א,א בחדש, השמיני, בשנת שתים, לדריוש--היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיה, בן-עדו הנביא, לאמר. א,ב קצף יהוה על-אבותיכם, קצף. א,ג ואמרת אלהם, כה אמר יהוה צבאות, שובו אלי, נאם יהוה צבאות--ואשוב אליכם, אמר יהוה צבאות. א,ד אל-תהיו כאבתיכם אשר קראו-אליהם הנביאים הראשנים לאמר, כה אמר יהוה צבאות, שובו נא מדרכיכם הרעים, ומעליליכם (ומעלליכם) הרעים; ולא שמעו ולא-הקשיבו אלי, נאם-יהוה. א,ה אבותיכם, איה-הם; והנבאים--הלעולם, יחיו. א,ו אך דברי וחקי, אשר צויתי את-עבדי הנביאים, הלוא השיגו, אבתיכם; וישובו ויאמרו, כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו, כדרכינו וכמעללינו, כן עשה אתנו. {ס}
א,ז ביום עשרים וארבעה לעשתי-עשר חדש, הוא-חדש שבט, בשנת שתים, לדריוש--היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיהו, בן-עדוא הנביא, לאמר. א,ח ראיתי הלילה, והנה-איש רכב על-סוס אדם, והוא עמד, בין ההדסים אשר במצלה; ואחריו סוסים אדמים, שרקים ולבנים. א,ט ואמר, מה-אלה אדני; ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, אני אראך, מה-המה אלה. א,י ויען, האיש העמד בין-ההדסים--ויאמר: אלה אשר שלח יהוה, להתהלך בארץ. א,יא ויענו את-מלאך יהוה, העמד בין ההדסים, ויאמרו, התהלכנו בארץ; והנה כל-הארץ, ישבת ושקטת. א,יב ויען מלאך-יהוה, ויאמר, יהוה צבאות, עד-מתי אתה לא-תרחם את-ירושלם ואת ערי יהודה--אשר זעמתה, זה שבעים שנה. א,יג ויען יהוה, את-המלאך הדבר בי--דברים טובים: דברים, נחמים. א,יד ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות: קנאתי לירושלם ולציון, קנאה גדולה. א,טו וקצף גדול אני קצף, על-הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה. א,טז לכן כה-אמר יהוה, שבתי לירושלם ברחמים--ביתי יבנה בה, נאם יהוה צבאות; וקוה (וקו) ינטה, על-ירושלם. א,יז עוד קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות, עוד תפוצנה ערי, מטוב; ונחם יהוה עוד את-ציון, ובחר עוד בירושלם. {ס}
ב,א ואשא את-עיני, וארא; והנה, ארבע קרנות. ב,ב ואמר, אל-המלאך הדבר בי--מה-אלה; ויאמר אלי--אלה הקרנות אשר זרו את-יהודה, את-ישראל וירושלם. {ס}
ב,ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים. ב,ד ואמר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמר, אלה הקרנות אשר-זרו את-יהודה כפי-איש לא-נשא ראשו, ויבאו אלה להחריד אתם, לידות את-קרנות הגוים הנשאים קרן אל-ארץ יהודה לזרותה. {ס}
ב,ה ואשא עיני וארא, והנה-איש; ובידו, חבל מדה. ב,ו ואמר, אנה אתה הלך; ויאמר אלי, למד את-ירושלם, לראות כמה-רחבה, וכמה ארכה. ב,ז והנה, המלאך הדבר בי--יצא; ומלאך אחר, יצא לקראתו. ב,ח ויאמר אלו--רץ דבר אל-הנער הלז, לאמר: פרזות תשב ירושלם, מרב אדם ובהמה בתוכה. ב,ט ואני אהיה-לה נאם-יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה. {פ}
ב,י הוי הוי, ונסו מארץ צפון--נאם-יהוה: כי כארבע רוחות השמים, פרשתי אתכם--נאם-יהוה. ב,יא הוי ציון, המלטי--יושבת, בת-בבל. {ס}
ב,יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל-הגוים השללים אתכם: כי הנגע בכם, נגע בבבת עינו. ב,יג כי הנני מניף את-ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני. {ס}
ב,יד רני ושמחי, בת-ציון--כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאם-יהוה. ב,טו ונלוו גוים רבים אל-יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך--וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליך. ב,טז ונחל יהוה את-יהודה חלקו, על אדמת הקדש; ובחר עוד, בירושלם. ב,יז הס כל-בשר, מפני יהוה--כי נעור, ממעון קדשו. {ס}
ג,א ויראני, את-יהושע הכהן הגדול, עמד, לפני מלאך יהוה; והשטן עמד על-ימינו, לשטנו. ג,ב ויאמר יהוה אל-השטן, יגער יהוה בך השטן, ויגער יהוה בך, הבחר בירושלם; הלוא זה אוד, מצל מאש. ג,ג ויהושע, היה לבש בגדים צואים; ועמד, לפני המלאך. ג,ד ויען ויאמר, אל-העמדים לפניו לאמר, הסירו הבגדים הצאים, מעליו; ויאמר אליו, ראה העברתי מעליך עונך, והלבש אתך, מחלצות. ג,ה ואמר, ישימו צניף טהור על-ראשו; וישימו הצניף הטהור על-ראשו, וילבשהו בגדים, ומלאך יהוה, עמד. ג,ו ויעד מלאך יהוה, ביהושע לאמר. ג,ז כה-אמר יהוה צבאות, אם-בדרכי תלך ואם את-משמרתי תשמר, וגם-אתה תדין את-ביתי, וגם תשמר את-חצרי--ונתתי לך מהלכים, בין העמדים האלה. ג,ח שמע-נא יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך הישבים לפניך--כי-אנשי מופת, המה: כי-הנני מביא את-עבדי, צמח. ג,ט כי הנה האבן, אשר נתתי לפני יהושע--על-אבן אחת, שבעה עינים; הנני מפתח פתחה, נאם יהוה צבאות, ומשתי את-עון הארץ-ההיא, ביום אחד. ג,י ביום ההוא, נאם יהוה צבאות, תקראו, איש לרעהו--אל-תחת גפן, ואל-תחת תאנה. ד,א וישב, המלאך הדבר בי; ויעירני, כאיש אשר-יעור משנתו. ד,ב ויאמר אלי, מה אתה ראה; ויאמר (ואמר) ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על-ראשה, ושבעה נרתיה עליה--שבעה ושבעה מוצקות, לנרות אשר על-ראשה. ד,ג ושנים זיתים, עליה: אחד מימין הגלה, ואחד על-שמאלה. ד,ד ואען, ואמר, אל-המלאך הדבר בי, לאמר: מה-אלה, אדני. ד,ה ויען המלאך הדבר בי, ויאמר אלי, הלוא ידעת, מה-המה אלה; ואמר, לא אדני. ד,ו ויען ויאמר אלי, לאמר, זה דבר-יהוה, אל-זרבבל לאמר: לא בחיל, ולא בכח--כי אם-ברוחי, אמר יהוה צבאות. ד,ז מי-אתה הר-הגדול לפני זרבבל, למישר; והוציא, את-האבן הראשה--תשאות, חן חן לה. {פ}
ד,ח ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ד,ט ידי זרבבל, יסדו הבית הזה--וידיו תבצענה; וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליכם. ד,י כי מי בז, ליום קטנות, ושמחו וראו את-האבן הבדיל ביד זרבבל, שבעה-אלה; עיני יהוה, המה משוטטים בכל-הארץ. ד,יא ואען, ואמר אליו: מה-שני הזיתים האלה, על-ימין המנורה ועל-שמאולה. ד,יב ואען שנית, ואמר אליו: מה-שתי שבלי הזיתים, אשר ביד שני צנתרות הזהב, המריקים מעליהם, הזהב. ד,יג ויאמר אלי לאמר, הלוא ידעת מה-אלה; ואמר, לא אדני. ד,יד ויאמר, אלה שני בני-היצהר, העמדים, על-אדון כל-הארץ. ה,א ואשוב, ואשא עיני ואראה; והנה, מגלה עפה. ה,ב ויאמר אלי, מה אתה ראה; ואמר, אני ראה מגלה עפה--ארכה עשרים באמה, ורחבה עשר באמה. ה,ג ויאמר אלי--זאת האלה, היוצאת על-פני כל-הארץ: כי כל-הגנב, מזה כמוה נקה, וכל-הנשבע, מזה כמוה נקה. ה,ד הוצאתיה, נאם יהוה צבאות, ובאה אל-בית הגנב, ואל-בית הנשבע בשמי לשקר; ולנה בתוך ביתו, וכלתו ואת-עציו ואת-אבניו. ה,ה ויצא, המלאך הדבר בי; ויאמר אלי--שא נא עיניך וראה, מה היוצאת הזאת. ה,ו ואמר, מה-היא; ויאמר, זאת האיפה היוצאת, ויאמר, זאת עינם בכל-הארץ. ה,ז והנה ככר עפרת, נשאת; וזאת אשה אחת, יושבת בתוך האיפה. ה,ח ויאמר זאת הרשעה, וישלך אתה אל-תוך האיפה; וישלך את-אבן העופרת, אל-פיה. {ס}
ה,ט ואשא עיני וארא, והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם, ולהנה כנפים, ככנפי החסידה; ותשאנה, את-האיפה, בין הארץ, ובין השמים. ה,י ואמר, אל-המלאך הדבר בי: אנה המה מולכות, את-האיפה. ה,יא ויאמר אלי, לבנות-לה בית בארץ שנער; והוכן והניחה שם, על-מכנתה. {ס}
ו,א ואשב, ואשא עיני ואראה, והנה ארבע מרכבות יצאות, מבין שני ההרים; וההרים, הרי נחשת. ו,ב במרכבה הראשנה, סוסים אדמים; ובמרכבה השנית, סוסים שחרים. ו,ג ובמרכבה השלשית, סוסים לבנים; ובמרכבה, הרבעית, סוסים ברדים, אמצים. ו,ד ואען, ואמר, אל-המלאך, הדבר בי: מה-אלה, אדני. ו,ה ויען המלאך, ויאמר אלי: אלה, ארבע רוחות השמים, יוצאות, מהתיצב על-אדון כל-הארץ. ו,ו אשר-בה הסוסים השחרים, יצאים אל-ארץ צפון, והלבנים, יצאו אל-אחריהם; והברדים--יצאו, אל-ארץ התימן. ו,ז והאמצים יצאו, ויבקשו ללכת להתהלך בארץ, ויאמר, לכו התהלכו בארץ; ותתהלכנה, בארץ. ו,ח ויזעק אתי, וידבר אלי לאמר: ראה, היוצאים אל-ארץ צפון--הניחו את-רוחי, בארץ צפון. {ס}
ו,ט ויהי דבר-יהוה, אלי לאמר. ו,י לקוח, מאת הגולה, מחלדי, ומאת טוביה ומאת ידעיה; ובאת אתה, ביום ההוא, ובאת בית יאשיה בן-צפניה, אשר-באו מבבל. ו,יא ולקחת כסף-וזהב, ועשית עטרות; ושמת, בראש יהושע בן-יהוצדק--הכהן הגדול. ו,יב ואמרת אליו לאמר, כה אמר יהוה צבאות לאמר: הנה-איש צמח שמו, ומתחתיו יצמח, ובנה, את-היכל יהוה. ו,יג והוא יבנה את-היכל יהוה, והוא-ישא הוד, וישב ומשל, על-כסאו; והיה כהן, על-כסאו, ועצת שלום, תהיה בין שניהם. ו,יד והעטרת, תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה, ולחן, בן-צפניה--לזכרון, בהיכל יהוה. ו,טו ורחוקים יבאו, ובנו בהיכל יהוה, וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני אליכם; והיה אם-שמוע תשמעון, בקול יהוה אלהיכם. {ס}
ז,א ויהי בשנת ארבע, לדריוש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחדש התשעי--בכסלו. ז,ב וישלח, בית-אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את-פני יהוה. ז,ג לאמר, אל-הכהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים, לאמר: האבכה, בחדש החמשי--הנזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים. {פ}
ז,ד ויהי דבר-יהוה צבאות, אלי לאמר. ז,ה אמר אל-כל-עם הארץ, ואל-הכהנים לאמר: כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתני, אני. ז,ו וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האכלים, ואתם השתים. ז,ז הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים, בהיות ירושלם ישבת ושלוה, ועריה סביבתיה; והנגב והשפלה, ישב. {פ}
ז,ח ויהי, דבר-יהוה, אל-זכריה, לאמר. ז,ט כה אמר יהוה צבאות, לאמר: משפט אמת, שפטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו. ז,י ואלמנה ויתום גר ועני, אל-תעשקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם. ז,יא וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סררת; ואזניהם, הכבידו משמוע. ז,יב ולבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשנים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות. ז,יג ויהי כאשר-קרא, ולא שמעו: כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות. ז,יד ואסערם, על כל-הגוים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעבר ומשב; וישימו ארץ-חמדה, לשמה. {פ}
ח,א ויהי דבר-יהוה צבאות, לאמר. ח,ב כה אמר יהוה צבאות, קנאתי לציון קנאה גדולה; וחמה גדולה, קנאתי לה. ח,ג כה, אמר יהוה, שבתי אל-ציון, ושכנתי בתוך ירושלם; ונקראה ירושלם עיר האמת, והר-יהוה צבאות הר הקדש. {ס}
ח,ד כה אמר, יהוה צבאות, עד ישבו זקנים וזקנות, ברחבות ירושלם; ואיש משענתו בידו, מרב ימים. ח,ה ורחבות העיר ימלאו, ילדים וילדות, משחקים, ברחבתיה. {ס}
ח,ו כה אמר, יהוה צבאות, כי יפלא בעיני שארית העם הזה, בימים ההם--גם-בעיני, יפלא, נאם, יהוה צבאות. {פ}
ח,ז כה אמר יהוה צבאות, הנני מושיע את-עמי מארץ מזרח, ומארץ, מבוא השמש. ח,ח והבאתי אתם, ושכנו בתוך ירושלם; והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלהים--באמת, ובצדקה. {ס}
ח,ט כה-אמר, יהוה צבאות, תחזקנה ידיכם, השמעים בימים האלה את הדברים האלה--מפי, הנביאים, אשר ביום יסד בית-יהוה צבאות ההיכל, להבנות. ח,י כי, לפני הימים ההם, שכר האדם לא נהיה, ושכר הבהמה איננה; וליוצא ולבא אין-שלום מן-הצר, ואשלח את-כל-האדם איש ברעהו. ח,יא ועתה, לא כימים הראשנים אני, לשארית, העם הזה--נאם, יהוה צבאות. ח,יב כי-זרע השלום, הגפן תתן פריה והארץ תתן את-יבולה, והשמים, יתנו טלם; והנחלתי, את-שארית העם הזה--את-כל-אלה. ח,יג והיה כאשר הייתם קללה בגוים, בית יהודה ובית ישראל--כן אושיע אתכם, והייתם ברכה: אל-תיראו, תחזקנה ידיכם. {ס}
ח,יד כי כה אמר, יהוה צבאות, כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי, אמר יהוה צבאות; ולא, נחמתי. ח,טו כן שבתי זממתי בימים האלה, להיטיב את-ירושלם ואת-בית יהודה: אל-תיראו. ח,טז אלה הדברים, אשר תעשו: דברו אמת, איש את-רעהו--אמת ומשפט שלום, שפטו בשעריכם. ח,יז ואיש את-רעת רעהו, אל-תחשבו בלבבכם, ושבעת שקר, אל-תאהבו: כי את-כל-אלה אשר שנאתי, נאם-יהוה. {ס}
ח,יח ויהי דבר-יהוה צבאות, אלי לאמר. ח,יט כה-אמר יהוה צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה, ולמעדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו. {פ}
ח,כ כה אמר, יהוה צבאות: עד אשר יבאו עמים, וישבי ערים רבות. ח,כא והלכו יושבי אחת אל-אחת לאמר, נלכה הלוך לחלות את-פני יהוה, ולבקש, את-יהוה צבאות; אלכה, גם-אני. ח,כב ובאו עמים רבים וגוים עצומים, לבקש את-יהוה צבאות בירושלם, ולחלות, את-פני יהוה. {ס}
ח,כג כה-אמר, יהוה צבאות, בימים ההמה, אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים; והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר, נלכה עמכם--כי שמענו, אלהים עמכם. {ס}
ט,א משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנחתו: כי ליהוה עין אדם, וכל שבטי ישראל. ט,ב וגם-חמת, תגבל-בה; צר וצידון, כי חכמה מאד. ט,ג ותבן צר מצור, לה; ותצבר-כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות. ט,ד הנה אדני יורשנה, והכה בים חילה; והיא, באש תאכל. ט,ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאד, ועקרון, כי-הביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב. ט,ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים. ט,ז והסרתי דמיו מפיו, ושקציו מבין שניו, ונשאר גם-הוא, לאלהינו; והיה כאלף ביהודה, ועקרון כיבוסי. ט,ח וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב, ולא-יעבר עליהם עוד נגש: כי עתה, ראיתי בעיני. {ס}
ט,ט גילי מאד בת-ציון, הריעי בת ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתנות. ט,י והכרתי-רכב מאפרים, וסוס מירושלם, ונכרתה קשת מלחמה, ודבר שלום לגוים; ומשלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ. ט,יא גם-את בדם-בריתך, שלחתי אסיריך מבור, אין מים, בו. ט,יב שובו, לבצרון, אסירי, התקוה; גם-היום, מגיד משנה אשיב לך. ט,יג כי-דרכתי לי יהודה, קשת מלאתי אפרים, ועוררתי בניך ציון, על-בניך יון; ושמתיך, כחרב גבור. ט,יד ויהוה עליהם יראה, ויצא כברק חצו; ואדני יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן. ט,טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו, כמזרק--כזויות, מזבח. ט,טז והושיעם יהוה אלהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו: כי, אבני-נזר, מתנוססות, על-אדמתו. ט,יז כי מה-טובו, ומה-יפיו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתלות. י,א שאלו מיהוה מטר בעת מלקוש, יהוה עשה חזיזים; ומטר-גשם יתן להם, לאיש עשב בשדה. י,ב כי התרפים דברו-און, והקוסמים חזו שקר, וחלמות השוא ידברו, הבל ינחמון; על-כן נסעו כמו-צאן, יענו כי-אין רעה. {פ}
י,ג על-הרעים חרה אפי, ועל-העתודים אפקוד: כי-פקד יהוה צבאות את-עדרו, את-בית יהודה, ושם אותם, כסוס הודו במלחמה. י,ד ממנו פנה ממנו יתד, ממנו קשת מלחמה; ממנו יצא כל-נוגש, יחדו. י,ה והיו כגברים בוסים בטיט חוצות, במלחמה, ונלחמו, כי יהוה עמם; והבישו, רכבי סוסים. י,ו וגברתי את-בית יהודה, ואת-בית יוסף אושיע, והושבותים כי רחמתים, והיו כאשר לא-זנחתים: כי, אני יהוה אלהיהם--ואענם. י,ז והיו כגבור אפרים, ושמח לבם כמו-יין; ובניהם יראו ושמחו, יגל לבם ביהוה. י,ח אשרקה להם ואקבצם, כי פדיתים; ורבו, כמו רבו. י,ט ואזרעם, בעמים, ובמרחקים, יזכרוני; וחיו את-בניהם, ושבו. י,י והשבותים מארץ מצרים, ומאשור אקבצם; ואל-ארץ גלעד ולבנון אביאם, ולא ימצא להם. י,יא ועבר בים צרה, והכה בים גלים, והבישו, כל מצולות יאר; והורד גאון אשור, ושבט מצרים יסור. י,יב וגברתים, ביהוה, ובשמו, יתהלכו: נאם, יהוה. {פ}
יא,א פתח לבנון, דלתיך; ותאכל אש, בארזיך. יא,ב הילל ברוש כי-נפל ארז, אשר אדרים שדדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבצור (הבציר). יא,ג קול יללת הרעים, כי שדדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שדד גאון הירדן. {פ}
יא,ד כה אמר, יהוה אלהי: רעה, את-צאן ההרגה. יא,ה אשר קניהן יהרגן, ולא יאשמו, ומכריהן יאמר, ברוך יהוה ואעשר; ורעיהם, לא יחמול עליהן. יא,ו כי לא אחמול עוד, על-ישבי הארץ--נאם-יהוה; והנה אנכי ממציא את-האדם, איש ביד-רעהו וביד מלכו, וכתתו את-הארץ, ולא אציל מידם. יא,ז וארעה את-צאן ההרגה, לכן עניי הצאן; ואקח-לי שני מקלות, לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים, וארעה, את-הצאן. יא,ח ואכחד את-שלשת הרעים, בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם-נפשם בחלה בי. יא,ט ואמר, לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תכחד, והנשארות, תאכלנה אשה את-בשר רעותה. יא,י ואקח את-מקלי את-נעם, ואגדע אתו--להפיר, את-בריתי, אשר כרתי, את-כל-העמים. יא,יא ותפר, ביום ההוא; וידעו כן עניי הצאן, השמרים אתי, כי דבר-יהוה, הוא. {ס}
יא,יב ואמר אליהם, אם-טוב בעיניכם הבו שכרי--ואם-לא חדלו; וישקלו את-שכרי, שלשים כסף. יא,יג ויאמר יהוה אלי, השליכהו אל-היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלשים הכסף, ואשליך אתו בית יהוה אל-היוצר. יא,יד ואגדע את-מקלי השני, את החבלים--להפר, את-האחוה, בין יהודה, ובין ישראל. {פ}
יא,טו ויאמר יהוה, אלי: עוד קח-לך, כלי רעה אולי. יא,טז כי הנה-אנכי מקים רעה בארץ, הנכחדות לא-יפקד הנער לא-יבקש, והנשברת, לא ירפא; הנצבה, לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק. יא,יז הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על-זרועו ועל-עין ימינו; זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. {פ}
יב,א משא דבר-יהוה, על-ישראל: נאם-יהוה, נטה שמים ויסד ארץ, ויצר רוח-אדם, בקרבו. יב,ב הנה אנכי שם את-ירושלם סף-רעל, לכל-העמים--סביב; וגם על-יהודה יהיה במצור, על-ירושלם. יב,ג והיה ביום-ההוא אשים את-ירושלם אבן מעמסה, לכל-העמים--כל-עמסיה, שרוט ישרטו; ונאספו עליה, כל גויי הארץ. יב,ד ביום ההוא נאם-יהוה, אכה כל-סוס בתמהון, ורכבו, בשגעון; ועל-בית יהודה, אפקח את-עיני, וכל סוס העמים, אכה בעורון. יב,ה ואמרו אלפי יהודה, בלבם: אמצה לי ישבי ירושלם, ביהוה צבאות אלהיהם. יב,ו ביום ההוא אשים את-אלפי יהודה ככיור אש בעצים, וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על-ימין ועל-שמאול את-כל-העמים, סביב; וישבה ירושלם עוד תחתיה, בירושלם. יב,ז והושע יהוה את-אהלי יהודה, בראשנה: למען לא-תגדל תפארת בית-דויד, ותפארת ישב ירושלם--על-יהודה. יב,ח ביום ההוא, יגן יהוה בעד יושב ירושלם, והיה הנכשל בהם ביום ההוא, כדויד; ובית דויד כאלהים, כמלאך יהוה לפניהם. יב,ט והיה, ביום ההוא; אבקש, להשמיד את-כל-הגוים, הבאים, על-ירושלם. יב,י ושפכתי על-בית דויד ועל יושב ירושלם, רוח חן ותחנונים, והביטו אלי, את אשר-דקרו; וספדו עליו, כמספד על-היחיד, והמר עליו, כהמר על-הבכור. יב,יא ביום ההוא, יגדל המספד בירושלם, כמספד הדדרמון, בבקעת מגדון. יב,יב וספדה הארץ, משפחות משפחות לבד: משפחת בית-דויד לבד, ונשיהם לבד--משפחת בית-נתן לבד, ונשיהם לבד. יב,יג משפחת בית-לוי לבד, ונשיהם לבד; משפחת השמעי לבד, ונשיהם לבד. יב,יד כל, המשפחות הנשארות--משפחת משפחת, לבד; ונשיהם, לבד. יג,א ביום ההוא, יהיה מקור נפתח, לבית דויד, ולישבי ירושלם--לחטאת, ולנדה. יג,ב והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות, אכרית את-שמות העצבים מן-הארץ, ולא יזכרו, עוד; וגם את-הנביאים ואת-רוח הטמאה, אעביר מן-הארץ. יג,ג והיה, כי-ינבא איש עוד, ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה, כי שקר דברת בשם יהוה; ודקרהו אביהו ואמו ילדיו, בהנבאו. יג,ד והיה ביום ההוא, יבשו הנביאים איש מחזינו--בהנבאתו; ולא ילבשו אדרת שער, למען כחש. יג,ה ואמר, לא נביא אנכי: איש-עבד אדמה אנכי, כי אדם הקנני מנעורי. יג,ו ואמר אליו, מה המכות האלה בין ידיך; ואמר, אשר הכיתי בית מאהבי. {פ}
יג,ז חרב, עורי על-רעי ועל-גבר עמיתי--נאם, יהוה צבאות; הך את-הרעה ותפוצין הצאן, והשבתי ידי על-הצערים. יג,ח והיה בכל-הארץ, נאם-יהוה, פי-שנים בה, יכרתו יגועו; והשלשית, יותר בה. יג,ט והבאתי את-השלשית, באש, וצרפתים כצרף את-הכסף, ובחנתים כבחן את-הזהב; הוא יקרא בשמי, ואני אענה אתו--אמרתי עמי הוא, והוא יאמר יהוה אלהי. {פ}
יד,א הנה יום-בא, ליהוה; וחלק שללך, בקרבך. יד,ב ואספתי את-כל-הגוים אל-ירושלם, למלחמה, ונלכדה העיר ונשסו הבתים, והנשים תשגלנה (תשכבנה); ויצא חצי העיר, בגולה, ויתר העם, לא יכרת מן-העיר. יד,ג ויצא יהוה, ונלחם בגוים ההם, כיום הלחמו, ביום קרב. יד,ד ועמדו רגליו ביום-ההוא על-הר הזיתים אשר על-פני ירושלם, מקדם, ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה, גיא גדולה מאד; ומש חצי ההר צפונה, וחציו-נגבה. יד,ה ונסתם גיא-הרי, כי-יגיע גי-הרים אל-אצל, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש, בימי עזיה מלך-יהודה; ובא יהוה אלהי, כל-קדשים עמך. יד,ו והיה, ביום ההוא; לא-יהיה אור, יקרות יקפאון (וקפאון). יד,ז והיה יום-אחד, הוא יודע ליהוה--לא-יום ולא-לילה; והיה לעת-ערב, יהיה-אור. יד,ח והיה ביום ההוא, יצאו מים-חיים מירושלם, חצים אל-הים הקדמוני, וחצים אל-הים האחרון: בקיץ ובחרף, יהיה. יד,ט והיה יהוה למלך, על-כל-הארץ; ביום ההוא, יהיה יהוה אחד--ושמו אחד. יד,י יסוב כל-הארץ כערבה מגבע לרמון, נגב ירושלם; וראמה וישבה תחתיה למשער בנימן, עד-מקום שער הראשון עד-שער הפנים, ומגדל חננאל, עד יקבי המלך. יד,יא וישבו בה, וחרם לא יהיה-עוד; וישבה ירושלם, לבטח. {ס}
יד,יב וזאת תהיה המגפה, אשר יגף יהוה את-כל-העמים, אשר צבאו, על-ירושלם; המק בשרו, והוא עמד על-רגליו, ועיניו תמקנה בחריהן, ולשונו תמק בפיהם. יד,יג והיה ביום ההוא, תהיה מהומת-יהוה רבה בהם; והחזיקו, איש יד רעהו, ועלתה ידו, על-יד רעהו. יד,יד וגם-יהודה--תלחם, בירושלם; ואסף חיל כל-הגוים סביב, זהב וכסף ובגדים--לרב מאד. יד,טו וכן תהיה מגפת הסוס, הפרד הגמל והחמור, וכל-הבהמה, אשר יהיה במחנות ההמה--כמגפה, הזאת. יד,טז והיה, כל-הנותר מכל-הגוים, הבאים, על-ירושלם; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחות למלך יהוה צבאות, ולחג, את-חג הסכות. יד,יז והיה אשר לא-יעלה מאת משפחות הארץ, אל-ירושלם, להשתחות, למלך יהוה צבאות--ולא עליהם, יהיה הגשם. יד,יח ואם-משפחת מצרים לא-תעלה ולא באה, ולא עליהם; תהיה המגפה, אשר יגף יהוה את-הגוים, אשר לא יעלו, לחג את-חג הסכות. יד,יט זאת תהיה, חטאת מצרים; וחטאת, כל-הגוים, אשר לא יעלו, לחג את-חג הסכות. יד,כ ביום ההוא, יהיה על-מצלות הסוס, קדש, ליהוה; והיה הסירות בבית יהוה, כמזרקים לפני המזבח. יד,כא והיה כל-סיר בירושלם וביהודה, קדש ליהוה צבאות, ובאו כל-הזבחים, ולקחו מהם ובשלו בהם; ולא-יהיה כנעני עוד בבית-יהוה צבאות, ביום ההוא. {ש}