המלך, ותפל על-אפיה ארצה, ותשתחו; ותאמר, הושעה המלך.  {ס}

ב יד,ה ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, אבל אשה-אלמנה אני--וימת אישי.  ב יד,ו ולשפחתך, שני בנים, וינצו שניהם בשדה, ואין מציל ביניהם; ויכו האחד את-האחד, וימת אתו.  ב יד,ז והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך, ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג, ונשמידה, גם את-היורש; וכבו, את-גחלתי אשר נשארה, לבלתי שום- (שים-) לאישי שם ושארית, על-פני האדמה.  {פ}

ב יד,ח ויאמר המלך אל-האשה, לכי לביתך; ואני, אצוה עליך.  ב יד,ט ותאמר האשה התקועית, אל-המלך, עלי אדני המלך העון, ועל-בית אבי; והמלך וכסאו, נקי.  {ס}

ב יד,י ויאמר, המלך:  המדבר אליך והבאתו אלי, ולא-יסיף עוד לגעת בך.  ב יד,יא ותאמר יזכר-נא המלך את-יהוה אלהיך, מהרבית (מהרבת) גאל הדם לשחת, ולא ישמידו, את-בני; ויאמר, חי-יהוה, אם-יפל משערת בנך, ארצה.  ב יד,יב ותאמר, האשה, תדבר-נא שפחתך אל-אדני המלך, דבר; ויאמר, דברי.  {ס}

ב יד,יג ותאמר, האשה, ולמה חשבתה כזאת, על-עם אלהים; ומדבר המלך הדבר הזה, כאשם, לבלתי השיב המלך, את-נדחו.  ב יד,יד כי-מות נמות--וכמים הנגרים ארצה, אשר לא יאספו; ולא-ישא אלהים, נפש, וחשב מחשבות, לבלתי ידח ממנו נדח.  ב יד,טו ועתה אשר-באתי לדבר אל-המלך אדני, את-הדבר הזה--כי יראני, העם; ותאמר שפחתך אדברה-נא אל-המלך, אולי יעשה המלך את-דבר אמתו.  ב יד,טז כי ישמע המלך, להציל את-אמתו מכף האיש, להשמיד אתי ואת-בני יחד, מנחלת אלהים.  ב יד,יז ותאמר, שפחתך, יהיה-נא דבר-אדני המלך, למנחה:  כי כמלאך האלהים, כן אדני המלך לשמע הטוב והרע, ויהוה אלהיך, יהי עמך.  {פ}

ב יד,יח ויען המלך, ויאמר אל-האשה, אל-נא תכחדי ממני דבר, אשר אנכי שאל אתך; ותאמר, האשה, ידבר-נא, אדני המלך.  ב יד,יט ויאמר המלך, היד יואב אתך בכל-זאת; ותען האשה ותאמר חי-נפשך אדני המלך אם-אש להמין ולהשמיל, מכל אשר-דבר אדני המלך--כי-עבדך יואב הוא צוני, והוא שם בפי שפחתך את כל-הדברים האלה.  ב יד,כ לבעבור סבב את-פני הדבר, עשה עבדך יואב את-הדבר הזה; ואדני חכם, כחכמת מלאך האלהים, לדעת, את-כל-אשר בארץ.  {ס}

ב יד,כא ויאמר המלך אל-יואב, הנה-נא עשיתי את-הדבר הזה; ולך השב את-הנער, את-אבשלום.  ב יד,כב ויפל יואב אל-פניו ארצה וישתחו, ויברך את-המלך; ויאמר יואב היום ידע עבדך כי-מצאתי חן בעיניך, אדני המלך, אשר-עשה המלך, את-דבר עבדו (עבדך).  ב יד,כג ויקם יואב, וילך גשורה; ויבא את-אבשלום, ירושלם.  {ס}

ב יד,כד ויאמר המלך יסב אל-ביתו, ופני לא יראה; ויסב אבשלום אל-ביתו, ופני המלך לא ראה.  {ס}

ב יד,כה וכאבשלום, לא-היה איש-יפה בכל-ישראל--להלל מאד:  מכף רגלו ועד קדקדו, לא-היה בו מום.  ב יד,כו ובגלחו, את-ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח, כי-כבד עליו וגלחו; ושקל את-שער ראשו, מאתים שקלים באבן המלך.  ב יד,כז ויולדו לאבשלום שלושה בנים, ובת אחת ושמה תמר; היא היתה, אשה יפת מראה.  {פ}

ב יד,כח וישב אבשלום בירושלם, שנתים ימים; ופני המלך, לא ראה.  ב יד,כט וישלח אבשלום אל-יואב, לשלח אתו אל-המלך, ולא אבה, לבוא אליו; וישלח עוד שנית, ולא אבה לבוא.  ב יד,ל ויאמר אל-עבדיו ראו חלקת יואב אל-ידי, ולו-שם שערים--לכו, והוצתיה (והציתוה) באש; ויצתו עבדי אבשלום, את-החלקה--באש.  {פ}

ב יד,לא ויקם יואב, ויבא אל-אבשלום הביתה; ויאמר אליו, למה הציתו עבדיך את-החלקה אשר-לי באש.  ב יד,לב ויאמר אבשלום אל-יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל-המלך לאמר, למה באתי מגשור--טוב לי, עד אני-שם; ועתה, אראה פני המלך, ואם-יש-בי עון, והמתני.  ב יד,לג ויבא יואב אל-המלך, ויגד-לו, ויקרא אל-אבשלום ויבא אל-המלך, וישתחו לו על-אפיו ארצה לפני המלך; וישק המלך, לאבשלום.  {ס}

ב טו,א ויהי, מאחרי כן, ויעש לו אבשלום, מרכבה וססים; וחמשים איש, רצים לפניו.  ב טו,ב והשכים, אבשלום, ועמד, על-יד דרך השער; ויהי כל-האיש אשר-יהיה-לו-ריב לבוא אל-המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי-מזה עיר אתה, ויאמר, מאחד שבטי-ישראל עבדך.  ב טו,ג ויאמר אליו אבשלום, ראה דבריך טובים ונכחים; ושמע אין-לך, מאת המלך.  ב טו,ד ויאמר, אבשלום, מי-ישמני שפט, בארץ; ועלי, יבוא כל-איש אשר-יהיה-לו-ריב ומשפט--והצדקתיו.  ב טו,ה והיה, בקרב-איש, להשתחות, לו; ושלח את-ידו והחזיק לו, ונשק לו.  ב טו,ו ויעש אבשלום כדבר הזה, לכל-ישראל, אשר-יבאו למשפט, אל-המלך; ויגנב, אבשלום, את-לב, אנשי ישראל.  {פ}

ב טו,ז ויהי, מקץ ארבעים שנה; ויאמר אבשלום, אל-המלך, אלכה נא ואשלם את-נדרי אשר-נדרתי ליהוה, בחברון.  ב טו,ח כי-נדר נדר עבדך, בשבתי בגשור בארם לאמר:  אם-ישיב (ישוב) ישיבני יהוה ירושלם, ועבדתי את-יהוה.  ב טו,ט ויאמר-לו המלך, לך בשלום; ויקם, וילך חברונה.  {פ}

ב טו,י וישלח אבשלום מרגלים, בכל-שבטי ישראל לאמר:  כשמעכם, את-קול השפר, ואמרתם, מלך אבשלום בחברון.  ב טו,יא ואת-אבשלום, הלכו מאתים איש מירושלם, קראים, והלכים לתמם; ולא ידעו, כל-דבר.  ב טו,יב וישלח אבשלום את-אחיתפל הגילני יועץ דוד, מעירו מגלה, בזבחו, את-הזבחים; ויהי הקשר אמץ, והעם הולך ורב את-אבשלום.  ב טו,יג ויבא, המגיד, אל-דוד, לאמר:  היה לב-איש ישראל, אחרי אבשלום.  ב טו,יד ויאמר דוד לכל-עבדיו אשר-אתו בירושלם, קומו ונברחה--כי לא-תהיה-לנו פליטה, מפני אבשלם; מהרו ללכת, פן-ימהר והשגנו והדיח עלינו את-הרעה, והכה העיר, לפי-חרב.  ב טו,טו ויאמרו עבדי-המלך, אל-המלך:  ככל אשר-יבחר אדני המלך, הנה עבדיך.  ב טו,טז ויצא המלך וכל-ביתו, ברגליו; ויעזב המלך, את עשר נשים פלגשים--לשמר הבית.  ב טו,יז ויצא המלך וכל-העם, ברגליו; ויעמדו, בית המרחק.  ב טו,יח וכל-עבדיו עברים על-ידו, וכל-הכרתי וכל-הפלתי; וכל-הגתים שש-מאות איש, אשר-באו ברגלו מגת, עברים, על-פני המלך.  {ס}

ב טו,יט ויאמר המלך אל-אתי הגתי, למה תלך גם-אתה אתנו; שוב ושב עם-המלך כי-נכרי אתה, וגם-גלה אתה למקומך.  ב טו,כ תמול בואך, והיום אנועך (אניעך) עמנו ללכת, ואני הולך, על אשר-אני הולך; שוב והשב את-אחיך עמך, חסד ואמת.  ב טו,כא ויען אתי את-המלך, ויאמר:  חי-יהוה, וחי אדני המלך, כי אם (  ) במקום אשר יהיה-שם אדני המלך אם-למות אם-לחיים, כי-שם יהיה עבדך.  ב טו,כב ויאמר דוד אל-אתי, לך ועבר; ויעבר אתי הגתי, וכל-אנשיו, וכל-הטף, אשר אתו.  ב טו,כג וכל-הארץ, בוכים קול גדול, וכל-העם, עברים; והמלך, עבר בנחל קדרון, וכל-העם עברים, על-פני-דרך את-המדבר.  ב טו,כד והנה גם-צדוק וכל-הלוים אתו, נשאים את-ארון ברית האלהים, ויצקו את-ארון האלהים, ויעל אביתר--עד-תם כל-העם, לעבור מן-העיר.  {ס}

ב טו,כה ויאמר המלך לצדוק, השב את-ארון האלהים העיר:  אם-אמצא חן, בעיני יהוה--והשבני, והראני אתו ואת-נוהו.  ב טו,כו ואם כה יאמר, לא חפצתי בך:  הנני--יעשה-לי, כאשר טוב בעיניו.  {ס}

ב טו,כז ויאמר המלך, אל-צדוק הכהן, הרואה אתה, שבה העיר בשלום; ואחימעץ בנך ויהונתן בן-אביתר, שני בניכם--אתכם.  ב טו,כח ראו אנכי מתמהמה, בעברות (בערבות) המדבר--עד בוא דבר מעמכם, להגיד לי.  ב טו,כט וישב צדוק ואביתר את-ארון האלהים, ירושלם; וישבו, שם.  ב טו,ל ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא, הלך יחף; וכל-העם אשר-אתו, חפו איש ראשו, ועלו עלה, ובכה.  ב טו,לא ודוד הגיד לאמר, אחיתפל בקשרים עם-אבשלום; ויאמר דוד, סכל-נא את-עצת אחיתפל יהוה.  ב טו,לב ויהי דוד בא עד-הראש, אשר-ישתחוה שם לאלהים; והנה לקראתו, חושי הארכי, קרוע כתנתו, ואדמה על-ראשו.  ב טו,לג ויאמר לו, דוד:  אם עברת אתי, והית עלי למשא.  ב טו,לד ואם-העיר תשוב, ואמרת לאבשלום עבדך אני המלך אהיה--עבד אביך ואני מאז, ועתה ואני עבדך; והפרתה לי, את עצת אחיתפל.  ב טו,לה והלוא עמך שם, צדוק ואביתר הכהנים; והיה, כל-הדבר אשר תשמע מבית המלך--תגיד, לצדוק ולאביתר הכהנים.  ב טו,לו הנה-שם עמם, שני בניהם--אחימעץ לצדוק, ויהונתן לאביתר; ושלחתם בידם אלי, כל-דבר אשר תשמעו.  ב טו,לז ויבא חושי רעה דוד, העיר; ואבשלום, יבוא ירושלם.  {ס}

ב טז,א ודוד, עבר מעט מהראש, והנה ציבא נער מפיבשת, לקראתו; וצמד חמרים חבשים, ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ--ונבל יין.  ב טז,ב ויאמר המלך אל-ציבא, מה-אלה לך; ויאמר ציבא החמורים לבית-המלך לרכב, ולהלחם (והלחם) והקיץ לאכול הנערים, והיין, לשתות היעף במדבר.  ב טז,ג ויאמר המלך, ואיה בן-אדניך; ויאמר ציבא אל-המלך, הנה יושב בירושלם--כי אמר, היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי.  ב טז,ד ויאמר המלך, לצבא, הנה לך, כל אשר למפיבשת; ויאמר ציבא השתחויתי, אמצא-חן בעיניך אדני המלך.  ב טז,ה ובא המלך דוד, עד-בחורים; והנה משם איש יוצא ממשפחת בית-שאול, ושמו שמעי בן-גרא, יצא יצוא, ומקלל.  ב טז,ו ויסקל באבנים את-דוד, ואת-כל-עבדי המלך דוד; וכל-העם, וכל-הגברים, מימינו, ומשמאלו.  ב טז,ז וכה-אמר שמעי, בקללו; צא צא איש הדמים, ואיש הבליעל.  ב טז,ח השיב עליך יהוה כל דמי בית-שאול, אשר מלכת תחתו, ויתן יהוה את-המלוכה, ביד אבשלום בנך; והנך, ברעתך, כי איש דמים, אתה.  ב טז,ט ויאמר אבישי בן-צרויה, אל-המלך, למה יקלל הכלב המת הזה, את-אדני המלך; אעברה-נא, ואסירה את-ראשו.  {ס}

ב טז,י ויאמר המלך, מה-לי ולכם בני צריה; כי (כה) יקלל, וכי (כי) יהוה אמר לו קלל את-דוד, ומי יאמר, מדוע עשיתה כן.  {ס}

ב טז,יא ויאמר דוד אל-אבישי ואל-כל-עבדיו, הנה בני אשר-יצא ממעי מבקש את-נפשי; ואף כי-עתה בן-הימיני, הנחו לו ויקלל--כי אמר-לו, יהוה.  ב טז,יב אולי יראה יהוה, בעוני (בעיני); והשיב יהוה לי טובה, תחת קללתו היום הזה.  ב טז,יג וילך דוד ואנשיו, בדרך;  {ס}  ושמעי הלך בצלע ההר לעמתו, הלוך ויקלל, ויסקל באבנים לעמתו, ועפר בעפר.  {פ}

ב טז,יד ויבא המלך וכל-העם אשר-אתו, עיפים; וינפש, שם.  ב טז,טו ואבשלום, וכל-העם איש ישראל, באו, ירושלם; ואחיתפל, אתו.  ב טז,טז ויהי, כאשר-בא חושי הארכי רעה דוד--אל-אבשלום; ויאמר חושי אל-אבשלום, יחי המלך יחי המלך.  ב טז,יז ויאמר אבשלום אל-חושי, זה חסדך את-רעך; למה לא-הלכת, את-רעך.  ב טז,יח ויאמר חושי, אל-אבשלם, לא, כי אשר בחר יהוה והעם הזה וכל-איש ישראל--לא (לו) אהיה, ואתו אשב.  ב טז,יט והשנית, למי אני אעבד--הלוא, לפני בנו:  כאשר עבדתי לפני אביך, כן אהיה לפניך.  {פ}

ב טז,כ ויאמר אבשלום, אל-אחיתפל:  הבו לכם עצה, מה-נעשה.  ב טז,כא ויאמר אחיתפל, אל-אבשלם, בוא אל-פלגשי אביך, אשר הניח לשמור הבית; ושמע כל-ישראל, כי-נבאשת את-אביך, וחזקו, ידי כל-אשר אתך.  ב טז,כב ויטו לאבשלום האהל, על-הגג; ויבא אבשלום אל-פלגשי אביו, לעיני כל-ישראל.  ב טז,כג ועצת אחיתפל, אשר יעץ בימים ההם, כאשר ישאל-   (איש), בדבר האלהים; כן כל-עצת אחיתפל, גם-לדוד גם לאבשלם.  {ס}

ב יז,א ויאמר אחיתפל, אל-אבשלום:  אבחרה נא, שנים-עשר אלף איש, ואקומה וארדפה אחרי-דוד, הלילה.  ב יז,ב ואבוא עליו, והוא יגע ורפה ידים, והחרדתי אתו, ונס כל-העם אשר-אתו; והכיתי את-המלך, לבדו.  ב יז,ג ואשיבה כל-העם, אליך:  כשוב הכל--האיש אשר אתה מבקש, כל-העם יהיה שלום.  ב יז,ד ויישר הדבר, בעיני אבשלם, ובעיני, כל-זקני ישראל.  {ס}

ב יז,ה ויאמר, אבשלום, קרא נא, גם לחושי הארכי; ונשמעה מה-בפיו, גם-הוא.  ב יז,ו ויבא חושי, אל-אבשלום, ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל, הנעשה את-דברו; אם-אין, אתה דבר.  {ס}

ב יז,ז ויאמר חושי, אל-אבשלום:  לא-טובה העצה אשר-יעץ אחיתפל, בפעם הזאת.  ב יז,ח ויאמר חושי, אתה ידעת את-אביך ואת-אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה, כדב שכול, בשדה; ואביך איש מלחמה, ולא ילין את-העם.  ב יז,ט הנה עתה הוא-נחבא באחת הפחתים, או באחד המקומת; והיה, כנפל בהם בתחלה, ושמע השמע ואמר, היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם.  ב יז,י והוא גם-בן-חיל, אשר לבו כלב האריה--המס ימס:  כי-ידע כל-ישראל כי-גבור אביך, ובני-חיל אשר אתו.  ב יז,יא כי יעצתי, האסף יאסף עליך כל-ישראל מדן ועד-באר שבע, כחול אשר-על-הים, לרב; ופניך הלכים, בקרב.  ב יז,יב ובאנו אליו, באחת (באחד) המקומת אשר נמצא שם, ונחנו עליו, כאשר יפל הטל על-האדמה; ולא-נותר בו ובכל-האנשים אשר-אתו, גם-אחד.  ב יז,יג ואם-אל-עיר, יאסף--והשיאו כל-ישראל אל-העיר ההיא, חבלים; וסחבנו אתו עד-הנחל, עד אשר-לא-נמצא שם גם-צרור.  {פ}

ב יז,יד ויאמר אבשלום, וכל-איש ישראל, טובה עצת חושי הארכי, מעצת אחיתפל;  {ס}  ויהוה צוה, להפר את-עצת אחיתפל הטובה, לבעבור הביא יהוה אל-אבשלום, את-הרעה.  {ס}

ב יז,טו ויאמר חושי, אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים, כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את-אבשלם, ואת זקני ישראל; וכזאת וכזאת, יעצתי אני.  ב יז,טז ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר, אל-תלן הלילה בערבות המדבר, וגם, עבור תעבור--פן יבלע למלך, ולכל-העם אשר אתו.  ב יז,יז ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין-רגל, והלכה השפחה והגידה להם, והם ילכו, והגידו למלך דוד:  כי לא יוכלו להראות, לבוא העירה.  ב יז,יח וירא אתם נער, ויגד לאבשלם; וילכו שניהם מהרה ויבאו אל-בית-איש בבחורים, ולו באר בחצרו--וירדו שם.  ב יז,יט ותקח האשה, ותפרש את-המסך על-פני הבאר, ותשטח עליו, הרפות; ולא נודע, דבר.  ב יז,כ ויבאו עבדי אבשלום אל-האשה הביתה, ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן, ותאמר להם האשה, עברו מיכל המים; ויבקשו ולא מצאו, וישבו ירושלם.  {ס}

ב יז,כא ויהי אחרי לכתם, ויעלו מהבאר, וילכו, ויגדו למלך דוד; ויאמרו אל-דוד, קומו ועברו מהרה את-המים--כי-ככה יעץ עליכם, אחיתפל.  ב יז,כב ויקם דוד, וכל-העם אשר אתו, ויעברו, את-הירדן:  עד-אור הבקר, עד-אחד לא נעדר, אשר לא-עבר, את-הירדן.  ב יז,כג ואחיתפל ראה, כי לא נעשתה עצתו, ויחבש את-החמור ויקם וילך אל-ביתו אל-עירו, ויצו אל-ביתו ויחנק; וימת, ויקבר בקבר אביו.  {ס}

ב יז,כד ודוד, בא מחנימה; ואבשלם, עבר את-הירדן--הוא, וכל-איש ישראל עמו.  ב יז,כה ואת-עמשא, שם אבשלם תחת יואב--על-הצבא; ועמשא בן-איש, ושמו יתרא הישראלי, אשר-בא אל-אביגל בת-נחש, אחות צרויה אם יואב.  ב יז,כו ויחן ישראל ואבשלם, ארץ הגלעד.  {ס}

ב יז,כז ויהי, כבוא דוד מחנימה; ושבי בן-נחש מרבת בני-עמון, ומכיר בן-עמיאל מלא דבר, וברזלי הגלעדי, מרגלים.  ב יז,כח משכב וספות וכלי יוצר, וחטים ושערים וקמח וקלי, ופול ועדשים, וקלי.  ב יז,כט ודבש וחמאה, וצאן ושפות בקר, הגישו לדוד ולעם אשר-אתו, לאכול:  כי אמרו--העם רעב ועיף וצמא, במדבר.  {ס}

ב יח,א ויפקד דוד, את-העם אשר אתו; וישם עליהם, שרי אלפים ושרי מאות.  ב יח,ב וישלח דוד את-העם, השלשית ביד-יואב והשלשית ביד אבישי בן-צרויה אחי יואב, והשלשת, ביד אתי הגתי;  {ס}  ויאמר המלך אל-העם, יצא אצא גם-אני עמכם.  ב יח,ג ויאמר העם לא תצא, כי אם-נס ננוס לא-ישימו אלינו לב ואם-ימתו חצינו לא-ישימו אלינו לב--כי-עתה כמנו, עשרה אלפים; ועתה טוב, כי-תהיה-לנו מעיר לעזיר (לעזור).  {ס}

ב יח,ד ויאמר אליהם המלך, אשר-ייטב בעיניכם אעשה; ויעמד המלך, אל-יד השער, וכל-העם יצאו, למאות ולאלפים.  ב יח,ה ויצו המלך את-יואב ואת-אבישי ואת-אתי, לאמר, לאט-לי, לנער לאבשלום; וכל-העם שמעו, בצות המלך את-כל-השרים--על-דבר אבשלום.  ב יח,ו ויצא העם השדה, לקראת ישראל; ותהי המלחמה, ביער אפרים.  ב יח,ז וינגפו שם עם ישראל, לפני עבדי דוד; ותהי-שם המגפה גדולה, ביום ההוא--עשרים אלף.  ב יח,ח ותהי-שם המלחמה נפצות (נפוצת), על-פני כל-הארץ; וירב היער לאכל בעם, מאשר אכלה החרב ביום ההוא.  ב יח,ט ויקרא, אבשלום, לפני, עבדי דוד; ואבשלום רכב על-הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ, והפרד אשר-תחתיו, עבר.  ב יח,י וירא איש אחד, ויגד ליואב; ויאמר, הנה ראיתי את-אבשלם, תלוי, באלה.  ב יח,יא ויאמר יואב, לאיש המגיד לו, והנה ראית, ומדוע לא-הכיתו שם ארצה; ועלי, לתת לך עשרה כסף, וחגרה, אחת.  ב יח,יב ויאמר האיש, אל-יואב, ולא (ולוא) אנכי שקל על-כפי אלף כסף, לא-אשלח ידי אל-בן-המלך:  כי באזנינו צוה המלך, אתך ואת-אבישי ואת-אתי לאמר, שמרו-מי, בנער באבשלום.  ב יח,יג או-עשיתי בנפשו (בנפשי) שקר, וכל-דבר לא-יכחד מן-המלך; ואתה, תתיצב מנגד.  ב יח,יד ויאמר יואב, לא-כן אחילה לפניך; ויקח שלשה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום--עודנו חי, בלב האלה.  ב יח,טו ויסבו עשרה נערים, נשאי כלי יואב; ויכו את-אבשלום, וימתהו.  ב יח,טז ויתקע יואב, בשפר, וישב העם, מרדף אחרי ישראל:  כי-חשך יואב, את-העם.  ב יח,יז ויקחו את-אבשלום, וישלכו אתו ביער אל-הפחת הגדול, ויצבו עליו גל-אבנים, גדול מאד; וכל-ישראל--נסו, איש לאהלו.  ב יח,יח ואבשלם לקח, ויצב-לו בחיו את-מצבת אשר בעמק-המלך--כי אמר אין-לי בן, בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת, על-שמו, ויקרא לה יד אבשלום, עד היום הזה.  {ס}

ב יח,יט ואחימעץ בן-צדוק, אמר, ארוצה נא, ואבשרה את-המלך:  כי-שפטו יהוה, מיד איביו.  ב יח,כ ויאמר לו יואב, לא איש בשרה אתה היום הזה, ובשרת, ביום אחר; והיום הזה לא תבשר, כי-על-   (כן) בן-המלך מת.  ב יח,כא ויאמר יואב לכושי, לך הגד למלך אשר ראיתה; וישתחו כושי ליואב, וירץ.  ב יח,כב ויסף עוד אחימעץ בן-צדוק, ויאמר אל-יואב, ויהי מה, ארצה-נא גם-אני אחרי הכושי; ויאמר יואב, למה-זה אתה רץ בני, ולכה, אין-בשורה מצאת.  ב יח,כג ויהי-מה ארוץ, ויאמר לו רוץ; וירץ אחימעץ דרך הככר, ויעבר את-הכושי.  ב יח,כד ודוד יושב, בין-שני השערים; וילך הצפה אל-גג השער, אל-החומה, וישא את-עיניו וירא, והנה-איש רץ לבדו.  ב יח,כה ויקרא הצפה, ויגד למלך, ויאמר המלך, אם-לבדו בשורה בפיו; וילך הלוך, וקרב.  ב יח,כו וירא הצפה, איש-אחר רץ, ויקרא הצפה אל-השער, ויאמר הנה-איש רץ לבדו; ויאמר המלך, גם-זה מבשר.  ב יח,כז ויאמר, הצפה, אני ראה את-מרוצת הראשון, כמרצת אחימעץ בן-צדוק; ויאמר המלך איש-טוב זה, ואל-בשורה טובה יבוא.  ב יח,כח ויקרא אחימעץ, ויאמר אל-המלך שלום, וישתחו למלך לאפיו, ארצה;  {ס}  ויאמר, ברוך יהוה אלהיך, אשר סגר את-האנשים, אשר-נשאו את-ידם באדני המלך.  {ס}

ב יח,כט ויאמר המלך, שלום לנער לאבשלום; ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את-עבד המלך יואב, ואת-עבדך, ולא ידעתי, מה.  ב יח,ל ויאמר המלך, סב התיצב כה; ויסב, ויעמד.  ב יח,לא והנה הכושי, בא; ויאמר הכושי, יתבשר אדני המלך--כי-שפטך יהוה היום, מיד כל-הקמים עליך.  {ס}

ב יח,לב ויאמר המלך אל-הכושי, השלום לנער לאבשלום; ויאמר הכושי, יהיו כנער איבי אדני המלך, וכל אשר-קמו עליך, לרעה.  {ס}

ב יט,א וירגז המלך, ויעל על-עלית השער--ויבך; וכה אמר בלכתו, בני אבשלום בני בני אבשלום, מי-יתן מותי אני תחתיך, אבשלום בני בני.  ב יט,ב ויגד, ליואב:  הנה המלך בכה ויתאבל, על-אבשלום.  ב יט,ג ותהי התשעה ביום ההוא, לאבל--לכל-העם:  כי-שמע העם, ביום ההוא לאמר, נעצב המלך, על-בנו.  ב יט,ד ויתגנב העם ביום ההוא, לבוא העיר:  כאשר יתגנב, העם הנכלמים--בנוסם, במלחמה.  ב יט,ה והמלך לאט את-פניו, ויזעק המלך קול גדול:  בני, אבשלום, אבשלום, בני בני.  {ס}

ב יט,ו ויבא יואב אל-המלך, הבית; ויאמר הבשת היום את-פני כל-עבדיך, הממלטים את-נפשך היום, ואת נפש בניך ובנתיך, ונפש נשיך ונפש פלגשיך.  ב יט,ז לאהבה, את-שנאיך, ולשנא, את-אהביך:  כי הגדת היום, כי אין לך שרים ועבדים--כי ידעתי היום כי לא (לוא) אבשלום חי וכלנו היום מתים, כי-אז ישר בעיניך.  ב יט,ח ועתה קום צא, ודבר על-לב עבדיך:  {ס}  כי ביהוה נשבעתי כי-אינך יוצא, אם-ילין איש אתך הלילה, ורעה לך זאת מכל-הרעה אשר-באה עליך, מנעריך עד-עתה.  {ס}

ב יט,ט ויקם המלך, וישב בשער; ולכל-העם הגידו לאמר, הנה המלך יושב בשער, ויבא כל-העם לפני המלך, וישראל נס איש לאהליו.  {ס}

ב יט,י ויהי כל-העם נדון, בכל-שבטי ישראל לאמר:  המלך הצילנו מכף איבינו, והוא מלטנו מכף פלשתים, ועתה ברח מן-הארץ, מעל אבשלום.  ב יט,יא ואבשלום אשר משחנו עלינו, מת במלחמה; ועתה, למה אתם מחרשים--להשיב את-המלך.  {ס}

ב יט,יב והמלך דוד, שלח אל-צדוק ואל-אביתר הכהנים לאמר, דברו אל-זקני יהודה לאמר, למה תהיו אחרנים להשיב את-המלך אל-ביתו; ודבר, כל-ישראל, בא אל-המלך, אל-ביתו.  ב יט,יג אחי אתם, עצמי ובשרי אתם; ולמה תהיו אחרנים, להשיב את-המלך.  ב יט,יד ולעמשא, תמרו, הלוא עצמי ובשרי, אתה; כה יעשה-לי אלהים, וכה יוסיף, אם-לא שר-צבא תהיה לפני כל-הימים, תחת יואב.  ב יט,טו ויט את-לבב כל-איש-יהודה, כאיש אחד; וישלחו, אל-המלך, שוב אתה, וכל-עבדיך.  ב יט,טז וישב המלך, ויבא עד-הירדן; ויהודה בא הגלגלה, ללכת לקראת המלך, להעביר את-המלך, את-הירדן.  ב יט,יז וימהר, שמעי בן-גרא בן-הימיני, אשר, מבחורים; וירד עם-איש יהודה, לקראת המלך דוד.  ב יט,יח ואלף איש עמו, מבנימן, וציבא נער בית שאול, וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו; וצלחו הירדן, לפני המלך.  ב יט,יט ועברה העברה, לעביר את-בית המלך, ולעשות הטוב, בעינו; ושמעי בן-גרא, נפל לפני המלך, בעברו, בירדן.  ב יט,כ ויאמר אל-המלך, אל-יחשב-לי אדני עון, ואל-תזכר את אשר העוה עבדך, ביום אשר-יצא אדני-המלך מירושלם--לשום המלך, אל-לבו.  ב יט,כא כי ידע עבדך, כי אני חטאתי; והנה-באתי היום, ראשון לכל-בית יוסף, לרדת, לקראת אדני המלך.  {ס}

ב יט,כב ויען אבישי בן-צרויה, ויאמר, התחת זאת, לא יומת שמעי:  כי קלל, את-משיח יהוה.  {ס}

ב יט,כג ויאמר דוד, מה-לי ולכם בני צרויה--כי-תהיו-לי היום, לשטן; היום, יומת איש בישראל--כי הלוא ידעתי, כי היום אני-מלך על-ישראל.  ב יט,כד ויאמר המלך אל-שמעי, לא תמות; וישבע לו, המלך.  {ס}

ב יט,כה ומפבשת, בן-שאול, ירד, לקראת המלך; ולא-עשה רגליו ולא-עשה שפמו, ואת-בגדיו לא כבס, למן-היום לכת המלך, עד-היום אשר-בא בשלום.  ב יט,כו ויהי כי-בא ירושלם, לקראת המלך; ויאמר לו המלך, למה לא-הלכת עמי מפיבשת.  ב יט,כז ויאמר, אדני המלך עבדי רמני:  כי-אמר עבדך אחבשה-לי החמור וארכב עליה, ואלך את-המלך--כי פסח, עבדך.  ב יט,כח וירגל בעבדך, אל-אדני המלך; ואדני המלך כמלאך האלהים, ועשה הטוב בעיניך.  ב יט,כט כי לא היה כל-בית אבי, כי אם-אנשי-מות לאדני המלך, ותשת את-עבדך, באכלי שלחנך; ומה-יש-לי עוד צדקה, ולזעק עוד אל-המלך.  {פ}

ב יט,ל ויאמר לו המלך, למה תדבר עוד דבריך; אמרתי--אתה וציבא, תחלקו את-השדה.  ב יט,לא ויאמר מפיבשת אל-המלך, גם את-הכל יקח:  אחרי אשר-בא אדני המלך, בשלום--אל-ביתו.  {ס}

ב יט,לב וברזלי, הגלעדי, ירד, מרגלים; ויעבר את-המלך הירדן, לשלחו את-בירדן (הירדן).  ב יט,לג וברזלי זקן מאד, בן-שמנים שנה; והוא-כלכל את-המלך בשיבתו במחנים, כי-איש גדול הוא מאד.  ב יט,לד ויאמר המלך, אל-ברזלי:  אתה עבר אתי, וכלכלתי אתך עמדי בירושלם.  ב יט,לה ויאמר ברזלי, אל-המלך:  כמה, ימי שני חיי, כי-אעלה את-המלך, ירושלם.  ב יט,לו בן-שמנים שנה אנכי היום האדע בין-טוב לרע, אם-יטעם עבדך את-אשר אכל ואת-אשר אשתה, אם-אשמע עוד, בקול שרים ושרות; ולמה יהיה עבדך עוד למשא, אל-אדני המלך.  ב יט,לז כמעט יעבר עבדך, את-הירדן--את-המלך; ולמה יגמלני המלך, הגמולה הזאת.  ב יט,לח ישב-נא עבדך ואמת בעירי, עם קבר אבי ואמי; והנה עבדך כמהם, יעבר עם-אדני המלך, ועשה-לו, את אשר-טוב בעיניך.  {ס}

ב יט,לט ויאמר המלך, אתי יעבר כמהם, ואני אעשה-לו, את-הטוב בעיניך; וכל אשר-תבחר עלי, אעשה-לך.  ב יט,מ ויעבר כל-העם את-הירדן, והמלך עבר; וישק המלך לברזלי ויברכהו, וישב למקמו.  {ס}

ב יט,מא ויעבר המלך הגלגלה, וכמהן עבר עמו; וכל-עם יהודה, ויעברו (העברו) את-המלך, וגם, חצי עם ישראל.  ב יט,מב והנה כל-איש ישראל, באים אל-המלך; ויאמרו אל-המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה, ויעברו את-המלך ואת-ביתו את-הירדן, וכל-אנשי דוד, עמו.  {ס}

ב יט,מג ויען כל-איש יהודה על-איש ישראל, כי-קרוב המלך אלי, ולמה זה חרה לך, על-הדבר הזה:  האכול אכלנו מן-המלך, אם-נשאת נשא לנו.  {ס}

ב יט,מד ויען איש-ישראל את-איש יהודה ויאמר, עשר-ידות לי במלך וגם-בדוד אני ממך, ומדוע הקלתני, ולא-היה דברי ראשון לי להשיב את-מלכי; ויקש דבר-איש יהודה, מדבר איש ישראל.  {ס}

ב כ,א ושם נקרא איש בליעל, ושמו שבע בן-בכרי--איש ימיני; ויתקע בשפר, ויאמר אין-לנו חלק בדוד ולא נחלה-לנו בבן-ישי--איש לאהליו, ישראל.  ב כ,ב ויעל כל-איש ישראל, מאחרי דוד, אחרי, שבע בן-בכרי; ואיש יהודה דבקו במלכם, מן-הירדן ועד-ירושלם.  ב כ,ג ויבא דוד אל-ביתו, ירושלם, ויקח המלך את עשר-נשים פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית-משמרת ויכלכלם, ואליהם לא-בא; ותהיינה צררות עד-יום מתן, אלמנות חיות.  {ס}

ב כ,ד ויאמר המלך אל-עמשא, הזעק-לי את-איש-יהודה שלשת ימים; ואתה, פה עמד.  ב כ,ה וילך עמשא, להזעיק את-יהודה; וייחר (ויוחר), מן-המועד אשר יעדו.  {ס}

ב כ,ו ויאמר דוד, אל-אבישי, עתה ירע לנו שבע בן-בכרי, מן-אבשלום; אתה קח את-עבדי אדניך, ורדף אחריו--פן-מצא לו ערים בצרות, והציל עיננו.  ב כ,ז ויצאו אחריו אנשי יואב, והכרתי והפלתי וכל-הגברים; ויצאו, מירושלם, לרדף, אחרי שבע בן-בכרי.  ב כ,ח הם, עם-האבן הגדולה אשר בגבעון, ועמשא, בא לפניהם; ויואב חגור מדו לבשו, ועלו חגור חרב מצמדת על-מתניו בתערה, והוא יצא, ותפל.  {ס}

ב כ,ט ויאמר יואב לעמשא, השלום אתה אחי; ותחז יד-ימין יואב, בזקן עמשא--לנשק-לו.  ב כ,י ועמשא לא-נשמר בחרב אשר ביד-יואב, ויכהו בה אל-החמש וישפך מעיו ארצה ולא-שנה לו--וימת; ויואב, ואבישי אחיו, רדף, אחרי שבע בן-בכרי.  ב כ,יא ואיש עמד עליו, מנערי יואב; ויאמר, מי אשר חפץ ביואב ומי אשר-לדוד--אחרי יואב.  ב כ,יב ועמשא מתגלל בדם, בתוך המסלה; וירא האיש כי-עמד כל-העם, ויסב את-עמשא מן-המסלה השדה וישלך עליו בגד, כאשר ראה, כל-הבא עליו ועמד.  ב כ,יג כאשר הגה, מן-המסלה--עבר כל-איש, אחרי יואב, לרדף, אחרי שבע בן-בכרי.  ב כ,יד ויעבר בכל-שבטי ישראל, אבלה ובית מעכה--וכל-הברים;  {ס}  ויקלהו (ויקהלו), ויבאו אף-אחריו.  ב כ,טו ויבאו ויצרו עליו, באבלה בית המעכה, וישפכו סללה אל-העיר, ותעמד בחל; וכל-העם אשר את-יואב, משחיתם להפיל החומה.  ב כ,טז ותקרא אשה חכמה, מן-העיר; שמעו שמעו, אמרו-נא אל-יואב, קרב עד-הנה, ואדברה אליך.  ב כ,יז ויקרב אליה, ותאמר האשה האתה יואב ויאמר אני; ותאמר לו, שמע דברי אמתך, ויאמר, שמע אנכי.  ב כ,יח ותאמר, לאמר:  דבר ידברו בראשנה לאמר, שאול ישאלו באבל וכן התמו.  ב כ,יט אנכי, שלמי אמוני ישראל; אתה מבקש, להמית עיר ואם בישראל--למה תבלע, נחלת יהוה.  {פ}

ב כ,כ ויען יואב, ויאמר:  חלילה חלילה לי, אם-אבלע ואם-אשחית.  ב כ,כא לא-כן הדבר, כי איש מהר אפרים שבע בן-בכרי שמו נשא ידו במלך בדוד--תנו-אתו לבדו, ואלכה מעל העיר; ותאמר האשה אל-יואב, הנה ראשו משלך אליך בעד החומה.  ב כ,כב ותבוא האשה אל-כל-העם בחכמתה, ויכרתו את-ראש שבע בן-בכרי וישלכו אל-יואב, ויתקע בשפר, ויפצו מעל-העיר איש לאהליו; ויואב שב ירושלם, אל-המלך.  {ס}

ב כ,כג ויואב, אל כל-הצבא ישראל; ובניה, בן-יהוידע, על-הכרי (הכרתי), ועל-הפלתי.  ב כ,כד ואדרם, על-המס; ויהושפט בן-אחילוד, המזכיר.  ב כ,כה ושיא (ושוא), ספר; וצדוק ואביתר, כהנים.  ב כ,כו וגם, עירא היארי, היה כהן, לדוד.  {ס}

ב כא,א ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דוד, את-פני יהוה;  {ס}  ויאמר יהוה, אל-שאול ואל-בית הדמים, על-אשר-המית, את-הגבענים.  ב כא,ב ויקרא המלך לגבענים, ויאמר אליהם:  והגבענים לא מבני ישראל המה, כי אם-מיתר האמרי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני-ישראל ויהודה.  ב כא,ג ויאמר דוד אל-הגבענים, מה אעשה לכם; ובמה אכפר, וברכו את-נחלת יהוה.  ב כא,ד ויאמרו לו הגבענים, אין-לי (לנו) כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו, ואין-לנו איש, להמית בישראל; ויאמר מה-אתם אמרים, אעשה לכם.  ב כא,ה ויאמרו, אל-המלך, האיש אשר כלנו, ואשר דמה-לנו; נשמדנו, מהתיצב בכל-גבל ישראל.  ב כא,ו ינתן- (יותן-) לנו שבעה אנשים, מבניו, והוקענום ליהוה, בגבעת שאול בחיר יהוה;  {פ}
 
ויאמר המלך, אני אתן.  ב כא,ז ויחמל המלך, על-מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול; על-שבעת יהוה, אשר בינתם--בין דוד, ובין יהונתן בן-שאול.  ב כא,ח ויקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה, אשר ילדה לשאול, את-ארמני, ואת-מפבשת; ואת-חמשת, בני מיכל בת-שאול, אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי, המחלתי.  ב כא,ט ויתנם ביד הגבענים, ויקיעם בהר לפני יהוה, ויפלו שבעתים (שבעתם), יחד; והם (והמה) המתו בימי קציר, בראשנים, תחלת (בתחלת), קציר שערים.  ב כא,י ותקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור, מתחלת קציר, עד נתך-מים עליהם, מן-השמים; ולא-נתנה עוף השמים לנוח עליהם, יומם, ואת-חית השדה, לילה.  ב כא,יא ויגד, לדוד, את אשר-עשתה רצפה בת-איה, פלגש שאול.  ב כא,יב וילך דוד, ויקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו, מאת, בעלי יביש גלעד--אשר גנבו אתם מרחב בית-שן, אשר תלום (תלאום) שם הפלשתים (שמה פלשתים), ביום הכות פלשתים את-שאול, בגלבע.  ב כא,יג ויעל משם את-עצמות שאול, ואת-עצמות יהונתן בנו; ויאספו, את-עצמות המוקעים.  ב כא,יד ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימן בצלע, בקבר קיש אביו, ויעשו, כל אשר-צוה המלך; ויעתר אלהים לארץ, אחרי-כן.  {פ}

ב כא,טו ותהי-עוד מלחמה לפלשתים, את-ישראל; וירד דוד ועבדיו עמו, וילחמו את-פלשתים--ויעף דוד.  ב כא,טז וישבו (וישבי) בנב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא, חגור חדשה; ויאמר, להכות את-דוד.  ב כא,יז ויעזר-לו אבישי בן-צרויה, ויך את-הפלשתי וימתהו; אז נשבעו אנשי-דוד לו לאמר, לא-תצא עוד אתנו למלחמה, ולא תכבה, את-נר ישראל.  {פ}

ב כא,יח ויהי, אחרי-כן, ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; אז הכה, סבכי החשתי, את-סף, אשר בילדי הרפה.  {ס}

ב כא,יט ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; ויך אלחנן בן-יערי ארגים בית הלחמי, את גלית הגתי, ועץ חניתו, כמנור ארגים.  {ס}

ב כא,כ ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדין (מדון), ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר, וגם-הוא, ילד להרפה.  ב כא,כא ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעי (שמעה), אחי דוד.  ב כא,כב את-ארבעת אלה ילדו להרפה, בגת; ויפלו ביד-דוד, וביד עבדיו.  {ש}

ב כב,א וידבר דוד ליהוה, את-דברי השירה הזאת,  {ס}  ביום הציל יהוה אתו  {ר}
מכף כל-איביו, ומכף שאול.  {ס}  ב כב,ב ויאמר:  יהוה סלעי ומצדתי,  {ר}
ומפלטי-לי.  ב כב,ג אלהי צורי, אחסה-בו;  {ס}  מגני וקרן ישעי,  {ר}
משגבי ומנוסי,  {ס}  משעי, מחמס תשעני.  {ר}
ב כב,ד מהלל, אקרא יהוה;  {ס}  ומאיבי, אושע.  {ר}
ב כב,ה כי אפפני, משברי-מות;  {ס}  נחלי בליעל, יבעתני.  {ר}
ב כב,ו חבלי שאול, סבני;  {ס}  קדמני, מקשי-מות.  {ר}
ב כב,ז בצר-לי אקרא יהוה, ואל-אלהי אקרא;  {ס}  וישמע מהיכלו קולי, ושועתי באזניו.  {ר}
ב כב,ח ותגעש (ויתגעש) ותרעש הארץ,  {ס}  מוסדות השמים ירגזו; ויתגעשו, כי-חרה לו.  {ר}
ב כב,ט עלה עשן באפו, ואש מפיו תאכל;  {ס}  גחלים, בערו ממנו.  {ר}
ב כב,י ויט שמים, וירד;  {ס}  וערפל, תחת רגליו.  {ר}
ב כב,יא וירכב על-כרוב, ויעף;  {ס}  וירא, על-כנפי-רוח.  {ר}
ב כב,יב וישת חשך סביבתיו, סכות;  {ס}  חשרת-מים, עבי שחקים.  {ר}
ב כב,יג מנגה, נגדו; בערו, גחלי-אש.  {ס}  ב כב,יד ירעם מן-שמים, יהוה;  {ר}
ועליון, יתן קולו.  {ס}  ב כב,טו וישלח חצים, ויפיצם; ברק, ויהמם (ויהם).  {ר}
ב כב,טז ויראו אפקי ים, יגלו מסדות תבל;  {ס}  בגערת יהוה, מנשמת רוח אפו.  {ר}
ב כב,יז ישלח ממרום, יקחני;  {ס}  ימשני, ממים רבים.  {ר}
ב כב,יח יצילני, מאיבי עז;  {ס}  משנאי, כי אמצו ממני.  {ר}
ב כב,יט יקדמני, ביום אידי; ויהי יהוה משען, לי.  {ס}  ב כב,כ ויצא למרחב, אתי;  {ר}
יחלצני, כי-חפץ בי.  {ס}  ב כב,כא יגמלני יהוה, כצדקתי;  {ר}
כבר ידי, ישיב לי.  {ס}  ב כב,כב כי שמרתי, דרכי יהוה;  {ר}
ולא רשעתי, מאלהי.  {ס}  ב כב,כג כי כל-משפטו, לנגדי; וחקתיו, לא-אסור ממנה.  {ר}
ב כב,כד ואהיה תמים, לו;  {ס}  ואשתמרה, מעוני.  {ר}
ב כב,כה וישב יהוה לי, כצדקתי;  {ס}  כברי, לנגד עיניו.  {ר}
ב כב,כו עם-חסיד, תתחסד;  {ס}  עם-גבור תמים, תתמם.  {ר}
ב כב,כז עם-נבר, תתבר;  {ס}  ועם-עקש, תתפל.  {ר}
ב כב,כח ואת-עם עני, תושיע;  {ס}  ועיניך על-רמים, תשפיל.  {ר}
ב כב,כט כי-אתה נירי, יהוה;  {ס}  ויהוה, יגיה חשכי.  {ר}
ב כב,ל כי בכה, ארוץ גדוד;  {ס}  באלהי, אדלג-שור.  {ר}
ב כב,לא האל, תמים דרכו; אמרת יהוה, צרופה--  {ס}  מגן הוא, לכל החסים בו.  {ר}
ב כב,לב כי מי-אל, מבלעדי יהוה;  {ס}  ומי צור, מבלעדי אלהינו.  {ר}
ב כב,לג האל מעוזי, חיל;  {ס}  ויתר תמים, דרכו (דרכי).  {ר}
ב כב,לד משוה רגליו (רגלי), כאילות;  {ס}  ועל במתי, יעמדני.  {ר}
ב כב,לה מלמד ידי, למלחמה;  {ס}  ונחת קשת-נחושה, זרעתי.  {ר}
ב כב,לו ותתן-לי, מגן ישעך; וענתך, תרבני.  {ס}  ב כב,לז תרחיב צעדי, תחתני; ולא מעדו, קרסלי.  {ר}
ב כב,לח ארדפה איבי, ואשמידם;  {ס}  ולא אשוב, עד-כלותם.  {ר}
ב כב,לט ואכלם ואמחצם, ולא יקומון;  {ס}  ויפלו, תחת רגלי.  {ר}
ב כב,מ ותזרני חיל, למלחמה;  {ס}  תכריע קמי, תחתני.  {ר}
ב כב,מא ואיבי, תתה לי ערף; משנאי, ואצמיתם.  {ס}  ב כב,מב ישעו, ואין משיע; אל-יהוה, ולא ענם.  {ר}
ב כב,מג ואשחקם, כעפר-ארץ;  {ס}  כטיט-חוצות אדקם, ארקעם.  {ר}
ב כב,מד ותפלטני, מריבי עמי; תשמרני לראש גוים,  {ס}  עם לא-ידעתי יעבדני.  {ר}
ב כב,מה בני נכר, יתכחשו-לי; לשמוע אזן, ישמעו לי.  {ס}  ב כב,מו בני נכר, יבלו; ויחגרו, ממסגרותם.  {ר}
ב כב,מז חי-יהוה, וברוך צורי;  {ס}  וירם, אלהי צור ישעי.  {ר}
ב כב,מח האל, הנתן נקמת לי;  {ס}  ומריד עמים, תחתני.  {ר}
ב כב,מט ומוציאי, מאיבי; ומקמי, תרוממני,  {ס}  מאיש חמסים, תצילני.  {ר}
ב כב,נ על-כן אודך יהוה, בגוים;  {ס}  ולשמך, אזמר.  {ר}
ב כב,נא מגדיל (מגדול), ישועות מלכו; ועשה-חסד למשיחו  {ס}  לדוד ולזרעו, עד-עולם.  {ר}
{ש}

ב כג,א ואלה דברי דוד, האחרנים:  נאם דוד בן-ישי, ונאם הגבר הקם על--משיח אלהי יעקב, ונעים זמרות ישראל.  ב כג,ב רוח יהוה, דבר-בי; ומלתו, על-לשוני.  ב כג,ג אמר אלהי ישראל, לי דבר צור ישראל:  מושל, באדם--צדיק, מושל יראת אלהים.  ב כג,ד וכאור בקר, יזרח-שמש; בקר לא עבות, מנגה ממטר דשא מארץ.  ב כג,ה כי-לא-כן ביתי, עם-אל:  כי ברית עולם שם לי, ערוכה בכל ושמרה--כי-כל-ישעי וכל-חפץ, כי-לא יצמיח.  ב כג,ו ובליעל, כקוץ מנד כלהם:  כי-לא ביד, יקחו.  ב כג,ז ואיש יגע בהם, ימלא ברזל ועץ חנית; ובאש, שרוף ישרפו בשבת.  {פ}

ב כג,ח אלה שמות הגברים, אשר לדוד:  ישב בשבת תחכמני ראש השלשי, הוא עדינו העצנו (העצני)--על-שמנה מאות חלל, בפעם אחד (אחת).  {ס}

ב כג,ט ואחרו אלעזר בן-דדי (דדו), בן-אחחי; בשלשה גברים (הגברים) עם-דוד, בחרפם בפלשתים נאספו-שם למלחמה, ויעלו, איש ישראל.  ב כג,י הוא קם ויך בפלשתים עד כי-יגעה ידו, ותדבק ידו אל-החרב, ויעש יהוה תשועה גדולה, ביום ההוא; והעם ישבו אחריו, אך-לפשט.  {ס}

ב כג,יא ואחריו שמה בן-אגא, הררי; ויאספו פלשתים לחיה, ותהי-שם חלקת השדה מלאה עדשים, והעם נס, מפני פלשתים.  ב כג,יב ויתיצב בתוך-החלקה ויצילה, ויך את-פלשתים; ויעש יהוה, תשועה גדולה.  {ס}

ב כג,יג וירדו שלשים (שלשה) מהשלשים ראש, ויבאו אל-קציר אל-דוד--אל-מערת, עדלם; וחית פלשתים, חנה בעמק רפאים.  ב כג,יד ודוד, אז במצודה; ומצב פלשתים, אז בית לחם.  ב כג,טו ויתאוה דוד, ויאמר:  מי ישקני מים, מבאר בית-לחם אשר בשער.  {ס}

ב כג,טז ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים, וישאבו-מים מבאר בית-לחם אשר בשער, וישאו, ויבאו אל-דוד; ולא אבה לשתותם, ויסך אתם ליהוה.  ב כג,יז ויאמר חלילה לי יהוה מעשתי זאת, הדם האנשים ההלכים בנפשותם, ולא אבה, לשתותם; אלה עשו, שלשת הגברים.  {ס}

ב כג,יח ואבישי אחי יואב בן-צרויה, הוא ראש השלשי (השלשה), והוא עורר את-חניתו, על-שלש מאות חלל; ולו-שם, בשלשה.  ב כג,יט מן-השלשה הכי נכבד, ויהי להם לשר; ועד-השלשה, לא-בא.  {ס}

ב כג,כ ובניהו בן-יהוידע בן-איש-חי (חיל) רב-פעלים, מקבצאל; הוא הכה, את שני אראל מואב, והוא ירד והכה את-האריה (הארי) בתוך הבאר, ביום השלג.  ב כג,כא והוא-הכה את-איש מצרי אשר (איש) מראה, וביד המצרי חנית, וירד אליו, בשבט; ויגזל את-החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו.  ב כג,כב אלה עשה, בניהו בן-יהוידע; ולו-שם, בשלשה הגברים.  ב כג,כג מן-השלשים נכבד, ואל-השלשה לא-בא; וישמהו דוד,  {ר}
אל-משמעתו.  {ס}  ב כג,כד עשהאל אחי-יואב, בשלשים; אלחנן בן-דדו,  {ר}
בית לחם.  {ס}  ב כג,כה שמה, החרדי,  {ס}  אליקא,  {ר}
החרדי.  {ס}  ב כג,כו חלץ, הפלטי,  {ס}  עירא  {ר}
בן-עקש,  {ס}  התקועי.  {ס}  ב כג,כז אביעזר,  {ר}
הענתתי,  {ס}  מבני, החשתי.  {ס}  ב כג,כח צלמון,  {ר}
האחחי,  {ס}  מהרי, הנטפתי.  {ס}  ב כג,כט חלב בן-בענה,  {ר}
הנטפתי;  {ס}  אתי, בן-ריבי, מגבעת, בני בנימן.  {ס}  ב כג,ל בניהו,  {ר}
פרעתני,  {ס}  הדי, מנחלי געש.  {ס}  ב כג,לא אבי-עלבון,  {ר}
הערבתי,  {ס}  עזמות, הברחמי.  {ס}  ב כג,לב אליחבא,  {ר}
השעלבני,  {ס}  בני ישן, יהונתן.  {ס}  ב כג,לג שמה,  {ר}
ההררי,  {ס}  אחיאם בן-שרר, האררי.  {ס}  ב כג,לד אליפלט  {ר}
בן-אחסבי, בן-המעכתי;  {ס}  אליעם בן-אחיתפל,  {ר}
הגלני.  {ס}  ב כג,לה חצרו (חצרי), הכרמלי,  {ס}  פערי,  {ר}
הארבי.  {ס}  ב כג,לו יגאל בן-נתן מצבה,  {ס}  בני  {ר}
הגדי.  {ס}  ב כג,לז צלק, העמני;  {ס}  נחרי,  {ר}
הבארתי--נשאי (נשא), כלי יואב בן-צריה.  {ס}  ב כג,לח עירא,  {ר}
היתרי,  {ס}  גרב, היתרי.  {ס}  ב כג,לט אוריה,  {ר}
החתי--כל, שלשים ושבעה.  {פ}

ב כד,א ויסף, אף-יהוה, לחרות, בישראל; ויסת את-דוד בהם לאמר, לך מנה את-ישראל ואת-יהודה.  ב כד,ב ויאמר המלך אל-יואב שר-החיל אשר-אתו, שוט-נא בכל-שבטי ישראל מדן ועד-באר שבע, ופקדו, את-העם; וידעתי, את מספר העם.  {ס}

ב כד,ג ויאמר יואב אל-המלך, ויוסף יהוה אלהיך אל-העם כהם וכהם מאה פעמים, ועיני אדני-המלך, ראות; ואדני המלך, למה חפץ בדבר הזה.  ב כד,ד ויחזק דבר-המלך אל-יואב, ועל שרי החיל; ויצא יואב ושרי החיל, לפני המלך, לפקד את-העם, את-ישראל.  ב כד,ה ויעברו, את-הירדן; ויחנו בערוער, ימין העיר אשר בתוך-הנחל הגד--ואל-יעזר.  ב כד,ו ויבאו, הגלעדה, ואל-ארץ תחתים, חדשי; ויבאו דנה יען, וסביב אל-צידון.  ב כד,ז ויבאו, מבצר-צר, וכל-ערי החוי, והכנעני; ויצאו אל-נגב יהודה, באר שבע.  ב כד,ח וישטו, בכל-הארץ; ויבאו מקצה תשעה חדשים, ועשרים יום--ירושלם.  ב כד,ט ויתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-המלך; ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש-חיל, שלף חרב, ואיש יהודה, חמש-מאות אלף איש.  ב כד,י ויך לב-דוד אתו, אחרי-כן ספר את-העם;  {פ}
 
ויאמר דוד אל-יהוה, חטאתי מאד אשר עשיתי, ועתה יהוה העבר-נא את-עון עבדך, כי נסכלתי מאד.  ב כד,יא ויקם דוד, בבקר;  {פ}
 
ודבר-יהוה, היה אל-גד הנביא, חזה דוד, לאמר.  ב כד,יב הלוך ודברת אל-דוד, כה אמר יהוה--שלש, אנכי נוטל עליך:  בחר-לך אחת-מהם, ואעשה-לך.  ב כד,יג ויבא-גד אל-דוד, ויגד-לו; ויאמר לו התבוא לך שבע שנים רעב בארצך אם-שלשה חדשים נסך לפני-צריך והוא רדפך, ואם-היות שלשת ימים דבר בארצך--עתה דע וראה, מה-אשיב שלחי דבר.  {ס}

ב כד,יד ויאמר דוד אל-גד, צר-לי מאד; נפלה-נא ביד-יהוה כי-רבים רחמו, וביד-אדם אל-אפלה.  ב כד,טו ויתן יהוה דבר בישראל, מהבקר ועד-עת מועד; וימת מן-העם, מדן ועד-באר שבע, שבעים אלף, איש.  ב כד,טז וישלח ידו המלאך ירושלם, לשחתה, וינחם יהוה אל-הרעה, ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה היה, עם-גרן האורנה (הארונה) היבסי.  {ס}

ב כד,יז ויאמר דוד אל-יהוה בראתו את-המלאך המכה בעם, ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי, ואלה הצאן, מה עשו:  תהי נא ידך בי, ובבית אבי.  {פ}

ב כד,יח ויבא-גד אל-דוד, ביום ההוא; ויאמר לו, עלה הקם ליהוה מזבח, בגרן, ארניה (ארונה) היבסי.  ב כד,יט ויעל דוד כדבר-גד, כאשר צוה יהוה.  ב כד,כ וישקף ארונה, וירא את-המלך ואת-עבדיו, עברים, עליו; ויצא ארונה, וישתחו למלך אפיו ארצה.  ב כד,כא ויאמר ארונה, מדוע בא אדני-המלך אל-עבדו; ויאמר דוד לקנות מעמך את-הגרן, לבנות מזבח ליהוה, ותעצר המגפה, מעל העם.  ב כד,כב ויאמר ארונה אל-דוד, יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו; ראה הבקר לעלה, והמרגים וכלי הבקר לעצים.  ב כד,כג הכל, נתן ארונה המלך--למלך;  {ס}  ויאמר ארונה אל-המלך, יהוה אלהיך ירצך.  ב כד,כד ויאמר המלך אל-ארונה, לא כי-קנו אקנה מאותך במחיר, ולא אעלה ליהוה אלהי, עלות חנם; ויקן דוד את-הגרן ואת-הבקר, בכסף שקלים חמשים.  ב כד,כה ויבן שם דוד מזבח ליהוה, ויעל עלות ושלמים; ויעתר יהוה לארץ, ותעצר המגפה מעל ישראל.  {ש}