יחזקאל

א,א ויהי בשלושים שנה, ברביעי בחמישה לחודש, ואני בתוך-הגולה, על-נהר-כבר; נפתחו, השמיים, ואראה, מראות אלוהים.  א,ב בחמישה, לחודש--היא השנה החמישית, לגלות המלך יויכין.  א,ג היה היה דבר-יהוה אל-יחזקאל בן-בוזי הכוהן, בארץ כשדים--על-נהר-כבר; ותהי עליו שם, יד-יהוה.  א,ד וארא והנה רוח סערה באה מן-הצפון, ענן גדול ואש מתלקחת, ונוגה לו, סביב; ומתוכה--כעין החשמל, מתוך האש.  א,ה ומתוכה--דמות, ארבע חיות; וזה, מראיהן--דמות אדם, להנה.  א,ו וארבעה פנים, לאחת; וארבע כנפיים, לאחת להם.  א,ז ורגליהם, רגל ישרה; וכף רגליהם, ככף רגל עגל, ונוצצים, כעין נחושת קלל.  א,ח וידי אדם, מתחת כנפיהם, על, ארבעת רבעיהם; ופניהם וכנפיהם, לארבעתם.  א,ט חוברות אישה אל-אחותה, כנפיהם:  לא-ייסבו בלכתן, איש אל-עבר פניו ילכו.  א,י ודמות פניהם, פני אדם, ופני אריה אל-הימין לארבעתם, ופני-שור מהשמאל לארבעתן; ופני-נשר, לארבעתן.  א,יא ופניהם, וכנפיהם פרודות מלמעלה:  לאיש, שתיים חוברות איש, ושתיים מכסות, את גווייותיהנה.  א,יב ואיש אל-עבר פניו, ילכו:  אל אשר יהיה-שמה הרוח ללכת ילכו, לא ייסבו בלכתן.  א,יג ודמות החיות מראיהם כגחלי-אש, בוערות כמראה הלפידים--היא, מתהלכת בין החיות; ונוגה לאש, ומן-האש יוצא ברק.  א,יד והחיות, רצוא ושוב, כמראה, הבזק.  א,טו וארא, החיות; והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, לארבעת פניו.  א,טז מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש, ודמות אחד לארבעתן; ומראיהם, ומעשיהם, כאשר יהיה האופן, בתוך האופן.  א,יז על-ארבעת רבעיהן, בלכתם ילכו:  לא ייסבו, בלכתן.  א,יח וגביהן--וגובה להם, ויראה להם; וגבותם, מלאות עיניים סביב--לארבעתן.  א,יט ובלכת, החיות, ילכו האופנים, אצלם; ובהינשא החיות מעל הארץ, יינשאו האופנים.  א,כ על אשר יהיה-שם הרוח ללכת ילכו, שמה הרוח ללכת; והאופנים, יינשאו לעומתם, כי רוח החיה, באופנים.  א,כא בלכתם ילכו, ובעומדם יעמודו; ובהינשאם מעל הארץ, יינשאו האופנים לעומתם--כי רוח החיה, באופנים.  א,כב ודמות על-ראשי החיה, רקיע, כעין, הקרח הנורא--נטוי על-ראשיהם, מלמעלה.  א,כג ותחת, הרקיע, כנפיהם ישרות, אישה אל-אחותה:  לאיש, שתיים מכסות להנה, ולאיש שתיים מכסות להנה, את גווייותיהם.  א,כד ואשמע את-קול כנפיהם כקול מים רבים כקול-שדיי, בלכתם--קול המולה, כקול מחנה; בעומדם, תרפינה כנפיהן.  א,כה ויהי-קול--מעל, לרקיע אשר על-ראשם; בעומדם, תרפינה כנפיהן.  א,כו וממעל, לרקיע אשר על-ראשם, כמראה אבן-ספיר, דמות כיסא; ועל, דמות הכיסא, דמות כמראה אדם עליו, מלמעלה.  א,כז וארא כעין חשמל, כמראה-אש בית-לה סביב, ממראה מותניו, ולמעלה; וממראה מותניו, ולמטה, ראיתי כמראה-אש, ונוגה לו סביב.  א,כח כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנוגה סביב--הוא, מראה דמות כבוד-יהוה; ואראה ואפול על-פניי, ואשמע קול מדבר.  {פ}

ב,א ויאמר, אליי:  בן-אדם עמוד על-רגליך, ואדבר אותך.  ב,ב ותבוא בי רוח, כאשר דיבר אליי, ותעמידני, על-רגליי; ואשמע, את מידבר אליי.  {פ}

ב,ג ויאמר אליי, בן-אדם שולח אני אותך אל-בני ישראל--אל-גויים המורדים, אשר מרדו-בי:  המה ואבותם פשעו בי, עד-עצם היום הזה.  ב,ד והבנים, קשי פנים וחזקי-לב--אני שולח אותך, אליהם; ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה.  ב,ה והמה אם-ישמעו ואם-יחדלו, כי בית מרי המה--וידעו, כי נביא היה בתוכם.  {פ}

ב,ו ואתה בן-אדם אל-תירא מהם ומדבריהם אל-תירא, כי סרבים וסלונים אותך, ואל-עקרבים, אתה יושב:  מדבריהם אל-תירא ומפניהם אל-תיחת, כי בית מרי המה.  ב,ז ודיברת את-דבריי אליהם, אם-ישמעו ואם-יחדלו:  כי מרי, המה.  {פ}

ב,ח ואתה בן-אדם, שמע את אשר-אני מדבר אליך--אל-תהי-מרי, כבית המרי:  פצה פיך--ואכול, את אשר-אני נותן אליך.  ב,ט ואראה, והנה-יד שלוחה אליי; והנה-בו, מגילת-ספר.  ב,י ויפרוש אותה לפניי, והיא כתובה פנים ואחור; וכתוב אליה, קינים והגה והי.  {ס}

ג,א ויאמר אליי--בן-אדם, את אשר-תמצא אכול:  אכול את-המגילה הזאת, ולך דבר אל-בית ישראל.  ג,ב ואפתח, את-פי; ויאכילני, את המגילה הזאת.  ג,ג ויאמר אליי, בן-אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא, את המגילה הזאת, אשר אני נותן אליך; ואוכלה, ותהי בפי כדבש למתוק.  {פ}

ג,ד ויאמר, אליי:  בן-אדם, לך-בוא אל-בית ישראל, ודיברת בדבריי, אליהם.  ג,ה כי לא אל-עם עמקי שפה, וכבדי לשון--אתה שלוח:  אל-בית, ישראל.  ג,ו לא אל-עמים רבים, עמקי שפה וכבדי לשון, אשר לא-תשמע, דבריהם; אם-לא אליהם שלחתיך, המה ישמעו אליך.  ג,ז ובית ישראל, לא יאבו לשמוע אליך--כי-אינם אובים, לשמוע אליי:  כי כל-בית ישראל, חזקי-מצח וקשי-לב המה.  ג,ח הנה נתתי את-פניך חזקים, לעומת פניהם; ואת-מצחך חזק, לעומת מצחם.  ג,ט כשמיר חזק מצור, נתתי מצחך:  לא-תירא אותם ולא-תיחת מפניהם, כי בית מרי המה.  {פ}

ג,י ויאמר, אליי:  בן-אדם--את-כל-דבריי אשר אדבר אליך, קח בלבבך ובאוזניך שמע.  ג,יא ולך בוא אל-הגולה, אל-בני עמך, ודיברת אליהם ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה:  אם-ישמעו, ואם-יחדלו.  ג,יב ותישאני רוח--ואשמע אחריי, קול רעש גדול:  ברוך כבוד-יהוה, ממקומו.  ג,יג וקול כנפי החיות, משיקות אישה אל-אחותה, וקול האופנים, לעומתם; וקול, רעש גדול.  ג,יד ורוח נשאתני, ותיקחני; ואלך מר בחמת רוחי, ויד-יהוה עליי חזקה.  ג,טו ואבוא אל-הגולה תל אביב היושבים אל-נהר-כבר, ואשב--המה, יושבים שם; ואשב שם שבעת ימים, משמים בתוכם.  ג,טז ויהי, מקצה שבעת ימים;  {פ}
 
ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ג,יז בן-אדם, צופה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני.  ג,יח באומרי לרשע, מות תמות, ולא הזהרתו ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה, לחייותו--הוא רשע בעוונו ימות, ודמו מידך אבקש.  ג,יט ואתה, כי-הזהרת רשע, ולא-שב מרשעו, ומדרכו הרשעה--הוא בעוונו ימות, ואתה את-נפשך הצלת.  ג,כ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול, ונתתי מכשול לפניו הוא ימות:  כי לא הזהרתו, בחטאתו ימות, ולא תיזכרנה צדקותיו אשר עשה, ודמו מידך אבקש.  ג,כא ואתה כי הזהרתו צדיק, לבלתי חטוא צדיק--והוא לא-חטא:  חיה יחיה כי נזהר, ואתה את-נפשך הצלת.  {פ}

ג,כב ותהי עליי שם, יד-יהוה; ויאמר אליי, קום צא אל-הבקעה, ושם, אדבר אותך.  ג,כג ואקום, ואצא אל-הבקעה, והנה-שם כבוד-יהוה עומד, ככבוד אשר ראיתי על-נהר-כבר; ואפול, על-פניי.  ג,כד ותבוא-בי רוח, ותעמידני על-רגליי; וידבר אותי ויאמר אליי, בוא היסגר בתוך ביתך.  ג,כה ואתה בן-אדם, הנה נתנו עליך עבותים, ואסרוך, בהם; ולא תצא, בתוכם.  ג,כו ולשונך, אדביק אל-חיכך, ונאלמת, ולא-תהיה להם לאיש מוכיח:  כי בית מרי, המה.  ג,כז ובדברי אותך, אפתח את-פיך, ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה; השומע ישמע והחדל יחדל, כי בית מרי המה.  {פ}

ד,א ואתה בן-אדם קח-לך לבינה, ונתת אותה לפניך; וחקות עליה עיר, את-ירושלים.  ד,ב ונתת עליה מצור, ובנית עליה דייק, ושפכת עליה, סוללה; ונתת עליה מחנות ושים-עליה כרים, סביב.  ד,ג ואתה קח-לך, מחבת ברזל, ונתת אותה קיר ברזל, בינך ובין העיר; והכינות את-פניך אליה והייתה במצור, וצרת עליה--אות היא, לבית ישראל.  {פ}

ד,ד ואתה שכב על-צידך השמאלי, ושמת את-עוון בית-ישראל עליו:  מספר הימים אשר תשכב עליו, תישא את-עוונם.  ד,ה ואני, נתתי לך את-שני עוונם, למספר ימים, שלוש-מאות ותשעים יום; ונשאת, עוון בית-ישראל.  ד,ו וכילית את-אלה, ושכבת על-צידך הימני שנית, ונשאת, את-עוון בית-יהודה--ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה נתתיו לך.  ד,ז ואל-מצור ירושלים תכין פניך, וזרועך חשופה; וניבאת, עליה.  ד,ח והנה נתתי עליך, עבותים; ולא-תיהפך מצידך אל-צידך, עד-כלותך ימי מצורך.  ד,ט ואתה קח-לך חיטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים, ונתת אותם בכלי אחד, ועשית אותם לך, ללחם:  מספר הימים אשר-אתה שוכב על-צידך, שלוש-מאות ותשעים יום--תאכלנו.  ד,י ומאכלך, אשר תאכלנו--במשקול, עשרים שקל ליום:  מעת עד-עת, תאכלנו.  ד,יא ומים במשורה תשתה, שישית ההין:  מעת עד-עת, תשתה.  ד,יב ועוגת שעורים, תאכלנה; והיא, בגללי ציאת האדם--תעוגנה, לעיניהם.  {ס}

ד,יג ויאמר יהוה, ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא, בגויים, אשר אדיחם שם.  ד,יד ואומר, אהה אדוניי יהוה, הנה נפשי, לא מטומאה; ונבילה וטריפה לא-אכלתי מנעוריי ועד-עתה, ולא-בא בפי בשר פיגול.  {ס}

ד,טו ויאמר אליי--ראה נתתי לך את-צפיעי הבקר, תחת גללי האדם; ועשית את-לחמך, עליהם.  {ס}

ד,טז ויאמר אליי, בן-אדם הנני שובר מטה-לחם בירושלים, ואכלו-לחם במשקל, ובדאגה; ומים, במשורה ובשיממון ישתו.  ד,יז למען יחסרו, לחם ומים; ונשמו איש ואחיו, ונמקו בעוונם.  {פ}

ה,א ואתה בן-אדם קח-לך חרב חדה, תער הגלבים תיקחנה לך, והעברת על-ראשך, ועל-זקנך; ולקחת לך מאזני משקל, וחילקתם.  ה,ב שלישית, באור תבעיר בתוך העיר, כמלאות, ימי המצור; ולקחת את-השלישית, תכה בחרב סביבותיה, והשלישית תזרה לרוח, וחרב אריק אחריהם.  ה,ג ולקחת משם, מעט במספר; וצרת אותם, בכנפיך.  ה,ד ומהם, עוד תיקח, והשלכת אותם אל-תוך האש, ושרפת אותם באש:  ממנו תצא-אש, אל-כל-בית ישראל.  {פ}

ה,ה כה אמר, אדוניי יהוה, זאת ירושלים, בתוך הגויים שמתיה; וסביבותיה, ארצות.  ה,ו ותמר את-משפטיי לרשעה, מן-הגויים, ואת-חוקותיי, מן-הארצות אשר סביבותיה:  כי במשפטיי מאסו, וחוקותיי לא-הלכו בהם.  {ס}

ה,ז לכן כה-אמר אדוניי יהוה, יען המונכם מן-הגויים אשר סביבותיכם, בחוקותיי לא הלכתם, ואת-משפטיי לא עשיתם; וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם, לא עשיתם.  ה,ח לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני עלייך, גם-אני; ועשיתי בתוכך משפטים, לעיני הגויים.  ה,ט ועשיתי בך, את אשר לא-עשיתי, ואת אשר-לא-אעשה כמוהו, עוד--יען, כל-תועבותייך.  {פ}

ה,י לכן, אבות יאכלו בנים בתוכך, ובנים, יאכלו אבותם; ועשיתי בך שפטים, וזיריתי את-כל-שאריתך לכל-רוח.  {ס}

ה,יא לכן חי-אני, נאום אדוניי יהוה, אם-לא יען את-מקדשי טימאת, בכל-שיקוצייך ובכל-תועבותייך; וגם-אני אגרע ולא-תחוס עיני, וגם-אני לא אחמול.  ה,יב שלישיתך בדבר ימותו, וברעב יכלו בתוכך, והשלישית, בחרב ייפלו סביבותייך; והשלישית לכל-רוח אזרה, וחרב אריק אחריהם.  ה,יג וכלה אפי, והניחותי חמתי בם--והינחמתי; וידעו כי-אני יהוה, דיברתי בקנאתי, בכלותי חמתי, בם.  ה,יד ואתנך לחורבה ולחרפה, בגויים אשר סביבותייך, לעיני, כל-עובר.  ה,טו והייתה חרפה וגדופה, מוסר ומשמה, לגויים, אשר סביבותייך:  בעשותי בך שפטים באף ובחמה, ובתוכחות חמה--אני יהוה, דיברתי.  ה,טז בשלחי את-חיצי הרעב הרעים בהם, אשר היו למשחית, אשר-אשלח אותם, לשחתכם--ורעב אוסף עליכם, ושברתי לכם מטה-לחם.  ה,יז ושילחתי עליכם רעב וחיה רעה, ושיכלוך, ודבר ודם, יעבור-בך; וחרב אביא עלייך, אני יהוה דיברתי.  {פ}

ו,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ו,ב בן-אדם, שים פניך אל-הרי ישראל; והינבא, אליהם.  ו,ג ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-אדוניי יהוה:  כה-אמר אדוניי יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, הנני אני מביא עליכם חרב, ואיבדתי, במותיכם.  ו,ד ונשמו, מזבחותיכם, ונשברו, חמניכם; והפלתי, חלליכם, לפני, גילוליכם.  ו,ה ונתתי, את-פגרי בני ישראל, לפני, גילוליהם; וזיריתי, את-עצמותיכם, סביבות, מזבחותיכם.  ו,ו בכול, מושבותיכם, הערים תחרבנה, והבמות תישמנה--למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם, ונשברו ונשבתו גילוליכם, ונגדעו חמניכם, ונמחו מעשיכם.  ו,ז ונפל חלל, בתוככם; וידעתם, כי-אני יהוה.  ו,ח והותרתי, בהיות לכם פליטי חרב--בגויים:  בהיזרותיכם, בארצות.  ו,ט וזכרו פליטיכם אותי, בגויים אשר נשבו-שם, אשר נשברתי את-ליבם הזונה אשר-סר מעליי, ואת עיניהם הזונות אחרי גילוליהם; ונקוטו, בפניהם, אל-הרעות אשר עשו, לכול תועבותיהם.  ו,י וידעו, כי-אני יהוה; לא אל-חינם דיברתי, לעשות להם הרעה הזאת.  {פ}

ו,יא כה-אמר אדוניי יהוה, הכה בכפך ורקע ברגלך ואמור-אח, אל כל-תועבות רעות, בית ישראל:  אשר, בחרב ברעב ובדבר--ייפולו.  ו,יב הרחוק בדבר ימות, והקרוב בחרב ייפול, והנשאר והנצור, ברעב ימות; וכיליתי חמתי, בם.  ו,יג וידעתם, כי-אני יהוה, בהיות חלליהם בתוך גילוליהם, סביבות מזבחותיהם; אל כל-גבעה רמה בכול ראשי ההרים, ותחת כל-עץ רענן ותחת כל-אלה עבותה, מקום אשר נתנו-שם ריח ניחוח, לכול גילוליהם.  ו,יד ונטיתי את-ידי, עליהם, ונתתי את-הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה, בכול מושבותיהם; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

ז,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ז,ב ואתה בן-אדם, כה-אמר אדוניי יהוה לאדמת ישראל--קץ:  בא הקץ, על-ארבע כנפות הארץ.  ז,ג עתה, הקץ עלייך, ושילחתי אפי בך, ושפטתיך כדרכייך; ונתתי עלייך, את כל-תועבותייך.  ז,ד ולא-תחוס עיני עלייך, ולא אחמול:  כי דרכייך עלייך אתן, ותועבותייך בתוכך תהיינה, וידעתם, כי-אני יהוה.  {פ}

ז,ה כה אמר, אדוניי יהוה:  רעה אחת רעה, הנה באה.  ז,ו קץ בא, בא הקץ הקיץ אלייך; הנה, באה.  ז,ז באה הצפירה אליך, יושב הארץ; בא העת, קרוב היום מהומה--ולא-הד הרים.  ז,ח עתה מקרוב, אשפוך חמתי עלייך, וכיליתי אפי בך, ושפטתיך כדרכייך; ונתתי עלייך, את כל-תועבותייך.  ז,ט ולא-תחוס עיני, ולא אחמול:  כדרכייך עלייך אתן, ותועבותייך בתוכך תהיינה, וידעתם, כי אני יהוה מכה.  ז,י הנה היום, הנה באה:  יצאה, הצפירה--צץ המטה, פרח הזדון.  ז,יא החמס קם, למטה-רשע; לא-מהם ולא מהמונם, ולא מהמהם--ולא-נוה בהם.  ז,יב בא העת, הגיע היום--הקונה אל-ישמח, והמוכר אל-יתאבל:  כי חרון, אל-כל-המונה.  ז,יג כי המוכר, אל-הממכר לא ישוב, ועוד בחיים, חיתם:  כי-חזון אל-כל-המונה לא ישוב, ואיש בעוונו חיתו לא יתחזקו.  ז,יד תקעו בתקוע והכין הכול, ואין הולך למלחמה:  כי חרוני, אל-כל-המונה.  ז,טו החרב בחוץ, והדבר והרעב מבית:  אשר בשדה, בחרב ימות, ואשר בעיר, רעב ודבר יאכלנו.  ז,טז ופלטו, פליטיהם, והיו אל-ההרים כיוני הגיאיות כולם, הומות--איש, בעוונו.  ז,יז כל-הידיים, תרפינה; וכל-ברכיים, תלכנה מים.  ז,יח וחגרו שקים, וכיסתה אותם פלצות; ואל כל-פנים בושה, ובכל-ראשיהם קורחה.  ז,יט כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנידה יהיה--כספם וזהבם לא-יוכל להצילם ביום עברת יהוה, נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו:  כי-מכשול עוונם, היה.  ז,כ וצבי עדייו לגאון שמהו, וצלמי תועבותם שיקוציהם עשו בו; על-כן נתתיו להם, לנידה.  ז,כא ונתתיו ביד-הזרים לבז, ולרשעי הארץ לשלל; וחיללוהו.  ז,כב והסיבותי פניי מהם, וחיללו את-צפוני; ובאו-בה פריצים, וחיללוה.  {פ}

ז,כג עשה, הרתוק:  כי הארץ, מלאה משפט דמים, והעיר, מלאה חמס.  ז,כד והבאתי רעי גויים, וירשו את-בתיהם; והשבתי גאון עזים, וניחלו מקדשיהם.  ז,כה קפדה-בא; וביקשו שלום, ואין.  ז,כו הווה על-הווה תבוא, ושמועה אל-שמועה תהיה; וביקשו חזון, מנביא--ותורה תאבד מכוהן, ועצה מזקנים.  ז,כז המלך יתאבל, ונשיא ילבש שממה, וידי עם-הארץ, תיבהלנה; מדרכם אעשה אותם, ובמשפטיהם אשפטם, וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

ח,א ויהי בשנה השישית, בשישי בחמישה לחודש, אני יושב בביתי, וזקני יהודה יושבים לפניי; ותיפול עליי שם, יד אדוניי יהוה.  ח,ב ואראה, והנה דמות כמראה-אש--ממראה מותניו ולמטה, אש; וממותניו ולמעלה, כמראה-זוהר כעין החשמלה.  ח,ג וישלח תבנית יד, וייקחני בציצית ראשי; ותישא אותי רוח בין-הארץ ובין השמיים ותבא אותי ירושלימה במראות אלוהים, אל-פתח שער הפנימית הפונה צפונה, אשר-שם מושב, סמל הקנאה המקנה.  ח,ד והנה-שם--כבוד, אלוהי ישראל:  כמראה, אשר ראיתי בבקעה.  ח,ה ויאמר אליי--בן-אדם, שא-נא עיניך דרך צפונה; ואשא עיניי, דרך צפונה, והנה מצפון לשער המזבח, סמל הקנאה הזה בביאה.  ח,ו ויאמר אליי--בן-אדם, הרואה אתה מה הם עושים; תועבות גדולות אשר בית-ישראל עושים פה, לרוחקה מעל מקדשי, ועוד תשוב תראה, תועבות גדולות.  {פ}

ח,ז ויבא אותי, אל-פתח החצר; ואראה, והנה חור-אחד בקיר.  ח,ח ויאמר אליי, בן-אדם חתור-נא בקיר; ואחתור בקיר, והנה פתח אחד.  {ס}

ח,ט ויאמר, אליי:  בוא וראה את-התועבות הרעות, אשר הם עושים פה.  ח,י ואבוא, ואראה, והנה כל-תבנית רמש ובהמה שקץ, וכל-גילולי בית ישראל--מחוקה על-הקיר, סביב סביב.  ח,יא ושבעים איש מזקני בית-ישראל ויאזניהו בן-שפן עומד בתוכם, עומדים לפניהם, ואיש מקטרתו, בידו; ועתר ענן-הקטורת, עולה.  ח,יב ויאמר אליי, הראית בן-אדם, אשר זקני בית-ישראל עושים בחושך, איש בחדרי משכיתו:  כי אומרים, אין יהוה רואה אותנו--עזב יהוה, את-הארץ.  ח,יג ויאמר, אליי:  עוד תשוב תראה תועבות גדולות, אשר-המה עושים.  ח,יד ויבא אותי, אל-פתח שער בית-יהוה, אשר, אל-הצפונה; והנה-שם הנשים יושבות, מבכות את-התמוז.  {ס}

ח,טו ויאמר אליי, הראית בן-אדם; עוד תשוב תראה תועבות, גדולות מאלה.  ח,טז ויבא אותי, אל-חצר בית-יהוה הפנימית, והנה-פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמישה איש; אחוריהם אל-היכל יהוה, ופניהם קדמה, והמה משתחוויתם קדמה, לשמש.  ח,יז ויאמר אליי, הראית בן-אדם--הנקל לבית יהודה, מעשות את-התועבות אשר עשו-פה:  כי-מלאו את-הארץ חמס, וישובו להכעיסני, והנם שולחים את-הזמורה, אל-אפם.  ח,יח וגם-אני אעשה בחמה, לא-תחוס עיני ולא אחמול; וקראו באוזניי קול גדול, ולא אשמע אותם.  ט,א ויקרא באוזניי, קול גדול לאמור, קרבו, פקודות העיר; ואיש כלי משחתו, בידו.  ט,ב והנה שישה אנשים באים מדרך-שער העליון אשר מופנה צפונה, ואיש כלי מפצו בידו, ואיש-אחד בתוכם לבוש בדים, וקסת הסופר במותניו; ויבואו, ויעמדו, אצל, מזבח הנחושת.  ט,ג וכבוד אלוהי ישראל, נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו, אל, מפתן הבית; ויקרא, אל-האיש הלבוש הבדים, אשר קסת הסופר, במותניו.  {פ}

ט,ד ויאמר יהוה, אליו, עבור בתוך העיר, בתוך ירושלים; והתווית תו על-מצחות האנשים, הנאנחים והנאנקים, על כל-התועבות, הנעשות בתוכה.  ט,ה ולאלה אמר באוזניי, עברו בעיר אחריו והכו:  אל-תחוס עינכם, ואל-תחמולו.  ט,ו זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, ועל-כל-איש אשר-עליו התו אל-תיגשו, וממקדשי, תחלו; ויחלו באנשים הזקנים, אשר לפני הבית.  ט,ז ויאמר אליהם טמאו את-הבית, ומלאו את-החצרות חללים--צאו; ויצאו, והכו בעיר.  ט,ח ויהי, כהכותם, ונאשאר, אני; ואפלה על-פניי ואזעק, ואומר אהה אדוניי יהוה, המשחית אתה את כל-שארית ישראל, בשופכך את-חמתך על-ירושלים.  ט,ט ויאמר אליי, עוון בית-ישראל ויהודה גדול במאוד מאוד, ותימלא הארץ דמים, והעיר מלאה מוטה:  כי אמרו, עזב יהוה את-הארץ, ואין יהוה, רואה.  ט,י וגם-אני--לא-תחוס עיני, ולא אחמול; דרכם, בראשם נתתי.  ט,יא והנה האיש לבוש הבדים, אשר הקסת במותניו, משיב דבר, לאמור:  עשיתי, ככול אשר ציוויתני.  {פ}

י,א ואראה, והנה אל-הרקיע אשר על-ראש הכרובים, כאבן ספיר, כמראה דמות כיסא--נראה, עליהם.  י,ב ויאמר אל-האיש לבוש הבדים, ויאמר בוא אל-בינות לגלגל אל-תחת לכרוב ומלא חופניך גחלי-אש מבינות לכרובים, וזרוק, על-העיר; ויבוא, לעיניי.  י,ג והכרובים, עומדים מימין לבית--בבואו האיש; והענן מלא, את-החצר הפנימית.  י,ד וירם כבוד-יהוה מעל הכרוב, על מפתן הבית; ויימלא הבית, את-הענן, והחצר מלאה, את-נוגה כבוד יהוה.  י,ה וקול, כנפי הכרובים--נשמע, עד-החצר החיצונה:  כקול אל-שדיי, בדברו.  י,ו ויהי, בצוותו את-האיש לבוש-הבדים לאמור, קח אש מבינות לגלגל, מבינות לכרובים; ויבוא, ויעמוד, אצל, האופן.  י,ז וישלח הכרוב את-ידו מבינות לכרובים, אל-האש אשר בינות הכרובים, ויישא וייתן, אל-חופני לבוש הבדים; וייקח, וייצא.  י,ח ויירא, לכרובים--תבנית, יד-אדם, תחת, כנפיהם.  י,ט ואראה, והנה ארבעה אופנים אצל הכרובים--אופן אחד אצל הכרוב אחד, ואופן אחד אצל הכרוב אחד; ומראה, האופנים, כעין, אבן תרשיש.  י,י ומראיהם--דמות אחד, לארבעתם:  כאשר יהיה האופן, בתוך האופן.  י,יא בלכתם, אל-ארבעת רבעיהם ילכו--לא ייסבו, בלכתם:  כי המקום אשר-יפנה הראש, אחריו ילכו--לא ייסבו, בלכתם.  י,יב וכל-בשרם, וגביהם, וידיהם, וכנפיהם--והאופנים, מלאים עיניים סביב, לארבעתם, אופניהם.  י,יג לאופנים--להם קורא הגלגל, באוזניי.  י,יד וארבעה פנים, לאחד:  פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, והשלישי פני אריה, והרביעי פני-נשר.  י,טו ויירומו, הכרובים--היא החיה, אשר ראיתי בנהר-כבר.  י,טז ובלכת, הכרובים, ילכו האופנים, אצלם; ובשאת הכרובים את-כנפיהם, לרום מעל הארץ, לא-ייסבו האופנים גם-הם, מאצלם.  י,יז בעומדם יעמודו, וברומם יירומו אותם:  כי רוח החיה, בהם.  י,יח וייצא כבוד יהוה, מעל מפתן הבית; ויעמוד, על-הכרובים.  י,יט וישאו הכרובים את-כנפיהם ויירומו מן-הארץ לעיניי, בצאתם, והאופנים, לעומתם; ויעמוד, פתח שער בית-יהוה הקדמוני, וכבוד אלוהי-ישראל עליהם, מלמעלה.  י,כ היא החיה, אשר ראיתי תחת אלוהי-ישראל--בנהר-כבר; ואדע, כי כרובים המה.  י,כא ארבעה ארבעה פנים לאחד, וארבע כנפיים לאחד; ודמות ידי אדם, תחת כנפיהם.  י,כב ודמות פניהם--המה הפנים אשר ראיתי על-נהר-כבר, מראיהם ואותם; איש אל-עבר פניו, ילכו.  יא,א ותישא אותי רוח, ותבא אותי אל-שער בית-יהוה הקדמוני הפונה קדימה, והנה בפתח השער, עשרים וחמישה איש; ואראה בתוכם את-יאזניה בן-עזור, ואת-פלטיהו בן-בניהו--שרי העם.  {פ}

יא,ב ויאמר, אליי:  בן-אדם--אלה האנשים החושבים אוון והיועצים עצת-רע, בעיר הזאת.  יא,ג האומרים, לא בקרוב בנות בתים; היא הסיר, ואנחנו הבשר.  {ס}

יא,ד לכן, הינבא עליהם:  הינבא, בן-אדם.  יא,ה ותיפול עליי, רוח יהוה, ויאמר אליי אמור כה-אמר יהוה, כן אמרתם בית ישראל; ומעלות רוחכם, אני ידעתיה.  יא,ו הרביתם חלליכם, בעיר הזאת; ומילאתם חוצותיה, חלל.  {פ}

יא,ז לכן, כה-אמר אדוניי יהוה, חלליכם אשר שמתם בתוכה, המה הבשר והיא הסיר; ואתכם, הוציא מתוכה.  יא,ח חרב, יראתם; וחרב אביא עליכם, נאום אדוניי יהוה.  יא,ט והוצאתי אתכם מתוכה, ונתתי אתכם ביד-זרים; ועשיתי בכם, שפטים.  יא,י בחרב תיפולו, על-גבול ישראל אשפוט אתכם; וידעתם, כי-אני יהוה.  יא,יא היא, לא-תהיה לכם לסיר, ואתם תהיו בתוכה, לבשר; אל-גבול ישראל, אשפוט אתכם.  יא,יב וידעתם, כי-אני יהוה, אשר בחוקיי לא הלכתם, ומשפטיי לא עשיתם; וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם, עשיתם.  יא,יג ויהי, כהינבאי, ופלטיהו בן-בניה, מת; ואפול על-פניי ואזעק קול-גדול, ואומר אהה אדוניי יהוה--כלה אתה עושה, את שארית ישראל.  {פ}

יא,יד ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יא,טו בן-אדם, אחיך אחיך אנשי גאלותך, וכל-בית ישראל, כולו:  אשר אמרו להם יושבי ירושלים, רחקו מעל יהוה--לנו היא ניתנה הארץ, למורשה.  {ס}

יא,טז לכן אמור, כה-אמר אדוניי יהוה, כי הרחקתים בגויים, וכי הפיצותים בארצות; ואהי להם למקדש מעט, בארצות אשר-באו שם.  {ס}

יא,יז לכן אמור, כה-אמר אדוניי יהוה, וקיבצתי אתכם מן-העמים, ואספתי אתכם מן-הארצות אשר נפוצותם בהם; ונתתי לכם, את-אדמת ישראל.  יא,יח ובאו-שמה; והסירו את-כל-שיקוציה, ואת-כל-תועבותיה--ממנה.  יא,יט ונתתי להם לב אחד, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי לב האבן, מבשרם, ונתתי להם, לב בשר.  יא,כ למען בחוקותיי ילכו, ואת-משפטיי ישמרו ועשו אותם; והיו-לי לעם--ואני, אהיה להם לאלוהים.  יא,כא ואל-לב שיקוציהם ותועבותיהם, ליבם הולך--דרכם בראשם נתתי, נאום אדוניי יהוה.  יא,כב וישאו הכרובים את-כנפיהם, והאופנים לעומתם; וכבוד אלוהי-ישראל עליהם, מלמעלה.  יא,כג ויעל כבוד יהוה, מעל תוך העיר; ויעמוד, על-ההר, אשר, מקדם לעיר.  יא,כד ורוח נשאתני, ותביאני כשדימה אל-הגולה, במראה, ברוח אלוהים; ויעל, מעליי, המראה, אשר ראיתי.  יא,כה ואדבר, אל-הגולה, את כל-דברי יהוה, אשר הראני.  {פ}

יב,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יב,ב בן-אדם, בתוך בית-המרי אתה יושב:  אשר עיניים להם לראות ולא ראו, אוזניים להם לשמוע ולא שמעו--כי בית מרי, הם.  יב,ג ואתה בן-אדם, עשה לך כלי גולה, וגלה יומם, לעיניהם; וגלית ממקומך אל-מקום אחר, לעיניהם--אוליי יראו, כי בית מרי המה.  יב,ד והוצאת כליך ככלי גולה, יומם--לעיניהם; ואתה, תצא בערב לעיניהם, כמוצאי, גולה.  יב,ה לעיניהם, חתור-לך בקיר; והוצאת, בו.  יב,ו לעיניהם על-כתף תישא, בעלטה תוציא--פניך תכסה, ולא תראה את-הארץ:  כי-מופת נתתיך, לבית ישראל.  יב,ז ואעש כן, כאשר צוויתי, כליי הוצאתי ככלי גולה יומם, ובערב חתרתי-לי בקיר ביד; בעלטה הוצאתי על-כתף נשאתי, לעיניהם.  {פ}

יב,ח ויהי דבר-יהוה אליי, בבוקר לאמור.  יב,ט בן-אדם, הלוא אמרו אליך בית ישראל בית המרי:  מה, אתה עושה.  יב,י אמור אליהם, כה אמר אדוניי יהוה:  הנשיא המשא הזה, בירושלים, וכל-בית ישראל, אשר-המה בתוכם.  יב,יא אמור, אני מופתכם:  כאשר עשיתי, כן ייעשה להם--בגולה בשבי, ילכו.  יב,יב והנשיא אשר-בתוכם אל-כתף יישא, בעלטה וייצא--בקיר יחתרו, להוציא בו; פניו יכסה--יען אשר לא-יראה לעין הוא, את-הארץ.  יב,יג ופרשתי את-רשתי עליו, ונתפש במצודתי; והבאתי אותו בבלה ארץ כשדים, ואותה לא-יראה ושם ימות.  יב,יד וכול אשר סביבותיו עזרו וכל-אגפיו, אזרה לכל-רוח; וחרב, אריק אחריהם.  יב,טו וידעו, כי-אני יהוה, בהפיצי אותם בגויים, וזיריתי אותם בארצות.  יב,טז והותרתי מהם אנשי מספר, מחרב מרעב ומדבר--למען יספרו את-כל-תועבותיהם, בגויים אשר-באו שם, וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

יב,יז ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יב,יח בן-אדם, לחמך ברעש תאכל; ומימיך, ברוגזה ובדאגה תשתה.  יב,יט ואמרת אל-עם הארץ כה-אמר אדוניי יהוה ליושבי ירושלים, אל-אדמת ישראל, לחמם בדאגה יאכלו, ומימיהם בשיממון ישתו--למען תישם ארצה, ממלואה, מחמס, כל-היושבים בה.  יב,כ והערים הנושבות תחרבנה, והארץ שממה תהיה; וידעתם, כי-אני יהוה.  {פ}

יב,כא ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יב,כב בן-אדם, מה-המשל הזה לכם, על-אדמת ישראל, לאמור:  יארכו, הימים, ואבד, כל-חזון.  יב,כג לכן אמור אליהם, כה-אמר אדוניי יהוה, השבתי את-המשל הזה, ולא-ימשלו אותו עוד בישראל:  כי, אם-דבר אליהם, קרבו הימים, ודבר כל-חזון.  יב,כד כי לא יהיה עוד, כל-חזון שוא--ומקסם חלק:  בתוך, בית ישראל.  יב,כה כי אני יהוה, אדבר את אשר אדבר דבר וייעשה--לא תימשך, עוד:  כי בימיכם בית המרי, אדבר דבר ועשיתיו, נאום, אדוניי יהוה.  {פ}

יב,כו ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יב,כז בן-אדם, הנה בית-ישראל אומרים, החזון אשר-הוא חוזה, לימים רבים; ולעיתים רחוקות, הוא ניבא.  יב,כח לכן אמור אליהם, כה אמר אדוניי יהוה, לא-תימשך עוד, כל-דבריי--אשר אדבר דבר וייעשה, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

יג,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יג,ב בן-אדם, הינבא אל-נביאי ישראל הניבאים; ואמרת לנביאי מליבם, שמעו דבר-יהוה.  יג,ג כה אמר אדוניי יהוה, הוי על-הנביאים הנבלים, אשר הולכים אחר רוחם, ולבלתי ראו.  יג,ד כשועלים, בחורבות--נביאיך ישראל, היו.  יג,ה לא עליתם בפרצות, ותגדרו גדר על-בית ישראל, לעמוד במלחמה, ביום יהוה.  יג,ו חזו שוא, וקסם כזב--האומרים נאום-יהוה, ויהוה לא שלחם; וייחלו, לקיים דבר.  יג,ז הלוא מחזה-שוא חזיתם, ומקסם כזב אמרתם; ואומרים, נאום-יהוה, ואני, לא דיברתי.  {ס}

יג,ח לכן, כה אמר אדוניי יהוה, יען דברכם שוא, וחזיתם כזב--לכן הנני אליכם, נאום אדוניי יהוה.  יג,ט והייתה ידי, אל-הנביאים החוזים שוא והקוסמים כזב, בסוד עמי לא-יהיו ובכתב בית-ישראל לא ייכתבו, ואל-אדמת ישראל לא יבואו; וידעתם, כי אני אדוניי יהוה.  יג,י יען וביען הטעו את-עמי, לאמור שלום--ואין שלום; והוא בונה חיץ, והנם טחים אותו תפל.  יג,יא אמור אל-טחי תפל, וייפול; היה גשם שוטף, ואתנה אבני אלגביש תיפולנה, ורוח סערות, תבקע.  יג,יב והנה, נפל הקיר:  הלוא ייאמר אליכם, איה הטיח אשר טחתם.  {ס}

יג,יג לכן, כה אמר אדוניי יהוה, וביקעתי רוח-סערות, בחמתי; וגשם שוטף באפי יהיה, ואבני אלגביש בחמה לכלה.  יג,יד והרסתי את-הקיר אשר-טחתם תפל, והגעתיהו אל-הארץ--ונגלה יסודו; ונפלה וכליתם בתוכה, וידעתם כי-אני יהוה.  יג,טו וכיליתי את-חמתי בקיר, ובטחים אותו תפל; ואומר לכם אין הקיר, ואין הטחים אותו.  יג,טז נביאי ישראל, הניבאים אל-ירושלים, והחוזים לה, חזון שלום; ואין שלום, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

יג,יז ואתה בן-אדם, שים פניך אל-בנות עמך, המתנבאות, מליבהן; והינבא, עליהן.  יג,יח ואמרת כה-אמר אדוניי יהוה, הוי למתפרות כסתות על כל-אצילי ידיי ועושות המספחות על-ראש כל-קומה--לצודד נפשות; הנפשות תצודדנה לעמי, ונפשות לכנה תחיינה.  יג,יט ותחללנה אותי אל-עמי, בשעלי שעורים ובפתותי לחם, להמית נפשות אשר לא-תמותנה, ולחייות נפשות אשר לא-תחיינה:  בכזבכם--לעמי, שומעי כזב.  {ס}

יג,כ לכן כה-אמר אדוניי יהוה, הנני אל-כיסתותיכנה אשר אתנה מצודדות שם את-הנפשות לפורחות, וקרעתי אותם, מעל זרועותיכם; ושילחתי, את-הנפשות, אשר אתם מצודדות את-נפשים, לפורחות.  יג,כא וקרעתי את-מספחותיכם, והצלתי את-עמי מידכן, ולא-יהיו עוד בידכן, למצודה; וידעתן, כי-אני יהוה.  יג,כב יען הכאות לב-צדיק שקר, ואני לא הכאבתיו, ולחזק ידי רשע, לבלתי-שוב מדרכו הרע להחיותו.  יג,כג לכן, שוא לא תחזינה, וקסם, לא-תקסמנה עוד; והצלתי את-עמי מידכן, וידעתן כי-אני יהוה.  יד,א ויבוא אליי אנשים, מזקני ישראל; ויישבו, לפניי.  {פ}

יד,ב ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יד,ג בן-אדם, האנשים האלה העלו גילוליהם על-ליבם, ומכשול עוונם, נתנו נוכח פניהם:  האידרוש אידרש, להם.  {ס}

יד,ד לכן דבר-אותם ואמרת אליהם כה-אמר אדוניי יהוה, איש איש מבית ישראל אשר יעלה את-גילוליו אל-ליבו ומכשול עוונו ישים נוכח פניו, ובא, אל-הנביא:  אני יהוה, נעניתי לו בא--ברוב גילוליו.  יד,ה למען תפוש את-בית-ישראל, בליבם, אשר נזורו מעליי, בגילוליהם כולם.  {ס}

יד,ו לכן אמור אל-בית ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, שובו והשיבו, מעל גילוליכם; ומעל כל-תועבותיכם, השיבו פניכם.  יד,ז כי איש איש מבית ישראל, ומהגר אשר-יגור בישראל, ויינזר מאחריי ויעל גילוליו אל-ליבו, ומכשול עוונו ישים נוכח פניו; ובא אל-הנביא, לדרוש-לו בי--אני יהוה, נענה-לו בי.  יד,ח ונתתי פניי באיש ההוא, והשימותיהו לאות ולמשלים, והכרתיו, מתוך עמי; וידעתם, כי-אני יהוה.  {ס}

יד,ט והנביא כי-יפותה, ודיבר דבר--אני יהוה פיתיתי, את הנביא ההוא; ונטיתי את-ידי, עליו, והשמדתיו, מתוך עמי ישראל.  יד,י ונשאו, עוונם:  כעוון, הדורש--כעוון הנביא, יהיה.  יד,יא למען לא-יתעו עוד בית-ישראל, מאחריי, ולא-ייטמאו עוד, בכל-פשעיהם; והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}

יד,יב ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יד,יג בן-אדם, ארץ כי תחטא-לי למעול-מעל, ונטיתי ידי עליה, ושברתי לה מטה-לחם; והשלחתי-בה רעב, והכרתי ממנה אדם ובהמה.  יד,יד והיו שלושת האנשים האלה, בתוכה--נוח, דנייאל ואיוב:  המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאום אדוניי יהוה.  יד,טו לו-חיה רעה אעביר בארץ, ושיכלתה; והייתה שממה מבלי עובר, מפני החיה.  יד,טז שלושת האנשים האלה, בתוכה--חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-בנים ואם-בנות יצילו:  המה לבדם יינצלו, והארץ תהיה שממה.  יד,יז או חרב אביא, על-הארץ ההיא; ואמרתי, חרב תעבור בארץ, והכרתי ממנה, אדם ובהמה.  יד,יח ושלושת האנשים האלה, בתוכה--חי-אני נאום אדוניי יהוה, לא יצילו בנים ובנות:  כי הם לבדם, יינצלו.  יד,יט או דבר אשלח, אל-הארץ ההיא; ושפכתי חמתי עליה בדם, להכרית ממנה אדם ובהמה.  יד,כ ונוח דנייאל ואיוב, בתוכה--חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-בן אם-בת יצילו:  המה בצדקתם, יצילו נפשם.  {פ}

יד,כא כי כה אמר אדוניי יהוה, אף כי-ארבעת שפטיי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר, שילחתי, אל-ירושלים--להכרית ממנה, אדם ובהמה.  יד,כב והנה נותרה-בה פליטה, המוצאים בנים ובנות--הנם יוצאים אליכם, וראיתם את-דרכם ואת-עלילותם; וניחמתם, על-הרעה אשר הבאתי על-ירושלים--את כל-אשר הבאתי, עליה.  יד,כג וניחמו אתכם, כי-תראו את-דרכם ואת-עלילותם; וידעתם, כי לא חינם עשיתי את כל-אשר-עשיתי בה--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}

טו,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  טו,ב בן-אדם, מה-יהיה עץ-הגפן מכל-עץ--הזמורה, אשר היה בעצי היער.  טו,ג היוקח ממנו עץ, לעשות למלאכה; אם-יקחו ממנו יתד, לתלות עליו כל-כלי.  טו,ד הנה לאש, ניתן לאוכלה:  את שני קצותיו אכלה האש, ותוכו נחר--היצלח, למלאכה.  טו,ה הנה בהיותו תמים, לא ייעשה למלאכה:  אף כי-אש אכלתהו וייחר, ונעשה עוד למלאכה.  {ס}

טו,ו לכן, כה אמר אדוניי יהוה, כאשר עץ-הגפן בעץ היער, אשר-נתתיו לאש לאוכלה--כן נתתי, את-יושבי ירושלים.  טו,ז ונתתי את-פניי, בהם--מהאש יצאו, והאש תאכלם; וידעתם כי-אני יהוה, בשומי את-פניי בהם.  טו,ח ונתתי את-הארץ, שממה--יען מעלו מעל, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

טז,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  טז,ב בן-אדם, הודע את-ירושלים את-תועבותיה.  טז,ג ואמרת כה-אמר אדוניי יהוה, לירושלים, מכורותייך ומולדותייך, מארץ הכנעני; אביך האמורי, ואימך חיתית.  טז,ד ומולדותייך, ביום הולדת אותך לא-כורת שורך, ובמים לא-רוחצת, למשעי; והומלח לא הומלחת, והוחתל לא חותלת.  טז,ה לא-חסה עלייך עין, לעשות לך אחת מאלה--לחומלה עלייך; ותושלכי אל-פני השדה, בגועל נפשך, ביום, הולדת אותך.  טז,ו ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי.  טז,ז רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים:  שדיים נכונו ושיערך צימח, ואת עירום ועריה.  טז,ח ואעבור עלייך ואראך, והנה עיתך עת דודים, ואפרוש כנפי עלייך, ואכסה ערוותך; ואישבע לך ואבוא בברית אותך, נאום אדוניי יהוה--ותהיי-לי.  טז,ט וארחצך במים, ואשטוף דמייך מעלייך; ואסוכך, בשמן.  טז,י ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבשך בשש, ואכסך משי.  טז,יא ואעדך, עדי; ואתנה צמידים על-ידייך, ורביד על-גרונך.  טז,יב ואתן נזם, על-אפך, ועגילים, על-אוזנייך; ועטרת תפארת, בראשך.  טז,יג ותעדי זהב וכסף, ומלבושך שש ומשי ורקמה, סולת ודבש ושמן, אכלת; ותיפי במאוד מאוד, ותצלחי למלוכה.  טז,יד וייצא לך שם בגויים, ביופייך:  כי כליל הוא, בהדרי אשר-שמתי עלייך--נאום, אדוניי יהוה.  טז,טו ותבטחי ביופייך, ותזני על-שמך; ותשפכי את-תזנותייך על-כל-עובר, לו-יהי.  טז,טז ותקחי מבגדייך, ותעשי-לך במות טלואות, ותזני, עליהם:  לא באות, ולא יהיה.  טז,יז ותקחי כלי תפארתך, מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי-לך, צלמי זכר; ותזני-בם.  טז,יח ותקחי את-בגדי רקמתך, ותכסים; ושמני, וקטורתי, נתת, לפניהם.  טז,יט ולחמי אשר-נתתי לך סולת ושמן ודבש, האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, ויהי:  נאום, אדוניי יהוה.  טז,כ ותקחי את-בנייך ואת-בנותייך, אשר ילדת לי, ותזבחים להם, לאכול--המעט, מתזנותייך.  טז,כא ותשחטי, את-בניי; ותיתנים, בהעביר אותם להם.  טז,כב ואת כל-תועבותייך ותזנותייך, לא זכרת את-ימי נעורייך--בהיותך עירום ועריה, מתבוססת בדמך היית.  טז,כג ויהי, אחרי כל-רעתך:  אוי אוי לך, נאום אדוניי יהוה.  טז,כד ותבני-לך, גב; ותעשי-לך רמה, בכל-רחוב.  טז,כה אל-כל-ראש דרך, בנית רמתך, ותתעבי את-יופייך, ותפשקי את-רגלייך לכל-עובר; ותרבי, את-תזנותייך.  טז,כו ותזני אל-בני-מצריים שכנייך, גדלי בשר; ותרבי את-תזנותך, להכעיסני.  טז,כז והנה נטיתי ידי עלייך, ואגרע חוקך; ואתנך בנפש שונאותייך, בנות פלשתים--הנכלמות, מדרכך זימה.  טז,כח ותזני אל-בני אשור, מבלתי שובעתך; ותזנים, וגם לא שבעת.  טז,כט ותרבי את-תזנותך אל-ארץ כנען, כשדימה; וגם-בזאת, לא שבעת.  טז,ל מה אמולה ליבתך, נאום אדוניי יהוה--בעשותך, את-כל-אלה, מעשה אישה-זונה, שלטת.  טז,לא בבנותייך גבך בראש כל-דרך, ורמתך עשית בכל-רחוב; ולא-היית כזונה, לקלס אתנן.  טז,לב האישה, המנאפת--תחת אישה, תיקח את-זרים.  טז,לג לכל-זונות, ייתנו-נדה; ואת נתת את-נדנייך, לכל-מאהבייך, ותשחודי אותם לבוא אלייך מסביב, בתזנותייך.  טז,לד ויהי-בך הפך מן-הנשים בתזנותייך, ואחרייך לא זונה; ובתיתך אתנן, ואתנן לא ניתן-לך--ותהי להפך.  טז,לה לכן זונה, שמעי דבר-יהוה.  {פ}

טז,לו כה-אמר אדוניי יהוה, יען הישפך נחושתך ותיגלה ערוותך, בתזנותייך, על-מאהבייך; ועל, כל-גילולי תועבותייך, וכדמי בנייך, אשר נתת להם.  טז,לז לכן הנני מקבץ את-כל-מאהבייך, אשר ערבת עליהם, ואת כל-אשר אהבת, על כל-אשר שנאת; וקיבצתי אותם עלייך מסביב, וגיליתי ערוותך אליהם, וראו, את-כל-ערוותך.  טז,לח ושפטתיך משפטי נואפות, ושופכות דם; ונתתיך, דם חמה וקנאה.  טז,לט ונתתי אותך בידם, והרסו גבך וניתצו רמותייך, והפשיטו אותך בגדייך, ולקחו כלי תפארתך; והניחוך, עירום ועריה.  טז,מ והעלו עלייך קהל, ורגמו אותך באבן; וביתקוך, בחרבותם.  טז,מא ושרפו בתייך, באש, ועשו-בך שפטים, לעיני נשים רבות; והשבתיך, מזונה, וגם-אתנן, לא תיתני-עוד.  טז,מב והניחותי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד.  טז,מג יען, אשר לא-זכרת את-ימי נעורייך, ותרגזי-לי, בכל-אלה; וגם-אני הא דרכך בראש נתתי, נאום אדוניי יהוה, ולא עשית את-הזימה, על כל-תועבותייך.  טז,מד הנה, כל-המושל, עלייך ימשול, לאמור:  כאימה, בתה.  טז,מה בת-אימך את, גועלת אישה ובניה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן--אימכן חיתית, ואביכן אמורי.  טז,מו ואחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה, היושבת על-שמאלך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך--סדום, ובנותיה.  טז,מז ולא בדרכיהן הלכת, וכתועבותיהן עשית:  כמעט קט, ותשחיתי מהן בכל-דרכייך.  טז,מח חי-אני, נאום אדוניי יהוה, אם-עשתה סדום אחותך, היא ובנותיה--כאשר עשית, את ובנותייך.  טז,מט הנה-זה היה, עוון סדום אחותך:  גאון שבעת-לחם ושלוות השקט, היה לה ולבנותיה, ויד-עני ואביון, לא החזיקה.  טז,נ ותגבהינה, ותעשינה תועבה לפניי; ואסיר אתהן, כאשר ראיתי.  {ס}

טז,נא ושומרון, כחצי חטאותייך לא חטאה; ותרבי את-תועבותייך, מהנה, ותצדקי את-אחותייך, בכל-תועבותייך אשר עשית.  טז,נב גם-את שאי כלימתך, אשר פיללת לאחותך, בחטאותייך אשר-התעבת מהן, תצדקנה ממך; וגם-את בושי ושאי כלימתך, בצדקתך אחיותך.  טז,נג ושבתי, את-שביתהן--את-שבות סדום ובנותיה, ואת-שבות שומרון ובנותיה; ושבות שביתייך, בתוכהנה.  טז,נד למען, תישאי כלימתך, ונכלמת, מכול אשר עשית--בנחמך, אותן.  טז,נה ואחותייך, סדום ובנותיה תשובנה לקדמתן, ושומרון ובנותיה, תשובנה לקדמתן; ואת, ובנותייך, תשובינה, לקדמתכן.  טז,נו ולא הייתה סדום אחותך, לשמועה בפיך, ביום, גאונייך.  טז,נז בטרם, תיגלה רעתך, כמו עת חרפת בנות-ארם, וכל-סביבותיה בנות פלשתים; השאטות אותך, מסביב.  טז,נח את-זימתך ואת-תועבותייך, את נשאתים--נאום, יהוה.  {ס}

טז,נט כי כה אמר אדוניי יהוה, ועשיתי אותך כאשר עשית--אשר-בזית אלה, להפר ברית.  טז,ס וזכרתי אני את-בריתי אותך, בימי נעורייך; והקימותי לך, ברית עולם.  טז,סא וזכרת את-דרכייך, ונכלמת, בקחתך את-אחותייך הגדולות ממך, אל-הקטנות ממך; ונתתי אתהן לך לבנות, ולא מבריתך.  טז,סב והקימותי אני את-בריתי, איתך; וידעת, כי-אני יהוה.  טז,סג למען תזכרי, ובושת, ולא יהיה-לך עוד פתחון פה, מפני כלימתך--בכפרי-לך לכל-אשר עשית, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

יז,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יז,ב בן-אדם, חוד חידה ומשול משל, אל-בית, ישראל.  יז,ג ואמרת כה-אמר אדוניי יהוה, הנשר הגדול גדול הכנפיים ארך האבר, מלא הנוצה, אשר-לו הרקמה--בא אל-הלבנון, וייקח את-צמרת הארז.  יז,ד את ראש יניקותיו, קטף; ויביאהו אל-ארץ כנען, בעיר רוכלים שמו.  יז,ה וייקח מזרע הארץ, וייתנהו בשדה-זרע; קח על-מים רבים, צפצפה שמו.  יז,ו ויצמח ויהי לגפן סורחת שפלת קומה, לפנות דלייותיו אליו, ושורשיו, תחתיו יהיו; ותהי לגפן--ותעש בדים, ותשלח פארות.  יז,ז ויהי נשר-אחד גדול, גדול כנפיים ורב-נוצה; והנה הגפן הזאת כפנה שורשיה עליו, ודלייותיו שילחה-לו, להשקות אותה, מערוגות מטעה.  יז,ח אל-שדה טוב אל-מים רבים, היא שתולה--לעשות ענף ולשאת פרי, להיות לגפן אדרת.  יז,ט אמור, כה אמר אדוניי יהוה--תצלח; הלוא את-שורשיה ינתק ואת-פרייה יקוסס ויבש, כל-טרפי צמחה תיבש, ולא-בזרוע גדולה ובעם-רב, למשאות אותה משורשיה.  יז,י והנה שתולה, התצלח; הלוא כגעת בה רוח הקדים, תיבש יבוש, על-ערוגות צמחה, תיבש.  {פ}

יז,יא ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יז,יב אמור-נא לבית המרי, הלוא ידעתם מה-אלה; אמור, הנה-בא מלך-בבל ירושלים וייקח את-מלכה ואת-שריה, ויבא אותם אליו, בבלה.  יז,יג וייקח מזרע המלוכה, ויכרות איתו ברית; ויבא אותו באלה, ואת-אילי הארץ לקח.  יז,יד להיות ממלכה שפלה, לבלתי התנשא, לשמור את-בריתו, לעומדה.  יז,טו וימרוד-בו, לשלוח מלאכיו מצריים, לתת-לו סוסים, ועם-רב; היצלח היימלט העושה אלה, והפר ברית ונמלט.  יז,טז חי-אני, נאום אדוניי יהוה, אם-לא במקום המלך הממליך אותו, אשר בזה את-אלתו ואשר הפר את-בריתו--איתו בתוך-בבל, ימות.  יז,יז ולא בחיל גדול ובקהל רב, יעשה אותו פרעה במלחמה, בשפוך סוללה, ובבנות דייק--להכרית, נפשות רבות.  יז,יח ובזה אלה, להפר ברית; והנה נתן ידו וכל-אלה עשה, לא יימלט.  {ס}

יז,יט לכן כה-אמר אדוניי יהוה, חי-אני, אם-לא אלתי אשר בזה, ובריתי אשר הפיר--ונתתיו, בראשו.  יז,כ ופרשתי עליו רשתי, ונתפש במצודתי; והביאותיהו בבלה, ונשפטתי איתו שם, מעלו, אשר מעל-בי.  יז,כא ואת כל-מברחיו בכל-אגפיו בחרב ייפולו, והנשארים לכל-רוח ייפרשו; וידעתם, כי אני יהוה דיברתי.  {פ}

יז,כב כה אמר, אדוניי יהוה, ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה, ונתתי; מראש יונקותיו, רך אקטוף, ושתלתי אני, על הר-גבוה ותלול.  יז,כג בהר מרום ישראל, אשתולנו, ונשא ענף ועשה פרי, והיה לארז אדיר; ושכנו תחתיו, כול ציפור כל-כנף--בצל דלייותיו, תשכונה.  יז,כד וידעו כל-עצי השדה, כי אני יהוה השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל, הובשתי עץ לח, והפרחתי עץ יבש:  אני יהוה, דיברתי ועשיתי.  {פ}

יח,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  יח,ב מה-לכם, אתם מושלים את-המשל הזה, על-אדמת ישראל, לאמור:  אבות יאכלו בוסר, ושיני הבנים תקהינה.  יח,ג חי-אני, נאום אדוניי יהוה:  אם-יהיה לכם עוד, משול המשל הזה--בישראל.  יח,ד הן כל-הנפשות לי הנה, כנפש האב וכנפש הבן לי-הנה:  הנפש החוטאת, היא תמות.  יח,ה ואיש, כי-יהיה צדיק; ועשה משפט, וצדקה.  יח,ו אל-ההרים, לא אכל, ועיניו לא נשא, אל-גילולי בית ישראל; ואת-אשת ריעהו לא טימא, ואל-אישה נידה לא יקרב.  יח,ז ואיש, לא יונה--חבולתו חוב ישיב, גזילה לא יגזול; לחמו לרעב ייתן, ועירום יכסה-בגד.  יח,ח בנשך לא-ייתן, ותרבית לא ייקח--מעוול, ישיב ידו; משפט אמת יעשה, בין איש לאיש.  יח,ט בחוקותיי יהלך ומשפטיי שמר, לעשות אמת:  צדיק הוא חיה יחיה, נאום אדוניי יהוה.  יח,י והוליד בן-פריץ, שופך דם; ועשה אח, מאחד מאלה.  יח,יא והוא, את-כל-אלה לא עשה--כי גם אל-ההרים אכל, ואת-אשת ריעהו טימא.  יח,יב עני ואביון, הונה--גזילות גזל, חבול לא ישיב; ואל-הגילולים נשא עיניו, תועבה עשה.  יח,יג בנשך נתן ותרבית לקח, וחי:  לא יחיה, את כל-התועבות האלה עשה--מות יומת, דמיו בו יהיה.  יח,יד והנה, הוליד בן, וירא, את-כל-חטאות אביו אשר עשה; ויראה, ולא יעשה כהן.  יח,טו על-ההרים, לא אכל, ועיניו לא נשא, אל-גילולי בית ישראל; את-אשת ריעהו, לא טימא.  יח,טז ואיש, לא הונה--חבול לא חבל, וגזילה לא גזל; לחמו לרעב נתן, ועירום כיסה-בגד.  יח,יז מעני השיב ידו, נשך ותרבית לא לקח--משפטיי עשה, בחוקותיי הלך:  הוא, לא ימות בעוון אביו--חיה יחיה.  יח,יח אביו כי-עשק עושק, גזל גזל אח, ואשר לא-טוב עשה, בתוך עמיו; והנה-מת, בעוונו.  יח,יט ואמרתם, מדוע לא-נשא הבן בעוון האב; והבן משפט וצדקה עשה, את כל-חוקותיי שמר ויעשה אותם--חיה יחיה.  יח,כ הנפש החוטאת, היא תמות:  בן לא-יישא בעוון האב, ואב לא יישא בעוון הבן--צדקת הצדיק עליו תהיה, ורשעת הרשע עליו תהיה.  {ס}

יח,כא והרשע, כי ישוב מכל-חטאותיו אשר עשה, ושמר את-כל-חוקותיי, ועשה משפט וצדקה--חיה יחיה, לא ימות.  יח,כב כל-פשעיו אשר עשה, לא ייזכרו לו:  בצדקתו אשר-עשה, יחיה.  יח,כג החפוץ אחפוץ מות רשע, נאום אדוניי יהוה:  הלוא בשובו מדרכיו, וחיה.  {ס}

יח,כד ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עוול, ככול התועבות אשר-עשה הרשע יעשה, וחי--כל-צדקותיו אשר-עשה לא תיזכרנה, במעלו אשר-מעל ובחטאתו אשר-חטא בם ימות.  יח,כה ואמרתם, לא ייתכן דרך אדוניי:  שמעו-נא, בית ישראל, הדרכי לא ייתכן, הלוא דרכיכם לא ייתכנו.  יח,כו בשוב-צדיק מצדקתו ועשה עוול, ומת עליהם:  בעוולו אשר-עשה, ימות.  {ס}

יח,כז ובשוב רשע, מרשעתו אשר עשה, ויעש משפט, וצדקה--הוא, את-נפשו יחייה.  יח,כח ויראה וישב, מכל-פשעיו אשר עשה--חיה יחיה, לא ימות.  יח,כט ואמרו בית ישראל, לא ייתכן דרך אדוניי:  הדרכיי לא ייתכנו, בית ישראל--הלוא דרכיכם, לא ייתכן.  יח,ל לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם, בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה:  שובו והשיבו מכל-פשעיכם, ולא-יהיה לכם למכשול עוון.  יח,לא השליכו מעליכם, את-כל-פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב חדש, ורוח חדשה; ולמה תמותו, בית ישראל.  יח,לב כי לא אחפוץ במות המת, נאום אדוניי יהוה:  והשיבו, וחיו.  {פ}

יט,א ואתה שא קינה, אל-נשיאי ישראל.  יט,ב ואמרת, מה אימך לבייא, בין אריות, רבצה; בתוך כפירים, ריבתה גוריה.  יט,ג ותעל אחד מגוריה, כפיר היה; וילמד לטרוף-טרף, אדם אכל.  יט,ד וישמעו אליו גויים, בשחתם נתפש; ויביאוהו בחחים, אל-ארץ מצריים.  יט,ה ותרא כי נוחלה, אבדה תקוותה; ותיקח אחד מגוריה, כפיר שמתהו.  יט,ו ויתהלך בתוך-אריות, כפיר היה; וילמד לטרוף-טרף, אדם אכל.  יט,ז ויידע, אלמנותיו, ועריהם, החריב; ותישם ארץ ומלואה, מקול שאגתו.  יט,ח וייתנו עליו גויים סביב, ממדינות; ויפרשו עליו רשתם, בשחתם נתפש.  יט,ט וייתנוהו בסוגר בחחים, ויביאוהו אל-מלך בבל; יביאוהו, במצודות, למען לא-יישמע קולו עוד, אל-הרי ישראל.  {פ}

יט,י אימך כגפן בדמך, על-מים שתולה; פורייה, וענפה, הייתה, ממים רבים.  יט,יא ויהיו-לה מטות עוז, אל-שבטי מושלים, ותגבה קומתו, על-בין עבותים; ויירא בגובהו, ברוב דלייותיו.  יט,יב ותותש בחמה לארץ הושלכה, ורוח הקדים הוביש פרייה; התפרקו ויבשו מטה עוזה, אש אכלתהו.  יט,יג ועתה, שתולה במדבר, בארץ, צייה וצמא.  יט,יד ותצא אש ממטה בדיה, פרייה אכלה, ולא-היה בה מטה-עוז, שבט למשול:  קינה היא, ותהי לקינה.  {פ}

כ,א ויהי בשנה השביעית, בחמישי בעשור לחודש, באו אנשים מזקני ישראל, לדרוש את-יהוה; ויישבו, לפניי.  {ס}

כ,ב ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כ,ג בן-אדם, דבר את-זקני ישראל ואמרת אליהם כה אמר אדוניי יהוה, הלדרוש אותי, אתם באים:  חי-אני אם-אידרש לכם, נאום אדוניי יהוה.  כ,ד התשפוט אותם, התשפוט בן-אדם:  את-תועבות אבותם, הודיעם.  כ,ה ואמרת אליהם, כה-אמר אדוניי יהוה, ביום בוחרי בישראל, ואשא ידי לזרע בית יעקוב ואיוודע להם בארץ מצריים; ואשא ידי להם לאמור, אני יהוה אלוהיכם.  כ,ו ביום ההוא, נשאתי ידי להם, להוציאם, מארץ מצריים:  אל-ארץ אשר-תרתי להם, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל-הארצות.  כ,ז ואומר אליהם, איש שיקוצי עיניו השליכו, ובגילולי מצריים, אל-תיטמאו:  אני, יהוה אלוהיכם.  כ,ח וימרו-בי, ולא אבו לשמוע אליי--איש את-שיקוצי עיניהם לא השליכו, ואת-גילולי מצריים לא עזבו; ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם, בתוך, ארץ מצריים.  כ,ט ואעש למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים אשר-המה בתוכם--אשר נודעתי אליהם לעיניהם, להוציאם מארץ מצריים.  כ,י ואוציאם, מארץ מצריים; ואביאם, אל-המדבר.  כ,יא ואתן להם את-חוקותיי, ואת-משפטיי הודעתי אותם:  אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם.  כ,יב וגם את-שבתותיי, נתתי להם, להיות לאות, ביני וביניהם--לדעת, כי אני יהוה מקדשם.  כ,יג וימרו-בי בית-ישראל במדבר, בחוקותיי לא-הלכו ואת-משפטיי מאסו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואת-שבתותיי, חיללו מאוד; ואומר לשפוך חמתי עליהם, במדבר--לכלותם.  כ,יד ואעשה, למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים, אשר הוצאתים לעיניהם.  כ,טו וגם-אני, נשאתי ידי להם--במדבר:  לבלתי הביא אותם אל-הארץ אשר-נתתי, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל-הארצות.  כ,טז יען במשפטיי מאסו, ואת-חוקותיי לא-הלכו בהם, ואת-שבתותיי, חיללו:  כי אחרי גילוליהם, ליבם הולך.  כ,יז ותחס עיני עליהם, משחתם; ולא-עשיתי אותם כלה, במדבר.  כ,יח ואומר אל-בניהם, במדבר, בחוקי אבותיכם אל-תלכו, ואת-משפטיהם אל-תשמורו; ובגילוליהם, אל-תיטמאו.  כ,יט אני יהוה אלוהיכם, בחוקותיי לכו; ואת-משפטיי שמרו, ועשו אותם.  כ,כ ואת-שבתותיי, קדשו; והיו לאות, ביני וביניכם--לדעת, כי אני יהוה אלוהיכם.  כ,כא וימרו-בי הבנים, בחוקותיי לא-הלכו ואת-משפטיי לא-שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם--את-שבתותיי, חיללו; ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בם--במדבר.  כ,כב והשיבותי, את-ידי, ואעש, למען שמי--לבלתי החל לעיני הגויים, אשר-הוצאתי אותם לעיניהם.  כ,כג גם-אני, נשאתי את-ידי להם--במדבר:  להפיץ אותם בגויים, ולזרות אותם בארצות.  כ,כד יען משפטיי לא-עשו, וחוקותיי מאסו, ואת-שבתותיי, חיללו; ואחרי גילולי אבותם, היו עיניהם.  כ,כה וגם-אני נתתי להם, חוקים לא טובים; ומשפטים--לא יחיו, בהם.  כ,כו ואטמא אותם במתנותם, בהעביר כל-פטר רחם:  למען אשימם--למען אשר יידעו, אשר אני יהוה.  {ס}

כ,כז לכן דבר אל-בית ישראל, בן-אדם, ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה:  עוד, זאת גידפו אותי אבותיכם, במעלם בי, מעל.  כ,כח ואביאם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה להם; ויראו כל-גבעה רמה וכל-עץ עבות, ויזבחו-שם את-זבחיהם וייתנו-שם כעס קרבנם, וישימו שם ריח ניחוחיהם, ויסיכו שם את-נסכיהם.  כ,כט ואומר אליהם--מה הבמה, אשר-אתם הבאים שם; וייקרא שמה במה, עד היום הזה.  {ס}

כ,ל לכן אמור אל-בית ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, הבדרך אבותיכם, אתם נטמאים; ואחרי שיקוציהם, אתם זונים.  כ,לא ובשאת מתנותיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל-גילוליכם, עד-היום,  {ס}  ואני אידרש לכם, בית ישראל:  חי-אני, נאום אדוניי יהוה, אם-אידרש, לכם.  כ,לב והעולה, על-רוחכם--היה, לא תהיה:  אשר אתם אומרים, נהיה כגויים כמשפחות הארצות--לשרת, עץ ואבן.  כ,לג חי-אני, נאום אדוניי יהוה:  אם-לא ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה--אמלוך עליכם.  כ,לד והוצאתי אתכם, מן-העמים, וקיבצתי אתכם, מן-הארצות אשר נפוצותם בם--ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה.  כ,לה והבאתי אתכם, אל-מדבר העמים; ונשפטתי איתכם שם, פנים אל-פנים.  כ,לו כאשר נשפטתי את-אבותיכם, במדבר ארץ מצריים--כן אישפט איתכם, נאום אדוניי יהוה.  כ,לז והעברתי אתכם, תחת השבט; והבאתי אתכם, במסורת הברית.  כ,לח וברותי מכם, המורדים והפושעים בי--מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל-אדמת ישראל לא יבוא; וידעתם, כי-אני יהוה.  כ,לט ואתם בית-ישראל כה-אמר אדוניי יהוה, איש גילוליו לכו עבודו, ואחר, אם-אינכם שומעים אליי; ואת-שם קודשי לא תחללו-עוד, במתנותיכם ובגילוליכם.  כ,מ כי בהר-קודשי בהר מרום ישראל, נאום אדוניי יהוה--שם יעבדוני כל-בית ישראל כולו, בארץ:  שם ארצם--ושם אדרוש את-תרומותיכם ואת-ראשית משאותיכם, בכל-קודשיכם.  כ,מא בריח ניחוח, ארצה אתכם, בהוציאי אתכם מן-העמים, וקיבצתי אתכם מן-הארצות אשר נפוצותם בם; ונקדשתי בכם, לעיני הגויים.  כ,מב וידעתם כי-אני יהוה, בהביאי אתכם אל-אדמת ישראל--אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה, לאבותיכם.  כ,מג וזכרתם-שם, את-דרכיכם ואת כל-עלילותיכם, אשר נטמאתם, בם; ונקוטותם, בפניכם, בכל-רעותיכם, אשר עשיתם.  כ,מד וידעתם כי-אני יהוה, בעשותי איתכם למען שמי:  לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות, בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}

כא,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כא,ב בן-אדם, שים פניך דרך תימנה, והטף, אל-דרום; והינבא אל-יער השדה, נגב.  כא,ג ואמרת ליער הנגב, שמע דבר-יהוה:  כה-אמר אדוניי יהוה הנני מצית-בך אש ואכלה בך כל-עץ-לח וכל-עץ יבש לא-תכבה, להבת שלהבת, ונצרבו-בה כל-פנים, מנגב צפונה.  כא,ד וראו, כל-בשר, כי אני יהוה, ביערתיה:  לא, תכבה.  כא,ה ואומר, אהה אדוניי יהוה; המה אומרים לי, הלוא ממשל משלים הוא.  {פ}

כא,ו ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כא,ז בן-אדם, שים פניך אל-ירושלים, והטף, אל-מקדשים; והינבא, אל-אדמת ישראל.  כא,ח ואמרת לאדמת ישראל, כה אמר יהוה, הנני אלייך, והוצאתי חרבי מתערה; והכרתי ממך, צדיק ורשע.  כא,ט יען אשר-הכרתי ממך, צדיק ורשע; לכן תצא חרבי מתערה, אל-כל-בשר--מנגב צפון.  כא,י וידעו, כל-בשר, כי אני יהוה, הוצאתי חרבי מתערה:  לא תשוב, עוד.  {ס}

כא,יא ואתה בן-אדם, היאנח; בשברון מותניים ובמרירות, תיאנח לעיניהם.  כא,יב והיה כי-יאמרו אליך, על-מה אתה נאנח; ואמרת אל-שמועה כי-באה ונמס כל-לב ורפו כל-ידיים וכיהתה כל-רוח, וכל-ברכיים תלכנה מים--הנה באה ונהייתה, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

כא,יג ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כא,יד בן-אדם--הינבא ואמרת, כה אמר אדוניי:  אמור, חרב חרב הוחדה וגם-מרוטה.  כא,טו למען טבוח טבח הוחדה, למען-היה-לה ברק מורטה; או נשיש, שבט בני מואסת כל-עץ.  כא,טז וייתן אותה למורטה, לתפוש בכף; היא-הוחדה חרב והיא מורטה, לתת אותה ביד-הורג.  כא,יז זעק והיליל, בן-אדם--כי-היא הייתה בעמי, היא בכל-נשיאי ישראל; מגורי אל-חרב היו את-עמי, לכן ספוק אל-ירך.  כא,יח כי בוחן--ומה, אם-גם-שבט מואסת לא יהיה:  נאום, אדוניי יהוה.  {פ}

כא,יט ואתה בן-אדם--הינבא, והך כף אל-כף; ותיכפל חרב שלישיתה, חרב חללים--היא חרב חלל הגדול, החודרת להם.  כא,כ למען למוג לב, והרבה המכשולים--על כל-שעריהם, נתתי אבחת-חרב; אח עשויה לברק, מעוטה לטבח.  כא,כא התאחדי הימיני, השימי השמילי; אנה, פנייך מועדות.  כא,כב וגם-אני, אכה כפי אל-כפי, והניחותי, חמתי:  אני יהוה, דיברתי.  {פ}

כא,כג ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כא,כד ואתה בן-אדם שים-לך שניים דרכים, לבוא חרב מלך-בבל--מארץ אחד, ייצאו שניהם; ויד ברא, בראש דרך-עיר ברא.  כא,כה דרך תשים--לבוא חרב, את רבת בני-עמון; ואת-יהודה בירושלים, בצורה.  כא,כו כי-עמד מלך-בבל אל-אם הדרך, בראש שני הדרכים--לקסום-קסם:  קילקל בחיצים שאל בתרפים, ראה בכבד.  כא,כז בימינו היה הקסם ירושלים, לשום כרים לפתוח פה ברצח, להרים קול, בתרועה--לשום כרים על-שערים, לשפוך סוללה לבנות דייק.  כא,כח והיה להם כקסום-שוא בעיניהם, שבועי שבועות להם; והוא-מזכיר עוון, להיתפש.  {ס}

כא,כט לכן, כה-אמר אדוניי יהוה, יען הזכרכם עוונכם, בהיגלות פשעיכם להיראות חטאותיכם בכול עלילותיכם--יען, היזכרכם, בכף, תיתפשו.  {פ}

כא,ל ואתה חלל רשע, נשיא ישראל, אשר-בא יומו, בעת עוון קץ.  {ס}

כא,לא כה אמר, אדוניי יהוה, הסיר המצנפת, והרים העטרה; זאת לא-זאת--השפלה הגבה, והגבוה השפיל.  כא,לב עווה עווה, עווה אשימנה; גם-זאת לא היה, עד-בוא אשר-לו המשפט ונתתיו.  {פ}

כא,לג ואתה בן-אדם, הינבא ואמרת כה אמר אדוניי יהוה, אל-בני עמון, ואל-חרפתם; ואמרת, חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה, להכיל, למען ברק.  כא,לד בחזות לך שוא, בקסום-לך כזב--לתת אותך, אל-צווארי חללי רשעים, אשר-בא יומם, בעת עוון קץ.  כא,לה השב, אל-תערה, במקום אשר-נבראת בארץ מכורותייך, אשפוט אותך.  כא,לו ושפכתי עלייך זעמי, באש עברתי אפיח עלייך; ונתתיך, ביד אנשים בוערים, חרשי, משחית.  כא,לז לאש תהיה לאוכלה, דמך יהיה בתוך הארץ; לא תיזכרי, כי אני יהוה דיברתי.  {פ}

כב,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כב,ב ואתה בן-אדם, התשפוט התשפוט את-עיר הדמים; והודעתה, את כל-תועבותיה.  כב,ג ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה, עיר שופכת דם בתוכה, לבוא עיתה; ועשתה גילולים עליה, לטומאה.  כב,ד בדמך אשר-שפכת אשמת, ובגילולייך אשר-עשית טמאת, ותקריבי ימייך, ותבוא עד-שנותייך; על-כן, נתתיך חרפה לגויים, וקלסה, לכל-הארצות.  כב,ה הקרובות והרחוקות ממך, יתקלסו-בך--טמאת השם, רבת המהומה.  כב,ו הנה נשיאי ישראל, איש לזרועו היו בך, למען, שפוך-דם.  כב,ז אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעושק בתוכך; יתום ואלמנה, הונו בך.  כב,ח קודשיי, בזית; ואת-שבתותיי, חיללת.  כב,ט אנשי רכיל היו בך, למען שפוך-דם; ואל-ההרים אכלו בך, זימה עשו בתוכך.  כב,י ערוות-אב, גילה-בך; טמאת הנידה, עינו-בך.  כב,יא ואיש את-אשת ריעהו, עשה תועבה, ואיש את-כלתו, טימא בזימה; ואיש את-אחותו בת-אביו, עינה-בך.  כב,יב שוחד לקחו-בך, למען שפוך-דם; נשך ותרבית לקחת, ותבצעי ריעייך בעושק, ואותי שכחת, נאום אדוניי יהוה.  כב,יג והנה הכיתי כפי, אל-בצעך אשר עשית; ועל-דמך, אשר היו בתוכך.  כב,יד היעמוד ליבך, אם-תחזקנה ידייך, לימים, אשר אני עושה אותך; אני יהוה, דיברתי ועשיתי.  כב,טו והפיצותי אותך בגויים, וזיריתיך בארצות; והתימותי טומאתך, ממך.  כב,טז וניחלת בך, לעיני גויים; וידעת, כי-אני יהוה.  {פ}

כב,יז ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כב,יח בן-אדם, היו-לי בית-ישראל לסיג:  כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת, בתוך כור--סיגים כסף, היו.  {ס}

כב,יט לכן, כה אמר אדוניי יהוה, יען היות כולכם, לסיגים; לכן הנני קובץ אתכם, אל-תוך ירושלים.  כב,כ קבוצת כסף ונחושת וברזל ועופרת ובדיל, אל-תוך כור, לפחת-עליו אש, להנתיך; כן אקבוץ באפי ובחמתי, והנחתי והתכתי אתכם.  כב,כא וכינסתי אתכם, ונפחתי עליכם באש עברתי; וניתכתם, בתוכה.  כב,כב כהיתוך כסף בתוך כור, כן תותכו בתוכה; וידעתם כי-אני יהוה, שפכתי חמתי עליכם.  {פ}

כב,כג ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כב,כד בן-אדם--אמור-לה, את ארץ לא מטוהרה היא:  לא גושמה, ביום זעם.  כב,כה קשר נביאיה בתוכה, כארי שואג טורף טרף; נפש אכלו, חוסן ויקר ייקחו--אלמנותיה, הרבו בתוכה.  כב,כו כוהניה חמסו תורתי, ויחללו קודשיי--בין-קודש לחול לא הבדילו, ובין-הטמא לטהור לא הודיעו; ומשבתותיי העלימו עיניהם, ואיחל בתוכם.  כב,כז שריה בקרבה, כזאבים טורפי טרף--לשפוך-דם לאבד נפשות, למען בצוע בצע.  כב,כח ונביאיה, טחו להם תפל--חוזים שוא, וקוסמים להם כזב; אומרים, כה אמר אדוניי יהוה, ויהוה, לא דיבר.  כב,כט עם הארץ עשקו עושק, וגזלו גזל; ועני ואביון הונו, ואת-הגר עשקו בלא משפט.  כב,ל ואבקש מהם איש גודר-גדר ועומד בפרץ לפניי, בעד הארץ--לבלתי שחתה; ולא, מצאתי.  כב,לא ואשפוך עליהם זעמי, באש עברתי כיליתים; דרכם בראשם נתתי, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

כג,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כג,ב בן-אדם--שתיים נשים, בנות אם-אחת היו.  כג,ג ותזנינה במצריים, בנעוריהן זנו; שמה, מועכו שדיהן, ושם עישו, דדי בתוליהן.  כג,ד ושמותן, אוהלה הגדולה ואוהליבה אחותה, ותהיינה לי, ותלדנה בנים ובנות; ושמותן--שומרון אוהלה, וירושלים אוהליבה.  כג,ה ותיזן אוהלה, תחתיי; ותעגב על-מאהביה, אל-אשור קרובים.  כג,ו לבושי תכלת פחות וסגנים, בחורי חמד כולם; פרשים, רוכבי סוסים.  כג,ז ותיתן תזנותיה עליהם, מבחר בני-אשור כולם; ובכול אשר-עגבה בכל-גילוליהם, נטמאה.  כג,ח ואת-תזנותיה ממצריים, לא עזבה--כי אותה שכבו בנעוריה, והמה עישו דדי בתוליה; וישפכו תזנותם, עליה.  כג,ט לכן נתתיה, ביד-מאהביה--ביד בני אשור, אשר עגבה עליהם.  כג,י המה, גילו ערוותה--בניה ובנותיה לקחו, ואותה בחרב הרגו; ותהי-שם, לנשים, ושפוטים, עשו בה.  {ס}

כג,יא ותרא אחותה אוהליבה, ותשחת עגבתה ממנה; ואת-תזנותיה--מזנוני, אחותה.  כג,יב אל-בני אשור עגבה פחות וסגנים קרובים, לבושי מכלול, פרשים, רוכבי סוסים--בחורי חמד, כולם.  כג,יג וארא, כי נטמאה:  דרך אחד, לשתיהן.  כג,יד ותוסף, אל-תזנותיה; ותרא, אנשי מחוקה על-הקיר, צלמי כשדים, חקוקים בששר.  כג,טו חגורי איזור במותניהם, סרוחי טבולים בראשיהם--מראה שלישים, כולם:  דמות בני-בבל כשדים, ארץ מולדתם.  כג,טז ותעגבה עליהם, למראה עיניה; ותשלח מלאכים אליהם, כשדימה.  כג,יז ויבואו אליה בני-בבל למשכב דודים, ויטמאו אותה בתזנותם; ותטמא-בם--ותיקע נפשה, מהם.  כג,יח ותגל, תזנותיה, ותגל, את-ערוותה; ותיקע נפשי מעליה, כאשר נקעה נפשי מעל אחותה.  כג,יט ותרבה, את-תזנותיה, לזכור את-ימי נעוריה, אשר זנתה בארץ מצריים.  כג,כ ותעגבה, על פילגשיהם, אשר בשר-חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם.  כג,כא ותפקדי, את זימת נעורייך; בעשות ממצריים דדייך, למען שדי נעורייך.  {ס}

כג,כב לכן אוהליבה, כה-אמר אדוניי יהוה, הנני מעיר את-מאהבייך עלייך, את אשר-נקעה נפשך מהם; והבאתים עלייך, מסביב.  כג,כג בני בבל וכל-כשדים, פקוד ושוע וקוע, כל-בני אשור, אותם; בחורי חמד פחות וסגנים, כולם--שלישים וקרואים, רוכבי סוסים כולם.  כג,כד ובאו עלייך הוצן רכב וגלגל, ובקהל עמים--צינה ומגן וקובע, ישימו עלייך סביב; ונתתי לפניהם משפט, ושפטוך במשפטיהם.  כג,כה ונתתי קנאתי בך, ועשו אותך בחמה--אפך ואוזנייך יסירו, ואחריתך בחרב תיפול; המה, בנייך ובנותייך ייקחו, ואחריתך, תיאכל באש.  כג,כו והפשיטוך, את-בגדייך; ולקחו, כלי תפארתך.  כג,כז והשבתי זימתך ממך, ואת-זנותך מארץ מצריים; ולא-תישאי עינייך אליהם, ומצריים לא תזכרי-עוד.  {פ}

כג,כח כי כה אמר, אדוניי יהוה, הנני נותנך, ביד אשר שנאת--ביד אשר-נקעה נפשך, מהם.  כג,כט ועשו אותך בשנאה, ולקחו כל-יגיעך, ועזבוך, עירום ועריה; ונגלה ערוות זנונייך, וזימתך ותזנותייך.  כג,ל עשה אלה, לך, בזנותך אחרי גויים, על אשר-נטמאת בגילוליהם.  כג,לא בדרך אחותך, הלכת; ונתתי כוסה, בידך.  {ס}

כג,לב כה אמר, אדוניי יהוה, כוס אחותך תשתי, העמוקה והרחבה; תהיה לצחוק וללעג, מרבה להכיל.  כג,לג שיכרון ויגון, תימלאי; כוס שמה ושממה, כוס אחותך שומרון.  כג,לד ושתית אותה ומצית, ואת-חרשיה תגרמי--ושדייך תנתקי:  כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה.  {ס}

כג,לה לכן, כה אמר אדוניי יהוה, יען שכחת אותי, ותשליכי אותי אחרי גווך; וגם-את שאי זימתך, ואת-תזנותייך.  {ס}

כג,לו ויאמר יהוה, אליי, בן-אדם, התשפוט את-אוהלה ואת-אוהליבה; והגד להן, את תועבותיהן.  כג,לז כי ניאפו, ודם בידיהן, ואת-גילוליהן, ניאפו; וגם את-בניהן אשר ילדו-לי, העבירו להם לאוכלה.  כג,לח עוד זאת, עשו לי:  טימאו את-מקדשי ביום ההוא, ואת-שבתותיי חיללו.  כג,לט ובשחטם את-בניהם לגילוליהם, ויבואו אל-מקדשי ביום ההוא לחללו; והנה-כה עשו, בתוך ביתי.  כג,מ ואף, כי תשלחנה לאנשים, באים, ממרחק--אשר מלאך שלוח אליהם, והנה-באו, לאשר רחצת כחלת עינייך, ועדית עדי.  כג,מא וישבת על-מיטה כבודה, ושולחן ערוך לפניה; וקטורתי ושמני, שמת עליה.  כג,מב וקול המון, שליו בה, ואל-אנשים מרוב אדם, מובאים סובאים ממדבר; וייתנו צמידים אל-ידיהן, ועטרת תפארת על-ראשיהן.  כג,מג ואומר, לבלה ניאופים; עתה יזנו תזנותיה, והיא.  כג,מד ויבוא אליה, כבוא אל-אישה זונה; כן באו, אל-אוהלה ואל-אוהליבה--אישות, הזימה.  כג,מה ואנשים צדיקים, המה ישפטו אותהם--משפט נואפות, ומשפט שופכות דם:  כי נואפות הנה, ודם בידיהן.  {ס}

כג,מו כי כה אמר, אדוניי יהוה:  העלה עליהם קהל, ונתון אתהן לזעווה ולבז.  כג,מז ורגמו עליהן אבן קהל, וברא אותהן בחרבותם; בניהם ובנותיהם יהרוגו, ובתיהן באש ישרופו.  כג,מח והשבתי זימה, מן-הארץ; וניווסרו כל-הנשים, ולא תעשינה כזימתכנה.  כג,מט ונתנו זימתכנה עליכן, וחטאי גילוליכן תישאינה; וידעתם, כי אני אדוניי יהוה.  {פ}

כד,א ויהי דבר-יהוה אליי בשנה התשיעית, בחודש העשירי, בעשור לחודש, לאמור.  כד,ב בן-אדם, כתוב-לך את-שם היום--את-עצם, היום הזה:  סמך מלך-בבל אל-ירושלים, בעצם היום הזה.  כד,ג ומשול אל-בית-המרי, משל, ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה:  שפות הסיר שפות, וגם-יצוק בו מים.  כד,ד אסוף נתחיה אליה, כל-נתח טוב ירך וכתף; מבחר עצמים, מלא.  כד,ה מבחר הצאן לקוח, וגם דור העצמים תחתיה; רתח רתחיה, גם-בשלו עצמיה בתוכה.  {ס}

כד,ו לכן כה-אמר אדוניי יהוה, אוי עיר הדמים--סיר אשר חלאתה בה, וחלאתה לא יצאה ממנה; לנתחיה לנתחיה הוציאה, לא-נפל עליה גורל.  כד,ז כי דמה בתוכה היה, על-צחיח סלע שמתהו; לא שפכתהו על-הארץ, לכסות עליו עפר.  כד,ח להעלות חמה לנקום נקם, נתתי את-דמה על-צחיח סלע--לבלתי, היכסות.  {פ}

כד,ט לכן, כה אמר אדוניי יהוה, אוי, עיר הדמים; גם-אני, אגדיל המדורה.  כד,י הרבה העצים הדלק האש, התם הבשר; והרקח, המרקחה, והעצמות, ייחרו.  כד,יא והעמידהא על-גחליה, ריקה:  למען תיחם וחרה נחושתה, וניתכה בתוכה טומאתה--תיתום, חלאתה.  כד,יב תאונים, הלאת, ולא-תצא ממנה רבת חלאתה, באש חלאתה.  כד,יג בטומאתך, זימה:  יען טיהרתיך, ולא טהרת--מטומאתך לא תטהרי-עוד, עד-הניחי את-חמתי בך.  כד,יד אני יהוה דיברתי באה ועשיתי, לא-אפרע ולא-אחוס ולא אינחם:  כדרכייך וכעלילותייך שפטוך, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

כד,טו ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כד,טז בן-אדם, הנני לוקח ממך את-מחמד עיניך במגפה; ולא תספוד ולא תבכה, ולא תבוא דמעתך.  כד,יז היאנק דום, מתים אבל לא-תעשה--פארך חבוש עליך, ונעליך תשים ברגליך; ולא תעטה על-שפם, ולחם אנשים לא תאכל.  כד,יח ואדבר אל-העם בבוקר, ותמת אשתי בערב; ואעש בבוקר, כאשר צוויתי.  כד,יט ויאמרו אליי, העם:  הלוא-תגיד לנו מה-אלה לנו, כי אתה עושה.  כד,כ ואומר, אליהם:  דבר-יהוה--היה אליי, לאמור.  כד,כא אמור לבית ישראל, כה-אמר אדוניי יהוה, הנני מחלל את-מקדשי גאון עוזכם, מחמד עיניכם ומחמל נפשכם; ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם, בחרב ייפולו.  כד,כב ועשיתם, כאשר עשיתי:  על-שפם לא תעטו, ולחם אנשים לא תאכלו.  כד,כג ופארכם על-ראשיכם, ונעליכם ברגליכם--לא תספדו, ולא תבכו; ונמקותם, בעוונותיכם, ונהמתם, איש אל-אחיו.  כד,כד והיה יחזקאל לכם למופת, ככול אשר-עשה תעשו:  בבואה--וידעתם, כי אני אדוניי יהוה.  {ס}

כד,כה ואתה בן-אדם--הלוא ביום קחתי מהם את-מעוזם, משוש תפארתם:  את-מחמד עיניהם ואת-משא נפשם, בניהם ובנותיהם.  כד,כו ביום ההוא, יבוא הפליט אליך, להשמעות, אוזניים.  כד,כז ביום ההוא, ייפתח פיך את-הפליט, ותדבר, ולא תיאלם עוד; והיית להם למופת, וידעו כי-אני יהוה.  {פ}

כה,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כה,ב בן-אדם, שים פניך אל-בני עמון; והינבא, עליהם.  כה,ג ואמרת לבני עמון, שמעו דבר-אדוניי יהוה:  כה-אמר אדוניי יהוה יען אומרך האח אל-מקדשי כי-ניחל, ואל-אדמת ישראל כי נשמה, ואל-בית יהודה, כי הלכו בגולה.  כה,ד לכן הנני נותנך לבני-קדם למורשה, ויישבו טירותיהם בך, ונתנו בך, משכניהם; המה יאכלו פרייך, והמה ישתו חלבך.  כה,ה ונתתי את-רבה לנווה גמלים, ואת-בני עמון למרבץ-צאן; וידעתם, כי-אני יהוה.  {פ}

כה,ו כי כה אמר, אדוניי יהוה, יען מחאך יד, ורקעך ברגל; ותשמח בכל-שאטך בנפש, אל-אדמת ישראל.  כה,ז לכן הנני נטיתי את-ידי עליך, ונתתיך לבז לגויים, והכרתיך מן-העמים, והאבדתיך מן-הארצות; אשמידך, וידעת כי-אני יהוה.  {פ}

כה,ח כה אמר, אדוניי יהוה:  יען, אמור מואב ושעיר, הנה ככל-הגויים, בית יהודה.  כה,ט לכן הנני פותח את-כתף מואב, מהערים--מעריו, מקצהו:  צבי, ארץ בית הישימות--בעל מעון, וקריתיימה.  כה,י לבני-קדם על-בני עמון, ונתתיה למורשה, למען לא-תיזכר בני-עמון, בגויים.  כה,יא ובמואב, אעשה שפטים; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

כה,יב כה אמר אדוניי יהוה, יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה--ויאשמו אשום, וניקמו בהם.  כה,יג לכן, כה אמר אדוניי יהוה, ונטיתי ידי על-אדום, והכרתי ממנה אדם ובהמה; ונתתיה חורבה מתימן, ודדנה בחרב ייפולו.  כה,יד ונתתי את-נקמתי באדום, ביד עמי ישראל, ועשו באדום, כאפי וכחמתי; וידעו, את-נקמתי--נאום, אדוניי יהוה.  כה,טו כה אמר אדוניי יהוה, יען עשות פלשתים בנקמה; ויינקמו נקם בשאט בנפש, למשחית איבת עולם.  כה,טז לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני נוטה ידי על-פלשתים, והכרתי את-כרתים; והאבדתי, את-שארית חוף הים.  כה,יז ועשיתי בם נקמות גדולות, בתוכחות חמה; וידעו כי-אני יהוה, בתיתי את-נקמתי בם.  {פ}

כו,א ויהי בעשתי-עשרה שנה, באחד לחודש, היה דבר-יהוה, אליי לאמור.  כו,ב בן-אדם, יען אשר-אמרה צור על-ירושלים האח--נשברה דלתות העמים, נסבה אליי:  אימלאה, החורבה.  כו,ג לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני עלייך, צור; והעליתי עלייך גויים רבים, כהעלות הים לגליו.  כו,ד ושיחתו חומות צור, והרסו מגדליה, וסיחיתי עפרה, ממנה; ונתתי אותה, לצחיח סלע.  כו,ה משטח חרמים תהיה, בתוך הים--כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה; והייתה לבז, לגויים.  כו,ו ובנותיה אשר בשדה, בחרב תיהרגנה; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

כו,ז כי כה אמר, אדוניי יהוה, הנני מביא אל-צור נבוכדראצר מלך-בבל מצפון, מלך מלכים--בסוס וברכב ובפרשים, וקהל ועם-רב.  כו,ח בנותייך בשדה, בחרב יהרוג; ונתן עלייך דייק, ושפך עלייך סוללה, והקים עלייך, צינה.  כו,ט ומחי קובולו, ייתן בחומותייך; ומגדלותייך--ייתוץ, בחרבותיו.  כו,י משפעת סוסיו, יכסך אבקם; מקול פרש וגלגל ורכב, תרעשנה חומותייך, בבואו בשערייך, כמבואי עיר מבוקעה.  כו,יא בפרסות סוסיו, ירמוס את-כל-חוצותייך; עמך בחרב יהרוג, ומצבות עוזך לארץ תרד.  כו,יב ושללו חילך, ובזזו רכולתך, והרסו חומותייך, ובתי חמדתך ייתוצו; ואבנייך ועצייך ועפרך, בתוך מים ישימו.  כו,יג והשבתי, המון שירייך; וקול כינורייך, לא יישמע עוד.  כו,יד ונתתיך לצחיח סלע, משטח חרמים תהיה--לא תיבנה, עוד:  כי אני יהוה דיברתי, נאום אדוניי יהוה.  {ס}

כו,טו כה אמר אדוניי יהוה, לצור:  הלוא מקול מפלתך, באנוק חלל ביהרג הרג בתוכך, ירעשו, האיים.  כו,טז וירדו מעל כיסאותם, כול נשיאי הים, והסירו את-מעיליהם, ואת-בגדי רקמתם יפשוטו; חרדות ילבשו, על-הארץ יישבו, וחרדו לרגעים, ושממו עלייך.  כו,יז ונשאו עלייך קינה, ואמרו לך, איך אבדת, נושבת מימים:  העיר ההוללה, אשר הייתה חזקה בים היא ויושביה, אשר-נתנו חיתיתם, לכל-יושביה.  כו,יח עתה יחרדו האיין, יום מפלתך; ונבהלו האיים אשר-בים, מצאתך.  {ס}

כו,יט כי כה אמר, אדוניי יהוה, בתיתי אותך עיר נחרבת, כערים אשר לא-נושבו; בהעלות עלייך את-תהום, וכיסוך המים הרבים.  כו,כ והורדתיך את-יורדי בור אל-עם עולם, והושבתיך בארץ תחתייות כחורבות מעולם את-יורדי בור--למען, לא תשבי; ונתתי צבי, בארץ חיים.  כו,כא בלהות אתנך, ואינך; ותבוקשי, ולא-תימצאי עוד לעולם--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}

כז,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כז,ב ואתה בן-אדם, שא על-צור קינה.  כז,ג ואמרת לצור, היושבת על-מבואות ים, רוכלת העמים, אל-איים רבים;  {ס}  כה אמר, אדוניי יהוה, צור, את אמרת אני כלילת יופי.  כז,ד בלב ימים, גבולייך; בונייך, כללו יופייך.  כז,ה ברושים משניר בנו לך, את כל-לוחותיים; ארז מלבנון לקחו, לעשות תורן עלייך.  כז,ו אלונים, מבשן, עשו, משוטייך; קרשך עשו-שן בת-אשורים, מאיי כיתיים.  כז,ז שש-ברקמה ממצריים היה מפרשך, להיות לך לנס; תכלת וארגמן מאיי אלישה, היה מכסך.  כז,ח יושבי צידון וארווד, היו שטים לך; חכמייך צור היו בך, המה חובלייך.  כז,ט זקני גבל וחכמיה היו בך, מחזיקי בדקך; כל-אונייות הים ומלחיהם היו בך, לערוב מערבך.  כז,י פרס ולוד ופוט היו בחילך, אנשי מלחמתך; מגן וכובע תילו-בך, המה נתנו הדרך.  כז,יא בני ארווד וחילך, על-חומותייך סביב, וגמדים, במגדלותייך היו; שלטיהם תילו על-חומותייך, סביב--המה, כללו יפייך.  כז,יב תרשיש סוחרתך, מרוב כל-הון; בכסף ברזל בדיל ועופרת, נתנו עזבונייך.  כז,יג יוון תובל ומשך, המה רוכלייך; בנפש אדם וכלי נחושת, נתנו מערבך.  כז,יד מבית, תוגרמה, סוסים ופרשים ופרדים, נתנו עזבונייך.  כז,טו בני דדן רוכלייך, איים רבים סחורת ידך; קרנות שן והובנים, השיבו אשכרך.  כז,טז ארם סוחרתך, מרוב מעשייך; בנופך ארגמן ורקמה ובוץ, וראמות וכדכוד, נתנו, בעזבונייך.  כז,יז יהודה וארץ ישראל, המה רוכלייך; בחיטי מינית ופנג ודבש ושמן, וצורי, נתנו, מערבך.  כז,יח דמשק סוחרתך ברוב מעשייך, מרוב כל-הון; ביין חלבון, וצמר צחר.  כז,יט ודן ויוון מאוזל, בעזבונייך נתנו; ברזל עשות קידה וקנה, במערבך היה.  כז,כ דדן, רוכלתך, בבגדי-חופש, לרכבה.  כז,כא ערב וכל-נשיאי קדר, המה סוחרי ידך; בכרים ואילים ועתודים, בם סוחרייך.  כז,כב רוכלי שבא ורעמה, המה רוכלייך; בראש כל-בושם ובכל-אבן יקרה, וזהב, נתנו, עזבונייך.  כז,כג חרן וכנה ועדן, רוכלי שבא; אשור, כלמד רוכלתך.  כז,כד המה רוכלייך, במכלולים, בגלומי תכלת ורקמה, ובגנזי ברומים; בחבלים חבושים וארוזים, במרכולתך.  כז,כה אונייות תרשיש, שרותייך מערבך; ותימלאי ותכבדי מאוד, בלב ימים.  כז,כו במים רבים הביאוך, השטים אותך; רוח, הקדים, שברך, בלב ימים.  כז,כז הונך, ועזבונייך, מערבך, מלחייך וחובלייך; מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל-אנשי מלחמתך אשר-בך, ובכל-קהלך אשר בתוכך, ייפלו בלב ימים, ביום מפלתך.  כז,כח לקול, זעקת חובלייך, ירעשו, מגרושות.  כז,כט וירדו מאונייותיהם, כול תופשי משוט--מלחים, כול חובלי הים:  אל-הארץ, יעמודו.  כז,ל והשמיעו עלייך בקולם, ויזעקו מרה; ויעלו עפר על-ראשיהם, באפר יתפלשו.  כז,לא והקריחו אלייך קורחה, וחגרו שקים; ובכו אלייך במר-נפש, מספד מר.  כז,לב ונשאו אלייך בניהם קינה, וקוננו עלייך:  מי כצור, כדומה בתוך הים.  כז,לג בצאת עזבונייך מימים, השבעת עמים רבים; ברוב הונייך ומערבייך, העשרת מלכי-ארץ.  כז,לד עת נשברת מימים, במעמקי-מים; מערבך וכל-קהלך, בתוכך נפלו.  כז,לה כול יושבי האיים, שממו עלייך; ומלכיהם שערו שער, רעמו פנים.  כז,לו סוחרים, בעמים, שרקו, עלייך; בלהות היית, ואינך עד-עולם.  {פ}

כח,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כח,ב בן-אדם אמור לנגיד צור כה-אמר אדוניי יהוה, יען גבה ליבך ותאמר אל אני--מושב אלוהים ישבתי, בלב ימים; ואתה אדם ולא-אל, ותיתן ליבך כלב אלוהים.  כח,ג הנה חכם אתה, מדנייאל:  כל-סתום, לא עממוך.  כח,ד בחכמתך, ובתבונתך, עשית לך, חיל; ותעש זהב וכסף, באוצרותיך.  כח,ה ברוב חכמתך ברכולתך, הרבית חילך; ויגבה לבבך, בחילך.  {ס}

כח,ו לכן, כה אמר אדוניי יהוה:  יען תיתך את-לבבך, כלב אלוהים.  כח,ז לכן, הנני מביא עלייך זרים--עריצי, גויים; והריקו חרבותם על-יפי חכמתך, וחיללו יפעתך.  כח,ח לשחת, יורידוך; ומתה ממותי חלל, בלב ימים.  כח,ט האמור תאמר אלוהים אני, לפני הורגך:  ואתה אדם ולא-אל, ביד מחלליך.  כח,י מותי ערלים תמות, ביד-זרים:  כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

כח,יא ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כח,יב בן-אדם, שא קינה על-מלך צור; ואמרת לו, כה אמר אדוניי יהוה, אתה חותם תוכנית, מלא חכמה וכליל יופי.  כח,יג בעדן גן-אלוהים היית, כל-אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה, ספיר נופך, וברקת וזהב; מלאכת תופיך ונקביך בך, ביום היבראך כוננו.  כח,יד את-כרוב--ממשח, הסוכך; ונתתיך, בהר קודש אלוהים היית--בתוך אבני-אש, התהלכת.  כח,טו תמים אתה בדרכיך, מיום היבראך, עד-נמצא עוולתה, בך.  כח,טז ברוב רכולתך, מלו תוכך חמס--ותחטא; ואחללך מהר אלוהים ואבדך כרוב הסוכך, מתוך אבני-אש.  כח,יז גבה ליבך ביופייך, שיחת חכמתך על-יפעתך; על-ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך--לראווה בך.  כח,יח מרוב עווניך, בעוול רכולתך, חיללת, מקדשיך; ואוציא-אש מתוכך, היא אכלתך, ואתנך לאפר על-הארץ, לעיני כל-רואיך.  כח,יט כל-יודעיך, בעמים, שממו, עליך; בלהות היית, ואינך עד-עולם.  {פ}

כח,כ ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  כח,כא בן-אדם, שים פניך אל-צידון, והינבא, עליה.  כח,כב ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה, הנני עלייך צידון, ונכבדתי בתוכך; וידעו כי-אני יהוה, בעשותי בה שפטים--ונקדשתי בה.  כח,כג ושילחתי-בה דבר ודם, בחוצותיה, ונפלל חלל בתוכה, בחרב עליה מסביב; וידעו, כי-אני יהוה.  כח,כד ולא-יהיה עוד לבית ישראל, סילון ממאיר וקוץ מכאיב, מכול סביבותם, השאטים אותם; וידעו, כי אני אדוניי יהוה.  {פ}

כח,כה כה-אמר, אדוניי יהוה, בקבצי את-בית ישראל מן-העמים אשר נפוצו בם, ונקדשתי בם לעיני הגויים; וישבו, על-אדמתם, אשר נתתי, לעבדי ליעקוב.  כח,כו וישבו עליה, לבטח, ובנו בתים ונטעו כרמים, וישבו לבטח:  בעשותי שפטים, בכול השאטים אותם מסביבותם--וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם.  {פ}

כט,א בשנה, העשירית, בעשירי, בשנים עשר לחודש--היה דבר-יהוה, אליי לאמור.  כט,ב בן-אדם--שים פניך, על-פרעה מלך מצריים; והינבא עליו, ועל-מצריים כולה.  כט,ג דבר ואמרת כה-אמר אדוניי יהוה, הנני עליך פרעה מלך-מצריים, התנים הגדול, הרובץ בתוך יאוריו:  אשר אמר לי יאורי, ואני עשיתיני.  כט,ד ונתתי חחים בלחייך, והדבקתי דגת-יאוריך בקשקשותיך; והעליתיך, מתוך יאוריך, ואת כל-דגת יאוריך, בקשקשותיך תדבק.  כט,ה ונטשתיך המדברה, אותך ואת כל-דגת יאוריך, על-פני השדה תיפול, לא תיאסף ולא תיקבץ--לחית הארץ ולעוף השמיים, נתתיך לאוכלה.  כט,ו וידעו כל-יושבי מצריים, כי אני יהוה, יען היותם משענת קנה, לבית ישראל.  כט,ז בתופשם בך בכף תירוץ, ובקעת להם כל-כתף; ובהישענם עליך תישבר, והעמדת להם כל-מותניים.  {ס}

כט,ח לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני מביא עלייך, חרב; והכרתי ממך, אדם ובהמה.  כט,ט והייתה ארץ-מצריים לשממה וחורבה, וידעו כי-אני יהוה:  יען אמר יאור לי, ואני עשיתי.  כט,י לכן הנני אליך, ואל-יאוריך; ונתתי את-ארץ מצריים, לחורבות חורב שממה, ממגדול סוונה, ועד-גבול כוש.  כט,יא לא תעבור-בה רגל אדם, ורגל בהמה לא תעבור-בה; ולא תשב, ארבעים שנה.  כט,יב ונתתי את-ארץ מצריים שממה בתוך ארצות נשמות, ועריה בתוך ערים מוחרבות תהיינה שממה, ארבעים, שנה; והפיצותי את-מצריים בגויים, וזיריתים בארצות.  {ס}

כט,יג כי כה אמר, אדוניי יהוה:  מקץ ארבעים שנה, אקבץ את-מצריים, מן-העמים, אשר-נפוצו שמה.  כט,יד ושבתי, את-שבות מצריים, והשיבותי אותם ארץ פתרוס, על-ארץ מכורתם; והיו שם, ממלכה שפלה.  כט,טו מן-הממלכות תהיה שפלה, ולא-תתנשא עוד על-הגויים; והמעטתים--לבלתי, רדות בגויים.  כט,טז ולא יהיה-עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עוון, בפנותם אחריהם; וידעו, כי אני אדוניי יהוה.  {פ}

כט,יז ויהי, בעשרים ושבע שנה, בראשון, באחד לחודש; היה דבר-יהוה, אליי לאמור.  כט,יח בן-אדם, נבוכדראצר מלך-בבל העביד את-חילו עבודה גדולה אל-צור--כל-ראש מוקרח, וכל-כתף מרוטה; ושכר לא-היה לו ולחילו, מצור, על-העבודה, אשר-עבד עליה.  {ס}

כט,יט לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני נותן לנבוכדראצר מלך-בבל, את-ארץ מצריים; ונשא המונה ושלל שללה, ובזז ביזה, והייתה שכר, לחילו.  כט,כ פעולתו אשר-עבד בה, נתתי לו את-ארץ מצריים, אשר עשו לי, נאום אדוניי יהוה.  כט,כא ביום ההוא, אצמיח קרן לבית ישראל, ולך אתן פתחון-פה, בתוכם; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

ל,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ל,ב בן-אדם--הינבא ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה:  הילילו, הה ליום.  ל,ג כי-קרוב יום, וקרוב יום ליהוה:  יום ענן, עת גויים יהיה.  ל,ד ובאה חרב, במצריים, והייתה חלחלה בכוש, בנפול חלל במצריים; ולקחו המונה, ונהרסו יסודותיה.  ל,ה כוש ופוט ולוד וכל-הערב וכוב, ובני ארץ הברית--איתם, בחרב ייפולו.  {פ}

ל,ו כה, אמר יהוה, ונפלו סומכי מצריים, וירד גאון עוזה; ממגדול סוונה, בחרב ייפלו-בה--נאום, אדוניי יהוה.  ל,ז ונשמו, בתוך ארצות נשמות; ועריו, בתוך-ערים נחרבות תהיינה.  ל,ח וידעו, כי-אני יהוה, בתיתי-אש במצריים, ונשברו כל-עוזריה.  ל,ט ביום ההוא, ייצאו מלאכים מלפניי בצים, להחריד, את-כוש בטח; והייתה חלחלה בהם ביום מצריים, כי הנה באה.  {ס}

ל,י כה אמר, אדוניי יהוה:  והשבתי את-המון מצריים, ביד נבוכדראצר מלך-בבל.  ל,יא הוא ועמו איתו, עריצי גויים--מובאים, לשחת הארץ; והריקו חרבותם על-מצריים, ומלאו את-הארץ חלל.  ל,יב ונתתי יאורים חרבה, ומכרתי את-הארץ ביד-רעים; והשימותי ארץ ומלואה, ביד-זרים--אני יהוה, דיברתי.  {ס}

ל,יג כה-אמר אדוניי יהוה, והאבדתי גילולים והשבתי אלילים מנוף, ונשיא מארץ-מצריים, לא יהיה-עוד; ונתתי יראה, בארץ מצריים.  ל,יד והשימותי, את-פתרוס, ונתתי אש, בצוען; ועשיתי שפטים, בנוא.  ל,טו ושפכתי חמתי, על-סין מעוז מצריים; והכרתי, את-המון נוא.  ל,טז ונתתי אש, במצריים--חול תחול סין, ונוא תהיה להיבקע; ונוף, צרי יומם.  ל,יז בחורי אוון ופי-בסת, בחרב ייפולו; והנה, בשבי תלכנה.  ל,יח ובתחפנחס, חשך היום, בשברי-שם את-מוטות מצריים, ונשבת-בה גאון עוזה; היא ענן יכסנה, ובנותיה בשבי תלכנה.  ל,יט ועשיתי שפטים, במצריים; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

ל,כ ויהי, באחת עשרה שנה, בראשון, בשבעה לחודש; היה דבר-יהוה, אליי לאמור.  ל,כא בן-אדם, את-זרוע פרעה מלך-מצריים שברתי; והנה לא-חובשה לתת רפואות לשום חיתול, לחובשה לחוזקה--לתפוש בחרב.  {ס}

ל,כב לכן כה-אמר אדוניי יהוה, הנני אל-פרעה מלך-מצריים, ושברתי את-זרועותיו, את-החזקה ואת-הנשברת; והפלתי את-החרב, מידו.  ל,כג והפיצותי את-מצריים, בגויים; וזיריתים, בארצות.  ל,כד וחיזקתי, את-זרועות מלך בבל, ונתתי את-חרבי, בידו; ושברתי את-זרועות פרעה, ונאק נאקות חלל לפניו.  ל,כה והחזקתי, את-זרועות מלך בבל, וזרועות פרעה, תיפולנה; וידעו כי-אני יהוה, בתיתי חרבי ביד מלך-בבל, ונטה אותה, אל-ארץ מצריים.  ל,כו והפיצותי את-מצריים בגויים, וזיריתי אותם בארצות; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

לא,א ויהי, באחת עשרה שנה, בשלישי, באחד לחודש; היה דבר-יהוה, אליי לאמור.  לא,ב בן-אדם, אמור אל-פרעה מלך-מצריים ואל-המונו:  אל-מי, דמית בגודלך.  לא,ג הנה אשור ארז בלבנון, יפה ענף וחורש מצל--וגבה קומה; ובין עבותים, הייתה צמרתו.  לא,ד מים גידלוהו, תהום רוממתהו; את-נהרותיה, הולך סביבות מטעה, ואת-תעלותיה שילחה, אל כל-עצי השדה.  לא,ה על-כן גבהה קומתו, מכול עצי השדה; ותרבינה סרעפותיו ותארכנה פארותיו, ממים רבים--בשלחו.  לא,ו בסעפותיו קיננו, כל-עוף השמיים, ותחת פארותיו ילדו, כול חית השדה; ובצילו, יישבו, כול, גויים רבים.  לא,ז וייף בגודלו, באורך דלייותיו:  כי-היה שורשו, אל-מים רבים.  לא,ח ארזים לא-עממוהו, בגן-אלוהים--ברושים לא דמו אל-סעפותיו, וערמונים לא-היו כפארותיו:  כל-עץ, בגן-אלוהים--לא-דמה אליו, ביופייו.  לא,ט יפה עשיתיו, ברוב דלייותיו; ויקנאוהו, כל-עצי-עדן, אשר, בגן האלוהים.  {פ}

לא,י לכן, כה אמר אדוניי יהוה, יען, אשר גבהת בקומה; וייתן צמרתו אל-בין עבותים, ורם לבבו בגובהו.  לא,יא ואתנהו--ביד, איל גויים; עשה יעשה לו, כרשעו גירשתיהו.  לא,יב ויכרתוהו זרים עריצי גויים, וייטשוהו; אל-ההרים ובכל-גיאיות נפלו דלייותיו, ותישברנה פארותיו בכול אפיקי הארץ, ויירדו מצילו כל-עמי הארץ, וייטשוהו.  לא,יג על-מפלתו ישכנו, כל-עוף השמיים; ואל-פארותיו היו, כול חית השדה.  לא,יד למען אשר לא-יגבהו בקומתם כל-עצי-מים, ולא-ייתנו את-צמרתם אל-בין עבותים, ולא-יעמדו איליהם בגובהם, כל-שותי מים:  כי-כולם ניתנו למוות אל-ארץ תחתית, בתוך בני אדם--אל-יורדי בור.  {פ}

לא,טו כה-אמר אדוניי יהוה, ביום רדתו שאולה האבלתי כיסיתי עליו את-תהום, ואמנע נהרותיה, וייכלאו מים רבים; ואקדיר עליו לבנון, וכל-עצי השדה עליו עולפה.  לא,טז מקול מפלתו הרעשתי גויים, בהורידי אותו שאולה את-יורדי בור; ויינחמו בארץ תחתית, כל-עצי-עדן--מבחר וטוב-לבנון, כל-שותי מים.  לא,יז גם-הם, איתו ירדו שאולה--אל-חללי-חרב; וזרועו ישבו בצילו, בתוך גויים.  לא,יח אל-מי דמית ככה בכבוד ובגודל, בעצי-עדן; והורדת את-עצי-עדן אל-ארץ תחתית, בתוך ערלים תשכב את-חללי-חרב--הוא פרעה וכל-המונו, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

לב,א ויהי בשתי עשרה שנה, בשני-עשר חודש באחד לחודש; היה דבר-יהוה, אליי לאמור.  לב,ב בן-אדם, שא קינה על-פרעה מלך-מצריים, ואמרת אליו, כפיר גויים נדמית; ואתה, כתנים בימים, ותגח בנהרותיך ותדלח-מים ברגליך, ותרפוס נהרותם.  {ס}

לב,ג כה אמר, אדוניי יהוה, ופרשתי עליך את-רשתי, בקהל עמים רבים; והעלוך, בחרמי.  לב,ד ונטשתיך בארץ, על-פני השדה אטילך; והשכנתי עליך כל-עוף השמיים, והשבעתי ממך חית כל-הארץ.  לב,ה ונתתי את-בשרך, על-ההרים; ומילאתי הגיאיות, רמותך.  לב,ו והשקיתי ארץ צפתך מדמך, אל-ההרים; ואפיקים, יימלאון ממך.  לב,ז וכיסיתי בכבותך שמיים, והקדרתי את-כוכביהם; שמש בענן אכסנו, וירח לא-יאיר אורו.  לב,ח כל-מאורי אור בשמיים, אקדירם עליך; ונתתי חושך על-ארצך, נאום אדוניי יהוה.  לב,ט והכעסתי--לב, עמים רבים:  בהביאי שברך בגויים, על-ארצות אשר לא-ידעתם.  לב,י והשימותי עליך עמים רבים, ומלכיהם ישערו עליך שער, בעופפי חרבי, על-פניהם; וחרדו לרגעים איש לנפשו, ביום מפלתך.  {פ}

לב,יא כי כה אמר, אדוניי יהוה:  חרב מלך-בבל, תבואך.  לב,יב בחרבות גיבורים אפיל המונך, עריצי גויים כולם; ושדדו את-גאון מצריים, ונשמד כל-המונה.  לב,יג והאבדתי, את-כל-בהמתה, מעל, מים רבים; ולא תדלחם רגל-אדם עוד, ופרסות בהמה לא תדלחם.  לב,יד אז אשקיע מימיהם, ונהרותם כשמן אוליך--נאום, אדוניי יהוה.  לב,טו בתיתי את-ארץ מצריים שממה ונשמה, ארץ ממלואה--בהכותי, את-כל-יושבי בה; וידעו, כי-אני יהוה.  לב,טז קינה היא וקוננוה, בנות הגויים תקוננה אותה:  על-מצריים ועל-כל-המונה תקוננה אותה, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

לב,יז ויהי בשתי עשרה שנה, בחמישה עשר לחודש, היה דבר-יהוה, אליי לאמור.  לב,יח בן-אדם--נהה על-המון מצריים, והורידהו; אותה ובנות גויים אדירים, אל-ארץ תחתייות--את-יורדי בור.  לב,יט ממי, נעמת; רדה והושכבה, את-ערלים.  לב,כ בתוך חללי-חרב, ייפולו; חרב ניתנה, מושכו אותה וכל-המוניה.  לב,כא ידברו-לו אלי גיבורים, מתוך שאול--את-עוזריו; ירדו שכבו הערלים, חללי-חרב.  לב,כב שם אשור וכל-קהלה, סביבותיו קברותיו; כולם חללים, הנופלים בחרב.  לב,כג אשר ניתנו קברותיה, בירכתי-בור, ויהי קהלה, סביבות קבורתה; כולם חללים נופלים בחרב, אשר-נתנו חיתית בארץ חיים.  לב,כד שם עילם וכל-המונה, סביבות קבורתה; כולם חללים הנופלים בחרב אשר-ירדו ערלים אל-ארץ תחתייות, אשר נתנו חיתיתם בארץ חיים, וישאו כלימתם, את-יורדי בור.  לב,כה בתוך חללים נתנו משכב לה, בכל-המונה--סביבותיו, קבורתיה; כולם ערלים חללי-חרב כי-ניתן חיתיתם בארץ חיים, וישאו כלימתם את-יורדי בור, בתוך חללים, ניתן.  לב,כו שם משך תובל וכל-המונה, סביבותיו קברותיה; כולם ערלים מחוללי חרב, כי-נתנו חיתיתם בארץ חיים.  לב,כז ולא ישכבו את-גיבורים, נופלים מערלים:  אשר ירדו-שאול בכלי-מלחמתם וייתנו את-חרבותם תחת ראשיהם, ותהי עוונותם על-עצמותם--כי-חיתית גיבורים, בארץ חיים.  לב,כח ואתה, בתוך ערלים תישבר ותשכב--את-חללי-חרב.  לב,כט שמה אדום, מלכיה וכל-נשיאיה, אשר-ניתנו בגבורתם, את-חללי-חרב:  המה את-ערלים ישכבו, ואת-יורדי בור.  לב,ל שמה נסיכי צפון כולם, וכל-צידוני:  אשר-ירדו את-חללים, בחיתיתם מגבורתם בושים, וישכבו ערלים את-חללי-חרב, וישאו כלימתם את-יורדי בור.  לב,לא אותם יראה פרעה, וניחם על-כל-המונו--חללי-חרב פרעה וכל-חילו, נאום אדוניי יהוה.  לב,לב כי-נתתי את-חיתיתי, בארץ חיים; והושכב בתוך ערלים את-חללי-חרב, פרעה וכל-המונו--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}

לג,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  לג,ב בן-אדם, דבר אל-בני-עמך ואמרת אליהם, ארץ, כי-אביא עליה חרב; ולקחו עם-הארץ איש אחד, מקציהם, ונתנו אותו להם, לצופה.  לג,ג וראה את-החרב, באה על-הארץ; ותקע בשופר, והזהיר את-העם.  לג,ד ושמע השומע את-קול השופר, ולא נזהר, ותבוא חרב, ותיקחהו--דמו, בראשו יהיה.  לג,ה את קול השופר שמע ולא נזהר, דמו בו יהיה:  והוא נזהר, נפשו מילט.  לג,ו והצופה כי-יראה את-החרב באה, ולא-תקע בשופר והעם לא-נזהר, ותבוא חרב, ותיקח מהם נפש--הוא בעוונו נלקח, ודמו מיד-הצופה אדרוש.  {פ}

לג,ז ואתה בן-אדם, צופה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני.  לג,ח באומרי לרשע, רשע מות תמות, ולא דיברת, להזהיר רשע מדרכו--הוא רשע בעוונו ימות, ודמו מידך אבקש.  לג,ט ואתה כי-הזהרת רשע מדרכו, לשוב ממנה, ולא-שב, מדרכו--הוא בעוונו ימות, ואתה נפשך הצלת.  {פ}

לג,י ואתה בן-אדם, אמור אל-בית ישראל, כן אמרתם לאמור, כי-פשעינו וחטאותינו עלינו; ובם אנחנו נמקים, ואיך נחיה.  לג,יא אמור אליהם חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-אחפוץ במות הרשע, כי אם-בשוב רשע מדרכו, וחיה:  שובו שובו מדרכיכם הרעים, ולמה תמותו--בית ישראל.  {פ}

לג,יב ואתה בן-אדם, אמור אל-בני-עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו, ורשעת הרשע לא-ייכשל בה, ביום שובו מרשעו; וצדיק, לא יוכל לחיות בה--ביום חטאותו.  לג,יג באומרי לצדיק חיה יחיה, והוא-בטח על-צדקתו ועשה עוול--כל-צדקותיו לא תיזכרנה, ובעוולו אשר-עשה בו ימות.  לג,יד ובאומרי לרשע, מות תמות; ושב, מחטאתו, ועשה משפט, וצדקה.  לג,טו חבול ישיב רשע, גזילה ישלם, בחוקות החיים הלך, לבלתי עשות עוול--חיה יחיה, לא ימות.  לג,טז כל-חטאותיו אשר חטא, לא תיזכרנה לו:  משפט וצדקה עשה, חיה יחיה.  לג,יז ואמרו בני עמך, לא ייתכן דרך אדוניי; והמה, דרכם לא-ייתכן.  לג,יח בשוב-צדיק מצדקתו, ועשה עוול--ומת, בהם.  לג,יט ובשוב רשע מרשעתו, ועשה משפט וצדקה--עליהם, הוא יחיה.  לג,כ ואמרתם, לא ייתכן דרך אדוניי; איש כדרכיו אשפוט אתכם, בית ישראל.  {פ}

לג,כא ויהי בשתי עשרה שנה, בעשירי בחמישה לחודש--לגלותנו; בא-אליי הפליט מירושלים לאמור, הוכתה העיר.  לג,כב ויד-יהוה הייתה אליי בערב, לפני בוא הפליט, ויפתח את-פי, עד-בוא אליי בבוקר; וייפתח פי, ולא נאלמתי עוד.  {פ}

לג,כג ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  לג,כד בן-אדם, יושבי החורבות האלה על-אדמת ישראל אומרים לאמור, אחד היה אברהם, ויירש את-הארץ; ואנחנו רבים, לנו ניתנה הארץ למורשה.  {ס}

לג,כה לכן אמור אליהם כה-אמר אדוניי יהוה, על-הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל-גילוליכם--ודם תשפוכו; והארץ, תירשו.  לג,כו עמדתם על-חרבכם עשיתן תועבה, ואיש את-אשת ריעהו טימאתם; והארץ, תירשו.  {ס}

לג,כז כה-תאמר אליהם כה-אמר אדוניי יהוה, חי-אני, אם-לא אשר בחורבות בחרב ייפולו, ואשר על-פני השדה לחיה נתתיו לאוכלו; ואשר במצדות ובמערות, בדבר ימותו.  לג,כח ונתתי את-הארץ שממה ומשמה, ונשבת גאון עוזה; ושממו הרי ישראל, מאין עובר.  לג,כט וידעו, כי-אני יהוה, בתיתי את-הארץ שממה ומשמה, על כל-תועבותם אשר עשו.  {פ}

לג,ל ואתה בן-אדם--בני עמך הנדברים בך אצל הקירות, ובפתחי הבתים; ודיבר-חד את-אחד, איש את-אחיו לאמור, בואו-נא ושמעו, מה הדבר היוצא מאת יהוה.  לג,לא ויבואו אליך כמבוא-עם ויישבו לפניך, עמי, ושמעו את-דבריך, ואותם לא יעשו:  כי-עגבים בפיהם המה עושים, אחרי בצעם ליבם הולך.  לג,לב והנך להם כשיר עגבים, יפה קול ומטיב נגן; ושמעו, את-דבריך, ועושים אינם, אותם.  לג,לג ובבואה:  הנה באה--וידעו, כי נביא היה בתוכם.  {פ}

לד,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  לד,ב בן-אדם, הינבא על-רועי ישראל; הינבא ואמרת אליהם לרועים כה אמר אדוניי יהוה, הוי רועי-ישראל אשר היו רועים אותם--הלוא הצאן, ירעו הרועים.  לד,ג את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו; הצאן, לא תרעו.  לד,ד את-הנחלות לא חיזקתם ואת-החולה לא-ריפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת-הנידחת לא השבותם, ואת-האובדת לא ביקשתם; ובחוזקה רדיתם אותם, ובפרך.  לד,ה ותפוצינה, מבלי רועה; ותהיינה לאוכלה לכל-חית השדה, ותפוצינה.  לד,ו ישגו צאני בכל-ההרים, ועל כל-גבעה רמה; ועל כל-פני הארץ נפוצו צאני, ואין דורש ואין מבקש.  לד,ז לכן רועים, שמעו את-דבר יהוה.  לד,ח חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-לא יען היות-צאני לבז ותהיינה צאני לאוכלה לכל-חית השדה מאין רועה, ולא-דרשו רועיי, את-צאני; וירעו הרועים אותם, ואת-צאני לא רעו.  לד,ט לכן, הרועים--שמעו, דבר-יהוה.  לד,י כה-אמר אדוניי יהוה, הנני אל-הרועים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן, ולא-ירעו עוד הרועים, אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא-תהיינה להם לאוכלה.  {ס}

לד,יא כי כה אמר, אדוניי יהוה:  הנני-אני, ודרשתי את-צאני וביקרתים.  לד,יב כבקרת רועה עדרו ביום-היותו בתוך-צאנו, נפרשות--כן, אבקר את-צאני; והצלתי אתהם, מכל-המקומות אשר נפוצו שם, ביום ענן, וערפל.  לד,יג והוצאתים מן-העמים, וקיבצתים מן-הארצות, והביאותים, אל-אדמתם; ורעיתים, אל-הרי ישראל, באפיקים, ובכול מושבי הארץ.  לד,יד במרעה-טוב ארעה אותם, ובהרי מרום-ישראל יהיה נווהם; שם תרבצנה בנווה טוב, ומרעה שמן תרעינה אל-הרי ישראל.  לד,טו אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאום אדוניי יהוה.  לד,טז את-האובדת אבקש, ואת-הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת-החולה אחזק; ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד, ארענה במשפט.  לד,יז ואתנה צאני, כה אמר אדוניי יהוה:  הנני שופט בין-שה לשה, לאילים ולעתודים.  לד,יח המעט מכם, המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, תרמסו ברגליכם; ומשקע-מים תשתו--ואת הנותרים, ברגליכם תרפושון.  לד,יט וצאני--מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה.  {פ}

לד,כ לכן, כה אמר אדוניי יהוה--אליהם:  הנני-אני--ושפטתי בין-שה בריה, ובין שה רזה.  לד,כא יען, בצד ובכתף תהדופו, ובקרניכם תנגחו, כל-הנחלות--עד אשר הפיצותם אותנה, אל-החוצה.  לד,כב והושעתי לצאני, ולא-תהיינה עוד לבז; ושפטתי, בין שה לשה.  לד,כג והקימותי עליהם רועה אחד, ורעה אתהן--את, עבדי דויד; הוא ירעה אותם, והוא-יהיה להן לרועה.  לד,כד ואני יהוה, אהיה להם לאלוהים, ועבדי דויד, נשיא בתוכם:  אני יהוה, דיברתי.  לד,כה וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה-רעה מן-הארץ; וישבו במדבר לבטח, וישנו ביערים.  לד,כו ונתתי אותם וסביבות גבעתי, ברכה; והורדתי הגשם בעיתו, גשמי ברכה יהיו.  לד,כז ונתן עץ השדה את-פרייו, והארץ תיתן יבולה, והיו על-אדמתם, לבטח; וידעו כי-אני יהוה, בשברי את-מוטות עולם, והצלתים, מיד העובדים בהם.  לד,כח ולא-יהיו עוד בז לגויים, וחית הארץ לא תאכלם; וישבו לבטח, ואין מחריד.  לד,כט והקימותי להם מטע, לשם; ולא-יהיו עוד אסופי רעב, בארץ, ולא-ישאו עוד, כלימת הגויים.  לד,ל וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם--איתם; והמה, עמי בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה.  לד,לא ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם:  אני, אלוהיכם--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}

לה,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  לה,ב בן-אדם, שים פניך על-הר שעיר; והינבא, עליו.  לה,ג ואמרת לו, כה אמר אדוניי יהוה, הנני אליך, הר-שעיר; ונטיתי ידי עליך, ונתתיך שממה ומשמה.  לה,ד עריך חורבה אשים, ואתה שממה תהיה; וידעת, כי-אני יהוה.  לה,ה יען, היות לך איבת עולם, ותגר את-בני-ישראל, על-ידי-חרב--בעת אידם, בעת עוון קץ.  לה,ו לכן חי-אני, נאום אדוניי יהוה, כי-לדם אעשך, ודם ירדפך; אם-לא דם שנאת, ודם ירדפך.  לה,ז ונתתי את-הר שעיר, לשיממה ושממה; והכרתי ממנו, עובר ושב.  לה,ח ומילאתי את-הריו, חלליו; גבעותיך וגיאותיך וכל-אפיקיך, חללי-חרב ייפלו בהם.  לה,ט שיממות עולם אתנך, ועריך לא תשובנה; וידעתם, כי-אני יהוה.  לה,י יען אמורך את-שני הגויים ואת-שתי הארצות, לי תהיינה--וירשנוה; ויהוה, שם היה.  {ס}

לה,יא לכן חי-אני, נאום אדוניי יהוה, ועשיתי כאפך וכקנאתך, אשר עשית משנאתך בם; ונודעתי בם, כאשר אשפטך.  לה,יב וידעת, כי אני יהוה, שמעתי את-כל-נאצותיך אשר אמרת על-הרי ישראל, לאמור שממו:  לנו ניתנו, לאוכלה.  לה,יג ותגדילו עליי בפיכם, והעתרתם עליי דבריכם:  אני, שמעתי.  {ס}

לה,יד כה אמר, אדוניי יהוה:  כשמוח, כל-הארץ, שממה, אעשה-לך.  לה,טו כשמחתך לנחלת בית-ישראל, על אשר-שממה--כן אעשה-לך:  שממה תהיה הר-שעיר וכל-אדום כולה, וידעו כי-אני יהוה.  {פ}

לו,א ואתה בן-אדם, הינבא אל-הרי ישראל; ואמרת--הרי ישראל, שמעו דבר-יהוה.  לו,ב כה אמר אדוניי יהוה, יען אמר האויב עליכם האח; ובמות עולם, למורשה הייתה לנו.  לו,ג לכן הינבא ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה:  יען ביען שמות ושאוף אתכם מסביב, להיותכם מורשה לשארית הגויים, ותיעלו על-שפת לשון, ודיבת-עם.  לו,ד לכן הרי ישראל, שמעו דבר-אדוניי יהוה:  כה-אמר אדוניי יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות, ולחורבות השוממות ולערים הנעזבות, אשר היו לבז וללעג, לשארית הגויים אשר מסביב.  לו,ה לכן, כה-אמר אדוניי יהוה, אם-לא באש קנאתי דיברתי על-שארית הגויים, ועל-אדום כולה:  אשר נתנו-את-ארצי להם למורשה בשמחת כל-לבב, בשאט נפש--למען מגרשה, לבז.  לו,ו לכן, הינבא על-אדמת ישראל; ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגיאיות כה-אמר אדוניי יהוה, הנני בקנאתי ובחמתי דיברתי, יען כלימת גויים, נשאתם.  לו,ז לכן, כה אמר אדוניי יהוה, אני, נשאתי את-ידי:  אם-לא הגויים אשר לכם מסביב, המה כלימתם יישאו.  לו,ח ואתם הרי ישראל, ענפכם תיתנו, ופרייכם תשאו, לעמי ישראל:  כי קירבו, לבוא.  לו,ט כי, הנני אליכם; ופניתי אליכם, ונעבדתם ונזרעתם.  לו,י והרביתי עליכם אדם, כל-בית ישראל כולו; ונושבו, הערים, והחורבות, תיבנינה.  לו,יא והרביתי עליכם אדם ובהמה, ורבו ופרו; והושבתי אתכם כקדמותיכם, והיטיבותי מראשותיכם, וידעתם, כי-אני יהוה.  לו,יב והולכתי עליכם אדם את-עמי ישראל, וירשוך, והיית להם, לנחלה; ולא-תוסיף עוד, לשכלם.  {ס}

לו,יג כה אמר, אדוניי יהוה, יען אומרים לכם, אוכלת אדם את; ומשכלת גוייך, היית.  לו,יד לכן, אדם לא-תאכלי עוד, וגוייך, לא תשכלי-עוד--נאום, אדוניי יהוה.  לו,טו ולא-אשמיע אלייך עוד כלימת הגויים, וחרפת עמים לא תשאי-עוד; וגוייך לא-תכשילי עוד, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

לו,טז ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  לו,יז בן-אדם, בית ישראל יושבים על-אדמתם, ויטמאו אותה, בדרכם ובעלילותם:  כטומאת, הנידה, הייתה דרכם, לפניי.  לו,יח ואשפוך חמתי עליהם, על-הדם אשר-שפכו על-הארץ; ובגילוליהם, טימאוה.  לו,יט ואפיץ אותם בגויים, וייזרו בארצות:  כדרכם וכעלילותם, שפטתים.  לו,כ ויבוא, אל-הגויים אשר-באו שם, ויחללו, את-שם קודשי--באמור להם עם-יהוה אלה, ומארצו יצאו.  לו,כא ואחמול, על-שם קודשי, אשר חיללוהו בית ישראל, בגויים אשר-באו שמה.  {פ}

לו,כב לכן אמור לבית-ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, לא למענכם אני עושה, בית ישראל:  כי אם-לשם-קודשי אשר חיללתם, בגויים אשר-באתם שם.  לו,כג וקידשתי את-שמי הגדול, המחולל בגויים, אשר חיללתם, בתוכם; וידעו הגויים כי-אני יהוה, נאום אדוניי יהוה, בהיקדשי בכם, לעיניהם.  לו,כד ולקחתי אתכם מן-הגויים, וקיבצתי אתכם מכל-הארצות; והבאתי אתכם, אל-אדמתכם.  לו,כה וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם:  מכול טומאותיכם ומכל-גילוליכם, אטהר אתכם.  לו,כו ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי את-לב האבן, מבשרכם, ונתתי לכם, לב בשר.  לו,כז ואת-רוחי, אתן בקרבכם; ועשיתי, את אשר-בחוקיי תלכו, ומשפטיי תשמרו, ועשיתם.  לו,כח וישבתם בארץ, אשר נתתי לאבותיכם; והייתם לי, לעם, ואנוכי, אהיה לכם לאלוהים.  לו,כט והושעתי אתכם, מכול טומאותיכם; וקראתי אל-הדגן והרביתי אותו, ולא-אתן עליכם רעב.  לו,ל והרביתי את-פרי העץ, ותנובת השדה:  למען, אשר לא תקחו עוד חרפת רעב--בגויים.  לו,לא וזכרתם את-דרכיכם הרעים, ומעלליכם אשר לא-טובים; ונקוטותם, בפניכם, על עוונותיכם, ועל תועבותיכם.  לו,לב לא למענכם אני-עושה, נאום אדוניי יהוה--ייוודע, לכם:  בושו והיכלמו מדרכיכם, בית ישראל.  {ס}

לו,לג כה אמר, אדוניי יהוה, ביום טהרי אתכם, מכול עוונותיכם--והושבתי, את-הערים, ונבנו, החורבות.  לו,לד והארץ הנשמה, תיעבד, תחת אשר הייתה שממה, לעיני כל-עובר.  לו,לה ואמרו, הארץ הלזו הנשמה, הייתה, כגן-עדן; והערים החורבות והנשמות והנהרסות, בצורות ישבו.  לו,לו וידעו הגויים, אשר יישארו סביבותיכם, כי אני יהוה בניתי הנהרסות, נטעתי הנשמה:  אני יהוה, דיברתי ועשיתי.  {ס}

לו,לז כה אמר, אדוניי יהוה, עוד זאת אידרש לבית-ישראל, לעשות להם:  ארבה אותם כצאן, אדם.  לו,לח כצאן קודשים, כצאן ירושלים במועדיה--כן תהיינה הערים החורבות, מלאות צאן אדם; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

לז,א הייתה עליי, יד-יהוה, ויוציאני ברוח יהוה, ויניחני בתוך הבקעה; והיא, מלאה עצמות.  לז,ב והעבירני עליהם, סביב סביב; והנה רבות מאוד על-פני הבקעה, והנה יבשות מאוד.  לז,ג ויאמר אליי--בן-אדם, התחיינה העצמות האלה; ואומר, אדוניי יהוה אתה ידעת.  לז,ד ויאמר אליי, הינבא על-העצמות האלה; ואמרת אליהם--העצמות היבשות, שמעו דבר-יהוה.  לז,ה כה אמר אדוניי יהוה, לעצמות האלה:  הנה אני מביא בכם, רוח--וחייתם.  לז,ו ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח, וחייתם; וידעתם, כי-אני יהוה.  לז,ז וניבאתי, כאשר צוויתי; ויהי-קול כהינבאי, והנה-רעש, ותקרבו עצמות, עצם אל-עצמו.  לז,ח וראיתי והנה-עליהם גידים, ובשר עלה, ויקרם עליהם עור, מלמעלה; ורוח, אין בהם.  לז,ט ויאמר אליי, הינבא אל-הרוח; הינבא בן-אדם ואמרת אל-הרוח  {ס}  כה-אמר אדוניי יהוה, מארבע רוחות בואי הרוח, ופחי בהרוגים האלה, ויחיו.  לז,י והינבאתי, כאשר ציווני; ותבוא בהם הרוח ויחיו, ויעמדו על-רגליהם--חיל, גדול מאוד-מאוד.  לז,יא ויאמר, אליי, בן-אדם, העצמות האלה כל-בית ישראל המה; הנה אומרים, יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו--נגזרנו לנו.  לז,יב לכן הינבא ואמרת אליהם, כה-אמר אדוניי יהוה, הנה אני פותח את-קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי; והבאתי אתכם, אל-אדמת ישראל.  לז,יג וידעתם, כי-אני יהוה:  בפתחי את-קברותיכם, ובהעלותי אתכם מקברותיכם--עמי.  לז,יד ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם על-אדמתכם; וידעתם כי-אני יהוה, דיברתי ועשיתי--נאום-יהוה.  {פ}

לז,טו ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  לז,טז ואתה בן-אדם, קח-לך עץ אחד, וכתוב עליו ליהודה, ולבני ישראל חבריו; ולקח, עץ אחד, וכתוב עליו ליוסף עץ אפריים, וכל-בית ישראל חבריו.  לז,יז וקרב אותם אחד אל-אחד, לך--לעץ אחד; והיו לאחדים, בידך.  לז,יח וכאשר יאמרו אליך, בני עמך לאמור:  הלוא-תגיד לנו, מה-אלה לך.  לז,יט דבר אליהם, כה-אמר אדוניי יהוה, הנה אני לוקח את-עץ יוסף אשר ביד-אפריים, ושבטי ישראל חבריו; ונתתי אותם עליו את-עץ יהודה, ועשיתים לעץ אחד, והיו אחד, בידי.  לז,כ והיו העצים אשר-תכתוב עליהם, בידך--לעיניהם.  לז,כא ודבר אליהם, כה-אמר אדוניי יהוה, הנה אני לוקח את-בני ישראל, מבין הגויים אשר הלכו-שם; וקיבצתי אותם מסביב, והבאתי אותם אל-אדמתם.  לז,כב ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם, למלך; ולא יהיו-עוד לשני גויים, ולא ייחצו עוד לשתי ממלכות עוד.  לז,כג ולא ייטמאו עוד, בגילוליהם ובשיקוציהם, ובכול, פשעיהם; והושעתי אותם, מכול מושבותיהם אשר חטאו בהם, וטיהרתי אותם והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים.  לז,כד ועבדי דויד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכולם; ובמשפטיי ילכו, וחוקותיי ישמרו ועשו אותם.  לז,כה וישבו על-הארץ, אשר נתתי לעבדי ליעקוב, אשר ישבו-בה, אבותיכם; וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם, עד-עולם, ודויד עבדי, נשיא להם לעולם.  לז,כו וכרתי להם ברית שלום, ברית עולם יהיה אותם; ונתתים והרביתי אותם, ונתתי את-מקדשי בתוכם לעולם.  לז,כז והיה משכני עליהם, והייתי להם לאלוהים; והמה, יהיו-לי לעם.  לז,כח וידעו, הגויים, כי אני יהוה, מקדש את-ישראל--בהיות מקדשי בתוכם, לעולם.  {פ}

לח,א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  לח,ב בן-אדם, שים פניך אל-גוג ארץ המגוג--נשיא, ראש משך ותובל; והינבא, עליו.  לח,ג ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה:  הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל.  לח,ד ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך; והוצאתי אותך ואת-כל-חילך סוסים ופרשים, לבושי מכלול כולם--קהל רב צינה ומגן, תופשי חרבות כולם.  לח,ה פרס כוש ופוט, איתם; כולם, מגן וכובע.  לח,ו גומר, וכל-אגפיה--בית תוגרמה, ירכתי צפון ואת-כל-אגפיו; עמים רבים, איתך.  לח,ז היכון, והכן לך--אתה, וכל-קהלך הנקהלים עליך; והיית להם, למשמר.  לח,ח מימים רבים, תיפקד--באחרית השנים תבוא אל-ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל אשר-היו לחורבה תמיד; והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם.  לח,ט ועלית כשואה תבוא, כענן לכסות הארץ תהיה--אתה, וכל-אגפיך, ועמים רבים, אותך.  {ס}

לח,י כה אמר, אדוניי יהוה:  והיה ביום ההוא, יעלו דברים על-לבבך, וחשבת, מחשבת רעה.  לח,יא ואמרת, אעלה על-ארץ פרזות--אבוא השוקטים, יושבי לבטח; כולם, יושבים באין חומה, ובריח ודלתיים, אין להם.  לח,יב לשלול שלל, ולבוז בז--להשיב ידך על-חורבות נושבות, ואל-עם מאוסף מגויים, עושה מקנה וקניין, יושבי על-טבור הארץ.  לח,יג שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל-כפיריה, יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז הקהלת קהלך--לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקניין, לשלול, שלל גדול.  {ס}

לח,יד לכן, הינבא בן-אדם, ואמרת לגוג, כה אמר אדוניי יהוה:  הלוא ביום ההוא, בשבת עמי ישראל לבטח--תדע.  לח,טו ובאת ממקומך, מירכתי צפון--אתה, ועמים רבים איתך:  רוכבי סוסים כולם, קהל גדול וחיל רב.  לח,טז ועלית על-עמי ישראל, כענן לכסות הארץ; באחרית הימים תהיה, והביאותיך על-ארצי, למען דעת הגויים אותי בהיקדשי בך לעיניהם, גוג.  {ס}

לח,יז כה-אמר אדוניי יהוה, האתה-הוא אשר-דיברתי בימים קדמונים ביד עבדיי נביאי ישראל, הניבאים בימים ההם, שנים--להביא אותך, עליהם.  {ס}

לח,יח והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על-אדמת ישראל--נאום, אדוניי יהוה:  תעלה חמתי, באפי.  לח,יט ובקנאתי באש-עברתי, דיברתי:  אם-לא ביום ההוא, יהיה רעש גדול, על, אדמת ישראל.  לח,כ ורעשו מפניי דגי הים ועוף השמיים וחית השדה, וכל-הרמש הרומש על-האדמה, וכול האדם, אשר על-פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל-חומה, לארץ תיפול.  לח,כא וקראתי עליו לכל-הריי חרב, נאום אדוניי יהוה:  חרב איש, באחיו תהיה.  לח,כב ונשפטתי איתו, בדבר ובדם; וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגופרית, אמטיר עליו ועל-אגפיו, ועל-עמים רבים, אשר איתו.  לח,כג והתגדלתי, והתקדשתי, ונודעתי, לעיני גויים רבים; וידעו, כי-אני יהוה.  {ס}

לט,א ואתה בן-אדם, הינבא על-גוג, ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה:  הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל.  לט,ב ושובבתיך, ושישאתיך, והעליתיך, מירכתי צפון; והביאותיך, על-הרי ישראל.  לט,ג והכיתי קשתך, מיד שמאלך; וחיציך, מיד ימינך אפיל.  לט,ד על-הרי ישראל תיפול, אתה וכל-אגפיך, ועמים, אשר איתך:  לעיט ציפור כל-כנף וחית השדה, נתתיך לאוכלה.  לט,ה על-פני השדה, תיפול:  כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה.  לט,ו ושילחתי-אש במגוג, וביושבי האיים לבטח; וידעו, כי-אני יהוה.  לט,ז ואת-שם קודשי אודיע, בתוך עמי ישראל, ולא-אחל את-שם-קודשי, עוד; וידעו הגויים כי-אני יהוה, קדוש בישראל.  לט,ח הנה באה ונהייתה, נאום אדוניי יהוה:  הוא היום, אשר דיברתי.  לט,ט ויצאו יושבי ערי ישראל, וביערו והשיקו בנשק ומגן וצינה בקשת ובחיצים, ובמקל יד, וברומח; וביערו בהם אש, שבע שנים.  לט,י ולא-ישאו עצים מן-השדה, ולא יחטבו מן-היערים--כי בנשק, יבערו-אש; ושללו את-שולליהם, ובזזו את-בוזזיהם--נאום, אדוניי יהוה.  {ס}

לט,יא והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא, את-העוברים; וקברו שם, את-גוג ואת-כל-המונו, וקראו, גיא המון גוג.  לט,יב וקברום בית ישראל, למען טהר את-הארץ, שבעה, חודשים.  לט,יג וקברו כל-עם הארץ, והיה להם לשם--יום, היכבדי, נאום, אדוניי יהוה.  לט,יד ואנשי תמיד יבדילו, עוברים בארץ, מקברים את-העוברים את-הנותרים על-פני הארץ, לטהרה--מקצה שבעה-חודשים, יחקורו.  לט,טו ועברו העוברים, בארץ, וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון--עד קברו אותו המקברים, אל-גיא המון גוג.  לט,טז וגם שם-עיר המונה, וטיהרו הארץ.  {פ}

לט,יז ואתה בן-אדם כה-אמר אדוניי יהוה, אמור לציפור כל-כנף ולכול חית השדה היקבצו ובואו היאספו מסביב, על-זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול, על הרי ישראל; ואכלתם בשר, ושתיתם דם.  לט,יח בשר גיבורים תאכלו, ודם-נשיאי הארץ תשתו; אילים כרים ועתודים פרים, מריאי בשן כולם.  לט,יט ואכלתם-חלב לשובעה, ושתיתם דם לשיכרון, מזבחי, אשר-זבחתי לכם.  לט,כ ושבעתם על-שולחני סוס ורכב, גיבור וכל-איש מלחמה--נאום, אדוניי יהוה.  לט,כא ונתתי את-כבודי, בגויים; וראו כל-הגויים, את-משפטי אשר עשיתי, ואת-ידי, אשר-שמתי בהם.  לט,כב וידעו בית ישראל, כי אני יהוה אלוהיהם, מן-היום ההוא, והלאה.  לט,כג וידעו הגויים כי בעוונם גלו בית-ישראל, על אשר מעלו-בי, ואסתיר פניי, מהם; ואתנם ביד צריהם, וייפלו בחרב כולם.  לט,כד כטומאתם וכפשעיהם, עשיתי אותם; ואסתיר פניי, מהם.  {ס}

לט,כה לכן, כה אמר אדוניי יהוה, עתה אשיב את-שבות יעקוב, וריחמתי כל-בית ישראל; וקינאתי, לשם קודשי.  לט,כו ונשו, את-כלימתם, ואת-כל-מעלם, אשר מעלו-בי--בשבתם על-אדמתם לבטח, ואין מחריד.  לט,כז בשובבי אותם, מן-העמים, וקיבצתי אותם, מארצות אויביהם; ונקדשתי בם, לעיני הגויים רבים.  לט,כח וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם, בהגלותי אותם אל-הגויים, וכינסתים על-אדמתם; ולא-אותיר עוד מהם, שם.  לט,כט ולא-אסתיר עוד פניי, מהם, אשר שפכתי את-רוחי על-בית ישראל, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

מ,א בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחודש, בארבע עשרה שנה, אחר, אשר הוכתה העיר--בעצם היום הזה, הייתה עליי יד-יהוה, ויבא אותי, שמה.  מ,ב במראות אלוהים, הביאני אל-ארץ ישראל; ויניחני, אל-הר גבוה מאוד, ועליו כמבנה-עיר, מנגב.  מ,ג ויבא אותי שמה, והנה-איש מראהו כמראה נחושת, ופתיל-פשתים בידו, וקנה המידה; והוא עומד, בשער.  מ,ד וידבר אליי האיש, בן-אדם ראה בעיניך ובאוזניך שמע ושים ליבך לכול אשר-אני מראה אותך--כי למען הראותך, הובאת הנה; הגד את-כל-אשר-אתה רואה, לבית ישראל.  מ,ה והנה חומה מחוץ לבית, סביב סביב; וביד האיש קנה המידה, שש-אמות באמה וטופח, וימד את-רוחב הבניין קנה אחד, וקומה קנה אחד.  מ,ו ויבוא, אל-שער אשר פניו דרך הקדימה, ויעל, במעלותיו; וימד את-סף השער, קנה אחד רוחב, ואת סף אחד, קנה אחד רוחב.  מ,ז והתא, קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב, ובין התאים, חמש אמות; וסף השער מאצל אולם השער, מהבית--קנה אחד.  מ,ח וימד את-אולם השער, מהבית--קנה אחד.  מ,ט וימד את-אולם השער, שמונה אמות, ואיליו, שתיים אמות; ואולם השער, מהבית.  מ,י ותאי השער דרך הקדים, שלושה מפה ושלושה מפה--מידה אחת, לשלושתם; ומידה אחת לאילים, מפה ומפה.  מ,יא וימד את-רוחב פתח-השער, עשר אמות; אורך השער, שלוש עשרה אמות.  מ,יב וגבול לפני התאות, אמה אחת, ואמה-אחת גבול, מפה; והתא--שש-אמות מפה, ושש אמות מפה.  מ,יג וימד את-השער, מגג התא לגגו--רוחב, עשרים וחמש אמות:  פתח, נגד פתח.  מ,יד ויעש את-אילים, שישים אמה; ואל-איל, החצר, השער, סביב סביב.  מ,טו ועל, פני השער האיתון, על-לפני, אולם השער הפנימי--חמישים, אמה.  מ,טז וחלונות אטומות אל-התאים ואל איליהמה לפנימה לשער, סביב סביב, וכן, לאילמות; וחלונות סביב סביב, לפנימה, ואל-איל, תימורים.  מ,יז ויביאני, אל-החצר החיצונה, והנה לשכות וריצפה, עשוי לחצר סביב סביב:  שלושים לשכות, אל-הריצפה.  מ,יח והריצפה אל-כתף השערים, לעומת אורך השערים--הריצפה, התחתונה.  מ,יט וימד רוחב מלפני השער התחתונה לפני החצר הפנימי, מחוץ--מאה אמה:  הקדים, והצפון.  מ,כ והשער, אשר פניו דרך הצפון, לחצר, החיצונה--מדד אורכו, ורוחבו.  מ,כא ותאיו, שלושה מפה ושלושה מפה, ואיליו ואילמיו היה, כמידת השער הראשון:  חמישים אמה, אורכו, ורוחב, חמש ועשרים באמה.  מ,כב וחלוניו ואילמיו, ותימוריו, כמידת השער, אשר פניו דרך הקדים; ובמעלות שבע יעלו-בו, ואילמיו לפניהם.  מ,כג ושער, לחצר הפנימי, נגד השער, לצפון ולקדים; וימד משער אל-שער, מאה אמה.  מ,כד ויוליכני דרך הדרום, והנה-שער דרך הדרום; ומדד איליו ואילמיו, כמידות האלה.  מ,כה וחלונים לו ולאילמיו סביב סביב, כהחלונות האלה:  חמישים אמה, אורך, ורוחב, חמש ועשרים אמה.  מ,כו ומעלות שבעה עולותיו, ואילמיו לפניהם; ותימורים לו, אחד מפה ואחד מפה--אל-איליו.  מ,כז ושער לחצר הפנימי, דרך הדרום; וימד משער אל-השער דרך הדרום, מאה אמות.  מ,כח ויביאני אל-חצר הפנימי, בשער הדרום; וימד את-השער הדרום, כמידות האלה.  מ,כט ותאיו ואיליו ואילמיו, כמידות האלה, וחלונות לו ולאילמיו, סביב סביב--חמישים אמה, אורך, ורוחב, עשרים וחמש אמות.  מ,ל ואילמות, סביב סביב--אורך, חמש ועשרים אמה, ורוחב, חמש אמות.  מ,לא ואילמיו, אל-חצר החיצונה, ותימורים, אל-איליו; ומעלות שמונה, מעליו.  מ,לב ויביאני אל-החצר הפנימי, דרך הקדים; וימד את-השער, כמידות האלה.  מ,לג ותאיו ואיליו ואילמיו, כמידות האלה, וחלונות לו ולאילמיו, סביב סביב:  אורך, חמישים אמה, ורוחב, חמש ועשרים אמה.  מ,לד ואילמיו, לחצר החיצונה, ותימורים אל-איליו, מפה ומפה; ושמונה מעלות, מעליו.  מ,לה ויביאני, אל-שער הצפון; ומדד, כמידות האלה.  מ,לו תאיו איליו ואילמיו, וחלונות לו סביב סביב:  אורך, חמישים אמה, ורוחב, חמש ועשרים אמה.  מ,לז ואיליו, לחצר החיצונה, ותימורים אל-איליו, מפה ומפה; ושמונה מעלות, מעליו.  מ,לח ולשכה ופתחה, באילים השערים; שם, ידיחו את-העולה.  מ,לט ובאולם השער, שניים שולחנות מפה, ושניים שולחנות, מפה--לשחוט אליהם העולה, והחטאת והאשם.  מ,מ ואל-הכתף מחוצה, לעולה לפתח השער הצפונה, שניים, שולחנות; ואל-הכתף האחרת, אשר לאולם השער, שניים, שולחנות.  מ,מא ארבעה שולחנות מפה, וארבעה שולחנות מפה--לכתף השער:  שמונה שולחנות, אליהם ישחטו.  מ,מב וארבעה שולחנות לעולה אבני גזית, אורך אמה אחת וחצי ורוחב אמה אחת וחצי, וגובה, אמה אחת; אליהם, ויניחו את-הכלים אשר ישחטו את-העולה בם--והזבח.  מ,מג והשפתיים, טופח אחד מוכנים בבית--סביב סביב; ואל-השולחנות, בשר הקרבן.  מ,מד ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים, בחצר הפנימי אשר אל-כתף שער הצפון, ופניהם, דרך הדרום; אחד, אל-כתף שער הקדים, פני, דרך הצפון.  מ,מה וידבר, אליי:  זו הלשכה, אשר פניה דרך הדרום, לכוהנים, שומרי משמרת הבית.  מ,מו והלשכה, אשר פניה דרך הצפון, לכוהנים, שומרי משמרת המזבח:  המה בני-צדוק, הקרבים מבני-לוי אל-יהוה--לשרתו.  מ,מז וימד את-החצר אורך מאה אמה, ורוחב מאה אמה--מרובעת; והמזבח, לפני הבית.  מ,מח ויביאני, אל-אולם הבית, וימד איל אולם, חמש אמות מפה וחמש אמות מפה; ורוחב השער--שלוש אמות מפה, ושלוש אמות מפה.  מ,מט אורך האולם עשרים אמה, ורוחב עשתי עשרה אמה, ובמעלות, אשר יעלו אליו; ועמודים, אל-האילים, אחד מפה, ואחד מפה.  מא,א ויביאני, אל-ההיכל; וימד את-האילים, שש-אמות רוחב מפה ושש-אמות-רוחב מפה--רוחב האוהל.  מא,ב ורוחב הפתח, עשר אמות, וכתפות הפתח, חמש אמות מפה וחמש אמות מפה; וימד אורכו ארבעים אמה, ורוחב עשרים אמה.  מא,ג ובא לפנימה, וימד איל-הפתח שתיים אמות; והפתח שש אמות, ורוחב הפתח שבע אמות.  מא,ד וימד את-אורכו עשרים אמה, ורוחב עשרים אמה--אל-פני ההיכל; ויאמר אליי, זה קודש הקודשים.  מא,ה וימד קיר-הבית, שש אמות; ורוחב הצלע ארבע אמות סביב סביב, לבית--סביב.  מא,ו והצלעות צלע אל-צלע שלוש ושלושים פעמים, ובאות בקיר אשר-לבית לצלעות סביב סביב--להיות אחוזים; ולא-יהיו אחוזים, בקיר הבית.  מא,ז ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות, כי מוסב-הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית--על-כן רוחב-לבית, למעלה; וכן התחתונה יעלה על-העליונה, לתיכונה.  מא,ח וראיתי לבית גובה, סביב סביב; מוסדות הצלעות מלוא הקנה, שש אמות אצילה.  מא,ט רוחב הקיר אשר-לצלע אל-החוץ, חמש אמות; ואשר מונח, בית צלעות אשר לבית.  מא,י ובין הלשכות רוחב עשרים אמה, סביב לבית--סביב סביב.  מא,יא ופתח הצלע, למונח--פתח אחד דרך הצפון, ופתח אחד לדרום; ורוחב מקום המונח, חמש אמות סביב סביב.  מא,יב והבניין אשר אל-פני הגזרה פאת דרך-הים, רוחב שבעים אמה, וקיר הבניין חמש-אמות רוחב, סביב סביב; ואורכו, תשעים אמה.  מא,יג ומדד את-הבית, אורך מאה אמה; והגזרה והבניה וקירותיה, אורך מאה אמה.  מא,יד ורוחב פני הבית והגזרה לקדים, מאה אמה.  מא,טו ומדד אורך-הבניין אל-פני הגזרה אשר על-אחריה ואתיקיה, מפה ומפה--מאה אמה; וההיכל, הפנימי, ואולמי, החצר.  מא,טז הסיפים והחלונים האטומות והאתיקים סביב, לשלושתם, נגד הסף שחיף עץ, סביב סביב; והארץ, עד-החלונות, והחלונות, מכוסות.  מא,יז על-מעל הפתח ועד-הבית הפנימי ולחוץ ואל-כל-הקיר סביב סביב, בפנימי ובחיצון--מידות.  מא,יח ועשוי כרובים, ותימורים; ותימורה בין-כרוב לכרוב, ושניים פנים לכרוב.  מא,יט ופני אדם אל-התימורה מפה, ופני-כפיר אל-התימורה מפה, עשוי אל-כל-הבית, סביב סביב.  מא,כ מהארץ עד-מעל הפתח, הכרובים והתימורים עשויים; וקיר, ההיכל.  מא,כא ההיכל, מזוזת רבועה; ופני הקודש, המראה כמראה.  מא,כב המזבח עץ שלוש אמות גבוה ואורכו שתיים-אמות, ומקצועותיו לו, ואורכו וקירותיו, עץ; וידבר אליי--זה השולחן, אשר לפני יהוה.  מא,כג ושתיים דלתות להיכל, ולקודש.  מא,כד ושתיים דלתות, לדלתות:  שתיים, מוסבות דלתות--שתיים לדלת אחת, ושתי דלתות לאחרת.  מא,כה ועשויה אליהן אל-דלתות ההיכל, כרובים ותימורים, כאשר עשויים, לקירות; ועב עץ אל-פני האולם, מהחוץ.  מא,כו וחלונים אטומות ותימורים מפה ומפה, אל-כתפות האולם; וצלעות הבית, והעובים.  מב,א ויוציאני, אל-החצר החיצונה--הדרך, דרך הצפון; ויביאני אל-הלשכה, אשר נגד הגזרה ואשר-נגד הבניין--אל-הצפון.  מב,ב אל-פני-אורך אמות המאה, פתח הצפון; והרוחב, חמישים אמות.  מב,ג נגד העשרים, אשר לחצר הפנימי, ונגד ריצפה, אשר לחצר החיצונה--אתיק אל-פני-אתיק, בשלישים.  מב,ד ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רוחב, אל-הפנימית--דרך, אמה אחת; ופתחיהם, לצפון.  מב,ה והלשכות העליונות, קצורות:  כי-יוכלו אתיקים מהנה, מהתחתונות ומהתיכונות--בניין.  מב,ו כי משולשות, הנה, ואין להן עמודים, כעמודי החצרות; על-כן נאצל, מהתחתונות ומהתיכונות--מהארץ.  מב,ז וגדר אשר-לחוץ לעומת הלשכות, דרך החצר החיצונה אל-פני הלשכות--אורכו, חמישים אמה.  מב,ח כי-אורך הלשכות, אשר לחצר החיצונה--חמישים אמה; והנה על-פני ההיכל, מאה אמה.  מב,ט ומתחת, הלשכות האלה--המביא, מהקדים, בבואו להנה, מהחצר החיצונה.  מב,י ברוחב גדר החצר, דרך הקדים אל-פני הגזרה ואל-פני הבניין--לשכות.  מב,יא ודרך, לפניהם, כמראה הלשכות אשר דרך הצפון, כאורכן כן רוחבן; וכול, מוצאיהן, וכמשפטיהן, וכפתחיהן.  מב,יב וכפתחי הלשכות, אשר דרך הדרום, פתח, בראש דרך; דרך, בפני הגדרת הגינה, דרך הקדים, בבואן.  מב,יג ויאמר אליי, לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל-פני הגזרה, הנה לשכות הקודש אשר יאכלו-שם הכוהנים אשר-קרובים ליהוה, קודשי הקודשים:  שם יניחו קודשי הקודשים, והמנחה והחטאת והאשם--כי המקום, קדוש.  מב,יד בבואם הכוהנים, ולא-ייצאו מהקודש אל-החצר החיצונה, ושם יניחו בגדיהם אשר-ישרתו בהן, כי-קודש הנה; ולבשו בגדים אחרים, וקרבו אל-אשר לעם.  מב,טו וכילה, את-מידות הבית הפנימי, והוציאני דרך השער, אשר פניו דרך הקדים; ומדדו, סביב סביב.  מב,טז מדד רוח הקדים, בקנה המידה--חמש-מאות קנים בקנה המידה, סביב.  מב,יז מדד, רוח הצפון--חמש-מאות קנים בקנה המידה, סביב.  מב,יח את רוח הדרום, מדד--חמש-מאות קנים, בקנה המידה.  מב,יט סבב, אל-רוח הים; מדד חמש-מאות קנים, בקנה המידה.  מב,כ לארבע רוחות מדדו, חומה לו סביב סביב--אורך חמש מאות, ורוחב חמש מאות:  להבדיל, בין הקודש לחול.  מג,א ויוליכני, אל-השער--שער, אשר פונה דרך הקדים.  מג,ב והנה, כבוד אלוהי ישראל, בא, מדרך הקדים; וקולו, כקול מים רבים, והארץ, האירה מכבודו.  מג,ג וכמראה המראה אשר ראיתי, כמראה אשר-ראיתי בבואי לשחת את-העיר, ומראות, כמראה אשר ראיתי אל-נהר-כבר; ואפול, אל-פניי.  מג,ד וכבוד יהוה, בא אל-הבית, דרך שער, אשר פניו דרך הקדים.  מג,ה ותישאני רוח--ותביאני, אל-החצר הפנימי; והנה מלא כבוד-יהוה, הבית.  מג,ו ואשמע מידבר אליי, מהבית; ואיש, היה עומד אצלי.  מג,ז ויאמר אליי, בן-אדם את-מקום כיסאי ואת-מקום כפות רגליי, אשר אשכון-שם בתוך בני-ישראל, לעולם; ולא יטמאו עוד בית-ישראל שם קודשי המה ומלכיהם, בזנותם, ובפגרי מלכיהם, במותם.  מג,ח בתיתם סיפם את-סיפי, ומזוזתם אצל מזוזתי, והקיר, ביני וביניהם; וטימאו את-שם קודשי, בתועבותם אשר עשו, ואכל אותם, באפי.  מג,ט עתה ירחקו את-זנותם, ופגרי מלכיהם--ממני; ושכנתי בתוכם, לעולם.  {ס}

מג,י אתה בן-אדם, הגד את-בית-ישראל את-הבית, וייכלמו, מעוונותיהם; ומדדו, את-תוכנית.  מג,יא ואם-נכלמו מכול אשר-עשו, צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל-צורותיו ואת כל-חוקותיו וכל-צורותיו וכל-תורותיו הודע אותם, וכתוב, לעיניהם; וישמרו את-כל-צורתו, ואת-כל-חוקותיו--ועשו אותם.  מג,יב זאת, תורת הבית:  על-ראש ההר כל-גבולו סביב סביב, קודש קודשים--הנה-זאת, תורת הבית.  מג,יג ואלה מידות המזבח באמות, אמה אמה וטופח; וחיק האמה ואמה-רוחב, וגבולה אל-שפתה סביב זרת האחד, וזה, גב המזבח.  מג,יד ומחיק הארץ עד-העזרה התחתונה, שתיים אמות, ורוחב, אמה אחת; ומהעזרה הקטנה עד-העזרה הגדולה, ארבע אמות, ורוחב, האמה.  מג,טו וההראל, ארבע אמות; ומהאריאל ולמעלה, הקרנות ארבע.  מג,טז והאריאל, שתים עשרה אורך, בשתים עשרה, רוחב:  רבוע, אל ארבעת רבעיו.  מג,יז והעזרה ארבע עשרה אורך, בארבע עשרה רוחב, אל, ארבעת רבעיה; והגבול סביב אותה חצי האמה, והחיק-לה אמה סביב, ומעלותיהו, פנות קדים.  מג,יח ויאמר אליי, בן-אדם כה אמר אדוניי יהוה, אלה חוקות המזבח, ביום היעשותו--להעלות עליו עולה, ולזרוק עליו דם.  מג,יט ונתת אל-הכוהנים הלויים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אליי, נאום אדוניי יהוה--לשרתני:  פר בן-בקר, לחטאת.  מג,כ ולקחת מדמו, ונתת על-ארבע קרנותיו ואל-ארבע פינות העזרה, ואל-הגבול, סביב; וחיטאת אותו, וכיפרתהו.  מג,כא ולקחת, את הפר החטאת; ושרפו במפקד הבית, מחוץ למקדש.  מג,כב וביום, השני, תקריב שעיר-עיזים תמים, לחטאת; וחיטאו, את-המזבח, כאשר חיטאו, בפר.  מג,כג בכלותך, מחטא--תקריב פר בן-בקר תמים, ואיל מן-הצאן תמים.  מג,כד והקרבתם, לפני יהוה; והשליכו הכוהנים עליהם מלח, והעלו אותם עולה ליהוה.  מג,כה שבעת ימים, תעשה שעיר-חטאת ליום; ופר בן-בקר ואיל מן-הצאן, תמימים יעשו.  מג,כו שבעת ימים, יכפרו את-המזבח, וטיהרו, אותו; ומילאו, ידיו.  מג,כז ויכלו, את-הימים;  {ס}  והיה ביום השמיני והלאה, יעשו הכוהנים על-המזבח את-עולותיכם ואת-שלמיכם, ורציתי אתכם, נאום אדוניי יהוה.  {ס}

מד,א וישב אותי, דרך שער המקדש החיצון, הפונה, קדים; והוא, סגור.  מד,ב ויאמר אליי יהוה, השער הזה סגור יהיה לא ייפתח ואיש לא-יבוא בו--כי יהוה אלוהי-ישראל, בא בו; והיה, סגור.  מד,ג את-הנשיא, נשיא הוא יישב-בו לאכול-לחם--לפני יהוה; מדרך אולם השער יבוא, ומדרכו ייצא.  מד,ד ויביאני דרך-שער הצפון, אל-פני הבית, וארא, והנה מלא כבוד-יהוה את-בית יהוה; ואפול, אל-פניי.  מד,ה ויאמר אליי יהוה, בן-אדם שים ליבך וראה בעיניך ובאוזניך שמע את כל-אשר אני מדבר אותך, לכל-חוקות בית-יהוה, ולכל-תורותיו; ושמת ליבך למבוא הבית, בכול מוצאי המקדש.  מד,ו ואמרת אל-מרי אל-בית ישראל, כה אמר אדוניי יהוה:  רב-לכם מכל-תועבותיכם, בית ישראל.  מד,ז בהביאכם בני-נכר, ערלי-לב וערלי בשר, להיות במקדשי, לחללו את-ביתי--בהקריבכם את-לחמי, חלב ודם, ויפרו את-בריתי, אל כל-תועבותיכם.  מד,ח ולא שמרתם, משמרת קודשיי; ותשימון, לשומרי משמרתי במקדשי--לכם.  {ס}

מד,ט כה-אמר, אדוניי יהוה, כל-בן-נכר ערל לב וערל בשר, לא יבוא אל-מקדשי:  לכל-בן-נכר--אשר, בתוך בני ישראל.  מד,י כי אם-הלויים, אשר רחקו מעליי, בתעות ישראל אשר תעו מעליי, אחרי גילוליהם; ונשאו, עוונם.  מד,יא והיו במקדשי, משרתים, פקודות אל-שערי הבית, ומשרתים את-הבית; המה ישחטו את-העולה ואת-הזבח, לעם, והמה יעמדו לפניהם, לשרתם.  מד,יב יען, אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם, והיו לבית-ישראל, למכשול עוון; על-כן נשאתי ידי עליהם, נאום אדוניי יהוה, ונשאו, עוונם.  מד,יג ולא-ייגשו אליי, לכהן לי, ולגשת על-כל-קודשיי, אל-קודשי הקודשים; ונשאו, כלימתם, ותועבותם, אשר עשו.  מד,יד ונתתי אותם, שומרי משמרת הבית--לכול, עבודתו, ולכול אשר ייעשה, בו.  {פ}

מד,טו והכוהנים הלויים בני צדוק, אשר שמרו את-משמרת מקדשי בתעות בני-ישראל מעליי--המה יקרבו אליי, לשרתני; ועמדו לפניי, להקריב לי חלב ודם--נאום, אדוניי יהוה.  מד,טז המה יבואו אל-מקדשי, והמה יקרבו אל-שולחני--לשרתני; ושמרו, את-משמרתי.  מד,יז והיה, בבואם אל-שערי החצר הפנימית, בגדי פשתים, ילבשו; ולא-יעלה עליהם, צמר, בשרתם בשערי החצר הפנימית, וביתה.  מד,יח פארי פשתים, יהיו על-ראשם, ומכנסי פשתים, יהיו על-מותניהם:  לא יחגרו, ביזע.  מד,יט ובצאתם אל-החצר החיצונה אל-החצר החיצונה, אל-העם, יפשטו את-בגדיהם אשר-המה משרתם בם, והניחו אותם בלשכות הקודש; ולבשו בגדים אחרים, ולא-יקדשו את-העם בבגדיהם.  מד,כ וראשם לא יגלחו, ופרע לא ישלחו; כסום יכסמו, את-ראשיהם.  מד,כא ויין לא-ישתו, כל-כוהן, בבואם, אל-החצר הפנימית.  מד,כב ואלמנה, וגרושה, לא-יקחו להם, לנשים:  כי אם-בתולות, מזרע בית ישראל, והאלמנה אשר תהיה אלמנה, מכוהן ייקחו.  מד,כג ואת-עמי יורו, בין קודש לחול; ובין-טמא לטהור, יודיעום.  מד,כד ועל-ריב, המה יעמדו למשפט--במשפטיי, ישפטוהו; ואת-תורותיי ואת-חוקותיי, בכל-מועדיי ישמורו, ואת-שבתותיי, יקדשו.  מד,כה ואל-מת אדם, לא יבוא לטומאה:  כי אם-לאב ולאם ולבן ולבת לאח, ולאחות אשר-לא-הייתה לאיש--ייטמאו.  מד,כו ואחרי, טוהרתו--שבעת ימים, יספרו-לו.  מד,כז וביום בואו אל-הקודש אל-החצר הפנימית, לשרת בקודש, יקריב, חטאתו--נאום, אדוניי יהוה.  מד,כח והייתה להם לנחלה, אני נחלתם; ואחוזה, לא-תיתנו להם בישראל--אני, אחוזתם.  מד,כט המנחה והחטאת והאשם, המה יאכלום; וכל-חרם בישראל, להם יהיה.  מד,ל וראשית כל-ביכורי כול וכל-תרומת כול, מכול תרומותיכם--לכוהנים, יהיה; וראשית עריסותיכם תיתנו לכוהן, להניח ברכה אל-ביתך.  מד,לא כל-נבילה וטריפה, מן-העוף ומן-הבהמה--לא יאכלו, הכוהנים.  {פ}

מה,א ובהפילכם את-הארץ בנחלה, תרימו תרומה ליהוה קודש מן-הארץ--אורך חמישה ועשרים אלף אורך, ורוחב עשרה אלף:  קודש-הוא בכל-גבולה, סביב.  מה,ב יהיה מזה אל-הקודש, חמש מאות בחמש מאות מרובע סביב; וחמישים אמה, מגרש לו סביב.  מה,ג ומן-המידה הזאת, תמוד, אורך חמישה ועשרים אלף, ורוחב עשרת אלפים; ובו-יהיה המקדש, קודש קודשים.  מה,ד קודש מן-הארץ הוא, לכוהנים משרתי המקדש יהיה, הקרבים, לשרת את-יהוה; והיה להם מקום לבתים, ומקדש למקדש.  מה,ה וחמישה ועשרים אלף אורך, ועשרת אלפים רוחב; והיה ללויים משרתי הבית להם, לאחוזה--עשרים לשכות.  מה,ו ואחוזת העיר תיתנו, חמשת אלפים רוחב, ואורך חמישה ועשרים אלף, לעומת תרומת הקודש--לכל-בית ישראל, יהיה.  מה,ז ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר, אל-פני תרומת-הקודש ואל-פני אחוזת העיר, מפאת-ים ימה, ומפאת-קדמה קדימה; ואורך, לעמות אחד החלקים, מגבול ים, אל-גבול קדימה.  מה,ח לארץ יהיה-לו לאחוזה, בישראל; ולא-יונו עוד נשיאיי את-עמי, והארץ ייתנו לבית-ישראל לשבטיהם.  {פ}

מה,ט כה-אמר אדוניי יהוה, רב-לכם נשיאי ישראל--חמס ושוד הסירו, ומשפט וצדקה עשו; הרימו גרושותיכם מעל עמי, נאום אדוניי יהוה.  מה,י מאזני-צדק ואיפת-צדק ובת-צדק, יהי לכם.  מה,יא האיפה והבת, תוכן אחד יהיה--לשאת, מעשר החומר הבת; ועשירית החומר האיפה, אל-החומר יהיה מתכונתו.  מה,יב והשקל, עשרים גרה; עשרים שקלים חמישה ועשרים שקלים, עשרה וחמישה שקל--המנה, יהיה לכם.  מה,יג זאת התרומה, אשר תרימו:  שישית האיפה, מחומר החיטים, ושישיתם האיפה, מחומר השעורים.  מה,יד וחוק השמן הבת השמן, מעשר הבת מן-הכור--עשרת הבתים, חומר:  כי-עשרת הבתים, חומר.  מה,טו ושה-אחת מן-הצאן מן-המאתיים ממשקה ישראל, למנחה ולעולה ולשלמים--לכפר עליהם, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

מה,טז כול העם הארץ, יהיו אל-התרומה הזאת, לנשיא, בישראל.  מה,יז ועל-הנשיא יהיה, העולות והמנחה והנסך, בחגים ובחודשים ובשבתות, בכל-מועדי בית ישראל:  הוא-יעשה את-החטאת ואת-המנחה, ואת-העולה ואת-השלמים, לכפר, בעד בית-ישראל.  {ס}

מה,יח כה-אמר, אדוניי יהוה, בראשון באחד לחודש, תיקח פר-בן-בקר תמים; וחיטאת, את-המקדש.  מה,יט ולקח הכוהן מדם החטאת, ונתן אל-מזוזת הבית, ואל-ארבע פינות העזרה, למזבח; ועל-מזוזת--שער, החצר הפנימית.  מה,כ וכן תעשה בשבעה בחודש, מאיש שוגה ומפתי; וכיפרתם, את-הבית.  מה,כא בראשון בארבעה עשר יום, לחודש, יהיה לכם, הפסח; חג--שבועות ימים, מצות ייאכל.  מה,כב ועשה הנשיא, ביום ההוא, בעדו, ובעד כל-עם הארץ--פר, חטאת.  מה,כג ושבעת ימי-החג יעשה עולה ליהוה, שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום, שבעת, הימים; וחטאת, שעיר עיזים ליום.  מה,כד ומנחה, איפה לפר ואיפה לאיל--יעשה; ושמן, הין לאיפה.  מה,כה בשביעי בחמישה עשר יום לחודש, בחג, יעשה כאלה, שבעת הימים:  כחטאת, כעולה, וכמנחה, וכשמן.  {ס}

מו,א כה-אמר, אדוניי יהוה, שער החצר הפנימית הפונה קדים, יהיה סגור ששת ימי המעשה; וביום השבת ייפתח, וביום החודש ייפתח.  מו,ב ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ, ועמד על-מזוזת השער, ועשו הכוהנים את-עולתו ואת-שלמיו, והשתחווה על-מפתן השער ויצא; והשער לא-ייסגר, עד-הערב.  מו,ג והשתחוו עם-הארץ, פתח השער ההוא, בשבתות, ובחודשים--לפני, יהוה.  מו,ד והעולה, אשר-יקרב הנשיא ליהוה:  ביום השבת, שישה כבשים תמימים--ואיל תמים.  מו,ה ומנחה איפה לאיל, ולכבשים מנחה מתת ידו; ושמן, הין לאיפה.  {ס}

מו,ו וביום החודש, פר בן-בקר תמימים; וששת כבשים ואיל, תמימים יהיו.  מו,ז ואיפה לפר ואיפה לאיל, יעשה מנחה, ולכבשים, כאשר תשיג ידו; ושמן, הין לאיפה.  מו,ח ובבוא, הנשיא--דרך אולם השער יבוא, ובדרכו ייצא.  מו,ט ובבוא עם-הארץ לפני יהוה, במועדים, הבא דרך-שער צפון להשתחוות ייצא דרך-שער נגב, והבא דרך-שער נגב ייצא דרך-שער צפונה:  לא ישוב, דרך השער אשר-בא בו--כי נכחו, ייצא.  מו,י והנשיא--בתוכם בבואם יבוא, ובצאתם ייצאו.  מו,יא ובחגים ובמועדים, תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל, ולכבשים, מתת ידו; ושמן, הין לאיפה.  {פ}

מו,יב וכי-יעשה הנשיא נדבה עולה או-שלמים, נדבה ליהוה, ופתח לו את-השער הפונה קדים, ועשה את-עולתו ואת-שלמיו כאשר יעשה ביום השבת; ויצא וסגר את-השער, אחרי צאתו.  מו,יג וכבש בן-שנתו תמים, תעשה עולה ליום--ליהוה:  בבוקר בבוקר, תעשה אותו.  מו,יד ומנחה תעשה עליו בבוקר בבוקר, שישית האיפה, ושמן שלישית ההין, לרוס את-הסולת:  מנחה, ליהוה--חוקות עולם, תמיד.  מו,טו יעשו את-הכבש ואת-המנחה ואת-השמן, בבוקר בבוקר:  עולת, תמיד.  {ס}

מו,טז כה-אמר אדוניי יהוה, כי-ייתן הנשיא מתנה לאיש מבניו--נחלתו היא, לבניו תהיה:  אחוזתם היא, בנחלה.  {ס}

מו,יז וכי-ייתן מתנה מנחלתו, לאחד מעבדיו--והייתה לו עד-שנת הדרור, ושבת לנשיא; אך, נחלתו--בניו, להם תהיה.  מו,יח ולא-ייקח הנשיא מנחלת העם, להונותם מאחוזתם--מאחוזתו, ינחיל את-בניו:  למען אשר לא-יפוצו עמי, איש מאחוזתו.  מו,יט ויביאני במבוא, אשר על-כתף השער, אל-הלשכות הקודש אל-הכוהנים, הפונות צפונה; והנה-שם מקום, בירכתיים ימה.  מו,כ ויאמר אליי--זה המקום אשר יבשלו-שם הכוהנים, את-האשם ואת-החטאת:  אשר יאפו את-המנחה, לבלתי הוציא אל-החצר החיצונה לקדש את-העם.  מו,כא ויוציאני, אל-החצר החיצונה, ויעבירני, אל-ארבעת מקצועי החצר; והנה חצר במקצוע החצר, חצר במקצוע החצר.  מו,כב בארבעת מקצועות החצר, חצרות קטורות--ארבעים אורך, ושלושים רוחב:  מידה אחת, לארבעתם מהוקצעות.  מו,כג וטור סביב בהם סביב, לארבעתם; ומבשלות עשוי, מתחת הטירות סביב.  מו,כד ויאמר, אליי:  אלה בית המבשלים, אשר יבשלו-שם משרתי הבית את-זבח העם.  מז,א וישיבני, אל-פתח הבית, והנה-מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה, כי-פני הבית קדים; והמים יורדים, מתחת מכתף הבית הימנית, מנגב, למזבח.  מז,ב ויוציאני, דרך-שער צפונה, ויסיבני דרך חוץ, אל-שער החוץ דרך הפונה קדים; והנה-מים מפכים, מן-הכתף הימנית.  מז,ג בצאת-האיש קדים, וקו בידו; וימד אלף באמה, ויעבירני במים מי אופסיים.  מז,ד וימד אלף, ויעבירני במים מים ברכיים; וימד אלף, ויעבירני מי מותניים.  מז,ה וימד אלף--נחל, אשר לא-אוכל לעבור:  כי-גאו המים מי שחו, נחל אשר לא-ייעבר.  מז,ו ויאמר אליי, הראית בן-אדם; ויוליכני וישיבני, שפת הנחל.  מז,ז בשובני--והנה אל-שפת הנחל, עץ רב מאוד:  מזה, ומזה.  מז,ח ויאמר אליי, המים האלה יוצאים אל-הגלילה הקדמונה, וירדו, על-הערבה; ובאו הימה, אל-הימה המוצאים ונרפו המים.  מז,ט והיה כל-נפש חיה אשר-ישרוץ אל כל-אשר יבוא שם נחליים, יחיה, והיה הדגה, רבה מאוד:  כי באו שמה המים האלה, ויירפאו וחי--כול אשר-יבוא שמה, הנחל.  מז,י והיה עמדו עליו דווגים, מעין גדי ועד-עין עגליים--משטוח לחרמים, יהיו; למינה תהיה דגתם, כדגת הים הגדול רבה מאוד.  מז,יא ביצותיו וגבאיו ולא יירפאו, למלח ניתנו.  מז,יב ועל-הנחל יעלה על-שפתו מזה ומזה כל-עץ-מאכל לא-ייבול עלהו ולא-ייתום פרייו, לחודשיו יבכר--כי מימיו, מן-המקדש המה יוצאים; והיה פרייו למאכל, ועלהו לתרופה.  {פ}

מז,יג כה אמר, אדוניי יהוה, גה גבול אשר תתנחלו את-הארץ, לשני עשר שבטי ישראל--יוסף, חבלים.  מז,יד ונחלתם אותה, איש כאחיו, אשר נשאתי את-ידי, לתיתה לאבותיכם; ונפלה הארץ הזאת, לכם--בנחלה.  מז,טו וזה, גבול הארץ:  לפאת צפונה מן-הים הגדול, הדרך חתלון--לבוא צדדה.  מז,טז חמת ברותה, סבריים, אשר בין-גבול דמשק, ובין גבול חמת; חצר, התיכון, אשר, אל-גבול חוורן.  מז,יז והיה גבול מן-הים, חצר עינון גבול דמשק, וצפון צפונה, וגבול חמת; ואת, פאת צפון.  מז,יח ופאת קדים מבין חוורן ומבין-דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל, הירדן--מגבול על-הים הקדמוני, תמודו; ואת, פאת קדימה.  מז,יט ופאת, נגב תימנה, מתמר עד-מי מריבות קדש, נחלה אל-הים הגדול; ואת פאת-תימנה, נגבה.  מז,כ ופאת-ים, הים הגדול, מגבול, עד-נוכח לבוא חמת; זאת, פאת-ים.  מז,כא וחילקתם את-הארץ הזאת, לכם--לשבטי ישראל.  מז,כב והיה, תפילו אותה בנחלה, לכם ולהגרים הגרים בתוככם, אשר-הולידו בנים בתוככם; והיו לכם, כאזרח בבני ישראל--איתכם ייפלו בנחלה, בתוך שבטי ישראל.  מז,כג והיה בשבט, אשר-גר הגר איתו--שם תיתנו נחלתו, נאום אדוניי יהוה.  {פ}

מח,א ואלה, שמות השבטים:  מקצה צפונה אל-יד דרך-חתלון לבוא-חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה, אל-יד חמת, והיו-לו פאת-קדים הים, דן אחד.  מח,ב ועל גבול דן, מפאת קדים עד-פאת-ימה--אשר אחד.  מח,ג ועל גבול אשר, מפאת קדימה ועד-פאת-ימה--נפתלי אחד.  מח,ד ועל גבול נפתלי, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--מנשה אחד.  מח,ה ועל גבול מנשה, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--אפריים אחד.  מח,ו ועל גבול אפריים, מפאת קדים ועד-פאת-ימה--ראובן אחד.  מח,ז ועל גבול ראובן, מפאת קדים עד-פאת-ימה--יהודה אחד.  מח,ח ועל גבול יהודה, מפאת קדים עד-פאת-ימה--תהיה התרומה אשר-תרימו חמישה ועשרים אלף רוחב, ואורך כאחד החלקים מפאת קדימה עד-פאת-ימה, והיה המקדש, בתוכו.  מח,ט התרומה, אשר תרימו ליהוה--אורך, חמישה ועשרים אלף, ורוחב, עשרת אלפים.  מח,י ולאלה תהיה תרומת-הקודש, לכוהנים--צפונה חמישה ועשרים אלף וימה רוחב עשרת אלפים, וקדימה רוחב עשרת אלפים ונגבה אורך חמישה ועשרים אלף; והיה מקדש-יהוה, בתוכו.  מח,יא לכוהנים המקודש מבני צדוק, אשר שמרו משמרתי--אשר לא-תעו, בתעות בני ישראל, כאשר תעו, הלויים.  מח,יב והייתה להם תרומייה מתרומת הארץ, קודש קודשים--אל-גבול, הלויים.  מח,יג והלויים, לעומת גבול הכוהנים, חמישה ועשרים אלף אורך, ורוחב עשרת אלפים; כל-אורך, חמישה ועשרים אלף, ורוחב, עשרת אלפים.  מח,יד ולא-ימכרו ממנו, ולא ימר ולא יעביר--ראשית הארץ:  כי-קודש, ליהוה.  מח,טו וחמשת אלפים הנותר ברוחב, על-פני חמישה ועשרים אלף--חול-הוא לעיר, למושב ולמגרש; והייתה העיר, בתוכו.  מח,טז ואלה, מידותיה--פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים, ופאת-נגב חמש מאות וארבעת אלפים; ומפאת קדים, חמש מאות וארבעת אלפים, ופאת-ימה, חמש מאות וארבעת אלפים.  מח,יז והיה מגרש, לעיר--צפונה חמישים ומאתיים, ונגבה חמישים ומאתיים; וקדימה חמישים ומאתיים, וימה חמישים ומאתיים.  מח,יח והנותר באורך לעומת תרומת הקודש, עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה, והיה, לעומת תרומת הקודש; והייתה תבואתו ללחם, לעובדי העיר.  מח,יט והעובד, העיר--יעבדוהו, מכול שבטי ישראל.  מח,כ כל-התרומה, חמישה ועשרים אלף, בחמישה ועשרים, אלף:  רביעית, תרימו את-תרומת הקודש, אל-אחוזת, העיר.  מח,כא והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת-הקודש ולאחוזת העיר אל-פני חמישה ועשרים אלף תרומה, עד-גבול קדימה, וימה על-פני חמישה ועשרים אלף על-גבול ימה, לעומת חלקים לנשיא; והייתה תרומת הקודש, ומקדש הבית בתוכו.  מח,כב ומאחוזת הלויים ומאחוזת העיר, בתוך אשר לנשיא יהיה:  בין גבול יהודה, ובין גבול בנימין--לנשיא, יהיה.  מח,כג ויתר, השבטים:  מפאת קדימה עד-פאת-ימה, בנימין אחד.  מח,כד ועל גבול בנימין, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--שמעון אחד.  מח,כה ועל גבול שמעון, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--יששכר אחד.  מח,כו ועל גבול יששכר, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--זבולון אחד.  מח,כז ועל גבול זבולון, מפאת קדימה עד-פאת-ימה--גד אחד.  מח,כח ועל גבול גד, אל-פאת נגב תימנה:  והיה גבול מתמר, מי מריבת קודש, נחלה, על-הים הגדול.  מח,כט זאת הארץ אשר-תפילו מנחלה, לשבטי ישראל; ואלה, מחלקותם--נאום, אדוניי יהוה.  {ס}

מח,ל ואלה, תוצאות העיר:  מפאת צפון, חמש מאות וארבעת אלפים מידה.  מח,לא ושערי העיר, על-שמות שבטי ישראל, שערים שלושה, צפונה--שער ראובן אחד, שער יהודה אחד, שער לוי, אחד.  מח,לב ואל-פאת קדימה, חמש מאות וארבעת אלפים, ושערים, שלושה--ושער יוסף אחד, שער בנימין אחד, שער דן, אחד.  מח,לג ופאת-נגבה, חמש מאות וארבעת אלפים מידה, ושערים, שלושה--שער שמעון אחד, שער יששכר אחד, שער זבולון, אחד.  מח,לד פאת-ימה, חמש מאות וארבעת אלפים, שעריהם, שלושה--שער גד אחד, שער אשר אחד, שער נפתלי, אחד.  מח,לה סביב, שמונה עשר אלף; ושם-העיר מיום, יהוה שמה.  {ש}