מלאכי

א,א משא דבר-יהוה, אל-ישראל, ביד, מלאכי.  א,ב אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא-אח עשו ליעקב נאם-יהוה, ואהב את-יעקב.  א,ג ואת-עשו, שנאתי; ואשים את-הריו שממה, ואת-נחלתו לתנות מדבר.  א,ד כי-תאמר אדום רששנו, ונשוב ונבנה חרבות--כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר-זעם יהוה עד-עולם.  א,ה ועיניכם, תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל.  א,ו בן יכבד אב, ועבד אדניו; ואם-אב אני איה כבודי ואם-אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכהנים בוזי שמי, ואמרתם, במה בזינו את-שמך.  א,ז מגישים על-מזבחי לחם מגאל, ואמרתם במה גאלנוך; באמרכם, שלחן יהוה נבזה הוא.  א,ח וכי-תגישון עור לזבח אין רע, וכי תגישו פסח וחלה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או הישא פניך--אמר, יהוה צבאות.  א,ט ועתה חלו-נא פני-אל, ויחננו; מידכם, היתה זאת--הישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות.  א,י מי גם-בכם ויסגר דלתים, ולא-תאירו מזבחי חנם; אין-לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה, לא-ארצה מידכם.  א,יא כי ממזרח-שמש ועד-מבואו, גדול שמי בגוים, ובכל-מקום מקטר מגש לשמי, ומנחה טהורה:  כי-גדול שמי בגוים, אמר יהוה צבאות.  א,יב ואתם, מחללים אותו--באמרכם, שלחן אדני מגאל הוא, וניבו, נבזה אכלו.  א,יג ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול ואת-הפסח ואת-החולה, והבאתם את-המנחה; הארצה אותה מידכם, אמר יהוה.  {ס}

א,יד וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונדר וזבח משחת, לאדני:  כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי, נורא בגוים.  ב,א ועתה, אליכם המצוה הזאת--הכהנים.  ב,ב אם-לא תשמעו ואם-לא תשימו על-לב לתת כבוד לשמי, אמר יהוה צבאות, ושלחתי בכם את-המארה, וארותי את-ברכותיכם; וגם, ארותיה, כי אינכם, שמים על-לב.  ב,ג הנני גער לכם, את-הזרע, וזריתי פרש על-פניכם, פרש חגיכם; ונשא אתכם, אליו.  ב,ד וידעתם--כי שלחתי אליכם, את המצוה הזאת:  להיות בריתי את-לוי, אמר יהוה צבאות.  ב,ה בריתי היתה אתו, החיים והשלום, ואתנם-לו מורא, וייראני; ומפני שמי, נחת הוא.  ב,ו תורת אמת היתה בפיהו, ועולה לא-נמצא בשפתיו; בשלום ובמישור הלך אתי, ורבים השיב מעון.  ב,ז כי-שפתי כהן ישמרו-דעת, ותורה יבקשו מפיהו:  כי מלאך יהוה-צבאות, הוא.  ב,ח ואתם סרתם מן-הדרך, הכשלתם רבים בתורה; שחתם ברית הלוי, אמר יהוה צבאות.  ב,ט וגם-אני נתתי אתכם, נבזים ושפלים--לכל-העם:  כפי, אשר אינכם שמרים את-דרכי, ונשאים פנים, בתורה.  {פ}

ב,י הלוא אב אחד לכלנו, הלוא אל אחד בראנו; מדוע, נבגד איש באחיו--לחלל, ברית אבתינו.  ב,יא בגדה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם:  כי חלל יהודה, קדש יהוה אשר אהב, ובעל, בת-אל נכר.  ב,יב יכרת יהוה לאיש אשר יעשנה, ער וענה, מאהלי, יעקב; ומגיש מנחה, ליהוה צבאות.  {פ}

ב,יג וזאת, שנית תעשו--כסות דמעה את-מזבח יהוה, בכי ואנקה; מאין עוד, פנות אל-המנחה, ולקחת רצון, מידכם.  ב,יד ואמרתם, על-מה:  על כי-יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדתה בה, והיא חברתך, ואשת בריתך.  ב,טו ולא-אחד עשה, ושאר רוח לו, ומה האחד, מבקש זרע אלהים; ונשמרתם, ברוחכם, ובאשת נעוריך, אל-יבגד.  ב,טז כי-שנא שלח, אמר יהוה אלהי ישראל, וכסה חמס על-לבושו, אמר יהוה צבאות; ונשמרתם ברוחכם, ולא תבגדו.  {פ}

ב,יז הוגעתם יהוה בדבריכם, ואמרתם במה הוגענו:  באמרכם, כל-עשה רע טוב בעיני יהוה ובהם הוא חפץ, או איה, אלהי המשפט.  ג,א הנני שלח מלאכי, ופנה-דרך לפני; ופתאם יבוא אל-היכלו האדון אשר-אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר-אתם חפצים הנה-בא--אמר, יהוה צבאות.  ג,ב ומי מכלכל את-יום בואו, ומי העמד בהראותו:  כי-הוא כאש מצרף, וכברית מכבסים.  ג,ג וישב מצרף ומטהר, כסף, וטהר את-בני-לוי וזקק אתם, כזהב וככסף; והיו, ליהוה, מגישי מנחה, בצדקה.  ג,ד וערבה, ליהוה, מנחת יהודה, וירושלם--כימי עולם, וכשנים קדמנית.  ג,ה וקרבתי אליכם, למשפט, והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים, ובנשבעים לשקר; ובעשקי שכר-שכיר אלמנה ויתום ומטי-גר, ולא יראוני--אמר, יהוה צבאות.  ג,ו כי אני יהוה, לא שניתי; ואתם בני-יעקב, לא כליתם.  ג,ז למימי אבתיכם סרתם מחקי, ולא שמרתם--שובו אלי ואשובה אליכם, אמר יהוה צבאות; ואמרתם, במה נשוב.  ג,ח היקבע אדם אלהים, כי אתם קבעים אתי, ואמרתם, במה קבענוך:  המעשר, והתרומה.  ג,ט במארה אתם נארים, ואתי אתם קבעים--הגוי, כלו.  ג,י הביאו את-כל-המעשר אל-בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר יהוה צבאות:  אם-לא אפתח לכם, את ארבות השמים, והריקתי לכם ברכה, עד-בלי-די.  ג,יא וגערתי לכם באכל, ולא-ישחת לכם את-פרי האדמה; ולא-תשכל לכם הגפן בשדה, אמר יהוה צבאות.  ג,יב ואשרו אתכם, כל-הגוים:  כי-תהיו אתם ארץ חפץ, אמר יהוה צבאות.  {פ}

ג,יג חזקו עלי דבריכם, אמר יהוה; ואמרתם, מה-נדברנו עליך.  ג,יד אמרתם, שוא עבד אלהים; ומה-בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדרנית, מפני יהוה צבאות.  ג,טו ועתה, אנחנו מאשרים זדים; גם-נבנו עשי רשעה, גם בחנו אלהים וימלטו.  ג,טז אז נדברו יראי יהוה, איש אל-רעהו; ויקשב יהוה, וישמע, ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יהוה, ולחשבי שמו.  ג,יז והיו לי, אמר יהוה צבאות, ליום, אשר אני עשה סגלה; וחמלתי עליהם--כאשר יחמל איש, על-בנו העבד אתו.  ג,יח ושבתם, וראיתם, בין צדיק, לרשע--בין עבד אלהים, לאשר לא עבדו.  {פ}

ג,יט כי-הנה היום בא, בער כתנור; והיו כל-זדים וכל-עשה רשעה, קש, ולהט אתם היום הבא אמר יהוה צבאות, אשר לא-יעזב להם שרש וענף.  ג,כ וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה, ומרפא, בכנפיה; ויצאתם ופשתם, כעגלי מרבק.  ג,כא ועסותם רשעים--כי-יהיו אפר, תחת כפות רגליכם:  ביום אשר אני עשה, אמר יהוה צבאות.  {פ}

ג,כב זכרו, תורת משה עבדי, אשר צויתי אותו בחרב על-כל-ישראל, חקים ומשפטים.  ג,כג הנה אנכי שלח לכם, את אליה הנביא--לפני, בוא יום יהוה, הגדול, והנורא.  ג,כד והשיב לב-אבות על-בנים, ולב בנים על-אבותם--פן-אבוא, והכיתי את-הארץ חרם.  {ש}