א,א שיר השירים, אשר לשלמה. א,ב יישקני מנשיקות פיהו, כי-טובים דודיך מיין. א,ג לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך; על-כן, עלמות אהבוך. א,ד מושכני, אחריך נרוצה; הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך--נזכירה דודיך מיין, מישרים אהבוך. {פ}
א,ה שחורה אני ונאוה, בנות ירושלים; כאוהלי קדר, כיריעות שלמה. א,ו אל-תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש; בני אימי ניחרו-בי, שמוני נוטרה את-הכרמים--כרמי שלי, לא נטרתי. א,ז הגידה לי, שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה תרביץ בצוהריים; שלמה אהיה כעוטיה, על עדרי חבריך. א,ח אם-לא תדעי לך, היפה בנשים; צאי-לך בעקבי הצאן, ורעי את-גדייותייך, על, משכנות הרועים. {פ}
א,ט לסוסתי ברכבי פרעה, דימיתיך רעייתי. א,י נאוו לחייך בתורים, צווארך בחרוזים. א,יא תורי זהב נעשה-לך, עם נקודות הכסף. א,יב עד-שהמלך, במסיבו, נרדי, נתן ריחו. א,יג צרור המור דודי לי, בין שדיי ילין. א,יד אשכול הכופר דודי לי, בכרמי עין גדי. {ס}
א,טו הנך יפה רעייתי, הנך יפה עינייך יונים. א,טז הנך יפה דודי אף נעים, אף-ערשנו רעננה. א,יז קורות בתינו ארזים, רהיטנו ברותים. ב,א אני חבצלת השרון, שושנת העמקים. ב,ב כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות. ב,ג כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים; בצילו חימדתי וישבתי, ופרייו מתוק לחיכי. ב,ד הביאני אל-בית היין, ודגלו עליי אהבה. ב,ה סמכוני, באשישות--רפדוני, בתפוחים: כי-חולת אהבה, אני. ב,ו שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני. ב,ז השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות, או, באיילות השדה: אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ. {ס}
ב,ח קול דודי, הנה-זה בא; מדלג, על-ההרים--מקפץ, על-הגבעות. ב,ט דומה דודי לצבי, או לעופר האיילים; הנה-זה עומד, אחר כותלנו--משגיח מן-החלונות, מציץ מן-החרכים. ב,י ענה דודי, ואמר לי: קומי לך רעייתי יפתי, ולכי-לך. ב,יא כי-הנה הסתיו, עבר; הגשם, חלף הלך לו. ב,יב הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע; וקול התור, נשמע בארצנו. ב,יג התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח; קומי לך רעייתי יפתי, ולכי-לך. {ס}
ב,יד יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את-מראייך, השמיעיני את-קולך: כי-קולך ערב, ומראך נאוה. {ס}
ב,טו אחזו-לנו, שועלים--שועלים קטנים, מחבלים כרמים; וכרמינו, סמדר. ב,טז דודי לי ואני לו, הרועה בשושנים. ב,יז עד שיפוח היום, ונסו הצללים: סוב דמה-לך דודי לצבי, או לעופר האיילים--על-הרי בתר. {ס}
ג,א על-משכבי, בלילות, ביקשתי, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו. ג,ב אקומה נא ואסובבה בעיר, בשווקים וברחובות--אבקשה, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו. ג,ג מצאוני, השומרים, הסובבים, בעיר: את שאהבה נפשי, ראיתם. ג,ד כמעט, שעברתי מהם, עד שמצאתי, את שאהבה נפשי; אחזתיו, ולא ארפנו--עד-שהבאתיו אל-בית אימי, ואל-חדר הורתי. ג,ה השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות, או, באיילות השדה: אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ. {ס}
ג,ו מי זאת, עולה מן-המדבר, כתימרות, עשן: מקוטרת מור ולבונה, מכול אבקת רוכל. ג,ז הנה, מיטתו שלשלמה--שישים גיבורים, סביב לה: מגיבורי, ישראל. ג,ח כולם אחוזי חרב, מלומדי מלחמה; איש חרבו על-ירכו, מפחד בלילות. {ס}
ג,ט אפריון, עשה לו המלך שלמה--מעצי, הלבנון. ג,י עמודיו, עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן; תוכו רצוף אהבה, מבנות ירושלים. ג,יא צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעיטרה-לו אימו ביום חתונתו, וביום, שמחת ליבו. {ס}
ד,א הנך יפה רעייתי, הנך יפה--עינייך יונים, מבעד לצמתך; שערך כעדר העיזים, שגלשו מהר גלעד. ד,ב שינייך כעדר הקצובות, שעלו מן-הרחצה: שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם. ד,ג כחוט השני שפתותייך, ומדברך נאוה; כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך. ד,ד כמגדל דויד צווארך, בנוי לתלפייות; אלף המגן תלוי עליו, כול שלטי הגיבורים. ד,ה שני שדייך כשני עופרים, תאומי צבייה, הרועים, בשושנים. ד,ו עד שיפוח היום, ונסו הצללים--אלך לי אל-הר המור, ואל-גבעת הלבונה. ד,ז כולך יפה רעייתי, ומום אין בך. {ס}
ד,ח איתי מלבנון כלה, איתי מלבנון תבואי; תשורי מראש אמנה, מראש שניר וחרמון, ממעונות אריות, מהררי נמרים. ד,ט ליבבתיני, אחותי כלה; ליבבתיני באחת מעינייך, באחד ענק מצוורונייך. ד,י מה-יפו דודייך, אחותי כלה; מה-טובו דודייך מיין, וריח שמנייך מכל-בשמים. ד,יא נופת תיטופנה שפתותייך, כלה; דבש וחלב תחת לשונך, וריח שלמותייך כריח לבנון. {ס}
ד,יב גן נעול, אחותי כלה; גל נעול, מעיין חתום. ד,יג שלחייך פרדס רימונים, עם פרי מגדים: כפרים, עם-נרדים. ד,יד נרד וכרכום, קנה וקינמון, עם, כל-עצי לבונה; מור, ואהלות, עם, כל-ראשי בשמים. ד,טו מעיין גנים, באר מים חיים; ונוזלים, מן-לבנון. ד,טז עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני ייזלו בשמיו; יבוא דודי לגנו, ויאכל פרי מגדיו. ה,א באתי לגני, אחותי כלה--אריתי מורי עם-בשמי, אכלתי יערי עם-דבשי שתיתי ייני עם-חלבי; אכלו ריעים, שתו ושכרו דודים. {ס}
ה,ב אני ישנה, וליבי ער; קול דודי דופק, פתחי-לי אחותי רעייתי יונתי תמתי--שראשי נמלא-טל, קווצותיי רסיסי לילה. ה,ג פשטתי, את-כותונתי--איככה, אלבשנה; רחצתי את-רגליי, איככה אטנפם. ה,ד דודי, שלח ידו מן-החור, ומעיי, המו עליו. ה,ה קמתי אני, לפתוח לדודי; וידיי נטפו-מור, ואצבעותיי מור עובר, על, כפות המנעול. ה,ו פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר; נפשי, יצאה בדברו--ביקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני. ה,ז מצאוני השומרים הסובבים בעיר, הכוני פצעוני; נשאו את-רדידי מעליי, שומרי החומות. ה,ח השבעתי אתכם, בנות ירושלים: אם-תמצאו, את-דודי--מה-תגידו לו, שחולת אהבה אני. ה,ט מה-דודך מדוד, היפה בנשים: מה-דודך מדוד, שככה השבעתנו. ה,י דודי צח ואדום, דגול מרבבה. ה,יא ראשו, כתם פז; קווצותיו, תלתלים, שחורות, כעורב. ה,יב עיניו, כיונים על-אפיקי מים; רוחצות, בחלב--יושבות, על-מילאת. ה,יג לחייו כערוגת הבושם, מגדלות מרקחים; שפתותיו, שושנים--נוטפות, מור עובר. ה,יד ידיו גלילי זהב, ממולאים בתרשיש; מעיו עשת שן, מעולפת ספירים. ה,טו שוקיו עמודי שש, מיוסדים על-אדני-פז; מראהו, כלבנון--בחור, כארזים. ה,טז חיכו, ממתקים, וכולו, מחמדים; זה דודי וזה ריעי, בנות ירושלים. ו,א אנה הלך דודך, היפה בנשים; אנה פנה דודך, ונבקשנו עימך. ו,ב דודי ירד לגנו, לערוגות הבושם--לרעות, בגנים, וללקוט, שושנים. ו,ג אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים. {ס}
ו,ד יפה את רעייתי כתרצה, נאוה כירושלים; איומה, כנדגלות. ו,ה הסבי עינייך מנגדי, שהם הרהיבוני; שערך כעדר העיזים, שגלשו מן-הגלעד. ו,ו שינייך כעדר הרחלים, שעלו מן-הרחצה: שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם. ו,ז כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך. ו,ח שישים המה מלכות, ושמונים פילגשים; ועלמות, אין מספר. ו,ט אחת היא, יונתי תמתי--אחת היא לאימה, ברה היא ליולדתה; ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופילגשים ויהללוה. {ס}
ו,י מי-זאת הנשקפה, כמו-שחר: יפה כלבנה, ברה כחמה--איומה, כנדגלות. {ס}
ו,יא אל-גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל; לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים. ו,יב לא ידעתי--נפשי שמתני, מרכבות עמי נדיב. ז,א שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה-בך; מה-תחזו, בשולמית, כמחולת, המחניים. ז,ב מה-יפו פעמייך בנעלים, בת-נדיב; חמוקי ירכייך--כמו חלאים, מעשה ידי אומן. ז,ג שוררך אגן הסהר, אל-יחסר המזג; בטנך ערימת חיטים, סוגה בשושנים. ז,ד שני שדייך כשני עופרים, תואמי צבייה. ז,ה צווארך, כמגדל השן; עינייך בריכות בחשבון, על-שער בת-רבים--אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק. ז,ו ראשך עלייך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן: מלך, אסור ברהטים. ז,ז מה-יפית, ומה-נעמת--אהבה, בתענוגים. ז,ח זאת קומתך דמתה לתמר, ושדייך לאשכולות. ז,ט אמרתי אעלה בתמר, אוחזה בסנסיניו; ויהיו-נא שדייך כאשכלות הגפן, וריח אפך כתפוחים. ז,י וחיכך, כיין הטוב הולך לדודי למישרים; דובב, שפתי ישנים. ז,יא אני לדודי, ועליי תשוקתו. {ס}
ז,יב לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים. ז,יג נשכימה, לכרמים--נראה אם-פרחה הגפן פיתח הסמדר, הנצו הרימונים; שם אתן את-דודיי, לך. ז,יד הדודאים נתנו-ריח, ועל-פתחינו כל-מגדים--חדשים, גם-ישנים; דודי, צפנתי לך. ח,א מי ייתנך כאח לי, יונק שדי אימי; אמצאך בחוץ אשקך, גם לא-יבוזו לי. ח,ב אנהגך, אביאך אל-בית אימי--תלמדני; אשקך מיין הרקח, מעסיס רימוני. ח,ג שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני. ח,ד השבעתי אתכם, בנות ירושלים: מה-תעירו ומה-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ. {ס}
ח,ה מי זאת, עולה מן-המדבר, מתרפקת, על-דודה; תחת התפוח, עוררתיך--שמה חיבלתך אימך, שמה חיבלה ילדתך. ח,ו שימני כחותם על-ליבך, כחותם על-זרועך--כי-עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה: רשפיה--רשפי, אש שלהבתיה. ח,ז מים רבים, לא יוכלו לכבות את-האהבה, ונהרות, לא ישטפוה; אם-ייתן איש את-כל-הון ביתו, באהבה--בוז, יבוזו לו. {ס}
ח,ח אחות לנו קטנה, ושדיים אין לה; מה-נעשה לאחותנו, ביום שידובר-בה. ח,ט אם-חומה היא, נבנה עליה טירת כסף; ואם-דלת היא, נצור עליה לוח ארז. ח,י אני חומה, ושדיי כמגדלות; אז הייתי בעיניו, כמוצאת שלום. {פ}
ח,יא כרם היה לשלמה בבעל המון, נתן את-הכרם לנוטרים: איש יביא בפרייו, אלף כסף. ח,יב כרמי שלי, לפניי; האלף לך שלמה, ומאתיים לנוטרים את-פרייו. ח,יג היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך--השמיעיני. ח,יד ברח דודי, ודמה-לך לצבי או לעופר האיילים--על, הרי בשמים. {ש}