מלכים

א א,א והמלך דוד זקן, בא בימים; ויכסהו, בבגדים, ולא יחם, לו.  א א,ב ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך, ותהי-לו סכנת; ושכבה בחיקך, וחם לאדני המלך.  א א,ג ויבקשו נערה יפה, בכל גבול ישראל; וימצאו, את-אבישג השונמית, ויבאו אתה, למלך.  א א,ד והנערה, יפה עד-מאד; ותהי למלך סכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה.  א א,ה ואדניה בן-חגית מתנשא לאמר, אני אמלך; ויעש לו, רכב ופרשים, וחמשים איש, רצים לפניו.  א א,ו ולא-עצבו אביו מימיו לאמר, מדוע ככה עשית; וגם-הוא טוב-תאר מאד, ואתו ילדה אחרי אבשלום.  א א,ז ויהיו דבריו--עם יואב בן-צרויה, ועם אביתר הכהן; ויעזרו, אחרי אדניה.  א א,ח וצדוק הכהן ובניהו בן-יהוידע ונתן הנביא, ושמעי ורעי, והגבורים, אשר לדוד--לא היו, עם-אדניהו.  א א,ט ויזבח אדניהו, צאן ובקר ומריא, עם אבן הזחלת, אשר-אצל עין רגל; ויקרא, את-כל-אחיו בני המלך, ולכל-אנשי יהודה, עבדי המלך.  א א,י ואת-נתן הנביא ובניהו ואת-הגבורים, ואת-שלמה אחיו--לא קרא.  א א,יא ויאמר נתן, אל-בת-שבע אם-שלמה לאמר, הלוא שמעת, כי מלך אדניהו בן-חגית; ואדנינו דוד, לא ידע.  א א,יב ועתה, לכי איעצך נא עצה:  ומלטי, את-נפשך, ואת-נפש בנך, שלמה.  א א,יג לכי ובאי אל-המלך דוד, ואמרת אליו הלא-אתה אדני המלך נשבעת לאמתך לאמר, כי-שלמה בנך ימלך אחרי, והוא ישב על-כסאי; ומדוע, מלך אדניהו.  א א,יד הנה, עודך מדברת שם--עם-המלך; ואני אבוא אחריך, ומלאתי את-דבריך.  א א,טו ותבא בת-שבע אל-המלך החדרה, והמלך זקן מאד; ואבישג, השונמית, משרת, את-המלך.  א א,טז ותקד בת-שבע, ותשתחו למלך; ויאמר המלך, מה-לך.  א א,יז ותאמר לו, אדני אתה נשבעת ביהוה אלהיך לאמתך, כי-שלמה בנך, ימלך אחרי; והוא, ישב על-כסאי.  א א,יח ועתה, הנה אדניה מלך; ועתה אדני המלך, לא ידעת.  א א,יט ויזבח שור ומריא-וצאן, לרב,  {פ}
 
ויקרא לכל-בני המלך, ולאביתר הכהן וליאב שר הצבא; ולשלמה עבדך, לא קרא.  א א,כ ואתה אדני המלך, עיני כל-ישראל עליך:  להגיד להם--מי ישב על-כסא אדני-המלך, אחריו.  א א,כא והיה, כשכב אדני-המלך עם-אבתיו; והייתי, אני ובני שלמה--חטאים.  א א,כב והנה עודנה מדברת, עם-המלך; ונתן הנביא, בא.  א א,כג ויגידו למלך לאמר, הנה נתן הנביא; ויבא לפני המלך, וישתחו למלך על-אפיו ארצה.  א א,כד ויאמר, נתן, אדני המלך, אתה אמרת אדניהו ימלך אחרי; והוא, ישב על-כסאי.  א א,כה כי ירד היום, ויזבח שור ומריא-וצאן לרב, ויקרא לכל-בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכהן, והנם אכלים ושתים לפניו; ויאמרו, יחי המלך אדניהו.  א א,כו ולי אני-עבדך ולצדק הכהן ולבניהו בן-יהוידע, ולשלמה עבדך--לא קרא.  א א,כז אם, מאת אדני המלך, נהיה, הדבר הזה; ולא הודעת, את-עבדיך (עבדך), מי ישב על-כסא אדני-המלך, אחריו.  {ס}

א א,כח ויען המלך דוד ויאמר, קראו-לי לבת-שבע; ותבא לפני המלך, ותעמד לפני המלך.  א א,כט וישבע המלך, ויאמר:  חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה.  א א,ל כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלהי ישראל, לאמר, כי-שלמה בנך ימלך אחרי, והוא ישב על-כסאי תחתי:  כי כן אעשה, היום הזה.  א א,לא ותקד בת-שבע אפים ארץ, ותשתחו למלך; ותאמר--יחי אדני המלך דוד, לעלם.  {פ}

א א,לב ויאמר המלך דוד, קראו-לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא, ולבניהו, בן-יהוידע; ויבאו, לפני המלך.  א א,לג ויאמר המלך להם, קחו עמכם את-עבדי אדניכם, והרכבתם את-שלמה בני, על-הפרדה אשר-לי; והורדתם אתו, אל-גחון.  א א,לד ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא, למלך--על-ישראל; ותקעתם, בשופר, ואמרתם, יחי המלך שלמה.  א א,לה ועליתם אחריו, ובא וישב על-כסאי, והוא ימלך, תחתי; ואתו צויתי להיות נגיד, על-ישראל ועל-יהודה.  א א,לו ויען בניהו בן-יהוידע את-המלך, ויאמר אמן:  כן יאמר יהוה, אלהי אדני המלך.  א א,לז כאשר היה יהוה עם-אדני המלך, כן יהי (יהיה) עם-שלמה; ויגדל, את-כסאו, מכסא, אדני המלך דוד.  א א,לח וירד צדוק הכהן ונתן הנביא ובניהו בן-יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכבו את-שלמה, על-פרדת המלך דוד; וילכו אתו, על-גחון.  א א,לט ויקח צדוק הכהן את-קרן השמן, מן-האהל, וימשח, את-שלמה; ויתקעו, בשופר, ויאמרו כל-העם, יחי המלך שלמה.  א א,מ ויעלו כל-העם, אחריו, והעם מחללים בחללים, ושמחים שמחה גדולה; ותבקע הארץ, בקולם.  א א,מא וישמע אדניהו, וכל-הקראים אשר אתו, והם, כלו לאכל; וישמע יואב, את-קול השופר, ויאמר, מדוע קול-הקריה הומה.  א א,מב עודנו מדבר, והנה יונתן בן-אביתר הכהן בא; ויאמר אדניהו בא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר.  א א,מג ויען, יונתן, ויאמר, לאדניהו:  אבל, אדנינו המלך-דוד המליך את-שלמה.  א א,מד וישלח אתו-המלך את-צדוק הכהן ואת-נתן הנביא, ובניהו בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; וירכבו אתו, על פרדת המלך.  א א,מה וימשחו אתו צדוק הכהן ונתן הנביא למלך בגחון, ויעלו משם שמחים, ותהם, הקריה; הוא הקול, אשר שמעתם.  א א,מו וגם ישב שלמה, על כסא המלוכה.  א א,מז וגם-באו עבדי המלך, לברך את-אדנינו המלך דוד לאמר, ייטב אלהיך (אלהים) את-שם שלמה משמך, ויגדל את-כסאו מכסאך; וישתחו המלך, על-המשכב.  א א,מח וגם-ככה, אמר המלך:  ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר נתן היום ישב על-כסאי--ועיני ראות.  א א,מט ויחרדו, ויקמו, כל-הקראים, אשר לאדניהו; וילכו, איש לדרכו.  א א,נ ואדניהו, ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח.  א א,נא ויגד לשלמה, לאמר, הנה אדניהו, ירא את-המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח, לאמר, ישבע-לי כיום המלך שלמה, אם-ימית את-עבדו בחרב.  א א,נב ויאמר שלמה--אם יהיה לבן-חיל, לא-יפל משערתו ארצה; ואם-רעה תמצא-בו, ומת.  א א,נג וישלח המלך שלמה, ויורדהו מעל המזבח, ויבא, וישתחו למלך שלמה; ויאמר-לו שלמה, לך לביתך.  {פ}

א ב,א ויקרבו ימי-דוד, למות; ויצו את-שלמה בנו, לאמר.  א ב,ב אנכי הלך, בדרך כל-הארץ; וחזקת, והיית לאיש.  א ב,ג ושמרת את-משמרת יהוה אלהיך, ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו, ככתוב, בתורת משה--למען תשכיל, את כל-אשר תעשה, ואת כל-אשר תפנה, שם.  א ב,ד למען יקים יהוה את-דברו, אשר דבר עלי לאמר, אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת לפני באמת, בכל-לבבם ובכל-נפשם:  לאמר--לא-יכרת לך איש, מעל כסא ישראל.  א ב,ה וגם אתה ידעת את אשר-עשה לי יואב בן-צרויה, אשר עשה לשני-שרי צבאות ישראל לאבנר בן-נר ולעמשא בן-יתר ויהרגם, וישם דמי-מלחמה, בשלם; ויתן דמי מלחמה, בחגרתו אשר במתניו, ובנעלו, אשר ברגליו.  א ב,ו ועשית, כחכמתך; ולא-תורד שיבתו בשלם, שאל.  א ב,ז ולבני ברזלי הגלעדי תעשה-חסד, והיו באכלי שלחנך:  כי-כן, קרבו אלי, בברחי, מפני אבשלום אחיך.  א ב,ח והנה עמך שמעי בן-גרא בן-הימיני, מבחרים, והוא קללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחנים; והוא-ירד לקראתי, הירדן, ואשבע לו ביהוה לאמר, אם-אמיתך בחרב.  א ב,ט ועתה, אל-תנקהו, כי איש חכם, אתה; וידעת את אשר תעשה-לו, והורדת את-שיבתו בדם שאול.  א ב,י וישכב דוד, עם-אבתיו; ויקבר, בעיר דוד.  {פ}

א ב,יא והימים, אשר מלך דוד על-ישראל, ארבעים, שנה:  בחברון מלך, שבע שנים, ובירושלם מלך, שלשים ושלש שנים.  א ב,יב ושלמה--ישב, על-כסא דוד אביו; ותכן מלכתו, מאד.  {ס}

א ב,יג ויבא אדניהו בן-חגית, אל-בת-שבע אם-שלמה, ותאמר, השלום באך; ויאמר, שלום.  א ב,יד ויאמר, דבר לי אליך; ותאמר, דבר.  א ב,טו ויאמר, את ידעת כי-לי היתה המלוכה, ועלי שמו כל-ישראל פניהם, למלך; ותסב המלוכה ותהי לאחי, כי מיהוה היתה לו.  א ב,טז ועתה, שאלה אחת אנכי שאל מאתך--אל-תשבי, את-פני; ותאמר אליו, דבר.  א ב,יז ויאמר, אמרי-נא לשלמה המלך, כי לא-ישיב, את-פניך; ויתן-לי את-אבישג השונמית, לאשה.  א ב,יח ותאמר בת-שבע, טוב; אנכי, אדבר עליך אל-המלך.  א ב,יט ותבא בת-שבע אל-המלך שלמה, לדבר-לו על-אדניהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, וישב על-כסאו, וישם כסא לאם המלך, ותשב לימינו.  א ב,כ ותאמר, שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך--אל-תשב, את-פני; ויאמר-לה המלך שאלי אמי, כי לא-אשיב את-פניך.  א ב,כא ותאמר, יתן את-אבישג השנמית, לאדניהו אחיך, לאשה.  א ב,כב ויען המלך שלמה ויאמר לאמו, ולמה את שאלת את-אבישג השנמית לאדניהו, ושאלי-לו את-המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכהן, וליואב בן-צרויה.  {פ}

א ב,כג וישבע המלך שלמה, ביהוה לאמר:  כה יעשה-לי אלהים, וכה יוסיף, כי בנפשו, דבר אדניהו את-הדבר הזה.  א ב,כד ועתה, חי-יהוה אשר הכינני ויושיביני (ויושיבני) על-כסא דוד אבי, ואשר עשה-לי בית, כאשר דבר:  כי היום, יומת אדניהו.  א ב,כה וישלח המלך שלמה, ביד בניהו בן-יהוידע; ויפגע-בו, וימת.  {ס}

א ב,כו ולאביתר הכהן אמר המלך, ענתת לך על-שדיך--כי איש מות, אתה; וביום הזה לא אמיתך, כי-נשאת את-ארון אדני יהוה לפני דוד אבי, וכי התענית, בכל אשר-התענה אבי.  א ב,כז ויגרש שלמה את-אביתר, מהיות כהן ליהוה, למלא את-דבר יהוה, אשר דבר על-בית עלי בשלה.  {פ}

א ב,כח והשמעה, באה עד-יואב, כי יואב נטה אחרי אדניה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל-אהל יהוה, ויחזק בקרנות המזבח.  א ב,כט ויגד למלך שלמה, כי נס יואב אל-אהל יהוה, והנה, אצל המזבח; וישלח שלמה את-בניהו בן-יהוידע, לאמר--לך פגע-בו.  א ב,ל ויבא בניהו אל-אהל יהוה, ויאמר אליו כה-אמר המלך צא, ויאמר לא, כי פה אמות; וישב בניהו את-המלך דבר לאמר, כה-דבר יואב וכה ענני.  א ב,לא ויאמר לו המלך, עשה כאשר דבר, ופגע-בו, וקברתו; והסירת דמי חנם, אשר שפך יואב, מעלי, ומעל בית אבי.  א ב,לב והשיב יהוה את-דמו על-ראשו, אשר פגע בשני-אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגם בחרב--ואבי דוד, לא ידע:  את-אבנר בן-נר שר-צבא ישראל, ואת-עמשא בן-יתר שר-צבא יהודה.  א ב,לג ושבו דמיהם בראש יואב, ובראש זרעו לעלם; ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום, עד-עולם--מעם יהוה.  א ב,לד ויעל, בניהו בן-יהוידע, ויפגע-בו, וימתהו; ויקבר בביתו, במדבר.  א ב,לה ויתן המלך את-בניהו בן-יהוידע, תחתיו--על-הצבא; ואת-צדוק הכהן נתן המלך, תחת אביתר.  א ב,לו וישלח המלך, ויקרא לשמעי, ויאמר לו בנה-לך בית בירושלם, וישבת שם; ולא-תצא משם, אנה ואנה.  א ב,לז והיה ביום צאתך, ועברת את-נחל קדרון--ידע תדע, כי מות תמות:  דמך, יהיה בראשך.  א ב,לח ויאמר שמעי למלך, טוב הדבר, כאשר דבר אדני המלך, כן יעשה עבדך; וישב שמעי בירושלם, ימים רבים.  {ס}

א ב,לט ויהי, מקץ שלש שנים, ויברחו שני-עבדים לשמעי, אל-אכיש בן-מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמר, הנה עבדיך בגת.  א ב,מ ויקם שמעי, ויחבש את-חמרו, וילך גתה אל-אכיש, לבקש את-עבדיו; וילך שמעי, ויבא את-עבדיו מגת.  {ס}

א ב,מא ויגד, לשלמה:  כי-הלך שמעי מירושלם גת, וישב.  א ב,מב וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעד בך לאמר, ביום צאתך והלכת אנה ואנה, ידע תדע כי מות תמות; ותאמר אלי טוב הדבר, שמעתי.  א ב,מג ומדוע--לא שמרת, את שבעת יהוה; ואת-המצוה, אשר-צויתי עליך.  א ב,מד ויאמר המלך אל-שמעי, אתה ידעת את כל-הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית, לדוד אבי; והשיב יהוה את-רעתך, בראשך.  א ב,מה והמלך שלמה, ברוך; וכסא דוד, יהיה נכון לפני יהוה--עד-עולם.  א ב,מו ויצו המלך, את-בניהו בן-יהוידע, ויצא, ויפגע-בו וימת; והממלכה נכונה, ביד-שלמה.  א ג,א ויתחתן שלמה, את-פרעה מלך מצרים; ויקח את-בת-פרעה, ויביאה אל-עיר דוד, עד כלתו לבנות את-ביתו ואת-בית יהוה, ואת-חומת ירושלם סביב.  א ג,ב רק העם, מזבחים בבמות:  כי לא-נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם.  {פ}

א ג,ג ויאהב שלמה, את-יהוה, ללכת, בחקות דוד אביו:  רק, בבמות--הוא מזבח, ומקטיר.  א ג,ד וילך המלך גבענה לזבח שם, כי-היא הבמה הגדולה; אלף עלות יעלה שלמה, על המזבח ההוא.  א ג,ה בגבעון, נראה יהוה אל-שלמה--בחלום הלילה; ויאמר אלהים, שאל מה אתן-לך.  א ג,ו ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דוד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עמך; ותשמר-לו, את-החסד הגדול הזה, ותתן-לו בן ישב על-כסאו, כיום הזה.  א ג,ז ועתה, יהוה אלהי, אתה המלכת את-עבדך, תחת דוד אבי; ואנכי נער קטן, לא אדע צאת ובא.  א ג,ח ועבדך--בתוך עמך, אשר בחרת:  עם-רב, אשר לא-ימנה ולא יספר מרב.  א ג,ט ונתת לעבדך לב שמע, לשפט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע:  כי מי יוכל לשפט, את-עמך הכבד הזה.  א ג,י וייטב הדבר, בעיני אדני:  כי שאל שלמה, את-הדבר הזה.  א ג,יא ויאמר אלהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עשר, ולא שאלת, נפש איביך; ושאלת לך הבין, לשמע משפט.  א ג,יב הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך.  א ג,יג וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עשר גם-כבוד:  אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך.  א ג,יד ואם תלך בדרכי, לשמר חקי ומצותי, כאשר הלך, דויד אביך--והארכתי, את-ימיך.  {ס}

א ג,טו ויקץ שלמה, והנה חלום; ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית-אדני, ויעל עלות ויעש שלמים, ויעש משתה, לכל-עבדיו.  {פ}

א ג,טז אז תבאנה, שתים נשים זנות--אל-המלך; ותעמדנה, לפניו.  א ג,יז ותאמר האשה האחת, בי אדני, אני והאשה הזאת, ישבת בבית אחד; ואלד עמה, בבית.  א ג,יח ויהי ביום השלישי, ללדתי, ותלד, גם-האשה הזאת; ואנחנו יחדו, אין-זר אתנו בבית, זולתי שתים-אנחנו, בבית.  א ג,יט וימת בן-האשה הזאת, לילה, אשר שכבה, עליו.  א ג,כ ותקם בתוך הלילה ותקח את-בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו, בחיקה; ואת-בנה המת, השכיבה בחיקי.  א ג,כא ואקם בבקר להיניק את-בני, והנה-מת; ואתבונן אליו בבקר, והנה לא-היה בני אשר ילדתי.  א ג,כב ותאמר האשה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אמרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה, לפני המלך.  א ג,כג ויאמר המלך--זאת אמרת, זה-בני החי ובנך המת; וזאת אמרת לא כי, בנך המת ובני החי.  {פ}

א ג,כד ויאמר המלך, קחו לי-חרב; ויבאו החרב, לפני המלך.  א ג,כה ויאמר המלך, גזרו את-הילד החי לשנים; ותנו את-החצי לאחת, ואת-החצי לאחת.  א ג,כו ותאמר האשה אשר-בנה החי אל-המלך, כי-נכמרו רחמיה על-בנה, ותאמר בי אדני תנו-לה את-הילוד החי, והמת אל-תמיתהו; וזאת אמרת, גם-לי גם-לך לא יהיה--גזרו.  א ג,כז ויען המלך ויאמר, תנו-לה את-הילוד החי, והמת, לא תמיתהו:  היא, אמו.  {ס}  א ג,כח וישמעו כל-ישראל, את-המשפט אשר שפט המלך, ויראו, מפני המלך:  כי ראו, כי-חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט.  {ס}  א ד,א ויהי המלך שלמה, מלך על-כל-ישראל.  {ס}  א ד,ב ואלה השרים, אשר-לו:  עזריהו בן-צדוק, הכהן.  {ס}  א ד,ג אליחרף ואחיה בני שישא, ספרים;  {ס}  יהושפט בן-אחילוד, המזכיר.  {ס}  א ד,ד ובניהו בן-יהוידע, על-הצבא;  {ס}  וצדוק ואביתר, כהנים.  {ס}  א ד,ה ועזריהו בן-נתן, על-הנצבים;  {ס}  וזבוד בן-נתן כהן, רעה המלך.  {ס}  א ד,ו ואחישר, על-הבית;  {ס}  ואדנירם בן-עבדא, על-המס.  {ס}  א ד,ז ולשלמה שנים-עשר נצבים, על-כל-ישראל, וכלכלו את-המלך, ואת-ביתו:  חדש בשנה יהיה על-אחד (האחד), לכלכל.  {ס}  א ד,ח ואלה שמותם, בן-חור בהר אפרים.  {ס}  א ד,ט בן-דקר במקץ ובשעלבים, ובית שמש; ואילון, בית חנן.  {ס}  א ד,י בן-חסד, בארבות; לו שכה, וכל-ארץ חפר.  {ס}  א ד,יא בן-אבינדב, כל-נפת דאר; טפת, בת-שלמה, היתה לו, לאשה.  {ס}  א ד,יב בענא, בן-אחילוד, תענך, ומגדו; וכל-בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל, מבית שאן עד אבל מחולה, עד, מעבר ליקמעם.  {ס}  א ד,יג בן-גבר, ברמת גלעד; לו חות יאיר בן-מנשה אשר בגלעד, לו חבל ארגב אשר בבשן--ששים ערים גדלות, חומה ובריח נחשת.  {ס}  א ד,יד אחינדב בן-עדא, מחנימה.  {ס}  א ד,טו אחימעץ, בנפתלי; גם-הוא, לקח את-בשמת בת-שלמה--לאשה.  {ס}  א ד,טז בענא, בן-חושי, באשר, ובעלות.  {ס}  א ד,יז יהושפט בן-פרוח, ביששכר.  {ס}  א ד,יח שמעי בן-אלא, בבנימן.  {ס}  א ד,יט גבר בן-ארי, בארץ גלעד--ארץ סיחון מלך האמרי, ועג מלך הבשן, ונציב אחד, אשר בארץ.  א ד,כ יהודה וישראל רבים, כחול אשר-על-הים לרב, אכלים ושתים, ושמחים.  א ה,א ושלמה, היה מושל בכל-הממלכות--מן-הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצרים:  מגשים מנחה ועבדים את-שלמה, כל-ימי חייו.  {פ}

א ה,ב ויהי לחם-שלמה, ליום אחד:  שלשים כר סלת, וששים כר קמח.  א ה,ג עשרה בקר בראים, ועשרים בקר רעי--ומאה צאן; לבד מאיל וצבי, ויחמור, וברברים, אבוסים.  א ה,ד כי-הוא רדה בכל-עבר הנהר, מתפסח ועד-עזה--בכל-מלכי, עבר הנהר; ושלום, היה לו מכל-עבריו--מסביב.  א ה,ה וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן, ועד-באר שבע--כל, ימי שלמה.  {ס}

א ה,ו ויהי לשלמה, ארבעים אלף ארות סוסים--למרכבו; ושנים-עשר אלף, פרשים.  א ה,ז וכלכלו הנצבים האלה את-המלך שלמה, ואת כל-הקרב אל-שלחן המלך-שלמה--איש חדשו:  לא יעדרו, דבר.  א ה,ח והשערים והתבן, לסוסים ולרכש--יבאו, אל-המקום אשר יהיה-שם, איש, כמשפטו.  {ס}

א ה,ט ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה, הרבה מאד; ורחב לב--כחול, אשר על-שפת הים.  א ה,י ותרב חכמת שלמה, מחכמת כל-בני-קדם, ומכל, חכמת מצרים.  א ה,יא ויחכם, מכל-האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע, בני מחול; ויהי-שמו בכל-הגוים, סביב.  א ה,יב וידבר, שלשת אלפים משל; ויהי שירו, חמשה ואלף.  א ה,יג וידבר, על-העצים, מן-הארז אשר בלבנון, ועד האזוב אשר יצא בקיר; וידבר על-הבהמה ועל-העוף, ועל-הרמש ועל-הדגים.  א ה,יד ויבאו, מכל-העמים, לשמע, את חכמת שלמה--מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו.  {ס}

א ה,טו וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אתו משחו למלך תחת אביהו:  כי אהב, היה חירם לדוד--כל-הימים.  {ס}

א ה,טז וישלח שלמה, אל-חירם לאמר.  א ה,יז אתה ידעת את-דוד אבי, כי לא יכל לבנות בית לשם יהוה אלהיו, מפני המלחמה, אשר סבבהו--עד תת-יהוה אתם, תחת כפות רגלו (רגלי).  א ה,יח ועתה, הניח יהוה אלהי לי מסביב:  אין שטן, ואין פגע רע.  א ה,יט והנני אמר--לבנות בית, לשם יהוה אלהי:  כאשר דבר יהוה, אל-דוד אבי לאמר, בנך אשר אתן תחתיך על-כסאך, הוא-יבנה הבית לשמי.  א ה,כ ועתה צוה ויכרתו-לי ארזים מן-הלבנון, ועבדי יהיו עם-עבדיך, ושכר עבדיך אתן לך, ככל אשר תאמר:  כי אתה ידעת, כי אין בנו איש ידע לכרת-עצים--כצדנים.  א ה,כא ויהי כשמע חירם, את-דברי שלמה--וישמח מאד; ויאמר, ברוך יהוה היום, אשר נתן לדוד בן חכם, על-העם הרב הזה.  א ה,כב וישלח חירם, אל-שלמה לאמר, שמעתי, את אשר-שלחת אלי; אני אעשה את-כל-חפצך, בעצי ארזים ובעצי ברושים.  א ה,כג עבדי ירדו מן-הלבנון ימה, ואני אשימם דברות בים עד-המקום אשר-תשלח אלי ונפצתים שם--ואתה תשא; ואתה תעשה את-חפצי, לתת לחם ביתי.  א ה,כד ויהי חירום נתן לשלמה, עצי ארזים ועצי ברושים--כל-חפצו.  א ה,כה ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים, מכלת לביתו, ועשרים כר, שמן כתית:  כה-יתן שלמה לחירם, שנה בשנה.  {פ}

א ה,כו ויהוה, נתן חכמה לשלמה, כאשר, דבר-לו; ויהי שלם, בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית, שניהם.  א ה,כז ויעל המלך שלמה מס, מכל-ישראל; ויהי המס, שלשים אלף איש.  א ה,כח וישלחם לבנונה, עשרת אלפים בחדש חליפות--חדש יהיו בלבנון, שנים חדשים בביתו; ואדנירם, על-המס.  {ס}

א ה,כט ויהי לשלמה שבעים אלף, נשא סבל; ושמנים אלף, חצב בהר.  א ה,ל לבד משרי הנצבים לשלמה, אשר על-המלאכה, שלשת אלפים, ושלש מאות--הרדים בעם, העשים במלאכה.  {ס}

א ה,לא ויצו המלך ויסעו אבנים גדלות אבנים יקרות, ליסד הבית--אבני גזית.  א ה,לב ויפסלו בני שלמה, ובני חירום--והגבלים; ויכינו העצים והאבנים, לבנות הבית.  {פ}

א ו,א ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני-ישראל מארץ-מצרים בשנה הרביעית בחדש זו, הוא החדש השני, למלך שלמה, על-ישראל; ויבן הבית, ליהוה.  א ו,ב והבית, אשר בנה המלך שלמה ליהוה--ששים-אמה ארכו, ועשרים רחבו; ושלשים אמה, קומתו.  א ו,ג והאולם, על-פני היכל הבית--עשרים אמה ארכו, על-פני רחב הבית; עשר באמה רחבו, על-פני הבית.  א ו,ד ויעש לבית, חלוני שקפים אטומים.  א ו,ה ויבן על-קיר הבית יצוע (יציע), סביב, את-קירות הבית סביב, להיכל ולדביר; ויעש צלעות, סביב.  א ו,ו היצוע (היציע) התחתנה חמש באמה רחבה, והתיכנה שש באמה רחבה, והשלישית, שבע באמה רחבה:  כי מגרעות נתן לבית סביב, חוצה, לבלתי, אחז בקירות-הבית.  א ו,ז והבית, בהבנתו--אבן-שלמה מסע, נבנה; ומקבות והגרזן כל-כלי ברזל, לא-נשמע בבית בהבנתו.  א ו,ח פתח, הצלע התיכנה, אל-כתף הבית, הימנית; ובלולים, יעלו על-התיכנה, ומן-התיכנה, אל-השלשים.  א ו,ט ויבן את-הבית, ויכלהו; ויספן את-הבית גבים, ושדרת בארזים.  א ו,י ויבן את-היצוע (היציע) על-כל-הבית, חמש אמות קומתו; ויאחז את-הבית, בעצי ארזים.  {פ}

א ו,יא ויהי, דבר-יהוה, אל-שלמה, לאמר.  א ו,יב הבית הזה אשר-אתה בנה, אם-תלך בחקתי ואת-משפטי תעשה, ושמרת את-כל-מצותי, ללכת בהם--והקמתי את-דברי אתך, אשר דברתי אל-דוד אביך.  א ו,יג ושכנתי, בתוך בני ישראל; ולא אעזב, את-עמי ישראל.  {פ}

א ו,יד ויבן שלמה את-הבית, ויכלהו.  א ו,טו ויבן את-קירות הבית מביתה, בצלעות ארזים--מקרקע הבית עד-קירות הספן, צפה עץ מבית; ויצף את-קרקע הבית, בצלעות ברושים.  א ו,טז ויבן את-עשרים אמה מירכותי (מירכתי) הבית, בצלעות ארזים, מן-הקרקע, עד-הקירות; ויבן לו מבית לדביר, לקדש הקדשים.  א ו,יז וארבעים באמה, היה הבית--הוא, ההיכל לפני.  א ו,יח וארז אל-הבית, פנימה, מקלעת פקעים, ופטורי צצים:  הכל ארז, אין אבן נראה.  א ו,יט ודביר בתוך-הבית מפנימה, הכין, לתתן שם, את-ארון ברית יהוה.  א ו,כ ולפני הדביר עשרים אמה ארך ועשרים אמה רחב, ועשרים אמה קומתו, ויצפהו, זהב סגור; ויצף מזבח, ארז.  א ו,כא ויצף שלמה את-הבית מפנימה, זהב סגור; ויעבר ברתיקות (ברתוקות) זהב, לפני הדביר, ויצפהו, זהב.  א ו,כב ואת-כל-הבית צפה זהב, עד-תם כל-הבית; וכל-המזבח אשר-לדביר, צפה זהב.  א ו,כג ויעש בדביר, שני כרובים עצי-שמן:  עשר אמות, קומתו.  א ו,כד וחמש אמות, כנף הכרוב האחת, וחמש אמות, כנף הכרוב השנית; עשר אמות, מקצות כנפיו ועד-קצות כנפיו.  א ו,כה ועשר, באמה, הכרוב, השני:  מדה אחת וקצב אחד, לשני הכרבים.  א ו,כו קומת הכרוב האחד, עשר באמה; וכן, הכרוב השני.  א ו,כז ויתן את-הכרובים בתוך הבית הפנימי, ויפרשו את-כנפי הכרבים, ותגע כנף-האחד בקיר, וכנף הכרוב השני נגעת בקיר השני; וכנפיהם אל-תוך הבית, נגעת כנף אל-כנף.  א ו,כח ויצף את-הכרובים, זהב.  א ו,כט ואת כל-קירות הבית מסב קלע, פתוחי מקלעות כרובים ותמרת, ופטורי, צצים--מלפנים, ולחיצון.  א ו,ל ואת-קרקע הבית, צפה זהב--לפנימה, ולחיצון.  א ו,לא ואת פתח הדביר, עשה דלתות עצי-שמן; האיל מזוזות, חמשית.  א ו,לב ושתי, דלתות עצי-שמן, וקלע עליהם מקלעות כרובים ותמרת ופטורי צצים, וצפה זהב; וירד על-הכרובים ועל-התמרות, את-הזהב.  א ו,לג וכן עשה לפתח ההיכל, מזוזות עצי-שמן, מאת, רבעית.  א ו,לד ושתי דלתות, עצי ברושים; שני צלעים הדלת האחת, גלילים, ושני קלעים הדלת השנית, גלילים.  א ו,לה וקלע כרובים ותמרות, ופטרי צצים; וצפה זהב, מישר על-המחקה.  א ו,לו ויבן את-החצר הפנימית, שלשה טורי גזית; וטור, כרתת ארזים.  א ו,לז בשנה, הרביעית, יסד, בית יהוה--בירח, זו.  א ו,לח ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא החדש השמיני, כלה הבית, לכל-דבריו ולכל-משפטו; ויבנהו, שבע שנים.  א ז,א ואת-ביתו בנה שלמה, שלש עשרה שנה; ויכל, את-כל-ביתו.  א ז,ב ויבן את-בית יער הלבנון, מאה אמה ארכו וחמשים אמה רחבו, ושלשים אמה, קומתו; על, ארבעה טורי עמודי ארזים, וכרתות ארזים, על-העמודים.  א ז,ג וספן בארז, ממעל על-הצלעות אשר על-העמודים, ארבעים, וחמשה--חמשה עשר, הטור.  א ז,ד ושקפים, שלשה טורים; ומחזה אל-מחזה, שלש פעמים.  א ז,ה וכל-הפתחים והמזוזות, רבעים שקף; ומול מחזה אל-מחזה, שלש פעמים.  א ז,ו ואת אולם העמודים, עשה, חמשים אמה ארכו, ושלשים אמה רחבו; ואולם, על-פניהם, ועמדים ועב, על-פניהם.  א ז,ז ואולם הכסא אשר ישפט-שם, אלם המשפט עשה; וספון בארז, מהקרקע עד-הקרקע.  א ז,ח וביתו אשר-ישב שם חצר האחרת, מבית לאולם, כמעשה הזה, היה; ובית יעשה לבת-פרעה, אשר לקח שלמה, כאולם, הזה.  א ז,ט כל-אלה אבנים יקרת, כמדות גזית, מגררות במגרה, מבית ומחוץ; וממסד, עד-הטפחות, ומחוץ, עד-החצר הגדולה.  א ז,י ומיסד, אבנים יקרות אבנים גדלות--אבני עשר אמות, ואבני שמנה אמות.  א ז,יא ומלמעלה, אבנים יקרות כמדות גזית--וארז.  א ז,יב וחצר הגדולה סביב, שלשה טורים גזית, וטור, כרתת ארזים; ולחצר בית-יהוה הפנימית, ולאלם הבית.  {פ}

א ז,יג וישלח המלך שלמה, ויקח את-חירם מצר.  א ז,יד בן-אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי, ואביו איש-צרי חרש נחשת, וימלא את-החכמה ואת-התבונה ואת-הדעת, לעשות כל-מלאכה בנחשת; ויבוא אל-המלך שלמה, ויעש את-כל-מלאכתו.  א ז,טו ויצר את-שני העמודים, נחשת:  שמנה עשרה אמה, קומת העמוד האחד, וחוט שתים-עשרה אמה, יסב את-העמוד השני.  א ז,טז ושתי כתרת עשה, לתת על-ראשי העמודים--מצק נחשת:  חמש אמות, קומת הכתרת האחת, וחמש אמות, קומת הכתרת השנית.  א ז,יז שבכים מעשה שבכה, גדלים מעשה שרשרות, לכתרת, אשר על-ראש העמודים--שבעה לכתרת האחת, ושבעה לכתרת השנית.  א ז,יח ויעש, את-העמודים; ושני טורים סביב על-השבכה האחת, לכסות את-הכתרת אשר על-ראש הרמנים, וכן עשה, לכתרת השנית.  א ז,יט וכתרת, אשר על-ראש העמודים--מעשה, שושן באולם:  ארבע, אמות.  א ז,כ וכתרת, על-שני העמודים, גם-ממעל מלעמת הבטן, אשר לעבר שבכה (השבכה); והרמונים מאתים טרים סביב, על הכתרת השנית.  א ז,כא ויקם, את-העמדים, לאלם, ההיכל; ויקם את-העמוד הימני, ויקרא את-שמו יכין, ויקם את-העמוד השמאלי, ויקרא את-שמו בעז.  א ז,כב ועל ראש העמודים, מעשה שושן; ותתם, מלאכת העמודים.  א ז,כג ויעש את-הים, מוצק:  עשר באמה משפתו עד-שפתו עגל סביב, וחמש באמה קומתו, וקוה (וקו) שלשים באמה, יסב אתו סביב.  א ז,כד ופקעים מתחת לשפתו סביב, סבבים אתו--עשר באמה, מקפים את-הים סביב; שני טורים הפקעים, יצקים ביצקתו.  א ז,כה עמד על-שני עשר בקר, שלשה פנים צפונה ושלשה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה, והים עליהם, מלמעלה; וכל-אחריהם, ביתה.  א ז,כו ועביו טפח, ושפתו כמעשה שפת-כוס פרח שושן; אלפים בת, יכיל.  {פ}

א ז,כז ויעש את-המכנות עשר, נחשת:  ארבע באמה, ארך המכונה האחת, וארבע באמה רחבה, ושלש באמה קומתה.  א ז,כח וזה מעשה המכונה, מסגרת להם; ומסגרת, בין השלבים.  א ז,כט ועל-המסגרות אשר בין השלבים, אריות בקר וכרובים, ועל-השלבים, כן ממעל; ומתחת לאריות ולבקר, ליות מעשה מורד.  א ז,ל וארבעה אופני נחשת למכונה האחת, וסרני נחשת, וארבעה פעמתיו, כתפת להם; מתחת לכיר הכתפות יצקות, מעבר איש ליות.  א ז,לא ופיהו מבית לכתרת ומעלה, באמה, ופיה עגל מעשה-כן, אמה וחצי האמה; וגם-על-פיה, מקלעות, ומסגרתיהם מרבעות, לא עגלות.  א ז,לב וארבעת האופנים, למתחת למסגרות, וידות האופנים, במכונה; וקומת האופן האחד, אמה וחצי האמה.  א ז,לג ומעשה, האופנים, כמעשה, אופן המרכבה; ידותם וגביהם, וחשקיהם וחשריהם--הכל מוצק.  א ז,לד וארבע כתפות--אל ארבע פנות, המכנה האחת; מן-המכנה, כתפיה.  א ז,לה ובראש המכונה, חצי האמה קומה--עגל סביב; ועל ראש המכנה ידתיה, ומסגרתיה ממנה.  א ז,לו ויפתח על-הלחת, ידתיה, ועל ומסגרתיה (מסגרתיה), כרובים אריות ותמרת--כמער-איש וליות, סביב.  א ז,לז כזאת עשה, את עשר המכנות:  מוצק אחד מדה אחת, קצב אחד--לכלהנה.  {ס}

א ז,לח ויעש עשרה כירות, נחשת:  ארבעים בת יכיל הכיור האחד, ארבע באמה הכיור האחד--כיור אחד על-המכונה האחת, לעשר המכנות.  א ז,לט ויתן, את-המכנות, חמש על-כתף הבית מימין, וחמש על-כתף הבית משמאלו; ואת-הים, נתן מכתף הבית הימנית קדמה--ממול נגב.  {ס}

א ז,מ ויעש חירום--את-הכירות, ואת-היעים ואת-המזרקות; ויכל חירם, לעשות את-כל-המלאכה, אשר עשה למלך שלמה, בית יהוה.  א ז,מא עמדים שנים, וגלת הכתרת אשר-על-ראש העמודים שתים; והשבכות שתים--לכסות את-שתי גלות הכתרת, אשר על-ראש העמודים.  א ז,מב ואת-הרמנים ארבע מאות, לשתי השבכות--שני-טורים רמנים, לשבכה האחת, לכסות את-שתי גלות הכתרת, אשר על-פני העמודים.  א ז,מג ואת-המכנות, עשר; ואת-הכירת עשרה, על-המכנות.  א ז,מד ואת-הים, האחד; ואת-הבקר שנים-עשר, תחת הים.  א ז,מה ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזרקות, ואת כל-הכלים האהל (האלה), אשר עשה חירם למלך שלמה, בית יהוה--נחשת, ממרט.  א ז,מו בככר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה, בין סכות, ובין צרתן.  א ז,מז וינח שלמה את-כל-הכלים, מרב מאד מאד--לא נחקר, משקל הנחשת.  א ז,מח ויעש שלמה--את כל-הכלים, אשר בית יהוה:  את, מזבח הזהב, ואת-השלחן אשר עליו לחם הפנים, זהב.  א ז,מט ואת-המנרות חמש מימין וחמש משמאול, לפני הדביר--זהב סגור; והפרח והנרת והמלקחים, זהב.  א ז,נ והספות והמזמרות והמזרקות, והכפות והמחתות--זהב סגור; והפתות לדלתות הבית הפנימי לקדש הקדשים, לדלתי הבית להיכל--זהב.  {פ}

א ז,נא ותשלם, כל-המלאכה, אשר עשה המלך שלמה, בית יהוה; ויבא שלמה את-קדשי דוד אביו, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--נתן, באצרות בית יהוה.  {פ}

א ח,א אז יקהל שלמה את-זקני ישראל את-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל, אל-המלך שלמה--ירושלם:  להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דוד--היא ציון.  א ח,ב ויקהלו אל-המלך שלמה, כל-איש ישראל, בירח האתנים, בחג--הוא, החדש השביעי.  א ח,ג ויבאו, כל זקני ישראל; וישאו הכהנים, את-הארון.  א ח,ד ויעלו את-ארון יהוה, ואת-אהל מועד, ואת-כל-כלי הקדש, אשר באהל; ויעלו אתם, הכהנים והלוים.  א ח,ה והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, אתו, לפני הארון--מזבחים צאן ובקר, אשר לא-יספרו ולא ימנו מרב.  א ח,ו ויבאו הכהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קדש הקדשים:  אל-תחת, כנפי הכרובים.  א ח,ז כי הכרובים פרשים כנפים, אל-מקום הארון; ויסכו הכרבים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה.  א ח,ח ויארכו, הבדים, ויראו ראשי הבדים מן-הקדש על-פני הדביר, ולא יראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה.  א ח,ט אין, בארון, רק שני לחות האבנים, אשר הנח שם משה בחרב--אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם מארץ מצרים.  א ח,י ויהי, בצאת הכהנים מן-הקדש; והענן מלא, את-בית יהוה.  א ח,יא ולא-יכלו הכהנים לעמד לשרת, מפני הענן:  כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה.  {פ}

א ח,יב אז, אמר שלמה:  יהוה אמר, לשכן בערפל.  א ח,יג בנה בניתי בית זבל, לך--מכון לשבתך, עולמים.  א ח,יד ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עמד.  א ח,טו ויאמר, ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר דבר בפיו, את דוד אבי; ובידו מלא, לאמר.  א ח,טז מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצרים, לא-בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדוד, להיות על-עמי ישראל.  א ח,יז ויהי, עם-לבב דוד אבי--לבנות בית, לשם יהוה אלהי ישראל.  א ח,יח ויאמר יהוה, אל-דוד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבת, כי היה עם-לבבך.  א ח,יט רק אתה, לא תבנה הבית:  כי אם-בנך היצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי.  א ח,כ ויקם יהוה, את-דברו אשר דבר; ואקם תחת דוד אבי ואשב על-כסא ישראל, כאשר דבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלהי ישראל.  א ח,כא ואשם שם מקום לארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת עם-אבתינו, בהוציאו אתם מארץ מצרים.  {ס}

א ח,כב ויעמד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרש כפיו, השמים.  א ח,כג ויאמר, יהוה אלהי ישראל אין-כמוך אלהים, בשמים ממעל, ועל-הארץ מתחת:  שמר הברית, והחסד, לעבדיך, ההלכים לפניך בכל-לבם.  א ח,כד אשר שמרת, לעבדך דוד אבי, את אשר-דברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מלאת, כיום הזה.  א ח,כה ועתה יהוה אלהי ישראל, שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר, לא-יכרת לך איש מלפני, ישב על-כסא ישראל:  רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת לפני, כאשר הלכת, לפני.  א ח,כו ועתה, אלהי ישראל--יאמן נא, דבריך (דברך), אשר דברת, לעבדך דוד אבי.  א ח,כז כי, האמנם, ישב אלהים, על-הארץ; הנה השמים ושמי השמים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.  א ח,כח ופנית אל-תפלת עבדך, ואל-תחנתו--יהוה אלהי:  לשמע אל-הרנה ואל-התפלה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום.  א ח,כט להיות עינך פתחת אל-הבית הזה, לילה ויום, אל-המקום, אשר אמרת יהיה שמי שם--לשמע, אל-התפלה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה.  א ח,ל ושמעת אל-תחנת עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע אל-מקום שבתך, אל-השמים, ושמעת, וסלחת.  א ח,לא את אשר יחטא איש לרעהו, ונשא-בו אלה להאלתו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה.  א ח,לב ואתה תשמע השמים, ועשית ושפטת את-עבדיך--להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו.  א ח,לג בהנגף עמך ישראל, לפני אויב--אשר יחטאו-לך; ושבו אליך והודו את-שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה.  א ח,לד ואתה, תשמע השמים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבתם, אל-האדמה, אשר נתת, לאבותם.  {ס}

א ח,לה בהעצר שמים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם.  א ח,לו ואתה תשמע השמים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם את-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתתה מטר על-ארצך, אשר-נתתה לעמך לנחלה.  {ס}

א ח,לז רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר-לו איבו, בארץ שעריו--כל-נגע, כל-מחלה.  א ח,לח כל-תפלה כל-תחנה, אשר תהיה לכל-האדם, לכל, עמך ישראל--אשר ידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה.  א ח,לט ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו:  כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם.  א ח,מ למען, יראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתתה, לאבתינו.  א ח,מא וגם, אל-הנכרי, אשר לא-מעמך ישראל, הוא; ובא מארץ רחוקה, למען שמך.  א ח,מב כי ישמעון, את-שמך הגדול, ואת-ידך החזקה, וזרעך הנטויה; ובא והתפלל, אל-הבית הזה.  א ח,מג אתה תשמע השמים, מכון שבתך, ועשית, ככל אשר-יקרא אליך הנכרי--למען ידעון כל-עמי הארץ את-שמך, ליראה אתך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי.  א ח,מד כי-יצא עמך למלחמה על-איבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל-יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית, אשר-בנתי לשמך.  א ח,מה ושמעת, השמים, את-תפלתם, ואת-תחנתם; ועשית, משפטם.  א ח,מו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שביהם אל-ארץ האויב, רחוקה או קרובה.  א ח,מז והשיבו, אל-לבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שביהם לאמר, חטאנו והעוינו, רשענו.  א ח,מח ושבו אליך, בכל-לבבם ובכל-נפשם, בארץ איביהם, אשר-שבו אתם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתתה לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר-בנית (בניתי) לשמך.  א ח,מט ושמעת השמים מכון שבתך, את-תפלתם ואת-תחנתם; ועשית, משפטם.  א ח,נ וסלחת לעמך אשר חטאו-לך, ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך; ונתתם לרחמים לפני שביהם, ורחמום.  א ח,נא כי-עמך ונחלתך, הם, אשר הוצאת ממצרים, מתוך כור הברזל.  א ח,נב להיות עיניך פתחת אל-תחנת עבדך, ואל-תחנת עמך ישראל, לשמע אליהם, בכל קראם אליך.  א ח,נג כי-אתה הבדלתם לך, לנחלה, מכל, עמי הארץ:  כאשר דברת ביד משה עבדך, בהוציאך את-אבתינו ממצרים--אדני יהוה.  {פ}

א ח,נד ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל-יהוה, את כל-התפלה והתחנה, הזאת; קם מלפני מזבח יהוה, מכרע על-ברכיו, וכפיו, פרשות השמים.  א ח,נה ויעמד--ויברך, את כל-קהל ישראל:  קול גדול, לאמר.  א ח,נו ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככל, אשר דבר:  לא-נפל דבר אחד, מכל דברו הטוב, אשר דבר, ביד משה עבדו.  א ח,נז יהי יהוה אלהינו עמנו, כאשר היה עם-אבתינו:  אל-יעזבנו, ואל-יטשנו.  א ח,נח להטות לבבנו, אליו--ללכת בכל-דרכיו, ולשמר מצותיו וחקיו ומשפטיו, אשר צוה, את-אבתינו.  א ח,נט ויהיו דברי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרבים אל-יהוה אלהינו, יומם ולילה:  לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל--דבר-יום ביומו.  א ח,ס למען, דעת כל-עמי הארץ, כי יהוה, הוא האלהים:  אין, עוד.  א ח,סא והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלהינו, ללכת בחקיו ולשמר מצותיו, כיום הזה.  א ח,סב והמלך, וכל-ישראל עמו, זבחים זבח, לפני יהוה.  א ח,סג ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר עשרים ושנים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית יהוה, המלך וכל-בני ישראל.  א ח,סד ביום ההוא, קדש המלך את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה--כי-עשה שם את-העלה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים:  כי-מזבח הנחשת, אשר לפני יהוה, קטן מהכיל את-העלה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים.  א ח,סה ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצרים, לפני יהוה אלהינו, שבעת ימים, ושבעת ימים--ארבעה עשר, יום.  א ח,סו ביום השמיני שלח את-העם, ויברכו את-המלך; וילכו לאהליהם, שמחים וטובי לב, על כל-הטובה אשר עשה יהוה לדוד עבדו, ולישראל עמו.  א ט,א ויהי ככלות שלמה, לבנות את-בית-יהוה ואת-בית המלך, ואת כל-חשק שלמה, אשר חפץ לעשות.  {פ}

א ט,ב וירא יהוה אל-שלמה, שנית, כאשר נראה אליו, בגבעון.  א ט,ג ויאמר יהוה אליו, שמעתי את-תפלתך ואת-תחנתך אשר התחננתה לפני--הקדשתי את-הבית הזה אשר בנתה, לשום-שמי שם עד-עולם; והיו עיני ולבי שם, כל-הימים.  א ט,ד ואתה אם-תלך לפני, כאשר הלך דוד אביך בתם-לבב ובישר, לעשות, ככל אשר צויתיך--חקי ומשפטי, תשמר.  א ט,ה והקמתי את-כסא ממלכתך, על-ישראל--לעלם:  כאשר דברתי, על-דוד אביך לאמר, לא-יכרת לך איש, מעל כסא ישראל.  א ט,ו אם-שוב תשבון אתם ובניכם, מאחרי, ולא תשמרו מצותי חקתי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבדתם אלהים אחרים, והשתחויתם, להם.  א ט,ז והכרתי את-ישראל, מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת-הבית אשר הקדשתי לשמי, אשלח מעל פני; והיה ישראל למשל ולשנינה, בכל-העמים.  א ט,ח והבית הזה יהיה עליון, כל-עבר עליו ישם ושרק; ואמרו, על-מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה.  א ט,ט ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלהיהם אשר הוציא את-אבתם מארץ מצרים, ויחזקו באלהים אחרים, וישתחו (וישתחוו) להם ויעבדם; על-כן, הביא יהוה עליהם, את כל-הרעה, הזאת.  {פ}

א ט,י ויהי, מקצה עשרים שנה, אשר-בנה שלמה, את-שני הבתים--את-בית יהוה, ואת-בית המלך.  א ט,יא חירם מלך-צר נשא את-שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים, ובזהב--לכל-חפצו; אז יתן המלך שלמה לחירם, עשרים עיר, בארץ, הגליל.  א ט,יב ויצא חירם, מצר, לראות את-הערים, אשר נתן-לו שלמה; ולא ישרו, בעיניו.  א ט,יג ויאמר--מה הערים האלה, אשר-נתתה לי אחי; ויקרא להם ארץ כבול, עד היום הזה.  {פ}

א ט,יד וישלח חירם, למלך, מאה ועשרים, ככר זהב.  א ט,טו וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המלוא, ואת, חומת ירושלם; ואת-חצר ואת-מגדו, ואת-גזר.  א ט,טז פרעה מלך-מצרים עלה, וילכד את-גזר וישרפה באש, ואת-הכנעני הישב בעיר, הרג; ויתנה, שלחים, לבתו, אשת שלמה.  א ט,יז ויבן שלמה את-גזר, ואת-בית חרן תחתון.  א ט,יח ואת-בעלת ואת-תמר (תדמר) במדבר, בארץ.  א ט,יט ואת כל-ערי המסכנות, אשר היו לשלמה, ואת ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלם ובלבנון, ובכל, ארץ ממשלתו.  א ט,כ כל-העם הנותר מן-האמרי החתי הפרזי, החוי והיבוסי, אשר לא-מבני ישראל, המה.  א ט,כא בניהם, אשר נתרו אחריהם בארץ, אשר לא-יכלו בני ישראל, להחרימם; ויעלם שלמה למס-עבד, עד היום הזה.  א ט,כב ומבני, ישראל, לא-נתן שלמה, עבד:  כי-הם אנשי המלחמה, ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו.  {ס}

א ט,כג אלה שרי הנצבים, אשר על-המלאכה לשלמה, חמשים, וחמש מאות--הרדים בעם, העשים במלאכה.  א ט,כד אך בת-פרעה, עלתה מעיר דוד, אל-ביתה, אשר בנה-לה; אז, בנה את-המלוא.  א ט,כה והעלה שלמה שלש פעמים בשנה עלות ושלמים, על-המזבח אשר בנה ליהוה, והקטיר אתו, אשר לפני יהוה; ושלם, את-הבית.  א ט,כו ואני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את-אלות, על-שפת ים-סוף--בארץ אדום.  א ט,כז וישלח חירם באני, את-עבדיו, אנשי אניות, ידעי הים--עם, עבדי שלמה.  א ט,כח ויבאו אופירה--ויקחו משם זהב, ארבע-מאות ועשרים ככר; ויבאו, אל-המלך שלמה.  {פ}

א י,א ומלכת-שבא, שמעת את-שמע שלמה--לשם יהוה; ותבא לנסתו, בחידות.  א י,ב ותבא ירושלמה, בחיל כבד מאד, גמלים נשאים בשמים וזהב רב-מאד, ואבן יקרה; ותבא, אל-שלמה, ותדבר אליו, את כל-אשר היה עם-לבבה.  א י,ג ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה:  לא-היה דבר נעלם מן-המלך, אשר לא הגיד לה.  א י,ד ותרא, מלכת-שבא, את, כל-חכמת שלמה; והבית, אשר בנה.  א י,ה ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתו ומלבשיהם, ומשקיו, ועלתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה בה עוד, רוח.  א י,ו ותאמר, אל-המלך, אמת היה הדבר, אשר שמעתי בארצי--על-דבריך, ועל-חכמתך.  א י,ז ולא-האמנתי לדברים, עד אשר-באתי ותראינה עיני, והנה לא-הגד-לי, החצי:  הוספת חכמה וטוב, אל-השמועה אשר שמעתי.  א י,ח אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה, העמדים לפניך תמיד, השמעים את-חכמתך.  א י,ט יהי יהוה אלהיך, ברוך, אשר חפץ בך, לתתך על-כסא ישראל--באהבת יהוה את-ישראל, לעלם, וישימך למלך, לעשות משפט וצדקה.  א י,י ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב, ובשמים הרבה מאד--ואבן יקרה; לא בא כבשם ההוא עוד לרב, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה.  א י,יא וגם אני חירם, אשר-נשא זהב מאופיר:  הביא מאפיר עצי אלמגים, הרבה מאד--ואבן יקרה.  א י,יב ויעש המלך את-עצי האלמגים מסעד לבית-יהוה, ולבית המלך, וכנרות ונבלים, לשרים; לא בא-כן עצי אלמגים, ולא נראה, עד, היום הזה.  א י,יג והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד אשר נתן-לה, כיד המלך שלמה; ותפן ותלך לארצה, היא ועבדיה.  {פ}

א י,יד ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת--שש מאות ששים ושש, ככר זהב.  א י,טו לבד מאנשי התרים, ומסחר הרכלים, וכל-מלכי הערב, ופחות הארץ.  א י,טז ויעש המלך שלמה מאתים צנה, זהב שחוט; שש-מאות זהב, יעלה על-הצנה האחת.  א י,יז ושלש-מאות מגנים, זהב שחוט--שלשת מנים זהב, יעלה על-המגן האחת; ויתנם המלך, בית יער הלבנון.  {פ}

א י,יח ויעש המלך כסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב מופז.  א י,יט שש מעלות לכסה, וראש-עגל לכסה מאחריו, וידת מזה ומזה, אל-מקום השבת; ושנים אריות, עמדים אצל הידות.  א י,כ ושנים עשר אריים, עמדים שם על-שש המעלות--מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכות.  א י,כא וכל כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכל כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור:  אין כסף, לא נחשב בימי שלמה--למאומה.  א י,כב כי אני תרשיש למלך בים, עם אני חירם; אחת לשלש שנים תבוא אני תרשיש, נשאת זהב וכסף, שנהבים וקפים, ותכיים.  א י,כג ויגדל המלך שלמה, מכל מלכי הארץ--לעשר, ולחכמה.  א י,כד וכל-הארץ--מבקשים, את-פני שלמה:  לשמע, את-חכמתו, אשר-נתן אלהים, בלבו.  א י,כה והמה מבאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, ונשק ובשמים, סוסים, ופרדים--דבר-שנה, בשנה.  {ס}

א י,כו ויאסף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; וינחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלם.  א י,כז ויתן המלך את-הכסף בירושלם, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפלה--לרב.  א י,כח ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצרים; ומקוה--סחרי המלך, יקחו מקוה במחיר.  א י,כט ותעלה ותצא מרכבה ממצרים, בשש מאות כסף, וסוס, בחמשים ומאה; וכן לכל-מלכי החתים, ולמלכי ארם--בידם יצאו.  {פ}

א יא,א והמלך שלמה, אהב נשים נכריות רבות--ואת-בת-פרעה:  מואביות עמניות אדמית, צדנית חתית.  א יא,ב מן-הגוים, אשר אמר-יהוה אל-בני ישראל לא-תבאו בהם והם לא-יבאו בכם, אכן יטו את-לבבכם, אחרי אלהיהם--בהם דבק שלמה, לאהבה.  א יא,ג ויהי-לו נשים, שרות שבע מאות, ופלגשים, שלש מאות; ויטו נשיו, את-לבו.  א יא,ד ויהי, לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את-לבבו, אחרי אלהים אחרים; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלהיו, כלבב דויד אביו.  א יא,ה וילך שלמה--אחרי עשתרת, אלהי צדנים; ואחרי מלכם, שקץ עמנים.  א יא,ו ויעש שלמה הרע, בעיני יהוה; ולא מלא אחרי יהוה, כדוד אביו.  {ס}

א יא,ז אז יבנה שלמה במה, לכמוש שקץ מואב, בהר, אשר על-פני ירושלם; ולמלך, שקץ בני עמון.  א יא,ח וכן עשה, לכל-נשיו הנכריות, מקטירות ומזבחות, לאלהיהן.  א יא,ט ויתאנף יהוה, בשלמה:  כי-נטה לבבו, מעם יהוה אלהי ישראל, הנראה אליו, פעמים.  א יא,י וצוה אליו, על-הדבר הזה, לבלתי-לכת, אחרי אלהים אחרים; ולא שמר, את אשר-צוה יהוה.  {פ}

א יא,יא ויאמר יהוה לשלמה, יען אשר היתה-זאת עמך, ולא שמרת בריתי וחקתי, אשר צויתי עליך--קרע אקרע את-הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך.  א יא,יב אך-בימיך לא אעשנה, למען דוד אביך:  מיד בנך, אקרענה.  א יא,יג רק את-כל-הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבנך:  למען דוד עבדי, ולמען ירושלם אשר בחרתי.  {ס}

א יא,יד ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדמי:  מזרע המלך הוא, באדום.  א יא,טו ויהי, בהיות דוד את-אדום, בעלות יואב שר הצבא, לקבר את-החללים; ויך כל-זכר, באדום.  א יא,טז כי ששת חדשים ישב-שם יואב, וכל-ישראל, עד-הכרית כל-זכר, באדום.  א יא,יז ויברח אדד הוא ואנשים אדמיים מעבדי אביו, אתו--לבוא מצרים; והדד, נער קטן.  א יא,יח ויקמו, ממדין, ויבאו, פארן; ויקחו אנשים עמם מפארן, ויבאו מצרים אל-פרעה מלך-מצרים, ויתן-לו בית ולחם אמר לו, וארץ נתן לו.  א יא,יט וימצא הדד חן בעיני פרעה, מאד; ויתן-לו אשה את-אחות אשתו, אחות תחפניס הגבירה.  א יא,כ ותלד לו אחות תחפניס, את גנבת בנו, ותגמלהו תחפנס, בתוך בית פרעה; ויהי גנבת בית פרעה, בתוך בני פרעה.  א יא,כא והדד שמע במצרים, כי-שכב דוד עם-אבתיו, וכי-מת, יואב שר-הצבא; ויאמר הדד אל-פרעה, שלחני ואלך אל-ארצי.  א יא,כב ויאמר לו פרעה, כי מה-אתה חסר עמי, והנך מבקש, ללכת אל-ארצך; ויאמר לא, כי שלח תשלחני.  א יא,כג ויקם אלהים לו שטן, את-רזון בן-אלידע:  אשר ברח, מאת הדדעזר מלך-צובה--אדניו.  א יא,כד ויקבץ עליו, אנשים, ויהי שר-גדוד, בהרג דוד אתם; וילכו דמשק וישבו בה, וימלכו בדמשק.  א יא,כה ויהי שטן לישראל כל-ימי שלמה, ואת-הרעה אשר הדד; ויקץ, בישראל, וימלך, על-ארם.  {פ}

א יא,כו וירבעם בן-נבט אפרתי מן-הצרדה, ושם אמו צרועה אשה אלמנה, עבד, לשלמה; וירם יד, במלך.  א יא,כז וזה הדבר, אשר-הרים יד במלך:  שלמה, בנה את-המלוא--סגר, את-פרץ עיר דוד אביו.  א יא,כח והאיש ירבעם, גבור חיל; וירא שלמה את-הנער, כי-עשה מלאכה הוא, ויפקד אתו, לכל-סבל בית יוסף.  {ס}

א יא,כט ויהי בעת ההיא, וירבעם יצא מירושלם; וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם, בשדה.  א יא,ל ויתפש אחיה, בשלמה החדשה אשר עליו; ויקרעה--שנים עשר, קרעים.  א יא,לא ויאמר, לירבעם, קח-לך, עשרה קרעים:  כי כה אמר יהוה אלהי ישראל, הנני קרע את-הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך, את עשרה השבטים.  א יא,לב והשבט האחד, יהיה-לו--למען עבדי דוד, ולמען ירושלם, העיר אשר בחרתי בה, מכל שבטי ישראל.  א יא,לג יען אשר עזבוני, וישתחוו לעשתרת אלהי צדנין, לכמוש אלהי מואב, ולמלכם אלהי בני-עמון; ולא-הלכו בדרכי, לעשות הישר בעיני וחקתי ומשפטי--כדוד אביו.  א יא,לד ולא-אקח את-כל-הממלכה, מידו:  כי נשיא אשתנו, כל ימי חייו, למען דוד עבדי אשר בחרתי אתו, אשר שמר מצותי וחקתי.  א יא,לה ולקחתי המלוכה, מיד בנו; ונתתיה לך, את עשרת השבטים.  א יא,לו ולבנו, אתן שבט-אחד--למען היות-ניר לדויד-עבדי כל-הימים לפני, בירושלם, העיר אשר בחרתי לי, לשום שמי שם.  א יא,לז ואתך אקח--ומלכת, בכל אשר-תאוה נפשך; והיית מלך, על-ישראל.  א יא,לח והיה, אם-תשמע את-כל-אשר אצוך, והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי, כאשר עשה דוד עבדי--והייתי עמך, ובניתי לך בית-נאמן כאשר בניתי לדוד, ונתתי לך, את-ישראל.  א יא,לט ואענה את-זרע דוד, למען זאת--אך, לא כל-הימים.  {ס}

א יא,מ ויבקש שלמה, להמית את-ירבעם; ויקם ירבעם, ויברח מצרים אל-שישק מלך-מצרים, ויהי במצרים, עד-מות שלמה.  {ס}

א יא,מא ויתר דברי שלמה וכל-אשר עשה, וחכמתו--הלוא-הם כתבים, על-ספר דברי שלמה.  א יא,מב והימים, אשר מלך שלמה בירושלם על-כל-ישראל--ארבעים, שנה.  א יא,מג וישכב שלמה, עם-אבתיו, ויקבר, בעיר דוד אביו; וימלך רחבעם בנו, תחתיו.  {ס}

א יב,א וילך רחבעם, שכם:  כי שכם בא כל-ישראל, להמליך אתו.  א יב,ב ויהי כשמע ירבעם בן-נבט, והוא עודנו במצרים, אשר ברח, מפני המלך שלמה; וישב ירבעם, במצרים.  א יב,ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבאו (ויבא) ירבעם, וכל-קהל ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמר.  א יב,ד אביך, הקשה את-עלנו; ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה, ומעלו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך.  א יב,ה ויאמר אליהם, לכו-עד שלשה ימים--ושובו אלי; וילכו, העם.  א יב,ו ויועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עמדים את-פני שלמה אביו, בהיתו חי, לאמר:  איך אתם נועצים, להשיב את-העם-הזה דבר.  א יב,ז וידבר (וידברו) אליו לאמר, אם-היום תהיה-עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים.  א יב,ח ויעזב את-עצת הזקנים, אשר יעצהו; ויועץ, את-הילדים אשר גדלו אתו, אשר העמדים, לפניו.  א יב,ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה--אשר דברו אלי, לאמר, הקל מן-העל, אשר-נתן אביך עלינו.  א יב,י וידברו אליו, הילדים אשר גדלו אתו לאמר, כה-תאמר לעם הזה אשר דברו אליך לאמר אביך הכביד את-עלנו, ואתה הקל מעלינו:  כה תדבר אליהם, קטני עבה ממתני אבי.  א יב,יא ועתה, אבי העמיס עליכם על כבד, ואני, אוסיף על-עלכם; אבי, יסר אתכם בשוטים, ואני, איסר אתכם בעקרבים.  א יב,יב ויבו ירבעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דבר המלך לאמר, שובו אלי ביום השלישי.  א יב,יג ויען המלך את-העם, קשה; ויעזב את-עצת הזקנים, אשר יעצהו.  א יב,יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמר, אבי הכביד את-עלכם, ואני אסיף על-עלכם; אבי, יסר אתכם בשוטים, ואני, איסר אתכם בעקרבים.  א יב,טו ולא-שמע המלך, אל-העם:  כי-היתה סבה, מעם יהוה, למען הקים את-דברו אשר דבר יהוה ביד אחיה השילני, אל-ירבעם בן-נבט.  א יב,טז וירא כל-ישראל, כי לא-שמע המלך אלהם, וישבו העם את-המלך דבר לאמר מה-לנו חלק בדוד ולא-נחלה בבן-ישי לאהליך ישראל, עתה ראה ביתך דוד; וילך ישראל, לאהליו.  א יב,יז ובני ישראל, הישבים בערי יהודה--וימלך עליהם, רחבעם.  {פ}

א יב,יח וישלח המלך רחבעם, את-אדרם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימת; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלם.  א יב,יט ויפשעו ישראל בבית דוד, עד היום הזה.  {ס}

א יב,כ ויהי כשמע כל-ישראל, כי-שב ירבעם, וישלחו ויקראו אתו אל-העדה, וימליכו אתו על-כל-ישראל:  לא היה אחרי בית-דוד, זולתי שבט-יהודה לבדו.  א יב,כא ויבאו (ויבא) רחבעם, ירושלם, ויקהל את-כל-בית יהודה ואת-שבט בנימן מאה ושמנים אלף בחור, עשה מלחמה--להלחם, עם-בית ישראל, להשיב את-המלוכה, לרחבעם בן-שלמה.  {פ}

א יב,כב ויהי דבר האלהים, אל-שמעיה איש-האלהים לאמר.  א יב,כג אמר, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה, ואל-כל-בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמר.  א יב,כד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תלחמון עם-אחיכם בני-ישראל, שובו איש לביתו--כי מאתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דבר יהוה, וישבו ללכת כדבר יהוה.  {ס}

א יב,כה ויבן ירבעם את-שכם בהר אפרים, וישב בה; ויצא משם, ויבן את-פנואל.  א יב,כו ויאמר ירבעם, בלבו:  עתה תשוב הממלכה, לבית דוד.  א יב,כז אם-יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית-יהוה בירושלם, ושב לב העם הזה אל-אדניהם, אל-רחבעם מלך יהודה; והרגני, ושבו אל-רחבעם מלך-יהודה.  א יב,כח ויועץ המלך--ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אלהם, רב-לכם מעלות ירושלם--הנה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים.  א יב,כט וישם את-האחד, בבית-אל; ואת-האחד, נתן בדן.  א יב,ל ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד-דן.  א יב,לא ויעש, את-בית במות; ויעש כהנים מקצות העם, אשר לא-היו מבני לוי.  א יב,לב ויעש ירבעם חג בחדש השמיני בחמשה-עשר יום לחדש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח--כן עשה בבית-אל, לזבח לעגלים אשר-עשה; והעמיד בבית אל, את-כהני הבמות אשר עשה.  א יב,לג ויעל על-המזבח אשר-עשה בבית-אל, בחמשה עשר יום בחדש השמיני--בחדש, אשר-בדא מלבד (מלבו); ויעש חג לבני ישראל, ויעל על-המזבח להקטיר.  {פ}

א יג,א והנה איש אלהים, בא מיהודה בדבר יהוה--אל-בית-אל; וירבעם עמד על-המזבח, להקטיר.  א יג,ב ויקרא על-המזבח, בדבר יהוה, ויאמר מזבח מזבח, כה אמר יהוה:  הנה-בן נולד לבית-דוד, יאשיהו שמו, וזבח עליך את-כהני הבמות המקטרים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך.  א יג,ג ונתן ביום ההוא מופת, לאמר, זה המופת, אשר דבר יהוה:  הנה המזבח נקרע, ונשפך הדשן אשר-עליו.  א יג,ד ויהי כשמע המלך את-דבר איש-האלהים, אשר קרא על-המזבח בבית-אל, וישלח ירבעם את-ידו מעל המזבח, לאמר תפשהו; ותיבש ידו אשר שלח עליו, ולא יכל להשיבה אליו.  א יג,ה והמזבח נקרע, וישפך הדשן מן-המזבח:  כמופת, אשר נתן איש האלהים--בדבר יהוה.  א יג,ו ויען המלך ויאמר אל-איש האלהים, חל-נא את-פני יהוה אלהיך והתפלל בעדי, ותשב ידי, אלי; ויחל איש-האלהים, את-פני יהוה, ותשב יד-המלך אליו, ותהי כבראשנה.  א יג,ז וידבר המלך אל-איש האלהים, באה-אתי הביתה וסעדה; ואתנה לך, מתת.  א יג,ח ויאמר איש-האלהים, אל-המלך, אם-תתן-לי את-חצי ביתך, לא אבא עמך; ולא-אכל לחם ולא אשתה-מים, במקום הזה.  א יג,ט כי-כן צוה אתי, בדבר יהוה לאמר, לא-תאכל לחם, ולא תשתה-מים; ולא תשוב, בדרך אשר הלכת.  א יג,י וילך, בדרך אחר; ולא-שב בדרך, אשר בא בה אל-בית-אל.  {פ}

א יג,יא ונביא אחד זקן, ישב בבית-אל; ויבוא בנו ויספר-לו את-כל-המעשה אשר-עשה איש-האלהים היום בבית-אל, את-הדברים אשר דבר אל-המלך, ויספרום, לאביהם.  א יג,יב וידבר אלהם אביהם, אי-זה הדרך הלך; ויראו בניו, את-הדרך אשר הלך איש האלהים, אשר-בא, מיהודה.  א יג,יג ויאמר, אל-בניו, חבשו-לי, החמור; ויחבשו-לו החמור, וירכב עליו.  א יג,יד וילך, אחרי איש האלהים, וימצאהו, ישב תחת האלה; ויאמר אליו, האתה איש-האלהים אשר-באת מיהודה--ויאמר אני.  א יג,טו ויאמר אליו, לך אתי הביתה; ואכל, לחם.  א יג,טז ויאמר, לא אוכל לשוב אתך--ולבוא אתך; ולא-אכל לחם, ולא-אשתה אתך מים, במקום, הזה.  א יג,יז כי-דבר אלי, בדבר יהוה, לא-תאכל לחם, ולא-תשתה שם מים; לא-תשוב ללכת, בדרך אשר-הלכת בה.  א יג,יח ויאמר לו, גם-אני נביא כמוך, ומלאך דבר אלי בדבר יהוה לאמר השבהו אתך אל-ביתך, ויאכל לחם וישת מים; כחש, לו.  א יג,יט וישב אתו, ויאכל לחם בביתו--וישת מים.  א יג,כ ויהי, הם ישבים אל-השלחן;  {פ}
 
ויהי, דבר-יהוה, אל-הנביא, אשר השיבו.  א יג,כא ויקרא אל-איש האלהים, אשר-בא מיהודה לאמר, כה, אמר יהוה:  יען, כי מרית פי יהוה, ולא שמרת את-המצוה, אשר צוך יהוה אלהיך.  א יג,כב ותשב, ותאכל לחם ותשת מים, במקום אשר דבר אליך, אל-תאכל לחם ואל-תשת מים--לא-תבוא נבלתך, אל-קבר אבתיך.  א יג,כג ויהי, אחרי אכלו לחם--ואחרי שתותו; ויחבש-לו החמור, לנביא אשר השיבו.  א יג,כד וילך, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו; ותהי נבלתו, משלכת בדרך, והחמור עמד אצלה, והאריה עמד אצל הנבלה.  א יג,כה והנה אנשים עברים, ויראו את-הנבלה משלכת בדרך, ואת-האריה, עמד אצל הנבלה; ויבאו וידברו בעיר, אשר הנביא הזקן ישב בה.  א יג,כו וישמע הנביא, אשר השיבו מן-הדרך, ויאמר איש האלהים הוא, אשר מרה את-פי יהוה; ויתנהו יהוה לאריה, וישברהו וימתהו, כדבר יהוה, אשר דבר-לו.  א יג,כז וידבר אל-בניו לאמר, חבשו-לי את-החמור; ויחבשו.  א יג,כח וילך, וימצא את-נבלתו משלכת בדרך, וחמור והאריה, עמדים אצל הנבלה:  לא-אכל האריה את-הנבלה, ולא שבר את-החמור.  א יג,כט וישא הנביא את-נבלת איש-האלהים, וינחהו אל-החמור--וישיבהו; ויבא, אל-עיר הנביא הזקן, לספד, ולקברו.  א יג,ל וינח את-נבלתו, בקברו; ויספדו עליו, הוי אחי.  א יג,לא ויהי, אחרי קברו אתו, ויאמר אל-בניו לאמר, במותי וקברתם אתי בקבר אשר איש האלהים קבור בו:  אצל, עצמתיו, הניחו, את-עצמתי.  א יג,לב כי היה יהיה הדבר, אשר קרא בדבר יהוה, על-המזבח, אשר בבית-אל; ועל כל-בתי הבמות, אשר בערי שמרון.  {פ}

א יג,לג אחר הדבר הזה, לא-שב ירבעם מדרכו הרעה; וישב ויעש מקצות העם, כהני במות--החפץ ימלא את-ידו, ויהי כהני במות.  א יג,לד ויהי בדבר הזה, לחטאת בית ירבעם; ולהכחיד, ולהשמיד, מעל, פני האדמה.  {פ}

א יד,א בעת ההיא, חלה אביה בן-ירבעם.  א יד,ב ויאמר ירבעם לאשתו, קומי נא והשתנית, ולא ידעו, כי-אתי (את) אשת ירבעם; והלכת שלה, הנה-שם אחיה הנביא--הוא-דבר עלי למלך, על-העם הזה.  א יד,ג ולקחת בידך עשרה לחם ונקדים, ובקבק דבש--ובאת אליו; הוא יגיד לך, מה-יהיה לנער.  א יד,ד ותעש כן, אשת ירבעם, ותקם ותלך שלה, ותבא בית אחיה; ואחיהו לא-יכל לראות, כי קמו עיניו משיבו.  {פ}

א יד,ה ויהוה אמר אל-אחיהו, הנה אשת ירבעם באה לדרש דבר מעמך אל-בנה כי-חלה הוא--כזה וכזה, תדבר אליה; ויהי כבאה, והיא מתנכרה.  א יד,ו ויהי כשמע אחיהו את-קול רגליה, באה בפתח, ויאמר, באי אשת ירבעם; למה זה, את מתנכרה, ואנכי, שלוח אליך קשה.  א יד,ז לכי אמרי לירבעם, כה-אמר יהוה אלהי ישראל, יען אשר הרמתיך, מתוך העם; ואתנך נגיד, על עמי ישראל.  א יד,ח ואקרע את-הממלכה מבית דוד, ואתנה לך; ולא-היית כעבדי דוד, אשר שמר מצותי ואשר-הלך אחרי בכל-לבבו, לעשות, רק הישר בעיני.  א יד,ט ותרע לעשות, מכל אשר-היו לפניך; ותלך ותעשה-לך אלהים אחרים ומסכות, להכעיסני, ואתי השלכת, אחרי גוך.  א יד,י לכן, הנני מביא רעה אל-בית ירבעם, והכרתי לירבעם משתין בקיר, עצור ועזוב בישראל; ובערתי אחרי בית-ירבעם, כאשר יבער הגלל עד-תמו.  א יד,יא המת לירבעם בעיר, יאכלו הכלבים, והמת בשדה, יאכלו עוף השמים:  כי יהוה, דבר.  א יד,יב ואת קומי, לכי לביתך; בבאה רגליך העירה, ומת הילד.  א יד,יג וספדו-לו כל-ישראל, וקברו אתו--כי-זה לבדו, יבא לירבעם אל-קבר:  יען נמצא-בו דבר טוב, אל-יהוה אלהי ישראל--בבית ירבעם.  א יד,יד והקים יהוה לו מלך על-ישראל, אשר יכרית את-בית ירבעם זה היום; ומה, גם-עתה.  א יד,טו והכה יהוה את-ישראל, כאשר ינוד הקנה במים, ונתש את-ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם, וזרם מעבר לנהר:  יען, אשר עשו את-אשריהם--מכעיסים, את-יהוה.  א יד,טז ויתן, את-ישראל--בגלל חטאות ירבעם, אשר חטא, ואשר החטיא, את-ישראל.  א יד,יז ותקם אשת ירבעם, ותלך ותבא תרצתה; היא באה בסף-הבית, והנער מת.  א יד,יח ויקברו אתו ויספדו-לו, כל-ישראל:  כדבר יהוה אשר דבר, ביד-עבדו אחיהו הנביא.  א יד,יט ויתר דברי ירבעם, אשר נלחם ואשר מלך:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א יד,כ והימים אשר מלך ירבעם, עשרים ושתים שנה; וישכב, עם-אבתיו, וימלך נדב בנו, תחתיו.  {פ}

א יד,כא ורחבעם, בן-שלמה, מלך, ביהודה; בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכל שבטי ישראל, ושם אמו, נעמה העמנית.  א יד,כב ויעש יהודה הרע, בעיני יהוה; ויקנאו אתו, מכל אשר עשו אבתם, בחטאתם, אשר חטאו.  א יד,כג ויבנו גם-המה להם במות ומצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבהה, ותחת כל-עץ רענן.  א יד,כד וגם-קדש, היה בארץ:  עשו, ככל התועבת הגוים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.  {פ}

א יד,כה ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם; עלה שושק (שישק) מלך-מצרים, על-ירושלם.  א יד,כו ויקח את-אצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, ואת-הכל, לקח; ויקח את-כל-מגני הזהב, אשר עשה שלמה.  א יד,כז ויעש המלך רחבעם תחתם, מגני נחשת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השמרים, פתח בית המלך.  א יד,כח ויהי מדי-בא המלך, בית יהוה--ישאום, הרצים, והשיבום, אל-תא הרצים.  א יד,כט ויתר דברי רחבעם, וכל-אשר עשה:  הלא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  א יד,ל ומלחמה היתה בין-רחבעם ובין ירבעם, כל-הימים.  א יד,לא וישכב רחבעם עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו בעיר דוד, ושם אמו, נעמה העמנית; וימלך אבים בנו, תחתיו.  {פ}

א טו,א ובשנת שמנה עשרה, למלך ירבעם בן-נבט, מלך אבים, על-יהודה.  א טו,ב שלש שנים, מלך בירושלם; ושם אמו, מעכה בת-אבישלום.  א טו,ג וילך, בכל-חטאות אביו אשר-עשה לפניו; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלהיו, כלבב דוד אביו.  א טו,ד כי למען דוד, נתן יהוה אלהיו לו ניר בירושלם, להקים את-בנו אחריו, ולהעמיד את-ירושלם.  א טו,ה אשר עשה דוד את-הישר, בעיני יהוה; ולא-סר מכל אשר-צוהו, כל ימי חייו--רק, בדבר אוריה החתי.  א טו,ו ומלחמה היתה בין-רחבעם ובין ירבעם, כל-ימי חייו.  א טו,ז ויתר דברי אבים, וכל-אשר עשה--הלוא-הם כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; ומלחמה היתה בין אבים, ובין ירבעם.  א טו,ח וישכב אבים עם-אבתיו, ויקברו אתו בעיר דוד; וימלך אסא בנו, תחתיו.  {פ}

א טו,ט ובשנת עשרים, לירבעם מלך ישראל, מלך אסא, מלך יהודה.  א טו,י וארבעים ואחת שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, מעכה בת-אבישלום.  א טו,יא ויעש אסא הישר, בעיני יהוה, כדוד, אביו.  א טו,יב ויעבר הקדשים, מן-הארץ; ויסר, את-כל-הגללים, אשר עשו, אבתיו.  א טו,יג וגם את-מעכה אמו, ויסרה מגבירה, אשר-עשתה מפלצת, לאשרה; ויכרת אסא את-מפלצתה, וישרף בנחל קדרון.  א טו,יד והבמות, לא-סרו; רק לבב-אסא, היה שלם עם-יהוה--כל-ימיו.  {ס}

א טו,טו ויבא את-קדשי אביו, וקדשו (וקדשי) בית יהוה, כסף וזהב, וכלים.  א טו,טז ומלחמה היתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם.  א טו,יז ויעל בעשא מלך-ישראל על-יהודה, ויבן את-הרמה--לבלתי, תת יצא ובא, לאסא, מלך יהודה.  א טו,יח ויקח אסא את-כל-הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית מלך (המלך), ויתנם, ביד-עבדיו; וישלחם המלך אסא, אל-בן-הדד בן-טברמן בן-חזיון מלך ארם, הישב בדמשק, לאמר.  א טו,יט ברית ביני ובינך, בין אבי ובין אביך; הנה שלחתי לך שחד, כסף וזהב--לך הפרה את-בריתך את-בעשא מלך-ישראל, ויעלה מעלי.  א טו,כ וישמע בן-הדד אל-המלך אסא, וישלח את-שרי החילים אשר-לו על-ערי ישראל, ויך את-עיון ואת-דן, ואת אבל בית-מעכה; ואת, כל-כנרות, על, כל-ארץ נפתלי.  א טו,כא ויהי, כשמע בעשא, ויחדל, מבנות את-הרמה; וישב, בתרצה.  א טו,כב והמלך אסא השמיע את-כל-יהודה, אין נקי, וישאו את-אבני הרמה ואת-עציה, אשר בנה בעשא; ויבן בם המלך אסא, את-גבע בנימן ואת-המצפה.  א טו,כג ויתר כל-דברי-אסא וכל-גבורתו וכל-אשר עשה, והערים אשר בנה--הלא-המה כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; רק לעת זקנתו, חלה את-רגליו.  א טו,כד וישכב אסא, עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו, בעיר דוד אביו; וימלך יהושפט בנו, תחתיו.  {פ}

א טו,כה ונדב בן-ירבעם, מלך על-ישראל, בשנת שתים, לאסא מלך יהודה; וימלך על-ישראל, שנתים.  א טו,כו ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל.  א טו,כז ויקשר עליו בעשא בן-אחיה, לבית יששכר, ויכהו בעשא, בגבתון אשר לפלשתים; ונדב, וכל-ישראל, צרים, על-גבתון.  א טו,כח וימתהו בעשא--בשנת שלש, לאסא מלך יהודה; וימלך, תחתיו.  א טו,כט ויהי כמלכו, הכה את-כל-בית ירבעם--לא-השאיר כל-נשמה לירבעם, עד-השמדו:  כדבר יהוה--אשר דבר, ביד-עבדו אחיה השילני.  א טו,ל על-חטאות ירבעם אשר חטא, ואשר החטיא את-ישראל:  בכעסו--אשר הכעיס, את-יהוה אלהי ישראל.  א טו,לא ויתר דברי נדב, וכל-אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א טו,לב ומלחמה היתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם.  {פ}

א טו,לג בשנת שלש, לאסא מלך יהודה--מלך בעשא בן-אחיה על-כל-ישראל, בתרצה, עשרים וארבע, שנה.  א טו,לד ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך ירבעם, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל.  {ס}

א טז,א ויהי דבר-יהוה אל-יהוא בן-חנני, על-בעשא לאמר.  א טז,ב יען, אשר הרימתיך מן-העפר, ואתנך נגיד, על עמי ישראל; ותלך בדרך ירבעם, ותחטא את-עמי ישראל, להכעיסני, בחטאתם.  א טז,ג הנני מבעיר אחרי בעשא, ואחרי ביתו; ונתתי, את-ביתך, כבית, ירבעם בן-נבט.  א טז,ד המת לבעשא בעיר, יאכלו הכלבים; והמת לו בשדה, יאכלו עוף השמים.  א טז,ה ויתר דברי בעשא ואשר עשה, וגבורתו:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א טז,ו וישכב בעשא עם-אבתיו, ויקבר בתרצה; וימלך אלה בנו, תחתיו.  א טז,ז וגם ביד-יהוא בן-חנני הנביא, דבר-יהוה היה אל-בעשא ואל-ביתו ועל כל-הרעה אשר-עשה בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיו, להיות, כבית ירבעם; ועל אשר-הכה, אתו.  {פ}

א טז,ח בשנת עשרים ושש שנה, לאסא מלך יהודה:  מלך אלה בן-בעשא על-ישראל, בתרצה--שנתים.  א טז,ט ויקשר עליו עבדו זמרי, שר מחצית הרכב; והוא בתרצה, שתה שכור, בית ארצא, אשר על-הבית בתרצה.  א טז,י ויבא זמרי, ויכהו וימיתהו, בשנת עשרים ושבע, לאסא מלך יהודה; וימלך, תחתיו.  א טז,יא ויהי במלכו כשבתו על-כסאו, הכה את-כל-בית בעשא--לא-השאיר לו, משתין בקיר; וגאליו, ורעהו.  א טז,יב וישמד זמרי, את כל-בית בעשא, כדבר יהוה אשר דבר אל-בעשא, ביד יהוא הנביא.  א טז,יג אל כל-חטאות בעשא, וחטאות אלה בנו--אשר חטאו, ואשר החטיאו את-ישראל, להכעיס את-יהוה אלהי ישראל, בהבליהם.  א טז,יד ויתר דברי אלה, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

א טז,טו בשנת עשרים ושבע שנה, לאסא מלך יהודה, מלך זמרי שבעת ימים, בתרצה; והעם חנים, על-גבתון אשר לפלשתים.  א טז,טז וישמע העם, החנים לאמר, קשר זמרי, וגם הכה את-המלך; וימלכו כל-ישראל את-עמרי שר-צבא על-ישראל, ביום ההוא--במחנה.  א טז,יז ויעלה עמרי וכל-ישראל עמו, מגבתון; ויצרו, על-תרצה.  א טז,יח ויהי כראות זמרי, כי-נלכדה העיר, ויבא, אל-ארמון בית-המלך; וישרף עליו את-בית-מלך באש, וימת.  א טז,יט על-חטאתיו אשר חטא, לעשות הרע בעיני יהוה--ללכת, בדרך ירבעם, ובחטאתו אשר עשה, להחטיא את-ישראל.  א טז,כ ויתר דברי זמרי, וקשרו אשר קשר:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

א טז,כא אז יחלק העם ישראל, לחצי:  חצי העם היה אחרי תבני בן-גינת, להמליכו, והחצי, אחרי עמרי.  א טז,כב ויחזק העם, אשר אחרי עמרי, את-העם, אשר אחרי תבני בן-גינת; וימת תבני, וימלך עמרי.  {פ}

א טז,כג בשנת שלשים ואחת שנה, לאסא מלך יהודה, מלך עמרי על-ישראל, שתים עשרה שנה; בתרצה, מלך שש-שנים.  א טז,כד ויקן את-ההר שמרון, מאת שמר--בככרים כסף; ויבן, את-ההר, ויקרא את-שם העיר אשר בנה, על שם-שמר אדני ההר שמרון.  א טז,כה ויעשה עמרי הרע, בעיני יהוה; וירע, מכל אשר לפניו.  א טז,כו וילך, בכל-דרך ירבעם בן-נבט, ובחטאתיו (ובחטאתו), אשר החטיא את-ישראל:  להכעיס, את-יהוה אלהי ישראל--בהבליהם.  א טז,כז ויתר דברי עמרי אשר עשה, וגבורתו אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א טז,כח וישכב עמרי עם-אבתיו, ויקבר בשמרון; וימלך אחאב בנו, תחתיו.  {פ}

א טז,כט ואחאב בן-עמרי, מלך על-ישראל, בשנת שלשים ושמנה שנה, לאסא מלך יהודה; וימלך אחאב בן-עמרי על-ישראל, בשמרון, עשרים ושתים, שנה.  א טז,ל ויעש אחאב בן-עמרי הרע, בעיני יהוה--מכל, אשר לפניו.  א טז,לא ויהי הנקל לכתו, בחטאות ירבעם בן-נבט; ויקח אשה את-איזבל, בת-אתבעל מלך צידנים, וילך ויעבד את-הבעל, וישתחו לו.  א טז,לב ויקם מזבח, לבעל, בית הבעל, אשר בנה בשמרון.  א טז,לג ויעש אחאב, את-האשרה; ויוסף אחאב לעשות, להכעיס את-יהוה אלהי ישראל, מכל מלכי ישראל, אשר היו לפניו.  א טז,לד בימיו בנה חיאל, בית האלי--את-יריחה:  באבירם בכרו יסדה, ובשגיב (ובשגוב) צעירו הציב דלתיה, כדבר יהוה, אשר דבר ביד יהושע בן-נון.  {ס}

א יז,א ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד, אל-אחאב, חי-יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם-יהיה השנים האלה טל ומטר--כי, אם-לפי דברי.  {ס}

א יז,ב ויהי דבר-יהוה, אליו לאמר.  א יז,ג לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על-פני הירדן.  א יז,ד והיה, מהנחל תשתה; ואת-הערבים צויתי, לכלכלך שם.  א יז,ה וילך ויעש, כדבר יהוה; וילך, וישב בנחל כרית, אשר, על-פני הירדן.  א יז,ו והערבים, מבאים לו לחם ובשר בבקר, ולחם ובשר, בערב; ומן-הנחל, ישתה.  א יז,ז ויהי מקץ ימים, וייבש הנחל:  כי לא-היה גשם, בארץ.  {ס}

א יז,ח ויהי דבר-יהוה, אליו לאמר.  א יז,ט קום לך צרפתה אשר לצידון, וישבת שם; הנה צויתי שם אשה אלמנה, לכלכלך.  א יז,י ויקם וילך צרפתה, ויבא אל-פתח העיר, והנה-שם אשה אלמנה, מקששת עצים; ויקרא אליה ויאמר, קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה.  א יז,יא ותלך, לקחת; ויקרא אליה ויאמר, לקחי-נא לי פת-לחם בידך.  א יז,יב ותאמר, חי-יהוה אלהיך אם-יש-לי מעוג, כי אם-מלא כף-קמח בכד, ומעט-שמן בצפחת; והנני מקששת שנים עצים, ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, ואכלנהו, ומתנו.  א יז,יג ויאמר אליה אליהו אל-תיראי, באי עשי כדברך; אך עשי-לי משם עגה קטנה בראשנה, והוצאת לי, ולך ולבנך, תעשי באחרנה.  א יז,יד כי כה אמר יהוה אלהי ישראל, כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן, לא תחסר:  עד יום תתן- (תת-) יהוה, גשם--על-פני האדמה.  א יז,טו ותלך ותעשה, כדבר אליהו; ותאכל הוא-והיא (היא-והוא) וביתה, ימים.  א יז,טז כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסר--כדבר יהוה, אשר דבר ביד אליהו.  {פ}

א יז,יז ויהי, אחר הדברים האלה, חלה, בן-האשה בעלת הבית; ויהי חליו חזק מאד, עד אשר לא-נותרה-בו נשמה.  א יז,יח ותאמר, אל-אליהו, מה-לי ולך, איש האלהים:  באת אלי להזכיר את-עוני, ולהמית את-בני.  א יז,יט ויאמר אליה, תני-לי את-בנך; ויקחהו מחיקה, ויעלהו אל-העליה אשר-הוא ישב שם, וישכבהו, על-מטתו.  א יז,כ ויקרא אל-יהוה, ויאמר:  יהוה אלהי--הגם על-האלמנה אשר-אני מתגורר עמה הרעות, להמית את-בנה.  א יז,כא ויתמדד על-הילד שלש פעמים, ויקרא אל-יהוה ויאמר:  יהוה אלהי, תשב נא נפש-הילד הזה על-קרבו.  א יז,כב וישמע יהוה, בקול אליהו; ותשב נפש-הילד על-קרבו, ויחי.  א יז,כג ויקח אליהו את-הילד, וירדהו מן-העליה הביתה, ויתנהו, לאמו; ויאמר, אליהו, ראי, חי בנך.  א יז,כד ותאמר האשה, אל-אליהו, עתה זה ידעתי, כי איש אלהים אתה; ודבר-יהוה בפיך, אמת.  {פ}

א יח,א ויהי, ימים רבים, ודבר-יהוה היה אל-אליהו, בשנה השלישית לאמר:  לך הראה אל-אחאב, ואתנה מטר על-פני האדמה.  א יח,ב וילך, אליהו, להראות, אל-אחאב; והרעב חזק, בשמרון.  א יח,ג ויקרא אחאב, אל-עבדיהו אשר על-הבית; ועבדיהו, היה ירא את-יהוה--מאד.  א יח,ד ויהי בהכרית איזבל, את נביאי יהוה; ויקח עבדיהו מאה נביאים, ויחביאם חמשים איש במערה, וכלכלם, לחם ומים.  א יח,ה ויאמר אחאב, אל-עבדיהו, לך בארץ אל-כל-מעיני המים, ואל כל-הנחלים; אולי נמצא חציר, ונחיה סוס ופרד, ולוא נכרית, מהבהמה.  א יח,ו ויחלקו להם את-הארץ, לעבר-בה:  אחאב הלך בדרך אחד, לבדו, ועבדיהו הלך בדרך-אחד, לבדו.  א יח,ז ויהי עבדיהו בדרך, והנה אליהו לקראתו; ויכרהו, ויפל על-פניו, ויאמר, האתה זה אדני אליהו.  א יח,ח ויאמר לו, אני; לך אמר לאדניך, הנה אליהו.  א יח,ט ויאמר, מה חטאתי:  כי-אתה נתן את-עבדך, ביד-אחאב--להמיתני.  א יח,י חי יהוה אלהיך, אם-יש-גוי וממלכה אשר לא-שלח אדני שם לבקשך, ואמרו, אין; והשביע את-הממלכה ואת-הגוי, כי לא ימצאכה.  א יח,יא ועתה, אתה אמר:  לך אמר לאדניך, הנה אליהו.  א יח,יב והיה אני אלך מאתך, ורוח יהוה ישאך על אשר לא-אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את-יהוה, מנערי.  א יח,יג הלא-הגד לאדני, את אשר-עשיתי, בהרג איזבל, את נביאי יהוה; ואחבא מנביאי יהוה מאה איש, חמשים חמשים איש במערה, ואכלכלם, לחם ומים.  א יח,יד ועתה אתה אמר, לך אמר לאדניך הנה אליהו; והרגני.  {ס}

א יח,טו ויאמר, אליהו, חי יהוה צבאות, אשר עמדתי לפניו:  כי היום, אראה אליו.  א יח,טז וילך עבדיהו לקראת אחאב, ויגד-לו; וילך אחאב, לקראת אליהו.  א יח,יז ויהי כראות אחאב, את-אליהו; ויאמר אחאב אליו, האתה זה עכר ישראל.  א יח,יח ויאמר, לא עכרתי את-ישראל, כי אם-אתה, ובית אביך--בעזבכם את-מצות יהוה, ותלך אחרי הבעלים.  א יח,יט ועתה, שלח קבץ אלי את-כל-ישראל--אל-הר הכרמל; ואת-נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אכלי, שלחן איזבל.  א יח,כ וישלח אחאב, בכל-בני ישראל; ויקבץ את-הנביאים, אל-הר הכרמל.  א יח,כא ויגש אליהו אל-כל-העם, ויאמר עד-מתי אתם פסחים על-שתי הסעפים--אם-יהוה האלהים לכו אחריו, ואם-הבעל לכו אחריו; ולא-ענו העם אתו, דבר.  א יח,כב ויאמר אליהו, אל-העם, אני נותרתי נביא ליהוה, לבדי; ונביאי הבעל, ארבע-מאות וחמשים איש.  א יח,כג ויתנו-לנו שנים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על-העצים, ואש, לא ישימו; ואני אעשה את-הפר האחד, ונתתי על-העצים, ואש, לא אשים.  א יח,כד וקראתם בשם אלהיכם, ואני אקרא בשם-יהוה, והיה האלהים אשר-יענה באש, הוא האלהים; ויען כל-העם ויאמרו, טוב הדבר.  א יח,כה ויאמר אליהו לנביאי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנה, כי אתם, הרבים; וקראו בשם אלהיכם, ואש לא תשימו.  א יח,כו ויקחו את-הפר אשר-נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם-הבעל מהבקר ועד-הצהרים לאמר הבעל עננו, ואין קול ואין ענה; ויפסחו, על-המזבח אשר עשה.  א יח,כז ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלהים הוא--כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו; אולי ישן הוא, ויקץ.  א יח,כח ויקראו, בקול גדול, ויתגדדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד-שפך-דם, עליהם.  א יח,כט ויהי, כעבר הצהרים, ויתנבאו, עד לעלות המנחה; ואין-קול ואין-ענה, ואין קשב.  א יח,ל ויאמר אליהו לכל-העם גשו אלי, ויגשו כל-העם אליו; וירפא את-מזבח יהוה, ההרוס.  א יח,לא ויקח אליהו, שתים עשרה אבנים, כמספר, שבטי בני-יעקב--אשר היה דבר-יהוה אליו לאמר, ישראל יהיה שמך.  א יח,לב ויבנה את-האבנים מזבח, בשם יהוה; ויעש תעלה, כבית סאתים זרע, סביב, למזבח.  א יח,לג ויערך, את-העצים; וינתח, את-הפר, וישם, על-העצים.  א יח,לד ויאמר, מלאו ארבעה כדים מים, ויצקו על-העלה, ועל-העצים; ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו.  א יח,לה וילכו המים, סביב למזבח; וגם את-התעלה, מלא-מים.  א יח,לו ויהי בעלות המנחה, ויגש אליהו הנביא ויאמר, יהוה אלהי אברהם יצחק וישראל, היום יודע כי-אתה אלהים בישראל ואני עבדך; ובדבריך (ובדברך) עשיתי, את כל-הדברים האלה.  א יח,לז ענני יהוה, ענני, וידעו העם הזה, כי-אתה יהוה האלהים; ואתה הסבת את-לבם, אחרנית.  א יח,לח ותפל אש-יהוה, ותאכל את-העלה ואת-העצים, ואת-האבנים, ואת-העפר; ואת-המים אשר-בתעלה, לחכה.  א יח,לט וירא, כל-העם, ויפלו, על-פניהם; ויאמרו--יהוה הוא האלהים, יהוה הוא האלהים.  א יח,מ ויאמר אליהו להם תפשו את-נביאי הבעל, איש אל-ימלט מהם--ויתפשום; ויורדם אליהו אל-נחל קישון, וישחטם שם.  א יח,מא ויאמר אליהו לאחאב, עלה אכל ושתה:  כי-קול, המון הגשם.  א יח,מב ויעלה אחאב, לאכל ולשתות; ואליהו עלה אל-ראש הכרמל, ויגהר ארצה, וישם פניו, בין ברכו.  א יח,מג ויאמר אל-נערו, עלה-נא הבט דרך-ים, ויעל ויבט, ויאמר אין מאומה; ויאמר, שב שבע פעמים.  א יח,מד ויהי, בשבעית, ויאמר הנה-עב קטנה ככף-איש, עלה מים; ויאמר, עלה אמר אל-אחאב אסר ורד, ולא יעצרכה, הגשם.  א יח,מה ויהי עד-כה ועד-כה, והשמים התקדרו עבים ורוח, ויהי, גשם גדול; וירכב אחאב, וילך יזרעאלה.  א יח,מו ויד-יהוה, היתה אל-אליהו, וישנס, מתניו; וירץ לפני אחאב, עד-באכה יזרעאלה.  א יט,א ויגד אחאב לאיזבל, את כל-אשר עשה אליהו, ואת כל-אשר הרג את-כל-הנביאים, בחרב.  א יט,ב ותשלח איזבל מלאך, אל-אליהו לאמר:  כה-יעשון אלהים, וכה יוספון, כי-כעת מחר אשים את-נפשך, כנפש אחד מהם.  א יט,ג וירא, ויקם וילך אל-נפשו, ויבא, באר שבע אשר ליהודה; וינח את-נערו, שם.  א יט,ד והוא-הלך במדבר, דרך יום, ויבא, וישב תחת רתם אחת (אחד); וישאל את-נפשו, למות, ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי, כי-לא-טוב אנכי מאבתי.  א יט,ה וישכב, ויישן, תחת, רתם אחד; והנה-זה מלאך נגע בו, ויאמר לו קום אכול.  א יט,ו ויבט, והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים; ויאכל וישת, וישב וישכב.  א יט,ז וישב מלאך יהוה שנית ויגע-בו, ויאמר קום אכל:  כי רב ממך, הדרך.  א יט,ח ויקם, ויאכל וישתה; וילך בכח האכילה ההיא, ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האלהים, חרב.  א יט,ט ויבא-שם אל-המערה, וילן שם; והנה דבר-יהוה, אליו, ויאמר לו, מה-לך פה אליהו.  א יט,י ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחתיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.  א יט,יא ויאמר, צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה.  א יט,יב ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה.  א יט,יג ויהי כשמע אליהו, וילט פניו באדרתו, ויצא, ויעמד פתח המערה; והנה אליו, קול, ויאמר, מה-לך פה אליהו.  א יט,יד ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחתיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.  {ס}

א יט,טו ויאמר יהוה אליו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את-חזאל למלך--על-ארם.  א יט,טז ואת יהוא בן-נמשי, תמשח למלך על-ישראל; ואת-אלישע בן-שפט מאבל מחולה, תמשח לנביא תחתיך.  א יט,יז והיה, הנמלט מחרב חזאל--ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא, ימית אלישע.  א יט,יח והשארתי בישראל, שבעת אלפים:  כל-הברכים, אשר לא-כרעו לבעל, וכל-הפה, אשר לא-נשק לו.  א יט,יט וילך משם וימצא את-אלישע בן-שפט, והוא חרש, שנים-עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבר אליהו אליו, וישלך אדרתו אליו.  א יט,כ ויעזב את-הבקר, וירץ אחרי אליהו, ויאמר אשקה-נא לאבי ולאמי, ואלכה אחריך; ויאמר לו לך שוב, כי מה-עשיתי לך.  א יט,כא וישב מאחריו ויקח את-צמד הבקר ויזבחהו, ובכלי הבקר בשלם הבשר, ויתן לעם, ויאכלו; ויקם, וילך אחרי אליהו--וישרתהו.  {פ}

א כ,א ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלשים ושנים מלך אתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שמרון, וילחם, בה.  א כ,ב וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה.  א כ,ג ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם.  א כ,ד ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדני המלך:  לך אני, וכל-אשר-לי.  א כ,ה וישבו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמר:  כי-שלחתי אליך לאמר, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן.  א כ,ו כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדי אליך, וחפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו.  א כ,ז ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש:  כי-שלח אלי לנשי ולבני, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו.  א כ,ח ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם:  אל-תשמע, ולוא תאבה.  א כ,ט ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדני המלך כל אשר-שלחת אל-עבדך בראשנה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישבהו, דבר.  א כ,י וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלהים וכה יוספו:  אם-ישפק, עפר שמרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגלי.  א כ,יא ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חגר כמפתח.  א כ,יב ויהי, כשמע את-הדבר הזה, והוא שתה הוא והמלכים, בסכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר.  א כ,יג והנה נביא אחד, נגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נתנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה.  א כ,יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסר המלחמה, ויאמר אתה.  א כ,טו ויפקד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתים שנים ושלשים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל--שבעת אלפים.  א כ,טז ויצאו, בצהרים; ובן-הדד שתה שכור בסכות, הוא והמלכים שלשים-ושנים מלך--עזר אתו.  א כ,יז ויצאו, נערי שרי המדינות--בראשנה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמר, אנשים, יצאו משמרון.  א כ,יח ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום.  א כ,יט ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם.  א כ,כ ויכו, איש אישו, וינסו ארם, וירדפם ישראל; וימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים.  א כ,כא ויצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה.  א כ,כב ויגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה:  כי לתשובת השנה, מלך ארם עלה עליך.  {פ}

א כ,כג ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלהי הרים אלהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נלחם אתם במישור--אם-לא נחזק, מהם.  א כ,כד ואת-הדבר הזה, עשה:  הסר המלכים איש ממקמו, ושים פחות תחתיהם.  א כ,כה ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונלחמה אותם במישור--אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקלם, ויעש כן.  {פ}

א כ,כו ויהי לתשובת השנה, ויפקד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל.  א כ,כז ובני ישראל, התפקדו וכלכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשפי עזים, וארם, מלאו את-הארץ.  א כ,כח ויגש איש האלהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה, ולא-אלהי עמקים הוא--ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה.  א כ,כט ויחנו אלה נכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד.  א כ,ל וינסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותפל החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבא אל-העיר חדר בחדר.  א כ,לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל--אולי, יחיה את-נפשך.  א כ,לב ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם, ויבאו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא.  א כ,לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, באו קחהו; ויצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה.  א כ,לד ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשמרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרת-לו ברית, וישלחהו.  {ס}

א כ,לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-רעהו בדבר יהוה--הכיני נא; וימאן האיש, להכתו.  א כ,לו ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו.  א כ,לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצע.  א כ,לח וילך, הנביא, ויעמד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו.  א כ,לט ויהי המלך עבר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את-האיש הזה--אם-הפקד יפקד, והיתה נפשך תחת נפשו או ככר-כסף תשקול.  א כ,מ ויהי עבדך, עשה הנה והנה--והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת.  א כ,מא וימהר--ויסר את-האפר, מעל (מעלי) עיניו; ויכר אתו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא.  א כ,מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שלחת את-איש-חרמי, מיד--והיתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו.  א כ,מג וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבא, שמרונה.  {פ}

א כא,א ויהי, אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל--אצל היכל אחאב, מלך שמרון.  א כא,ב וידבר אחאב אל-נבות לאמר תנה-לי את-כרמך ויהי-לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה-לך כסף מחיר זה.  א כא,ג ויאמר נבות, אל-אחאב:  חלילה לי מיהוה, מתתי את-נחלת אבתי לך.  א כא,ד ויבא אחאב אל-ביתו סר וזעף, על-הדבר אשר-דבר אליו נבות היזרעאלי, ויאמר, לא-אתן לך את-נחלת אבותי; וישכב, על-מטתו, ויסב את-פניו, ולא-אכל לחם.  א כא,ה ותבא אליו, איזבל אשתו; ותדבר אליו, מה-זה רוחך סרה, ואינך, אכל לחם.  א כא,ו וידבר אליה, כי-אדבר אל-נבות היזרעאלי ואמר לו תנה-לי את-כרמך בכסף, או אם-חפץ אתה, אתנה-לך כרם תחתיו; ויאמר, לא-אתן לך את-כרמי.  א כא,ז ותאמר אליו, איזבל אשתו, אתה, עתה תעשה מלוכה על-ישראל; קום אכל-לחם, ויטב לבך--אני אתן לך, את-כרם נבות היזרעאלי.  א כא,ח ותכתב ספרים בשם אחאב, ותחתם בחתמו; ותשלח הספרים (ספרים), אל-הזקנים ואל-החרים אשר בעירו, הישבים, את-נבות.  א כא,ט ותכתב בספרים, לאמר:  קראו-צום, והשיבו את-נבות בראש העם.  א כא,י והושיבו שנים אנשים בני-בליעל, נגדו, ויעדהו לאמר, ברכת אלהים ומלך; והוציאהו וסקלהו, וימת.  א כא,יא ויעשו אנשי עירו הזקנים והחרים, אשר הישבים בעירו, כאשר שלחה אליהם, איזבל--כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם.  א כא,יב קראו, צום; והשיבו את-נבות, בראש העם.  א כא,יג ויבאו שני האנשים בני-בליעל, וישבו נגדו, ויעדהו אנשי הבליעל את-נבות נגד העם לאמר, ברך נבות אלהים ומלך; ויצאהו מחוץ לעיר, ויסקלהו באבנים וימת.  א כא,יד וישלחו, אל-איזבל לאמר:  סקל נבות, וימת.  א כא,טו ויהי כשמע איזבל, כי-סקל נבות וימת; ותאמר איזבל אל-אחאב, קום רש את-כרם נבות היזרעאלי אשר מאן לתת-לך בכסף--כי אין נבות חי, כי-מת.  א כא,טז ויהי כשמע אחאב, כי מת נבות; ויקם אחאב, לרדת אל-כרם נבות היזרעאלי--לרשתו.  {פ}

א כא,יז ויהי, דבר-יהוה, אל-אליהו התשבי, לאמר.  א כא,יח קום רד, לקראת אחאב מלך-ישראל--אשר בשמרון; הנה בכרם נבות, אשר-ירד שם לרשתו.  א כא,יט ודברת אליו לאמר, כה אמר יהוה, הרצחת, וגם-ירשת; ודברת אליו לאמר, כה אמר יהוה, במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות, ילקו הכלבים את-דמך גם-אתה.  א כא,כ ויאמר אחאב אל-אליהו, המצאתני איבי; ויאמר מצאתי--יען התמכרך, לעשות הרע בעיני יהוה.  א כא,כא הנני מבי אליך רעה, ובערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.  א כא,כב ונתתי את-ביתך, כבית ירבעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחיה:  אל-הכעס אשר הכעסת, ותחטא את-ישראל.  א כא,כג וגם-לאיזבל--דבר יהוה, לאמר:  הכלבים יאכלו את-איזבל, בחל יזרעאל.  א כא,כד המת לאחאב בעיר, יאכלו הכלבים; והמת, בשדה, יאכלו, עוף השמים.  א כא,כה רק, לא-היה כאחאב, אשר התמכר, לעשות הרע בעיני יהוה--אשר-הסתה אתו, איזבל אשתו.  א כא,כו ויתעב מאד, ללכת אחרי הגללים--ככל, אשר עשו האמרי, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.  {פ}

א כא,כז ויהי כשמע אחאב את-הדברים האלה, ויקרע בגדיו, וישם-שק על-בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט.  {פ}

א כא,כח ויהי, דבר-יהוה, אל-אליהו התשבי, לאמר.  א כא,כט הראית, כי-נכנע אחאב מלפני; יען כי-נכנע מפני, לא-אבי הרעה בימיו--בימי בנו, אביא הרעה על-ביתו.  א כב,א וישבו, שלש שנים:  אין, מלחמה, בין ארם, ובין ישראל.  {פ}

א כב,ב ויהי, בשנה השלישית; וירד יהושפט מלך-יהודה, אל-מלך ישראל.  א כב,ג ויאמר מלך-ישראל, אל-עבדיו, הידעתם, כי-לנו רמת גלעד; ואנחנו מחשים--מקחת אתה, מיד מלך ארם.  א כב,ד ויאמר, אל-יהושפט, התלך אתי למלחמה, רמת גלעד; ויאמר יהושפט אל-מלך ישראל, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך.  א כב,ה ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל:  דרש-נא כיום, את-דבר יהוה.  א כב,ו ויקבץ מלך-ישראל את-הנביאים, כארבע מאות איש, ויאמר אלהם האלך על-רמת גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, ויתן אדני ביד המלך.  א כב,ז ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאתו.  א כב,ח ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרש את-יהוה מאתו ואני שנאתיו, כי לא-יתנבא עלי טוב כי אם-רע--מיכיהו, בן-ימלה; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן.  א כב,ט ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהרה מיכיהו בן-ימלה.  א כב,י ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה ישבים איש על-כסאו מלבשים בגדים, בגרן, פתח, שער שמרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם.  א כב,יא ויעש לו צדקיה בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלתם.  א כב,יב וכל-הנבאים--נבאים כן, לאמר:  עלה רמת גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך.  א כב,יג והמלאך אשר-הלך לקרא מיכיהו, דבר אליו לאמר, הנה-נא דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; יהי-נא דבריך (דברך), כדבר אחד מהם--ודברת טוב.  א כב,יד ויאמר, מיכיהו:  חי-יהוה--כי את-אשר יאמר יהוה אלי, אתו אדבר.  א כב,טו ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל-רמת גלעד למלחמה, אם-נחדל; ויאמר אליו עלה והצלח, ונתן יהוה ביד המלך.  א כב,טז ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך:  אשר לא-תדבר אלי, רק-אמת--בשם יהוה.  א כב,יז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפצים אל-ההרים, כצאן, אשר אין-להם רעה; ויאמר יהוה לא-אדנים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום.  א כב,יח ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט:  הלוא אמרתי אליך, לוא-יתנבא עלי טוב כי אם-רע.  {ס}

א כב,יט ויאמר, לכן שמע דבר-יהוה; ראיתי את-יהוה, ישב על-כסאו, וכל-צבא השמים עמד עליו, מימינו ומשמאלו.  א כב,כ ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב, ויעל, ויפל ברמת גלעד; ויאמר זה בכה, וזה אמר בכה.  א כב,כא ויצא הרוח, ויעמד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו; ויאמר יהוה אליו, במה.  א כב,כב ויאמר, אצא והייתי רוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן.  א כב,כג ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, כל-נביאיך אלה; ויהוה, דבר עליך רעה.  א כב,כד ויגש צדקיהו בן-כנענה, ויכה את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי-זה עבר רוח-יהוה מאתי לדבר אותך.  א כב,כה ויאמר מיכיהו, הנך ראה ביום ההוא, אשר תבא חדר בחדר, להחבה.  א כב,כו ויאמר, מלך ישראל, קח את-מיכיהו, והשיבהו אל-אמן שר-העיר; ואל-יואש, בן-המלך.  א כב,כז ואמרת, כה אמר המלך, שימו את-זה, בית הכלא; והאכלהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, באי בשלום.  א כב,כח ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כלם.  א כב,כט ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, רמת גלעד.  א כב,ל ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה.  א כב,לא ומלך ארם צוה את-שרי הרכב אשר-לו שלשים ושנים, לאמר, לא תלחמו, את-קטן ואת-גדול:  כי אם-את-מלך ישראל, לבדו.  א כב,לב ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו אך מלך-ישראל הוא, ויסרו עליו, להלחם; ויזעק, יהושפט.  א כב,לג ויהי, כראות שרי הרכב, כי-לא-מלך ישראל, הוא; וישובו, מאחריו.  א כב,לד ואיש, משך בקשת לתמו, ויכה את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השרין; ויאמר לרכבו, הפך ידך והוציאני מן-המחנה--כי החליתי.  א כב,לה ותעלה המלחמה, ביום ההוא, והמלך היה מעמד במרכבה, נכח ארם; וימת בערב, ויצק דם-המכה אל-חיק הרכב.  א כב,לו ויעבר הרנה במחנה, כבא השמש לאמר:  איש אל-עירו, ואיש אל-ארצו.  א כב,לז וימת המלך, ויבוא שמרון; ויקברו את-המלך, בשמרון.  א כב,לח וישטף את-הרכב על ברכת שמרון, וילקו הכלבים את-דמו, והזנות, רחצו--כדבר יהוה, אשר דבר.  א כב,לט ויתר דברי אחאב וכל-אשר עשה, ובית השן אשר בנה, וכל-הערים, אשר בנה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  א כב,מ וישכב אחאב, עם-אבתיו; וימלך אחזיהו בנו, תחתיו.  {פ}

א כב,מא ויהושפט, בן-אסא, מלך, על-יהודה--בשנת ארבע, לאחאב מלך ישראל.  א כב,מב יהושפט, בן-שלשים וחמש שנה במלכו, ועשרים וחמש שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, עזובה בת-שלחי.  א כב,מג וילך, בכל-דרך אסא אביו--לא-סר ממנו:  לעשות הישר, בעיני יהוה.  א כב,מד אך הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  א כב,מה וישלם יהושפט, עם-מלך ישראל.  א כב,מו ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר-עשה, ואשר נלחם:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  א כב,מז ויתר, הקדש, אשר נשאר, בימי אסא אביו--בער, מן-הארץ.  א כב,מח ומלך אין באדום, נצב מלך.  א כב,מט יהושפט עשר (עשה) אניות תרשיש ללכת אפירה, לזהב--ולא הלך:  כי-נשברה (נשברו) אניות, בעציון גבר.  א כב,נ אז אמר אחזיהו בן-אחאב, אל-יהושפט, ילכו עבדי עם-עבדיך, באניות; ולא אבה, יהושפט.  א כב,נא וישכב יהושפט, עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו, בעיר דוד אביו; וימלך יהורם בנו, תחתיו.  {ס}

א כב,נב אחזיהו בן-אחאב, מלך על-ישראל בשמרון, בשנת שבע עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלך על-ישראל, שנתים.  א כב,נג ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו ובדרך אמו, ובדרך ירבעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל.  א כב,נד ויעבד, את-הבעל, וישתחוה, לו; ויכעס, את-יהוה אלהי ישראל, ככל אשר-עשה, אביו.  ב א,א ויפשע מואב בישראל, אחרי מות אחאב.  ב א,ב ויפל אחזיה בעד השבכה, בעליתו אשר בשמרון--ויחל; וישלח מלאכים, ויאמר אלהם לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון, אם-אחיה, מחלי זה.  {ס}

ב א,ג ומלאך יהוה, דבר אל-אליה התשבי, קום עלה, לקראת מלאכי מלך-שמרון; ודבר אלהם--המבלי אין-אלהים בישראל, אתם הלכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון.  ב א,ד ולכן, כה-אמר יהוה, המטה אשר-עלית שם לא-תרד ממנה, כי מות תמות; וילך, אליה.  ב א,ה וישובו המלאכים, אליו; ויאמר אליהם, מה-זה שבתם.  ב א,ו ויאמרו אליו איש עלה לקראתנו, ויאמר אלינו לכו שובו אל-המלך אשר-שלח אתכם, ודברתם אליו כה אמר יהוה, המבלי אין-אלהים בישראל אתה שלח לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון; לכן המטה אשר-עלית שם, לא-תרד ממנה--כי-מות תמות.  ב א,ז וידבר אלהם--מה משפט האיש, אשר עלה לקראתכם; וידבר אליכם, את-הדברים האלה.  ב א,ח ויאמרו אליו, איש בעל שער, ואזור עור, אזור במתניו; ויאמר, אליה התשבי הוא.  ב א,ט וישלח אליו שר-חמשים, וחמשיו; ויעל אליו, והנה ישב על-ראש ההר, וידבר אליו, איש האלהים המלך דבר רדה.  ב א,י ויענה אליהו, וידבר אל-שר החמשים, ואם-איש אלהים אני, תרד אש מן-השמים ותאכל אתך ואת-חמשיך; ותרד אש מן-השמים, ותאכל אתו ואת-חמשיו.  ב א,יא וישב וישלח אליו, שר-חמשים אחר--וחמשיו; ויען, וידבר אליו, איש האלהים, כה-אמר המלך מהרה רדה.  ב א,יב ויען אליה, וידבר אליהם, אם-איש האלהים אני, תרד אש מן-השמים ותאכל אתך ואת-חמשיך; ותרד אש-אלהים מן-השמים, ותאכל אתו ואת-חמשיו.  ב א,יג וישב, וישלח שר-חמשים שלשים--וחמשיו; ויעל ויבא שר-החמשים השלישי ויכרע על-ברכיו לנגד אליהו, ויתחנן אליו וידבר אליו, איש האלהים, תיקר-נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך.  ב א,יד הנה ירדה אש, מן-השמים, ותאכל את-שני שרי החמשים הראשנים, ואת-חמשיהם; ועתה, תיקר נפשי בעיניך.  {ס}

ב א,טו וידבר מלאך יהוה, אל-אליהו, רד אותו, אל-תירא מפניו; ויקם וירד אותו, אל-המלך.  ב א,טז וידבר אליו כה-אמר יהוה, יען אשר-שלחת מלאכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון--המבלי אין-אלהים בישראל, לדרש בדברו; לכן המטה אשר-עלית שם, לא-תרד ממנה--כי-מות תמות.  ב א,יז וימת כדבר יהוה אשר-דבר אליהו, וימלך יהורם תחתיו,  {פ}
 
בשנת שתים, ליהורם בן-יהושפט מלך יהודה:  כי לא-היה לו, בן.  {ס}

ב א,יח ויתר דברי אחזיהו, אשר עשה:  הלוא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

ב ב,א ויהי, בהעלות יהוה את-אליהו, בסערה, השמים; וילך אליהו ואלישע, מן-הגלגל.  ב ב,ב ויאמר אליהו אל-אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני עד-בית-אל, ויאמר אלישע, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; וירדו, בית-אל.  ב ב,ג ויצאו בני-הנביאים אשר-בית-אל, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לקח את-אדניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו.  ב ב,ד ויאמר לו אליהו אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני יריחו, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויבאו, יריחו.  ב ב,ה ויגשו בני-הנביאים אשר-ביריחו, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לקח את-אדניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו.  ב ב,ו ויאמר לו אליהו שב-נא פה, כי יהוה שלחני הירדנה, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; וילכו, שניהם.  ב ב,ז וחמשים איש מבני הנביאים, הלכו, ויעמדו מנגד, מרחוק; ושניהם, עמדו על-הירדן.  ב ב,ח ויקח אליהו את-אדרתו ויגלם ויכה את-המים, ויחצו הנה והנה; ויעברו שניהם, בחרבה.  ב ב,ט ויהי כעברם, ואליהו אמר אל-אלישע שאל מה אעשה-לך, בטרם, אלקח מעמך; ויאמר אלישע, ויהי נא פי-שנים ברוחך אלי.  ב ב,י ויאמר, הקשית לשאול; אם-תראה אתי לקח מאתך, יהי-לך כן, ואם-אין, לא יהיה.  ב ב,יא ויהי, המה הלכים הלוך ודבר, והנה רכב-אש וסוסי אש, ויפרדו בין שניהם; ויעל, אליהו, בסערה, השמים.  ב ב,יב ואלישע ראה, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ולא ראהו, עוד; ויחזק, בבגדיו, ויקרעם, לשנים קרעים.  ב ב,יג וירם את-אדרת אליהו, אשר נפלה מעליו; וישב ויעמד, על-שפת הירדן.  ב ב,יד ויקח את-אדרת אליהו אשר-נפלה מעליו, ויכה את-המים, ויאמר, איה יהוה אלהי אליהו; אף-הוא ויכה את-המים, ויחצו הנה והנה, ויעבר, אלישע.  ב ב,טו ויראהו בני-הנביאים אשר-ביריחו, מנגד, ויאמרו, נחה רוח אליהו על-אלישע; ויבאו, לקראתו, וישתחוו-לו, ארצה.  ב ב,טז ויאמרו אליו הנה-נא יש-את-עבדיך חמשים אנשים בני-חיל, ילכו נא ויבקשו את-אדניך--פן-נשאו רוח יהוה, וישלכהו באחד ההרים או באחת הגיאות (הגיאיות); ויאמר, לא תשלחו.  ב ב,יז ויפצרו-בו עד-בש, ויאמר שלחו; וישלחו חמשים איש, ויבקשו שלשה-ימים ולא מצאהו.  ב ב,יח וישבו אליו, והוא ישב ביריחו; ויאמר אלהם, הלא-אמרתי אליכם אל-תלכו.  {ס}

ב ב,יט ויאמרו אנשי העיר, אל-אלישע, הנה-נא מושב העיר טוב, כאשר אדני ראה; והמים רעים, והארץ משכלת.  ב ב,כ ויאמר, קחו-לי צלחית חדשה, ושימו שם, מלח; ויקחו, אליו.  ב ב,כא ויצא אל-מוצא המים, וישלך-שם מלח; ויאמר כה-אמר יהוה, רפאתי למים האלה--לא-יהיה משם עוד, מות ומשכלת.  ב ב,כב וירפו המים, עד היום הזה, כדבר אלישע, אשר דבר.  {פ}

ב ב,כג ויעל משם, בית-אל; והוא עלה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קרח עלה קרח.  ב ב,כד ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתים דבים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים.  ב ב,כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שמרון.  {פ}

ב ג,א ויהורם בן-אחאב, מלך על-ישראל בשמרון, בשנת שמנה עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלך, שתים-עשרה שנה.  ב ג,ב ויעשה הרע, בעיני יהוה--רק, לא כאביו וכאמו; ויסר את-מצבת הבעל, אשר עשה אביו.  ב ג,ג רק בחטאות ירבעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--דבק:  לא-סר, ממנה.  {פ}

ב ג,ד ומישע מלך-מואב, היה נקד; והשיב למלך-ישראל מאה-אלף כרים, ומאה אלף אילים צמר.  ב ג,ה ויהי, כמות אחאב; ויפשע מלך-מואב, במלך ישראל.  ב ג,ו ויצא המלך יהורם, ביום ההוא--משמרון; ויפקד, את-כל-ישראל.  ב ג,ז וילך וישלח אל-יהושפט מלך-יהודה לאמר, מלך מואב פשע בי--התלך אתי אל-מואב, למלחמה; ויאמר אעלה, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך.  ב ג,ח ויאמר, אי-זה הדרך נעלה; ויאמר, דרך מדבר אדום.  ב ג,ט וילך מלך ישראל ומלך-יהודה, ומלך אדום, ויסבו, דרך שבעת ימים; ולא-היה מים למחנה ולבהמה, אשר ברגליהם.  ב ג,י ויאמר, מלך ישראל:  אהה--כי-קרא יהוה לשלשת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב.  {ס}

ב ג,יא ויאמר יהושפט, האין פה נביא ליהוה, ונדרשה את-יהוה, מאותו; ויען אחד מעבדי מלך-ישראל, ויאמר, פה אלישע בן-שפט, אשר-יצק מים על-ידי אליהו.  ב ג,יב ויאמר, יהושפט, יש אותו, דבר-יהוה; וירדו אליו, מלך ישראל ויהושפט--ומלך אדום.  ב ג,יג ויאמר אלישע אל-מלך ישראל, מה-לי ולך--לך אל-נביאי אביך, ואל-נביאי אמך; ויאמר לו, מלך ישראל, אל כי-קרא יהוה לשלשת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב.  ב ג,יד ויאמר אלישע, חי-יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו, כי לולי פני יהושפט מלך-יהודה, אני נשא--אם-אביט אליך, ואם-אראך.  ב ג,טו ועתה, קחו-לי מנגן; והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד-יהוה.  ב ג,טז ויאמר, כה אמר יהוה:  עשה הנחל הזה, גבים גבים.  ב ג,יז כי-כה אמר יהוה, לא-תראו רוח ולא-תראו גשם, והנחל ההוא, ימלא מים; ושתיתם אתם ומקניכם, ובהמתכם.  ב ג,יח ונקל זאת, בעיני יהוה; ונתן את-מואב, בידכם.  ב ג,יט והכיתם כל-עיר מבצר, וכל-עיר מבחור, וכל-עץ טוב תפילו, וכל-מעיני-מים תסתמו; וכל החלקה הטובה, תכאבו באבנים.  ב ג,כ ויהי בבקר כעלות המנחה, והנה-מים באים מדרך אדום; ותמלא הארץ, את-המים.  ב ג,כא וכל-מואב, שמעו, כי-עלו המלכים, להלחם בם; ויצעקו, מכל חגר חגרה ומעלה, ויעמדו, על-הגבול.  ב ג,כב וישכימו בבקר, והשמש זרחה על-המים; ויראו מואב מנגד את-המים, אדמים כדם.  ב ג,כג ויאמרו, דם זה, החרב נחרבו המלכים, ויכו איש את-רעהו; ועתה לשלל, מואב.  ב ג,כד ויבאו, אל-מחנה ישראל, ויקמו ישראל ויכו את-מואב, וינסו מפניהם; ויבו- (ויכו-) בה, והכות את-מואב.  ב ג,כה והערים יהרסו וכל-חלקה טובה ישליכו איש-אבנו ומלאוה, וכל-מעין-מים יסתמו וכל-עץ-טוב יפילו, עד-השאיר אבניה בקיר, חרשת; ויסבו הקלעים, ויכוה.  ב ג,כו וירא מלך מואב, כי-חזק ממנו המלחמה; ויקח אותו שבע-מאות איש שלף חרב, להבקיע אל-מלך אדום--ולא יכלו.  ב ג,כז ויקח את-בנו הבכור אשר-ימלך תחתיו, ויעלהו עלה על-החמה, ויהי קצף-גדול, על-ישראל; ויסעו, מעליו, וישבו, לארץ.  {פ}

ב ד,א ואשה אחת מנשי בני-הנביאים צעקה אל-אלישע לאמר, עבדך אישי מת, ואתה ידעת, כי עבדך היה ירא את-יהוה; והנשה--בא לקחת את-שני ילדי לו, לעבדים.  ב ד,ב ויאמר אליה אלישע, מה אעשה-לך, הגידי לי, מה-יש-לכי (לך) בבית; ותאמר, אין לשפחתך כל בבית, כי, אם-אסוך שמן.  ב ד,ג ויאמר, לכי שאלי-לך כלים מן-החוץ, מאת, כל-שכנכי (שכניך)--כלים רקים, אל-תמעיטי.  ב ד,ד ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד-בניך, ויצקת, על כל-הכלים האלה; והמלא, תסיעי.  ב ד,ה ותלך, מאתו, ותסגר הדלת, בעדה ובעד בניה; הם מגישים אליה, והיא מיצקת (מוצקת).  ב ד,ו ויהי כמלאת הכלים, ותאמר אל-בנה הגישה אלי עוד כלי, ויאמר אליה, אין עוד כלי; ויעמד, השמן.  ב ד,ז ותבא, ותגד לאיש האלהים, ויאמר לכי מכרי את-השמן, ושלמי את-נשיכי (נשיך); ואת בניכי (ובניך), תחיי בנותר.  {פ}

ב ד,ח ויהי היום ויעבר אלישע אל-שונם, ושם אשה גדולה, ותחזק-בו, לאכל-לחם; ויהי מדי עברו, יסר שמה לאכל-לחם.  ב ד,ט ותאמר, אל-אישה, הנה-נא ידעתי, כי איש אלהים קדוש הוא--עבר עלינו, תמיד.  ב ד,י נעשה-נא עלית-קיר קטנה, ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה; והיה בבאו אלינו, יסור שמה.  ב ד,יא ויהי היום, ויבא שמה; ויסר אל-העליה, וישכב-שמה.  ב ד,יב ויאמר אל-גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת; ויקרא-לה--ותעמד, לפניו.  ב ד,יג ויאמר לו, אמר-נא אליה הנה חרדת אלינו את-כל-החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר-לך אל-המלך או אל-שר הצבא; ותאמר, בתוך עמי אנכי ישבת.  ב ד,יד ויאמר, ומה לעשות לה; ויאמר גיחזי, אבל בן אין-לה--ואישה זקן.  ב ד,טו ויאמר, קרא-לה; ויקרא-לה--ותעמד, בפתח.  ב ד,טז ויאמר, למועד הזה כעת חיה, אתי (את), חבקת בן; ותאמר, אל-אדני איש האלהים--אל-תכזב, בשפחתך.  ב ד,יז ותהר האשה, ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר-דבר אליה אלישע.  ב ד,יח ויגדל, הילד; ויהי היום, ויצא אל-אביו אל-הקצרים.  ב ד,יט ויאמר אל-אביו, ראשי ראשי; ויאמר, אל-הנער, שאהו, אל-אמו.  ב ד,כ וישאהו--ויביאהו, אל-אמו; וישב על-ברכיה עד-הצהרים, וימת.  ב ד,כא ותעל, ותשכבהו, על-מטת, איש האלהים; ותסגר בעדו, ותצא.  ב ד,כב ותקרא, אל-אישה, ותאמר שלחה נא לי אחד מן-הנערים, ואחת האתנות; וארוצה עד-איש האלהים, ואשובה.  ב ד,כג ויאמר, מדוע אתי (את) הלכתי (הלכת) אליו היום--לא-חדש, ולא שבת; ותאמר, שלום.  ב ד,כד ותחבש, האתון, ותאמר אל-נערה, נהג ולך; אל-תעצר-לי לרכב, כי אם-אמרתי לך.  ב ד,כה ותלך, ותבא אל-איש האלהים--אל-הר הכרמל; ויהי כראות איש-האלהים אתה, מנגד, ויאמר אל-גיחזי נערו, הנה השונמית הלז.  ב ד,כו עתה, רוץ-נא לקראתה, ואמר-לה השלום לך השלום לאישך, השלום לילד; ותאמר, שלום.  ב ד,כז ותבא אל-איש האלהים, אל-ההר, ותחזק, ברגליו; ויגש גיחזי להדפה, ויאמר איש האלהים הרפה-לה כי-נפשה מרה-לה, ויהוה העלים ממני, ולא הגיד לי.  ב ד,כח ותאמר, השאלתי בן מאת אדני; הלא אמרתי, לא תשלה אתי.  ב ד,כט ויאמר לגיחזי חגר מתניך, וקח משענתי בידך ולך, כי-תמצא איש לא תברכנו, וכי-יברכך איש לא תעננו; ושמת משענתי, על-פני הנער.  ב ד,ל ותאמר אם הנער, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויקם, וילך אחריה.  ב ד,לא וגחזי עבר לפניהם, וישם את-המשענת על-פני הנער, ואין קול, ואין קשב; וישב לקראתו ויגד-לו לאמר, לא הקיץ הנער.  ב ד,לב ויבא אלישע, הביתה; והנה הנער מת, משכב על-מטתו.  ב ד,לג ויבא, ויסגר הדלת בעד שניהם; ויתפלל, אל-יהוה.  ב ד,לד ויעל וישכב על-הילד, וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפו, ויגהר, עליו; ויחם, בשר הילד.  ב ד,לה וישב וילך בבית, אחת הנה ואחת הנה, ויעל, ויגהר עליו; ויזורר הנער עד-שבע פעמים, ויפקח הנער את-עיניו.  ב ד,לו ויקרא אל-גיחזי, ויאמר קרא אל-השנמית הזאת, ויקראה, ותבא אליו; ויאמר, שאי בנך.  ב ד,לז ותבא ותפל על-רגליו, ותשתחו ארצה; ותשא את-בנה, ותצא.  {פ}

ב ד,לח ואלישע שב הגלגלה, והרעב בארץ, ובני הנביאים, ישבים לפניו; ויאמר לנערו, שפת הסיר הגדולה, ובשל נזיד, לבני הנביאים.  ב ד,לט ויצא אחד אל-השדה, ללקט ארת, וימצא גפן שדה, וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו; ויבא, ויפלח אל-סיר הנזיד--כי-לא ידעו.  ב ד,מ ויצקו לאנשים, לאכול; ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו, ויאמרו מות בסיר איש האלהים, ולא יכלו, לאכל.  ב ד,מא ויאמר, וקחו-קמח, וישלך, אל-הסיר; ויאמר, צק לעם ויאכלו, ולא היה דבר רע, בסיר.  {ס}

ב ד,מב ואיש בא מבעל שלשה, ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים-לחם שערים, וכרמל, בצקלנו; ויאמר, תן לעם ויאכלו.  ב ד,מג ויאמר, משרתו, מה אתן זה, לפני מאה איש; ויאמר, תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה, אכל והותר.  ב ד,מד ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו, כדבר יהוה.  {פ}

ב ה,א ונעמן שר-צבא מלך-ארם היה איש גדול לפני אדניו, ונשא פנים--כי-בו נתן-יהוה תשועה, לארם; והאיש, היה גבור חיל--מצרע.  ב ה,ב וארם יצאו גדודים, וישבו מארץ ישראל נערה קטנה; ותהי, לפני אשת נעמן.  ב ה,ג ותאמר, אל-גברתה, אחלי אדני, לפני הנביא אשר בשמרון; אז יאסף אתו, מצרעתו.  ב ה,ד ויבא, ויגד לאדניו לאמר:  כזאת וכזאת דברה הנערה, אשר מארץ ישראל.  ב ה,ה ויאמר מלך-ארם לך-בא, ואשלחה ספר אל-מלך ישראל; וילך ויקח בידו עשר ככרי-כסף, וששת אלפים זהב, ועשר, חליפות בגדים.  ב ה,ו ויבא הספר, אל-מלך ישראל לאמר:  ועתה, כבוא הספר הזה אליך, הנה שלחתי אליך את-נעמן עבדי, ואספתו מצרעתו.  ב ה,ז ויהי כקרא מלך-ישראל את-הספר ויקרע בגדיו, ויאמר האלהים אני להמית ולהחיות, כי-זה שלח אלי, לאסף איש מצרעתו:  כי אך-דעו-נא וראו, כי-מתאנה הוא לי.  ב ה,ח ויהי כשמע אלישע איש-האלהים, כי-קרע מלך-ישראל את-בגדיו, וישלח אל-המלך לאמר, למה קרעת בגדיך; יבא-נא אלי--וידע, כי יש נביא בישראל.  ב ה,ט ויבא נעמן, בסוסו וברכבו; ויעמד פתח-הבית, לאלישע.  ב ה,י וישלח אליו אלישע, מלאך לאמר:  הלוך, ורחצת שבע-פעמים בירדן, וישב בשרך לך, וטהר.  ב ה,יא ויקצף נעמן, וילך; ויאמר הנה אמרתי אלי יצא יצוא, ועמד וקרא בשם-יהוה אלהיו, והניף ידו אל-המקום, ואסף המצרע.  ב ה,יב הלא טוב אבנה (אמנה) ופרפר נהרות דמשק, מכל מימי ישראל--הלא-ארחץ בהם, וטהרתי; ויפן, וילך בחמה.  ב ה,יג ויגשו עבדיו, וידברו אליו, ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך, הלוא תעשה; ואף כי-אמר אליך, רחץ וטהר.  ב ה,יד וירד, ויטבל בירדן שבע פעמים, כדבר, איש האלהים; וישב בשרו, כבשר נער קטן--ויטהר.  ב ה,טו וישב אל-איש האלהים הוא וכל-מחנהו, ויבא ויעמד לפניו, ויאמר הנה-נא ידעתי כי אין אלהים בכל-הארץ, כי אם-בישראל; ועתה קח-נא ברכה, מאת עבדך.  ב ה,טז ויאמר, חי-יהוה אשר-עמדתי לפניו אם-אקח; ויפצר-בו לקחת, וימאן.  ב ה,יז ויאמר, נעמן, ולא, יתן-נא לעבדך משא צמד-פרדים אדמה:  כי לוא-יעשה עוד עבדך עלה וזבח, לאלהים אחרים--כי, אם-ליהוה.  ב ה,יח לדבר הזה, יסלח יהוה לעבדך--בבוא אדני בית-רמון להשתחות שמה והוא נשען על-ידי, והשתחויתי בית רמן, בהשתחויתי בית רמן, יסלח-נא (  ) יהוה לעבדך בדבר הזה.  ב ה,יט ויאמר לו, לך לשלום; וילך מאתו, כברת-ארץ.  {ס}

ב ה,כ ויאמר גיחזי, נער אלישע איש-האלהים, הנה חשך אדני את-נעמן הארמי הזה, מקחת מידו את אשר-הביא; חי-יהוה כי-אם-רצתי אחריו, ולקחתי מאתו מאומה.  ב ה,כא וירדף גיחזי, אחרי נעמן; ויראה נעמן, רץ אחריו, ויפל מעל המרכבה לקראתו, ויאמר השלום.  ב ה,כב ויאמר שלום, אדני שלחני לאמר, הנה עתה זה באו אלי שני-נערים מהר אפרים, מבני הנביאים; תנה-נא להם ככר-כסף, ושתי חלפות בגדים.  ב ה,כג ויאמר נעמן, הואל קח ככרים; ויפרץ-בו, ויצר ככרים כסף בשני חרטים ושתי חלפות בגדים, ויתן אל-שני נעריו, וישאו לפניו.  ב ה,כד ויבא, אל-העפל, ויקח מידם, ויפקד בבית; וישלח את-האנשים, וילכו.  ב ה,כה והוא-בא, ויעמד אל-אדניו, ויאמר אליו אלישע, מאן (מאין) גחזי; ויאמר, לא-הלך עבדך אנה ואנה.  ב ה,כו ויאמר אליו לא-לבי הלך, כאשר הפך-איש מעל מרכבתו לקראתך; העת לקחת את-הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים וכרמים וצאן ובקר, ועבדים ושפחות.  ב ה,כז וצרעת נעמן תדבק-בך, ובזרעך לעולם; ויצא מלפניו, מצרע כשלג.  ב ו,א ויאמרו בני-הנביאים, אל-אלישע:  הנה-נא המקום, אשר אנחנו ישבים שם לפניך--צר ממנו.  ב ו,ב נלכה-נא עד-הירדן, ונקחה משם איש קורה אחת, ונעשה-לנו שם מקום, לשבת שם; ויאמר, לכו.  ב ו,ג ויאמר, האחד, הואל נא, ולך את-עבדיך; ויאמר, אני אלך.  ב ו,ד וילך, אתם; ויבאו, הירדנה, ויגזרו, העצים.  ב ו,ה ויהי האחד מפיל הקורה, ואת-הברזל נפל אל-המים; ויצעק ויאמר אהה אדני, והוא שאול.  ב ו,ו ויאמר איש-האלהים, אנה נפל; ויראהו, את-המקום, ויקצב-עץ וישלך-שמה, ויצף הברזל.  ב ו,ז ויאמר, הרם לך; וישלח ידו, ויקחהו.  {פ}

ב ו,ח ומלך ארם, היה נלחם בישראל; ויועץ אל-עבדיו לאמר, אל-מקום פלני אלמני תחנתי.  ב ו,ט וישלח איש האלהים, אל-מלך ישראל לאמר, השמר, מעבר המקום הזה:  כי-שם, ארם נחתים.  ב ו,י וישלח מלך ישראל, אל-המקום אשר אמר-לו איש-האלהים והזהירה--ונשמר שם:  לא אחת, ולא שתים.  ב ו,יא ויסער לב מלך-ארם, על-הדבר הזה; ויקרא אל-עבדיו, ויאמר אליהם, הלוא תגידו לי, מי משלנו אל-מלך ישראל.  ב ו,יב ויאמר אחד מעבדיו, לוא אדני המלך:  כי-אלישע הנביא, אשר בישראל, יגיד למלך ישראל, את-הדברים אשר תדבר בחדר משכבך.  ב ו,יג ויאמר, לכו וראו איכה הוא, ואשלח, ואקחהו; ויגד-לו לאמר, הנה בדתן.  ב ו,יד וישלח-שמה סוסים ורכב, וחיל כבד; ויבאו לילה, ויקפו על-העיר.  ב ו,טו וישכם משרת איש האלהים, לקום, ויצא, והנה-חיל סובב את-העיר וסוס ורכב; ויאמר נערו אליו אהה אדני, איכה נעשה.  ב ו,טז ויאמר, אל-תירא:  כי רבים אשר אתנו, מאשר אותם.  ב ו,יז ויתפלל אלישע, ויאמר, יהוה, פקח-נא את-עיניו ויראה; ויפקח יהוה, את-עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש, סביבת אלישע.  ב ו,יח וירדו, אליו, ויתפלל אלישע אל-יהוה ויאמר, הך-נא את-הגוי-הזה בסנורים; ויכם בסנורים, כדבר אלישע.  ב ו,יט ויאמר אלהם אלישע, לא זה הדרך ולא זה העיר--לכו אחרי, ואוליכה אתכם אל-האיש אשר תבקשון; וילך אותם, שמרונה.  ב ו,כ ויהי, כבאם שמרון, ויאמר אלישע, יהוה פקח את-עיני-אלה ויראו; ויפקח יהוה, את-עיניהם, ויראו, והנה בתוך שמרון.  ב ו,כא ויאמר מלך-ישראל אל-אלישע, כראתו אותם:  האכה אכה, אבי.  ב ו,כב ויאמר לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה; שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו, וילכו, אל-אדניהם.  ב ו,כג ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל-אדניהם; ולא-יספו עוד גדודי ארם, לבוא בארץ ישראל.  {פ}

ב ו,כד ויהי, אחרי-כן, ויקבץ בן-הדד מלך-ארם, את-כל-מחנהו; ויעל, ויצר על-שמרון.  ב ו,כה ויהי רעב גדול בשמרון, והנה צרים עליה:  עד היות ראש-חמור בשמנים כסף, ורבע הקב חרי (דב) יונים בחמשה-כסף.  ב ו,כו ויהי מלך ישראל, עבר על-החמה; ואשה, צעקה אליו לאמר, הושיעה, אדני המלך.  ב ו,כז ויאמר אל-יושעך יהוה, מאין אושיעך; המן-הגרן, או מן-היקב.  ב ו,כח ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, האשה הזאת אמרה אלי תני את-בנך ונאכלנו היום, ואת-בני, נאכל מחר.  ב ו,כט ונבשל את-בני, ונאכלהו; ואמר אליה ביום האחר, תני את-בנך ונאכלנו, ותחבא, את-בנה.  ב ו,ל ויהי כשמע המלך את-דברי האשה, ויקרע את-בגדיו, והוא, עבר על-החמה; וירא העם, והנה השק על-בשרו מבית.  ב ו,לא ויאמר, כה-יעשה-לי אלהים וכה יוסף:  אם-יעמד ראש אלישע בן-שפט, עליו--היום.  ב ו,לב ואלישע ישב בביתו, והזקנים ישבים אתו; וישלח איש מלפניו, בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל-הזקנים הראיתם כי-שלח בן-המרצח הזה להסיר את-ראשי, ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת, הלוא קול רגלי אדניו אחריו.  ב ו,לג עודנו מדבר עמם, והנה המלאך ירד אליו; ויאמר, הנה-זאת הרעה מאת יהוה--מה-אוחיל ליהוה, עוד.  {פ}

ב ז,א ויאמר אלישע, שמעו דבר-יהוה:  כה אמר יהוה, כעת מחר סאה-סלת בשקל וסאתים שערים בשקל--בשער שמרון.  ב ז,ב ויען השליש אשר-למלך נשען על-ידו את-איש האלהים, ויאמר, הנה יהוה עשה ארבות בשמים, היהיה הדבר הזה; ויאמר, הנכה ראה בעיניך, ומשם, לא תאכל.  {פ}

ב ז,ג וארבעה אנשים היו מצרעים, פתח השער; ויאמרו, איש אל-רעהו, מה אנחנו ישבים פה, עד-מתנו.  ב ז,ד אם-אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר, ומתנו שם, ואם-ישבנו פה, ומתנו; ועתה, לכו ונפלה אל-מחנה ארם--אם-יחינו נחיה, ואם-ימיתנו, ומתנו.  ב ז,ה ויקמו בנשף, לבוא אל-מחנה ארם; ויבאו, עד-קצה מחנה ארם, והנה אין-שם, איש.  ב ז,ו ואדני השמיע את-מחנה ארם, קול רכב קול סוס--קול, חיל גדול; ויאמרו איש אל-אחיו, הנה שכר-עלינו מלך ישראל את-מלכי החתים ואת-מלכי מצרים--לבוא עלינו.  ב ז,ז ויקומו, וינוסו בנשף, ויעזבו את-אהליהם ואת-סוסיהם ואת-חמריהם, המחנה כאשר-היא; וינסו, אל-נפשם.  ב ז,ח ויבאו המצרעים האלה עד-קצה המחנה, ויבאו אל-אהל אחד ויאכלו וישתו, וישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמנו; וישבו, ויבאו אל-אהל אחר, וישאו משם, וילכו ויטמנו.  ב ז,ט ויאמרו איש אל-רעהו לא-כן אנחנו עשים, היום הזה יום-בשרה הוא, ואנחנו מחשים וחכינו עד-אור הבקר, ומצאנו עוון; ועתה לכו ונבאה, ונגידה בית המלך.  ב ז,י ויבאו, ויקראו אל-שער העיר, ויגידו להם לאמר, באנו אל-מחנה ארם והנה אין-שם איש וקול אדם:  כי אם-הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר-המה.  ב ז,יא ויקרא, השערים; ויגידו, בית המלך פנימה.  ב ז,יב ויקם המלך לילה, ויאמר אל-עבדיו, אגידה-נא לכם, את אשר-עשו לנו ארם:  ידעו כי-רעבים אנחנו, ויצאו מן-המחנה להחבה בהשדה (בשדה) לאמר, כי-יצאו מן-העיר ונתפשם חיים, ואל-העיר נבא.  ב ז,יג ויען אחד מעבדיו ויאמר, ויקחו-נא חמשה מן-הסוסים הנשארים אשר נשארו-בה, הנם ככל-ההמון (המון) ישראל אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר-תמו; ונשלחה, ונראה.  ב ז,יד ויקחו, שני רכב סוסים; וישלח המלך אחרי מחנה-ארם, לאמר--לכו וראו.  ב ז,טו וילכו אחריהם, עד-הירדן, והנה כל-הדרך מלאה בגדים וכלים, אשר-השליכו ארם בהחפזם (בחפזם); וישבו, המלאכים, ויגדו, למלך.  ב ז,טז ויצא העם--ויבזו, את מחנה ארם; ויהי סאה-סלת בשקל, וסאתים שערים בשקל--כדבר יהוה.  ב ז,יז והמלך הפקיד את-השליש אשר-נשען על-ידו, על-השער, וירמסהו העם בשער, וימת:  כאשר דבר, איש האלהים, אשר דבר, ברדת המלך אליו.  ב ז,יח ויהי, כדבר איש האלהים, אל-המלך, לאמר:  סאתים שערים בשקל, וסאה-סלת בשקל, יהיה כעת מחר, בשער שמרון.  ב ז,יט ויען השליש את-איש האלהים, ויאמר, והנה יהוה עשה ארבות בשמים, היהיה כדבר הזה; ויאמר, הנך ראה בעיניך, ומשם, לא תאכל.  ב ז,כ ויהי-לו, כן; וירמסו אתו העם בשער, וימת.  {ס}

ב ח,א ואלישע דבר אל-האשה אשר-החיה את-בנה לאמר, קומי ולכי אתי (את) וביתך, וגורי, באשר תגורי:  כי-קרא יהוה לרעב, וגם-בא אל-הארץ שבע שנים.  ב ח,ב ותקם, האשה, ותעש, כדבר איש האלהים; ותלך היא וביתה, ותגר בארץ-פלשתים שבע שנים.  ב ח,ג ויהי, מקצה שבע שנים, ותשב האשה, מארץ פלשתים; ותצא לצעק אל-המלך, אל-ביתה ואל-שדה.  ב ח,ד והמלך, מדבר אל-גחזי, נער איש-האלהים, לאמר:  ספרה-נא לי, את כל-הגדלות אשר-עשה אלישע.  {ס}

ב ח,ה ויהי הוא מספר למלך, את אשר-החיה את-המת, והנה האשה אשר-החיה את-בנה צעקת אל-המלך, על-ביתה ועל-שדה; ויאמר גחזי, אדני המלך--זאת האשה, וזה-בנה אשר-החיה אלישע.  ב ח,ו וישאל המלך לאשה, ותספר-לו; ויתן-לה המלך סריס אחד לאמר, השיב את-כל-אשר-לה ואת כל-תבואת השדה, מיום עזבה את-הארץ, ועד-עתה.  {פ}

ב ח,ז ויבא אלישע דמשק, ובן-הדד מלך-ארם חלה; ויגד-לו לאמר, בא איש האלהים עד-הנה.  ב ח,ח ויאמר המלך אל-חזהאל, קח בידך מנחה, ולך, לקראת איש האלהים; ודרשת את-יהוה מאותו לאמר, האחיה מחלי זה.  ב ח,ט וילך חזאל, לקראתו, ויקח מנחה בידו וכל-טוב דמשק, משא ארבעים גמל; ויבא, ויעמד לפניו, ויאמר בנך בן-הדד מלך-ארם שלחני אליך לאמר, האחיה מחלי זה.  ב ח,י ויאמר אליו אלישע, לך אמר-לא (לו) חיה תחיה; והראני יהוה, כי-מות ימות.  ב ח,יא ויעמד את-פניו, וישם עד-בש; ויבך, איש האלהים.  ב ח,יב ויאמר חזאל, מדוע אדני בכה; ויאמר כי-ידעתי את אשר-תעשה לבני ישראל רעה, מבצריהם תשלח באש ובחריהם בחרב תהרג, ועלליהם תרטש, והרתיהם תבקע.  ב ח,יג ויאמר חזהאל--כי מה עבדך הכלב, כי יעשה הדבר הגדול הזה; ויאמר אלישע, הראני יהוה אתך מלך על-ארם.  ב ח,יד וילך מאת אלישע, ויבא אל-אדניו, ויאמר לו, מה-אמר לך אלישע; ויאמר, אמר לי חיה תחיה.  ב ח,טו ויהי ממחרת, ויקח המכבר ויטבל במים, ויפרש על-פניו, וימת; וימלך חזהאל, תחתיו.  {פ}

ב ח,טז ובשנת חמש, ליורם בן-אחאב מלך ישראל, ויהושפט, מלך יהודה--מלך יהורם בן-יהושפט, מלך יהודה.  ב ח,יז בן-שלשים ושתים שנה, היה במלכו; ושמנה שנה (שנים), מלך בירושלם.  ב ח,יח וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב--כי בת-אחאב, היתה-לו לאשה; ויעש הרע, בעיני יהוה.  ב ח,יט ולא-אבה יהוה להשחית את-יהודה, למען דוד עבדו:  כאשר אמר-לו, לתת לו ניר לבניו--כל-הימים.  ב ח,כ בימיו פשע אדום, מתחת יד-יהודה; וימלכו עליהם, מלך.  ב ח,כא ויעבר יורם צעירה, וכל-הרכב עמו; ויהי-הוא קם לילה, ויכה את-אדום הסביב אליו ואת שרי הרכב, וינס העם, לאהליו.  ב ח,כב ויפשע אדום, מתחת יד-יהודה, עד, היום הזה; אז תפשע לבנה, בעת ההיא.  ב ח,כג ויתר דברי יורם, וכל-אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב ח,כד וישכב יורם עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו בעיר דוד; וימלך אחזיהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב ח,כה בשנת שתים-עשרה שנה, ליורם בן-אחאב מלך ישראל, מלך אחזיהו בן-יהורם, מלך יהודה.  ב ח,כו בן-עשרים ושתים שנה, אחזיהו במלכו, ושנה אחת, מלך בירושלם; ושם אמו עתליהו, בת-עמרי מלך ישראל.  ב ח,כז וילך, בדרך בית אחאב, ויעש הרע בעיני יהוה, כבית אחאב:  כי חתן בית-אחאב, הוא.  ב ח,כח וילך את-יורם בן-אחאב, למלחמה עם-חזאל מלך-ארם--ברמת גלעד; ויכו ארמים, את-יורם.  ב ח,כט וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכהו ארמים ברמה, בהלחמו, את-חזהאל מלך ארם; ואחזיהו בן-יהורם מלך יהודה, ירד לראות את-יורם בן-אחאב ביזרעאל--כי-חלה הוא.  {פ}

ב ט,א ואלישע, הנביא, קרא, לאחד מבני הנביאים; ויאמר לו חגר מתניך, וקח פך השמן הזה בידך, ולך, רמת גלעד.  ב ט,ב ובאת-שמה; וראה-שם יהוא בן-יהושפט בן-נמשי, ובאת והקמתו מתוך אחיו, והביאת אתו, חדר בחדר.  ב ט,ג ולקחת פך-השמן, ויצקת על-ראשו, ואמרת כה-אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל; ופתחת הדלת ונסתה, ולא תחכה.  ב ט,ד וילך הנער הנער הנביא, רמת גלעד.  ב ט,ה ויבא, והנה שרי החיל ישבים, ויאמר, דבר לי אליך השר; ויאמר יהוא אל-מי מכלנו, ויאמר אליך השר.  ב ט,ו ויקם ויבא הביתה, ויצק השמן אל-ראשו; ויאמר לו, כה-אמר יהוה אלהי ישראל, משחתיך למלך אל-עם יהוה, אל-ישראל.  ב ט,ז והכיתה--את-בית אחאב, אדניך; ונקמתי דמי עבדי הנביאים, ודמי כל-עבדי יהוה--מיד איזבל.  ב ט,ח ואבד, כל-בית אחאב; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.  ב ט,ט ונתתי את-בית אחאב, כבית ירבעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחיה.  ב ט,י ואת-איזבל יאכלו הכלבים, בחלק יזרעאל--ואין קבר; ויפתח הדלת, וינס.  ב ט,יא ויהוא, יצא אל-עבדי אדניו, ויאמר לו השלום, מדוע בא-המשגע הזה אליך; ויאמר אליהם, אתם ידעתם את-האיש ואת-שיחו.  ב ט,יב ויאמרו שקר, הגד-נא לנו; ויאמר, כזאת וכזאת אמר אלי לאמר, כה אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל.  ב ט,יג וימהרו, ויקחו איש בגדו, וישימו תחתיו, אל-גרם המעלות; ויתקעו, בשופר, ויאמרו, מלך יהוא.  ב ט,יד ויתקשר, יהוא בן-יהושפט בן-נמשי--אל-יורם; ויורם היה שמר ברמת גלעד, הוא וכל-ישראל, מפני, חזאל מלך-ארם.  ב ט,טו וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכהו ארמים, בהלחמו, את-חזאל מלך ארם; ויאמר יהוא, אם-יש נפשכם--אל-יצא פליט מן-העיר, ללכת לגיד (להגיד) ביזרעאל.  ב ט,טז וירכב יהוא וילך יזרעאלה, כי יורם שכב שמה; ואחזיה מלך יהודה, ירד לראות את-יורם.  ב ט,יז והצפה עמד על-המגדל ביזרעאל, וירא את-שפעת יהוא בבאו, ויאמר, שפעת אני ראה; ויאמר יהורם, קח רכב ושלח לקראתם--ויאמר השלום.  ב ט,יח וילך רכב הסוס לקראתו, ויאמר כה-אמר המלך השלום, ויאמר יהוא מה-לך ולשלום, סב אל-אחרי; ויגד הצפה לאמר, בא-המלאך עד-הם ולא-שב.  ב ט,יט וישלח, רכב סוס שני, ויבא אלהם, ויאמר כה-אמר המלך שלום; ויאמר יהוא מה-לך ולשלום, סב אל-אחרי.  ב ט,כ ויגד הצפה לאמר, בא עד-אליהם ולא-שב; והמנהג, כמנהג יהוא בן-נמשי--כי בשגעון, ינהג.  ב ט,כא ויאמר יהורם אסר, ויאסר רכבו; ויצא יהורם מלך-ישראל ואחזיהו מלך-יהודה איש ברכבו, ויצאו לקראת יהוא, וימצאהו, בחלקת נבות היזרעאלי.  ב ט,כב ויהי, כראות יהורם את-יהוא, ויאמר, השלום יהוא; ויאמר, מה השלום--עד-זנוני איזבל אמך וכשפיה, הרבים.  ב ט,כג ויהפך יהורם ידיו, וינס; ויאמר אל-אחזיהו, מרמה אחזיה.  ב ט,כד ויהוא מלא ידו בקשת, ויך את-יהורם בין זרעיו, ויצא החצי, מלבו; ויכרע, ברכבו.  ב ט,כה ויאמר, אל-בדקר שלשה, שא השלכהו, בחלקת שדה נבות היזרעאלי:  כי-זכר אני ואתה, את רכבים צמדים אחרי אחאב אביו, ויהוה נשא עליו, את-המשא הזה.  ב ט,כו אם-לא את-דמי נבות ואת-דמי בניו ראיתי אמש, נאם-יהוה, ושלמתי לך בחלקה הזאת, נאם-יהוה; ועתה, שא השלכהו בחלקה--כדבר יהוה.  ב ט,כז ואחזיה מלך-יהודה, ראה, וינס, דרך בית הגן; וירדף אחריו יהוא, ויאמר גם-אתו הכהו אל-המרכבה במעלה-גור אשר את-יבלעם, וינס מגדו, וימת שם.  ב ט,כח וירכבו אתו עבדיו, ירושלמה; ויקברו אתו בקברתו עם-אבתיו, בעיר דוד.  {פ}

ב ט,כט ובשנת אחת עשרה שנה, ליורם בן-אחאב, מלך אחזיה, על-יהודה.  ב ט,ל ויבוא יהוא, יזרעאלה; ואיזבל שמעה, ותשם בפוך עיניה ותיטב את-ראשה, ותשקף, בעד החלון.  ב ט,לא ויהוא, בא בשער; ותאמר השלום, זמרי הרג אדניו.  ב ט,לב וישא פניו, אל-החלון, ויאמר, מי אתי מי; וישקיפו אליו, שנים שלשה סריסים.  ב ט,לג ויאמר שמטהו (שמטוה), וישמטוה; ויז מדמה אל-הקיר ואל-הסוסים, וירמסנה.  ב ט,לד ויבא, ויאכל וישת; ויאמר, פקדו-נא את-הארורה הזאת וקברוה--כי בת-מלך, היא.  ב ט,לה וילכו, לקברה; ולא-מצאו בה, כי אם-הגלגלת והרגלים--וכפות הידים.  ב ט,לו וישבו, ויגידו לו, ויאמר דבר-יהוה הוא, אשר דבר ביד-עבדו אליהו התשבי לאמר:  בחלק יזרעאל, יאכלו הכלבים את-בשר איזבל.  ב ט,לז והית (והיתה) נבלת איזבל, כדמן על-פני השדה--בחלק יזרעאל:  אשר לא-יאמרו, זאת איזבל.  {ס}

ב י,א ולאחאב שבעים בנים, בשמרון; ויכתב יהוא ספרים וישלח שמרון, אל-שרי יזרעאל הזקנים, ואל-האמנים אחאב, לאמר.  ב י,ב ועתה, כבא הספר הזה אליכם, ואתכם, בני אדניכם; ואתכם הרכב והסוסים, ועיר מבצר והנשק.  ב י,ג וראיתם הטוב והישר, מבני אדניכם, ושמתם, על-כסא אביו; והלחמו, על-בית אדניכם.  ב י,ד ויראו, מאד מאד, ויאמרו, הנה שני המלכים לא עמדו לפניו; ואיך, נעמד אנחנו.  ב י,ה וישלח אשר-על-הבית ואשר על-העיר והזקנים והאמנים אל-יהוא לאמר, עבדיך אנחנו, וכל אשר-תאמר אלינו, נעשה:  לא-נמלך איש, הטוב בעיניך עשה.  ב י,ו ויכתב אליהם ספר שנית לאמר, אם-לי אתם ולקלי אתם שמעים קחו את-ראשי אנשי בני-אדניכם, ובאו אלי כעת מחר, יזרעאלה; ובני המלך שבעים איש, את-גדלי העיר מגדלים אותם.  ב י,ז ויהי, כבא הספר אליהם, ויקחו את-בני המלך, וישחטו שבעים איש; וישימו את-ראשיהם בדודים, וישלחו אליו יזרעאלה.  ב י,ח ויבא המלאך ויגד-לו לאמר, הביאו ראשי בני-המלך; ויאמר, שימו אתם שני צברים פתח השער--עד-הבקר.  ב י,ט ויהי בבקר, ויצא ויעמד, ויאמר אל-כל-העם, צדקים אתם; הנה אני קשרתי על-אדני, ואהרגהו, ומי הכה, את-כל-אלה.  ב י,י דעו אפוא, כי לא יפל מדבר יהוה ארצה, אשר-דבר יהוה, על-בית אחאב; ויהוה עשה--את אשר דבר, ביד עבדו אליהו.  ב י,יא ויך יהוא, את כל-הנשארים לבית-אחאב ביזרעאל, וכל-גדליו, ומידעיו וכהניו--עד-בלתי השאיר-לו, שריד.  ב י,יב ויקם, ויבא, וילך, שמרון--הוא בית-עקד הרעים, בדרך.  ב י,יג ויהוא, מצא את-אחי אחזיהו מלך-יהודה, ויאמר, מי אתם; ויאמרו, אחי אחזיהו אנחנו, ונרד לשלום בני-המלך, ובני הגבירה.  ב י,יד ויאמר תפשום חיים, ויתפשום חיים; וישחטום אל-בור בית-עקד, ארבעים ושנים איש, ולא-השאיר איש, מהם.  {ס}

ב י,טו וילך משם וימצא את-יהונדב בן-רכב לקראתו ויברכהו, ויאמר אליו היש את-לבבך ישר כאשר לבבי עם-לבבך, ויאמר יהונדב יש ויש, תנה את-ידך; ויתן ידו, ויעלהו אליו אל-המרכבה.  ב י,טז ויאמר לכה אתי, וראה בקנאתי ליהוה; וירכבו אתו, ברכבו.  ב י,יז ויבא, שמרון, ויך את-כל-הנשארים לאחאב בשמרון, עד-השמדו--כדבר יהוה, אשר דבר אל-אליהו.  {פ}

ב י,יח ויקבץ יהוא, את-כל-העם, ויאמר אלהם, אחאב עבד את-הבעל מעט; יהוא, יעבדנו הרבה.  ב י,יט ועתה כל-נביאי הבעל כל-עבדיו וכל-כהניו קראו אלי איש אל-יפקד, כי זבח גדול לי לבעל--כל אשר-יפקד, לא יחיה; ויהוא עשה בעקבה, למען האביד את-עבדי הבעל.  ב י,כ ויאמר יהוא, קדשו עצרה לבעל--ויקראו.  ב י,כא וישלח יהוא, בכל-ישראל, ויבאו כל-עבדי הבעל, ולא-נשאר איש אשר לא-בא; ויבאו בית הבעל, וימלא בית-הבעל פה לפה.  ב י,כב ויאמר, לאשר על-המלתחה, הוצא לבוש, לכל עבדי הבעל; ויצא להם, המלבוש.  ב י,כג ויבא יהוא ויהונדב בן-רכב, בית הבעל; ויאמר לעבדי הבעל, חפשו וראו פן-יש-פה עמכם מעבדי יהוה--כי אם-עבדי הבעל, לבדם.  ב י,כד ויבאו, לעשות זבחים ועלות; ויהוא שם-לו בחוץ, שמנים איש, ויאמר האיש אשר-ימלט מן-האנשים אשר אני מביא על-ידיכם, נפשו תחת נפשו.  ב י,כה ויהי ככלתו לעשות העלה, ויאמר יהוא לרצים ולשלשים באו הכום איש אל-יצא, ויכום, לפי-חרב; וישלכו, הרצים והשלשים, וילכו, עד-עיר בית-הבעל.  ב י,כו ויצאו את-מצבות בית-הבעל, וישרפוה.  ב י,כז ויתצו, את מצבת הבעל; ויתצו את-בית הבעל, וישמהו למחראות (למוצאות) עד-היום.  ב י,כח וישמד יהוא את-הבעל, מישראל.  ב י,כט רק חטאי ירבעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל--לא-סר יהוא, מאחריהם:  עגלי, הזהב, אשר בית-אל, ואשר בדן.  {פ}

ב י,ל ויאמר יהוה אל-יהוא, יען אשר-הטיבת לעשות הישר בעיני--ככל אשר בלבבי, עשית לבית אחאב:  בני רבעים, ישבו לך על-כסא ישראל.  ב י,לא ויהוא, לא שמר ללכת בתורת-יהוה אלהי-ישראל--בכל-לבבו:  לא סר, מעל חטאות ירבעם, אשר החטיא, את-ישראל.  ב י,לב בימים ההם--החל יהוה, לקצות בישראל; ויכם חזאל, בכל-גבול ישראל.  ב י,לג מן-הירדן, מזרח השמש, את כל-ארץ הגלעד, הגדי והראובני והמנשי--מערער אשר על-נחל ארנן, והגלעד והבשן.  ב י,לד ויתר דברי יהוא וכל-אשר עשה, וכל-גבורתו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב י,לה וישכב יהוא עם-אבתיו, ויקברו אתו בשמרון; וימלך יהואחז בנו, תחתיו.  ב י,לו והימים, אשר מלך יהוא על-ישראל--עשרים-ושמנה שנה, בשמרון.  {פ}

ב יא,א ועתליה אם אחזיהו, וראתה (ראתה) כי מת בנה; ותקם, ותאבד, את, כל-זרע הממלכה.  ב יא,ב ותקח יהושבע בת-המלך-יורם אחות אחזיהו את-יואש בן-אחזיה, ותגנב אתו מתוך בני-המלך הממותתים (המומתים)--אתו ואת-מינקתו, בחדר המטות; ויסתרו אתו מפני עתליהו, ולא הומת.  ב יא,ג ויהי אתה בית יהוה, מתחבא שש שנים; ועתליה, מלכת על-הארץ.  {פ}

ב יא,ד ובשנה השביעית שלח יהוידע ויקח את-שרי המאיות (המאות), לכרי ולרצים, ויבא אתם אליו, בית יהוה; ויכרת להם ברית וישבע אתם, בבית יהוה, וירא אתם, את-בן-המלך.  ב יא,ה ויצום לאמר, זה הדבר אשר תעשון:  השלשית מכם, באי השבת, ושמרי, משמרת בית המלך.  ב יא,ו והשלשית בשער סור, והשלשית בשער אחר הרצים; ושמרתם את-משמרת הבית, מסח.  ב יא,ז ושתי הידות בכם, כל יצאי השבת, ושמרו את-משמרת בית-יהוה, אל-המלך.  ב יא,ח והקפתם על-המלך סביב, איש וכליו בידו, והבא אל-השדרות, יומת; והיו את-המלך, בצאתו ובבאו.  ב יא,ט ויעשו שרי המאיות (המאות), ככל אשר-צוה יהוידע הכהן, ויקחו איש את-אנשיו, באי השבת עם יצאי השבת; ויבאו, אל-יהוידע הכהן.  ב יא,י ויתן הכהן לשרי המאיות (המאות), את-החנית ואת-השלטים, אשר, למלך דוד--אשר, בבית יהוה.  ב יא,יא ויעמדו הרצים איש וכליו בידו, מכתף הבית הימנית עד-כתף הבית השמאלית, למזבח, ולבית--על-המלך, סביב.  ב יא,יב ויוצא את-בן-המלך, ויתן עליו את-הנזר ואת-העדות, וימלכו אתו, וימשחהו; ויכו-כף--ויאמרו, יחי המלך.  {ס}

ב יא,יג ותשמע עתליה, את-קול הרצין העם; ותבא אל-העם, בית יהוה.  ב יא,יד ותרא והנה המלך עמד על-העמוד כמשפט, והשרים והחצצרות אל-המלך, וכל-עם הארץ שמח, ותקע בחצצרות; ותקרע עתליה את-בגדיה, ותקרא קשר קשר.  ב יא,טו ויצו יהוידע הכהן את-שרי המאיות (המאות) פקדי החיל, ויאמר אליהם הוציאו אתה אל-מבית לשדרת, והבא אחריה, המת בחרב:  כי אמר הכהן, אל-תומת בית יהוה.  ב יא,טז וישמו לה ידים, ותבוא דרך-מבוא הסוסים בית המלך; ותומת, שם.  {ס}

ב יא,יז ויכרת יהוידע את-הברית, בין יהוה ובין המלך ובין העם, להיות לעם, ליהוה; ובין המלך, ובין העם.  ב יא,יח ויבאו כל-עם הארץ בית-הבעל ויתצהו, את-מזבחתו ואת-צלמיו שברו היטב, ואת מתן כהן הבעל, הרגו לפני המזבחות; וישם הכהן פקדת, על-בית יהוה.  ב יא,יט ויקח את-שרי המאות ואת-הכרי ואת-הרצים ואת כל-עם הארץ, וירידו את-המלך מבית יהוה, ויבואו דרך-שער הרצים, בית המלך; וישב, על-כסא המלכים.  ב יא,כ וישמח כל-עם-הארץ, והעיר שקטה; ואת-עתליהו המיתו בחרב, בית מלך (המלך).  {ס}

ב יב,א בן-שבע שנים, יהואש במלכו.  {פ}

ב יב,ב בשנת-שבע ליהוא, מלך יהואש, וארבעים שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, צביה מבאר שבע.  ב יב,ג ויעש יהואש הישר בעיני יהוה, כל-ימיו, אשר הורהו, יהוידע הכהן.  ב יב,ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  ב יב,ה ויאמר יהואש אל-הכהנים, כל כסף הקדשים אשר-יובא בית-יהוה כסף עובר--איש, כסף נפשות ערכו:  כל-כסף, אשר יעלה על לב-איש, להביא, בית יהוה.  ב יב,ו יקחו להם הכהנים, איש מאת מכרו; והם, יחזקו את-בדק הבית, לכל אשר-ימצא שם, בדק.  {פ}

ב יב,ז ויהי, בשנת עשרים ושלש שנה--למלך יהואש:  לא-חזקו הכהנים, את-בדק הבית.  ב יב,ח ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכהן, ולכהנים, ויאמר אלהם, מדוע אינכם מחזקים את-בדק הבית; ועתה, אל-תקחו-כסף מאת מכריכם, כי-לבדק הבית, תתנהו.  ב יב,ט ויאתו, הכהנים, לבלתי קחת-כסף מאת העם, ולבלתי חזק את-בדק הבית.  ב יב,י ויקח יהוידע הכהן, ארון אחד, ויקב חר, בדלתו; ויתן אתו אצל המזבח בימין (מימין), בבוא-איש בית יהוה, ונתנו-שמה הכהנים שמרי הסף, את-כל-הכסף המובא בית-יהוה.  ב יב,יא ויהי, כראותם, כי-רב הכסף, בארון; ויעל ספר המלך, והכהן הגדול, ויצרו וימנו, את-הכסף הנמצא בית-יהוה.  ב יב,יב ונתנו, את-הכסף המתכן, על-יד (ידי) עשי המלאכה, הפקדים (המפקדים) בית יהוה; ויוציאהו לחרשי העץ, ולבנים, העשים, בית יהוה.  ב יב,יג ולגדרים, ולחצבי האבן, ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את-בדק בית-יהוה; ולכל אשר-יצא על-הבית, לחזקה.  ב יב,יד אך לא יעשה בית יהוה, ספות כסף מזמרות מזרקות חצצרות, כל-כלי זהב, וכלי-כסף--מן-הכסף, המובא בית-יהוה.  ב יב,טו כי-לעשי המלאכה, יתנהו; וחזקו-בו, את-בית יהוה.  ב יב,טז ולא יחשבו את-האנשים, אשר יתנו את-הכסף על-ידם, לתת, לעשי המלאכה:  כי באמנה, הם עשים.  ב יב,יז כסף אשם וכסף חטאות, לא יובא בית יהוה:  לכהנים, יהיו.  {פ}

ב יב,יח אז יעלה, חזאל מלך ארם, וילחם על-גת, וילכדה; וישם חזאל פניו, לעלות על-ירושלם.  ב יב,יט ויקח יהואש מלך-יהודה, את כל-הקדשים אשר-הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבתיו מלכי יהודה ואת-קדשיו, ואת כל-הזהב הנמצא באצרות בית-יהוה, ובית המלך; וישלח, לחזאל מלך ארם, ויעל, מעל ירושלם.  ב יב,כ ויתר דברי יואש, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב יב,כא ויקמו עבדיו, ויקשרו-קשר; ויכו, את-יואש, בית מלא, הירד סלא.  ב יב,כב ויוזכר בן-שמעת ויהוזבד בן-שמר עבדיו, הכהו וימת, ויקברו אתו עם-אבתיו, בעיר דוד; וימלך אמציה בנו, תחתיו.  {פ}

ב יג,א בשנת עשרים ושלש שנה, ליואש בן-אחזיהו מלך יהודה--מלך יהואחז בן-יהוא על-ישראל, בשמרון, שבע עשרה, שנה.  ב יג,ב ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך אחר חטאת ירבעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--לא-סר ממנה.  ב יג,ג ויחר-אף יהוה, בישראל; ויתנם ביד חזאל מלך-ארם, וביד בן-הדד בן-חזאל--כל-הימים.  ב יג,ד ויחל יהואחז, את-פני יהוה; וישמע אליו, יהוה, כי ראה את-לחץ ישראל, כי-לחץ אתם מלך ארם.  ב יג,ה ויתן יהוה לישראל, מושיע, ויצאו, מתחת יד-ארם; וישבו בני-ישראל באהליהם, כתמול שלשום.  ב יג,ו אך לא-סרו מחטאת בית-ירבעם, אשר-החטי את-ישראל--בה הלך; וגם, האשרה, עמדה, בשמרון.  ב יג,ז כי לא השאיר ליהואחז עם, כי אם-חמשים פרשים ועשרה רכב, ועשרת אלפים, רגלי:  כי אבדם מלך ארם, וישמם כעפר לדש.  ב יג,ח ויתר דברי יהואחז וכל-אשר עשה, וגבורתו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב יג,ט וישכב יהואחז עם-אבתיו, ויקברהו בשמרון; וימלך יואש בנו, תחתיו.  {פ}

ב יג,י בשנת שלשים ושבע שנה, ליואש מלך יהודה--מלך יהואש בן-יהואחז על-ישראל, בשמרון, שש עשרה, שנה.  ב יג,יא ויעשה הרע, בעיני יהוה:  לא סר מכל-חטאות ירבעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--בה הלך.  ב יג,יב ויתר דברי יואש, וכל-אשר עשה, וגבורתו, אשר נלחם עם אמציה מלך-יהודה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב יג,יג וישכב יואש עם-אבתיו, וירבעם ישב על-כסאו; ויקבר יואש בשמרון, עם מלכי ישראל.  {פ}

ב יג,יד ואלישע חלה את-חליו, אשר ימות בו; וירד אליו יואש מלך-ישראל, ויבך על-פניו ויאמר, אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו.  ב יג,טו ויאמר לו אלישע, קח קשת וחצים; ויקח אליו, קשת וחצים.  ב יג,טז ויאמר למלך ישראל, הרכב ידך על-הקשת, וירכב, ידו; וישם אלישע ידיו, על-ידי המלך.  ב יג,יז ויאמר, פתח החלון קדמה--ויפתח; ויאמר אלישע ירה, ויור, ויאמר חץ-תשועה ליהוה וחץ תשועה בארם, והכית את-ארם באפק עד-כלה.  ב יג,יח ויאמר קח החצים, ויקח; ויאמר למלך-ישראל הך-ארצה, ויך שלש-פעמים ויעמד.  ב יג,יט ויקצף עליו איש האלהים, ויאמר להכות חמש או-שש פעמים, אז הכית את-ארם, עד-כלה; ועתה, שלש פעמים תכה את-ארם.  {פ}

ב יג,כ וימת אלישע, ויקברהו; וגדודי מואב יבאו בארץ, בא שנה.  ב יג,כא ויהי הם קברים איש, והנה ראו את-הגדוד, וישליכו את-האיש, בקבר אלישע; וילך ויגע האיש, בעצמות אלישע, ויחי, ויקם על-רגליו.  {פ}

ב יג,כב וחזאל מלך ארם, לחץ את-ישראל, כל, ימי יהואחז.  ב יג,כג ויחן יהוה אתם וירחמם, ויפן אליהם, למען בריתו, את-אברהם יצחק ויעקב; ולא אבה השחיתם, ולא-השליכם מעל-פניו עד-עתה.  ב יג,כד וימת, חזאל מלך-ארם; וימלך בן-הדד בנו, תחתיו.  ב יג,כה וישב יהואש בן-יהואחז, ויקח את-הערים מיד בן-הדד בן-חזאל, אשר לקח מיד יהואחז אביו, במלחמה:  שלש פעמים הכהו יואש, וישב את-ערי ישראל.  {פ}

ב יד,א בשנת שתים, ליואש בן-יואחז מלך ישראל, מלך אמציהו בן-יואש, מלך יהודה.  ב יד,ב בן-עשרים וחמש שנה, היה במלכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, יהועדין (יהועדן) מן-ירושלם.  ב יד,ג ויעש הישר, בעיני יהוה--רק, לא כדוד אביו:  ככל אשר-עשה יואש אביו, עשה.  ב יד,ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  ב יד,ה ויהי, כאשר חזקה הממלכה בידו; ויך, את-עבדיו, המכים, את-המלך אביו.  ב יד,ו ואת-בני המכים, לא המית:  ככתוב בספר תורת-משה אשר-צוה יהוה לאמר, לא-יומתו אבות על-בנים ובנים לא-יומתו על-אבות--כי אם-איש בחטאו, ימות (יומת).  ב יד,ז הוא-הכה את-אדום בגי-המלח (מלח), עשרת אלפים, ותפש את-הסלע, במלחמה; ויקרא את-שמה יקתאל, עד היום הזה.  {פ}

ב יד,ח אז שלח אמציה מלאכים, אל-יהואש בן-יהואחז בן-יהוא מלך ישראל לאמר:  לכה, נתראה פנים.  ב יד,ט וישלח יהואש מלך-ישראל, אל-אמציהו מלך-יהודה לאמר, החוח אשר בלבנון שלח אל-הארז אשר בלבנון לאמר, תנה-את-בתך לבני לאשה; ותעבר חית השדה, אשר בלבנון, ותרמס, את-החוח.  ב יד,י הכה הכית את-אדום, ונשאך לבך; הכבד, ושב בביתך, ולמה תתגרה ברעה, ונפלתה אתה ויהודה עמך.  ב יד,יא ולא-שמע אמציהו--ויעל יהואש מלך-ישראל ויתראו פנים, הוא ואמציהו מלך-יהודה:  בבית שמש, אשר ליהודה.  ב יד,יב וינגף יהודה, לפני ישראל; וינסו, איש לאהלו.  ב יד,יג ואת אמציהו מלך-יהודה בן-יהואש בן-אחזיהו, תפש יהואש מלך-ישראל--בבית שמש; ויבאו (ויבא), ירושלם, ויפרץ בחומת ירושלם בשער אפרים עד-שער הפנה, ארבע מאות אמה.  ב יד,יד ולקח את-כל-הזהב-והכסף ואת כל-הכלים הנמצאים בית-יהוה, ובאצרות בית המלך, ואת, בני התערבות; וישב, שמרונה.  ב יד,טו ויתר דברי יהואש אשר עשה, וגבורתו, ואשר נלחם, עם אמציהו מלך-יהודה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב יד,טז וישכב יהואש, עם-אבתיו, ויקבר בשמרון, עם מלכי ישראל; וימלך ירבעם בנו, תחתיו.  {פ}

ב יד,יז ויחי אמציהו בן-יואש, מלך יהודה, אחרי מות, יהואש בן-יהואחז מלך ישראל--חמש עשרה, שנה.  ב יד,יח ויתר, דברי אמציהו:  הלא-הם כתבים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב יד,יט ויקשרו עליו קשר בירושלם, וינס לכישה; וישלחו אחריו לכישה, וימתהו שם.  ב יד,כ וישאו אתו, על-הסוסים; ויקבר בירושלם עם-אבתיו, בעיר דוד.  ב יד,כא ויקחו כל-עם יהודה, את-עזריה, והוא, בן-שש עשרה שנה; וימלכו אתו, תחת אביו אמציהו.  ב יד,כב הוא בנה את-אילת, וישבה ליהודה, אחרי שכב-המלך, עם-אבתיו.  {פ}

ב יד,כג בשנת חמש-עשרה שנה, לאמציהו בן-יואש מלך יהודה--מלך ירבעם בן-יואש מלך-ישראל, בשמרון, ארבעים ואחת, שנה.  ב יד,כד ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מכל-חטאות ירבעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב יד,כה הוא, השיב את-גבול ישראל, מלבוא חמת, עד-ים הערבה--כדבר יהוה, אלהי ישראל, אשר דבר ביד-עבדו יונה בן-אמתי הנביא, אשר מגת החפר.  ב יד,כו כי-ראה יהוה את-עני ישראל, מרה מאד; ואפס עצור ואפס עזוב, ואין עזר לישראל.  ב יד,כז ולא-דבר יהוה--למחות את-שם ישראל, מתחת השמים; ויושיעם, ביד ירבעם בן-יואש.  ב יד,כח ויתר דברי ירבעם וכל-אשר עשה, וגבורתו אשר-נלחם, ואשר השיב את-דמשק ואת-חמת ליהודה, בישראל:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב יד,כט וישכב ירבעם עם-אבתיו, עם מלכי ישראל; וימלך זכריה בנו, תחתיו.  {פ}

ב טו,א בשנת עשרים ושבע שנה, לירבעם מלך ישראל, מלך עזריה בן-אמציה, מלך יהודה.  ב טו,ב בן-שש עשרה שנה, היה במלכו, וחמשים ושתים שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, יכליהו מירושלם.  ב טו,ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככל אשר-עשה, אמציהו אביו.  ב טו,ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.  ב טו,ה וינגע יהוה את-המלך, ויהי מצרע עד-יום מתו, וישב, בבית החפשית; ויותם בן-המלך על-הבית, שפט את-עם הארץ.  ב טו,ו ויתר דברי עזריהו, וכל-אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב טו,ז וישכב עזריה עם-אבתיו, ויקברו אתו עם-אבתיו בעיר דוד; וימלך יותם בנו, תחתיו.  {פ}

ב טו,ח בשנת שלשים ושמנה שנה, לעזריהו מלך יהודה:  מלך זכריהו בן-ירבעם על-ישראל, בשמרון--ששה חדשים.  ב טו,ט ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשו אבתיו:  לא סר, מחטאות ירבעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,י ויקשר עליו שלם בן-יבש, ויכהו קבל-עם וימיתהו; וימלך, תחתיו.  ב טו,יא ויתר, דברי זכריה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב טו,יב הוא דבר-יהוה, אשר דבר אל-יהוא לאמר, בני רביעים, ישבו לך על-כסא ישראל; ויהי-כן.  {פ}

ב טו,יג שלום בן-יביש, מלך, בשנת שלשים ותשע שנה, לעזיה מלך יהודה; וימלך ירח-ימים, בשמרון.  ב טו,יד ויעל מנחם בן-גדי מתרצה, ויבא שמרון, ויך את-שלום בן-יביש, בשמרון; וימיתהו, וימלך תחתיו.  ב טו,טו ויתר דברי שלום, וקשרו אשר קשר:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {ס}

ב טו,טז אז יכה-מנחם את-תפסח ואת-כל-אשר-בה ואת-גבוליה, מתרצה--כי לא פתח, ויך; את כל-ההרותיה, בקע.  {פ}

ב טו,יז בשנת שלשים ותשע שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך מנחם בן-גדי על-ישראל, עשר שנים--בשמרון.  ב טו,יח ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר מעל חטאות ירבעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--כל-ימיו.  ב טו,יט בא פול מלך-אשור, על-הארץ, ויתן מנחם לפול, אלף ככר-כסף--להיות ידיו אתו, להחזיק הממלכה בידו.  ב טו,כ ויצא מנחם את-הכסף על-ישראל, על כל-גבורי החיל, לתת למלך אשור, חמשים שקלים כסף לאיש אחד; וישב מלך אשור, ולא-עמד שם בארץ.  ב טו,כא ויתר דברי מנחם, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  ב טו,כב וישכב מנחם, עם-אבתיו; וימלך פקחיה בנו, תחתיו.  {פ}

ב טו,כג בשנת חמשים שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך פקחיה בן-מנחם על-ישראל, בשמרון--שנתים.  ב טו,כד ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מחטאות ירבעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,כה ויקשר עליו פקח בן-רמליהו שלישו, ויכהו בשמרון בארמון בית-מלך (המלך) את-ארגב ואת-האריה, ועמו חמשים איש, מבני גלעדים; וימתהו, וימלך תחתיו.  ב טו,כו ויתר דברי פקחיה, וכל-אשר עשה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

ב טו,כז בשנת חמשים ושתים שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך פקח בן-רמליהו על-ישראל, בשמרון--עשרים שנה.  ב טו,כח ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מן-חטאות ירבעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל.  ב טו,כט בימי פקח מלך-ישראל, בא תגלת פלאסר מלך אשור, ויקח את-עיון ואת-אבל בית-מעכה ואת-ינוח ואת-קדש ואת-חצור ואת-הגלעד ואת-הגלילה, כל ארץ נפתלי; ויגלם, אשורה.  ב טו,ל ויקשר-קשר הושע בן-אלה, על-פקח בן-רמליהו, ויכהו וימיתהו, וימלך תחתיו--בשנת עשרים, ליותם בן-עזיה.  ב טו,לא ויתר דברי-פקח, וכל-אשר עשה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.  {פ}

ב טו,לב בשנת שתים, לפקח בן-רמליהו מלך ישראל, מלך יותם בן-עזיהו, מלך יהודה.  ב טו,לג בן-עשרים וחמש שנה, היה במלכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, ירושא בת-צדוק.  ב טו,לד ויעש הישר, בעיני יהוה:  ככל אשר-עשה עזיהו אביו, עשה.  ב טו,לה רק הבמות, לא סרו--עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות; הוא, בנה את-שער בית-יהוה--העליון.  ב טו,לו ויתר דברי יותם, אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב טו,לז בימים ההם--החל יהוה להשליח ביהודה, רצין מלך ארם; ואת, פקח בן-רמליהו.  ב טו,לח וישכב יותם, עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו, בעיר דוד אביו; וימלך אחז בנו, תחתיו.  {פ}

ב טז,א בשנת שבע-עשרה שנה, לפקח בן-רמליהו, מלך אחז בן-יותם, מלך יהודה.  ב טז,ב בן-עשרים שנה, אחז במלכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלם; ולא-עשה הישר, בעיני יהוה אלהיו--כדוד אביו.  ב טז,ג וילך, בדרך מלכי ישראל; וגם את-בנו, העביר באש, כתעבות הגוים, אשר הוריש יהוה אתם מפני בני ישראל.  ב טז,ד ויזבח ויקטר בבמות, ועל-הגבעות, ותחת, כל-עץ רענן.  ב טז,ה אז יעלה רצין מלך-ארם ופקח בן-רמליהו מלך-ישראל, ירושלם--למלחמה; ויצרו, על-אחז, ולא יכלו, להלחם.  ב טז,ו בעת ההיא, השיב רצין מלך-ארם את-אילת לארם, וינשל את-היהודים, מאילות; וארמים (ואדמים), באו אילת, וישבו שם, עד היום הזה.  {פ}

ב טז,ז וישלח אחז מלאכים, אל-תגלת פלסר מלך-אשור לאמר, עבדך ובנך, אני; עלה והושעני מכף מלך-ארם, ומכף מלך ישראל, הקומים, עלי.  ב טז,ח ויקח אחז את-הכסף ואת-הזהב, הנמצא בית יהוה, ובאצרות, בית המלך; וישלח למלך-אשור, שחד.  ב טז,ט וישמע אליו, מלך אשור, ויעל מלך אשור אל-דמשק ויתפשה, ויגלה קירה; ואת-רצין, המית.  ב טז,י וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך-אשור, דומשק, וירא את-המזבח, אשר בדמשק; וישלח המלך אחז אל-אוריה הכהן, את-דמות המזבח ואת-תבניתו--לכל-מעשהו.  ב טז,יא ויבן אוריה הכהן, את-המזבח:  ככל אשר-שלח המלך אחז מדמשק, כן עשה אוריה הכהן, עד-בוא המלך-אחז, מדמשק.  ב טז,יב ויבא המלך מדמשק, וירא המלך את-המזבח; ויקרב המלך על-המזבח, ויעל עליו.  ב טז,יג ויקטר את-עלתו ואת-מנחתו, ויסך את-נסכו; ויזרק את-דם-השלמים אשר-לו, על-המזבח.  ב טז,יד ואת המזבח הנחשת, אשר לפני יהוה, ויקרב מאת פני הבית, מבין המזבח ומבין בית יהוה; ויתן אתו על-ירך המזבח, צפונה.  ב טז,טו ויצוהו (ויצוה) המלך-אחז את-אוריה הכהן לאמר, על המזבח הגדול הקטר את-עלת-הבקר ואת-מנחת הערב ואת-עלת המלך ואת-מנחתו ואת עלת כל-עם הארץ ומנחתם ונסכיהם, וכל-דם עלה וכל-דם-זבח, עליו תזרק; ומזבח הנחשת יהיה-לי, לבקר.  ב טז,טז ויעש, אוריה הכהן, ככל אשר-צוה, המלך אחז.  ב טז,יז ויקצץ המלך אחז את-המסגרות המכונת, ויסר מעליהם ואת- (את-) הכיר, ואת-הים הורד, מעל הבקר הנחשת אשר תחתיה; ויתן אתו, על מרצפת אבנים.  ב טז,יח ואת-מיסך (מוסך) השבת אשר-בנו בבית, ואת-מבוא המלך החיצונה--הסב, בית יהוה:  מפני, מלך אשור.  ב טז,יט ויתר דברי אחז, אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב טז,כ וישכב אחז עם-אבתיו, ויקבר עם-אבתיו בעיר דוד; וימלך חזקיהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב יז,א בשנת שתים עשרה, לאחז מלך יהודה:  מלך הושע בן-אלה בשמרון, על-ישראל--תשע שנים.  ב יז,ב ויעש הרע, בעיני יהוה:  רק, לא כמלכי ישראל, אשר היו, לפניו.  ב יז,ג עליו עלה, שלמנאסר מלך אשור; ויהי-לו הושע עבד, וישב לו מנחה.  ב יז,ד וימצא מלך-אשור בהושע קשר, אשר שלח מלאכים אל-סוא מלך-מצרים, ולא-העלה מנחה למלך אשור, כשנה בשנה; ויעצרהו מלך אשור, ויאסרהו בית כלא.  ב יז,ה ויעל מלך-אשור, בכל-הארץ; ויעל, שמרון, ויצר עליה, שלש שנים.  ב יז,ו בשנת התשעית להושע, לכד מלך-אשור את-שמרון, ויגל את-ישראל, אשורה; וישב אותם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדי.  {פ}

ב יז,ז ויהי, כי-חטאו בני-ישראל ליהוה אלהיהם, המעלה אתם מארץ מצרים, מתחת יד פרעה מלך-מצרים; וייראו, אלהים אחרים.  ב יז,ח וילכו, בחקות הגוים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל; ומלכי ישראל, אשר עשו.  ב יז,ט ויחפאו בני-ישראל, דברים אשר לא-כן, על-יהוה, אלהיהם; ויבנו להם במות בכל-עריהם, ממגדל נוצרים עד-עיר מבצר.  ב יז,י ויצבו להם מצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבהה, ותחת כל-עץ רענן.  ב יז,יא ויקטרו-שם, בכל-במות, כגוים, אשר-הגלה יהוה מפניהם; ויעשו דברים רעים, להכעיס את-יהוה.  ב יז,יב ויעבדו, הגללים, אשר אמר יהוה להם, לא תעשו את-הדבר הזה.  ב יז,יג ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל-נביאו (נביאי) כל-חזה לאמר, שבו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי, ככל-התורה, אשר צויתי את-אבתיכם--ואשר שלחתי אליכם, ביד עבדי הנביאים.  ב יז,יד ולא, שמעו; ויקשו את-ערפם, כערף אבותם, אשר לא האמינו, ביהוה אלהיהם.  ב יז,טו וימאסו את-חקיו, ואת-בריתו אשר כרת את-אבותם, ואת עדותיו, אשר העיד בם; וילכו אחרי ההבל, ויהבלו, ואחרי הגוים אשר סביבתם, אשר צוה יהוה אתם לבלתי עשות כהם.  ב יז,טז ויעזבו, את-כל-מצות יהוה אלהיהם, ויעשו להם מסכה, שנים (שני) עגלים; ויעשו אשירה, וישתחוו לכל-צבא השמים, ויעבדו, את-הבעל.  ב יז,יז ויעבירו את-בניהם ואת-בנותיהם, באש, ויקסמו קסמים, וינחשו; ויתמכרו, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיסו.  ב יז,יח ויתאנף יהוה מאד בישראל, ויסרם מעל פניו:  לא נשאר, רק שבט יהודה לבדו.  ב יז,יט גם-יהודה--לא שמר, את-מצות יהוה אלהיהם; וילכו, בחקות ישראל אשר עשו.  ב יז,כ וימאס יהוה בכל-זרע ישראל, ויענם, ויתנם, ביד-שסים--עד אשר השליכם, מפניו.  ב יז,כא כי-קרע ישראל, מעל בית דוד, וימליכו, את-ירבעם בן-נבט; וידא (וידח) ירבעם את-ישראל מאחרי יהוה, והחטיאם חטאה גדולה.  ב יז,כב וילכו בני ישראל, בכל-חטאות ירבעם אשר עשה:  לא-סרו, ממנה.  ב יז,כג עד אשר-הסיר יהוה את-ישראל, מעל פניו, כאשר דבר, ביד כל-עבדיו הנביאים; ויגל ישראל מעל אדמתו, אשורה, עד, היום הזה.  {פ}

ב יז,כד ויבא מלך-אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת, וספרוים, וישב בערי שמרון, תחת בני ישראל; וירשו, את-שמרון, וישבו, בעריה.  ב יז,כה ויהי, בתחלת שבתם שם, לא יראו, את-יהוה; וישלח יהוה בהם את-האריות, ויהיו הרגים בהם.  ב יז,כו ויאמרו, למלך אשור לאמר, הגוים אשר הגלית ותושב בערי שמרון, לא ידעו, את-משפט אלהי הארץ; וישלח-בם את-האריות, והנם ממיתים אותם, כאשר אינם ידעים, את-משפט אלהי הארץ.  ב יז,כז ויצו מלך-אשור לאמר, הליכו שמה אחד מהכהנים אשר הגליתם משם, וילכו, וישבו שם; וירם, את-משפט אלהי הארץ.  ב יז,כח ויבא אחד מהכהנים, אשר הגלו משמרון, וישב, בבית-אל; ויהי מורה אתם, איך ייראו את-יהוה.  ב יז,כט ויהיו עשים, גוי גוי אלהיו; ויניחו בבית הבמות, אשר עשו השמרנים, גוי גוי בעריהם, אשר הם ישבים שם.  ב יז,ל ואנשי בבל, עשו את-סכות בנות, ואנשי-כות, עשו את-נרגל; ואנשי חמת, עשו את-אשימא.  ב יז,לא והעוים עשו נבחז, ואת-תרתק; והספרוים, שרפים את-בניהם באש, לאדרמלך וענמלך, אלה ספרים (אלהי ספרוים).  ב יז,לב ויהיו יראים, את-יהוה; ויעשו להם מקצותם כהני במות, ויהיו עשים להם בבית הבמות.  ב יז,לג את-יהוה, היו יראים; ואת-אלהיהם, היו עבדים, כמשפט הגוים, אשר-הגלו אתם משם.  ב יז,לד עד היום הזה הם עשים, כמשפטים הראשנים:  אינם יראים, את-יהוה, ואינם עשים כחקתם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר צוה יהוה את-בני יעקב אשר-שם שמו ישראל.  ב יז,לה ויכרת יהוה אתם, ברית, ויצום לאמר, לא תיראו אלהים אחרים; ולא-תשתחוו להם--ולא תעבדום, ולא תזבחו להם.  ב יז,לו כי אם-את-יהוה, אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול ובזרוע נטויה--אתו תיראו; ולו תשתחוו, ולו תזבחו.  ב יז,לז ואת-החקים ואת-המשפטים והתורה והמצוה, אשר כתב לכם--תשמרון לעשות, כל-הימים; ולא תיראו, אלהים אחרים.  ב יז,לח והברית אשר-כרתי אתכם, לא תשכחו; ולא תיראו, אלהים אחרים.  ב יז,לט כי אם-את-יהוה אלהיכם, תיראו--והוא יציל אתכם, מיד כל-איביכם.  ב יז,מ ולא, שמעו:  כי אם-כמשפטם הראשון, הם עשים.  ב יז,מא ויהיו הגוים האלה, יראים את-יהוה, ואת-פסיליהם, היו עבדים; גם-בניהם ובני בניהם, כאשר עשו אבתם הם עשים, עד, היום הזה.  {פ}

ב יח,א ויהי בשנת שלש, להושע בן-אלה מלך ישראל, מלך חזקיה בן-אחז, מלך יהודה.  ב יח,ב בן-עשרים וחמש שנה, היה במלכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, אבי בת-זכריה.  ב יח,ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככל אשר-עשה, דוד אביו.  ב יח,ד הוא הסיר את-הבמות, ושבר את-המצבת, וכרת, את-האשרה; וכתת נחש הנחשת אשר-עשה משה, כי עד-הימים ההמה היו בני-ישראל מקטרים לו, ויקרא-לו, נחשתן.  ב יח,ה ביהוה אלהי-ישראל, בטח; ואחריו לא-היה כמהו, בכל מלכי יהודה, ואשר היו, לפניו.  ב יח,ו וידבק, ביהוה, לא-סר, מאחריו; וישמר, מצותיו, אשר-צוה יהוה, את-משה.  ב יח,ז והיה יהוה עמו, בכל אשר-יצא ישכיל; וימרד במלך-אשור, ולא עבדו.  ב יח,ח הוא-הכה את-פלשתים עד-עזה, ואת-גבוליה, ממגדל נוצרים, עד-עיר מבצר.  {פ}

ב יח,ט ויהי בשנה הרביעית, למלך חזקיהו--היא השנה השביעית, להושע בן-אלה מלך ישראל; עלה שלמנאסר מלך-אשור, על-שמרון--ויצר עליה.  ב יח,י וילכדה, מקצה שלש שנים, בשנת-שש, לחזקיה:  היא שנת-תשע, להושע מלך ישראל, נלכדה, שמרון.  ב יח,יא ויגל מלך-אשור את-ישראל, אשורה; וינחם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדי.  ב יח,יב על אשר לא-שמעו, בקול יהוה אלהיהם, ויעברו את-בריתו, את כל-אשר צוה משה עבד יהוה; ולא שמעו, ולא עשו.  {פ}

ב יח,יג ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצרות--ויתפשם.  ב יח,יד וישלח חזקיה מלך-יהודה אל-מלך-אשור לכישה לאמר חטאתי, שוב מעלי--את אשר-תתן עלי, אשא; וישם מלך-אשור על-חזקיה מלך-יהודה, שלש מאות ככר-כסף, ושלשים, ככר זהב.  ב יח,טו ויתן, חזקיה, את-כל-הכסף, הנמצא בית-יהוה; ובאצרות, בית המלך.  ב יח,טז בעת ההיא, קצץ חזקיה את-דלתות היכל יהוה ואת-האמנות, אשר צפה, חזקיה מלך יהודה; ויתנם, למלך אשור.  {פ}

ב יח,יז וישלח מלך-אשור את-תרתן ואת-רב-סריס ואת-רבשקה מן-לכיש אל-המלך חזקיהו, בחיל כבד--ירושלם; ויעלו, ויבאו ירושלם, ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה, אשר במסלת שדה כבס.  ב יח,יח ויקראו, אל-המלך, ויצא אלהם אליקים בן-חלקיהו, אשר על-הבית; ושבנה, הספר, ויואח בן-אסף, המזכיר.  ב יח,יט ויאמר אליהם רבשקה, אמרו-נא אל-חזקיהו:  כה-אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הבטחון הזה, אשר בטחת.  ב יח,כ אמרת, אך-דבר-שפתים--עצה וגבורה, למלחמה; עתה על-מי בטחת, כי מרדת בי.  ב יח,כא עתה הנה בטחת לך על-משענת הקנה הרצוץ הזה, על-מצרים, אשר יסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך-מצרים, לכל-הבטחים עליו.  ב יח,כב וכי-תאמרון אלי, אל-יהוה אלהינו בטחנו:  הלוא-הוא, אשר הסיר חזקיהו את-במתיו ואת-מזבחתיו, ויאמר ליהודה ולירושלם, לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם.  ב יח,כג ועתה התערב נא, את-אדני את-מלך אשור; ואתנה לך, אלפים סוסים, אם-תוכל, לתת לך רכבים עליהם.  ב יח,כד ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדני--הקטנים; ותבטח לך על-מצרים, לרכב ולפרשים.  ב יח,כה עתה המבלעדי יהוה, עליתי על-המקום הזה להשחתו; יהוה אמר אלי, עלה על-הארץ הזאת והשחיתה.  ב יח,כו ויאמר אליקים בן-חלקיהו ושבנה ויואח אל-רבשקה, דבר-נא אל-עבדיך ארמית--כי שמעים, אנחנו; ואל-תדבר עמנו, יהודית, באזני העם, אשר על-החמה.  ב יח,כז ויאמר אליהם רבשקה, העל אדניך ואליך שלחני אדני, לדבר, את-הדברים האלה; הלא על-האנשים, הישבים על-החמה, לאכל את-חריהם (צואתם) ולשתות את-שניהם (מימי רגליהם), עמכם.  ב יח,כח ויעמד, רבשקה, ויקרא בקול-גדול, יהודית; וידבר ויאמר, שמעו דבר-המלך הגדול מלך אשור.  ב יח,כט כה אמר המלך, אל-ישא לכם חזקיהו:  כי-לא יוכל, להציל אתכם מידו.  ב יח,ל ואל-יבטח אתכם חזקיהו אל-יהוה לאמר, הצל יצילנו יהוה; ולא תנתן את-העיר הזאת, ביד מלך אשור.  ב יח,לא אל-תשמעו, אל-חזקיהו:  כי כה אמר מלך אשור, עשו-אתי ברכה וצאו אלי, ואכלו איש-גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי-ברו.  ב יח,לב עד-באי ולקחתי אתכם אל-ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש, וחיו, ולא תמתו; ואל-תשמעו, אל-חזקיהו, כי-יסית אתכם לאמר, יהוה יצילנו.  ב יח,לג ההצל הצילו אלהי הגוים, איש את-ארצו, מיד, מלך אשור.  ב יח,לד איה אלהי חמת וארפד, איה אלהי ספרוים--הנע ועוה:  כי-הצילו את-שמרון, מידי.  ב יח,לה מי בכל-אלהי הארצות, אשר-הצילו את-ארצם מידי:  כי-יציל יהוה את-ירושלם, מידי.  ב יח,לו והחרישו העם, ולא-ענו אתו דבר:  כי-מצות המלך היא לאמר, לא תענהו.  ב יח,לז ויבא אליקים בן-חלקיה אשר-על-הבית ושבנא הספר ויואח בן-אסף המזכיר, אל-חזקיהו--קרועי בגדים; ויגדו לו, דברי רבשקה.  ב יט,א ויהי, כשמע המלך חזקיהו, ויקרע, את-בגדיו; ויתכס בשק, ויבא בית יהוה.  ב יט,ב וישלח את-אליקים אשר-על-הבית ושבנא הספר, ואת זקני הכהנים, מתכסים, בשקים--אל-ישעיהו הנביא, בן-אמוץ.  ב יט,ג ויאמרו אליו, כה אמר חזקיהו, יום-צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה:  כי באו בנים עד-משבר, וכח אין ללדה.  ב יט,ד אולי ישמע יהוה אלהיך את כל-דברי רבשקה, אשר שלחו מלך-אשור אדניו לחרף אלהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלהיך; ונשאת תפלה, בעד השארית הנמצאה.  ב יט,ה ויבאו, עבדי המלך חזקיהו--אל-ישעיהו.  ב יט,ו ויאמר להם ישעיהו, כה תאמרון אל-אדניכם:  כה אמר יהוה, אל-תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גדפו נערי מלך-אשור, אתי.  ב יט,ז הנני נתן בו רוח, ושמע שמועה ושב לארצו; והפלתיו בחרב, בארצו.  ב יט,ח וישב, רבשקה, וימצא את-מלך אשור, נלחם על-לבנה:  כי שמע, כי נסע מלכיש.  ב יט,ט וישמע, אל-תרהקה מלך-כוש לאמר, הנה יצא, להלחם אתך; וישב וישלח מלאכים, אל-חזקיהו לאמר.  ב יט,י כה תאמרון, אל-חזקיהו מלך-יהודה לאמר, אל-ישאך אלהיך, אשר אתה בטח בו לאמר:  לא תנתן ירושלם, ביד מלך אשור.  ב יט,יא הנה אתה שמעת, את אשר עשו מלכי אשור לכל-הארצות--להחרימם; ואתה, תנצל.  ב יט,יב ההצילו אתם אלהי הגוים, אשר שחתו אבותי, את-גוזן, ואת-חרן; ורצף ובני-עדן, אשר בתלאשר.  ב יט,יג איו מלך-חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוים, הנע, ועוה.  ב יט,יד ויקח חזקיהו את-הספרים מיד המלאכים, ויקראם; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקיהו לפני יהוה.  {פ}

ב יט,טו ויתפלל חזקיהו לפני יהוה, ויאמר, יהוה אלהי ישראל ישב הכרבים, אתה-הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ; אתה עשית, את-השמים ואת-הארץ.  ב יט,טז הטה יהוה אזנך ושמע, פקח יהוה עיניך וראה; ושמע, את דברי סנחריב, אשר שלחו, לחרף אלהים חי.  ב יט,יז אמנם, יהוה:  החריבו מלכי אשור, את-הגוים--ואת-ארצם.  ב יט,יח ונתנו את-אלהיהם, באש:  כי לא אלהים המה, כי אם-מעשה ידי-אדם עץ ואבן--ויאבדום.  ב יט,יט ועתה יהוה אלהינו, הושיענו נא מידו; וידעו כל-ממלכות הארץ, כי אתה יהוה אלהים לבדך.  {ס}

ב יט,כ וישלח ישעיהו בן-אמוץ, אל-חזקיהו לאמר:  כה-אמר יהוה אלהי ישראל, אשר התפללת אלי אל-סנחרב מלך-אשור שמעתי.  ב יט,כא זה הדבר, אשר-דבר יהוה עליו:  בזה לך לעגה לך, בתולת בת-ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלם.  ב יט,כב את-מי חרפת וגדפת, ועל-מי הרימות קול; ותשא מרום עיניך, על-קדוש ישראל.  ב יט,כג ביד מלאכיך, חרפת אדני, ותאמר ברכב (ברב) רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרת קומת ארזיו, מבחור ברשיו, ואבואה מלון קצה, יער כרמלו.  ב יט,כד אני קרתי, ושתיתי מים זרים; ואחרב, בכף-פעמי, כל, יארי מצור.  ב יט,כה הלא-שמעת למרחוק אתה עשיתי, למימי קדם ויצרתיה; עתה הביאתיה--ותהי להשות גלים נצים, ערים בצרות.  ב יט,כו וישביהן, קצרי-יד--חתו, ויבשו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדפה לפני קמה.  ב יט,כז ושבתך וצאתך ובאך, ידעתי; ואת, התרגזך אלי.  ב יט,כח יען התרגזך אלי, ושאננך עלה באזני--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשבתיך, בדרך אשר-באת בה.  ב יט,כט וזה-לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית סחיש; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכלו פרים.  ב יט,ל ויספה פליטת בית-יהודה, הנשארה--שרש למטה; ועשה פרי, למעלה.  ב יט,לא כי מירושלם תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה     (צבאות), תעשה-זאת.  {ס}

ב יט,לב לכן, כה-אמר יהוה אל-מלך אשור, לא יבא אל-העיר הזאת, ולא-יורה שם חץ; ולא-יקדמנה מגן, ולא-ישפך עליה סללה.  ב יט,לג בדרך אשר-יבא, בה ישוב; ואל-העיר הזאת לא יבא, נאם-יהוה.  ב יט,לד וגנותי אל-העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דוד עבדי.  ב יט,לה ויהי, בלילה ההוא, ויצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמשה אלף; וישכימו בבקר, והנה כלם פגרים מתים.  ב יט,לו ויסע וילך, וישב סנחריב מלך-אשור; וישב, בנינוה.  ב יט,לז ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו, ואדרמלך ושראצר    (בניו) הכהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלך אסר-חדן בנו, תחתיו.  {פ}

ב כ,א בימים ההם, חלה חזקיהו למות; ויבא אליו ישעיהו בן-אמוץ הנביא, ויאמר אליו כה-אמר יהוה צו לביתך--כי מת אתה, ולא תחיה.  ב כ,ב ויסב את-פניו, אל-הקיר; ויתפלל--אל-יהוה, לאמר.  ב כ,ג אנה יהוה, זכר-נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, והטוב בעיניך, עשיתי; ויבך חזקיהו, בכי גדול.  {ס}

ב כ,ד ויהי ישעיהו--לא יצא, העיר (חצר) התיכנה; ודבר-יהוה--היה אליו, לאמר.  ב כ,ה שוב ואמרת אל-חזקיהו נגיד-עמי, כה-אמר יהוה אלהי דוד אביך, שמעתי את-תפלתך, ראיתי את-דמעתך; הנני, רפא לך--ביום השלישי, תעלה בית יהוה.  ב כ,ו והספתי על-ימיך, חמש עשרה שנה, ומכף מלך-אשור אצילך, ואת העיר הזאת; וגנותי, על-העיר הזאת--למעני, ולמען דוד עבדי.  ב כ,ז ויאמר ישעיהו, קחו דבלת תאנים; ויקחו וישימו על-השחין, ויחי.  ב כ,ח ויאמר חזקיהו, אל-ישעיהו, מה אות, כי-ירפא יהוה לי; ועליתי ביום השלישי, בית יהוה.  ב כ,ט ויאמר ישעיהו, זה-לך האות מאת יהוה, כי יעשה יהוה, את-הדבר אשר דבר:  הלך הצל עשר מעלות, אם-ישוב עשר מעלות.  ב כ,י ויאמר, יחזקיהו, נקל לצל, לנטות עשר מעלות; לא כי, ישוב הצל אחרנית עשר מעלות.  ב כ,יא ויקרא ישעיהו הנביא, אל-יהוה; וישב את-הצל, במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרנית--עשר מעלות.  {פ}

ב כ,יב בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן-בלאדן מלך-בבל, ספרים ומנחה--אל-חזקיהו:  כי שמע, כי חלה חזקיהו.  ב כ,יג וישמע עליהם, חזקיהו, ויראם את-כל-בית נכתה את-הכסף ואת-הזהב ואת-הבשמים ואת שמן הטוב ואת בית כליו, ואת כל-אשר נמצא באוצרתיו:  לא-היה דבר, אשר לא-הראם חזקיהו בביתו--ובכל-ממשלתו.  ב כ,יד ויבא ישעיהו הנביא, אל-המלך חזקיהו; ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה, ומאין יבאו אליך, ויאמר חזקיהו, מארץ רחוקה באו מבבל.  ב כ,טו ויאמר, מה ראו בביתך; ויאמר חזקיהו, את כל-אשר בביתי ראו--לא-היה דבר אשר לא-הראיתם, באצרתי.  ב כ,טז ויאמר ישעיהו, אל-חזקיהו:  שמע, דבר-יהוה.  ב כ,יז הנה, ימים באים, ונשא כל-אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד-היום הזה, בבלה:  לא-יותר דבר, אמר יהוה.  ב כ,יח ומבניך אשר יצאו ממך, אשר תוליד--יקח (יקחו); והיו, סריסים, בהיכל, מלך בבל.  ב כ,יט ויאמר חזקיהו אל-ישעיהו, טוב דבר-יהוה אשר דברת; ויאמר, הלוא אם-שלום ואמת יהיה בימי.  ב כ,כ ויתר דברי חזקיהו, וכל-גבורתו, ואשר עשה את-הברכה ואת-התעלה, ויבא את-המים העירה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כ,כא וישכב חזקיהו, עם-אבתיו; וימלך מנשה בנו, תחתיו.  {פ}

ב כא,א בן-שתים עשרה שנה, מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, חפצי-בה.  ב כא,ב ויעש הרע, בעיני יהוה--כתועבת, הגוים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.  ב כא,ג וישב, ויבן את-הבמות, אשר אבד, חזקיהו אביו; ויקם מזבחת לבעל, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל-צבא השמים, ויעבד אתם.  ב כא,ד ובנה מזבחת, בבית יהוה, אשר אמר יהוה, בירושלם אשים את-שמי.  ב כא,ה ויבן מזבחות, לכל-צבא השמים, בשתי, חצרות בית-יהוה.  ב כא,ו והעביר את-בנו, באש, ועונן ונחש, ועשה אוב וידענים:  הרבה, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיס.  ב כא,ז וישם, את-פסל האשרה אשר עשה--בבית, אשר אמר יהוה אל-דוד ואל-שלמה בנו, בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל, אשים את-שמי לעולם.  ב כא,ח ולא אסיף, להניד רגל ישראל, מן-האדמה, אשר נתתי לאבותם:  רק אם-ישמרו לעשות, ככל אשר צויתים, ולכל-התורה, אשר-צוה אתם עבדי משה.  ב כא,ט ולא, שמעו; ויתעם מנשה, לעשות את-הרע, מן-הגוים, אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל.  ב כא,י וידבר יהוה ביד-עבדיו הנביאים, לאמר.  ב כא,יא יען אשר עשה מנשה מלך-יהודה, התעבות האלה--הרע, מכל אשר-עשו האמרי אשר לפניו; ויחטא גם-את-יהודה, בגלוליו.  {ס}

ב כא,יב לכן, כה-אמר יהוה אלהי ישראל, הנני מביא רעה, על-ירושלם ויהודה:  אשר, כל-שמעיו (שמעה)--תצלנה, שתי אזניו.  ב כא,יג ונטיתי על-ירושלם, את קו שמרון, ואת-משקלת, בית אחאב; ומחיתי את-ירושלם כאשר-ימחה את-הצלחת, מחה, והפך, על-פניה.  ב כא,יד ונטשתי, את שארית נחלתי, ונתתים, ביד איביהם; והיו לבז ולמשסה, לכל-איביהם.  ב כא,טו יען, אשר עשו את-הרע בעיני, ויהיו מכעסים, אתי--מן-היום, אשר יצאו אבותם ממצרים, ועד, היום הזה.  ב כא,טז וגם דם נקי שפך מנשה, הרבה מאד, עד אשר-מלא את-ירושלם, פה לפה--לבד מחטאתו אשר החטיא את-יהודה, לעשות הרע בעיני יהוה.  ב כא,יז ויתר דברי מנשה וכל-אשר עשה, וחטאתו אשר חטא:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כא,יח וישכב מנשה עם-אבתיו, ויקבר בגן-ביתו בגן-עזא; וימלך אמון בנו, תחתיו.  {פ}

ב כא,יט בן-עשרים ושתים שנה, אמון במלכו, ושתים שנים, מלך בירושלם; ושם אמו, משלמת בת-חרוץ מן-יטבה.  ב כא,כ ויעש הרע, בעיני יהוה, כאשר עשה, מנשה אביו.  ב כא,כא וילך, בכל-הדרך אשר-הלך אביו; ויעבד, את-הגללים אשר עבד אביו, וישתחו, להם.  ב כא,כב ויעזב, את-יהוה אלהי אבתיו; ולא הלך, בדרך יהוה.  ב כא,כג ויקשרו עבדי-אמון, עליו; וימיתו את-המלך, בביתו.  ב כא,כד ויך, עם-הארץ, את כל-הקשרים, על-המלך אמון; וימליכו עם-הארץ את-יאשיהו בנו, תחתיו.  ב כא,כה ויתר דברי אמון, אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כא,כו ויקבר אתו בקברתו, בגן-עזא; וימלך יאשיהו בנו, תחתיו.  {פ}

ב כב,א בן-שמנה שנה, יאשיהו במלכו, ושלשים ואחת שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, ידידה בת-עדיה מבצקת.  ב כב,ב ויעש הישר, בעיני יהוה; וילך, בכל-דרך דוד אביו, ולא-סר, ימין ושמאול.  {פ}

ב כב,ג ויהי, בשמנה עשרה שנה, למלך, יאשיהו; שלח המלך את-שפן בן-אצליהו בן-משלם, הספר, בית יהוה, לאמר.  ב כב,ד עלה, אל-חלקיהו הכהן הגדול, ויתם את-הכסף, המובא בית יהוה--אשר אספו שמרי הסף, מאת העם.  ב כב,ה ויתנה (ויתנוהו), על-יד עשי המלאכה, המפקדים, בבית (בית) יהוה; ויתנו אתו, לעשי המלאכה אשר בבית יהוה, לחזק, בדק הבית.  ב כב,ו לחרשים, ולבנים ולגדרים; ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את-הבית.  ב כב,ז אך לא-יחשב אתם, הכסף הנתן על-ידם:  כי באמונה, הם עשים.  ב כב,ח ויאמר חלקיהו הכהן הגדול, על-שפן הספר, ספר התורה מצאתי, בבית יהוה; ויתן חלקיה את-הספר אל-שפן, ויקראהו.  ב כב,ט ויבא שפן הספר, אל-המלך, וישב את-המלך, דבר; ויאמר, התיכו עבדיך את-הכסף הנמצא בבית, ויתנהו על-יד עשי המלאכה, המפקדים בית יהוה.  ב כב,י ויגד שפן הספר, למלך לאמר, ספר נתן לי, חלקיה הכהן; ויקראהו שפן, לפני המלך.  ב כב,יא ויהי כשמע המלך, את-דברי ספר התורה; ויקרע, את-בגדיו.  ב כב,יב ויצו המלך את-חלקיה הכהן ואת-אחיקם בן-שפן ואת-עכבור בן-מיכיה ואת שפן הספר, ואת עשיה עבד-המלך--לאמר.  ב כב,יג לכו דרשו את-יהוה בעדי ובעד-העם, ובעד כל-יהודה, על-דברי הספר הנמצא, הזה:  כי-גדולה חמת יהוה, אשר-היא נצתה בנו, על אשר לא-שמעו אבתינו על-דברי הספר הזה, לעשות ככל-הכתוב עלינו.  ב כב,יד וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה, אל-חלדה הנביאה אשת שלם בן-תקוה בן-חרחס שמר הבגדים, והיא ישבת בירושלם, במשנה; וידברו, אליה.  ב כב,טו ותאמר אליהם, כה-אמר יהוה אלהי ישראל:  אמרו לאיש, אשר-שלח אתכם אלי.  ב כב,טז כה אמר יהוה, הנני מביא רעה אל-המקום הזה ועל-ישביו--את כל-דברי הספר, אשר קרא מלך יהודה.  ב כב,יז תחת אשר עזבוני, ויקטרו לאלהים אחרים, למען הכעיסני, בכל מעשה ידיהם; ונצתה חמתי במקום הזה, ולא תכבה.  ב כב,יח ואל-מלך יהודה, השלח אתכם לדרש את-יהוה, כה תאמרו, אליו:  כה-אמר יהוה אלהי ישראל, הדברים אשר שמעת.  ב כב,יט יען רך-לבבך ותכנע מפני יהוה, בשמעך אשר דברתי על-המקום הזה ועל-ישביו להיות לשמה ולקללה, ותקרע את-בגדיך, ותבכה לפני; וגם אנכי שמעתי, נאם-יהוה.  ב כב,כ לכן הנני אספך על-אבתיך, ונאספת אל-קברתיך בשלום, ולא-תראינה עיניך, בכל הרעה אשר-אני מביא על-המקום הזה; וישבו את-המלך, דבר.  ב כג,א וישלח, המלך; ויאספו אליו, כל-זקני יהודה וירושלם.  ב כג,ב ויעל המלך בית-יהוה וכל-איש יהודה וכל-ישבי ירושלם אתו, והכהנים והנביאים, וכל-העם, למקטן ועד-גדול; ויקרא באזניהם, את-כל-דברי ספר הברית, הנמצא, בבית יהוה.  ב כג,ג ויעמד המלך על-העמוד ויכרת את-הברית לפני יהוה, ללכת אחר יהוה ולשמר מצותיו ואת-עדותיו ואת-חקתיו בכל-לב ובכל-נפש, להקים את-דברי הברית הזאת, הכתבים על-הספר הזה; ויעמד כל-העם, בברית.  ב כג,ד ויצו המלך את-חלקיהו הכהן הגדול ואת-כהני המשנה, ואת-שמרי הסף, להוציא מהיכל יהוה, את כל-הכלים העשוים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים; וישרפם מחוץ לירושלם, בשדמות קדרון, ונשא את-עפרם, בית-אל.  ב כג,ה והשבית את-הכמרים, אשר נתנו מלכי יהודה, ויקטר בבמות בערי יהודה, ומסבי ירושלם; ואת-המקטרים לבעל, לשמש ולירח ולמזלות, ולכל, צבא השמים.  ב כג,ו ויצא את-האשרה מבית יהוה מחוץ לירושלם, אל-נחל קדרון, וישרף אתה בנחל קדרון, וידק לעפר; וישלך, את-עפרה, על-קבר, בני העם.  ב כג,ז ויתץ את-בתי הקדשים, אשר בבית יהוה:  אשר הנשים, ארגות שם בתים--לאשרה.  ב כג,ח ויבא את-כל-הכהנים, מערי יהודה, ויטמא את-הבמות אשר קטרו-שמה הכהנים, מגבע עד-באר שבע; ונתץ את-במות השערים, אשר-פתח שער יהושע שר-העיר, אשר-על-שמאול איש, בשער העיר.  ב כג,ט אך, לא יעלו כהני הבמות, אל-מזבח יהוה, בירושלם:  כי אם-אכלו מצות, בתוך אחיהם.  ב כג,י וטמא את-התפת, אשר בגי בני- (בן-) הנם:  לבלתי, להעביר איש את-בנו ואת-בתו באש--למלך.  ב כג,יא וישבת את-הסוסים, אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבא בית-יהוה, אל-לשכת נתן-מלך הסריס, אשר בפרורים; ואת-מרכבות השמש, שרף באש.  ב כג,יב ואת-המזבחות אשר על-הגג עלית אחז אשר-עשו מלכי יהודה, ואת-המזבחות אשר-עשה מנשה בשתי חצרות בית-יהוה--נתץ המלך; וירץ משם, והשליך את-עפרם אל-נחל קדרון.  ב כג,יג ואת-הבמות אשר על-פני ירושלם, אשר מימין להר-המשחית, אשר בנה שלמה מלך-ישראל לעשתרת שקץ צידנים ולכמוש שקץ מואב, ולמלכם תועבת בני-עמון--טמא, המלך.  ב כג,יד ושבר, את-המצבות, ויכרת, את-האשרים; וימלא את-מקומם, עצמות אדם.  ב כג,טו וגם את-המזבח אשר בבית-אל, הבמה אשר עשה ירבעם בן-נבט אשר החטיא את-ישראל--גם את-המזבח ההוא ואת-הבמה, נתץ; וישרף את-הבמה הדק לעפר, ושרף אשרה.  ב כג,טז ויפן יאשיהו, וירא את-הקברים אשר-שם בהר, וישלח ויקח את-העצמות מן-הקברים, וישרף על-המזבח ויטמאהו--כדבר יהוה, אשר קרא איש האלהים, אשר קרא, את-הדברים האלה.  ב כג,יז ויאמר--מה הציון הלז, אשר אני ראה; ויאמרו אליו אנשי העיר, הקבר איש-האלהים אשר-בא מיהודה, ויקרא את-הדברים האלה אשר עשית, על המזבח בית-אל.  ב כג,יח ויאמר הניחו לו, איש אל-ינע עצמותיו; וימלטו, עצמותיו--את עצמות הנביא, אשר-בא משמרון.  ב כג,יט וגם את-כל-בתי הבמות אשר בערי שמרון, אשר עשו מלכי ישראל להכעיס--הסיר, יאשיהו; ויעש להם--ככל-המעשים, אשר עשה בבית-אל.  ב כג,כ ויזבח את-כל-כהני הבמות אשר-שם, על-המזבחות, וישרף את-עצמות אדם, עליהם; וישב, ירושלם.  ב כג,כא ויצו המלך, את-כל-העם לאמר, עשו פסח, ליהוה אלהיכם--ככתוב, על ספר הברית הזה.  ב כג,כב כי לא נעשה, כפסח הזה, מימי השפטים, אשר שפטו את-ישראל; וכל, ימי מלכי ישראל--ומלכי יהודה.  ב כג,כג כי, אם-בשמנה עשרה שנה, למלך, יאשיהו:  נעשה הפסח הזה, ליהוה--בירושלם.  ב כג,כד וגם את-האבות ואת-הידענים ואת-התרפים ואת-הגללים ואת כל-השקצים, אשר נראו בארץ יהודה ובירושלם--בער, יאשיהו:  למען הקים את-דברי התורה, הכתבים על-הספר, אשר מצא חלקיהו הכהן, בית יהוה.  ב כג,כה וכמהו לא-היה לפניו מלך, אשר-שב אל-יהוה בכל-לבבו ובכל-נפשו ובכל-מאדו--ככל, תורת משה; ואחריו, לא-קם כמהו.  ב כג,כו אך לא-שב יהוה, מחרון אפו הגדול, אשר-חרה אפו, ביהודה--על, כל-הכעסים, אשר הכעיסו, מנשה.  ב כג,כז ויאמר יהוה, גם את-יהודה אסיר מעל פני, כאשר הסרתי, את-ישראל; ומאסתי את-העיר הזאת אשר-בחרתי, את-ירושלם, ואת-הבית, אשר אמרתי יהיה שמי שם.  ב כג,כח ויתר דברי יאשיהו, וכל-אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כג,כט בימיו עלה פרעה נכה מלך-מצרים, על-מלך אשור--על-נהר-פרת; וילך המלך יאשיהו, לקראתו, וימיתהו במגדו, כראתו אתו.  ב כג,ל וירכבהו עבדיו מת, ממגדו, ויבאהו ירושלם, ויקברהו בקברתו; ויקח עם-הארץ, את-יהואחז בן-יאשיהו, וימשחו אתו וימליכו אתו, תחת אביו.  {פ}

ב כג,לא בן-עשרים ושלש שנה, יהואחז במלכו, ושלשה חדשים, מלך בירושלם; ושם אמו, חמוטל בת-ירמיהו מלבנה.  ב כג,לב ויעש הרע, בעיני יהוה, ככל אשר-עשו, אבתיו.  ב כג,לג ויאסרהו פרעה נכה ברבלה בארץ חמת, במלך (ממלך) בירושלם; ויתן-ענש, על-הארץ, מאה ככר-כסף, וככר זהב.  ב כג,לד וימלך פרעה נכה את-אליקים בן-יאשיהו, תחת יאשיהו אביו, ויסב את-שמו, יהויקים; ואת-יהואחז לקח, ויבא מצרים וימת שם.  ב כג,לה והכסף והזהב, נתן יהויקים לפרעה--אך העריך את-הארץ, לתת את-הכסף על-פי פרעה:  איש כערכו, נגש את-הכסף ואת-הזהב את-עם הארץ, לתת, לפרעה נכה.  {ס}

ב כג,לו בן-עשרים וחמש שנה, יהויקים במלכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, זבידה (זבודה) בת-פדיה מן-רומה.  ב כג,לז ויעש הרע, בעיני יהוה, ככל אשר-עשו, אבתיו.  ב כד,א בימיו עלה, נבכדנאצר מלך בבל; ויהי-לו יהויקים עבד שלש שנים, וישב וימרד-בו.  ב כד,ב וישלח יהוה בו את-גדודי כשדים ואת-גדודי ארם ואת גדודי מואב, ואת גדודי בני-עמון, וישלחם ביהודה, להאבידו:  כדבר יהוה--אשר דבר, ביד עבדיו הנביאים.  ב כד,ג אך על-פי יהוה, היתה ביהודה, להסיר, מעל פניו--בחטאת מנשה, ככל אשר עשה.  ב כד,ד וגם דם-הנקי אשר שפך, וימלא את-ירושלם דם נקי; ולא-אבה יהוה, לסלח.  ב כד,ה ויתר דברי יהויקים, וכל-אשר עשה:  הלא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.  ב כד,ו וישכב יהויקים, עם-אבתיו; וימלך יהויכין בנו, תחתיו.  ב כד,ז ולא-הסיף עוד מלך מצרים, לצאת מארצו:  כי-לקח מלך בבל, מנחל מצרים עד-נהר-פרת, כל אשר היתה, למלך מצרים.  {פ}

ב כד,ח בן-שמנה עשרה שנה, יהויכין במלכו, ושלשה חדשים, מלך בירושלם; ושם אמו, נחשתא בת-אלנתן מירושלם.  ב כד,ט ויעש הרע, בעיני יהוה, ככל אשר-עשה, אביו.  ב כד,י בעת ההיא--עלה (עלו) עבדי נבכדנאצר מלך-בבל, ירושלם; ותבא העיר, במצור.  ב כד,יא ויבא נבכדנאצר מלך-בבל, על-העיר; ועבדיו, צרים עליה.  ב כד,יב ויצא יהויכין מלך-יהודה, על-מלך בבל, הוא ואמו, ועבדיו ושריו וסריסיו; ויקח אתו מלך בבל, בשנת שמנה למלכו.  ב כד,יג ויוצא משם, את-כל-אוצרות בית יהוה, ואוצרות, בית המלך; ויקצץ את-כל-כלי הזהב, אשר עשה שלמה מלך-ישראל בהיכל יהוה, כאשר, דבר יהוה.  ב כד,יד והגלה את-כל-ירושלם ואת-כל-השרים ואת כל-גבורי החיל, עשרה (עשרת) אלפים גולה, וכל-החרש, והמסגר:  לא נשאר, זולת דלת עם-הארץ.  ב כד,טו ויגל את-יהויכין, בבלה; ואת-אם המלך ואת-נשי המלך ואת-סריסיו, ואת אולי (אילי) הארץ, הוליך גולה מירושלם, בבלה.  ב כד,טז ואת כל-אנשי החיל שבעת אלפים, והחרש והמסגר אלף--הכל, גבורים עשי מלחמה; ויביאם מלך-בבל גולה, בבלה.  ב כד,יז וימלך מלך-בבל את-מתניה דדו, תחתיו; ויסב את-שמו, צדקיהו.  {פ}

ב כד,יח בן-עשרים ואחת שנה, צדקיהו במלכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלם; ושם אמו, חמיטל (חמוטל) בת-ירמיהו מלבנה.  ב כד,יט ויעש הרע, בעיני יהוה, ככל אשר-עשה, יהויקים.  ב כד,כ כי על-אף יהוה, היתה בירושלם וביהודה, עד-השלכו אתם, מעל פניו; וימרד צדקיהו, במלך בבל.  {ס}

ב כה,א ויהי בשנת התשיעית למלכו, בחדש העשירי בעשור לחדש, בא נבכדנאצר מלך-בבל הוא וכל-חילו על-ירושלם, ויחן עליה; ויבנו עליה דיק, סביב.  ב כה,ב ותבא העיר, במצור, עד עשתי עשרה שנה, למלך צדקיהו.  ב כה,ג בתשעה לחדש, ויחזק הרעב בעיר; ולא-היה לחם, לעם הארץ.  ב כה,ד ותבקע העיר, וכל-אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין החמתים אשר על-גן המלך, וכשדים על-העיר, סביב; וילך, דרך הערבה.  ב כה,ה וירדפו חיל-כשדים אחר המלך, וישגו אתו בערבות ירחו; וכל-חילו--נפצו, מעליו.  ב כה,ו ויתפשו, את-המלך, ויעלו אתו אל-מלך בבל, רבלתה; וידברו אתו, משפט.  ב כה,ז ואת-בני, צדקיהו, שחטו, לעיניו; ואת-עיני צדקיהו, עור, ויאסרהו בנחשתים, ויבאהו בבל.  {ס}

ב כה,ח ובחדש החמישי, בשבעה לחדש--היא שנת תשע-עשרה שנה, למלך נבכדנאצר מלך-בבל:  בא נבוזראדן רב-טבחים, עבד מלך-בבל--ירושלם.  ב כה,ט וישרף את-בית-יהוה, ואת-בית המלך; ואת כל-בתי ירושלם ואת-כל-בית גדול, שרף באש.  ב כה,י ואת-חומת ירושלם, סביב--נתצו כל-חיל כשדים, אשר רב-טבחים.  ב כה,יא ואת יתר העם הנשארים בעיר, ואת-הנפלים אשר נפלו על-המלך בבל, ואת, יתר ההמון--הגלה, נבוזראדן רב-טבחים.  ב כה,יב ומדלת הארץ, השאיר רב-טבחים, לכרמים, וליגבים.  ב כה,יג ואת-עמודי הנחשת אשר בית-יהוה, ואת-המכנות ואת-ים הנחשת אשר בבית-יהוה--שברו כשדים; וישאו את-נחשתם, בבלה.  ב כה,יד ואת-הסירת ואת-היעים ואת-המזמרות ואת-הכפות, ואת כל-כלי הנחשת אשר ישרתו-בם--לקחו.  ב כה,טו ואת-המחתות, ואת-המזרקות, אשר זהב זהב, ואשר-כסף כסף--לקח, רב-טבחים.  ב כה,טז העמודים שנים, הים האחד והמכנות, אשר-עשה שלמה, לבית יהוה--לא-היה משקל, לנחשת כל-הכלים האלה.  ב כה,יז שמנה עשרה אמה קומת העמוד האחד, וכתרת עליו נחשת וקומת הכתרת שלש אמה (אמות), ושבכה ורמנים על-הכתרת סביב, הכל נחשת; וכאלה לעמוד השני, על-השבכה.  ב כה,יח ויקח רב-טבחים, את-שריה כהן הראש, ואת-צפניהו, כהן משנה; ואת-שלשת, שמרי הסף.  ב כה,יט ומן-העיר לקח סריס אחד אשר-הוא פקיד על-אנשי המלחמה, וחמשה אנשים מראי פני-המלך אשר נמצאו בעיר, ואת הספר שר הצבא, המצבא את-עם הארץ; וששים איש מעם הארץ, הנמצאים בעיר.  ב כה,כ ויקח אתם, נבוזראדן רב-טבחים; וילך אתם על-מלך בבל, רבלתה.  ב כה,כא ויך אתם מלך בבל וימיתם ברבלה, בארץ חמת; ויגל יהודה, מעל אדמתו.  ב כה,כב והעם, הנשאר בארץ יהודה, אשר השאיר, נבוכדנאצר מלך בבל--ויפקד עליהם, את-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן.  ב כה,כג וישמעו כל-שרי החילים המה והאנשים, כי-הפקיד מלך-בבל את-גדליהו, ויבאו אל-גדליהו, המצפה; וישמעאל בן-נתניה ויוחנן בן-קרח ושריה בן-תנחמת הנטפתי, ויאזניהו בן-המעכתי--המה, ואנשיהם.  ב כה,כד וישבע להם גדליהו, ולאנשיהם, ויאמר להם, אל-תיראו מעבדי הכשדים:  שבו בארץ, ועבדו את-מלך בבל--ויטב לכם.  {פ}

ב כה,כה ויהי בחדש השביעי, בא ישמעאל בן-נתניה בן-אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים אתו, ויכו את-גדליהו, וימת; ואת-היהודים, ואת-הכשדים, אשר-היו אתו, במצפה.  ב כה,כו ויקמו כל-העם מקטן ועד-גדול, ושרי החילים, ויבאו, מצרים:  כי יראו, מפני כשדים.  {ס}

ב כה,כז ויהי בשלשים ושבע שנה, לגלות יהויכין מלך-יהודה, בשנים עשר חדש, בעשרים ושבעה לחדש; נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו, את-ראש יהויכין מלך-יהודה--מבית כלא.  ב כה,כח וידבר אתו, טבות; ויתן, את-כסאו, מעל כסא המלכים אשר אתו, בבבל.  ב כה,כט ושנא, את בגדי כלאו; ואכל לחם תמיד לפניו, כל-ימי חייו.  ב כה,ל וארחתו, ארחת תמיד נתנה-לו מאת המלך--דבר-יום ביומו:  כל, ימי חיו.  {ש}